פסק הדין ניתן בתביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבעת לביצוע שני שיקים: (1) שיק מס' 5408801 על סך 150,000 ₪ מיום 26.1.09 שנמשך לפקודת שבה כהן ועל גבו חתימת היסב של שבה כהן; ו- (2) שיק מס' 5000254 על סך 75,000 ₪ מיום 27.1.09 שנמשך לפקודת התובע.

1. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים בצירוף תצהיר של הגב' קלוטילד כהן (להלן: "קלוטילד"). בהסכמת ב"כ התובע ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. להלן עיקרי טענותיה של קלוטילד בתצהירה הנ"ל אשר הפך לכתב ההגנה בתיק:
   1. הנתבעת היא חברה פרטית אשר בעל המניות היחיד בה והמנהל היחיד שלה היה במשך השנים מר יהודה כהן ז"ל (להלן: "יהודה") אשר נפטר ביום 14.12.08. קלוטילד היא היורשת של יהודה, לרבות של מניותיו בנתבעת. במשך השנים לא הייתה קלוטילד מעורבת בניהול הנתבעת, ורק ביום 10.11.09 נרשמה כבעלת מניות ומנהלת של הנתבעת על פי צו קיום צוואה שניתן בעניינו של יהודה.
   2. יש לדחות את הבקשה לביצוע השיקים שבפנינו מחמת זיוף. כתב היד של מושך השיקים אינו של יהודה, החתימה על השיקים אינה חתימתו של יהודה והחותמת על השיקים אינה זהה לחותמת הנתבעת. כמו כן מדובר בשיקים ישנים אשר כמה שנים לא נעשה בהם שימוש, לא בבנק ולא בנתבעת. כשצילום השיקים הגיע לידיה של קלוטילד, היא מיד זיהתה שלא מדובר בכתב ידו של יהודה, שהיה בעל זכות החתימה היחיד בנתבעת.
   3. עיון בחותמות אשר מופיעות על שני השיקים מלמד כי הן אינן זהות ואינן תואמות את חותמות הנתבעת, הן מבחינת הכתיב והן מבחינת הגודל והצורה של האותיות. בשיק על סך 150,000 ₪ שם החברה בחותמת שגוי היות שחסרה האות "ה" במילה השקעות. כמו כן מדובר בשיק מאוד ישן, ומבדיקה שערכה קלוטילד עלה כי לא מצויים פנקסי שיקים כאלה בנתבעת כבר כמה שנים וחשבון הבנק שממנו נמשך השיק לא פעיל מזה שנים רבות.
   4. יש לדחות את הבקשה לביצוע השיקים גם מחמת כישלון תמורה. מבדיקה שערכה קלוטילד במסמכי הנתבעת עלה כי הנתבעת מעולם לא ניהלה עסקים כלשהם עם התובע או עם שבה כהן, ולמעשה אין רישום כלשהו בדבר תמורה שהתקבלה אצל הנתבעת בגין השיקים שבפנינו. כן עלה מהבדיקה כי הנתבעת לא נטלה הלוואה מהתובע.

• 1. התובע פתח נגד קלוטילד ארבעה תיקי הוצל"פ שבהם ביקש לבצע שישה שיקים שנמשכו לטובתו בסך כולל של 34,200 ₪. קלוטילד הגישה התנגדויות לביצוע השיקים אשר התקבלו, והדיון בתיקים אוחד (להלן: "התיק הנוסף"). מדובר בשיקים שמסרה קלוטילד לתובע, לאחר שהתקשר אליה מספר רב של פעמים בעת שיהודה היה מאושפז בבית החולים בסמוך לפני פטירתו, וטען כי יהודה חייב לו כספים באופן אישי. תמורת השיקים הנ"ל התחייב התובע למסור לקלוטילד שיק אישי של יהודה על סך 75,000 ₪. התובע אכן מסר לקלוטילד שיק בסך של 75,000 ₪, אך היא הופתעה לגלות שלא מדובר בשיק אישי של יהודה, אלא בשיק של הנתבעת שהוא פגום על פי מראהו, שכן אינו נושא חותמת של הנתבעת ואינו נושא תאריך.
  2. בתצהיר עדותו הראשית של התובע אשר הוגש בתיק הנוסף לא הוזכר שהתובע מחזיק בשיקים נוספים של הנתבעת וכי הגיש אותם לביצוע בהוצל"פ. הימנעות זו מעידה על חוסר תום ליבו של התובע ועל ניסיונו למנוע מהנתבעת להתנגד לביצוע השטרות.

1. לאחר שניתנה לנתבעת רשות להתגונן, התנהל קדם משפט שבמהלכו מינה בית המשפט מומחה להשוואת כתבי יד, עו"ד יצחק חג'ג', כדי לבחון את טענת הזיוף. בעקבות זאת ערך עו"ד חג'ג' חוות דעת וקבע כי לאחר השוואת החתימות על גבי השיקים לדוגמאות החתימה של יהודה שהובאו בפניו, הגיע למסקנה שקיימת סבירות גבוהה ביותר של בין 90% ל- 100% כי החתימות שבמחלוקת נחתמו על ידי יהודה. בדיון שהתקיים לאחר הגשת חוות דעת המומחה אמר ב"כ הנתבעת לפרוטוקול שאינו צריך לחקור את המומחה, וכי די לו בטענת הנתבעת כי החותמות של הנתבעת מזויפות. בעקבות זאת ניתנה החלטה בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית.
2. התובע עצמו ערך תצהיר עדות ראשית, ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של קלוטילד ותצהיר נוסף של רו"ח שלמה אליאס.
3. להלן עיקרי טענותיו של התובע בתצהיר עדותו הראשית:
   1. התובע הוא פנסיונר ובעברו עבד 30 שנה בקירוב כתופר במפעל נעליים. יהודה שהיה חבר קרוב של התובע למעלה משלושים שנה, נתן בשיתוף עם בנו אבי ובאמצעות הנתבעת הלוואות בשוק האפור.
   2. במהלך שנת 2001, לאחר שהתובע לקה בהתקף לב והחל לעבוד בחצי משרה, פנה יהודה לתובע בהצעה חברית להעביר לנתבעת סך של 150,000 ₪ בתמורה לריבית גבוהה יותר מזו של הבנק. בהמשך לכך, בסוף חודש אוגוסט 2001 בפגישה שהתקיימה במשרדה של הנתבעת בתל אביב, העביר התובע ליהודה סך של 150,000 ₪ עבור הנתבעת (להלן: "ההלוואה הראשונה"), ובגינה קיבל התובע שיק ביטחון של הנתבעת על סך 150,000 ₪ שעליו חתם יהודה עם חותמת של הנתבעת. הוסכם כי בגין ההלוואה הראשונה ובהתאם למצב הנתבעת לפי כמה שתוכל לתת, יקבל התובע מידי חודש כסף מזומן כריבית והקרן תשולם לתובע כשהדבר יתאפשר.
   3. בשנת 2004 פנה יהודה אל התובע וביקש הלוואה נוספת עבור הנתבעת. בהתאמה בסוף חודש יולי 2004 נתן התובע הלוואה בסך של 75,000 ₪ לנתבעת (להלן: "ההלוואה השנייה"), ובגינה קיבל התובע שיק ביטחון של הנתבעת בסך של 75,000 ₪ שגם עליו חתם יהודה עם חותמת של הנתבעת.
   4. במועד מתן ההלוואה השנייה נתן התובע ליהודה גם הלוואה אישית בסך של 75,000 ₪ (להלן: "ההלוואה האישית") וקיבל בגינה שיק ביטחון שעליו חתם יהודה בכתב ידו, אך ללא חותמת של הנתבעת. יהודה הסביר לתובע כי ללא חותמת של הנתבעת זה כמו שיק אישי שלו, והתובע האמין לו.
   5. עבור ההלוואה האישית קיבל התובע כסף מזומן מדי חודש. יהודה ביקש מהתובע להמתין עם החזר ההלוואות לנתבעת, כל עוד הוא מחזיר לתובע את ההלוואה האישית, אך במשך השנים דחה יהודה את מועד החזר ההלוואות לנתבעת בכל מיני טענות, לרבות כי הוא מסובך וכי הוגש נגדו כתב אישום בגין הלוואות בשוק האפור. בשלב מסוים סיפר יהודה לתובע כי חלה בסרטן, ולאחר שהסתבר כי מצבו גרוע, הבטיח שהן יתרת ההלוואה האישית והן ההלוואות לנתבעת יוחזרו לתובע, ושהורה לרעייתו קלוטילד שתדאג לכך.
   6. בהתאם להנחייתו של יהודה, נתן התובע לקלוטילד את שיק הביטחון בגין ההלוואה האישית והיא מסרה לתובע שישה שיקים אישיים שלה בסך של 5,700 ₪ כל אחד. ימים ספורים לאחר פטירתו של יהודה ביטלה קלוטילד את השיקים הנ"ל וסירבה להחזיר לתובע את שיק הביטחון שניתן לו בגין ההלוואה האישית. כמו כן התנערה קלוטילד מכל התחייבויותיה, והודיעה לתובע כי לא יזכה לראות ממנה אף לא שקל אחד. לתמיכה בטענה זו מצורף לתצהיר תמליל של שיחה שניהל התובע עם קלוטילד.
   7. משלב זה אף נאלץ התובע להתמודד עם איומים טלפוניים ושפה בוטה מצד קלוטילד וגיסה אשר איים לפגוע בתובע אם לא יניח לקלוטילד וימחל על החוב. כן הסתבר כי יש חובות רבים של הנתבעת לבנקים ואף מונה לה כונס נכסים.
   8. בחקירת יכולת שנערכה לנתבעת באמצעות קלוטילד, טענה קלוטילד בין היתר כי לא הייתה מעורבת כלל בניהולה של הנתבעת וכי לנתבעת חובות של כשמונה מילוני שקלים. ואולם, מהדוחות הכספיים של הנתבעת שהומצאו לב"כ התובע לאחר החקירה בעקבות החלטת הרשם, התגלה מיד כי קלוטילד הייתה מעורבת בפעילות הנתבעת וכי גם לאחר פטירתו של יהודה הייתה הנתבעת עתירת נכסים.
   9. לנוכח יחסי האמון המיוחדים שהיו בין התובע לבין יהודה, לא עשה התובע הסכמים ולא שמר מסמכים, והוא מאמין שאם יהודה היה בחיים היום, הוא היה מחזיר את קרן ההלוואות שניתנו לנתבעת במלואן.
4. קלוטילד חזרה בתצהיר עדותה הראשית על חלק מטענותיה בכתב ההגנה, וכן העלתה מספר טענות נוספות, כמפורט להלן:
   1. התביעה בגין ששת השיקים שמשכה קלודטילד לטובת התובע נדחתה, היות שהתובע לא עמד בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק ההלוואות") שחל על המקרה.
   2. מעיון בשיקים שבפנינו עולה כי החותמות המוטבעות עליהם אינן תואמות לחותמת הנתבעת. בשיק על סך 150,000 ₪ יש שגיאת כתיב – חסרה האות "ה" במילה "והשקעות". החותמת על השיק בסך של 75,000 ₪ שונה מהחותמת על השיק בסך של 150,000 ₪. בחותמת זו חסר מקף אחרי הספרות 38 ולפני המילה נכסים, וגם כאן מדובר בשגיאה. קלוטילד השוותה את החותמות על השיקים לחותמת הנתבעת, וגילתה שבחותמת הנתבעת אין שגיאות כתיב.
   3. נראה שהתובע הוא זה שהוסיף את חותמות הנתבעת על פני השיקים. לפי ייעוץ משפטי שקיבלה קלודטילד, ייתכן שהתובע ניסה להתחמק מתחולת הוראות חוק ההלוואות לאחר שהתביעה שלו נגד קלוטילד נדחתה מסיבה זו.
   4. קלודטילד לא קיבלה כל תמורה בגין השיקים, אין במסמכים של הנתבעת כל רישום לגבי כספים שהתקבלו מהתובע, וגם מהמסמכים שצירף התובע לתצהיר עדותו הראשית לא ניתן ללמוד על כך שהעביר כספים כלשהם לנתבעת.
5. רו"ח שלמה אליאס הצהיר כי הוא משמש רו"ח של הנתבעת משנת 2007. מתצהירו עולה כי בדק וביקר את מסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת, ולפי מסמכים אלה אין כל חוב רשום של הנתבעת לטובת התובע או לטובת שבה כהן. כן עולה מהתצהיר כי אין כל תיעוד במסמכי הנתבעת ובמסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת על עסקים כלשהם שניהלה הנתבעת עם התובע או עם שבה כהן. עוד הצהיר רו"ח אליאס כי לפי מסמכי הנתבעת, יהודה היה במהלך השנים ועד פטירתו בעל זכות החתימה היחיד בנתבעת.
6. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל, ולאחר הדיון הוגשו סיכומים בכתב.

דיון

1. בתצהירה של קלוטילד שהפך לכתב ההגנה בתיק הועלו שתי טענות הגנה מרכזיות: (1) טענת זיוף של החתימות והחותמות על השיקים; (2) טענת כישלון תמורה מלא.
2. אשר לטענת זיוף החתימות, בסעיף 6 לתצהיר אשר צורף לכתב ההתנגדות הצהירה קלוטילד כי לא מדובר בחתימתו של יהודה על השיקים, אך כאמור לעיל, המומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי קיימת סבירות גבוהה ביותר של בין 90% ל- 100% שהחתימות על השיקים אכן נחתמו על ידי יהודה. לפיכך, ומשוויתר ב"כ הנתבעת על חקירה נגדית של המומחה ואף לא העלה טענות כלשהן בעניין זה בסיכומיו, אין אלא לדחות את הטענה בדבר זיוף החתימות של יהודה על השיקים.
3. לגבי הטענה בדבר זיוף החותמות, אין חולק כי מדובר בשיקים של הנתבעת, ולפי תצהיריה של קלוטילד, יהודה היה בעל זכות החתימה היחיד בנתבעת. בסעיף 7 לתצהיר שהוגש בתמיכה לכתב ההתנגדות הצהירה קלוטילד כי מבדיקה שערכה במסמכי הנתבעת עלה שחתימתו של יהודה חייבה את הנתבעת רק בצירוף חותמת הנתבעת, אך לא הציגה מסמך כלשהו התומך בכך. כן הצהירה קלוטילד בסעיף 6 לתצהיר עדותה הראשית כי השוותה את החותמות על השיקים לחותמת הנתבעת וגילתה כי בחותמת של הנתבעת אין שגיאות כתיב וכי החותמת של הנתבעת אינה תואמת את החותמות המופיעות על גבי השיקים. דא עקא שקלוטילד לא ציינה בתצהירה איזו חותמת בדקה – את החותמת האחרונה שבה עשה יהודה שימוש לפני פטירתו או את חותמות הנתבעת מהתקופות שבהן לטענת התובע נמסרו לו השיקים. קלוטילד אף לא צירפה לתצהירה את דוגמת החותמת שבדקה, ויש לזקוף זאת לחובתה.
4. ודוק, לא נסתרה גרסתו של התובע כי השיק הראשון נמסר לו בשנת 2001 והשיק השני הועבר לידיו בשנת 2004, ומשלא הוצגו בפני בית המשפט דוגמאות חתימה כלשהן של חותמת הנתבעת מהשנים הנ"ל, לא נשללה האפשרות כי הייתה שגיאת כתיב בחותמת הנתבעת שנעשה בה שימוש בשנת 2001, ולאחר מכן הוחלפה החותמת לזו שמופיעה על השיק משנת 2004. הצהרתה של קלוטילד בסעיף 6 לתצהירה אשר צורף לכתב ההתנגדות כי מדובר בשיקים ישנים אשר כבר כמה שנים לא נעשה בהם שימוש, והצהרתה בסעיף 10 לתצהיר הנ"ל שממנה משתמע כי השיק על סך 150,000 ₪ ישן אף יותר מהשיק על סך 75,000 ₪, מחזקת את גרסתו של התובע לגבי מועדי מסירת השיקים לידיו.
5. ב"כ הנתבעת התבקש להציג מסמכים הנושאים את חותמת הנתבעת מהתקופות הרלוונטיות עוד בחודש מרץ 2011, וחזר על בקשתו זו גם באפריל 2011 (ראו המכתבים המצורפים כנספח 11 לתצהירו של התובע), אך הוא לא עשה כן. קלוטילד נשאלה על פניות אלה בחקירתה הנגדית, אך התחמקה ממתן תשובה ישירה לשאלה, ומכל מקום לא הכחישה כי המסמכים המבוקשים לא נמסרו לב"כ התובע (סוף עמ' 12 ותחילת עמ' 13 לפרוטוקול).
6. בדיון ההוכחות ניתנה לקלוטילד הזדמנות נוספת להציג מסמכים עם חותמת של הנתבעת מהתקופות הרלוונטיות, אך היא העידה שאין בידיה מסמכים כאלה. ראו עמ' 11 לפרוטוקול ש' 27-25: "ש. ... תציגי לי מסמכים עם חותמות בתקופות שאז ניתנו השיקים נשוא התביעה? ת. פה? אין לי כלום". כן ראו עמ' 12 לפרוטוקול ש' 9-8: "ש. יש לך מסמך משנת 2001 חתום בחותמת הנתבעת? ת. אין לי ביד שלי כלום. אין לי כאן".
7. יתרה מזאת, קלוטילד העידה כי היא לא יכולה לזכור האם יש או אין מקף בחותמת הנתבעת (עמ' 10 ש' 15-14) ואף אינה יכולה לומר האם החותמות על השיקים אכן שונות מאלה שבדקה. ראו לעניין זה עמ' 12 ש' 19-14:

"ש. המסמכים האלה שהשוואת שאותם אין לך כאן, אם היינו רואים אותם כאן, היינו רואים שהחותמות שעל גבי השיקים נשוא השיקים הם לא אותו דבר?

ת. אני לא מבינה למה אני צריכה להשיב על כך... אני לא יכולה לומר על כך כן או לא כי אין לי כאן מסמך כזה. למה שאשיב לך תשובה לא נכונה?"

1. כמו כן העידה קלוטילד כי איננה יודעת אם היו לנתבעת חותמות נוספות. ראו עמ' 13 לפרוטוקול ש' 11-9:

"ש. את יודעת אם לנתבעת היו עוד חותמות?

ת. לא יודעת. ב- 2001 לא הייתי בעניינים אלא בעלי ז"ל. לא הייתי אז בתמונה

גם"

1. מכאן שקלוטילד הודתה שאין בידיה מסמכים עם חותמת של הנתבעת מהתקופות הרלוונטיות, כך שאינה יודעת האם חותמות אלה שונות מהחותמות על השיקים, ולכן אין כל בסיס לטענת הנתבעת כי החותמות על השיקים מזויפות. על כל פנים, משנדחתה הטענה כי חתימותיו של יהודה על השיקים מזויפות, ומשביקש ב"כ התובע להציג לעיונו מסמכים עם דוגמאות חתימה של הנתבעת, עובר הנטל אל הנתבעת להציג מסמכים אלה כדי לבסס את טענת הזיוף.
2. קלוטילד טענה כי אין בידיה מסמכים של הנתבעת משנת 2001 ועד לשנת 2008, ואם יש לבא כוחה מסמכים, אז אולי הוא קיבל אותם דרך רואה החשבון (עמ' 14 ש' 23-22). אולם רו"ח אליאס העיד בחקירתו הנגדית כי יש בידיו מסמכים רק משנת 2006 ואילך (עמ' 16 ש' 11-6), ומנהל החשבונות הקודם של הנתבעת לא הוזמן להעיד בתיק. נוסף על כך, אף אם לא הייתה לקלוטילד אפשרות להציג מסמכים של הנתבעת משנת 2001 ומשנת 2004, היה עליה לצרף לתצהירה לכל הפחות את הדוגמאות של חותמת הנתבעת שאותן השוותה לדבריה עם החתימות על השיקים, אך היא לא עשתה כן.
3. לפיכך, יש לדחות גם את הטענה בדבר זיוף החותמות של הנתבעת.
4. בסעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית של קלוטילד נטען כי נראה שהתובע הוסיף את החותמות של הנתבעת על גבי השיקים כדי לנסות להתחמק מתחולת הוראות חוק ההלוואות, וזאת לאחר שתביעתו בתיק הנוסף נדחתה מסיבה זו. ואולם, התובע הגיש את שני השיקים שבפנינו לביצוע זמן רב לפני שניתן פסק דין בתיק הנוסף ולפני שהועלתה שם טענה הקשורה לחוק ההלוואות. מכל מקום, אין חולק כי מדובר בשיקים של הנתבעת, ולכן כפי שטענה קלוטילד עצמה בתיק הנוסף, מדובר בהתחייבות של הנתבעת ולא בהתחייבות אישית של יהודה.
5. טענה נוספת של ב"כ הנתבעת בסיכומיו היא כי מהלשון שבה נקט התובע בעדותו הן בתיק הנוסף והן בתיק דנן משתמע שהתובע טוען שניהל עסקים עם יהודה ולא עם הנתבעת. התובע אכן העיד כי העביר ליהודה כספים וקיבל מיהודה כספים, אך בנסיבות העניין שבהן יהודה היה המנהל ובעל המניות היחיד בנתבעת ומי שפעל מטעמה, אין לפרש את עדותו של התובע כך שהכספים ניתנו והתקבלו מיהודה באופן אישי.
6. לאור האמור לעיל, והיות שמדובר בשיקים חתומים של הנתבעת וטענת הזיוף נדחתה, יש לדחות גם את הטענה כי התובע הוסיף את החותמות על השיקים בדיעבד.
7. אשר לטענת כישלון התמורה, בסיכומי הנתבעת נטען כי התובע לא הציג מסמכים כלשהם המעידים על מתן ההלוואות הנטענות, אך היות שהתובע מחזיק בשיקים חתומים של הנתבעת ומשנדחתה טענת הזיוף, חלה בענייננו חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], ולכן הנטל על הנתבעת להוכיח כי לא קיבלה תמורה עבור השיקים. הנתבעת לא הרימה נטל זה, ואף לא הציגה גרסה עובדתית כלשהי לגבי הנסיבות שבהן הגיעו השיקים לידי התובע.
8. קלוטילד הצהירה בסעיף 8 לתצהיר עדותה הראשית כי מבדיקה שערכה במסמכי הנתבעת ומבדיקה עם רו"ח של הנתבעת עלה כי אין כל תיעוד על כספים שהתקבלו מהתובע או על עסקים שניהלה הנתבעת עם התובע או עם אשתו, שבה כהן. דא עקא, שקלוטילד לא ציינה מהם המסמכים שנבדקו לטענתה, ואף לא צירפה לתצהירה את אותם מסמכים. כאמור לעיל, ב"כ התובע חזר ודרש מב"כ הנתבעת החל מחודש מרץ 2011 להעביר לעיונו מסמכים של הנתבעת, ובכלל זה את הדוחות הכספיים והמאזנים של הנתבעת משנת 2004 ועד שנת 2010 (ראו המכתבים המצורפים בנספח 11 לתצהיר התובע), אך דרישה זו לא נענתה. גם בחקירתה הנגדית של קלוטילד, כשהתבקשה להציג את המסמכים המוזכרים בסעיף 8 לתצהירה השיבה: "אין לי כלום. אין לי מסמכים" (עמ' 13 ש' 17-16).
9. רו"ח אליאס הצהיר כי מהמסמכים שבדק עולה כי אין כל חוב רשום של הנתבעת לטובת התובע או שבה כהן. ואולם, בחקירתו הנגדית העיד רו"ח אליאס כי הוא משמש רואה חשבון של הנתבעת משנת 2008 בלבד (עמ' 15 ש' 26), וכי המסמכים שבדק ושעליהם ביסס את מסקנותיו הם משנת 2007 ואילך (עמ' 16 ש' 14-12). מכאן שאין בבדיקה שערך רו"ח אליאס כדי להוכיח כי הנתבעת לא קיבלה תמורה בגין השיקים בשנים 2001 ו- 2004.
10. מעדותו של רו"ח אליאס עלה כי לפני שנכנס לתפקידו העסיקה הנתבעת מנהל חשבונות בשם אלברט שמואלי ונעזרה גם ברואה חשבון אחר שרו"ח אליאס לא זכר את שמו (ראו פרוטוקול הדיון בעמ' 15 ש' 26 עד עמ' 16 ש' 4). כמו כן העיד רו"ח אליאס כי מר אלברט שמואלי העביר אליו "קובץ הנהלת חשבונות של יתרות" (סוף עמ' 16). קובץ זה לא הוגש לתיק, וממילא רו"ח אליאס אינו יכול להעיד על אמיתות תוכנו של אותו קובץ אשר נערך לכאורה על ידי מר שמואלי. הנתבעת נמענה מלהזמין לעדות את מר אלברט שמואלי או את רואה החשבון הקודם שהעסיקה אשר טיפלו במסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת בתקופות הרלוונטיות, ובהעדר כל הסבר לכך, יש לזקוף זאת לחובת הנתבעת.
11. בסיכומי הנתבעת נטען כי העדות שמסר התובע בתיק הנוסף שונה לגמרי וסותרת את עדותו בתיק דנן, אך מעיון בפרוטוקול הדיון בתיק הנוסף עולה כי חלק מהקטעים בעדותו של התובע שם שאליהם הפנה ב"כ הנתבעת בסיכומיו אינם סותרים את עדותו של התובע בדיון שהתנהל בפני הח"מ. כך למשל, בסיכומי הנתבעת ישנה הפניה לעדותו של התובע בתיק הנוסף כי "ההלוואה האחרת לא נפרעה לי" (ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.7.10 בתיק הנוסף, נספח ו' לתצהירה של קלוטילד, בעמ' 5 ש' 22), ומנגד לעדותו של התובע בתיק דנן שלפיה קיבל ריבית בגין הלוואות אלה (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 29.11.11 ש' 23-19). אלא שגם בתיק הנוסף העיד התובע כי קיבל מיהודה תשלומי ריבית בגין ההלוואות מהנתבעת (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 1.7.10, ש' 20-19), כך שכוונתו הייתה שרק קרן ההלוואות לא נפרעה. כמו כן, בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת כי התובע העיד בתיק הנוסף שאינו זוכר מתי נתן לנתבעת את ההלוואות, מעיון בפרוטוקול עולה כי התובע העיד שאיננו זוכר לכמה זמן ניתנה ההלוואה (שם, ש' 8). כך גם עדותו של התובע בתיק הנוסף שלפיה העביר ליהודה חלק מהסכום במזומן וחלק בשיקים התייחסה רק להלוואה האישית (שם, ש' 28-27) ולא להלוואות לנתבעת אשר הועברו במזומן בלבד (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 29.11.11 ש' 10-7 ועמ' 21 ש' 14-13). בעניין הריבית, התובע העיד בתיק הנוסף כי שיעור הריבית לא סוכם, וכי יהודה נתן לו מידי פעם ריבית לפי רצונו (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 1.7.10 ש' 20-19), בעוד שבתיק דנן העיד התובע כי יהודה הבטיח לו ריבית הגבוהה בכ- 5-6% מהריבית בבנק (עמ' 19 לפרוטוקול מיום 29.11.11, ש' 21-18). עם זאת, לא מדובר בהכרח בסתירה, שכן גם מעדותו של התובע בענייננו עולה כי למעשה לא סוכם שיעור ריבית קבוע כלשהו, והתובע הדגיש בעדותו כי "הריבית משתנה" (שם, בעמ' 20 ש' 5-3).
12. על כל פנים, אף אם היו סתירות ואי דיוקים מסוימים בעדותו של התובע, בית המשפט לא התרשם שיש בהן כדי להשפיע על מהימנות עדותו בשאלות המרכזיות השנויות במחלוקת בין הצדדים לרבות עצם מתן ההלוואות. לעומת זאת, עדותה של קלוטילד מטעם הנתבעת הייתה מגמתית מאוד והיא הרבתה להשיב שאיננה יודעת ואיננה זוכרת דבר.

1. נוסף על כך, קלוטילד הודתה כי כשיהודה היה בחיים הנתבעת עסקה במתן הלוואות ובניכיון שיקים (ראו חקירת היכולת מיום 5.5.10 בנספח 9 לתצהירו של התובע, פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 1.7.10 בעמ' 13 ש' 17-14 ופרוטוקול הדיון בתיק דנן בעמ' 8 ש' 10-8). קלוטילד אמנם טענה כי הלוואות ניתנו רק עם קבלות וחשבוניות של הנתבעת (שם), אך בד בבד העידה כעולה מעמ' 14 לפרוטוקול מיום 1.7.10 ש' 25-24: "... אני לא כמו בעלי ז"ל. אם אין קבלה, חשבונית של החברה, אני לא משלמת לאף אחד". בהמשך העידה קלוטילד כי יהודה בעלה היה "מפוזר" (שם, ש' 28) וכשנשאלה בעקבות תשובה זו האם יהודה היה מפוזר או שלא הוציא חשבוניות, השיבה: "אין לי מושג. לא התערבתי לו בעניינים..." (שם, ש' 30-29). גם בתיק דנן חזרה והעידה קלוטילד כי לא הייתה מעורבת בהלוואות של הנתבעת. ראו למשל עמ' 8 ש' 12-10: "איני קשורה לכך ולא הייתי בעניינים האלה אף פעם. לא הייתי בעניינים איתו כי הוא טיפל בכך ולא הייתי מעורבת בשום דברים כאלה".

1. מעדותה של קלוטילד הנ"ל אפשר להסיק כי הנתבעת באמצעות יהודה שילמה וקיבלה כספים לעיתים גם ללא חשבוניות וקבלות, ומכל מקום קלוטילד אינה יכולה לשלול זאת, שכן לגרסתה לא הייתה מעורבת בפעילות הנתבעת.
2. זאת ועוד, מנספח 5 לתצהירו של התובע אשר נחזה להיות דף מידע של רשות המיסים, עולה כי באוקטובר 2006 הוגש נגד הנתבעת, יהודה, בנו של יהודה ונתבע נוסף כתב אישום בגין העלמת הכנסות מריבית ודמי ניכיון בסך של 5.4 מיליון ₪. לפי כתב האישום, הנתבעת לא רשמה הכנסות, ניהלה ספרים כוזבים והגישה דוחות כוזבים למס הכנסה בין השנים 2001-1999. קלוטילד לא התייחסה לעניין זה בתצהיר עדותה הראשית, וכאשר נשאלה על כך בחקירתה הנגדית, השיבה: "מה זה קשור אלי. לא היה כתב אישום. מה פתאום. אין בכלל פסק דין" (עמ' 15, ש' 9). רו"ח אליאס נשאל אף הוא על כתב האישום הנ"ל בחקירתו הנגדית והעיד, כעולה מעמ' 16 לפרוטוקול ש' 19-17: "בגדול, הבנתי שיש עו"ד שמסייעת לו בתביעות מהסוג הזה. הבנתי שיש לו עורכי דין שמטפלים בכך. זה לא קשור בנתבעת. עד כמה שהבנתי זה קשור ליהודה ולא לנתבעת". ואולם, הנתבעת לא הציגה ראיות המפריכות את הטענה כי הוגש נגדה כתב אישום בגין העלמת הכנסות כנ"ל, ואין כל התייחסות לעניין זה בסיכומי הנתבעת.
3. הטענה שלא נסתרה בדבר הגשת כתב האישום נגד הנתבעת ויהודה בגין ניהול ספרים כוזבים והעלמת הכנסות בשנים הרלוונטיות מחזקת את האפשרות שהנתבעת קיבלה מהתובע הלוואות מבלי לדווח על כך.
4. התובע הצהיר כי יהודה הבטיח להחזיר לו הן את יתרת ההלוואה האישית והן את ההלוואות לנתבעת, וכי הורה לקלוטילד שתדאג לכך (סעיף 11 לתצהיר). כשנשאלה קלוטילד בחקירתה הנגדית בתיק הנוסף האם יהודה אמר לה לשלם לתובע, תשובותיה היו לא ברורות ומתחמקות כגון: "אני יכולה לזכור?" (עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 1.7.10 ש' 18) או "אני קצת מבולבלת אם הוא אמר או לא אמר" (שם, ש' 27-26), ועם זאת העידה: "הוא אמר לתת לו. יכול להיות שהוא אמר..." (שם, ש' 24) ובהמשך "יכול להיות שכן הוא אמר לי" (שם, ש' 31).
5. אף אם עדותה הנ"ל של קלוטילד התייחסה להלוואה האישית בלבד, התובע צירף בנספח 6 לתצהירו קלטת ותמליל של שיחה שניהל עם קלוטילד שממנה עולה כי קלוטילד ידעה גם על השיקים של הנתבעת שבפנינו ולא הכחישה כי התחייבה לפרוע גם אותם, אך אמרה לתובע שכעת לאחר שיהודה נפטר אין בכוונתה לשלם לו דבר. ראו למשל דבריה של קלוטילד בעמ' 1 לתמליל ש' 11: "גם עם הסכומים של לבנדה אתה לא יכול לעשות כלום" כן ראו בהמשך התמליל שם, ש' 18:

"אלי: תראי אבל את התחייבת.

קלוטילד: "כל עוד הוא חי אין לי בעיה לעזור... אבל שהוא הלך מאיפה אני אביא לך? הוא היה אמור להביא לי את הכסף, אין מי שיביא לי את הכסף אין לי מה לתת לך גם אני אני לא אתן לך".

בסוף השיחה ישנה התייחסות נוספת לשיקים של הנתבעת שבפנינו. ראו עמ' 3 ש' 12-8:

"קלוטילד: ... לכי תעשה מה אתה רוצה עם השיקים של לבנדה על מה אתה מדבר בכלל?

אלי: טוב, אבל התחייבת, שישבנו, שתתני לי שיקים נתת לי שיק של 75 ושל 150.

קלוטילד: אני התחייבתי? לך לבית המשפט ותנגב עם זה".

1. קלוטילד כלל לא התייחסה לתמליל זה בתצהיר עדותה הראשית, ואין כל התייחסות לכך גם בסיכומים מטעם הנתבעת. מכאן שלא נסתרה גרסתו של התובע כי קלוטילד התחייבה לשלם לו בגין השיקים, אך לאחר מכן חזרה בה מהתחייבותה.
2. בסיכומי הנתבעת נטען כי יש לזקוף לחובתו של התובע את הימנעותו מלהציג מסמך התומך בטענתו בדבר פירעון קופת הגמל של ביתו לצורך מתן ההלוואה השנייה לנתבעת ואת הימנעותו מלהביא לעדות את אשתו, שבה כהן. ואולם, התובע הציג דפי בנק המעידים על משיכת כספים מחשבונו במועד שבו לדבריו נתן לנתבעת את ההלוואה השנייה וכן הסביר מדוע לא הזמין את אשתו להעיד (ראו פרוטוקול הדיון בעמ' 17 ש' 20 וכן עמ' 27 עד ש' 27 עד עמ' 28 ש' 5). מכל מקום, בנסיבות העניין, על רקע מכלול הראיות והעדויות שבפני בית המשפט לרבות עדותה של קלוטילד והתמליל הנ"ל, וכאשר הנתבעת אשר נושאת בנטל להוכחת טענת כישלון התמורה נמנעה מלהציג עדויות ומסמכים רלוונטיים לתמיכה בטענתה, בית המשפט איננו מוצא לנכון לייחס משקל רב לאי הצגת הראיה והעדות הנ"ל מטעם התובע.

1. לאור האמור לעיל, הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי לא קיבלה תמורה בגין השיקים, ועל כן דינה של הטענה בדבר כישלון תמורה מלא להידחות.
2. לפיכך, ומשלא נסתרה גרסתו של התובע כי השיקים שבפנינו נמסרו לו כנגד הלוואות שנתן לנתבעת, לא חלות בענייננו הוראות חוק ההלוואות, שכן הנתבעת היא תאגיד ולכן אינה "לווה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק.
3. אף אם היה על התובע לדווח על הריבית שקיבל בגין ההלוואות שנתן לנתבעת והוא לא עשה כן (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 14-11), זהו עניין שעל רשויות המס להידרש אליו, ואין בכך כדי לאיין את זכותו של התובע להיפרע מהשיקים של הנתבעת. מעבר לכך, כאמור, לא נסתר כי הוגש נגד הנתבעת ויהודה כתב אישום בגין דיווחים כוזבים והעלמת הכנסות, כך שייתכן כי יהודה עצמו ביקש מהתובע להימנע מדיווח על הריבית שקיבל מהנתבעת.
4. בית המשפט אינו מוצא לנכון לייחס משקל רב לכך שהתובע הגיש את השיקים לביצוע רק לאחר פטירתו של יהודה. התובע הצהיר כי יהודה שהיה חברו הקרוב במשך כ- 30 שנה, ביקש ממנו להמתין עם פירעון ההלוואות של הנתבעת כל עוד הוא מחזיר את ההלוואה האישית. גרסה זו לא נסתרה. כך גם אין חולק כי בשלב מסוים חלה יהודה בסרטן, והתובע הצהיר כי בעקבות זאת הבטיח לו יהודה שקלוטילד תדאג לפירעון ההלוואות. ואכן כאמור, מהתמליל השיחה שצורף לתצהירו של התובע עולה לכאורה כי קלוטילד התחייבה לשלם לתובע, ומשחזרה בה מהתחייבות זו, הוגשו השיקים של הנתבעת לביצוע.
5. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת, ויש לחדש את ההליכים בתיק ההוצל"פ בהתאם.
6. הנתבעת תשלם לתובע בגין הוצאות, לרבות חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נוסף על כך, הנתבעת תשלם לתובעת בגין שכר טרחת עו"ד סך של 17,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות מתבקשת להעביר העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏‏ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים.