פתח דבר

1. פסק דין זה עוסק בשאלת כפל ביטוח, שהועלתה במסגרת ההודעה לצד שלישי.

התביעה העיקרית בתיק זה סולקה בהסכמה.

2. ואלה העובדות הצריכות לעניין:

התובע, יליד שנת 1988, היה עובד של הנתבעת 1, שעיסוקה במתן שירותי גינון. הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים.

ביום 29/6/2008 עסק העובד, במסגרת עבודתו, בפריסת צנרת טפטוף על גבי מדרון בראש העין. בשלב מסוים החליק התובע, איבד את שיווי משקלו ונפל מגובה של כ-5 מ'. התובע צנח על רגליו. כפות רגליו של התובע נשברו.

התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף, נגד מעסיקתו, הנתבעת 1, ונגד איילון חברה לביטוח בע"מ, הנתבעת 2 (להלן – איילון). איילון הגישה הודעה לצד שלישי נגד "כלל" חברה לביטוח בע"מ (להלן – "כלל"), בטענה כי גם היא ביטחה את הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים. הודעה זו היא מושא פסק הדין.

הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה.

בתחום האורתופדי הסכימו הצדדים על נכות רפואית שנקבעה על ידי המומחה מטעם הנתבעות, ד"ר גד ולן, אשר קבע נכות בשיעור 10% עקב הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול משמאל, ו-20% עקב הגבלת תנועות המפרק הסובטאלרי משמאל.

בתחום הפסיכיאטרי מונה ד"ר אלי קריצ'מן כמומחה מטעם בית המשפט. ד"ר קריצ'מן קבע נכות נפשית בשיעור של 10% כתוצאה מהתאונה מושא התביעה.

3. ביום 18/12/14 – מועד אשר נקבע לישיבת הוכחות לאחר שכל הצדדים הגישו תצהירים וראיות בכתב – הגיעו התובע והנתבעות להסכמה בדבר סילוק התביעה העיקרית כנגד תשלום סך כולל של 600,000 ש"ח. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין.

4. בעניין ההודעה לצד שלישי נרשמו מפי ב"כ הנתבעים הדברים הבאים:

"אשר להודעה לצד ג', מוסכם כי הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב בשאלת כפל הביטוח, בהתאם לפוליסות הביטוח שתוגשנה לביהמ"ש כעת.

ככל שחב' "כלל" תודיע שהיא לא מסכימה לפשרה בתביעה העיקרית בהיבט החבות וגובה הנזק, כי אז התובע יתחייב להתייצב בביהמ"ש לצורך הגשת תצהירו וחקירתו על ידי ב"כ צד ג' - "כלל" חב' לביטוח." (עמ' 7 ש' 16).

על דברים אלה השיב ב"כ צד ג':

"נגיש את הפוליסה ואת הצעת הביטוח שכבר הועברו לידי ב"כ הנתבעים ונגיש סיכומים בהתאם לדברי חברי. " (עמ' 8 ש' 11).

להסכמת הנתבעות וצד ג' ניתן תוקף של החלטה.

ביום 24/12/14 (במסגרת בקשה מס' 29) הודיע ב"כ צד ג' כי "כלל" מאשרת את ההסכמה שבין הנתבעות ובין התובע, הן באשר לשאלת החבות והן באשר לסכום הנזק. בכך נסללה הדרך לדיון בשאלת כפל הביטוח. איילון ו"כלל" הגישו את סיכומיהן בסוגיה זו – כמוסכם.

טענות הצדדים

5. איילון אינה מכחישה את חבותה על פי פוליסת הביטוח המצורפת לתצהיר מטעם איילון, ובהתאם לפוליסה זו תשלם הנתבעת 2 לתובע את הסכום עליו הוסכם. ברם, לטענת איילון, במקביל לפוליסה לביטוח עבודות קבלניות שרכשה הנתבעת 1 אצל איילון, רכשה הנתבעת 1 פוליסה בשם מטריה בתי עסק אצל "כלל". (הרשימה מצורפת כנספח ב' לתצהיר מטעם איילון ולהודעה לצד שלישי).

על פי פוליסה זו הייתה הנתבעת 1 מבוטחת בחבות מעבידים מיום 1/6/2008 ועד ליום 31/5/2009 בעסק שמהותו "קבלני גינון". נמצא, אפוא, שבמועד קרות התאונה - 29/6/2008 – הייתה הנתבעת 1 מבוטחת בחבות מעבידים הן באיילון והן ב"כלל".

הואיל וסכומי הביטוח בשתי הפוליסות זהים ועומדים על תקרה של 5,000,000 דולר למקרה ביטוח, הרי שיש לחלק את סכום הפיצויים שנפסק לתובע בין שתי המבטחות בחלקים שווים. לפיכך, מבקשת איילון לחייב את "כלל" לשפות אותה במחצית מהסכום שחויבה לשלם לתובע, דהיינו, 300,000 ש"ח.

6. להגנתה טוענת "כלל" טענה אחת: הפוליסה שרכשה הנתבעת 1 אצל "כלל" אינה מכסה את האירוע מושא התביעה. וביתר פירוט: "כלל" אינה מכחישה קיומה של פוליסה שהייתה בתוקף במועד האירוע, אלא שלטענתה ביטוח חבות מעבידים על פי פוליסת "כלל" מתייחס לעבודות אחזקת גינון שמבצעת הנתבעת 1 עבור גופים שונים ולא לעבודות פיתוח דוגמת העבודה שבמהלכה אירעה התאונה מושא התביעה. על כך שהתאונה אירעה במהלל ביצוע עבודות פיתוח למדה "כלל" מהאמור בסעיף 4 לכתב התביעה, ובסע' 3 לתצהיר התובע. לאמתו של דבר עובדה זו אינה שנויה במחלוקת.

לשיטת איילון, אין בפוליסה שהוציאה "כלל" כל הגבלה של כיסוי חבות מעבידים לעבודות אחזקה בלבד, ועל כן חל הכיסוי על כל אירוע שבגינו קיימת לנתבעת 1 חבות כלפי עובד שנפגע.

הראיות

7. אלה הראיות שהוצגו מטעם איילון ומטעם "כלל", בנוגע לעניין שבמחלוקת:

מטעם איילון הוגש תצהיר של הגב' ארנה מצא – עובדת איילון - שבאמצעותו הגישה איילון את המסמכים הבאים:

(1) הרשימה המתייחסת לפוליסת ביטוח עבודות קבלניות שרכשה הנתבעת 1 אצל איילון לתקופה הרלוונטית; (להלן – פוליסת איילון);

(2) תנאי הפוליסה לביטוח עבודות קבלניות;

(3) תנאי פוליסה לביטוח חבות מעבידים;

(4) הרשימה המתייחסת לפוליסה מסוג "מטריה בתי עסק" שרכשה הנתבעת 1 אצל "כלל" לתקופה הרלוונטית. (להלן – פוליסת כלל);

עובר לישיבת ההוכחות לא הגישה "כלל" ראיות כלשהן מטעמה. בהמשך לדברים שנשמעו בדיון מפי ב"כ "כלל", צירפו הצדדים לסיכומיהם – בנוסף למסמכים הנ"ל – גם את הצעת הביטוח שביסוד רכישת הפוליסה שרכשה הנתבעת 1 אצל "כלל".

8. במסגרת הסיכומים הוסיפה "כלל" דרישה שאין לה יסוד בהסכמת הצדדים, לחייב את איילון לצרף גם כן את הצעת הביטוח שקדמה להוצאת פוליסת איילון. (סע' 5 לסיכומי "כלל"). בצדק התנגדה איילון לדרישה זו שעומדת בניגוד להסכמת הצדדים בדבר מתן פסק דין על יסוד המסמכים המונחים בתיק בית המשפט בלבד, ללא הגשת ראיות נוספות וללא חקירת עדים.

9. כבר בשלב זה אני רואה לצטט דברים שנרשמו בתחשיב נזק מטעם צד ג' אשר הוגש קודם שהוריתי על הגשת ראיות בתיק זה. וכך נאמר בתחשיב:

"למען הסק ספק באשר לכיסויים הביטוחים של הנתבעת 1 אצל חברות הביטוח הנ"ל, יציע הצד השלישי כי בית המשפט הנכבד יזמן את סוכן הביטוח של הנתבעת 1 לחקירה קצרה, על מנת שיבהיר את התמונה ויאשר את טענות הצד השלישי המפורטות לעיל.

הצד השלישי סבור ובטוח כי לאחר חקירת סוכן הביטוח כמוצע, יציע בית המשפט לנתבעת 2 להסכים לדחיית ההודעה לצד שלישי" (סעיפים 10, 11 לתחשיב).

עינינו הרואות כי עוד קודם שלב הגשת הראיות היה ברור ל"כלל" כי עדות מרכזית ומכרעת להוכחת גרסתה במחלוקת שבין הצדדים היא עדותו של סוכן הביטוח של הנתבעת 1. למרות זאת, לא טרחה "כלל" להגיש ראיות כלשהן מטעמה ולא טרחה לזמן לחקירה את סוכן הביטוח של הנתבעת 1 או כל נציג אחר של הנתבעת 1, אשר עשוי לאשש את טענות "כלל" באשר להבחנה שבין שתי הפוליסות. "כלל" – בעצה אחת עם איילון – החליטה לוותר על שלב חקירת העדים, ולהסתפק בצירוף מסמך הצעת הביטוח ליתר המסמכים שבתיק. זו, אפוא, התשתית העובדתית המונחת לפני בית המשפט בבואו לפסוק את הדין.

דיון והכרעה

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפניי החלטתי לקבל את ההודעה לצד שלישי, ולחייב את "כלל" במחצית מהחוב הפסוק, בצירוף הוצאות משפט.

11. בפתח הדיון אני מבקש להניח את התשתית הנורמטיבית לסוגיית ביטוח כפל.

סוגיית ביטוח כפל מוסדרת בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן – החוק). כותרת הסעיף היא "ביטוח כפל", והוא מצוי בסימן א' - ביטוח נכסים – של פרק ד' שעניינו "ביטוח נזקים". הסימן הרלוונטי לענייננו הוא סימן ב' של פרק ד', אשר עוסק בביטוח אחריות. סע' 67 לחוק, אשר כלול בסימן ב', מחיל, בין היתר, את הוראות סע' 59 לחוק גם על ביטוח אחריות. נמצא, אפוא, שהוראות החוק בעניין ביטוח כפל, חלות גם על ביטוח אחריות.

וכך קובע סע' 59 לחוק:

"(א) בוטח נכס בפני סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות, על המבוטח להודיע על כך למבטחים בכתב מיד לאחר שנעשה ביטוח הכפל או לאחר שנודע לו עליו.

(ב) בוטח נכס ביטוח כפל ועלה סך-כל סכומי הביטוח באופן בלתי סביר על שווי הנכס, רשאים המבוטח וכל אחד מהמבטחים, בכל עת בתקופת הביטוח, לדרוש הפחתת סכומי הביטוח עד לשווי הנכס בשעת הדרישה; נדרשה הפחתה זו, יפחתו סכומי הביטוח לפי היחס שביניהם, ובמקביל יפחתו גם דמי הביטוח מיום הדרישה.

(ג) בביטוח כפל אחראים המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף.

(ד) המבטחים ישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח."

לפי ס"ק (א) ביטוח כפל הוא ביטוח של "סיכון אחד אצל יותר ממבטח אחד לתקופות חופפות". ס"ק (ג) קובע אחריות של המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד לגבי סכום הביטוח החופף. ס"ק (ד) - הוא הסעיף שביסוד ההודעה לצד שלישי – עוסק באופן חלוקת החיוב בין המבטחים וקובע כי החלוקה תיעשה לפי היחס שבין סכומי הביטוח.

12. הנה כי כן, על מבטח הטוען לקיומו של כפל ביטוח הנטל להראות שסיכון אחד בוטח לתקופות חופפות אצל מבטח נוסף או יותר. משהוכח הדבר, אחראים שני המבטחים כלפי המבוטח יחד ולחוד ביחס לסכום הביטוח החופף. נטל החיוב בין המבטחים יחולק לפי היחס שבין סכומי הביטוח. על מנת להוכיח את כל אלה די לעיין במסמכי פוליסות הביטוח של המבטחים השונים, ומתוכם ניתן ללמוד מהו הסיכון המבוטח, מהן תקופות הביטוח ומהם סכומי הביטוח.

כאשר מתוך מסמכי הביטוח של המבטחים השונים ניתן להסיק על דבר קיומו של ביטוח כפל, ולמרות זאת טוען אחד המבטחים כי הסיכון המבוטח אינו זהה, עליו הנטל להוכיח את טענתו. נטל זה אינו פשוט כלל ועיקר, הואיל ועל המבטח להציג ראיות אשר סותרות לכאורה את האמור במסמכי הפוליסה, או לפחות מחיבות פרשנות שונה מן הפרשנות המתבקשת למקרא הפוליסה כפשוטה.

13. ומן הכלל אל הפרט.

לצורך הכרעה בעניין שבמחלוקת לפניי שומה עלי להשיב לשתי שאלות:

1. האם מסמכי הביטוח של שתי החברות מלמדים על סיכון זהה שבוטח אצל שתי חברות הביטוח?

2. האם הצליחה "כלל" להוכיח את טענתה, לפיה הסיכון שבוטח אצלה שונה מזה שבוטח אצל איילון, ושונה גם מן הסיכון שהתממש בתביעה שלפנינו.

לטעמי, התשובה לשאלה הראשונה חיובית, ואילו התשובה לשאלה השנייה שלילית.

אבאר דבריי:

14. אין חולק כי תאונת העבודה שבה נפגע התובע מכוסה תחת פרק "חבות מעבידים" בפוליסת איילון (נספח א' לתצהיר הנתבעת 2). שם המבוטח בפוליסה זו הוא: "השביל הירוק גינון ערים בע"מ"; תקופת הביטוח היא 13/5/2008 עד 31/12/2008; תיאור הפרויקט המבוטח הוא: "עבודות גינון, פיתוח ושיקום נוף". פרק ג' של הפוליסה עוסק בחבות מעבידים. סכום הביטוח המרבי לפי פרק זה: 5,000,000 דולר. כזכור, וכפי שצוין לעיל, הודיעה "כלל" כי היא אינה כופרת בחבותה של "איילון" כלפי התובע על פי פוליסת איילון וכי היא מסכימה גם לסכום עליו הוסכם בין התובע ובין איילון.

עתה אפנה אל פוליסת הביטוח ב"כלל" (נספח ב' לתצהיר הנתבעת 2). שם המבוטח הוא: "השביל הירוק גינון ערים"; תקופת הביטוח היא 1/6/2008 עד 31/5/2009; בתיאור סוג העסק המבוטח נרשם "משתלות ועבודות גינון – מפעל", ותיאור מהות העסק הוא: "קבלני גינון". פרק 10 של הפוליסה הוא "ביטוח חבות מעבידים" וסכום הביטוח המרבי עומד על 5,000,000 דולר.

שתי הפוליסות מכסות את הנתבעת 1 מפני סיכון זהה, הלוא הוא נזק שנגרם לעובד של הנתבעת 1 תוך כדי עבודתו או כתוצאה מעבודתו ושבגינו יש לנתבעת 1 אחריות כלפי העובד. הצדדים הסכימו כי הנתבעת 1 חבה כלפי התובע בגין הנזק שנגרם לו במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1 ביום 29/6/2008. התאונה אירעה במועד שבתוך תקופות הביטוח הן על פי פוליסת איילון והן על פי פוליסת כלל. מהות העבודה המבוטחת על פי שתי הפוליסות היא "עבודות גינון". סכומי הביטוח – זהים.

הורם, אפוא, הנטל המוטל על "איילון" להוכיח קיומו של ביטוח כפל, שבגינו היא זכאית – לכאורה – לחלוקת נטל שווה בינה ובין "כלל" ביחס לתגמולי הביטוח שעל "איילון" לשלם לתובע.

15. אל מול אלה מבקשת "כלל" להיאחז במסמכי הצעת הביטוח שקדמו להנפקת פוליסת כלל, ובטענות נוספות, על מנת להוכיח שהסיכון המבוטח על ידי כלל שונה ומתייחס לעבודות אחזקת גינון בלבד שמבצעת הנתבעת 1 עבור גופים שונים. (סע' 2.2 לסיכומי "כלל"). "כלל" עורכת טבלת השוואה בין הפוליסות וממנה עולה – לשיטתה – כי העבודות שבמהלכן נפגע התובע היו עבודות פיתוח ואלה היו מכוסות רק בפוליסת איילון ולא בפוליסת כלל. בין היתר, מצביעה "כלל" על כך שפוליסת איילון מכסה פרוייקטים נקובים בשם בלבד בשעה שפוליסת כלל אינה מוגבלת לפרוייקטים מסוימים (אך היא כן מוגבלת לעבודות אחזקת גינות).

עיינתי בטענות "כלל" עיין היטב, ולא מצאתי בהן ממש. אין בחומר הראיות בסיס להבחנה שמבקשת לעשות "כלל" בין עבודות גינון מסוג "פיתוח" לעבודות גינון מסוג "אחזקה של גינות קיימות". הראיות בהן נאחזת "כלל" קלושות. "כלל" מבקשת לייחס משקל רב, ואולי אף מכריע, להערה שרשומה בכתב יד בראש הצעת הביטוח, לאמור: "ביטוח רכוש בכביש 6 + צד ג' לעסק + חבות מעבידים עובד אחזקה". לאמתו של דבר, על הערה זו בונה כלל את הגנתה, וממנה היא מבקשת להסיק כי פוליסת כלל מכסה עבודות גינון מסוג אחזקה בלבד. אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית, חוזה הביטוח שנכרת בין הנתבעת 1 ובין "כלל" הוא פוליסת הביטוח (הרשימה והתנאים), והצעת הביטוח, כשמה כן היא, הצעה בלבד. בחוזה הביטוח אין זכר להגבלת הכיסוי הביטוחי לעבודות אחזקה של גינות קיימות בלבד. אדרבה, הפוליסה מתייחסת לחבות מעבידים בעסק שעוסק בעבודות גינון ומהותו "קבלני גינון", ללא כל הבחנה בין פיתוח גינות חדשות לאחזקת גינות קיימות.

שנית, הפרשנות שמבקשת "כלל" לייחס להערה שבראש טופס הצעת הביטוח אינה הפרשנות המתחייבת מן הכתוב. המלים שמבקשת "כלל" לקרוא לתוך הטקסט הכתוב "אחזקת גינות קיימות", אינן מופיעות בו. כל שנאמר הוא "חבות מעבידים עובד אחזקה". כלל לא ברור למה הכוונה, ובוודאי שלא ניתן ללמוד מטקסט זה על הגבלת הכיסוי לעבודות אחזקה של גינות קיימות בלבד.

שלישית, ועיקר, אם מבקשת "כלל" ללמוד על מהות ההתקשרות בינה ובין הנתבעת 1 מתוך הצעת הביטוח, תתכבד "כלל" ותקרא את כל האמור בהצעה ולא רק את ההערות הנוחות לה. ובמה דברים אמורים? – להבדיל מן ההערה בכתב יד שפירושה מוטל בספק, הרי שבגוף הצעת הביטוח נאמרים דברים ברורים באשר למהות הכיסוי הנדרש. בפרק ח' של הצעת הביטוח של "כלל" מתבקש המבוטח להשיב לשאלה: "האם אתה מעוניין בכיסוי בגין עבודות או שליחות המתבצעות מחוץ לחצרות בית העסק?" ועל כך השיבה המבוטחת בחיוב ותיארה את העבודות שלגביהן מבוקש הביטוח במילים הבאות: "עבודות גינון פיתוח ואחזקה + כיסוי משרדי החברה". מה לנו להידרש עוד לספקולציות ולפרשנויות שאין בהן ממש באשר למהות הכיסוי הביטוחי, מקום שבהצעת הביטוח התבקש במפורש כיסוי ביטוחי גם לעבודות גינון בשלב הפיתוח, ובפוליסת הביטוח עצמה ניתן כיסוי לעבודות הגינון בכללותן ללא כל הבחנה בין עבודות אחזקה לעבודות פיתוח.

16. לבסוף, טוענת "כלל" כי רכישת שתי פוליסות ביטוח זהות על ידי הנתבעת 1 היא פעולה אבסורדית שאינה מתיישבת עם לשון הפוליסות ועם הצעות הביטוח. דומני שגם מטענה זו לא תוכל "כלל" להיבנות. ההנחה שביסוד הטענה היא שאיילון טוענת כאילו מדובר בפוליסות זהות, ולא היא. איילון אינה טוענת שמדובר בפוליסות זהות אלא שקיים ביטוח כפל בתחום חבות מעבידים וזאת בלבד. אין חולק כי בין הפוליסות קיימים כמה וכמה הבדלים. קיים הבדל באשר להיקף ביטוח הרכוש על פי כל אחת מהפוליסות. קיים הבדל גם ביחס לתקופות הביטוח. הבדל נוסף יש ביחס לנושא ביטוח פרוייקטים בשם נקוב. אפס, בכל אלה אין לשנות מן העובדה שבתחום חבות מעבידים, וביחס לאירוע הנדון בתביעה זו, היה לנתבעת 1 ביטוח כפל, ועל כן חלות הוראות סע' 59 לחוק חוזה הביטוח.

17. זאת ועוד, אין די בטענות כלליות מן הסוג שמעלה "כלל". בסופו של יום, שאלת ביטוח כפל תוכרע על יסוד האמור במסמכי הפוליסה. וכאן שבים אנו אל שכתבתי לעיל בפרק הראיות. אם ביקשה "כלל" להוכיח שיש לפרש את פוליסת כלל בצמצום, ולא כפשוטה, היה עליה לתמוך את טענותיה בראיות של ממש. ראיה חזקה במיוחד יכולה הייתה להיות עדותו של סוכן הביטוח שטיפל ברכישת הפוליסה עבור הנתבעת 1. כלל בחרה שלא להציג ראיות מטעמה במשפט זה (למעט הצעת הביטוח), ושלא לזמן לעדות את סוכן הביטוח. ידועה לכל החזקה קבועה בדין בדבר הימנעות מהבאת ראיה. חזקה שבדין הא שאם היה מוזמן סוכן הביטוח להעיד לא הייתה עדותו מחזקת את גרסת "כלל" כי אם את גרסת הצד שכנגד. לשון אחרת, חזקה היא שסוכן הביטוח היה משמיט את הקרקע מתחת להבחנה שמנסה "כלל" לעשות בין כיסוי חבות מעבידים לעבודות פיתוח על פי פוליסת איילון לכיסוי חבות מעבידים לעבודות אחזקה על פי פוליבת כלל. לו היה סוכן הביטוח מעיד, היה הסוכן מחזק את גרסת איילון לפיה מדובר במקרה של ביטוח כפל בגין חבות מעבידים.

סוף דבר

18. הוכח להנחת דעתי כי חבות הנתבעת 1 בגין האירוע מושא התביעה הייתה מכוסה על ידי שתי פוליסות ביטוח: פוליסת איילון ופוליסת כלל. סכומי הביטוח זהים בשתי הפוליסות, ועל כן יחולק נטל החיוב בין המבטחות בחלקים שווים. לפיכך, על "כלל" לשפות את איילון בגין מחצית מסכום החוב הפסוק ששילמה איילון לתובע על פי פסק הדין החלקי מיום 18/12/14, ולשלם לה גם הוצאות משפט.

19. אשר על כן תשלם כלל לאיילון את הסכומים הבאים:

1. 300,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם לתובע על ידי איילון;

2. 652 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 11/7/2010 (אגרת משפט);

3. 50,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום (הוצאות ושכ"ט עו"ד).

בנוסף תשלם "כלל" את יתרת האגרה בגין ההודעה לצד שלישי.

התשלומים ישולמו עד ליום 1/6/15.

ניתן היום, א' אייר תשע"ה, 20 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.