א. מושא התובענה ועיקר טענות בעלי הדין

1. התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה כספית לתשלום סך 250,000 ₪ שעילתה בטענה כי הנתבעת הציגה מצג כוזב בגדרו התכחשה לעובדה כי שיעור של 3.75% מתוך 8.5% מהון המניות של חברת לב אל אבחון מחלות לב בע"מ (להלן: "החברה") המוחזקים על ידי הנתבעת – הינם בבעלות התובע והוחזקו על ידי הנתבעת בנאמנות בעבורו (להלן: "הנאמנות").

2. התובע הוסיף וטען כי כתוצאה ממצגה הכוזב, ושמכרה הנתבעת את מניותיה בחברה למשקיע – היא קיבלה לידיה שלא כדין כספים בסך 195,214 ₪.

3. בנפרד ובמובחן טען התובע כי הנתבעת התעלמה מדרישותיה החוזרות ונשנות לאשר כי היא מחזיקה במניות בנאמנות בעבורו ובשל כך נגרמה לתובע עוגמת נפש מרובה המזכה אותו בפיצוי בסך 48,771 ₪.

4. הנתבעת הגישה כתב הגנה בגדרו הכחישה את טענת הנאמנות וטענה כי המניות אשר עליהן מבסס התובע את תביעתו – נמסרו לבעלות הנתבעת מתוקף היותה עובדת מפתח בחברה, כפיצוי על המשכורת הנמוכה שהוצעה לה בזמנו.

5. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע היה מודע בכל נקודת זמן לעובדה כי הנתבעת כופרת בטענת הנאמנות.

6. בעלי הדין הגישו תצהירי עדות ראשית והתקיימו בפני שתי ישיבות ממושכות במהלכן העידו ונחקרו התובע והעדים מטעמו, לרבות פרופ' מאיר לבקוביץ אשר היה בזמנו בעלה של הנתבעת והתגרש ממנה בשנת 2003 (עדותו בעמ' 33 שורות 6-8).

ב. פסק הדין בהסכמה

ביום 24.4.13 הגישו ב"כ בעלי הדין לבית המשפט בקשה בהסכמה למתן פסק דין לפיו:

"תידחה התביעה נגד הנתבעת ויחד עם זאת יעביר מר מאיר לבקוביץ לתובע, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין שני אחוזים ממניות חברת לב אל בע"מ המוחזקות בידיו".

ב"כ בעלי הדין ביקשו לטעון לעניין ההוצאות.

בהחלטתי מיום 28.4.13 נתתי תוקף של פסק דין להסכמה האמורה.

ג. הטיעונים לגבי ההוצאות

ביום 12.5.13 הושמעו בפני טענות בעלי הדין לעניין ההוצאות.

1. ב"כ התובע טען בפני כי לו היתה הנתבעת נעתרת לדרישתו של התובע להכיר בזכויותיו לגבי המניות – "היה נמנע המשפט הזה כולו" (עמ' 41 שורות 18-19).

2. בבחינת הצופה את פני הבאות טען ב"כ התובע כי נמנע מלתבוע את לבקוביץ מלכתחילה שכן, התובע לא היה מודע להסכמים הפנימיים שבין לבקוביץ לנתבעת.

3. ב"כ התובע הוסיף וטען כי בשל התמשכות ההליכים, ירד ערכן של המניות והוא עומד כיום על סך של כ-50,000 ₪ ועתר לחייב את הנתבעת בהוצאות בסכום שבין 40,000 ₪ - 50,000 ₪ כולל שכר טרחת עורך דין.

4. הנתבעת לעומת זאת טענה כי התובע ידע מלכתחילה כי הנתבעת איננה בעלת דברים עימו לעניין קבלת המניות וכי כל הסכמה בסוגיה זו הושגה בין התובע מזה ולבקוביץ מזה.

5. הנתבעת אף טענה כי התובע ביקש לנצל את הליכי הגירושין שבינה לבין בעלה לשעבר לבקוביץ ולתבוע ממנה כספים להבדיל ממניות וכי התובע הוא שהחתים את לבקוביץ על מסמך שקרי כדי להקנות לעצמו יש מאין עילת תביעה נגד הנתבעת.

לטעמה של הנתבעת, עדותו של התובע היתה עדות כבושה וכי התובע ביקש להסתיר את האמת מבית המשפט.

6. בנסיבות אלו, עתרה הנתבעת לחיובו של התובע בתשלום הוצאות משפט שיהלמו את התנהלותו, ולעניין זה נטען כי הנתבעת שילמה לפרקליטיה סך של כ-180,000 ₪ בגין ניהול המשפט.

7. על פי החלטתי בסיום הישיבה הותר לב"כ בעלי הדין להמציא העתקים מהסכמי שכר טרחה ו/או חשבונות המעידים על התשלומים שביצעו (עמ' 45 לפרוטוקול).

בעלי הדין המציאו לבית המשפט מסמכים שונים ואף העתירו על בית המשפט בקשות ותגובות בגדרן העלה כל אחד מהם השגות נוקבות על אמינותן ומשקלם של המסמכים בבחינת הסכמי שכר טרחה.

ד. דיון והכרעה

1. גירסת התובע

1.1 בראיה כוללת המתבצעת בדיעבד, קשה לחלוק על העובדה כי אחרית תביעתו הכספית של התובע כנגד הנתבעת הינם בבחינת תרועה רמה שהסתיימה בקול ענות חלושה שכן, התובע הסכים על דחיית תביעתו הכספית נגד הנתבעת, כנגד קבלתם של 2% ממניות החברה מלבקוביץ.

1.2 אבן הפינה לטענת הנאמנות שהעלה התובע נגד הנתבעת מצויה בסעיף 26 לתצהיר עדותו ובמסמך מיום 30.11.06 החתום על ידי לבקוביץ (מוצג ת/10 לתצהירו) ולפיו מאשר האחרון כי בכלל 8.5% ממניות החברה שנמסרו לנתבעת כלולים 3.75% (מן המניות) השייכות למעשה לתובע.

נכונותה של גרסה זו וההסבר לעריכת הנאמנות אושרו גם בחתימתו של אבנר בן הרוש מי שכיהן לעת ההיא כמנהל העסקי של החברה.

בן הרוש חזר בעדותו על נכונות הצהרתו (עמ' 12, 11 לפרוטוקול).

1.3 התובע טען בעדותו כי המסמך ת/10 נערך לאחר גירושי הנתבעת מלבקוביץ ועל רקע הבטחתו של לבקוביץ שהוא (לבקוביץ) יעמוד על כך שהתובע "יקבל את האחוזים שלו מן הנתבעת" (עמ' 30 שורות 17-19). קודם לכן, העיד התובע כי המסמך נוסח על ידו ועל ידי לבקוביץ יחדיו (שם, שורות 13-14).

1.4 בהמשך עדותו הודה התובע כי קיבל סך של 20,000 דולר בגין חלק מן המניות שנכללו בנאמנות אך לא דיווח על כך לבית המשפט (עמ' 20 שורות 24-31).

1.5 התובע אף עומת עם העובדה לפיה חרף היותו מודע להצהרת הנתבעת בדבר בעלותה במניות (שניתנה במסגרת הליכים משפטיים בתובענה אחרת שהתובע לא היה צד לה) הוא לא התנגד להצהרה האמורה (קצה עמ' 27 ותחילת עמ' 28).

1.6 התובע הסביר כי לא היה צד לאותה תובענה והוסיף כי במסגרת אותו דיון אף הצהיר על כוונתו להגיש תביעה כספית נגד הנתבעת (עמ' 28 שורה 15).

2. גירסת לבקוביץ

2.1 לבקוביץ אישר בעדותו כי חתם על המסמך מוצג ת/10 אך טען כי תוכנו אינו נכון. לגרסתו נכתב המסמך שעה שלבקוביץ היה נתון לתחושות כעס כלפי הנתבעת וכי היה מוכן לכתוב כל מה שהתובע ביקש ממנו וכי התובע כתב את המסמך ולבקוביץ חתם עליו (עמ' 33 שורות 3-10) עם זאת הוסיף לבקוביץ:

"מה שנכון במסמך הזה אמנם סוכם ביני לבין התובע שמכיוון שאני עם אשתי דאז קיבלנו יותר מניות מאשר הוא, שאני אעביר לו מתוך הרכוש ואחרי הגירושין ממני את ה-3.75% במניות (שם, שורות 10-13).

2.2 משעומת לבקוביץ עם העובדה שגרסתו לפיה עסקינן ב-3.75% מכלל המניות שלו ושל רעייתו יחדיו אינה מתיישבת עם תוכן ת/10 השיב לבקוביץ כי הסיכום היה בעל פה (עמ' 33 שורות 24-25).

2.3 אקצר במקום שבו ניתן לקצר שכן, לנוכח ההסכמה אליה הגיעו בעלי הדין אינני נזקק לבחינת יתר הראיות או להערכת מהימנותן. די באמור עד כאן כדי לבסס את המסקנה כי לא הוכח בפני שהנתבעת ככזו, החזיקה בנאמנות במניות עבור התובע, או כי הנתבעת היתה מודעת לתוכן ההסכמה שבין התובע ללבקוביץ כפי שבאה לידי ביטוי במוצג ת/10. מכאן, תקצר הדרך לקבוע כי ההסכמה האמורה אינה מחייבת אותה.

2.4 מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת לנוכח גרסתה של הנתבעת בתצהיר עדותה בגדרו טענה הנתבעת כי המניות הוקצו לה מלכתחילה על בסיס הסכם העבודה שנחתם בינה ובין החברה בהתאם לכללי החממה ובהיותה עובדת מפתח שהסכימה לאייש תפקיד מרכזי בשכר מופחת (סעיף 23 לתצהיר).

הנתבעת אף טענה בתצהירה כי העובדה לפיה לא נחתם הסכם נאמנות בינה ובין התובע – מדברת בעד עצמה (סעיף 25 לתצהירה).

2.5 ככללו של דבר, הגעתי למסקנה כי סיכויי התביעה הכספית נגד הנתבעת היו מלכתחילה קלושים והסכמת התובע לדחיית התביעה תוך קבלת שיעור של 2% מן המניות בלבד מידי לבקוביץ משקפת השלמה עם מסקנה זו.

2.6 בנסיבות אלו, ומשנדחתה התביעה אני דוחה את בקשת התובע לפסוק הוצאות לזכותו.

2.7 לעומת זאת, השתכנעתי כי הנתבעת זכאית לפסיקת הוצאות לזכותה שכן, התובע הוא ולא אחר הסכים לדחיית תביעתו הבעייתית נגדה.

ב-רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ. משולם לוינשטיין הנדסה ונדלנות בע"מ (פורסם בנבו) נקבע:

"נקודת המוצא לחיוב בעל דין שהפסיד בדיון בהוצאות בעל דינו היא של חיוב בהוצאות ריאליות, חיוב שיש בו כדי למנוע מן הצד הזוכה חיסרון כיס ולהרתיע תובעים בכוח מלנקוט הליכי סרק".

2.8 בהערכת סכום ההוצאות הגעתי למסקנה כי מאחר ובעלי הדין הגיעו להסכמה טרם סיום שלב הראיות, אין לפסוק לנתבעת את מלוא השכר שהותנה עם פרקליטה. מה גם, שסכום זה (180,000 ₪ כולל מע"מ) לא הוכח כדבעי ומכל מקום הוא בלתי פרופורציונאלי לסכום התביעה וחורג באופן ניכר מהוראות התעריף המינימלי המומלץ.

עם זאת, הוכח בפני כי הנתבעת שילמה לפרקליטיה עד כה סכום בסך של כ-65,000 ₪.

בשיקלול כל הנסיבות שמניתי לעיל, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 50,000 ₪.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ג, 30 יוני 2013, בהעדר הצדדים.