לפניי תביעת פיצויים מטעם התובעת בגין נזק גוף שנגרם לה לטענתה במהלך עבודתה אצל הנתבעת.

רקע:

1. התובעת הינה ילידת 21.11.1983.

2. האירוע נושא התביעה התרחש לטענת התובעת ביום 9.5.2007, בעת שעבדה בשירות הנתבעת כמשקפת במעבר גלבוע. לפי הנטען, התובעת עבדה בתוך משאית הנושאת מכשירי שיקוף באמצעותם ביצעה את עבודתה. לצורך עליה וירידה מהמשאית מותקנות מדרגות. התובעת טוענת כי ביום האירוע, בעת שביקשה לרדת מהמשאית, היא החליקה על המדרגות וידה נתפסה בלשונית ממתכת בעלת ראש מחודד אשר היתה מורכבת על הדלת בפתח המשאית. כתוצאה מכך, היא נחתכה בידה ונפלה מהמדרגות ארצה.

3. על-פי החומר הרפואי שצורף, התובעת התקבלה ביום האירוע בחדר המיון של בית החולים העמק בעפולה. בחדר המיון אובחן אצלה פצע קריעה עמוק ביד ימין. ידה טופלה ונתפרה, והיא שוחררה לביתה. התובעת נעדרה מעבודתה משך כחודש ימים, וניתנה לה תעודת מחלה לתקופה זו. התובעת הגישה חוות דעת רפואית לפיה נותרה לה נכות בשיעור 10% בגין צלקת בידה.

4. לטענת התובעת, הנתבעת חבה כלפיה ברשלנות. בסיכומיה מסתמכת התובעת על הוראות סעיפים 41 ו- 38 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). כן נטען כי הנתבעת התרשלה בכך שלא סיפקה לה מקום עבודה בטיחותי, בכך שהמדרגות והידית על הדלת מסוכנות, לא הזהירה התובעת מפני הסיכונים הקיימים במקום, לא הדריכה אותה בקשר לשימוש במדרגות ולא קיימה ולא פיקחה על קיום נהלי עבודה מתאימים.

5. הנתבעת, מנגד, טוענת כי יש לדחות את התביעה שכן לא עלה בידי התובעת להוכיחה. לעניין זה מציינת הנתבעת כי מדובר בעדות יחידה של בעלת דין, שאין לה סיוע ממקור כלשהו, וכי התובעת נמנעה מלהעיד עדים רלוונטיים, דבר הפועל לחובתה. כן טוענת הנתבעת לאי-התאמות בגרסאותיה השונות של התובעת בקשר לאירוע, וכי התובעת לא הוכיחה כי היה פגם כלשהו במדרגות בהן נפלה או כי היא התרשלה בכל דרך אחרת.

6. ישיבת ההוכחות בתיק נסבה על שאלת החבות בלבד, וזאת בהתאם להחלטת כב' סגן נשיא בן חמו מיום 15.3.11 במסגרתה פוצל הדיון בין סוגיית החבות לנזק. מטעם התובעת העידה היא בעצמה בלבד. מטעם הנתבעת לא נשמעו עדים.

דיון והכרעה:

7. השאלה הראשונה שיש להידרש לה האם עלה בידי התובעת להוכיח את התרחשות האירוע נשוא התביעה במידה הנדרשת במשפט האזרחי. לאחר ששמעתי את עדות התובעת ועל בסיס הראיות שהוצגו, סבורני כי התשובה לכך היא בחיוב.

8. יצויין בפתח הדברים, כי אכן, כטענת הנתבעת, התובעת "חסכה" בהצגת עדויות רלוונטיות, הכוללות עדות של עובדת ששהתה עימה, אשר התובעת ידעה לנקוב בשמה (סיון). התובעת ציינה כי עלה בידה ליצור קשר עם סיון הנ"ל, אשר היתה עדה לאירוע, וזו סירבה לבוא למשרדה של עורכת הדין שלה (עמ' 11, ש' 26), אך ברי כי היה בידיה לבקש לזמן אותה לעדות באמצעות בית המשפט. אף עובדים אחרים שהתובעת נקבה בשמם כמי שהגיעו למקום מיד לאחר הנפילה, לא העידו מטעמה. עם זאת, סבורני כי בנסיבות הקונקרטיות אין בכך כדי להכריע ואני רואה לקבל את גרסתה התובעת באשר לנסיבות פציעתה, כפי שיפורט להלן.

9. לפי עדותה של התובעת, התאונה ארעה בעת שהיא ביקשה לרדת ממדרגות המשאית בה עבדה. היא הניחה את רגלה על המדרגה הראשונה וביקשה לסובב את גופה על-מנת לרדת כשפניה פונות לכיוון המשאית (כפי שלדבריה הדריכו אותה לעשות). רגלה החליקה על המדרגה. בניסיון לא ליפול היא ניסתה להיאחז בידית הדלת בפתח המשאית ואז נפצעה ידה מפין המחובר לדלת, והיא הידרדרה במדרגות ונפלה.

מהמסמכים שצורפו עולה כי התובעת התקבלה ביום האירוע הנטען בחדר המיון בבית החולים העמק, ונרשמו דבריה כי נחבלה במהלך העבודה. בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה בביטוח הלאומי (טופס 250) נרשמו, מטעם נציג הנתבעת (המעסיקה), פרטי האירוע כך: "בעת ירידה ממשאית השיקוף החליקה העובדת ומעדה וכתוצאה מכך נפגעה בידה הימנית ובגב", באופן התואם במהותו את תיאור ההתרחשות בעדות התובעת. גרסת התובעת לתאונה, פורטה אף בתביעתה לתשלום דמי פגיעה מהעבודה מהמל"ל, שנחתמה על-ידה ביום 23.6.07, כחודש וחצי לאחר התאונה וזמן רב בטרם הגשת התביעה דנן, בה ציינה כי "בעודי יורדת במדרגות המשאית, החלקתי את כל המדרגות וידי נתפסה בחלק של הדלת (מן לשונית) וגרמה לקרע גדול ועמוד בידי הימנית". בפני התובעת בעדותה הוצגו תמונות של מקום האירוע, והיא העידה תוך התייחסות לאותן תמונות, על המקום המדוייק בו נפגעה ואופן השתלשלות הדברים. עדותה של התובעת בעניין זה היתה עדות ברורה ובלתי מוגזמת, והיא הותירה רושם מהימן ביותר.

10. המפורט במסמכים שצויינו לעיל משתלב עם עדותה של התובעת בפני. כאמור לעיל, מדובר במסמכים שנערכו במועדים קרובים לאירוע, וזמן רב בטרם הגשת התביעה, ויש בהם כדי לחזק את האוטנטיות ואת מהימנות גרסת התובעת בעדותה בפני, וזאת בין אם נראה משום סיוע לעדותה ובין אם נימוקים להסתמך על עדותה כעדות יחידה של בעלת דין. בשים לב לתמונה הראייתית הכוללת, אינני סבורה כי יש לייחס משקל של ממש לאמור בתעודה הרפואית אליה הפנתה הנתבעת, בה צויין כי התאונה ארעה בעת שהתובעת "עלתה" למשאית (להבדיל מירידה), שהינה בגדר ציון בודד לעומת מכלול הנתונים המצביעים על פגיעה במהלך ירידה. אף הימנעות מזימונה של סיון או עדים אחרים לעדות, בשים לב לתשתית הקיימת, איננה מהווה לטעמי שיקול מכריע בענייננו, במאזן ההסתברויות, לדחיית גרסתה של התובעת. לכך יש להוסיף, כי מדובר בעובדי הנתבעת לאותה עת, וככל שהיתה בפיהם גרסה נוגדת לזו של התובעת, חזקה כי הנתבעת היתה מזמנת אותם לעדות מטעמה.

11. נוכח כל האמור, אני מקבלת את עדותה של התובעת, לפיה התאונה ארעה בעת שהיא ביקשה לרדת מהמדרגות, החליקה ושלחה את ידה בניסיון להיאחז בדלת וידה נפצעה מרכיב המורכב על הדלת.

12. כעת אפנה לבחינת השאלה האם חבה הנתבעת ברשלנות כלפי התובעת בגין האירוע האמור. משעניינו בתאונת עבודה, אין צורך להתעכב על הדיון בחובת הזהירות המושגית שבין המעסיק לעובדיו, שהינה בגדר הלכה פסוקה וידועה, ועיקר הדיון מתמקד בשאלה האם התרשלה המעסיקה (הנתבעת) בנסיבות הספציפיות של המקרה (ראו מלאחרונה: ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני, פורסם במאגרים).

13. יש לציין כי טענותיה של התובעת בסיכומים באשר לחבות הנתבעת מנוסחות באופן כוללני ביותר ללא מיקוד ופירוט של ממש. מעדותה של התובעת ניתן להבין כי עיקר טענתה מכוונת לכך שהמדרגות שהותקנו במשאית הן בלתי בטיחותיות, דבר אשר גרם לה להחליק ולהיפגע (עמ' 9', ש' ; עמ' 30-31; עמ' 10, ש' 25; עמ' 12, ש' 1, ש' 31; עמ' 13, ש' 1 ו- 5), ובסיכומים נטען כי המדרגות אינן עומדות בתקן. אלא שטענות אלה לא בוססו בראיות. מהתמונות שהוגשו עולה כי מדובר בגרם מדרגות בו ארבעה שלבים בלבד, והשלבים עצמם מחורצים באופן בולט לעין דבר שסביר להניח שנועד למנוע החלקה. בצד אחד של המדרגות מותקן, לכל אורכן, מעקה בטיחות (בו אחזה התובעת, לפי גרסתה, בעת שבאה לרדת במדרגות). המדרגות אכן נראות כצרות, באופן הדומה חזותית לסולם (נמוך), ברם לא הוצגו על-ידי התובעת תקן רלוונטי, חוות-דעת מקצועית או כל נתון אחר שיכול לשמש נקודת אחיזה רלוונטית לטענה כי הן אינן בטיחותיות לשימוש, וכי גלום בהן סיכון בלתי סביר החורג מגדר הסיכון הטבעי והרגיל של החלקה הצפוי משימוש במדרגות.

14. זאת ועוד, התובעת העידה כי עובר לאירוע אירעו במקום מקרים נוספים של החלקות, וכי לאחר האירוע הודבקו על המדרגות מדבקות למניעת החלקה. טענה זו הועלתה לראשונה על-ידי התובעת בחקירתה הנגדית. כאמור לעיל, לא הובאו מטעם התובעת עדים כלשהם, ואף הטענה כי לאחר האירוע ננקטו אמצעי זהירות ביחס למדרגות לא גובתה משום-מה בתמונות כמתבקש. נוכח זאת, לא ניתן לקבל את הטענה הכוללנית והמאוחרת בדבר אירועים קודמים כבסיס ראייתי מספק לטענת אי-בטיחותן של המדרגות. נוכח טענתה של התובעת בדבר החלקות קודמות (לרבות שלה עצמה), הרי שגם לא ניתן לקבל בנסיבות דנן את הטענה לחבות הנתבעת בגין היעדר שילוט המזהיר מפני ירידה במדרגות, שכן עולה מגרסת התובעת עצמה כי היא היתה מודעת לצורך להיזהר בירידה. גם את הטענה הכוללנית בסיכומים להיעדר הדרכה באשר לאופן השימוש במדרגות לא ניתן לקבל, בהיעדר תשתית עובדתית כלשהי לעניין זה בתצהירה של המבקשת, ונוכח דבריה בחקירה הנגדית מהם עולה כי ניתנו לה הוראות לעניין אופן הירידה (עמ' 9, ש' 9).

15. נוכח כל האמור, ומשלא הונחה על-ידי התובעת תשתית לביסוס הטענה כי המדרגות בהן נעשה שימוש לצורך כניסה ויציאה מהמשאית אינן בטיחותיות, יש לדחות את הטענה כי הנתבעת התרשלה ביחס אליהן.

16. מישור נוסף בטענות התובעת נוגע לרכיב המורכב על גבי דלת המשאית, שבו נתקלה ידה של התובעת בעת שהחליקה על המדרגות, ואשר גרם לפצע הקרוע בידה. התובעת בתצהיר עדותה הראשית טענה, כי מדובר ברכיב עשוי מתכת עם ראש מחודד (סעיף 6 לתצהיר). תיאור זה נתמך בתמונות שצורפו, מהן עולה כי בדלת הכניסה מותקן רכיב דק הנחזה להיות מחומר מתכתי כלשהו, אשר בולט מחוץ לדלת עצמה. עוד עולה מהתמונה, כי רכיב זה ממוקם בדלת בפתח המשאית דרכו נכנסים ויוצאים העובדים בה, בסמוך מאוד למדרגות המובילות לפתח הכניסה, ובגובה נמוך ביחס לגובה הפתח ולגובה גוף אדם.

17. בעניין זה סבורני כי יש ממש בטענה בדבר התרשלות הנתבעת. לפי עדות התובעת בתצהיר, שלא נסתרה, ושכאמור נתמכת בתמונות, מדובר ברכיב מחומר מתכתי המותקן על הדלת ובולט מתוכה. על-פי עדות התובעת בתצהירה הוא מחודד. התובעת לא נחקרה על עניין זה ועדותה לא נסתרה. היא אף מתיישבת עם אופי הנזק שנגרם (פצע קרוע עמוק כתוצאה ממגע של היד באותו רכיב). רכיב כאמור, המותקן בגובה נמוך בכניסה המשמשת את העובדים במקום עבודתם, יש בו כדי ליצור סיכון של פציעה לעובדים בשל חיכוך הגוף בו. סיכון זה מצוי בגדר הציפיות הסבירה של המעסיק המחזיק במתקן העבודה, נוכח המאפיינים שצויינו לעיל (חומר/צורה; מיקום בפתח המשמש לכניסה ויציאה; מיקום בגובה נמוך). הסיכון של פציעה כאמור איננו בגדר סיכון טבעי ורגיל במקום העבודה, שאין על המעסיק לצפות אותו ולהיערך למנוע אותו. הנתבעת לא טענה, לא כל שכן הוכיחה, כי הרכיב הנ"ל ממלא פונקציה כלשהי וכי יש צורך או חשיבות במיקום הספציפי בו הותקן. בהיעדר טענה בעניין זה, עולה לכאורה כי ניתן היה למנוע הסיכון בנקל על-ידי הזזתו מהמקום בו הותקן לנקודה גבוהה יותר או כיסויו באופן שימנע פגיעה ממנו. משהנתבעת לא עשתה כן, ומבלי שניתן לכך כל הסבר, המסקנה היא כי התרשלה כלפי עובדיה בחשיפתם לסיכון של פציעה ממנו.

18. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובעת לא טענה ולא הוכיחה את התרשלותה בקשר לרכיב האמור. אכן, כפי שכבר צויין, אין לכחד כי טענותיה של התובעת בסיכומים הינן כוללניות ביותר. עם זאת, כאמור לעיל, הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת יש התייחסות מפורשת לליקוי הבטיחותי הגלום ברכיב האמור, והתשתית העובדתית כפי שנפרשה בפני מלמדת על כך. הסיכומים, אף שמנוסחים בלשון כללית ובלתי ממוקדת, נוגעים גם לעניין זה.

19. הנתבעת טוענת בנוסף, כי אין לראות כל התרשלות מצידה ביחס לאותו רכיב בדלת, אשר ממנו נפצעה התובעת, וזאת מאחר שמגרסת התובעת עולה כי תהליך הפגיעה ארע עקב החלקתה על המדרגות, ומשבמדרגות עצמן אין כל פגם. לטענת הנתבעת, מדובר בזירת התרחשות בלבד, באופן הדומה, על דרך הדוגמה, לנפילה ממדרגות על רצפת בטון וחבלה עקב כך, ומבלי שניתן לייחס כל אשם לגורם המופקד על הרצפה. אין בידי לקבל את הטענה במתכונתה הגורפת. ככל ש"זירת" ההתרחשות עצמה יוצרת סיכון צפוי לפגיעה, שלא ניתן לראות בו משום סיכון סביר, עשוי הגורם המופקד עליה לחוב בנזיקין לנזק שארע עקב התממשות הסיכון. בעניינו, הפגיעה בידה של התובעת נגרמה על-ידי אותו רכיב המותקן על הדלת. העובדה כי תהליך הפגיעה החל מהחלקה על מדרגות, וכי ביחס לעצם ההחלקה לא קיים אשם מצד המעסיקה, איננה מכריעה בענייננו. ראשית, משום שנוכח הקרבה הרבה בין המדרגות לאותו רכיב מתכתי בולט ממנו נפגעה התובעת והיותו בטווח נגיעת יד של המשתמשים במדרגות, וכאשר עצם החשש להחלקה/איבוד שיווי משקל בעת שימוש במדרגות הוא בגדר הצפוי (בהיותו סיכון טבעי, כדברי הנתבעת בסיכומיה), הרי שהסיכון לפגיעה של המשתמשים במדרגות מרכיב זה הוא בגדר צפייה סבירה ויש להיערך למנוע אותו באמצעים סבירים. שנית, משום שבמסגרת מבחן הצפיות, אין הכרח לצפייה של כל פרטי תהליך הגרימה, ודי בצפיות של הקווים המרכזיים של ההתרחשות והנזק על-פי תכונותיהם העיקריות (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה ואח', פ"ד לח(3) 1; ע"א 2061/90 מרצלי נ' משרד החינוך ואח', פ"ד מז(1) 802). בענייננו, הסיכון לפציעה של עובדים הבאים ויוצאים בפתח המשאית המשמשת להם כמשרד עבודה, בשל רכיב מתכתי מחודד הבולט מפתח הכניסה ומותקן בגובה הגוף בסמוך לנקודת הירידה מהמשאית, הוא במהותו סיכון צפוי.

20. נוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה להסיר/לכסות את הרכיב המותקן על דלת הכניסה למקום עבודתה של התובעת, ממנו נפגעה התובעת בעת שביקשה לרדת במדרגות, או משלא נקטה באמצעים סבירים אחרים למנוע את התממשות הסיכון להיפגע ממנו. להתרשלות זו קשר סיבתי עובדתי עם הפציעה שנגרמה לתובעת עת נחתכה בידה עקב המגע בין ידה לבין אותו רכיב, ואף קשר סיבתי משפטי מתקיים משמדובר בהתממשות של סיכון צפוי כפי שצויין לעיל.

21. הנתבעת טוענת לחילופין להטלת אשם תורם על התובעת. סבורני כי אכן יש מקום לקביעת אשם תורם של התובעת להתרחשות הנזק. כפי שצויין לעיל, התובעת עשתה שימוש תדיר במדרגות במקום עבודתה. מעדותה עלה כי היא היתה מודעת לצורך להקפיד על זהירות בעת ירידה במדרגות, ואף קיבלה לכך הנחיות מהמעסיקה, שלא נטען על-ידה כי הן לא היו ראויות. במדרגות עצמן, כמפורט לעיל, לא הוכח כי היה פגם בטיחותי. הפעולה עצמה היא פשוטה ויום-יומית. שימוש זהיר ומתן תשומת לב מספקת בעת הירידה, היה בו כדי למנוע את ההחלקה ואת התרחשות התאונה כפי שארעה. מנגד, מדובר בעובדת צעירה וזוטרה, ואין לייחס לה אשם תורם למפגע הבטיחותי עצמו. בנתונים שצויינו לעיל, ותוך מתן הדעת למגמה הנורמטיבית הזהירה באשר להטלת אשם תורם על עובדים ומידת האשם התורם, אני רואה לקבוע לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%.

22. אשר על כן, ובהתאם למפורט לעיל, אני קובעת כי הנתבעת חבה ברשלנות כלפי התובעת.

22. אני קובעת את התיק לקדם משפט (לעניין הנזק) ליום 12.11.13 בשעה 9:30.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, י"ג אלול תשע"ג, 19 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.