מבוא

תביעה, שהוגשה על ידי יצחק כהן (להלן: "כהן"), להשבת הלוואה, שלדבריו ניתנה על ידו ליעקב אלבו (להלן: "אלבו").

תמצית טענות הצדדים

כהן טוען, כי מסר לאלבו שתי הלוואות. ההלוואה הראשונה היתה בגובה 20,000 ₪ וניתנה בשנת 1999 ללא הסכם כתוב (להלן: "ההלוואה הראשונה"), השנייה היתה בגובה 1,811 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה") וניתנה בשנת 2004 באמצעות הסכם כתוב, שהתייחס לשתי ההלוואות במשותף (מוצג ת/5) (להלן: "ההסכם").

אלבו מודה בקבלת ההלוואה השנייה אולם מתריס כנגד שיעורי הריבית הנתבעים ביחס אליה כנוגדים את שיעור הריבית המותר לגביה על פי החוק להסדרת הלוואת חוץ בנקאיות התשנ"ג-1993 (להלן: "החוק"). מאידך, מוכחשת על ידו מסירת ההלוואה הראשונה במלואה. לדבריו, היה הוא אמור לקבל מכהן הלוואה בסכום של 7,000 ₪ באמצעות פירעון חובותיו לנושים בסכום זה. אלא, שלדבריו לא כיבד כהן את התחייבותו ולא פרע את חובותיו. למרות זאת, המשיך כהן להחזיק בידיו שיקים מעותדים (מוצג נ/8), שנעשו על ידיו כבטחון להשבת ההלוואה. כהן טען כלפיו, כך הצהיר אלבו, כי השמיד את השיקים ואולם, בפועל, המשיך והחזיק בהם במטרה להונתו.

דיון

ההלוואה הראשונה

גרסתו של כהן בעניין מתן ההלוואה הראשונה אינה מניחה את הדעת, שכן זה לא היה מסוגל, הן בעדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית, להציג את פרטי ההלוואה הנטענת. בעדותו טען כהן, כי לטובת השבת ההלוואה הראשונה מסר לו אלבו שיקים על סך של 20,000 ₪, שיתרתם טרם שולמה (סעיף 3 לתצהיר). בהמשך הסביר, כי בין השנים 1999 ל- 2004 שילם אלבו חלק מסכום ההלוואה (סעיף 4 לתצהיר), וזאת מבלי לפרט מהו גובה הסכום שהושב. גם בחקירתו הנגדית, לא היה מסוגל כהן להשיב לשאלות ביחס להלוואה - כמה תשלומים שולמו, באילו סכומים ובאילו תאריכים וכך נשמעו דבריו לפרוטוקול בעניין זה:

"ש: הצגת לבית המשפט שיקים ע"ס 13,100 ₪. ז"א, אז 6,900 ₪ נפרע?

ת: כן. 5-6 שנים אני רודף אחריו... והוא אומר "אין לי היום, תבוא מחר, אין לי עכשיו", מדי פעם היה נותן לי 200 ₪, 500 ₪ והייתי רושם את הסכומים שנתן לי..." (פרוטוקול יום 13/03/13, עמ' 5, שורות 25-27).

...

"ש: ... כמה זמן לקח לו להחזיר את הסכום של 7,000 ₪ ?

ת: כמה שנים טובות, לא יודע בדיוק. במשך חודש ימים, בערך פעמיים בשבוע הייתי רץ אליו ולא מצליח להוציא ממנו כסף" (שם, עמ' 6, שורות 22-24).

...

"ש: איפה כתוב סכום ההלוואה?

ת: אין סכום הלוואה.

ש: אם בהסכם ההלוואה לא כתוב סכום הלוואה, איך נדע מה החוב?

ת: בהתאם לשיקים שנותרו. למה אני צריך לרשום הלוואה, אם יש שיקים שנשארו מתוך סכום מסוים" (שם, עמ' 6, שורה 35, עמ' 7, שורות 1-3).

...

"ש: ... אתה מסכים איתי שלא כתוב בחוזה ההלוואה כמה כסף באמת נתת?

ת: למה שארשום מספר אם השיקים בתוך היד שלו? הוא קיבל 20,000 ₪, נתן לי שיקים ב- 20,000 ₪ פרע חלק מהשיקים האלה..." (שם, עמ' 7, שורות 15-19).

גרסתו של אלבו לפיה, הוחתם בתרמית על מוצג ת/5 המתעד, בין היתר, את מסירת ההלוואה הראשונה אף היא אינה מניחה את הדעת. בעדותו טען, כי נדרש במפתיע לחתום על מוצג ת/5 מבלי שהיתה לו שהות לעיין בהסכם ("ללא כל התראה מוקדמת, הופיע לפתע פתאום מר כהן בנגרייה בה עבדתי... ובידיו מסמכי החוזה. הוא ביקש ממני לצאת החוצה ולחתום עליו. הוא הסביר לי שאין לי מה לדאוג, זה בסך הכל חוזה לגבי ה- 1,800 ₪ שהלוותי לך" (סעיף 19)).

ואולם, גרסתו נסתרת לאור עדותו של עו"ד אמנון וינר (להלן: "עו"ד וינר"), שערך את ההסכם וטען, כי סביר שנחתם בפניו ("קיימת... סבירות שחתימתו של אלבו נעשתה בנוכחותי ובנוכחות יעקב כהן, שכן, בשולי ההסכם..., אני כותב כך: "אני מסכים לפעול בהתאם להמחאת הזכות כאמור בסעיף 3.2 להסכם זה" ושמתי את חותמת משרדי וחתמתי על כך, אז אני מניח שמכוח זה שהסכמתי לפעול בהתאם להמחאת הזכות..., שהחתימה נעשתה בנוכחות יעקב אלבו ויצחק כהן... אם אנשים לא חותמים בפני... אז אני כותב מתחת לחתימת כל אדם, את תאריך החתימה שהוא חתם לפני... מכוח זה שהם חתמו ב- 1 בנובמבר 2004 ולא הפרדתי את מועד החתימה שלהם, אז הסבירות היא שהם חתמו בפני, ביחד, באותו תאריך של 01/11/01" (פרוטוקול יום 23/04/13, עמ' 20, שורות 18-32, עמ' 21, שורות 1-4)).

מכאן, כי לא ניתן לתת אמון בגרסת מי מהצדדים לתביעה. בנסיבות אלה, מפסיד התובע, שעליו נטל ההוכחה. לפיכך, נדחה חלק זה של התביעה.

ההלוואה השנייה

חלקה הנוסף של התביעה נוגע להלוואה השנייה, שקיומה אינו מוכחש על ידי אלבו. סכום ההלוואה גם הוא אינו שנוי במחלוקת וזה עומד על הסך של 1,811 ₪ (מוצגים ת/4 ות'6).

אלבו מסביר בעדותו, כי לאחר ניסיונות רבים, העביר לכהן ביום 11/05/06 סך של 1,000 ₪ על חשבון ההלוואה השנייה. לתמיכה בטענתו מפנה למוצג נ/3, בו מאשר כהן את קבלת הסכום. כהן לא נחקר אודות מוצג זה ואף לא התייחס אליו בסיכומיו. לאור דברים אלה, הרי שיתרת החוב בגין ההלוואה השנייה, עומדת על הסך של 811 ₪ בלבד. את יתרת ההלוואה, כך טוען אלבו, ניסה לשלם לכהן מספר פעמים, אולם האחרון סרב לקבלה.

הצדדים ניצים ביחס לשיעור הריבית הקונקרטית החלה על יתרת חוב זה.

סעיף 5.1 להסכם, שעניינו ריבית והצמדה, קובע, כי ההלוואה תישא ריבית והפרשי הצמדה כקבוע בחוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, לפי ריבית חריגה הנהוגה בבנק.

סעיף 5 לחוק, שכותרתו "שיעור עלות אשראי מרבי" קובע:

"5(א) בחוק זה, "שיעור עלות האשראי המירבי" - פי שניים ורבע מן השיעור שיפרסם בנק ישראל מדי חודש בחדשו, של העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא-צמוד הניתן לציבור על ידי הבנקים שנקבעו על ידי בנק ישראל.

(ב) שיעור העלות הממשית של האשראי לא יעלה בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי, לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה. נקבעה בחוזה ההלוואה ריבית משתנה או הצמדה, לא עילה שיעור העלות הממשית של האשראי בחישוב שנתי על שיעור עלות האשראי המרבי, לפי הידוע במועד שבו משתנה שיעור הריבית, לעניין ריבית משתנה, או במועד כל תשלום, לענין הצמדה".

הגדרתו של "שיעור העלות הממשית של האשראי", הנזכר בסעיף 5(ב) לחוק, מצויה בסעיף 1 לחוק, וזה לשונה:

"שיעור העלות הממשית של האשראי - היחס שבין סך כל התוספות לבין הסכום שקיבל הלווה בפועל".

בעניינו, אין מחלוקת, כי שיעור הריבית המקסימאלי הוא זה הקבוע בהסכם שבין הצדדים ומכאן, כי זהו השיעור על פי הוראות החוק. בפסיקה נקבע, כי שעור בנק ישראל האחרון כפי שפורסם עד למועד חתימת חוזה ההלוואה, כשהוא מוכפל פי שניים ורבע, הוא אשר תוחם את הגבול העליון של שיעור העלות הממשית של האשראי המותר על פי סעיף 5(ב) לחוק (ראה לעניין זה רע"א 5888/95 קווי אשראי לישראל (ראשל"צ) בע"מ נ' וניני).

סוף דבר

התביעה התקבלה בחלקה.

התובע יישא כלפי הנתבע בסך של 811 ₪ בתוספת הריבית המקסימאלית המותרת על פי החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993 ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבותיו של תיק זה החלטתי שלא לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו הוא.

ניתן היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.