1. עניינה של התביעה, שלילת זכאותו של התובע לקצבת הבטחת הכנסה.

2. בישיבת 11/1/11 נוסחה פלוגתא כדלקמן:

"האם כדין נשללה זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בדיעבד החל מיולי 2008 (החלטת פקיד תביעות מיום 24/11/09) בגין הכנסות המיוחסות לו על ידי המוסד לביטוח לאומי (כספי ירושה מקופת גמל וחלקו בשווי דירה שרכש)".

3. במסגרת ההליכים ביקש התובע סעד זמני לפיו תוחזר הגמלה שנשללה ממנו. בהחלטה מיום 6/9/11 נקבע כי הבקשה נדחית וכי יש לברר את התביעה.

4. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ביום 17/5/11.

במסגרת התצהיר פירט בעיות רפואיות מהן הוא סובל, כי נפרד מאשתו בחודש דצמבר 2011, כי היה מובטל בשנת 2002.

לטענתו, אביו נפטר בשנת 2002 ובחודש 6/02 הועברו לחשבונו כספים מקופ"ג של אביו. לטענת התובע, הכספים הועברו, בין היתר, להוצאות הלוויה והשבעה.

לדברי התובע, מיד עם העברת הכספים לחשבונו, עדכן בכך את הנתבע והפסיק לקבל דמי הבטחת הכנסה. במהלך כל התקופה 6/02 עד 6/06 חי מכספי הירושה של אביו.

בחודש 5/06 הגיש התובע תביעה חדשה לגמלת הבטחת הכנסה. תביעתו אושרה החל מחודש 6/06.

לטענת התובע, במהלך שנת 2007 אושרה לאשתו גמלת נכות כללית, רטרואקטיבית מיום 11/06 ולכן נמצא זכאי לגמלה חלקית כבן זוג של נכה, בסך 592 ₪, אותה החל לקבל החל מחודש 5/07.

לטענת התובע, מחלקת הבטחת הכנסה עדכנה כאילו התובע קיבל את התוספת הנ"ל מחודש 11/06 (ולא 5/07) ולכן נוצר לו חוב ע"ס 2,360 ₪.

לטענת התובע, החוב הנ"ל נוכה מהגמלה שלו, סך 592 ₪ לחודש, עד לכסוי החוב ב-6/09.

התובע טוען כי פנה בעניין זה פעמים רבות בכתב ובעל פה אך פניותיו לא נענו.

התובע טען עוד כי במסגרת הליכי הגירושים מאשתו הוגשה כנגדו תביעת מזונות והוא חויב בתשלום מזונות ילדיו החל מחודש 3/08. מנגד התובע הגיש תביעה לפרוק שיתוף בדירת המגורים של בני הזוג, וניתן צו לפירוק שיתוף לבקשתו. בעקבות צו פירוק שיתוף, פנתה אליו אשתו בבקשה כי ימשוך את התביעה לפירוק שיתוף ובתמורה היא תוותר על תשלומי המזונות שנפסקו לחובתו.

לטענת התובע לאחר שדחה את הצעתה – פתחה אשתו במסע נקמנות כנגדו ובכלל זה תלונה בלשכה לסיוע משפטי על מנת שיפסיקו את הטיפול בו.

לטענתו, הנתבע הפסיק לשלם לו קצבת הבטחת הכנסה מיום 1/1/09, בשל תלונות של הגרושה.

בחודש 9/09 התגרש התובע ועקב כך הופסק תשלום תוספת בן זוג לנכה שקיבל החל מחודש 5/07.

בחודש 11/09 הודע לתובע על ביטול זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 7/08, עקב הכנסות מקופת גמל ומדירה שירש. בנוסף הודע לו על יצירת חוב בסך 22,591 ₪ עקב תשלומי גמלה שלא הגיעו לו על פי דין (נספחים ת/17, ת/18).

באותו חודש התקבלה החלטת הנתבע על אישור תביעתו להבטחת הכנסה החל מחודש 9/09 (ת/19). באותה החלטה צוין כי לצורך חישוב הכנסותיו של התובע נלקח בחשבון שווי יחסי של הדירה שירש.

עקב החוב שנוצר לתובע על פי הודעת הנתבע, התקזזה הגמלה שאושרה לו כנגד החוב.

5. ביום 22/5/11 התקיים דיון במהלכו הסכימו הצדדים כי התובע ימסור לנתבע מסמכים שונים המתייחסים לסוגיות שבמחלוקת.

6. לאחר חלופי מסמכים ובקשות, הוגשה הודעת הנתבע מיום 18/12/11, כדלקמן:

"הנתבע מתכבד להודיע כי לאחר שהתובע המציא מסמכים נוספים בעניין הוצאות ששולמו על ידו משנת 2002 ועד 2010 נבדקה התביעה פעם נוספת.

מבדיקת הנתבע נמצא כי סך הוצאותיו עמד על 107,972 ₪...

הוצאות שנלקחו בחשבון פורטו תע"צ הרצ"ב כנספח א'.

על פי ההוצאות המפורטות בתע"צ שחושבו על פי המסמכים החדשים שהמציא התובע, החל מחודש 5/08 בוטלה ההכנסה שנלקחה בחשבון בגין ירושת קופת גמל שירש התובע מאביו שנפטר.

לאחר עדכון הכנסות, הוגדלה זכאותו של התובע ב-23,989 ₪.

לאור האמור ביום 15/12/11 יזוכה חשבונו של התובע בסך 12,331 ₪.

הנתבע סבור כי בכך מתייתרת התביעה.

בית הדין הנכבד מתבקש למחוק את התביעה".

להודעה צורפה תעודת עובד ציבור בה פורטו הוצאות שאושרו על פי אישורים מסמכים שהמציא התובע בתקופה שבין 2002 – 2010.

בהמשך להודעה זו, ביום 7/3/12, בתגובה לשאלות התובע, הודיע הנתבע כי לתובע לא נותר חוב בהבטחת הכנסה.

כן צויין בהודעה:

"לגבי דירת ההורים – על פי צוואה האם הורישה את הדירה בחלקים שווים לכל ילדיה, התובע אף קיבל הודעה מהרשם לענייני ירושה כי הוא בין הנהנים מהעזבון. כאשר תהיה החלטת בית המשפט לגבי עזבון ההורים ניתן יהיה להתייחס בהתאם".

7. התובע הודיע שהוא עומד על התביעה.

ביום 15/10/12 צירף מסמכים נוספים.

8. בישיבת הוכחות נוספת מיום 28/10/12, הובהר שיש שני נושאים על הפרק:

האחד – נושא הדירה, כאשר לטענת התובע לא ניתן לגזור מהדירה הכנסה כלשהי.

השני – שאלת הרטרואקטיביות.

ב"כ התובע ביקש לחקור את מוסרת תע"צ.

9. ב"כ הנתבע ביקשה לקבל תצהיר המתייחס לדירה ולמצבה, ממועד פטירת האב הביולוגי.

לעניין חקירת מוסרת תע"צ, סוכם שישלחו אליה שאלות ולאחר שתשיב, יודיע התובע האם מבקש לחקור אותה.

10. ביום 4/11/12 התובע הגיש תצהיר בהתייחס לדירה.

כך נאמר בתצהיר:

"2. אימי המנוחה נפטרה ביום 27/6/08.

3. אימי התגוררה בדירתה ברח' הנגב 16 גבעת אולגה ליד חדרה מאז שהועברנו לדירה זו ממעברת אגרובנק, ליד חדרה.

4. יחד עם אימי התגורר בדירה עד ליום פטירתה אחי הצעיר הרצל נסריאצי, אחי זה מעולם לא עזב את הדירה למעט תקופת נישואין קצרה.

5. מאז פטירת אימי ממשיך אחי ומתגורר בדירה.

6. אימי המנוחה הותירה אחריה צוואה לפיה חמשת הילדים יורשים את עזבונה ובכלל זה את הדירה בחלקים שווים. יודגש כי למעט הדירה לא היה בעזבון דבר.

7. אחי המתגורר בדירה התנגד לצוואה והתנגד לכל הסדר בנוגע לדירה בשלל טענות שונות ומשונות.

8. יש לאחי טענות קשות כנגד הצוואה עצמה, לרבות בנוגע לעריכת הצוואה. לטענת אחי "לא היתה לה כל כוונה להוריש את זכויותיה בדירה בחלקים שווים לכל ילדיה" – סעיף 8 להתנגדות. לטענת האח האם המנוחה חתמה על הצוואה בהטעייה "המנוחה הוטעתה לחשוב כאילו היא מאשרת בצוואה את זכותו הבלעדית של המתנגד לרשת את זכויותיה בדירה" סעיף 9 להתנגדות.

9. יתירה מכך – לטענת אחי הוא טיפל בהורים המנוחים כל ימי חייהם ובפרט כששאר הילדים עזבו את הבית והאמא הבטיחה לו בתמורה כי היא תוריש לו את דירת המגורים מאחר והיא רצתה להבטיח את עתידו לנוכח מצבו האישי, אדם ערירי, חסר כל הנתמך מקצבאות המוסד לביטוח הלאומי – סעיף 13 להתנגדות.

10. לאחר חלוף שנת האבל ניסיתי לדבר עם אחי שלי מספר פעמים וללא הועיל, לאחר זמן אף פניתי לאחי וביקשתי להתגורר איתו בדירה לנוכח מצוקתי הכלכלית ונעניתי בסרוב ובהתראה חד משמעית מאחי כי אם לא אעזוב את המקום הוא יקרא למשטרה.

11. ומשנוכחתי כי התנהלותו של אחי פוגעת בי כלפי המוסד לביטוח לאומי – הגשתי בקשה לצו קיום צוואה.

12. אחי הגיש התנגדות והתיק הועבר מהרשם לענייני ירושה לבית המשפט.

13. עיננו הרואות כי אין לי כל אפשרות לקבל בשלב זה הכנסה כל שהיא מהדירה. גם אם בסופו של יום ידחו את טענותיו של אחי ותקויים הצוואה ותועבר הדירה על שם חמשת הילדים כי אז ורק אז יהיה אפשר לממש את הדירה ורק החל מאותו יום יהיה אפשר לחשב הכנסה מחלקי בדירה.

...."

11. ביום 14/1/13 הוגשה הודעת הנתבע:

"1. לעניין דירת אמו של התובע אשר חולקה בירושה – מאחר והוגשה התנגדות לקיום הצוואה, בשלב זה ועד להכרעה בבית המשפט לענייני משפחה, יסכים הנתבע לאפס הכנסות מדירת האם, וזאת ממועד הגשת ההתנגדות לצו קיום צוואה 9/11.

2. באם בית המשפט יקבל את גרסת האח יאופסו הכנסות מדירת האם ממועד פטירתה ב-2008.

3. אם בית המשפט לא יקבל את גרסת האח, יילקחו בחישוב הכנסות מנכס לכל התקפה מאז פטירת האם.

4. לעניין דירתו של התובע – הובא לידיעת הנתבע כי דירתו של התובע ושל גרושתו נמכרה לכונס נכסים והתמורה הופקדה בבית המשפט. לשם קבלת החלטה בעניין הכנסות מדירת מגורים, התובע נדרש להמציא תצהיר ובו פרטים לצרף לו מסמכים כדלקמן:

א. חוזה מכירה.

ב. אישור מבית משפט עד מתי יישארו הכספים מופקדים בבית המשפט, האם הכספים זמינים, איזה שימוש עשה התובע בכספים-בצירוף אסמכתאות.

ג. האם הכספים שהופקדו שייכים לתובע בלבד או גם לגרושתו. תוך פירוט חלוקת הכספים. ככל שהדברים מעוגנים בהסכם

יש להציגו כתימוכין".

יוער כי טענת הנתבע לגבי דירתו של התובע הועלתה לראשונה בהודעתו מיום 14/1/13.

12. התובע הגיב להודעת הנתבע ביום 10/2/13 וטען כי יש לאפס את הכנסותיו של התובע בגין הדירה שקיבל בירושה החל ממועד פטירת אמו של התובע, שכן מאותו מועד לא ניתן לייחס לזכויותיו בדירה זו כל הכנסה רעיונית או עתידית.

בהתייחס למכירת דירתו הבהיר התובע כי הדירה נמכרה באמצעות כונס נכסים לגרושתו, וכי כספי התמורה המגיעים לו בגין חלקו בדירה מופקדים בקופת בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר לאור העיקולים הרבים שהוטלו על כספים אלה.

13. ביום 13/3/13 הגיש הנתבע הודעה כדלקמן:

"1. לענין דירת התובע וגרושתו – נוכח הודעת התובע כי סכום התמורה מהדירה בסך 239,000 ₪ מופקד בקופת בית המשפט, מודיע הנתבע כי לא יזקוף סכום זה כהכנסה. זאת בכפוף להתחייבות התובע להודיע לנתבע על כל שינוי שיעשה בהתייחס לסכום כסף זה. ...

2. לענין דירת אמו של התובע, אשר חולקה בירושה, ואשר התובע הנו יורש רשום לדירה זו – נוכח המסמכים שהועברו (לבקשת הנתבע ורק בשלב כה מאוחר של ההליך!) כגון כתבי בי-דין והחלטות בית המשפט לענייני משפחה אשר היו בידי התובע זה מכבר, והלה לא טרח להעבירם לנתבע, מודיע הנתבע כי לא יזקוף את שווי הדירה כהכנסה ממועד הגשת ההתנגדות לצו קיום צוואה על ידי אחיו של התובע, קרי ממועד 9/2011.

זאת כאמור בהודעת הנתבע מיום 10/1/13 ובכפוף לתנאים המנויים בהודעה זו...

...

4. נוכח כל האמור לעיל... נראה כי מתייתרת התביעה, וכך גם דיונים נוספים ככל שנקבעו ו/או הגשת סיכומים.

5. ככל שלתובע השגות אשר להן לא ניתן מענה עד כה, יתכבד ויבהיר בהתייחס לאילו סוגיות נדרשת הכרעת בית הדין ...".

14. התובע ביקש להורות על הגשת סיכומים בכתב.

15. לאחר שהוגשו סיכומי התובע, הגיש הנתבע הודעה נוספת בה מסר כי אין לו מה להוסיף על הודעותיו הקודמות וכי לשיטתו לא נותרו מחלוקות הצריכות הכרעה.

16. הסוגיות שנותרו במחלוקת

בניגוד לעמדת הנתבע, בהודעות מטעם התובע וכן בסיכומים שהוגשו מטעמו הועלו מספר סוגיות שטרם הוכרעו, כדלקמן:

א. זכאותו של התובע להשבת חוב גמלה ע"ס 2,340 ₪ שנזקף לחובתו בעקבות אישור גמלת תוספת בן זוג נכה.

ב. אופן חישוב הכנסות בגין זכויות התובע בדירה שירש מאמו בגין התקופה שקדמה להגשת התנגדות לקיום צוואה ולאחר מתן צו ירושה.

ג. שאלת הוצאות שיש להפחית מהכנסותיו של התובע. בכלל זה הוצאות שלא הוכרו על ידי הנתבע לצורך הפחתת שיעור ההכנסות מקופת גמל שירש מאביו, בגין התקופה שבין 6/06-4/08, ודמי מזונות בהם חויב התובע החל מחודש 3/08.

נדון בסוגיות שבמחלוקת להלן.

יצירת חוב גמלה עקב זכאות לתוספת בן זוג

17. על פי החלטת הנתבע מיום 4/6/07 (ת/5 לתצהיר התובע) – נוצר לתובע חוב בסך 2,360 ₪ עקב עדכון הכנסות מנכות כללית בגין התקופה מחודש 11/06 עד חודש 4/07.

זאת לאחר שנמצא זכאי לגמלת תוספת בן זוג נכה בסך 592 ₪ החל מחודש 11/06.

לטענת התובע גמלה זו שולמה לו בפועל החל מחודש 5/07 בלבד.

18. לטענת התובע חוב זה קוזז מגמלת הבטחת הכנסה שלו במהלך התקופה שבין 5/07 ל- 6/09.

19. בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), בנוסחה כפי שהיה בתוקף במועד מתן ההחלטה בדבר יצירת חוב, נקבע:

"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר".

לעניין זה נפסק כי בית הדין אינו מוסמך להאריך מועדים להגשת תובענות שנקבעו בחוק או בתקנות, שכן מדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין. זאת להבדיל מפעולה הנעשית במהלך המשפט עצמו, לגביה רשאי בית הדין לפי שיקול דעתו להאריך מועדים, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(דב"ע מט/170-0, אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח לאומי; עב"ל 31/98 אליהו סילן נ' המוסד לביטוח לאומי; עב"ל 1281/00 אחמד אבו ג'אמע נ' המוסד לביטוח לאומי).

20. בהתאם לכך היה על התובע להגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע בדבר יצירת חוב, עד חודש 12/07.

לטענת התובע פנה בעניין זה הן למחלקת הבטחת הכנסה והן למחלקת נכות אצל הנתבע, אך פניותיו לא הועילו.

ואולם התביעה לבית הדין כנגד ההחלטה הוגשה על ידו רק בחודש 4/10, לאחר שחלף המועד הקבוע בחוק להגשתה.

אשר על כן התביעה שעניינה ביטול חוב שנוצר לתובע על פי החלטת הנתבע מיום , 4/6/07 נדחית מחמת התישנות.

חישוב הכנסות התובע מזכויותיו בדירת אמו

21. אמו של התובע נפטרה ביום 27/6/08.

22. בהתאם להודעות הנתבע מיום 24/11/09 (ת/17, ת/18) בחישוב הכנסותיו של התובע לצורך קביעת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה נלקח בחשבון שווי זכויותיו בדירה שירש, החל מחודש 7/08.

התובע הוא אחד מחמישה אחים. לטענת הנתבע, על פי הערכת שמאי שווי הדירה הוא 500,000 ₪ ובהתאם לכך, חלקו של התובע הוא 100,000 ₪.

בהתאם להחלטה מחודש 11/09 – הופחתה הזכאות עקב הכנסות מדירה שקיבל בירושה.

22. בתצהיר הנוסף של התובע מיום 7/11/12, טען כי לא ניתן להפיק הכנסה כלשהי מזכויותיו בדירת אמו. זאת מאחר ואחד האחים, המחזיק בדירה, הגיש התנגדות לקיום צוואה ומתנגד לפנות את הדירה.

התובע צירף מסמכים לתמיכה בטענותיו.

23. כפי שפורט לעיל, בעקבות הצגת מסמכים המעידים כי הוגשה התנגדות לקיום צוואה על ידי אחיו של התובע, הסכים הנתבע לאפס את הכנסות התובע מזכויותיו בדירה החל ממועד הגשת ההתנגדות ובכפוף להחלטה שתינתן בהתנגדות.

הנתבע הבהיר כי באם ההתנגדות תידחה ויינתן צו לקיום צוואה – זכויות התובע בדירה יובאו בחשבון לצורך חישוב הכנסותיו עבור כל התקופה החל ממועד פטירת האם.

24. בהתאם להודעתו האחרונה של התובע מיום 23/5/13 – ביום 2/4/13 ניתן פסק דין לפיו ניתן צו ירושה בקשר לדירת אמו של התובע, וביום 25/4/13 נחתם צו הירושה. על פי הצו – התובע הינו יורש של חלק 1/5 מהדירה.

עוד מסר התובע כי בעקבות מתן צו הירושה מתנהלים הליכים משפטיים בתביעות שהגיש כנגד האח המתגורר בדירה לפירוק שיתוף ולדמי שכירות ראויים.

25. הנתבע לא הבהיר האם חל שינוי בעמדתו בעקבות הודעת התובע על מתן צו ירושה ומסמכים שהציג בקשר להליכים בתביעה לפירוק שיתוף ולתשלום דמי שכירות ראויים.

בהודעתו האחרונה, שהוגשה במקום סיכומים, הפנה הנתבע להודעות קודמות מטעמו, אשר הוגשו לפני הודעת התובע בדבר מתן צו ירושה.

26. השאלה שעומדת להכרעתנו היא האם יש לייחס לתובע הכנסות בגין חלקו כיורש בדירת אמו, ואם כן – עבור איזו תקופה ניתן לזקוף הכנסות כאמור.

27. הוראות לעניין הכנסה הנלקחת בחשבון לצורך חישוב זכותו של מבוטח לגמלת הבטחת הכנסה, נקבעו בסעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה.

בסעיף 9(א)(4) לחוק נקבע כי "הכנסה" היא לרבות:

"סכומים שיראו אותם כהכנסה מנכס, אף אם הנכס הוא של ילדו של הזכאי הנמצא עמו ואף אם אין מופקת ממנו הכנסה".

נכס מוגדר בסעיף 9(ג) לחוק:

"כל רכוש, בין מקרקעין ובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהם בישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט מיטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, ולמעט סכום שאינו מובא בחשבון ולמעט זכות החזקה במקרקעין המשמשים למגורי הזכאי ולא לשם השתכרות או ריווח (בסעיף זה – דירת מגורים)."

באשר לחישוב הכנסה מנכס, אשר לא מופקת ממנו הכנסה בפועל נפסק:

"בסעיף 9 לחוק הוסמך שר העבודה והרווחה לקבוע בתקנות כללים בדבר חישוב הסכומים "שיראו אותם כהכנסה מנכס". מן האמור לעיל ברור, כי כללי חישוב אלה כפופים לעיקרון היסודי, שרק לסכומים שיש ביכולתו של מבקש הגמלה להפיק הכוונה, ורק סכומים אלה יש להביא בחשבון ההכנסה מנכס, ותהא שיטת החישוב אשר תהא...

מן האמור בסעיפים הקודמים עולה, כי את תקנה 10 יש לפרש כאילו נאמר בתקנה: "כהכנסה חודשית מנכס יראו סכום השווה... אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, ובלבד שיש ביכולתו של בעל הנכס להפיק את ההכנסה".

דבע" מג/4-162 חביב דהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 351

28. בענייננו נדמה שאין חולק כי לכל הפחות עד למועד מתן צו הירושה בחודש 4/13 – לא היה ביכולתו של התובע להפיק הכנסה כלשהי מזכויותיו בדירת האם. זאת שעה שאחיו מתגורר בדירה לכל אורך התקופה מבלי לשלם דמי שכירות למי מהאחים היורשים. אח זה אף הגיש התנגדות לקיום צוואה בה נקבע כי התובע הינו אחד היורשים בדירה.

טענת התובע כי האח התגורר בדירה יחד עם אמו עוד לפני שנפטרה וכי כעת הוא מסרב לפנות את הדירה לצורך פירוק שיתוף, לא נסתרה והיא נתמכת במסמכים שהציג לגבי הליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה.

29. הנתבע הסכים לאפס את ההכנסות שיוחסו לתובע בגין זכויותיו בדירה מיום הגשת ההתנגדות על ידי האח ועד למתן החלטה בהתנגדות. זאת עקב אי יכולת להפיק הכנסה מהדירה על ידי התובע, שעה שזכויותיו בה טרם הוכרעו.

מצבו של התובע מבחינת היכולת להפיק הכנסה מזכויותיו בדירה, לא היה שונה לפני הגשת ההתנגדות ובטרם ניתן צו ירושה. מאז נפטרה אמו של התובע – הדירה מוחזקת על ידי אחד האחים שמתגורר בה ומסרב לפנותה. במצב דברים זה, גם בטרם הוגשה על ידי אותו אח התנגדות לקיום צוואה, לא היתה לתובע כל אפשרות להפיק הכנסה מזכויות שקיבל על פי צוואה.

בהתאם לכך אין לייחס לתובע הכנסות מזכויותיו בדירת אמו, ממועד פטירת האם ועד למתן צו ירושה בגין הדירה.

30. אשר לתקופה שלאחר מתן צו הירושה – מהמסמכים שהציג התובע עולה כי בבית המשפט לענייני משפחה מתנהל דיון בתביעות שהגיש התובע לפירוק שיתוף ותשלום דמי שכירות ראויים. נכון להיום טרם ניתנה הכרעה בתביעות אלה.

אחיו של התובע ממשיך להתגורר בדירת האם גם כיום, מבלי לשלם דמי שכירות.

בנסיבות המתוארות המסקנה היא כי גם כיום, לאחר שניתן צו הירושה המכיר בזכותו העקרונית של התובע לחלק 1/5 מהדירה, בפועל לא ניתן להפיק הכנסה כלשהי מהדירה. מדובר בדירה תפוסה שלא ניתן להשכירה, ואשר לא משולמים בגינה דמי שכירות על ידי האח המתגורר בה.

31. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי התובע פועל בניסיון לממש את חלקו בדירה באמצעות נקיטת הליכים משפטיים כנגד אחיו. ואולם מאמציו בעניין זה טרם נשאו פרי, שכן, כאמור ההליכים המשפטיים בעניין טרם הוכרעו.

במצב דברים זה אין לייחס לתובע הכנסות בגין בעלותו בנכס, כל עוד זכויותיו באותו נכס אינן ניתנות למימוש בפועל.

32. לפיכך אין בידנו לקבל את עמדת הנתבע לפיה משניתן צו ירושה יש לייחס לתובע הכנסות בגין כל התקופה ממועד פטירת אמו של התובע.

נכון להיום, משלא ניתן להפיק הכנסה מזכויותיו של התובע בדירת אמו – אין לקחת בחשבון הכנסותיו זכויות אלה.

33. ככל שההליכים המשפטיים שמנהל התובע כנגד אחיו יסתיימו באופן שיתאפשר לו לממש את זכויותיו בדירה ולהפיק הכנסה מזכויות אלה – יוכל הנתבע לבחון מחדש את הכנסותיו לצורך קביעת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה, על פי הוראות הדין.

34. למעלה מן הנדרש נעיר, כי גם אם ניתן לייחס לתובע הכנסה רעיונית בגין זכויותיו בדירת אמו, ספק בעינינו אם יש מקום, בנסיבות העניין, לקחת הכנסה זו בחשבון הכנסותיו של התובע לצורך קביעת זכאותו לגמלת אבטחת הכנסה.

35. בהקשר זה ראוי להזכיר את תכליתו הסוציאלית של חוק הבטחת הכנסה, כפי שנפסק:

"תכליתו של חוק הבטחת הכנסה היא להבטיח אמצעי מחייה מינימאליים למי שנותר ללא פרנסה וללא אמצעי קיום...

חוק הבטחת הכנסה נועד להבטיח כרשת מגן אחרונה אמצעי מחייה מינימאליים למי שאין לו הכנסה על חשבון הקופה הציבורית בתנאי שאינו יכול להפיק הכנסה מנכס או בדרך אחרת מטעמים שאינם תלויים בו".

עבל 31641-04-10 קוזלי מוחמד נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 6/3/12); עבל 116/00 חזן נ' המוסד לביטוח לאומי, (ניתן ביום 31/10/01).

כפי שפורט לעיל, על פי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, דירה המשמשת למגורי המבוטח אינה נמנית על נכסים מהם ניתן להפיק הכנסה.

לטעמנו הרציונל שעומד מאחורי הוראה זו הוא הכרה בזכות לקורת גג כזכות קיומית בסיסית, אשר אין בה כדי לשלול זכאות להבטחת אמצעי מחייה מינימאלים על פי חוק הבטחת הכנסה.

בהתאם לכך נכס המשמש להבטחת אותה זכות בסיסית לקורת גג – אין רואים אותו כ"נכס" המניב "הכנסה מנכס", כמשמעותו בחוק הבטחת הכנסה.

36. צו הירושה מקנה לתובע זכויות בעלות בחלק 1/5 מדירת אמו המנוחה.

דירה זו אינה משמשת למגורי התובע, שכן היא מוחזקת על ידי אחיו. מנגד התובע לא מקבל דמי שכירות עבור הדירה, כך שזכות זו אינה משמשת להשתכרות או ריווח. בנוסף התובע עצמו משלם דמי שכירות עבור הדירה בה הוא מתגורר.

37. תקנה 17(11) לתקנות הבטחת הכנסה קובעת:

"הכנסה מדמי שכירות שאדם מקבל בעד השכרת דירתו ששימשה למגוריו, ובלבד שהוא שוכר דירה אחרת למגוריו בסכום שאינו עולה על סכום דמי השכירות שהוא משלם בעד הדירה ששכר; "

38. על פי הוראות התקנה, אדם שבבעלותו דירת מגורים ששימשה למגוריו, המשכיר את דירתו ושוכר תחתיה דירה אחרת – לא יראו בדמי השכירות של דירת המגורים המושכרת כ"הכנסה" כמשמעותה בחוק הבטחת הכנסה, כל עוד דמי השכירות אינם עולים על דמי השכירות של הדירה החלופית.

נראה כי גם בבסיס הוראה זו עומד העקרון המכיר בזכות לקורת גג כזכות קיום בסיסית, ובהתאם לכך אין רואים בהכנסה מנכס המשמשת למגורי המבוטח כהכנסה שיכולה לשלול/להפחית זכות להבטחת הכנסה.

39. בענייננו התובע אמנם לא התגורר בדירת אמו לפני שירש חלק ממנה. התובע גם לא מקבל דמי שכירות עבור חלקו בדירה ולפיכך על פניו התקנה לא חלה בעניינו. ואולם, ככל שניתן לייחס לתובע הכנסה רעיונית בגין זכויותיו בדירה, הרי שמצבו אינו שונה ממי שמשכיר את הדירה ששימשה למגוריו לצורך שכירת דירה חלופית.

לשם הדוגמא – לו ירש התובע את הדירה בשלמותה והיה עובר להתגורר בה, הרי שעל פי הוראת סעיף 9 לחוק, לא היתה מיוחסת לו הכנסה מזכויותיו בדירה.

בענייננו, התובע ירש רק חלק קטן מהדירה והוא אינו יכול להתגורר בה, ואולם חלק זה נלקח בחשבון הכנסותיו. תוצאה זו נראית בלתי סבירה, שכן כפועל יוצא מיוחסות לתובע הכנסות גבוהות יותר דווקא כאשר חלקו בירושה קטן יותר. במצב דברים זה, כאשר לתובע אין דירה נוספת המשמשת למגוריו, והוא נאלץ לשכור דירת מגורים ולשלם דמי שכירות בעדה, הרי שלאור תכליתו הסוציאלית של חוק הבטחת הכנסה, אנו סבורים כי יש מקום לקזז את ההכנסות מזכויותיו בדירה שירש עד לגובה דמי השכירות המשולמים על ידו. זאת בדומה לכלל שנקבע בתקנה 17(11) לתקנות.

40. לטעמנו התנאי שנקבע בתקנה, לפיו הדירה המושכרת "שימשה למגוריו" של בעליה לפני השכרתה, נועד להבהיר כי התקנה חלה על דירת מגורים יחידה.

מי שבבעלותו יותר מדירה אחת לא יוכל לקזז את הכנסותיו מאחת הדירות לצורך שכירת דירה נוספת.

בהתאם לכך ניתן לפרש את התקנה כך שמי שבבעלותו זכויות בדירת מגורים יחידה, הכנסותיו מהשכרת אותה דירה לא יחשבו כהכנסה על פי חוק הבטחת הכנסה עד לגובה דמי השכירות שהוא משלם בעד דירה אחרת למגוריו.

41. מכל מקום, מאחר ובשלב זה לא ניתן להפיק הכנסה מזכויותיו של התובע בדירת האם – אין לייחס לו הכנסה בגין זכויות אלה עד למתן הכרעה בהליכים המתנהלים כנגד האח המחזיק בדירה.

הוצאות שלא הוכרו על ידי הנתבע לצורך הפחתת שיעור הכנסותיו מקופת גמל

42. במסגרת ההליכים בתיק הציג התובע מסמכים שונים בקשר להוצאותיו בתקופה שלאחר פטירת אביו בשנת 2002. זאת עשה לתמיכה בטענתו כי בשנת 2006, לא נותרו בידיו כספים מקופת הגמל שירש מאביו.

43. חלק מההוצאות הנטענות על ידי התובע הוכרו על ידי הנתבע, כמפורט בתעודת עובד ציבור מחודש 12/11.

בהתאם לכך הנתבע איפס את הכנסותיו של התובע בגין קופת הגמל החל מחודש 5/08.

לטענת התובע, על הנתבע להכיר בהוצאות נוספות שהיו לו בתקופה שקדמה לחודש 6/06, באופן שיביא לאיפוס הכנסותיו מקופת הגמל החל מחודש זה.

44. ההוצאות להן טוען התובע הן הוצאות בגין הלווית אביו המנוח, הוצאות עבור נסיעות לחו"ל, הוצאות בגין יצוג משפטי בהליך בו חויב בהוצאות בסך 5,000 ₪, הוצאות ששילם התובע בגין סילוק חלק מהמשכנתא על הדירה המשותפת לו ולגרושתו וכן תשלומי המזונות בהם חויב על פי פסק הדין של בית משפט לענייני משפחה.

45. הנתבע התייחס לטענות התובע לגבי הוצאות שיש להפחית מכספי קופת הגמל בהודעתו מיום 18/12/11 ובתעודת עובד הציבור שצורפה להודעה זו.

בתעודת עובד הציבור פורטו ההוצאות בהן הכיר הנתבע בעקבות המצאת מסמכים ואסמכתאות על ידי התובע. כן צויין כי לא הוכרו הוצאות בגין נסיעות לחו"ל מאחר ולא צורפו אסמכתאות להוכחתן.

בהודעה זו טען הנתבע כי לאור עדכון הכנסותיו של התובע, התביעה מתייתרת.

46. בהמשך ההליך, הנתבע לא התייחס לטענות נוספות שהעלה התובע בקשר להוצאות שלא הוכרו. זאת על אף שב"כ התובע חזר על טענות אלה גם בהודעות מטעמו וגם בדיון מיום 28/10/12, במהלכו ביקש לחקור את מוסרת תעודת עובד הציבור.

גם לאחר הגשת סיכומי התובע, בהם שב ופירט את ההוצאות הנוספות בהן הוא מבקש להכיר, הנתבע לא התייחס לכך בהודעתו האחרונה מיום 24/10/13.

47. להלן נבחן את טענות התובע לגבי הוצאות נוספות שהיו לו בתקופה שקדמה לחודש 6/06.

48. הוצאות הלוויה וימי אבל – לטענת התובע הנתבע לא לקח בחשבון הוצאות בגין הלווית אביו וימי האבל, אשר שולמו, לטענתו, מכספי קופת הגמל שירש. בתוך כך מציין התובע הוצאות עבור אוטובוסים, מודעות, מימון סעודות אבלים, קייטרינג והצבת מצבה. לטענת התובע מדובר בהוצאות של לא פחות מ- 50,000 ₪.

התובע לא המציא קבלות בגין הוצאות אלה.

49. כאמור, הנתבע לא התייחס לטענות התובע לגבי הוצאות האבל.

50. אף שלא הוצגו קבלות ו/או מסמכים אחרים המעידים על הוצאות להן טוען התובע בגין ימי האבל על אביו – מדובר בהוצאה סבירה, שעה שאין חולק כי האב נפטר במועד הנטען. הוצאות בגין הלוויה וימי אבל, אותן מציין התובע, הן הוצאות סבירות וריאליות בעקבות פטירת בן משפחה.

טענת התובע כי נשא בעצמו בכל ההוצאות הקשורות בימי האבל מכספי קופת הגמל שירש, לא נסתרה על ידי הנתבע, כאשר התובע לא נחקר על תצהירו.

בנסיבות העניין יש מקום לכלול בהוצאותיו של התובע מכספי קופת הגמל את הוצאות ימי האבל.

51. אשר לשיעור ההוצאות – כאמור לא הוצגו קבלות עבור ההוצאות הנטענות.

מנגד דרישת הנתבע להמצאת מסמכים המעידים על הוצאות הועלתה רק בשנת 2009, כ-7 שנים לאחר פטירת האב. לטעמנו אין לזקוף לחובת התובע את העובדה שלא שמר קבלות מלפני 7 שנים, והיה מקום לאפשר לו להוכיח את טענתו גם ללא קבלות, לרבות על פי הערכה ואמדן של ההוצאות הנטענות.

הנתבע לא הציג טענה נגדית לגבי שיעור ההוצאות הסביר עבור הלוויה וימי אבל.

בנסיבות אלו אנו מאמצים את גירסת התובע לפיה הוצאותיו בגין ימי אבל עמדו על 50,000 ₪.

אשר על כן יש להפחית סכום זה מהכנסות התובע מקופת הגמל, בסמוך למועד פטירת האב.

52. הוצאות עבור טיסות לחו"ל – התובע הציג תעודות בירור פרטים על נוסע המעידות על יציאותיו מהארץ בין השנים 2002 – 2006.

התובע לא המציא קבלות בגין הנסיעות לחו"ל, אך טען כי לא יכולה להיות מחלוקת שלא טס לחו"ל בחינם. התובע האריך את הוצאותיו בגין הטיסות והשהיה בחו"ל בעלות כוללת של כ-20,200 $.

53. בתעודת עובד הציבור נטען כי הוצאות אלה לא נלקחו בחשבון, בהיעדר אסמכתאות.

54. בניגוד לטענת התובע, איננו סבורים כי יציאותיו של התובע לחו"ל בהתאם לתעודת בירור פרטים על נוסע מטעם משרד הפנים, מעידות בהכרח על הוצאות בהן נשא התובע בגין נסיעות אלה.

כל שמופיע בתעודת בירור הפרטים הוא מועד כניסה ויציאה מן הארץ.

התובע לא פירט את יעדי הנסיעות ואת מטרותיהן. בנסיבות העניין הערכה כללית לפיה עלות מינימלית של כל טיסה עמדה על 500$, מבלי לפרט את יעדי הטיסות, אינה סבירה.

כך גם אין כל ראיה לכך שהתובע נשא בעצמו בעלויות הנסיעות.

55. לפיכך החלטת הנתבע שלא להכיר בהוצאות אלה, התקבלה כדין.

56. הוצאות בגין ייצוג משפטי – התובע הציג העתק מפסק הדין משנת 2003 שניתן בעתירה שהגיש לבג"ץ, במסגרתו חויב בהוצאות בסך 5,000 ₪. עצם חיובו של התובע בהוצאות בהליך משפטי – אינה מעידה בהכרח בתשלום הוצאות בפועל על ידי התובע. משלא הוצגה אסמכתא לביצוע התשלום על ידי התובע, בהתאם לפסק הדין – אין מקום להכיר בהוצאה זו לצורך הפחתת הכנסותיו מקופת הגמל.

57. תשלום לסילוק חלק ממשכנתא – התובע צירף להודעתו מיום 10/2/12 העתק מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה מיום 9/7/11, בו צויין כי בחודש 1/03 שילם התובע סך של 51,946 ₪ בגין סילוק חלק ממשכנתא.

לטענת התובע הוצאה זו לא נלקחה בחשבון הוצאותיו מכספי קופת הגמל.

טענה זו לא הוכחשה על ידי הנתבע, כאשר בתעודת עובד הציבור לא מופיע תשלום זה כחלק מההוצאות שהוכרו.

בנסיבות העניין יש לכלול בחשבון הוצאותיו של התובע בחודש 1/03 את הסך הנ"ל ששילם התובע עבור סילוק משכנתא.

58. תשלומי מזונות - התובע מבקש להפחית מהכנסותיו החל מחודש 3/08 את סכום דמי המזונות בהם חויב על פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, על פי הוראת תקנה 17(7) לתקנות הבטחת הכנסה.

59. התובע חויב בתשלום מזונות ילדים בגין התקופה החל מחודש 3/08.

תקנה 17(7) לתקנות קובעת כי אין לכלול בהכנסותיו של אדם סכום:

"השווה לסכום שהוא משלם על פי פסק דין למזונות לאשתו – אם היא אינה חיה עמו תחת קורת גג אחת, או לילדיו...".

על פי לשון התקנה, אין די בחיובו של מבוטח בתשלום מזונות על מנת שסכום זה יופחת מהכנסותיו, אלא עליו לשלם בפועל את דמי המזונות בהם חויב.

59. בענייננו מהמסמכים שהוצגו לתיק כמו גם מטענותיו של התובע כפי שהועלו בתצהירו, עולה כי התובע אינו עומד בתשלומי המזונות בהם חויב ובשל כך מתנהלים כנגדו הליכים בלשכות ההוצל"פ.

60. התובע הציג אסמכתאות בדבר תשלום חלק מחוב המזונות במסגרת תיק ההוצל"פ המתנהל כנגדו בין השנים 2009 – 2010.

61. במצב דברים זה אין התובע זכאי להפחתת שיעור הכנסותיו בסכומי המזונות שאינם משולמים על ידו.

יחד עם זאת, יש מקום להפחית את שיעור הכנסותיו של התובע בגין החודשים בהם נשא בתשלומי חוב מזונות במסגרת תיק ההוצל"פ, בהתאם לאסמכתאות שהציג.

סוף דבר

62. התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע יעדכן את הכנסותיו של התובע לצורך קביעת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה החל מחודש 6/06 כדלקמן:

א. זכויות התובע בדירה שירש מאמו, לא תילקחנה בחשבון הכנסותיו החל מחודש 7/08 ועד למתן הכרעה בהליכים שמנהל התובע כנגד אחיו המתגורר בדירה.

ב. משיעור ההכנסות שיוחסו לתובע בגין ירושת כספי קופת גמל של אביו בשנת 2002 יופחתו הוצאות בגין הלוויה וימי אבל בסך 50,000 ₪ בסמוך למועד פטירת האב, והוצאות סילוק משכנתא בסך 51,946 ₪ בחודש 1/03.

ג. בהתאם להוראות תקנה 17(7) לחוק הבטחת הכנסה, ככל שיישא התובע בתשלומי מזונות בהם חויב על פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה החל מחודש 3/08, יופחתו סכומים השווים לתשלומים אלה מהכנסותיו לצורך קביעת זכאותו לגמלה, עבור החודשים בהם בוצעו התשלומים.

בנוסף על הנתבע לעדכן את הכנסותיו של התובע בחודשים שונים בין השנים 2009-2010, תוך קיזוז תשלומי המזונות ששילם התובע במסגרת תיק המזונות בהוצל"פ בהתאם לאסמכתאות שהציג.

63. משהתובע מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, איננו מחייבים בתשלום שכ"ט עו"ד.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, צמודים כחוק מהיום.

ניתן היום, 2/6/14 בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.