1. התובעים-הנתבעים שכנגד רואי חשבון, שותפים בשותפות לבנטל את אורן ושות', העוסקים במתן שירותי ראיית חשבון (התובע-נתבע שכנגד 1 ייקרא להלן: אורן; שני התובעים-הנתבעים שכנגד ייקראו: רואי-החשבון). במועד הרלוונטי לתובענה עסקה הנתבעת-התובעת שכנגד 1 במתן שירותי אריזה של חפצים וציוד (להלן: חברת שקד). הנתבע-התובע שכנגד 2 (להלן: אוחיון) היה בעל מניות בחברת שקד ומנהלה.

2. עד לשנת המס 2002 הכינו רואי-החשבון את הדוחות הכספיים של חברת שקד ואת הדוח האישי של אוחיון והגישו אותם לרשויות המס. לטענת אוחיון זה 30 שנה עשו-כן ולטענת אורן כמחצית מהתקופה בלבד. מלבד העובדה שמדובר בהתקשרות ארוכת טווח, אין למשך התקופה חשיבות, שהרי המחלוקת נוצרה בעקבות הדוחות לשנת 2002.

3. אין חולק כי בשנת 2004 הגישו רואי-החשבון את הדוחות הכספיים לשנת 2002 (דוח חברת שקד ודוח אוחיון). לטענת רואי-החשבון, חרף חובתם לשלם את שכר הטרחה בעבור הכנת הדוחות והגשתם לרשויות מס הכנסה ועל אף הדרישות שנשלחו אליהם, עד למועד הגשת התובענה לא עשו-כן. קרן החוב נכון לחודש ינואר 2004 הסתכמה בסך 13,573 ₪ כולל מס ערך מוסף. סכום זה משוערך ליום הגשת כתב התביעה (29.4.09) מסתכם בסך 27,997 ₪.

4. לפיכך הגישו רואי החשבון תובענה זו בסדר-דין-מהיר לתשלום חוב בסך 27,997 ₪. יחד עם כתב ההגנה הגישו חברת שקד ואוחיון תביעה שכנגד לתשלום סך של 50,000 ₪ בגין כספים שחייבים להם לטענתם רואי-החשבון. כתב התביעה שכנגד כולל פרק המוכתר "תביעה למתן חשבונות" ובו עתירה לחייב את רואי החשבון "...להמציא את כל החשבונות והאסמכתאות בקשר לפירוק חברת אגוז..". בהתאם לתקנה 214ה (א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 רשאי נתבע להגיש תביעה שכנגד, ובלבד "[ש]נושאה ונושא התובענה המקורית הוא אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות...".

במקרה דנן נושאי התביעה למתן חשבונות הם נוגעים לפירוק חברת אגוז ולעמלה בגין ביטוחי מנהלים. נושאים אלה שונים מנושא התביעה המקורית (חוב שכר טרחה בגין הגשת דוחות כספיים של חברת שקד ושל אוחיון), ולכן לא ניתן היה להגיש תביעה שכנגד בסדר דין מהיר. די בכך כדי לדחות חלק זה של התובענה שכנגד, ללא צורך לדון בשאלה אם עונה התביעה למתן חשבונות על הכללים שהותוו בהלכה הפסוקה למתן סעד זה.

5. בשים לב לדרך הדיונית שבה מתנהל ההליך, תהא ההנמקה תמציתית כמצוות הדין.

6. חוב שכר הטרחה בגין דוחות מס הכנסה לשנת 2002 אינו שנוי במחלוקת. אמנם נכון, בנוגע לשיעורו טען אוחיון כי הסכום הנדרש לשלם מופרז ואינו עומד ביחס סביר להיקף העבודה שהוזמנה ולשכר הטרחה אותו דורשים רואי-חשבון אחרים. טענה זו אינה יכולה לסייע לו ולחברת שקד, שכן לכל היתר מדובר בטעות בכדאיות העסקה, אשר לפי סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 אינה מזכה צד לחוזה בזכות לבטל את החוזה.

7. אני קובעת אפוא כי סכום חוב שכר טרחה בגין הכנת דוחות מס הכנסה לשנת 2002 והגשתם מסתכם בסך 27,997 ₪ כולל ריבית והפרשי הצמדה עד ליום 29.4.10 (יום הגשת כתב התביעה).

8. חברת שקד ואוחיון העלו טענות הגנה בשני מישורים. האחד, טענת קיזוז הנוגעת לשניהם; השני, טענה הנוגעת לאוחיון בלבד, ולפיה כל פעולותיו נעשו בשמה של החברה, ולכן אין להשית עליו חיוב אישי, מה גם שאין מתקיימים יסודות העילה מכוח תורת הרמת מסך התאגיד.

9. העובדות המבססות את טענת הקיזוז מבססות גם את התביעה שכנגד. ואלה העובדות:

(א) רואי-החשבון לא השלימו את עבודתם בקשר לדוחות לשנת 2002, ולכן אינם זכאים למלוא השכר הנתבע;

(ב) אוחיון היה בעל מניות של חברת אגוז (שמה המלא או פרטים מזהים אחרים לא פורטו) ומנהלה. בשלב מסוים החליט אוחיון על פירוק מרצון של חברה זו (שהיתה חברה רווחית) ורואי-החשבון מונו למפרקים. התברר כי רואי-החשבון לא מילאו את תפקידם כמפרקים של חברת אגוז כהלכה, ובין היתר לא המציאו במועד דוח בסיום הליכי הפירוק. דוח זה הומצא רק עם צירופו לכתב התשובה שהוגש בהליך דנן. כמו-כן לכיסוי חוב מס של חברת שקד ביקש אורן להעביר מחברת אגוז לשלטונות מס הכנסה סך של 40,000 ₪ כדיבידנד, וכך לכסות את חובה של חברת שקד. אלא שסכום זה הועבר רק בעקבות התערבות רואה- החשבון החדש של חברת שקד, ועקב אי-העברתו במועד הוטלו על חברת שקד עיקולים וכתוצאה, נגרמו לה הוצאות וחויבה בקנסות;

הודות לפעולת רואה-החשבון החדש הוקטן הקנס והועמד על סך של 3,100 ₪ בלבד. לכן על רואי-החשבון להשיב לחברת שקד סכום זה וכן סך של 1,165 ₪ שכר טרחת רואה-החשבון החדש בעבור טיפולו בעניין;

(ג) רואי-החשבון לא מסרו לידי רואה-החשבון החדש של החברה את דוחות החברה, את פירוט תזרים המזומנים ואת חשבון מט"ח;

(ד) אורן חב לחברת שקד כספים בגין שירותים אישיים שקיבל ממנה. לפי סיכום עם ענת ממשרדו של אורן הובילה חברת שקד את חפציהם של רואי-החשבון ממשרדם בתל-אביב למשרדם בחיפה (בסיכומיהם תיקנו את עצמם וטענו כי החפצים הועברו ממשרדם בלוד למשרד בחיפה). עלות ביצוע ההובלה מסתכמת בסך 2,500 ₪ וסכום זה על רואי-החשבון לשלם. כמו-כן אורן נטל לוחות עץ וארגזי עץ ממחסני חברת שקד בעתלית. עלות פריטים אלה כולל הובלתם מסתכמת בסך 2,000 ₪, וסכום זה על רואי-החשבון לשלם;

(ה) אוחיון בעל מניות בחברות שונות ומעסיק עובדים רבים. בין אוחיון לבין אורן סוכם כי הראשון יזכה בעמלה בשיעור 5% מסך כול חוזי ביטוח מנהלים לעובדיו. לאוחיון אין נתונים בנוגע להיקף הביטוחים ולכן גם בעניין זה מתבקש סעד של מתן חשבונות. כבר נאמר לעיל כי לא ניתן היה להגיש בנושא זה תביעה שכנגד למתן חשבונות.

10. הגם שדין התביעה שכנגד למתן חשבונות – להידחות, ייאמר כי הטענות שהועלו כלפי רואי-החשבון בתוקף תפקידם כמפרקים של חברת אגוז נסתרות מיניה וביה על ידי הראיות שהגישו אוחיון וחברת שקד – מתצהירי עדות ראשית מטעמם עולה כי רואי-החשבון דאגו להעביר 40,000 ₪ לשלטונות מס הכנסה, וכי מלבד מסירת הדוח הסופי בגין פעולתם זו (שאכן נמסר רק במסגרת ההליך דנן) אין אף לא ראיה אחת שממנה אפשר להטיל דופי בהתנהגותם. הטענות המועלות נגדם בעניין זה אין להם אפוא יסוד.

כמו-כן, הטענות המועלות בנוגע לעמלת ביטוח לא פורטו כדבעי כך שממילא אין די בהן כדי לזכות בסעד כלשהו.

11. בנוגע לטענת קיזוז ייאמר כי בהתאם להלכה הפסוקה טענה זו טעונה פירוט מדוקדק הן של הסכום הנטען לקיזוז והן של מערכת העובדות עליה היא מושתתת. אין די בהעלאת טענות בעלמא כדי לעמוד בדרישת הפירוט בתביעות מסוג זה. די בכך כדי לדחותה.

12. במקרה דנן העלו חברת שקד ואוחיון טענת קיזוז בסך כולל של 8,765 ₪ (קנס שהושת על חברת שקד בסך 3,100 ₪ ושכר טרחת רואה החשבון החדש בסך 1,165 ₪ להקטנתו; סך של 2,000 ₪ שווי לוחות עץ שנטל עמו אורן וסך של 2,500 ₪ עלות הובלת ריהוט משרדי). טענה זו ברובה לא פורטה די הצורך וממילא לא הוכחה כדבעי ובחלקה התבררה כבלתי נכונה.

13. הטענה בנוגע לקנס ולשכר טרחת רואה-החשבון החדש (4,265 ₪), שמאחוריה עומדת מן הסתם הטענה ולפיה רואי-החשבון לא השלימו את הדוחות לשנת 2002, התבררה כבלתי מבוססת. לא הובאה אף לא ראיה אחת שממנה ניתן להסיק כי לא הושלמו הדוחות לשנת 2002 או כי לא הוגשו במועד. נהפוך הוא, מתצהיר רואה-חשבון פררו (רואה-החשבון החדש) עולה כי מקור הקנס באי-הגשת דוח מס לשנת 2003 וממילא הטיפול שנדרש כדי להקטינו התייחס לשנה זו.

במועד שבו הוגש הדוח לשנת 2003 כבר הופסקה ההתקשרות בין רואי-החשבון לבין חברת שקד ואוחיון. טרם הגשת הדוח לשנת 2003 נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים ורואי-החשבון הבהירו כי ללא תשלום חוב שכר הטרחה לא יטפלו בדוח זה. יתרה מכך, אין ראיה שממנה ניתן להסיק כי מעשים או מחדלים מצדם של רואי-החשבון גרמו לעיכוב בהגשת הדוח לשנת 2003 שכן הטענה כי לא הומצאו מסמכים חיוניים לא הוכחה.

14. בנוגע לטענה בדבר שווי לוחות עץ או ארגזים (2,000 ₪) ועלות הובלת ריהוט (2,500 ₪) לא זו בלבד שמתצהיר עדי אוחיון וחברת שקד אין לדעת מועדים וכיצד מורכבים הסכומים הנתבעים, אלא שעצם העלאת טענה שנים לאחר מתן השירות הנטען מעידה על רצינותה. אם אמנם הובילו חברת שקד או אוחיון חפצים או מכרו לאורן לוחות עץ ניתן היה לצפות כי יוגשו מסמכים, כגון חוזה או תעודת משלוח אטו חשבונית מס, המפרטים את המחיר המוסכם ומועדי התשלום. לא זו בלבד שאין אף מסמך התומך בגרסת התובעים שכנגד, אלא שהסכומים הנתבעים אינם אלא הערכה בעלמא.

15. דין טענות חברת שקד ואוחיון אפוא להידחות (הן כטענת קיזוז והן כתביעה שכנגד).

16. הסוגיה האחרונה הטעונה הכרעה היא אם יש להטיל על אוחיון חבות אישית. בעניין זה גרסת רואי-החשבון הנה בתמצית כי בהתאם להוראות סעיף 131(א)(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה או הפקודה) מוטלת על חבר-בני-אדם חובה להגיש דוח; בהתאם לסעיף 216(4) לפקודה אי-הגשת דוח במועד היא עבירה פלילית ולפי סעיף 224א, בעבירה לפי סעיפים 215 - 220 לפקודת מס הכנסה שבה מעורב חבר-בני-אדם '..ייראו כנאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל...".

17. מכיוון שכך ומכיוון שבהתאם לסעיף 13(א)(1) לפקודת מס הכנסה גם אוחיון חב אישית בהגשת דוח, ומאחר שעבודתם של רואי-החשבון כללה גם הגשת דוח לשנת 2002 של אוחיון עצמו, אזי מן הראוי להשית עליו את החיוב הן משום שקיבל שירות אישי (הדוח האישי שלו) והן משום שהיה זה מעניינו כי דוח החברה יוגש במועד וכך להימנע מנקיטת הליך פלילי נגדו.

18. אף כי הדברים לא נאמרו במפורש, עילת התביעה היא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט – אוחיון קיבל מאת רואי-החשבון טובת הנאה שלא על פי זכות שבדין בכך שבעקבות הגשת דוח חברת שקד לשנת 2002 הוסר החשש פן יועמד אישית לדין פלילי, על כל המשתמע מכך. אוחיון – הזוכה – קיבל אפוא מרואי-החשבון – המזכה – זכיה ועליו אפוא להשיב את שוויה למזכה. שווי טובת ההנאה הוא שכר הטרחה שיש לשלם בעבור השירות.

19. טובת הנאה נוספת שקיבל אוחיון מתבטאת בהגשת דוח מס אישי לשנת 2002, וגם בעבורה עליו לשלם תמורת זכייתו.

סוף דבר

20. על יסוד האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים – חברת שקד ואוחיון – לשלם לתובעים סך של 27,997 ₪ כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 החל מיום 29.4.10 (מועד הגשת כתב התביעה) וכלה ביום התשלום המלא בפועל.

21. התביעה שכנגד נדחית.

22. הנתבעים ישיבו לתובעים את אגרת המשפט משוערכת ליום התשלום וכן ישלמו שכר טרחת עורך-דין בשיעור 17% מהסכום הפסוק ומע"מ כדין. פרט לכך, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כו' שבט תשע"ג, 6 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.