1. עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 104,600 ₪ שעניינה נזקים ממוניים ואחרים שנגרמו לתובע, עפ"י טענתו, עקב גניבת 33 טלאים וטליות מדיר שניהל בכפר מגוריו.

הנתבע הורשע בהליך פלילי, עפ"י הודאתו, במעשה הגניבה ובמעשים פליליים נוספים שבוצעו כלפי שוטרים אגב החיפוש אחר הטלאים ונידון למאסר בפועל למשך 42 חודשים. במסגרת גזר הדין, שניתן ביום 18.9.08, חויב הנתבע (הנאשם שם) בתשלום פיצוי לתובע (המתלונן שם) בסך של 15,000 ₪.

2. ביום 7.10.10 ניתן לבקשת התובע ובהעדר הגנה מטעם הנתבע, פס"ד המורה על קבלת התביעה במלואה, תוך חיוב הנתבע בהוצאות ושכ"ט.

בחודש 3.15, למעלה מארבע שנים ממועד מתן פסה"ד, הגיש הנתבע בקשה לביטולו בנימוק כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין וכי ידע על פסה"ד באקראי סמוך למועד הגשת הבקשה.

3. בדיון שנקבע בבקשה הסכימו הצדדים, בהמלצת ביהמ"ש, לביטול פסה"ד שניתן בהעדר ולהכרעה בתביעה על דרך הפשרה, לפי סע' 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, בגבולות שבין 20,000 ₪ ל- 40,000 ₪, לאחר הגשת סיכומים מטעמם. מכאן, אני מורה על ביטול פסה"ד שניתן ביום 7.10.10 בהעדר הנתבע. פס"ד זה הניתן כאמור על דרך הפשרה, בא תחתיו.

4. לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות של הצדדים, ובפרט בסיכומיהם ובגזר הדין שצורף לכתב התביעה, לאחר שלקחתי בחשבון את מכלול הטענות ובחנתי אילו ראיות הוגשו להוכחת הנזקים הנטענים, לאחר שהתחשבתי בהוצאות שנגרמו לתובע עקב ביטול פסה"ד שניתן כדין מחד ובפיצוי שנפסק לטובתו בהליך הפלילי מנגד, ובהתאם לסמכות שניתנה לי לפסוק על דרך הפשרה, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סכום כולל של 24,000 ₪.

סכום זה ישולם ע"י הנתבע ב – 8 תשלומים חודשיים שווים, רצופים ועוקבים, כאשר התשלום הראשון יבוצע עד ליום 15.9.15 והיתר עד ה – 15 מכל חודש עוקב.

אי ביצוע אחד או יותר מהתשלומים שנקבעו, יביא להעמדת מלוא החוב הפסוק, בניכוי הסכומים ששולמו עד אותו מועד, לפירעון מידי, בצירוף סכום של 8,000 ₪ המהווה "סנקציה" בגין אי עמידה בתשלומים.

5. פס"ד זה ניתן ללא הנמקה, לאור המתווה הדיוני עליו הסכימו הצדדים. עם זאת מצאתי להעיר לעניין הפיצוי שנפסק לתובע בהליך הפלילי, כי מדובר בפיצוי בעל מאפיינים אזרחיים, כפי שנפסק ע"י ביהמ"ש העליון ברע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל (ראו גם רע"פ 9727/05 פלוני נ' מדינת ישראל). הפיצוי שנפסק אינו ממצה את זכותו של התובע בפיצוי בגין נזקיו. עם זאת, בבוא ביהמ"ש, בהליך אזרחי כגון דא, לפסוק פיצוי לתובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב מעשה הנתבע, יש לקחת בחשבון את הפיצוי שנפסק לו בהליך הפלילי. בעניין זה אני מפנה, בין היתר, לעמדתו של כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 228/05 יאגודייב נ' מדינת ישראל, שם נקבע מפורשות כי בהליך אזרחי שמוגש לאחר הליך פלילי, יש לנכות את הפיצוי שנפסק במסגרת ההליך הפלילי (סעיף 5 לפסה"ד).

לא נעלם מעיני כי הצדדים חלוקים בשאלה אם הפיצוי שנפסק באותו הליך שולם לתובע אם לאו, אם כי מחלוקת עובדתית זו דרושה בירור והכרעה בהליך המתאים ואין בה רבותא לענייננו, שכן גם אם הפיצוי לא שולם זכאי התובע לקבלו לאחר פנייה בהליך המתאים (ראו הוראות סעיפים 70 ו – 77 לחוק העונשין).

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים ותשיב את האגרה ששולמה, בניכוי אגרת המינימום, לידי התובע באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ה, 04 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.