בפני | כב' השופטת דלית גילה נציג ציבור - מר עמי בריל נציג ציבור - מר יעקב זיגדון | |
התובע / נתבע שכנגד | ד"ר אורי ריחני, ת.ז. 43281427 ע"י ב"כ עוה"ד גדעון רובין ואח' | |
- | ||
הנתבעת / תובעת שכנגד | קרן המחקרים שליד בית החולים לגליל מערבי בנהריה ע"י ב"כ עוה"ד ורד ריפין ואח' |
פסק - דין |
פתיח
עובדות
- האם שינוי מתכונת העסקתו של התובע, משכיר לקבלן עצמאי, נעשתה בהסכמת הצדדים מבלי שהנתבעת מפטרת את התובע ותוך ויתור התובע על זכותו לפיצויי פיטורים - כטענת הנתבעת, או שמא - כטענת התובע - שונתה מתכונת ההתקשרות עפ"י דרישת הנתבעת, ללא הסכמת התובע באופן המקים לו זכות לפיצויי פיטורים.
- ככל שזכאי התובע לפיצויי פיטורים, האם יש לראות בנתבעת כמי ששילמה אותם ע"י הגדלת שכרו של התובע, בתקופה הרלבנטית, באופן שיכלול פיצויי פיטורים.
- ככל שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים - האם השעייתו ופיטוריו משירות המדינה, בעקבות העבירות הפליליות בהן הורשע, שוללת ממנו זכאות לפיצויי פיטורים, בגין התקופה בה היה עובד שכיר של הנתבעת.
דיון והכרעה
סיום עבודה כשכיר
יחד עם זאת, בשאלת הגורם לשינוי מתכונת ההתקשרות, אנו מעדיפים, ללא כל היסוס, את גרסת הקרן, על פני גרסת התובע. אנו מאמינים לד"ר משה דניאל, חבר הועד המנהל של הקרן (להלן: ד"ר דניאל), כי המגעים שניהל עם התובע, בשם הקרן, מסוף שנת 2002, אשר הבשילו להמשך העסקת התובע, כנותן שירותים עצמאי, מחודש 5/2003, החלו רק לאחר שהתובע הודיע על התפטרות מעבודתו במכון הלייזר של הקרן, כשכיר, בשל יחסיו עם ד"ר שאשא, יו"ר הקרן דאז, ורצונו של ד"ר דניאל שיימצא פתרון שיאפשר שהקרן תמשיך להפעיל את הציוד היקר במכון הלייזר, שלא יישאר "פיל לבן", כלשונו [עמ' 34, ש' 1 - עמ' 35, ש' 22; תצהיריו - נ/3, נ/4].
ברור לנו, כי התובע היה בעל מעמד מרכזי בקרן, כמי שניהל, הלכה למעשה, את מכון הלייזר שלה, ולא היה בגדר "עובד פשוט", כפי שניסה לצייר לפנינו, והדבר עולה מפורשות גם מהסכמי העבודה האישיים שנחתמו בינו לבין הקרן מתחילת עבודתו שם. לכן, מקובלת עלינו עדותו של ד"ר דניאל, כי כאשר הודיע התובע בשנת 2002 לפרופ' שאשא, יו"ר הקרן דאז, שהוא רוצה להפסיק את עבודתו בקרן ואושרה התפטרותו - על רקע יחסים מתוחים בינו לבין פרופ' שאשא - גרר הדבר חשש להמשך פעילות מכון הלייזר בקרן.
משכך, פעל ד"ר דניאל למציאת הסדר שיענה על צורכי כל המעורבים ועל רקע זה, גם ענה לשאלת בית-הדין, בדיון המוקדם, בדבר הנסיבות שהביאו למעבר של התובע משכיר לקבלן עצמאי, כי: "... הקרן היא זו שיזמה את המעבר לקבלן עצמאי יחד עם שיחות עם התובע. התובע רצה להעלות את התגמולים ששולמו לו במזומן, לכן הוא גם רצה את המעבר הזה. זה היה מפגש רצונות של אנשים שיש ביניהם אמון מלא." [עמ' 3, ש' 16].
אכן, מוסכם שהוראה זו לא קיבלה את אישורו של שר התמ"ת, כנדרש בחוק פיצויי פיטורים, אולם, הצדדים הסכימו עוד, בהיי לישנא [ס' 5(ד), שם]:
"למען הסר ספק מובהר ומודגש בזאת במפורש, כי התמורה החודשית לה זכאי העובד גבוהה יותר מהתשלומים שהיה זכאי להם העובד ללא הסכם זה, לפחות בסכום ערכם הכולל של הרכיבים המצוינים לעיל." [ובהם רכיב פיצויי פיטורים - הוספה שלנו].
ועוד הוסכם, כבר במועד ההתקשרות הנ"ל [ס' 5(ה) להסכם], כי:
"מוסכם בין הצדדים במפורש, כי אם, חרף האמור לעיל ייקבע בשלב כלשהו ע"י גוף מוסמך כלשהו כי העובד זכאי לתשלומים נוספים כלשהם בקשר עם התמורה החודשית ישפה העובד את הקרן בגין כל תשלום שיהא עליה לשלם עקב קביעה כאמור." [ההדגשה שלנו].
זאת, מאחר שהיה ברור לשני הצדדים, מתחילת הדרך המשותפת, שהתשלום החודשי שקיבל התובע, כל עוד היה במעמד של שכיר בקרן, היה גבוה ב-8.33% מהתמורה הראויה עבור שירותיו, באופן שוטף, רק בשל ההסכמה ההדדית לשלם כבר אז גם תשלום על חשבון פיצויי פיטורים. העובדה, שהתובע לא תבע פיצויי פיטורים סמוך לשינוי מעמדו ביחסיו מול הקרן, בשנת 2003, ותביעתו הוגשה רק כעבור 7 שנים, חסר יום, ביום 29.4.10, תומכת אף היא במסקנה, שגם התובע ידע שלא ראוי לתבוע רכיב זה, נוכח הסכמותיו עם הקרן.
"הנני לאשר ומסכים כי על פי בקשתי לא הופרשו לי מבטחים פנסיה ופיצויים עובד מעביד מתחילת עבודתי בקרן, ולכן לא תהיינה לי כל תביעות כנגד הקרן בגין אי ההפרשות הנ"ל.
תחילת עבודתי על פי חשבונית הינה מ-01.05.03."
"בהמשך למכתבי הקודם אליכם בעניין שינוי תנאי ואופן עבודתי בקרן המחקרים, הריני חוזר ומזכיר כי כל שינוי בתנאי עבודתי בקרן ייעשה אך ורק בתיאום והסכמה עם רואה החשבון שלי."
התניה שכזאת מצביעה על כך, שהתובע רצה שהשינויים בהתקשרות שלו מול הקרן, יהיו לפי המתאים לו וכאשר חתם על חוזה, ידע במה דברים אמורים ולא אולץ לעשות כן "עם אקדח לרקה", בדמות "לחצים" מצד הנתבעת, כפי שביקש לצייר לפנינו בתביעתו ועדותו. זאת ועוד, מנוסח התבטאותו של התובע, אין ספק, כי מדובר במי שמכתיב תנאים ולא במי שנאלץ לקבלם. מזכרו הנ"ל בא בהמשך למכתב קודם שלו, בעניין שינוי מעמדו ביחסיו מול הקרן - אשר לא הוצג לנו ואך סביר שחלוף הזמן תרם לכך - ונלמד מהמזכר של התובע מפורשות, כי התובע עומד על שלו ולא עושה צעד שלא נראה לו מתאים לצרכיו.
על כך השיב התובע, במזכר שכבר צוין לעיל, כי יש לפנות לרואה-החשבון שלו [נ/2, מיום 23.5.02], ומאחר שחלף הזמן והתובע עדיין לא חתם על חוזה חדש, חזרו והתרו בפניו, מצד הקן, שלא תהא אפשרות להמשיך התקשרות עמו ללא חוזה [במכתבו של מנהל הקרן, ד"ר לאור דני, מיום 30.10.02 - ת/1, נספח 5]; והתובע הוא שהתעכב עם חתימתו, למרות ההסכמה שימשיך לתת שירותים לקרן כקבלן עצמאי, עד שיוסדר השינוי מול רואה-החשבון שלו, לשביעות רצונו.
כאשר אדם מעמיד תנאים לפני שינוי מעמדו, וכורך את המעבר בהתייעצות עם גורם אחר מטעמו, ודאי שאין לראותו כמי שהוכרח לעשות את השינוי. איננו מאמינים לתובע שהעיכוב בחתימתו על הסכם ההתקשרות כעצמאי היה בל התנגדותו לשינוי.
לתובע היתה מרפאה פרטית בזמן שעבד בקרן ואנו סבורים, כי השינוי במעמדו מול הקרן הביא עמו פוטנציאל של תשלום גבוה יותר לתובע, כאמור בהסכמי ההתקשרות עמו כעצמאי, לעומת היותו שכיר, ואף אם בפועל לא כך היה - הרי זו עובדה הנלמדת בדיעבד, ולא ניתן להסיק מהתוצאות על הכוונה מלכתחילה.
ביותר מהזדמנות אחת הבהיר התובע, כי מעת שהתחיל לתת שירותיו לקרן כעצמאי, אין לו תביעות לעבר בגין תקופת היותו שכיר, בכלל, ובקשר לרכיב פיצויי פיטורים, בפרט. אף אם פורמלית הסכם ההעסקה כשכיר, הכולל הסכמה לתמורה שוטפת גם עבור פיצויי פיטורים, לא קיבל את האישור הנדרש לפי חוק פיצויי פיטורים - גלוי על פני ההסכמים הכתובים שנחתמו בין הצדדים, כי התשלום השוטף שקיבל התובע כשכיר, היה כזה שכלל גם תוספת חודשית, בשיעור של 8.33% משכרו, על חשבון רכיב שנקרא "פיצויי פיטורים". מטעם זה, אף הוסכם, מראש, כי אם ייקבע אחרת - ישפה התובע את הקרן בגובה הסכומים האמורים. לא פלא, אפוא, שהתובע לא מיהר לתבוע רכיב זה.
כבר הזכרנו, שלא מדובר במקרה זה ביחסי כוחות בלתי שוויוניים, שכן, התובע היה עובד בעל עמדה בקרן, וזה המקום להוסיף ולציין, כי השכר החודשי בו מדובר - לפי חישוביו של התובע עצמו - עמד, בממוצע, על כ-46,000 ₪ [ראו הסכומים בס' 87 לסיכומיו וההפניות שם].
עצם העובדה, שחתם בתחילה על הסכמים הכוללים את רכיב פיצויי הפיטורים כחלק מהתשלום השוטף, ואחר כך על נספח להסכם ההתקשרות כעצמאי, האומר, שלבקשתו לא הופרשו תשלומים חודשיים בגין רכיב זה מתחילת עבודתו בקרן - קרי, בעת היותו בגדר עובד שכיר - "... ולכן לא תהיינה לי כל תביעות כנגד הקרן בגין אי ההפרשות הנ"ל" [הסיפא לנספח של הסכם ב1 בכתב ההגנה], מלמדת אותנו שהתובע היה מודע מתחילת התקשרותו עם הנתבעת, כשכיר, לקיומו של נושא פיצויי פיטורים.
"נספח א' להסכם (צורף כנספח ב'1 לכתב ההגנה), ואשר על האמור בו מבססת הנתבעת את טענתה זו [לויתור התובע על פיצויי פיטורים - הוספה שלנו], קובע כי לא יהיו לי תביעות נגד הקרן בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות - תביעה אשר מעולם לא העליתי נגד הקרן. בנספח זה אין כל התייחסות לויתורי על זכותי שבדין לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתי כשכיר, וניסיון הנתבעת לרמוז לכך הינו ניסיון נואל להימנע מחובותיה כמעביד."
על כך ייאמר "הפוסל במומו פוסל", שהרי, בנספח להסכם הנ"ל חתם התובע במפורש על המשפט האומר: "הנני לאשר ומסכים כי עפ"י בקשתי לא הופרשו לי מבטחים פנסיה ופיצויים עובד מעביד מתחילת עבודתי בקרן, ולכן לא תהיינה לי כל תביעות כנגד הקרן בגין אי ההפרשות הנ"ל." [ההדגשה הוספה].
כפי שראינו, התובע הסכים וחתם, שלא יהיו לו טענות גם בקשר לאי הפרשה לפיצויים. המשמעות המעשית של העדר טענות בדבר העדר ההפרשה היא, כי לא יתבעו את הזכות שהיו אמורים להפריש עבורה ולא הפרישו; וכשם שהתובע לא תובע הפרשות פנסיוניות - גם לא היה אמור לתבוע תשלום של פיצויי פיטורים.
למרות זאת, כאשר מדובר בעובד בכיר, שהיה מודע לזכויותיו, כמו התובע שלפנינו, שהוא בעל השכלה וביחסי כוחות שוויוניים ואפשרות מיקוח מול מעסיקו - יש לכבד את ההסכמות ביניהם, לרבות ויתורו על תביעה לתשלום פיצויי פיטורים. כך, במיוחד, כאשר נסיבות הפסקת העבודה יש בהן סממנים של התפטרות, שאינה מחייבת תשלום פיצויי פיטורים, מחד, וכאשר בתקופת העבודה שולמו לתובע, ביודעין, תשלומים גבוהים מהתמורה הרגילה עבור עבודתו, על חשבון פיצויי פיטורים, בשיעור קצוב שהוא ידע עליו ותוך הסכמה שלו, מראש, לשפות את המעסיק אם ייתבע לשלם רכיב זה בהמשך, מאידך.
חרף זאת, אנו מוצאים לנכון לציין, שלא היה מקום לקשור בין הרשעתו של התובע בפלילים, לבין שלילת פיצויי פיטורים, וחבל שהעלו טענה כגון דא. משההרשעה בפלילים היא בין המוסכמות, לא ראינו להורות על מחיקת הטיעון, כפי שביקש התובע בתשובתו ונסתפק בהערה, כי התובע הורשע בעבירות של לקיחת שוחד ממטופלים, בעת שהיה רופא בבית החולים נהריה, במסגרת עבודתו בשירות המדינה, ולא בקרן, ואף אם היתה חפיפה בתקופות העבודה בשני המקומות - לא זה היה הגורם לשינוי מתכונת העסקתו של התובע בקרן, משכיר לעצמאי. לא זו אף זו, ההתקשרות עם התובע כשכיר בקרן הסתיימה בשנת 2003, קשריו עם הקרן, בכלל, הסתיימו בשנת 2007, ורק בשנת 2009 פוטר מבית החולים בנהריה, בגין הקביעות שנקבעו בהליך הפלילי [ת"פ 3693-08-08 (שלום חי'), גזד-דין מיום 20.4.09 - נספח ד' לכתב ההגנה] וכחלק מההכרעה בדין המשמעתי, מיום 15.11.09 [פסה"ד בערעור על גזה"ד של ביה"ד למשמעת, מיום 17.3.10, צורף כנספח ו' לכתב ההגנה]; התאריכים מדברים בעד עצמם.
ביטוח סיכונים מקצועיים
החזר תשלומים - התביעה שכנגד
הקרן ביקשה לעשות שימוש בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, כמעניק לה חסיון מפני התיישנות תביעה שכנגד, אך, לדעתנו - היא קוראת בסעיף את שאין בו.
כל שנאמר באותו סעיף בחוק הוא:
"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות."
תמימי דעים אנו עם התובע, כי כאשר תביעתו היתה רק לתשלום פיצויי פיטורים, עילה המתגבשת, אם בכלל, במועד סיום יחסי עבודה - ובעניינו של התובע ביום 30.4.2003 - תביעה להשבת כספים, שנטען ששולמו לעובד ביתר, בשנים שקדמו למועד זה וגם בשנה שלאחריו, אף מבלי להסביר כיצד קרה הדבר, אינה תביעה באותו נושא ואין היא נובעת מאותן נסיבות.
מכאן, שכל תביעה להשבה, של תשלום ששולם לפני 18.6.03 - דינה להידחות כבר בשל התיישנות זכות התביעה, מאחר שלא הוגשה תוך 7 שנים מהיווצרות העילה [ס' 5(1) לחוק ההתיישנות].
מאחר שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו קודם לתאריך האמור - כל תביעה להשבה של תשלומים ששולמו ביתר, על פי טענת הקרן, בתקופה בה היה התובע שכיר - התיישנה בעת הגשתה, ויש לדחותה מטעם זה.
סיכום
ניתן היום, 6 במאי 2013 (כ"ו באייר תשע"ג), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.
| ||||
עמי בריל נציג עובדים | יעקב זיגדון נציג מעבידים | דלית גילה - שופטת אב"ד |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
02/09/2010 | החלטה על בקשה של תובע 1 הארכת מועד להגשת כתב הגנה /בר"ל (בהסכמה) 02/09/10 | אסף הראל | לא זמין |
06/05/2013 | פסק דין מתאריך 06/05/13 שניתנה ע"י דלית גילה | דלית גילה | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | אורי ריחני | דפנה שמואלביץ |
נתבע 1 | קרן המחקרים שליד בית החולים לגליל מערבי נהריה | ברוך אברהמי |
תובע שכנגד 1 | קרן המחקרים שליד בית החולים לגליל מערבי נהריה | ברוך אברהמי |
נתבע שכנגד 1 | אורי ריחני | דפנה שמואלביץ |