לפניי תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

1. תובעת 1 היא ילידת 1994, כיום בת 23 (להלן: "התובעת"). בתאריך 11.12.02, כשהתובעת כבת 9, תלמידת כיתה ב' בבית ספר יסודי, היא נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל כשרכב בו נהג נתבע 1 פגע בה וגרם לה לנזקי גוף (להלן: "התאונה").

תובעים 2 ו- 3 הם הוריה של התובעת אשר עתרו במסגרת כתב התביעה לפיצוי כמיטיבי נזקיה של בתם שהיתה קטינה במועד הגשת התביעה.

2. נסיבות פגיעתה של התובעת עולות כדי "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, והיא זכאית לפיצויים מנתבעות 2-3 (להלן: "הנתבעת") אשר ביטחו במועד הרלוונטי את השימוש ברכב בו נהג נתבע 1 בביטוח חובה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תשל"ה – 1970.

3. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת אך בשאלת גובה הפיצוי לתובעת.

דיון

הנכות הרפואית

4. לאחר התאונה, התובעת פונתה לבית החולים "אסף הרופא". היא אובחנה כסובלת מחבלת ראש, אושפזה לבדיקות ולהשגחה ולמחרת שוחררה לביתה (ראו מכתב שחרור מתאריך 12.12.02, ת/1).

5. לבקשת התובעת ובהתאם לסעיף 6א לחוק הפיצויים ולתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז – 1986 בית המשפט מינה את פרופ' אברהם גנאל, כמומחה בתחום האורתופדיה, ואת ד"ר נתן גינות כמומחה בתחום הנוירולוגיה (ילדים) לבדיקתה של התובעת ולקביעת ממצאים לגבי מצבה הרפואי בעקבות התאונה.

א. בתחום האורתופדיה; מומחה בית המשפט, פרופ' גנאל, סקר את התיעוד הרפואי שהועמד לעיונו ובדק את התובעת. על פי חוות דעתו, למעט נכות זמנית בשיעור של 100% למשך שבועיים בשל חבלות קהות שנגרמו לה בתאונה, ונכות זמנית בשיעור של 30% למשך חודש נוסף, לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. תלונותיה של התובעת על כאבים באזור עצם הזנב נרשמו לראשונה למעלה מארבע שנים לאחר התאונה, ואין ליחסם לתאונה. עוד קבע המומחה כי אין צפי להחמרה במצבה הרפואי של התובעת, ואין צורך בטיפולים רפואיים בעתיד. המומחה עמד על חוות דעתו גם לאחר שב"כ התובעת שלח לו שאלות הבהרה (ראו חוות דעתו מיום 13.1.13, שאלות הבהרה מתאריך 25.8.13 ותשובות לשאלות הבהרה, נספחים 2-3 לתיק מוצגי התובעים).

ב. בתחום הנוירולוגיה; ד"ר גינות סקר בחוות דעתו את החבלות מהן סבלה התובעת לאחר התאונה – היא נפגעה בראשה, נגרמה לה המטומה באזור הפריאטלי הימני, היא איבדה את הכרתה לזמן קצר והיתה לה אמנזיה אנטגרדית לגבי הדקות הראשונות לאחר התאונה. התובעת תיארה למומחה את תלונותיה, בין היתר, תלונות שהתרכזו בכאבי ראש תכופים המלווים לעיתים תכופות בסחרחורות; בפגיעה בריכוז ובהישגיה הלימודיים; ובפחדים התוקפים אותה בשינה/בלילה ובהיותה ברחוב.

1. אשר לכאבי הראש; אלו אובחנו על ידי המומחה ככאבי ראש מיגרנוטיים שלא היו לתובעת לפני התאונה, החלו זמן קצר לאחריה וקשורים בקשר סיבתי לפגיעתה בתאונה. המומחה מצא כי מידת המהימנות של התובעת היא גבוהה, על רקע תלונותיה החוזרות לפני רופא ילדים בשנים שלאחר התאונה. הוא הוסיף כי אף שניתן לטעון כי הפניות לרופא הן מעטות, אזי ידוע בספרות כי כאשר סיבת כאבי הראש ידועה והדאגה פוחתת, יכול שיהיה מיעוט בפניות, כשאין בכך כדי לשלול קיומם של כאבי ראש לאורך שנים. המומחה העמיד את שיעור נכותה הצמיתה של התובעת על 10% בגין כאבי הראש הגורמים לה לא רק לסבל, אלא גם להפסד משמעותי של ימי לימודים ולפגיעה בפעילות הפנאי. מצבה, נוכח תמונה קבועה של כאבי ראש במשך עשר שנים, מתאים לסעיף 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), כפי שצוטט על ידו "ישנם סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה".

2. המומחה גם אבחן אצל התובעת, בעקבות חבלת הראש בתאונה, הפרעת קשב וריכוז, בין היתר על יסוד תוצאות בדיקות שערך לה. אך למרות שקיימים קשיים סובייקטיביים בריכוז ובלמידה שניתן לקשור לתאונה, לא נגרמה לה פגיעה של ממש בהישגיה הלימודיים, ולפיכך לא נותרה נכות צמיתה בגין קשיי הקשב או הלמידה. מצבה מתאים לסעיף 34(א) לתקנות שצוטט על ידו כ"ישנם סימנים קלים אך אין הפרעות בהתאמה הסוציאלית, כושר העבודה לא מוגבל" (0%).

3. המומחה שלל קיומה של הפרעה בתר-חבלתית אצל התובעת, בהעדר רוב המאפיינים של תסמונת זו הדרושים לקביעת אבחנה.

סיכומו של דבר, לתובעת 10% נכות נוירולוגית בגין כאבי ראש מיגרנוטיים בעקבות התאונה (ראו חוות דעתו מיום 25.7.13, נספח 4 לתיק מוצגי התובעים).

6. אין בין הצדדים מחלוקת רפואית בקשר עם הנכות האורתופדית. אך בתחום הנוירולוגיה, הנתבעת טוענת בסיכומיה כי סעיף הליקוי בגינו קבע ד"ר גינות את נכותה של התובעת בגין כאבי הראש הוא סעיף אשר ניתן על פגימות נפשיות, והעוסק לא רק בסימנים סובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה, אלא גם בסימנים אובייקטיביים. ואלו, כך לטענת הנתבעת, אינם בנמצא אצל התובעת.

7. דין טענה זו להידחות; ד"ר גינות פירט בחוות דעתו את התיעוד הרפואי שעמד לפניו בנושא כאבי הראש מהם סבלה וסובלת התובעת, כשאין סיבה להרהר אחר אמיתותו. התובעת היתה ילדה כבת 9 במועד התאונה, במשפחתה אין סיפור של מיגרנות, והתיעוד ביחס לכאבי הראש שלה מתחיל ממועד שבסמוך לאחר התאונה והוא משתרע על פני כתשע שנים, לסירוגין, כולל מעקב נוירולוג (ראו תיעוד רפואי ת/2). ד"ר גינות ציין במפורש בחוות דעתו ש"ניתן לטעון כי יחסית לתכיפות הכאבים והתמשכותם משך שנים, הפניות לרופא בגלל כאבי ראש היו מעטות (9 לפי חוות הדעת – הערה אינה במקור. מ.א.ק). ידוע בספרות כי מיעוט פניות בשל כאבי ראש, במיוחד כאשר ישנה סיבה המסבירה את קיום כאבי הראש ומפחיתה דאגה (למשל לגבי שאת) הינו דבר נפוץ... לכן, מיעוט יחסי של פניות לרופא אינו שולל קיומם של כאבי ראש לאורך השנים, מה עוד שברישומים הרפואיים יש תיעוד ברור של התלונות לאורך השנים" (עמ' 13 לחוות הדעת של ד"ר גינות מתאריך 25.7.13, ת/4).

8. ככל שהנתבעת חולקת על חוות הדעת ועל מסקנותיו של ד"ר גינות, לרבות בחירת סעיף הלקוי מתוך התקנות, היא יכולה היתה למצות הליך של שאלות הבהרה או להזמינו לבית המשפט על מנת להשיב על שאלות. הנתבעת לא עשתה כך או אחרת, וחוות דעתו של המומחה לא נסתרה. על כן, נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בגין התאונה תעמוד על 10% בגין כאבי הראש מהם היא סובלת בעקבות התאונה.

(בהערת אגב, מאחר שהצדדים לא העלו טענה זו, אציין כי במועד מתן חוות דעת על ידי המומחה, סעיפי הליקוי אותם ציטט - תוקנו, ואין בסעיף 34(ב) לתקנות דרישה ל"סימנים אובייקטיביים" המגבילים את התאמתו הסוציאלית ואת כושר עבודתו של הנפגע).

אובדן כושר השתכרות

9. לטענת התובעת, כאשר מדובר בקטינים ובצעירים בראשית דרכם, בהיעדר ראיה אחרת לסתור, הנכות הרפואית היא גם הנכות התפקודית. הנתבעת חולקת על כך וטוענת כי על בית המשפט להכריע האם הנכות הרפואית היא גם תפקודית, אם לאו, וזאת על פי נתוניו הספציפיים של כל קטין שעניינו נדון לפניו.

10. על פי ההלכה, כאשר נותרה לקטין נכות שבמהותה היא נכות תפקודית, זו אכן תשקף את מידת הגריעה בכושר ההשתכרות של הקטין בעתיד:

"דרכו של קטין בעתיד מי ידע ומי יעריך? חישוב נזקו של קטין הוא פרי אומדן והשערה של שיקולים שונים וסותרים. מחד, יש לקחת בחשבון כי "כל החיים לפניו" ויכול התובע-הקטין לנתב את דרכו ומקצועו לעתיד באופן שנכותו לא תגביל אותו, ולמיצער, תגבילו אך במעט. בנוסף, דרכם של קטינים להסתגל למומם ולפתח "דרכים עוקפות" כדי להתגבר על מגבלות פיזיות ואחרות. מנגד, הנכות עלולה לסגור בפני הקטין דלתות שהיו פתוחות בפניו אילולא התאונה, או להגבילו בצורה זו או אחרת במקצוע ובעיסוק בו יבחר את עתידו... בשנים האחרונות, ועל רקע המגמה הגוברת והולכת להאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, מסתמנת גישה לפיה קיימת מעין חזקה כי שיעור הנכות הרפואית משקף גם את שיעור הנכות התפקודית, וליתר דיוק, משקף את הפסד כושר ההשתכרות" (ע"א 7008/09 אל רחים נ' אל קאדר (2010) פסקה 14 [הדגשה אינה במקור] (להלן: "פרשת אל-קאדר")

(ראו גם ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2010), פסקאות 10- 11); ע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (2009) [להלן: 'פרשת פפו']).

11. התובעת נפגעה כשהיתה כבת תשע. היא המשיכה בלימודיה בבית הספר היסודי והתיכון עד לקבלת תעודת בגרות מלאה. (פרוטוקול מיום 3.5.16 בעמ' 9 שו' 12- 13; עמ' 14 שו' 12- 13. כל ההפניות מכאן ואילך הן לפרוטוקול זה). היא גם גויסה לצה"ל בפרופיל 97 ושירתה שירות מלא (עמ' 12 שו' 2- 3). לאחר שחרורה בשנת 2014, כדרכם של צעירים בני גילה, טסה לחו"ל (לאוסטרליה) ועבדה שם כמוכרת בדוכנים בקניון. אולם, בתצהיר עדותה הראשית התובעת הצהירה כי השלכותיה של התאונה ניכרו וניכרות גם בחלוף השנים. היא סובלת מכאבי ראש רבים וקשים, יש לה קושי להתרכז, והיא חווה פגיעה בזיכרון, נדודי שינה וסחרחורות. לטענתה, תסמינים אלו הפריעו לה במטלות היומיום, כשבבית הספר היו לה קשיי ריכוז ובעת שירותה הצבאי נפלטה מקורס מ"כיות. לאחר שחרורה וכשטסה לאוסטרליה ועבדה בקניון התקשתה לעבוד שעות ממושכות (סעיפים 3(ז), 4-6 לתצהיר עדותה הראשית, עמ' 6 שו' 6-9). עוד הצהירה כי כאשר תוקפים אותה כאבי הראש הקשים, עליה לשבת/לשכב ולנוח עדיף במקום חשוך (סעיף 8 לתצהיר). אמה של התובעת, בתצהיר עדותה הראשית, תיארה באופן דומה את ההשלכות התפקודיות של הפגיעה על בתה במהלך השנים. עדותה של התובעת היא אמנם עדות יחידה כמשמעה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 ועדות אמה היא לכל הפחות, עדות הורה של בעל דין (אם לא עדות של בעל דין עצמו בהיותה תובעת 3), ובכל זאת תימוכין לטענות התובעת ניתן למצוא בחוות הדעת של ד"ר גינות, שמצא את תלונותיה לגבי כאבי הראש כמהימנות. התובעת, שאין במשפחתה סיפור דומה של כאבי ראש, חווה כאבי ראש מיגרנוטיים לאורך שנים, מגיל 9, כשקיים לכך תיעוד רפואי. ועוד, במהלך בדיקתו את התובעת, המומחה נתן לה מספר מטלות קשב וזיכרון ונמצאו מספר ממצאים היכולים לכוון להפרעת קשב עליהם אכן התלוננה לפניו. הגם שאין בצידה של תלונתה זו נכות (כך לפי קביעת המומחה), הדבר תומך במהימנותה הכללית של התובעת. יש להדגיש כי פגיעתה של התובעת אינה באה לידי ביטוי בצלקת אסתטית שניתן לחלוק על מידת התפקודיות שלה (השוו לפרשת פפו בפסקה 7) או בפגיעה באיבר פנימי שנקבע על ידי מומחה רפואי כי אין בגין האמור פגיעה בתפקוד אותו איבר (פרשת אל-קאדר בסעיף 6 ובסעיף 15). פגיעתה של התובעת באה לידי ביטוי בנכות נוירולוגית - כאבי ראש מיגרנוטיים, וכאשר היא נתקפת בהם קיימת פגיעה בתפקודה עליה העידה. עדותה – הנתמכת בחוות דעת רפואית שלא נסתרה - מהימנה עליי.

הנתבעת טוענת כי כל עוד לא ניתנה חוות הדעת של פרופ' גנאל, מיקדה התובעת את טענותיה בבעיות הגב שלה, ולא ייחסה משמעות כה-גדולה לכאבי הראש. ואילו לאחר שנתן פרופ' גנאל את חוות דעתו וקבע כי אין לה נכות בתחום האורתופדיה, שינתה התובעת את טעמיה והתאימה את טיעוניה לנכות שכן נקבעה לה - בתחום הנוירולוגיה. דומה כי הנתבעת הרחיקה לכת בטענה זו, שכן קיים תיעוד רפואי לגבי כאבי הראש, במשך כעשור לאחר התאונה, זמן רב לפני שפרופ' גנאל נתן את חוות דעתו.

12. ברי כי החזקה ששיעור הנכות הרפואית משקף את הפסד כושר השתכרותו של קטין ניתנת לסתירה, אך הנטל לסתור אותה הוא על הטוען לכך קרי, על הנתבעת שלא העמידה בסיס ראייתי לכך. הנתבעת אמנם טוענת כי התובעת לא סיפקה כל נתון בקשר ללימודיה בבית הספר היסודי, קשייה הנטענים בלימודים בכלל או עזרה יתרה לה נזקקה לכאורה במהלך שנות לימודיה. אולם, מידע זה היה בר-השגה מהתובעת באמצעות הליכים מקדמיים – גילוי ועיון במסמכים (כתעודות בית ספר) ודרישה להשיב על שאלון (לרבות פרטים על מורים או גורמי חינוך שתמכו בתובעת). הנתבעת לא הגישה ראיות או תיק מוצגים, ולא הוצג על ידה כל מסמך (לרבות תיק צבאי) שיהא בו כדי לסתור את החזקה (השוו לע"א 3175/11 עוליאל נ' ציון (2011) בפסקה 4. שם, היה בסיס איתן, בראיות שהוצגו, בעטיין בית המשפט העליון לא התערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה הפגיעה בתפקוד הנפגע נמוכה יותר משיעור נכותו הרפואית). גם חקירתה הנגדית של התובעת (ושל אמה) לא העלתה סתירות או ממצאים משמעותיים שהיה בהם כדי לסתור את החזקה. דווקא טענתה של הנתבעת כי תפקודה של התובעת "מלא ומצויין" היא כחרב פיפיות נגדה, שכן אם התובעת במומה הצליחה להגיע להישגים גבוהים, אזי המסקנה היא כי אלמלא מומה היתה מגיעה להישגים גבוהים יותר, דבר שעשוי להגדיל את סכום הפיצויים. מכאן שיש לשוב לחזקה, שבמהותה נועדה לצקת אחידות ולהימנע מספקולציות באשר לכושר השתכרותם העתידי של קטינים שמטבע הדברים לוט בערפל, לפיה הנכות הרפואית משקפת את הפגיעה בכושר ההשתכרות.

לאור האמור, בהיותה של התובעת קטינה במועד התאונה וכיום צעירה בתחילת דרכה המקצועית נכותה הרפואית בשיעור של 10%, שלה משמעות תפקודית משקפת גם את הפגיעה בכושר השתכרותה.

13. חזקה נוספת בחישוב פיצויים בגין נזקי גוף לקטינים היא כי בסיס השכר המשמש לחישוב הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות הוא השכר הממוצע במשק (ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא פ"ד ס(3), 13 (2005)). וכך, בקביעת בסיס השכר, אין מסתמכים על מגדר, מגזר או רקע סוציו-אקונומי. גם פוטנציאל אישי של הקטין, כושרו האינטלקטואלי והישגיו בלימודים (ציונים נמוכים או גבוהים) אינם נתונים שניתן להיעזר בהם כאינדיקציה למסלול חייו של הקטין בבגרותו ולסטייה מחזקת השכר הממוצע במשק (פרשת פפו, בפסקה 3). חריגה מהחזקה תיעשה רק במקרים בהם נתוניו האישיים של הנפגע מלמדים בהסתברות גבוהה כי הקטין היה (או לא היה) משתלב בעתיד במקצוע מסוים בעל הכנסה מסוימת (ע"א 9980/06 עיזבון המנוח אטינגר ז"ל נ' עיריית ירושלים (2009) פסקה 6).

14. במקרה דנן, אין טענה של מי מהצדדים כי יש לסטות מהשכר הממוצע במשק כבסיס השכר לחישוב הפיצוי. מאחר שלתובעת אין היסטוריה תעסוקתית משמעותית והיא נמצאת בתחילת דרכה המקצועית (השנתיים בהן עבדה בדוכנים בקניון אוסטרלי אינם מהווים מדד לבחירת מקצועה בחיים), בסיס שכרה לצורך עריכת הפסדיה לעתיד יהיה השכר הממוצע במשק. זה עומד נכון למועד פסק הדין ובניכוי מס הכנסה על 8,926 ₪ (בסיכומים לא התבקשו הפסדים לעבר, וממילא אלו לא הוכחו כנזק מיוחד).

15. התובעת היא ילידת 1994, ולעתיד עד לפרישתה בגיל 67 נותרו לה 44 שנות עבודה (ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה (2005) בפסקה 7). יש לפצותה, בהתאם לחישוב אקטוארי, בהתחשב בבסיס שכרה, בשיעור נכותה ובתוחלת שנות עבודתה, בסכום של 261,500 ₪ (8,926₪ * 10% * 292.9697 [מקדם היוון]) (במעוגל).

פנסיה

16. על פי הפסיקה וצו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016 לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957, הפסדי הפנסיה יחושבו לפי 12.5% מהפסדי השכר בעתיד (ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (2014); ת"א (חיפה) 16951-04-10 ע.מ.מ נ' ע.מ.ר (2013)). סכום זה עומד על 32,700 ₪ (12.5%* 261,500 ₪) (במעוגל).

עזרת הזולת

17. התובעת לא צירפה ראיות היכולות ללמד כי היא (או הוריה, תובעים 2-3) נדרשו להוצאות כספיות בגין עזרת הזולת לאחר התאונה ועד למועד פסק הדין. אך סביר להניח כי בתקופת נכויותיה הזמניות (האורתופדיות) היא נזקקה – בהיותה כבת 9 – להשגחה, ליווי לבדיקות, נסיעות וכיוצ"ב ומטבע הדברים אלו ניתנו לה על ידי הוריה. עבור עזרה זו אני פוסקת לה פיצוי בסכום גלובאלי של 5,000 ₪ (המגלם גם את עזרתם של תובעים 2-3 והפסדי השתכרותם כשנעדרו מעבודתם).

לעתיד, בהתחשב בגילה הצעיר, בשיעור נכותה, בחוות דעת המומחה ובהשלכות הפגיעה על תפקודה העתידי של התובעת אני מעריכה את הפיצוי באופן גלובאלי בסכום של 45,000 ₪.

הוצאות, הוצאות רפואיות ונסיעות

18. התובעת טוענת כי נעזרה במורים פרטיים שסייעו לה רבות בתקופת הלימודים בשל קשיי קשב וריכוז. לא הוצגו קבלות או אסמכתאות לכך ולא הובאו עדים להוכחת הטענה (האם, בעמ' 14 שו' 24- 25, 32 – עמ' 15 שו' 1- 3) מאחר שעסקינן בנזק מיוחד והטענה לא הוכחה אין לפסוק פיצוי בגינה.

הוצאותיה הרפואיות של התובעת בגין תאונת דרכים מכוסות במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד – 1994. לא הוצגו קבלות עבור הוצאות רפואיות או עבור טיפולים אותם נדרשו התובעת או הוריה לשלם (ראו גם עדותה של האם בעמ' 14 שו' 26 – עמ' 15 שו' 3). פרופ' גנאל בתחום האורתופדיה לא צפה את הצורך בטיפולים רפואיים בעתיד, ואין חשש מהחמרה במצבה הרפואי האורתופדי. ד"ר גינות בתחום הנוירולוגיה לא ציין כי יש צורך בטיפולים או בתרופות. לא הונחה אפוא תשתית ראייתית לכך כי התובעת נזקקת כיום לטיפולים רפואיים כלשהם או כי תמשיך להזדקק להם בעתיד. עם זאת, מקובל עליי כי בעת שהיא נתקפת בכאבי ראש, היא זקוקה למשככי כאבים. לפיכך, אני פוסקת לעבר ולעתיד בגין השתתפות עצמית בתרופות, היטלי רופאים, נסיעות וכיוצ"ב סכום של 3,000 ₪.

כאב וסבל

19. נכותה הרפואית של התובעת עומדת על 10%, והיא אושפזה למשך יומיים. לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976, בגין 10% נכות ושני ימי אשפוז, הפיצוי הוא בסכום של 25,625 ₪.

ניכויים

20. הנתבעת מבקשת לנכות מסכום הפיצוי את שכר טרחתו של פרופ' גנאל, המומחה בתחום האורתופדיה, מאחר שלא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום זה.

עסקינן במי שנפגעה בתאונת דרכים כשהיתה קטינה, היתה 'ראשית ראיה' למינוי מומחה בתחום האורתופדיה (ראו החלטת כבוד הרשם כהן בדבר מינוי מומחים מתאריך 30.7.12), ובפועל, למרות שלא נקבעה לתובעת נכות צמיתה, נקבעו לה נכויות זמניות לאחר התאונה ובעקבותיה. מטעמים אלו לא מצאתי לנכות מסכום הפיצוי לתובעת את שכר טרחתו של פרופ' גנאל.

סוף דבר

21. סיכום הפיצויים הוא כדלקמן:

א. אובדן כושר השתכרות 261,500 ₪

ב. פנסיה 32,700 ₪

ג. עזרת הזולת (עבר) 5,000 ₪

ד. עזרת הזולת (עתיד) 45,000 ₪

ה. הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 3,000 ₪

ו. כאב וסבל 25,625 ₪

סה"כ ביניים 372,825 ₪

בצירוף שכ"ט עו"ד (13% ומע"מ) 56,707 ₪

סה"כ 430,000 ₪ [במעוגל]

22. נתבעים 2-3 ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סכום של 430,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט (על פי קבלות), כשהם צמודים ונושאי ריבית מיום ההוצאה ועד למועד פסק הדין.

הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום ההמצאה.

המזכירות תמציא פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.