פסק דין

1. כללי

עניינו של הליך זה תביעה כספית לתשלום סך של 761,624 ₪ בגין חוב נטען אשר נוצר בעסקאות מטבע חוץ, שביצע הנתבע אצל התובעת.

מטעם התובעת העיד מר רפי כהן, מנכ"ל התובעת (להלן: "כהן"), ומטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו.

ההדגשות לאורך פסק הדין הוספו. ההפניות לעדויות בחקירה הנגדית הינן לעמוד / שורה בפרוטוקול הדיון בו נשמעה העדות.

1. רקע עובדתי

התובעת הינה חברה העוסקת במסחר במטבע חוץ. הנתבע, רואה חשבון במקצועו, הינו איש עסקים אשר החל מחודש אוגוסט 2006, ניהל אצל התובעת עסקאות במטבע חוץ בדרך של הפקדת כספים במטבע חוץ (דולר או ין יפני), כאשר במקביל ביצע משיכות בשקלים חדשים לפי שער החליפין של המטבע הנדון במועד ההפקדה.

לטענת התובעת, בגין ביצוע עסקאות אלו, נכון ליום 22.4.10, הסתכם חובו של הנתבע בסך של 761,624 ₪, כאשר סך 442,821 ₪ מתוכם נבע מהפסדי עסקאות דולריות שביצע הנתבע, ואילו היתרה, סך של 318,804 ₪ נבע מהפסדים בעסקאות בין היפני, והכל כמפורט בדו"ח יתרות של הנתבע אצל התובעת (נספח ב' לכתב התביעה). לטענת התובעת, למרות פניותיה אל הנתבע, סירב הנתבע לפרוע את חובו.

מכאן ההליך שלפניי.

1. טענות הצדדים

ג1. תמצית טענות התובעת

לטענת התובעת, החל מחודש אוגוסט 2006, הנתבע, באופן אישי, ביצע באמצעותה עסקאות לרכישת מט"ח, מתוך אמונה והנחה, כי שער הדולר עתיד לעלות וכן המיר אצלה דולרים של ארה"ב (להלן: "דולרים" או "דולר") לשקלים. ברקע פעילות זו ניצבים קשרי ידידות אישית בין מנהל התובעת כהן לבין הנתבע. נוכח ידידות אישית זו התובעת לא הקפידה על התקשרות פורמלית מסודרת עם הנתבע ואף התנהלה מולו בגמישות כללית באשר לנהליה הרגילים, לרבות בנוגע לגביית עמלות והעמדת אשראי.

במסגרת עסקאות אלו שביצע הנתבע, הוא המיר אצל התובעת מעת לעת סכומים שונים מדולרים לשקלים. זאת, לפי שער החליפין בכל מועד הפקדה, בהפחתה של 5% מכל סכום הפקדה, סך שהתובעת הותירה בידה כבטוחה. הבטוחה שמשה ככרית בטחון, למקרה ששער הדולר ירד ותיווצר יתרת חובה בחשבון הנתבע.

בפועל, ובמהלך החודשים שלאחר תחילת פעילותו זו של הנתבע, לא רק שבניגוד להערכתו וציפייתו של הנתבע שער הדולר לא עלה, אלא שהוא אף החל להתדרדר.

משכך, נוצרו יתרות חוב בחשבון הנתבע אצל התובעת. בגין יתרות חוב אלו הפקיד הנתבע מעת לעת, ובמענה לפניות התובעת, שיקים דחויים לביטחון שנמשכו מחשבונה של חברה בבעלותו. כן הפקיד, מעת לעת, סכומים שונים על חשבון סכום ההפסד אשר נצבר בחשבונו.

בגין יתרות חוב שקליות אלו בחשבונו של הנתבע, זקפה התובעת ריבית בחשבונו, אותה היא מכנה, אצלה במערכת, "דמי ערבון". ריבית זו נזקפה לחובת הנתבע אף בגין עסקאות שביצע בין יפני, אשר אף הן צברו הפסדים. כנגד כך, זוכה חשבונו הדולרי של הנתבע בריבית על יתרות זכות.

תיעוד העסקאות ותוצאותיהן משתקף בדו"ח תנועות (כרטסת) שהתובעת ניהלה עבור הנתבע (נספח א' לתצהיר כהן) ובדו"ח היתרות (נספח ב' לתצהיר כהן), המלמד על יתרת חוב בסך 761,624 ₪ נכון ליום 22.4.10. בהקשר זה הכחישה התובעת מכל וכל את טענת הנתבע כי לא קיבל דיווח ותיעוד מסודרים לאורך התקופה בדבר פעילותו, וטענה כי דיווח כאמור נמסר לנתבע באופן סדיר.

הנתבע לא שעה לפניות התובעת לכיסוי חובו הנ"ל, התכחש לחוב זה ואף התריע, באמצעות בא כוחו דאז, כנגד סגירת הפוזיציות הפתוחות בעסקאות המט"ח.

במקביל לפעילותו האישית הנ"ל של הנתבע, נותר ביתרת זכות חשבונה הבלתי פעיל של חברה בבעלותו של הנתבע, עגיב יעוץ וניהול בע"מ (להלן: "החברה"), שניהלה בתקופה מוקדמת יותר, בשנים 2004-2006, תיק השקעות במט"ח אצל התובעת. עם זאת, שיקים של החברה שמסר הנתבע, כביטחון ולשם כיסוי הפסדים, לא כובדו.

התובעת כפרה בטענות הנתבע להעדר יריבות וטענה, כי הנתבע נהג עירוב בין עסקיו הפרטיים לעסקי החברה, כי הוא לא הציג לבית המשפט אסמכתאות מתבקשות לתמיכה בטענתו כי הפעילות כולה הייתה פעילות של החברה ואף הודה בחקירתו, כי לפחות חלק מן הכספים שהומרו על ידו, לא הופקדו בחשבון החברה אלא בחשבונו הפרטי. כן הצביעה על כך, שלפחות חלק מן מתכתובות הנתבע נעשה על גבי נייר מכתבים פרטי ולא על זה של החברה.

באשר לטענת הנתבע, כי מדובר בפעילות המרת מט"ח לשקלים בלבד, טענה התובעת, כי אין שחר לגרסה זו, לרבות טענת הנתבע כי פעולות אלו בוצעו לבקשת מנהלה של התובעת וכי הוא ביקש במפורש מכהן לפתוח פוזיציות מט"ח נוכח הערכתו בדבר עלייתם הצפויה של המטבעות הנדונים. הנתבע אף לא הציב רציונל כלשהו לביצוע פעולות המרה גרידא באמצעות התובעת דווקא וכי אין לקבל הסברו הדחוק בדבר "עמלות נמוכות יותר" אשר אף אינו מתיישב עם גרסתו בדבר משיכת שקלים כנגד ההפקדות על פי שער הדולר "המדויק". גרסת הנתבע אף אינה מתיישבת עם העובדה כי הפקיד מעת לעת אצל התובעת הן שיקים לביטחון לכיסוי הפסדים פוטנציאליים והן כספים לכיסוי, גם אם חלקי, של הפסדיו הצבורים.

כן כפרה התובעת בגרימת נזקים כלשהם לנתבע, בפרט בסדרי הגודל של מאות אלפי דולרים להם טען, וטענה, כי זו טענה חסרת שחר וביסוס, ואף הנתבע עצמו חזר בו למעשה מטענה זו עת הבהיר בחקירתו הנגדית, כי נגרמו לו נזקי פגיעה בשמו הטוב בלבד.

ג2. תמצית טענות הנתבע

הנתבע טען, ראשית, לחוסר יריבות, הואיל ולטענתו, כלל הפעילות אצל התובעת בוצעה באמצעות ועבור החברה ולא על ידו ועבורו באופן אישי. בעניין זה טען, כי לא נכרת עימו באופן אישי הסכם בכתב (כמקובל בין התובעת לשאר לקוחותיה, לרבות החברה) ואף לא הסכם כלשהו בעל פה.

בהקשר זה כפר הנתבע באינדיקציות שהציגה התובעת לקיומו כביכול של הסכם בעל פה בינה לבינו ביחס לפעילות נשוא ההליך, בדמות שימוש בנייר מכתבים אישי והפקדת שיקים לביטחון. לטענתו, השימוש בנייר המכתבים אינו מלמד דבר באשר לעתים היה זה נייר מכתבים שלו בו נעשה שימוש ולעתים של החברה, ואילו השיקים הנדונים היו שיקים של החברה דווקא ולא שיקים אישיים שלו והם אף הופקדו על ידי התובעת בחשבון החברה אצלה.

כן טען, כי מעולם לא ביקש ולא ביצע אצל התובעת עסקאות מט"ח מן הסוג הנטען על ידה, וכי הפעילות נשוא ההליך הסתכמה בהמרת דולרים ויינים לשקלים, מבלי שהורה מעולם על פתיחת פוזיציות כלשהן במט"ח, עבור עצמו או עבור החברה. ממילא, לא יתכן שנוצר ונותר חוב פתוח כלשהו אצל התובעת, בין שלו ובין של החברה, בגין פעילות המרת המט"ח הנדונה. בהקשר זה הצביע הנתבע על גרסה בלתי עקבית מצד מנהל התובעת כהן בעניין מרכזי זה.

עוד טען, כי התובעת כשלה מלהוכיח את סכום החוב הנטען על ידה או כל סכום חוב אחר. בהקשר זה טען כנגד ריבוי גרסאות התובעת ביחס לסכום הנתבע וכן טען, כי לתובעת לא נגרם בכל מקרה חסרון כיס ממשי כלשהו אף לשיטתה וכי מדובר בחוב פיקטיבי, הרשום בספריה בלבד. כן טען, להעדרו של מועד ברור לקיום החיוב החוזי הנטען באותן עסקאות וכן אי הבהירות ביחס למרכיבי סכום החוב הנתבע.

עוד טען הנתבע בהקשר לסכום הנתבע, כי חלק ניכר ממנו, סך של 413,000 ₪, נדרש על ידי התובעת בגין חיוב לא ברור במרכיב חוב אשר כונה בדו"ח התנועות, שהינו המסמך עליו נסמכת התביעה, כ"דמי ערבון". ואולם, לטענתו, התובעת לא הצליחה להבהיר, בעדות כהן מטעמה, מהו מרכיב חוב זה ואין לקבל הסברו התמוה של כהן לפיו מדובר בריבית. כנ"ל לגבי מרכיב חוב אשר נזקף כ"דמי ערבון" בסך 193,290 ₪ בגין עסקת יינים יפנים.

במישור דיני הראיות טען הנתבע, כי גרסת התביעה מבוססת רובה ככולה, על עדותו היחידה של כהן, עליה אין להסתמך, בהיותה נעדרת סיוע ובלתי מהימנה לכשעצמה. זאת, בעוד גרסתו של הנתבע עצמו בפרשה, לטעמו, הינה גרסה מהימנה וסדורה אשר לא הופרכה. כן טען הנתבע במישור דיני הראיות, כי על אי הצגת מסמכים הנוגעים לחשבון החברה ופעולותיה אצל התובעת להיזקף לחובת התובעת דווקא ולא לחובתו.

1. דיון

ד1. עדותו של כהן

גרסת התובעת בתביעתה נסמכה, בעיקרה, על עדותו של העד היחיד אשר מסר עדות מטעמה, המנכ"ל כהן, מי שניהל אצל התובעת את הקשר השוטף מול הנתבע. לעדות זו נוספות אסמכתאות שונות שצורפו לתצהירו של כהן, הנוגעות, רובן, לפעילות הפיננסית נשוא ההליך ולמגעים וההתנהלות מול הנתבע.

נוכח מרכזיותה של עדות כהן במחלוקות השונות אשר יוכרעו להלן, וכן נוכח הדופי הבוטה אשר הנתבע הטיל, בסיכומים מטעמו, בעדות עצמה ובעיקר ביושרו של עד זה, אותו הציג בסיכומיו כשקרן גמור, אני מוצאת לנכון להתייחס לעניין זה, כבר בפתחו של פרק זה בפסק הדין.

יאמר מיד: אני ערה לכך, שהעד לא גילה בחקירתו הנגדית שליטה מלאה במכלול הפרטים הספציפיים הנוגעים לפרשה. כן אני ערה לכך, שבמספר הזדמנויות נראה היה, במבט ראשון, כאילו העד מנסה לתקן ולהשלים את עדותו תוך כדי החקירה. ואולם, בניגוד לטענת הנתבע בסיכומים מטעמו, התרשמותי היא, כי במקרה דנן, אין מדובר כלל בעד בלתי מהימן או בגרסה בלתי עקבית ומגמתית מצידו. התרשמותי הכוללת מעדותו של כהן הינה, כי דווקא ההיפך הוא הנכון.

התרשמתי, כי עדותו של כהן, בעניינים המרכזיים לגביהם העיד בתצהירו ובחקירתו הנגדית, הינה אכן עדות "בלתי מלוטשת", בה נפלו אי דיוקים מעת לעת ביחס לפרטי הפרשה, אך הינה, במהותה, עדות אמת. ניכר היה, כי העד לא התכונן כדבעי לחקירתו ולא שלט בכל פרט ופרט הנוגע לפרשה, אך את עיקרם של דבריו, בנוגע להתקשרות האישית עם הנתבע ובאשר לטיב הפעילות הפיננסית שבוצעה עבורו, הכיר העד באופן אישי ומסר לגביה עדות אותנטית.

אין בידי לקבל את הטיעון, השזור כחוט השני בסיכומים מטעם הנתבע, בדבר חוסר עקביות ושיפורי גרסה של כהן לאורך חקירתו. מדובר בעד שעיסוקו בתחום המט"ח, תחום ספציפי עם מורכבות וייחוד משלו ועם עולם מושגים אשר לעוסקים בו הינו מובן ומוכר כעניין המובן מאליו. התרשמתי, כי במספר הזדמנויות העד התקשה לגשר בין הידע והנתונים שבידיו לבין הצורך להסבירם בשפה מובנת במסגרת עדותו ובתשובה לשאלות שהופנו אליו. עם זאת, משמיעת חקירתו בדיון ומקריאה שלמה וחוזרת של עדותו המתועדת בפרוטוקול, עולה, כי כאשר העד הבין עד תום מה השאלה המוצגת לו, הוא הבהיר באופן ברור את דבריו. כך, לעניין טיב הקשרים והפעילות אשר בוצעו עבור הנתבע וכך לעניין היבטים מקצועיים כאלה ואחרים הקשורים עם אופי הפעילות הנדון, מבנה עסקת מט"ח ושלבי ביצועה, הן באופן כללי והן בעניינו של הנתבע.

אציין, כי אף השאלות אשר הוצגו לעד בחקירה נגדית נשאלו לעתים בצורה חלקית, מבלי לאפשר לעד ליתן סקירה מסודרת של הדברים, כך שלעתים רק בסיבוב שני או שלישי שלהן ירד העד לסוף דעתו של הפרקליט החוקר. אין בכך כדי להטיל דופי כלשהו בניהול החקירה הנגדית, אלא כדי להבהיר את הטעמים לאורם התרשמותי הכוללת מעדות כהן הינה חיובית.

משכך, ולמעט הסתייגויות מסוימות אשר יפורטו להלן (ואשר אינן נוגעות למישור המהימנות), אני נכונה להסתמך על גרסתו של מנהל התובעת כהן בשאלות המרכזיות בהליך זה, זאת מה גם, שקיימות ראיות מסייעות לדבריו בחלק גדול מן המקרים, בין ישירות ובין נסיבתיות.

ד2. שאלת היריבות

כאמור, הנתבע טען להעדר יריבות, באשר ההתקשרות לטענתו, הינה בין התובעת לבין החברה בבעלותו בלבד, ואף הפעילות עצמה, שהסתכמה בהמרת מט"ח בלבד, בוצעה לאורך כל הדרך עבור החברה בלבד.

התובעת טענה לסיכום ברור, בעל פה, עם הנתבע בדבר ביצוע רצף העסקאות נשוא ההליך, עובר לכל הזדמנות בה בוצעה פעילות כאמור, החל מחודש אוגוסט 2006. זאת, לאחר שהזדמן לנתבע, כדבריו לכהן, סכום דולרי משמעותי ולאור הערכתו כי שער הדולר עתיד לעלות. לטענת כהן, הנתבע הבהיר, כי מדובר בכספיו האישיים ולא בכספי החברה, וביקש מכהן, כטובה מחבר וללא תשלום תמורה, לבצע עסקאות מט"ח באמצעות התובעת.

מהטעמים אשר יפורטו להלן, על משקלם הראייתי המצטבר, אני מעדיפה את גרסת התובעת בשאלה זו.

נקודת המוצא הינה, כי העדרו של מסמך התקשרות בכתב בין התובעת לבין הנתבע, לכשעצמו, אין בו כדי לשלול גרסת התובעת בדבר התקשרות עם הנתבע וביצוע פעילות עבורו אישית, באשר לא קיימת בדין דרישת כתב להתקשרות מסוג זה כתנאי לתוקפה.

התובעת אמנם אישרה, בעדות כהן, כי ככלל, היא נוהגת להחתים את לקוחותיה על הסכם בכתב, אשר דוגמא לו הוצגה, וכי כך אף נהגה בעניין החברה בבעלות הנתבע, אשר לגביה אף קיימת לטענתה חובה חוקית בעניין. ואולם, לצד זה הבהירה התובעת, כי עניינו של הנתבע היה שונה וחריג, נוכח יחסי החברות האישית ארוכת השנים בין מנהלה כהן לבין הנתבע ויחסי האמון ששררו ביניהם (סע' 2, 26-29 לתצהיר כהן, עמ' 1 ש' 22 לפרוטוקול). אף הנתבע עצמו אישר כי בינו לבין כהן התקיימו יחסי ידידות ארוכי שנים

לטענת התובעת, נוכח קשרים אישיים אלו, ובכל הנוגע לעסקאותיו הפרטיות של הנתבע, להבדיל מאלו שבוצעו עבור החברה, התנהל כהן מול הנתבע בגמישות ובחוסר פורמליות, הסתפק בסיכום בעל פה בדבר ההתקשרות בין הצדדים, ולא עמד על חתימתו של הסכם בכתב. אף ההתנהלות השוטפת מול הנתבע בכל הנוגע לענייניו הפרטיים אופיינה בגמישות וחוסר פורמליות, לרבות קבלת הוראות טלפוניות, הקדמת משיכות להפקדות, העברת כספים לצד ג' ועוד (סע' 29 לתצהיר כהן, עמ' 16 ש' 27-28 לפרוטוקול).

גרסתו והסבריו אלו של כהן, בשאלת העדרו של הסכם בכתב, סבירים ומהימנים בעיני ואף מתיישבים עם האסמכתאות אשר צורפו בנספח א' לתצהיר כהן, המשקפות את דפוס הפעולה האופייני בין הצדדים ואת פניותיו האישיות של הנתבע לתובעת בעניין ביצוע הפעילות נשוא ההליך (פניות אשר חלקן בכתב יד, נושאות חתימה אישית של הנתבע, ללא חותמת החברה, ובדרך כלל על גבי נייר כתיבה חלק, נטול לוגו כלשהו).

אכן, ויתור על תיעוד פורמלי בכתב להתקשרות בין הצדדים הינו חריג אצל התובעת, ובוודאי שאינו מומלץ לגופו. במאמר מוסגר יצוין, כי התרשמותי היא, שיתכן שההסבר לכך נעוץ בטעמים נוספים אשר מעבר לידידות האישית ויחסי האמון בין המנכ"ל כהן והנתבע, אשר לא הובהרו עד תום לבית המשפט. מכל מקום, לטעמי, הובאו לפני בית המשפט ראיות מספיקות, הן בגרסת כהן בתצהירו ובחקירתו הנגדית, והן בנספחים לתצהירו, המלמדות, כי הקשרים בין התובעת לנתבע נגעו, בין היתר, לביצוע פעילות פיננסית עבורו באופן אישי.

בהקשר לנייר המכתבים בו נעשה שימוש על ידי הנתבע, אני ערה לכך, כי בגדר ראיות ההגנה הובהר, כי אף בפעילות אשר אין חולק כי בוצעה עבור החברה, בתקופה מוקדמת יותר, נעשה שימוש בנייר מכתבים שאינו של החברה ואף בחתימה אישית של הנתבע על ההוראות שהועברו לתובעת לביצוע עבור החברה. ואולם, לטעמי ולהתרשמותי, יש בכך, בעיקר, כדי ללמד על הערבוב בו נהג הנתבע ביחס לענייניו האישיים ולעסקי החברה, ולא כדי לשלול את גרסת כהן בדבר קיומה של פעילות פיננסית אישית עבור הנתבע.

אני אף ערה לכך, שהשיקים אשר נמסרו על ידי הנתבע לתובעת, ואשר נטען כי נמסרו כשטרות בטחון למקרה של הפסדים בפעילותו הפיננסית של הנתבע וכן לכיסוי הפסדים חלקי, היו שיקים של החברה ולא שיקים אישיים של הנתבע. ואולם, אין בכך, לטעמי, כדי לשלול, בתמונת הנסיבות הכוללת במקרה דנן, את עצם היות הפעילות נשוא ההליך פעילות אישית של הנתבע, גם אם גובתה במימון ו/או העמדת בטחונות על ידי צד ג' – החברה. זאת, בפרט כאשר החברה אשר משכה את השיקים מחשבונה הינה חברה בבעלותו של הנתבע והוא עושה בה כרצונו.

בהקשר זה יצוין עוד, כי הנתבע אישר בעדותו, כי הכספים הנוגעים לפעילות נשוא ההליך, הועברו, בחלקם לפחות, לחשבונותיו האישיים ולא לחשבון החברה (עמ' 35 ש' 1-12 לפרוטוקול). תיעוד בדבר מעברם של כספים אלו, כולם, דרך ספרי וחשבונות החברה, לא הוצג לפני ונותר כטענה בעלמא מצד הנתבע (עמ' 36 ש' 2-18 לפרוטוקול).

מכאן, שטענת הנתבע בדבר העדר יריבות בינו לבין התובעת – נדחית.

ד3. טיב הפעילות

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בעניין זה נסבה סביב השאלה, האם הפעילות נשוא ההליך התמצתה במספר פעולות של המרת מט"ח לשקלים בלבד (כטענת הנתבע), או שמא, בנוסף, בוצעו בכספים המופקדים, לבקשת הנתבע, עסקאות מט"ח, אשר גרמו לאותם הפסדים הנתבעים בגדר הליך זה (כטענת התובעת).

ודוק: הצדדים אינם חלוקים בדבר עצם ביצוען פעולות הפקדת מט"ח ומשיכת ₪ מנגד במספר הזדמנויות, כעולה מדוח התנועות עליו נסמכת התביעה. הצדדים אף אינם חלוקים באופן ממשי בשאלת עצם פתיחתן של הפוזיציות במט"ח נשוא ההליך (כך למשל בתכתובת בין ב"כ הצדדים עובר לתביעה, נזכרות הפוזיציות הפתוחות על ידי ב"כ דאז של עגיב והחברה, עו"ד פרידמן, אשר אף מתריע בתובעת לבל תסגור פוזיציות אלו חד צדדית). המחלוקת היא בשאלה האם הנתבע הורה ואישר לתובעת לפתוח פוזיציות אלו עבורו, בנוסף לפעולות הפקדת המט"ח ומשיכת מטבע ישראלי כנגדו, או שמא התובעת ביצעה פעולות אלו של פתיחת הפוזיציות בכספים שהפקיד הנתבע על דעת עצמה ועבור עצמה, וממילא אינה זכאית להיפרע מן הנתבע את סכומי החוב אשר נצברו אצלה עקב כך.

כאמור לעיל, אף במחלוקת זו, כמו בשאלת היריבות שנדונה לעיל, לכהן ולנתבע גרסאות קוטביות.

הנתבע טען, כי הפעילות היחידה שבוצעה ואושרה על ידו, ואף זאת בשם החברה ולא בכובעו הפרטי, הינה פעילות פשוטה של המרת מט"ח לשקלים בלבד. לטענתו, הוא לא ביקש ולא אישר מעולם, לכהן או לגורם אחר כלשהו אצל התובעת, לבצע עבורו, או עבור החברה, את פעילות המט"ח נשוא ההליך, כולה או חלקה (סע' 11, 16 לתצהיר הנתבע; עמ' 33 ש' 9-10 לעדותו).

גרסתו של כהן בעניין שונה בתכלית. לטענתו, הנתבע, ידידו הוותיק, פנה אליו בחודש אוגוסט 2006, בתקופה שבה החברה בבעלותו כבר לא ביצעה עסקאות מט"ח באמצעות התובעת, ומסר לו, כי הזדמן לידיו, באופן פרטי, סכום גדול בדולרים, וכי הוא מעריך כי שער הדולר צפוי לעלות ולכן מעוניין בביצוע עסקאות מט"ח בכספים אלו, בדרך של משיכת שקלים על חשבון הפקדה דולרית. לטענת כהן, הוא הסכים לביצוע בקשתו של הנתבע, בכפוף להותרת בטחון בידי התובעת, לכיסוי הפסדים בפעילות זו, במקרה של ירידה בשער הדולר. כהן העיד, כי בהמשך לסיכום ראשוני זה, הנתבע אכן הפקיד אצל התובעת מעת לעת, במספר הזדמנויות במהלך החודשים שלאחר מכן, בסיכום עם כהן בכל מקרה ומקרה, סכומים שונים בדולרים אשר כנגדם העבירה לו התובעת סכומים במטבע ישראלי. זאת, לפי שער החליפין היציג בכל מועד הפקדה, ובהפחתה של כ- 5% מסכום המשיכה. לטענתו, לנתבע היה ברור, כי באם שער הדולר אכן יעלה מעל שער המשיכה בשקלים בכל הפקדה כאמור, תישא השקעתו רווחים, אך באם שער זה ירד, תצבור השקעתו הפסדים אולם יהיה עליו לכסות (סעיפים 5-11 לתצהיר כהן).

על גרסה זו, בדבר רצונו של הנתבע לבצע עסקאות מטבע חזר כהן לאורך חקירתו הנגדית: "היתה שיחה ביני לבין הנתבע, הוא אמר לי שאלו כספיו האישיים ושהוא רוצה להפקידם ולמשוך שקלים כנגדם" (עמ' 15 ש' 23-24 לפרוטוקול). כהן אף חזר והבהיר גם בחקירתו הנגדית, כי באותן פעולות של הפקדת דולרים כנגד משיכת ₪, לא הועבר לנתבע הסכום השקלי המלא בהתאם לשער היציג באותו מועד, וכי, ככלל, מסכום המשיכה הופחת שיעור של 5%, או שיעור קרוב לכך, וזאת על מנת לקיים את דרישת התובעת להפקדת בטוחה של כ- 5% לצורך פתיחת פוזיציות המט"ח בהן היה הנתבע מעוניין (עמ' 23 ש' 23- עמ' 24 ש' 4 לפרוטוקול).

לאחר שנשאל בחקירתו הנגדית מספר שאלות בעניין מהותן של עסקאות המט"ח אשר טען כי בוצעו עבור הנתבע וההתחייבויות הכרוכות בעסקאות מסוג זה מבחינת שני הצדדים, הבהיר כהן, לשאלת בית המשפט, את טיבה של פעולת מט"ח אופיינית מן הסוג שבוצע במקרה דנן:

"בעסקאות אלו הנתבע היה מפקיד סכום בדולרים, מקבל את תמורתו בש"ח, לפי שער יציג באותו יום מינוס 5 אחוז. אנחנו היינו צריכים להפקיד את הדולרים בחשבונו, לתקופה בלתי מוגבלת בזמן, ובכך הדבר שונה מעיסקה עתידית רגילה שיש לה תאריך פקיעה. אנחנו היינו מחוייבים להשאר (צ"ל: "להשאיר") את הסכום הנדון שהופקד בדולרים בחשבון של הנתבע בהמשך הדרך אם היה מעוניין בכך הוא היה יכול היה למשוך את הדולרים בחשבונו חזרה כנגד הפקדת סכום שקלי, בהתאם לשער הדולר המחייב ביום המשיכה, לפי שער יציג פחות או יותר. אנו סוחרים בשער רציף לאורך כל היממה שהוא השער הבינן (צ"ל: "הבין") בנקאי. לשאלת בית המשפט, איזה תועלת צמחה לנו מהמרה הנ"ל, אני מסביר שלא צמחה לנו כל תועלת כספית ועשינו את הדבר כטובה לחבר. לגבי התועלת שצמחה מכך לנתבע, אין יתרון מיוחד לעשות את הפעולה אצלנו אני מניח שניתן היה לעשותה, גם במסגרת בנקאית או במסגרת אחרת כלשהי. הנתבעת העריך ששער הדולר שהיה באותה תקופה בירידה חדה יהיה חייב לעלות בשלב מסויים ולכן ביצע עסקאות של הפקדה דולרית מהסוג הנ"ל.

המשך:

ש. אמרת לי קודם לפני ההפסקה, שלתובעת לא היתה כל מחוייבות לשמירת הדולרים לאחר ביצוע העסקה הראשונה ?

ת. לא היתה לי מחוייבות כספית כלפי הלקוח, אלא רישומית. הוא הפקיד נכס בחשבונו ונתן התחייבות בחשבונו. ההתחייבות חלה עליו.

ש. כדבר שבעובדה אתה יכול להגיד לי שכל הדולרים שקיבלת מהנתבע השארת אצלך בפקדון דולרי של עגיב ?

ת. כן.

ש. 100 אחוז ?

ת. 200 אחוז. הדולרים שבחשבונו לא יכולתי לעשות איתם כלום, הם נזקפו לזכותו.

ש. אתה אומר שאם הדולר יורד אז נוצרת יתרת חובה שקלית, בעיסקה שתארת .

ת. נכון".

(עמ' 27, ש' 5 – עמ' 28 ש' 2 לעדות כהן).

כן עלה מעדות כהן, כי למרות שפעילות המט"ח הנדונה לא כללה מרכיב רווח לתובעת, הרי שאי כיסוי ההפסדים על ידי הנתבע, טומן בחובו בהחלט נזקים לתובעת, המחזיקה בידיה דולרים אשר שווים נמוך יותר בעקבות ירידתו של הדולר. כהן הבהיר, כי מדובר, למעשה, בפעילות הדומה במהותה לפעילות בנקאית של העמדת הלוואה ללקוח כנגד מתן בטחונות:

"ש. זה לא מסתדר אתה דיברת על כך שכבר ב 2006 לאחר מספר חודשים היה בלגן, ואמרת שהיו בידיך פקדונות דולריים ואם היית ממיר באותו חודש בסוף 06 את כל הפקדונות הדולריים שהיו בידיך חד צדדית, יכולת לעשות זאת ?

ת. אני לא יכול לפעול לו בחשבון. הוא צריך להסכים לעיסקת המרה. אם הייתי עושה את זה הוא היה תובע אותי.

ש. למרות מה שאמרת לפני דקה, שאתה זכאי לפרעון החוב ברגע שיש הפרש בבטוחות כי אתה לא זכאי לעשות זאת כי אולי הדולר יעלה חזרה ואז יתבעו אותך.

ת. נכון להיום כל הדולרים שהנתבע הפקיד נמצאים בחשבון. אני לא יכול למכור אותם כי שינויי שער יכולים לגרום לנזקים במאזן אצל החברה התובעת.

ש. הכסף הזה שאתה תובע אותו הוא לא יצא מהכיס של התובעת ?

ת. מאז הדולר ירד. בוודאי שנגרם נזק, לדוגמא, אם אני הייתי לקוח של בנק הפועלים מפקיד 100 דולר, ויש לי 100 דולר בזכות בחשבון הדולרי, ומשכתי 400 שח מהחשבון השקלי. אם באותו היום השער היה 4.2, הבנק חי עם זה בשלום. ואם בהמשך הדולר ירד מאד ל 3.2 בנק הפועלים היה פונה אלי ואומר לי אתה אוחז ב 100 דולר ששוים רק 320 שח ואני צריך להשלים ל 400 לכל הפחות. זאת העיסקה שעשיתי עם הנתבע.

ש. שאלתי אותך קודם אותם שח שנתת לעגיב האם זו ההלוואה – אמרת שזו לא הלוואה. האם זו הלוואה

ת. זה משיכה מחשבונו זה מתנהג כמו פקדון והלוואה. הוא ידע שהפרשי ריבית ושער חלים עליו".

(עמ' 29 ש' 7-26 לעדות כהן).

במקום אחר בעדותו הבהיר כהן גם כן "... הנתבע בסופו של יום כפה עלינו התנהלות סמי בנקאית, שהוא מפקיד כספים ועל זה היה דיון כשם שמדברים עם מנהל סניף הבנק" (עמ' 14 ש' 25-26 לעדות כהן).

ודוק: בניגוד לטענת הנתבע (סע' 26 – 33 לסיכומים מטעמו), לא התרשמתי, כי מנהל התובעת כהן זגזג בעדותו בחקירה נגדית או הציג באופן מגמתי מספר גרסאות בעניין טיב העסקאות.

הנתבע הצביע על כך שכהן העיד תחילה כי לאחר פעולת ההמרה אי לתובעת מחויבות כלשהי כלפי הנתבע אך לאחר מכן גרס כי התובעת מחויבת להשיב את הדולרים לנתבע אם ישיב לידיה את השקלים ולכן שמרה את הדולרים ולא המירה אותם. להתרשמותי, ומעיון במכלול עדותו של כהן ואופן התפתחותה, איני סבורה כי מדובר בשינוי גרסה אלא בהתייחסות של כהן להיבטים שונים בשלבי הפעילות הכוללת שבוצעה עבור הנתבע - המרת מט"ח בשלב ראשון (אשר אינה כרוכה בהתחייבות נוספת כלשהי מצד מי מהצדדים) ועסקת מט"ח בשלב שני (הכרוכה בהתחייבות התובעת להותיר בידיה את כספי ההפקדה הדולרית כל עוד הנתבע לא הורה על סגירת הפוזיציה ומשיכת הדולרים כנגד הפקדה שקלית).

אף איני מקבלת את טענת הנתבע, כי כהן שינה גרסתו באשר להצגת העסקה כהלוואה בנקאית. כאשר נשאל כהן האם מדובר בהלוואה הוא השיב בשלילה (עמ' 24 לפרוטוקול), אך בהמשך עדותו, כאשר התייחס למהות העסקה, כמצוטט לעיל, הבהיר כי מדובר במשיכה כנגד הפקדה וכי פעילות זו במהותה, דומה לעסקת הלוואה, או בלשונו: "זה משיכה מחשבונו זה מתנהג כמו פקדון והלוואה".

מעבר להתייחסותי הקונקרטית לעיל, אציין עוד, כי מדובר, להתרשמותי, בהבהרות מקומיות מצד כהן ביחס לאפיון העסקה תוך כדי מסירת עדות בחקירתו הנגדית, עדות אשר, מטיבה, אינה סדורה ורציפה, באשר תשובות העד הינן "תגובתיות" לסדר ואופן הצגת השאלות על ידי הפרקליט החוקר. לא בכל מקרה בו נראה, לכאורה, כי העד מהסס או מתבלבל בדבריו או כאשר הוא משלים, מדייק או מבהיר את עדותו, המסקנה היא, בהכרח, כי לפנינו גרסה שקרית ומגמתית. לעתים דווקא גרסה חד משמעית ו"מסודרת" מדי היא שתעורר ספקות בלב השומע. מדובר במכלול שלם ובהיבטים שונים אשר לאורם מתגבש אצל בית המשפט הרושם הכללי והכולל באשר למהימנות העד שעל הדוכן. יש לבחון את גרסת העד הכוללת, את תוכנה ואת התמונה המתקבלת ממנה ועל רקע זה לבחון את מידת המהימנות אשר ניתן לייחס לאותו עד. באשר למקרה דנן, ולעדותו של כהן, ומעבר לאמור בפסקאות אחרונות אלו, ראה גם האמור לעיל, בפרק הדן בעדות של עד זה.

מסירת שיקים לתובעת

אחד החיזוקים לכך, שהפעילות נשוא ההליך לא התמצתה בהמרת מט"ח נלמד מן העובדה, כי הנתבע מסר לתובעת לאורך התקופה הנדונה, מעבר להפקדות המט"ח שביצע, אף שיקים במטבע ישראלי, משוכים מחשבון החברה, למועדי פירעון נדחים.

לטענת כהן, מששער הדולר המשיך לרדת, אף מעבר לשווי הבטוחות המקוריות אשר היו בידי התובעת(אותן הפחתות בשיעור כ- 5% מסכומי המשיכה השקליים), הוא פנה אל הנתבע, שוב ושוב, ודרש כי יועברו לתובעת כספים ושיקים לשם כיסוי ההפסדים הצבורים

כהן העיד, כי לאחר תקופה ממושכת של פניות חוזרות ונשנות אל הנתבע, אשר במהלכה הפקיד הנתבע כספים לכיסוי חלקי של ההפסדים, לרבות בשיקים דחויים וביקש אורכה להסדרת יתרת החוב, מסר הנתבע לידיו, בחודש יולי 2008, שיקים בסך כולל של 210,000 ₪ לכיסוי חלק נוסף מיתרת החוב בגין הפעילות נשוא ההליך אשר הייתה נתונה עדיין בהפסד נוכח ירידה נמשכת בשער בדולר. שיקים אלו נמשכו מחשבונה של החברה וחוללו בהמשך בהעדר כיסוי מספיק. (סעיפים 19-20 לתצהיר כהן; צילום השיקים צורף כנספח ו' לתצהירו). כהן הבהיר, כי אותם שיקים נמסרו אך ורק למטרה זו של כיסוי יתרות החוב שנוצרו בפוזיציות הפתוחות עקב ירידת שער הדולר ולא לכל מטרה אחרת (סע' 20(ג) לתצהירו).

ודוק: גרסת הנתבע, כי אותם שיקים נמסרו על ידו לכהן "בתור חבר וכטובה" מכיוון שכהן היה "כל היום מתקשר אליו ומשגע אותו ואומר לו שיש לו בעל הבית על הראש" (עמ' 39 ש' 20-23 לפרוטוקול), אינה גרסה סבירה בעיני ואיני נותנת בה אמון.

כהן אכן אישר בעדותו, כי הוא אכן חזר והתקשר אל הנתבע בדרישות בעניין העסקאות הנדונות, אך זאת נוכח צבירת הפסדים באותן עסקאות פתוחות מעבר לשווי הבטוחות שהיו בידי התובעת ביחס לעסקאות אלו, והואיל והוא ראה בנתבע אחראי לכיסוי הפסדים אלו או להשלמת הבטוחות ביחס לפוזיציות הפתוחות שהיו בהפסד: ".. אני איתו בקשר רציף עם ביקורים במשרדיו תריסרי פעמים. עם שיחות ובקשות ועד שהגיע מים עד נפש והבנתי שאני עומד עם חייב שאינו מתחייב בהתחייבויותיו" (עמ' 28 ש' 23-26 לעדות כהן).

באם הנתבע סבר אז, כפי שהוא טוען היום, כי אין כל בסיס לדרוש ממנו (או מהחברה), לכסות הפסדים כלשהם או להשלים רמת בטחונות, באשר הוא ביצע אך ורק פעולות המרת מט"ח אשר אינן יכולות להיות כרוכות בהפסדים, לא הייתה כל סיבה שיסכים למסירת שיקים בסכום כה גבוה לתובעת.

יובהר, כי השיקים אף אינם נושאים הסתייגות כלשהי מצד הנתבע, או החברה, לגבי אפשרות פירעונם, כגון כיתוב "לביטחון" או הגבלה אחרת כלשהי, ואף לא הוצג לבית המשפט, ולא נטען כי קיים, מסמך אחר כלשהו, חיצוני לשטרות, אשר יש בו כדי לתמוך באופן כלשהו בגרסת ה"טובה לחבר" של הנתבע.

אף אין מדובר באירוע חד פעמים של "טובה לחבר" אלא בכמה וכמה שיקים, ואין זה סביר בעיני, כי הנתבע מסר אותם לתובע מתוך טוב לב גרידא. לא התרשמתי, כי היחסים בין השניים היו קרובים עד כדי כך או כי זו הייתה התנהלות אופיינית לנתבע.

יתרה מכך: פרט לטענה הכללית של "טובה לחבר", הנתבע לא הבהיר אף בגדר הליך זה, מדוע כהן היה זקוק ל"טובה" כלשהי ממנו בהקשר לפעילות נשוא ההליך, שהרי לשיטתו, כל עסקאות מט"ח לא בוצעו עבורו, ואם בוצעו על ידי התובעת ביוזמתה ועד דעתה, בוודאי שהנתבע לא היה מי שאמור היה לחלץ את התובעת, חברת מסחר במט"ח, מעסקאות שביצעה ושלא צלחו עקב ירידת שער הדולר, לכסות את הפסדיה או להשלים עבורה בטחונות. בעניין זה יובהר עוד, כי אין טענה בפי הנתבע, כי כהן, באופן אישי, ביצע את עסקאות המט"ח הנדונות עבור עצמו, כך שממילא ברור הוא, כי אין מדובר בהפסדים פרטיים כלשהם של בפעילות הנדונה אשר הנתבע סייע לו, כחבר, להיחלץ מהם.

בהקשר זה יצוין עוד, כי אין זכר לגרסתו הנ"ל של הנתבע בדבר מסירת השיקים הנדונים כעניין של טובה לחברו כהן, בכתב ההגנה או בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע. התייחסות הנתבע לשיקים הנדונים בתצהירו התמצתה בהדגשה כי אלו שיקים של החברה אשר אף הופקדו בחשבונה של החברה אצל התובעת, וזאת בהקשר לטענתו, שנדחתה לעיל, בעניין העדר יריבות אישית בינו לתובעת. הנתבע לא כלל בתצהירו כל גרסה בדבר מסירת השיקים כעניין של "טובה לחבר" גרידא, והדבר מקרין אף הוא לרעה על מהימנותה של גרסה זו שצצה בחקירה הנגדית.

הנתבע אף לא מסר תשובה עניינית ממשית כלשהי כשנשאל בחקירתו הנגדית כיצד גרסתו בחקירה כי מסר את השיקים הנדונים כעזרה לחבר מתיישבת עם מכתב בא כוחו דאז (נספח ד1 לתצהיר כהן), לפיו מדובר בשיקים לביטחון (סעיף 2 למכתב זה). תשובתו שם, כי הכוונה לשיקים שנמסרים לא לפירעון אלא לביטחון בלבד, כמו שיקים לביטחון בשכירות דירה, אינה מהווה תשובה של ממש לשאלה, כמובן. שהרי בתשובה זו חזר הנתבע על כך, שמדובר בשיקים לביטחון, ולא יישב את הסתירה מול גרסתו בדבר מתן טובה לחבר (עמ' 40 ש' 25-29 לעדות הנתבע). אף תשובתו של הנתבע, כי מדובר במכתב עורך הדין שלו וכי הוא עצמו אינו עורך דין (עמ' 40 ש' 32) אינה מועילה ואין בה כדי ליישב את הדברים. שהרי, אין מדובר בטיעון משפטי אלא בטענה עובדתית, ועורך הדין מן הסתם קיבל את הגרסה והפרטים בעניין מן הנתבע קודם למשלוח המכתב הנ"ל.

ודוק: לטענת הנתבע, לא נותר אצל התובעת כל חוב פתוח בגין הפסדים שצברה החברה בגין ביצוע עסקאות מט"ח (בתקופה מוקדמת יותר) והחברה שילמה עד תום את כל הפסדיה הצבורים בגין התקופה שבה פעלה בתחום זה באמצעות התובעת. מכאן, שברור הוא שמסירת השיקים, בין לביטחון ובין לתשלום חוב קיים, אף אינה יכולה להיות מוסברת מטעם זה של פעילות מט"ח של החברה.

משכך אני סבורה, כי אין מדובר בטובה לחבר שעשה הנתבע, אלא באחריות, גם אם חלקית, שנטל מעת לעת, לאחר לחצים מרובים מצד מנכ"ל התובעת, לכסוי הפסדים וצמצום פערי בטחונות שנוצרו עקב ירידה נמשכת של שער הדולר.

כך גם לגבי תשלומי כספים אחרים, אשר כהן העיד כי הנתבע הפקיד אצל התובעת לאחר פניות חוזרות ונשנות אליו בעניין (סע' 19 לתצהיר הנתבע). הפקדת כספים זו, ללא קשר לסכומה המדויק, אף היא אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע, כי הפעילות נשוא ההליך הייתה פעילות המרת מט"ח נקודתית גרידא. שהרי, אם זה אכן היה מצב הדברים, לא יכול היה להיווצר כל חוב אצל התובעת וממילא לא נדרש היה בשום שלב כי הנתבע, ואף לא החברה, יפקידו כספים (או שיקים) לצמצום חוב זה או שיקים להשלמת רמת הבטוחות הנדרשת.

העדר כדאיות כלכלית לביצוע פעולת המרת מט"ח בלבד באמצעות התובעת

חיזוק נוסף לכך שהפעילות הנדונה לא הייתה פעילות המרת מט"ח בלבד, אני מוצאת אף בכך, שהנתבע לא ידע להסביר מדוע, באם אכן מדובר בפעולת המרה פשוטה של מט"ח כנגד מטבע ישראלי, הוא בחר לבצע המרות אלו באמצעות התובעת, ולא במסגרות בהן פעולת ההמרה כרוכה בעלויות נמוכות משמעותית. הוא אמנם טען, כי אם לא היה מקבל מחיר טוב יותר לא היה מבצע את העסקאות באמצעות התובעת (עמ' 41 ש' 7-8 לעדותו), אך הדברים לא בוססו.

כך, שאלה שהציג לו ב"כ התובעת בחקירה נגדית בעניין, מדוע בחר לבצע את פעילות המרת המט"ח, אם אכן בכך התמצה רצונו, באמצעות הנתבעת, שהרי מדובר על פניו בעלות משמעותית של 5% לערך בגין כל הפקדה, לא זכתה לתשובה ממשית לטעמי:

"ש. אני מפנה אותך לנספח א' 14 ... בחישוב מהיר אני אומר לך שהחשבון שלך היית צריך לקבל סך של 630,000 ₪, אתה לא איש עסקים טיפש. ואתה מצהיר שעשית את העסקאות במטח כדי לקבל תנאים יותר טובים ובצ'ינג' ההפרש הוא 3 או 4 אגורות על המרת שער. ובבנק 6 או 7 אגורות למה אתה משלם 5-6 אחוז למטח בעיסקה כזו טובה.

ת. אני יכול להראות לך בעסקאות אחרות. יכול להיות ש 600 עברו ואת ה 30,000 במזומן. אני יכול להראות את כל העסקאות שכולן מבוצעות בשער חליפין. אני מוכן להציג את השאלון."

(עמ' 41 ש' 9-17 לעדות הנתבע).

אין בידי לקבל הסברו הנ"ל של הנתבע. הפעילות המלאה שביצע לא הוצגה על ידו ולא כל פירוט מסודר בעניין, ואף טענתו בדבר קבלת תשלום משלים במזומן מכהן במקרה של הדוגמא הנ"ל שהוצגה לו, נטענה להתרשמותי מן השפה ולחוץ, וגם זאת כהשערה בלבד. אכן, גם התובעת לא הציגה אסמכתא לעניין שערי החליפין בכל אחד מן המועדים הרבנטיים לפעילות נשוא ההליך. אך היא הציגה את האסמכתאות נספח א' לתצהיר כהן ואת גרסתו של כהן עצמו בעניין, אשר מהטעמים לעיל ולהלן, מקובלת עלי. יש לזכור, כי עניין שערי החליפין רלבנטי אך לצורך סיווג אופי הפעילות ואינו נדרש לשם חישוב סכום החוב הנתבע.

במקום אחר בחקירתו טען הנתבע, כי העדיף לבצע את ההמרות באמצעות התובעת בגלל "עמלות. עמלות יותר נמוכות... הכדאיות נבעה ממחיר שרפי כהן לקח מופחת ברמת השער והן ברמת העמלה" (עמ' 38 ש' 5-8). גם בכך אין כדי להועיל לנתבע. ראשית, לדברים לא הוצגו תימוכין ממשיים כלשהם ואף לא גרסה סדורה בתצהיר העדות הראשית בהתייחס לכלל פעולות ההמרה הנטענות. שנית, דברים אלו, בדבר עמלה נמוכה, אינם מתיישבים עם דבריו הנ"ל של הנתבע, כי ביצע המרות בדיוק בשער החליפין, היינו ללא תשלום עמלות כלל לכאורה.

ודוק: הנתבע אמנם טען בחקירתו הנגדית, כי "עשה שיעורי בית" וכי הוא יכול להוכיח כי כל פעולות ההמרה בוצעו בדיוק לפי שער החליפין היציג (עמ' 34 ש' 10 לעדותו), אך אין בתצהירו או בכתב ההגנה פירוט בעניין ואף לא ראיה מסודרת אחרת כלשהי. ומכל מקום, כאמור, הדברים הללו אינם מתיישבים עם גרסתו של הנתבע בדבר גביית עמלות "נמוכות".

ודוק: אני מוכנה להניח, כי יתכן וגביית הבטוחות מן הנתבע (אותה הפחתה של כ- 5% מהסכום השקלי שהועבר לנתבע כנגד כל הפקדה דולרית) לא הייתה עקבית וקבועה וכי היו מקרים בהם לא בוצעה הפחתה כאמור או שבוצעה בשיעור נמוך יותר. למעשה, מנהל התובעת כהן אישר עניין זה בעדותו והעיד, כי נוכח האמון בין הצדדים, הפחתה כאמור לצורך קיום בטוחה אצל התובעת לא נעשתה בכל המקרים וכי היו יוצאים מן הכלל (עמ' 23 ש' 23 – עמ' 24 ש' 4 לעדותו). אף הנתבע התייחס למספר דוגמאות כאמור במסגרת תשובותיו לשאלון ת/1. כהן אף הבהיר בעניין כי גביית הביטחונות בשיעור 5% לא הייתה עקבית אלא הושפעה גם היה מיחסי החברות, שהלכו והתקררו: "בהתחלה לקחתי פחות או בכלל, ככל שרמת האמון ירדה העלתי את הדרישה בעניין" (עמ' 30 ש' 20-21 לעדותו).

התרשמותי היא, כי הקלות אלו בדרישת הותרת ביטחונות מן הנתבע, מוסברות על רקע הגמישות הכללית והאמון שרחש כהן לנתבע, רו"ח במקצועו וידידו מזה שנים. מכל מקום, נוכח הסכומים הלא מבוטלים בהם מדובר, באותן הפקדות מט"ח שביצע הנתבע, ניתן היה לצפות, כי לו אכן מדובר היה בהמרת מט"ח בלבד, הנתבע היה נמנע מכל המרה הכרוכה בשיעורי הפחתה או גביית עמלה בסדרי גודל גבוהים אלו ולא היה נכון לספוג "עמלה" בסדר גודל של 5% באף אחד מן המקרים.

במאמר מוסגר אציין, כי התרשמותי היא, כי יתכן והנתבע אכן קיבל, כטענתו, הנחה או יחס מועדף מכהן ביחס לעלות הפעילות נשוא ההליך, אך זאת לא בראיה של אי גביית עמלות או גביית עמלות נמוכות באשר למקובל בפעילות המרת מט"ח, אלא ביחס לשיעור הבטוחות שדרשה ממנו התובעת כתנאי לפתיחת הפוזיציות במט"ח, שיעור אשר כאמור לעיל, הסתכם לכל היותר ב- 5%.

בהקשר זה יצוין, במאמר מוסגר, כי התובעת, לגרסתה, אף לא גבתה מהנתבע כספים כלשהם עבור עצמה בגין ביצוע עסקאות המט"ח עבור הנתבע (עמ' 27 ש' 14-16 לעדות כהן). אף כיום התובעת אינה תובעת את רווחיה אלא כיסוי הפסדים שאמור היה להתבצע על ידי הנתבע.

הנה כי כן, הנתבע הציג בשאלה מרכזית זו, שלל גרסאות, חלקיות, בשפה רפה, וזאת במקום להציג, כמצופה ממנו בעניין מרכזי זה, סקירה ופירוט מסודרים בגדר תצהיר עדותו הראשית בעניין זה. התרשמותי היא, כי לנתבע לשון חלקה ומענה מהיר, והוא אינו מתקשה ב"שליפת" השערות והסברים כלליים, גם אם בשפה בוטחת לכאורה, אשר אינם מבוססים באופן ממשי כלשהו, וכאמור, אף אינם מתיישבים זה עם זה עד תום ואין בהם כדי להסביר את התמונה בכללותה.

הנתבע ביצע שני סוגי פעולות – הן המרת מט"ח והן עסקאות מט"ח

הנתבע טען, בסעיף 24-25 לסיכומיו, כי הואיל והתובעת קיבלה בפעילות נשוא ההליך את כל הסכום הדולרי אשר עבורו העבירה את הסכום השקלי, הרי שיש בכך לחזק את גרסתו כי מדובר היה בפעילות המרת מט"ח גרידא וכדי לשלול את גרסת התובעת בדבר ביצוע עסקאות מט"ח. זאת, שכן, לטענתו, בביצוע עסקאות מט"ח, להבדיל מפעולת המרת מט"ח, הלקוח אינו נדרש להפקיד בידי סוחר המט"ח את מלוא סכום העסקה המבוקשת על ידו, אלא רק אחוזים בודדים ממנה, המשמשים כביטחון לכיסוי הפסדים. הפקדת הסכומים המלאים מלמדת, לשיטתו, כי במקרה דנן, הפעילות הייתה פעילות המרת מט"ח בלבד.

כמבואר להלן, אין בידי לקבל טיעון זה של הנתבע.

כמפורט לעיל, ראשיתה של כל אחת מן הפעולות נשוא ההליך הייתה אכן בהפקדת מט"ח וכנגדה משיכת שקלים. בשלב זה, אכן בוצעה פעולת המרת מט"ח ועל כך אין חולק. ואולם, בכך לא התמצתה והסתיימה הפעילות בכל אחת מהפקדות אלו. כפי שהעיד כהן, בגרסה שהתקבלה לעיל, משיכת המטבע הישראלי בהפקדות אלו, ברובן, הייתה כרוכה בהפחתה בשיעור של כ- 5% לעומת הסכום השקלי לפי שער ההמרה באותו מועד. כלומר, הנתבע גם המיר מט"ח לשקלים, ובהקשר לפעולה זו אכן הפקיד את מלוא הסכום הדולרי אותו היה מעוניין להמיר, אך בנוסף לכך, הוא גם ביקש לבצע עסקאות מט"ח, ולפיכך בוצעה אותה הפחתה לשם הותרת בטחונות בידי התובעת בהקשר לפתיחת הפוזיציות במט"ח.

במילים אחרות, העובדה כי בוצעה המרת מט"ח כנגד הפקדת סכום המט"ח המלא אינה עומדת, לכשעצמה, בסתירה לכך שבהמשך לאותה הפקדה בוצעה אף עסקת מט"ח של פתיחת פוזיציות, בהתאם להנחיית הלקוח – הנתבע ובהרשאתו.

ודוק: אף אין מדובר בהפקדה מלאה ממשית, שהרי כנגד הפקדת הדולרים בוצעה משיכת מט"ח מחשבון התובעת, כך שלא מדובר במצב דברים בו התובעת הותירה בחשבונותיה את סכום ההפקדה המלא, שכן כנגד הפקדה זו היא "נפרדה" מסכום שקלי מקביל פחות או יותר, אותו העבירה לחשבון הנתבע.

כהן התייחס לעניין זה בחקירתו הראשית והבהיר: ""רפי עגיב בעצם עשה מספר סוגי פעולות" (עמ' 15 ש' 1 לעדותו).

לפיכך, נדחית אף טענה זו של הנתבע.

המועד החוזי לקיום החיוב בעסקאות המט"ח נשוא ההליך

לטענת הנתבע, העדרו של מועד ברור לסיום העסקאות הנדונות שומט את הקרקע מתחת גרסת התובעת בדבר עצם קיומן של העסקאות, בכלל ובדבר קיומו של חוב ממשי בגינן בפרט (סעיף 35 לסיכומיו).

אין בידי לקבל טענה זו של הנתבע. מעדותו של כהן עלה, כי למרות שלא מדובר בעסקה עתידית עם תאריך פקיעה קלנדרי נתון וקבוע מראש, הרי שכאשר נוצרות בחשבון הנתבע יתרות חובה בגין ירידת הדולר, אשר שיעורן חורג מרמת הביטחונות אשר בידי התובעת, קמה חובתו של הנתבע לכסות את החוב או להשלים את רמת הביטחונות לגביו (עמ' 28 ש' 3 – עמ' 29 ש' 6 לעדות כהן).

כהן אף הבהיר, כי זה היה הסיכום עם הנתבע, גם אם בעל פה, וכי לאורך תקופה ממושכת הוא פנה שוב ושוב אל הנתבע בדרישות כאמור בעניין החוב שנוצר בחשבונו עקב ירידת שער הדולר. לגרסתו, הנתבע אף הסכים שהוא צריך להחזיר את החוב (עמ' 29 ש' 3) וכאמור לעיל, אין חולק כי מסר לידיו שיקים בסכומים משמעותיים, אשר לא נמסר כל הסבר ממשי אחר לסיבת מסירתם פרט להכרת הנתבע בכך שעליו לכסות את חובו (יוזכר, כי גרסת הנתבע שמסר השיקים כטובה לחבר נדחתה לעיל).

כן הבהיר כהן, כי נוכח יחסי החברות עם הנתבע, הוא הסכים להמתין במשך תקופה ממושכת לכיסוי החוב על ידי הנתבע, עד אשר לא נותרה לו עוד כל ברירה משהבין כי השיקים חוללו וכי פירעון החוב אינו נראה באופק.

הסברו זה של כהן מקובל עלי וברור לאורו, כי גם בהעדרו של מועד סיום מסוים מסוכם מראש לעסקאות, אין מדובר בעסקאות בעלות "חיי נצח", וכאשר רמת ההפסדים חורגת מרמת הביטחונות נדרשת פעולה מצד הלקוח – השלמת הביטחונות או סגירת הפוזיציות וכיסוי החוב.

מכאן, דחיית טענה זו של הנתבע.

לסיכום פרק זה כולו אני קובעת, כי התובעת ביצעה עבור הנתבע את עסקאות המט"ח נשוא ההליך, וכי פעולותיה עבור הנתבע לא התמצו בהמרת מט"ח לשקלים בלבד.

ד4. גובה החוב

התובעת הגישה תביעתה על סך 761,624 ₪, בהסתמך על דו"ח תנועות ודו"ח יתרות (נספחים א' ו- ב' לתצהיר כהן).

הנתבע לא הציג תחשיב נגדי כלשהו, אך טען, כי התובעת כשלה מלהסביר את סכום התביעה ומרכיביו (סעי' 38-44 לסיכומיו).

טענה זו של הנתבע מקובלת עלי באופן חלקי. אני סבורה, כי לא די בדו"ח התנועות ובדו"ח היתרות כדי לבסס ולהבהיר שני מרכיבים משמעותיים הנכללים בדו"חות אלו ובסכום התביעה.

באשר למרכיב אשר כונה בדו"ח התנועות "דמי ערבון", המורכב משני סכומים – האחד על סך 413,576 ₪ והשני על סך 193,290 יינים יפנים. לפי דו"ח התנועות, שני סכומים אלו נזקפו לחובת הנתבע כפעולה מסוג "חיוב שונות", עם תאריך ערך זהה – 1.12.08, ותחת התיאור "דמי ערבון עד 30.9.08" (ראה עמ' 2-3 לדו"ח התנועות).

כהן לא התייחס באופן ממשי כלשהו בתצהיר עדותו הראשית למרכיבי חיוב אלו ולא הבהיר את מהותם והבסיס לזקיפתם לחובת הנתבע. מדובר במרכיבים משמעותיים ביותר מסכום התביעה, אשר אינם "מדברים בעד עצמם", כך שניתן היה בהחלט לצפות כי תמסר הבהרה מצידו של כהן, או של עד אחר כלשהו מטעם התובעת, בעניין זה, אך הדבר לא נעשה ונזקף לחובת התובעת, עליה הנטל להוכחת תביעתה, על כל מרכיביה.

כהן נשאל בעניין בחקירתו הנגדית, אך לא ידע למסור הבהרות מספקות. הוא העיד, כי למרות שמו של החיוב "דמי עירבון", הרי שמדובר במונח הקיים בתוכנת הנהלת החשבונות של התובעת וכי חיובים אלו אינם נוגעים לעירבון כלשהו אשר היתה מחויבות לתיתו, אלא משקפים מרכיב של ריבית על החוב.

לגרסתו, סכום זה משקף את יתרת החוב בגין ריבית, לאחר קיזוז בין זיכויו של הנתבע בריבית זכות על הפיקדון הדולרי וחיוב בגין יתרות החובה השקליות.

אני סבורה כי לא די בהסבר כללי זה בכדי לבסס מרכיבי תביעה משמעותיים אלו.

כהן לא ידע להבהיר לאיזו תקופה מתייחס החיוב (עמ' 21 ש' 23-25 לעדותו) והאם קיים תיעוד בעניין (עמ' 22 ש' 16-19 לעדותו).

הוא לא ידע להבהיר מהי הפרוצדורה של זקיפת הריבית וכיצד הדבר מבוצע בהנהלת החשבונות של התובעת. תשובה שמסר על דרך ההשערה: "בטח זה ליבור + 2 אחוז. מאד הוגן" (עמ' 24 ש' 17 לפרוטוקול) אינן מקובלות עלי כבסיס מספיק להרמת הנטל על ידי התובעת בהתייחס למרכיבי תביעה משמעותיים אלו.

כהן אף הבהיר, כי יתכן וההוראה בעניין נמסרת למנהלת החשבונות על ידי גורמים אחרים בחברה: "אומרים לה. המנכל, אולי מנהל כספים, אולי מנהל חדר העסקאות. או הדילר הראשי. כולם ידעו על הבעיה עם הנתבע" (עמ' 24 19-20).

ואולם, אותם גורמים אחרים אצל התובעת, לא מסרו עדות או חוות דעת מקצועית מטעמה ואף לא הוגשו מסמכים בעניין המבססים את תנאי זקיפת הריבית, לוח הזמנים לזקיפתה, שיעורה וכו'. חוסר ראייתי זה נזקף לחובת התובעת, אשר הנתונים והעדים הנדונים מצויים בשליטתה או שניתן לזמנם, ומכל מקום לא נטען אחרת בעניין.

בהקשר זה יצוין, כי אף בתביעות בסדר דין מקוצר של מוסדות בנקאיים, נדרש ביסוסו של שיעור הריבית הנכלל בסכום החוב הנתבע באסמכתא מתאימה.

באשר למרכיב "דמי העירבון" השני הנ"ל הנוגע לפעילות כלשהי ביינים יפנים, עיון בדו"ח מלמד כי כאמור, גם הוא מתייחס לתאריך ערך של 1.12.08 בגין "דמי עירבון עד ליום 30.9.08" ואולם, בהקשר זה אי הבהירות גדולה עוד יותר, באשר כהן לא ידע לומר כנגד איזה מטבע נעשה חיוב זה והעיד, כי יתכן כי במקרה זה מדובר במשיכת יינים בלבד וכי עליו לבדוק את הדברים (עמ' 22 ש' 7-12 לעדותו).

ואולם, בדיקה זו של כהן, או של כל גורם רלבנטי אחר אצל התובעת, צריכה הייתה להיעשות קודם להגשת התביעה והעדויות הראשיות ובוודאי קודם להתייצבותו של כהן לחקירה נגדית. זאת, בפרט כאשר דו"ח התנועות הכולל חיובים אלו מהווה חלק משמעותי מתצהירו ומהבסיס לתביעה, וכאשר לא הוגשו עדויות אחרות כלשהן מטעם התובעת.

סימן שאלה נוסף הנזקף לחובת התובעת בהקשר למרכיבי חיוב אלו נוגע לכך שזקיפתם נעשתה, כעולה מן הדו"ח, בבת אחת, למועד 30.9.08, כשנתיים לאחר הפעילות הנדונה, בעת דרישת התשלום מן הנתבע, כך שלא ניתן לראות "התפתחות" כלשהי של סכומים אלו לאורך הדו"ח.

בהקשר זה אני אף לוקחת בחשבון, לחובת התובעת, כי אף אם נכונה טענתה, כי הנתבע קיבל ממנה באופן שוטף דיווח בעניין מצב חשבונו (טענה שהנתבע הכחיש), הרי שנוכח הזקיפה המאוחרת כאמור של מרכיבי "דמי הערבון" הנ"ל, לא יכול היה הנתבע לעמוד על סכומים אלו לאורך הדרך, עד למכתבי הדרישה והתביעה.

יצוין עוד, כי סכום התביעה הכולל שני מרכיבי חיוב אלו אינו עולה בקנה אחד עם הסכומים הנדרשים במכתב הדרישה של התובעת מיום 7.1.08 (נספח ג'1 לתצהיר כהן), וזאת גם מבלי להכריע במחלוקת לגבי המועד המדויק של משלוחו של מכתב זה (עמ' 19 לעדות כהן, סעיפים 41-43 לסיכומי הנתבע). כך או כך, לפי כל אחד מהמועדים שעל הפרק, סכום הדרישה אינו מתיישב עם סכום התביעה ולא יתכן שכלל מרכיבי ריבית אלו.

מטעמים אלו, על משקלם המצטבר, אני סבורה, כי התובעת לא הרימה הנטל להוכחת שני מרכיבי התביעה הנוגעים הנ"ל הנוגעים ל"דמי עירבון" – ריבית, הנכללים בדו"ח התנועות ובדו"ח היתרות שצורפו לתצהיר כהן.

עם זאת, לא מצאתי ערעור ממשי כלשהו מצד הנתבע ביחס לשאר מרכיבי הדו"חות הנ"ל. הנתבע לא טען לחוב נגדי כלשהו, וזאת למרות שכזכור, הוא מסר שיקים לכיסוי, אם גם חלקי, של החוב, אך אלו לא נפרעו.

מכאן קביעתי, כי יש להפחית את שני מרכיבי החוב הנ"ל אשר כונו בדו"ח התנועות כאמור כ"דמי ערבון", מסכום התביעה.

1. סיכום

נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי התביעה מתקבלת באופן חלקי, בהתאם לקביעותי לעיל בפרק ד'4 בדבר הפחתת סכומים מסכום התביעה. סכום החיוב יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התובעת תגיש בתוך 20 ימים מקבלת פסק הדין פסיקתא לחתימה התואמת את קביעות פסק הדין, בצירוף אסמכתאות מלאות לעניין אופן חישוב הסכומים, ויינתן פסק דין משלים לעניין הסכום לתשלום.

הנתבע ישא בהוצאות התובעת בגין תשלום האגרה בהליך זה וכן יישא בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 20,000 ₪. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק דין זה ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' חשון תשע"ד, 07 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.