הצדדים הסמיכוני ליתן את פסק הדין לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט. לאור טיב ההליך אזכיר נקודות ציון עיקריות שבסכסוך ובטענות הצדדים, מבלי לאזכר כל טענה וטענה.

1. ראשיתו של הסכסוך המשפטי בתביעה בפני המפקחת על רישום המקרקעין, בשל טענה לחדירת רטיבות לתקרת דירתה של התובעת, מדירת הנתבעים שמעליה. בפסק הדין שמיום 17.12.03 חויבו הנתבעים לתקן את מקור הליקוי בדירתם בעטיו חודרת רטיבות לדירת התובעת, וזאת במבחן התוצאה. בנוסף חויבו הנתבעים לתקן נזקי הרטיבות בדירת התובעת.

2. בהמשך הוגשה בקשה על ידי התובעים לפי פקודת בזיון בית המשפט, לאכיפת אותו פסק דין. כב' השופט רניאל נתן החלטה ביום 11.7.05 שחייב הנתבעים לתקן נזקי הרטיבות בדירת התובעת עד 26.7.05, שאחרת יחובו בקנס יומי נמשך בן 500 ₪ לכל יום בו לא יתוקנו הנזקים עד לתיקונם המלא. ביחס לתיקון "השורש" היינו תיקון מקור הליקוי בדירת התובעים, בהחלטה נזכר שהתובעים אכן בצעו תיקונים אך לא באופן שעמד במבחן התוצאה. לכן הוטלה עליהם החובה להוסיף ולתקן עד שיעמדו במבחן זה. נקבעו שני תאריכי יעד לבדיקה בנובמבר 2005 ובפברואר 2006

כשאם תמשיך חדירת הרטיבות באחד מהם יחובו הנתבעים בקנס יומי של 750 ₪.

ב 19.9.05 חייב השופט רניאל את הנתבעים בקנס יומי נמשך עד לביצוע התיקון במבחן התוצאה.

3. ב 2006 באו הצדדים לכלל הסכם ומינו כמפקח את המהנדס טנבואים . אלא שהתיקונים שבוצעו לא פתרו הבעיה. ליקויי הרטיבות חזרו בשנים 2007 ו 2009 כשבין לבין צבעה התובעת הדירה.

ב 3.1.10 פנתה התובעת בבקשה נוספת לפי פקודת בזיון ביהמ"ש. אולם בקשה זו נדחתה על ידי השופטת חן-ברק, היות וכבר ניתנה החלטה באותו ענין עצמו.

לאחר מכן הוטל עיקול על חשבון התובעים מכוח אותה החלטה של כב' השופט רניאל שחייבה בקנס יומי נמשך.

ב 18.1.10 הגישו הנתבעים בקשה לביטול הקנס המנהלי, שנדחתה בהחלטת השופט איל דורון.

התובעים מצידם המציאו חוו"ד של השמאי אורי פרץ לאומדן עלות התיקונים.

4. המבקשים הגישו המרצת פתיחה שנדונה בפני כב' השופטת עדוי לביטול הקנס היומי, והצהרה כי קיימו את פסק דינה של המפקחת ויצאו כדי חובת התיקונים.

באותו חודש הגישו התובעים תביעה זו שבפני. בהחלטות מיום 29.4.10 ומיום 6.6.11 הבהרתי כי תביעה זו יכול שתתייחס אך לסעד כספי, ולא לחיוב בתיקונים כאשר בענין זה כבר מוצתה העילה בפסק דינה של המפקחת על רישום המקרקעין , ניתנה החלטה בבקשה שהוגשה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש לאכיפת פסה"ד, והנתבעים מצידם אף נקטו בהליך בו התבקש סעד שיצהיר כי קיימו פסה"ד ויורה על הפסקת מרוץ הקנס היומי שלטובת אוצר המדינה, בו חויבו. יצויין כי מניסוח כתב התביעה עולה שהתובעים נתפסו לכלל שגגה בבקשם לייחד לטובתם הקנס היומי שהוטל מכוח פקודת בזיון בית המשפט. כזאת כמובן לא ניתן, אך לאחר שהובהרה המסגרת, עומדת התביעה כתביעה כספית, בגין הנזקים לדירה. וככזו אף שולמה האגרה.

5. התובעים מפנים להליכים נוספים שהתקיימו בין הצדדים וחורגים מגדר העניין שבפני (ועניינם בבקשות להיתרי בניה שהגישו הנתבעים לפי תמ"א 38).

6. בינתיים הוסיפו הנתבעים לקדם התיקונים וב 24.10.10 הורתה השופטת עדוי על עיכוב הפעלת הקנס שהוטל בגדרה של פקודת בזיון בית המשפט. בעקבות בקשה נוספת שהגישו התובעים שבפני בתיק המרצת הפתיחה, וישיבה בה נחקר המומחה מטעמם, הגיעו הצדדים להסכמה שתיקוני הנתבעים יבוצעו בפיקוח המומחה מטעם התובעים.

בסופו של יום והליך תיקונים נמשך, הודיעו הצדדים בתיק המרצת הפתיחה כי הושלמו התיקונים ואין עוד רטיבות. בהתאם נתנה השופטת עדוי פסק דין שנעתר לסעד ההצהרתי שהתבקש וקבע כי הנתבעים שבפני ביצעו התיקונים הנדרשים.

7. למעשה אם כן לאחר תיקון הנזקים (מקור הליקוי והנזק בדירת התובעת) , לא ניתן עוד לדבר על עלויות עתידיות לתיקון.

התובע דורשת הנזק הכספי שהוסב לה בשל עלויות חווה"ד השונות של המומחה מטעמה, תיקוני צבע להם נדרשה , שיפוצים ותיקוני מרזב בגינם לא נשמרו קבלות, ועלויות משפט בהליכים השונים. כמו כן עותרת היא לפסיקת סכום בשל עוגמת נפש, בגין ליקויי הרטיבות ומסכת התיקונים שנמשכו במצטבר כמעט עשר שנים.

עם זאת יש לשים לב שהוצאות כל הליך – ניתן לבקש בכל הליך בנפרד. אין מקום לפסוק כאן הוצאות משפט בגין הליכים אחרים, בין אם נתבקשו ונפסקו ובין אם לאו, וגם אם מדובר באותו סכסוך במובנו הרחב.

8. התביעה הוגשה במקור כזכור טרם הושלמו התיקונים. ניתן להידרש כאן לפסיקה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת בשל הנזק הנמשך והנשנה משך השנים , עד שתוקן מקור הליקוי. אך הנזק עצמו כאמור – תוקן בינתיים. כמו כן יש להידרש להוצאות המשפט בהליך זה. אף הוצאות שהוציאה התובעת עצמה כחלק מניסיונות התיקון במישרין (להבדיל מהוצאות המשפט בהליכים אחרים) ברות תביעה, כחלק מן הנזקים הישירים שהוסבו לה.

9. הנתבעים מצידם מפנים לניסיונות התיקון החוזרים ששבו וביצעו , על פי הנחיות המומחים, כאשר ניסו לקיים את שהוטל עליהם, בכל פעם היה צריך להמתין לתום עונת החורף לשם בדיקת ההצלחה, ובכל פעם מדובר היה בתמונת נזק הולכת ופוחתת גם כשחזר הליקוי. לאומדנם הוציאו במצטבר כ 100,000 ₪, ולא על כל הוצאה ניתנה קבלה לדרישת הקבלנים. הנתבעים מציינים שלא זו בלבד שנשאו בתיקונים אלא גם בעלויות חוות הדעת מטעם התובעת . וכי משעה שתוקן הנזק ולא צורפה חוו"ד על ירידת ערך, למעשה לא נותר דבר בר תביעה ויש לדחות התביעה ולחייב בהוצאות.

10. לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובמסמכים אני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת סך של 13000₪ לסילוק התביעה, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2500 ₪ והחזר אגרה ששלמה התובעת בסכומה הנומינלי (1250 ₪). הסכום המצטבר שנפסק כאן ישולם בתוך 30 יום.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ג, 10 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.