ב"כ התובעת עו"ד יוסף

ב"כ הנתבעים עו"ד סורוקר

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 13/9/08 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בפתח הדיון העלה ב"כ הנתבעים מספר טענות מקדמיות, שברגיל אלה מוגשות במסגרת "בקשה בכתב" מבעוד מועד, או במסגרת כתב ההגנה.

במסגרת הטענות המקדמיות טען ב"כ הנתבעים המלומד שלל טענות, ובין היתר התייחס לכך שהתובעת לא צרפה תצהיר אימות לכתב התביעה.

ב"כ התובעת ציין כי בשוגג התצהיר לא נמצא בפני בית-המשפט, וביקש רשות להגיש התצהיר. לפנים משורת הדין איפשרתי זאת, ונעתרתי להפסקה קצרה בדיון.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו על-ידי כב' השופט בועז אוקון בבש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון:

"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר, במקום בו נדרשת התחשבות, עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. ... גישה מהותית מרחיבה, שתום הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה".

בקליפת אגוז, תקנה 214 ג' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת:

"בכתב טענות בתובענה בסדר דין מהיר יפרט בעל דין את טיעוניו ויצרף לו תצהיר מטעמו ערוך על פי טופס 17 א' לשם אימות העובדות שבכתב הטענות".

במקרה דנן, בסופו של יום הוגש תצהיר מטעם פקידה במח' התביעות של התובעת, אשר הצהירה כי המקור לידיעתה את עובדות כתב התביעה, הינו מהמסמכים שבתיק התביעה.

לטעמי, אין כל פסול בהגשת תצהיר מסוג דא לתמיכה בכתב טענות בסדר דין מהיר, ובמיוחד עת עסקינן בתביעות שיבוב אשר מוגשות ברבבות לבית-המשפט על ידי חברות ביטוח.

יובהר, התקנה אינה מחייבת הגשת תצהיר מטעם אדם המכיר את העובדות מידיעה אישית, נוסח התקנות מאפשר כי תצהיר התומך בכתב טענות בסדר דין מהיר, יוגש גם על ידי מצהיר מטעם אותו צד, גם אם אינו מכיר את העובדות מידיעה אישית.

יחד עם זאת, אין די בתצהיר פקידת התובעת כדי להוכיח את התביעה, אם אין מדובר בעובדות המצויות בידיעתה האישית של המצהירה.

בתביעות שיבוב בבית משפט השלום בתל-אביב, השתרש סדר דין לפיו במועד הדיון המקדמי מתייצבים הנהגים אשר היו מעורבים בתאונה, המכירים את העובדות מידיעתם האישית, והם מוסרים עדותם במעמד השלב המקדמי, מבלי שהוגש מטעמם תצהיר.

לא אכביר מילים, אך סדר דין זה תורם בצורה משמעותית ליעול הדיון ולחיסכון בזמן שיפוטי יקר, מבלי שחלילה נפגעת זכות דיונית של אחד מבעלי הדין.

לגופו של עניין, באשר לנסיבות קרות התאונה, העיד עת/1 כי נסע בנתיב השמאלי של הכביש, ואילו הנתבע 1 היה מימינו, ושבמקום יש שני נתיבים המשתלבים לנתיב אחד. לטענתו, התאונה התרחשה בסוף נתיב ההשתלבות.

עת/1 כבר בפתח עדותו ציין שלנתבע 1 היתה הזכות בדרך.

זאת ועוד העיד, כי הוא זה שהיה צריך להמתין אולם לא הספיק לבלום את רכבו, הואיל והנתיבים משתלבים לנתיב אחד והמקום צר.

יודגש, דברים אלה לא מצאו ביטויים בטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח.

נתבע 1, אישר בעדותו כי נסע בנתיב הימני מבין שני הנתיבים, ושהתאונה התרחשה לאחר נתיב ההשתלבות.

בנוסף לאמור, העיד ש- עת/1 עקף אותו תוך כדי נסיעה במהירות מופרזת, ופגע בטמבון האחורי של רכבו.

כעולה מהעדויות, מהראיות ומיקומי הנזק בשני כלי הרכב כפי שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי עת/1 הוא זה האחראי לקרות התאונה באופן מלא, ולפיכך, דין התביעה להידחות.

מצאתי לנכון להעיר, כפי שציינתי גם בפתח פרוטוקול הדיון, שהנני נוהגת בתיקים מסוג דא להמליץ לצדדים לנסות ולמצות את הליך ההידברות טרם שמיעת ההליך לגופו של עניין.

הניסיון מלמד, כאשר מגיעים הנהגים המעורבים בתאונה לדיון במעמד בא-כוחם, ומתקיים הליך של הידברות מחוץ לאולם בית-המשפט, לא פעם מסתיים ההליך בדרך של פשרה לשביעות רצון הצדדים - שהרי לפשרה "פנים שוחקות" ולדין "פנים זועפות".

בענייננו, ב"כ הנתבעים למרות המלצתי, ביקש לנהל את ההליך ועמד על השמעת טענותיו המקדמיות בדווקנות יתרה, למרות שלא פירט טענות אלה בכתב הגנתו.

בסופו של יום, לא מצאתי ממש בטענות המקדמיות אותן העלה בהרחבה ב"כ הנתבעים במעמד הדיון, אולם לאחר שמיעת הנהגים השתכנעתי לדחות את התביעה.

למעלה מכך, דומני שאם הצדדים היו ממצים את הליך ההידברות ביניהם, יתכן שהליך שמיעת העדים היה מתייתר.

לדידי, המסר שצריך לצאת מבית המשפט הינו עידוד ההידברות בין צדדים טרם שמיעתו של ההליך, וזאת על-מנת לנסות לפתור סכסוכים מחוץ לכתלי בית-המשפט.

לאור התוצאה אליה הגעתי אינני נדרשת להתייחס ליתר הטענות המקדמיות אותן העלה ב"כ הנתבעים.

לאור המקובץ לעיל, הנני להורות על דחיית התביעה, ובנסיבות העניין הנני פוסקת מחצית משכ"ט עו"ד המינמאלי, בסך של 500 ₪, שאלה ישולמו תוך 30 יום על-ידי התובעת.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ג, 05 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.