1. ב"כ הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2. התובע, יליד 10.08.14, נפגע בתאונת דרכים מיום 13.08.08. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי.

3. עיינתי בכל החומר אשר הוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט, לרבות בכתבי הטענות על נספחיהם, בחוות הדעת, בחקירת המומחה הפסיכיאטרי על חוות דעתו ובחקירת התובע הן בתיק העיקרי והן בתביעה לת"ת וכן בחו"ד אקטוארית שהגישה הנתבעת ובסיכומי הצדדים בע"פ בפניי בישיבת יום 23.10.14.

4. על סמך כל החומר שבפניי ולאחר שהבאתי בחשבון טענות הצדדים האחד כלפי משנהו, נטלי השכנוע, שקלתי דברים אלה מול אלה, תוך שבחנתי את חוות הדעת הרפואית, חקירת המומחה והתובע ושאר המסמכים המצויים בתיק, ראיתי לחייב את הנתבעת, לשלם לתובע, וזאת לסילוק סופי מלא ומוחלט של כל תביעותיו כנגד הנתבעת, כמפורט בכתב התביעה, פיצוי כולל בסך של 17,301 ₪ (סך זה כולל שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ כמוסכם בין הצדדים - ראה פרוטוקול ישיבת יום 23.10.14).

מובהר כי הסך הנ"ל הינו מעבר לכל הסכומים ששולמו לתובע.

5. כמו כן ובנוסף, תשלם הנתבעת לתובע אגרת בית המשפט כשהיא משוערכת מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6. התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

7. בהתחשב בעובדה כי הצדדים השכילו בסופו של יום ולנוכח נסיבותיו של תיק זה לסיימו על דרך הפשרה ובכך חסכו מזמנו של ביהמ"ש, ראיתי לקבוע כי יתרת אגרה תחושב כבפסק דין שניתן על דרך הפשרה וללא שמיעת ראיות.

8. פסק דין זה ניתן ללא נימוקים וללא הכרעה בשאלה האם נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה וההשלכה על תגמולי המל"ל אותם הוא מקבל במסגרת מחלקת נכות כללית במל"ל, לפי שזו הדרך הנכונה לעשות בפסיקה לפי סעיף 4ג' לחוק.

יובהר, כי במצב דברים זה, הרי שאין בפסק דין זה קביעת ממצאים או קביעת מהימנות של מי מהצדדים.

9. ביהמ"ש מודה לצדדים על נכונותם לסיים המחלוקת ביניהם בדרך זו.

10. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ה, 26 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.