1. בפניי בקשת החייב להכריזו פושט רגל.

בהמשך לדיון שהתקיים בעניינו של החייב ביום 24.9.2012, נוכח משלוח הודעה לנושים והפקדת כספים בהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטת בית משפט, יש לראות ב"כ הכונ"ר כמסכים לבקשת החייב, ואף כממליץ ליתן לו הפטר לאלתר.

2. המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפוש"ר, עפ"י הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, מתייחס לשאלה אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה (שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שנייה, בעמ' 169; כן ראה ע"א 5503/92 עדה קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פד"י מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).

3. מנימוקי הבקשה, לאור עמדת ב"כ הכונ"ר ובהעדר התנגדות מטעם נושי החייב אשר לא התייצבו לדיון שהתקיים בעניינו ולא הגישו תגובתם להודעתו, אני מקבלת את הבקשה ומכריזה כי החייב פושט רגל.

4. לאור עמדתו של ב"כ הכנ"ר, ולאחר ששוכנעתי בקיומן של נסיבות המצדיקות מתן הפטר לאלתר, וביניהן העדר תועלת לנושים, אני עושה שימוש בסמכותי על פי סעיף 18 ה (א)(3) לפקודה, ונותנת לחייב הפטר לאלתר מחובותיו, מתוך הכרה כי אין בניהול ההליכים של פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושיו.

5. כל ההגבלות שהוטלו על החייב בטלות בזה, לרבות הצו לעיכוב יציאתו מן הארץ.

הכספים שהצטברו בקופת הכינוס יועברו לכנ"ר על חשבון שכרו והוצאותיו.

פסק דין זה ניתן בפועלי כרשמת.

ניתן היום, י' שבט תשע"ג, 21 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.