בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט

המבקש הגיש תביעה קטנה נגד המשיב, לתשלום בגין עבודה שהוזמן לבצע בביתו של המשיב.

בדיון שהתקיים ביום 13.12.10 בפני כב' השופט גדול, הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. לפי ההסכמה, המבקש ישלים את ביצוע העבודה בביתו של המשיב, ואילו המשיב ישלם למבקש את כספו.

ביום 1.1.13 המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דין, ובה טען כי המשיב אינו מאפשר לו להשלים את העבודות. המשיב התנגד לבקשה, וטען כי המבקש לא עשה דבר, ואף מנסה לגבות בכפל סכומי כסף שהועברו לידיו.

ביום 13.3.13 קבעה כב' סגנית הנשיאה כי אין מקום לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, כאשר אין הסכמה לכך. עוד ציינה כי אין בכך כדי לגרוע מזכותו של המבקש לפעול בכל הליך המוקנה לו לפי דין לרבות בהוצאה לפועל.

כיום הגיש המבקש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. לטענתו, המשיב מסרב לאפשר לו לבצע את העבודה ובכך אינו מאפשר לו לקבל את כספו.

אני מוצאת כי אין מקום לנקיטה בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

עיון בפרוטוקול הדיון שנתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים מעלה כי דובר בחיובים עצמאיים. המבקש התחייב לבצע עבודות. המשיב התחייב לשלם כספים. הווה אומר: החיוב שמבוקשת אכיפתו כיום הוא חיוב כספי. הלכה היא, כי אין מקום להליך לפי פקודת הביזיון שעה שקיים הליך חלופי, ובמקרה זה, קיים סעד חלופי, הוא פנייה להוצאה לפועל, כפי שציינה גם כב' סגנית הנשיאה בהחלטה מיום 13.3.13.

לבטח שאין מקום בהליך של ביזיון לאכוף על אדם לקבל שירות (להבדיל מאכיפת ביצוע פעולה מסוימת), וכאמור, אכיפה כזו אינה אכיפת החיוב שהוטל על המשיב. על המשיב הוטל חיוב כספי, וככל שהמבקש רוצה לאוכפו, עליו לעשות כן במסגרת הקיימת בדין לאכיפת חיובים כספיים.

לפיכך, מאחר שהבקשה היא לאכיפת חיוב כספי, אין הצדקה להליך לפי פקודת הביזיון, והבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ד, 10 יוני 2014, בהעדר הצדדים.