1. לפניי תביעה מכוח הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") שהגיש התובע יליד 9.7.1985 (בן 31 כיום) בגין תאונת דרכים מיום 19.5.2009 בה נפגע עת נהג באופנועו (כשהיה בן 24 לערך).

2. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות, והמחלוקת הנדונה בפסק דין זה היא בשאלת הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה.

הנכות הרפואית

3. מטעם בית המשפט מונו שלושה מומחים: בתחום האורטופדי- פרופ' סודרי, בתחום הפסיכיאטרי- פרופ' קוטלר ובתחום א.א.ג – ד"ר גולדשר.

4. בתחום האורתופדיה קבע מומחה בית המשפט, פרופ' מיכאל סודרי בחוות דעתו מיום 18.08.2011, כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועתיות קרסול שמאל לפי סעיף 48(3)א' ו-10% נכות נוספים בגין הגבלה בתנועתיות כתף שמאל/ השפעה קלה על כושר הפעולה סביב הכתף לפי סעיף 35(1)ב' (עמ' 5 לחוות הדעת).

5. בתחום א.א.ג מונה ד"ר משה גולדשר שקבע בחוות דעתו מיום 05.04.2011 כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום מומחיותו.

למומחה גם נשלחו שאלות הבהרה מטעם הצדדים.

6. בתחום הפסיכיאטריה מונה פרופ' משה קוטלר שקבע בחוות דעתו מיום 10.02.2013כי לתובע הפרעת הסתגלות עם מרכיבים דיכאוניים קלים המזכה אותו בנכות זמנית בשיעור 15% למשך שנתיים לפי סעיף 34ב'(2)ו-(3) כאשר יש לנכות שליש על רקע מצב קודם.

בנוסף לכך, קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 34ב'(1)ו-(2) (עמ' 8 לחוות הדעת).

7. לבקשת התובע נחקרו המומחים בתחום האורטופדי ובתחום א.א.ג על חוות דעתם.

בתחילה ביקשה הנתבעת לחקור את המומחה בתחום הפסיכיאטרי, מאחר שלטעמה היה מקום לייחס הנכות לעברו של התובע. בשלב מאוחר יותר הודיעה הנתבעת שהיא חוזרת בה מבקשת הזימון של המומחה בתחום הפסיכיאטרי. לאחר הודעה זו של הנתבעת לא הודיע התובע כי הוא מבקש לזמן את פרופ' קוטלר, ומשכך לא נחקר פרופ' קוטלר על חוות דעתו.

מעמדו של מומחה בית המשפט

8. בטרם אכריע במחלוקת על קביעותיהם של המומחים מטעם בית המשפט והסתייגויות הצדדים מהן, אזכיר את עיקרי הפסיקה אודות מעמדה של חוות דעת מטעם מומחה שמונה על ידי בית המשפט.

בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה (ראה לדוגמא בע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל פד נח (2) 583), ואולם יש ליתן "לחוות דעת מוסמכת את מלוא משקלה בכל הנוגע לצד הרפואי מקצועי" (ראה שם).

בדרך כלל בית המשט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעשות כן. ראה לדוגמא בע"א 3212/03‏ ‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח:

"אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5) ".

וצריכים להיות נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה מחוות דעת המומחה מטעמו. כך, לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." .

עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה גם בע"א 323/85 מדינת ישראל נ. אברהם מזרחי, פ"ד לט(4) 185, 189, ע"א 402/85 מרקוביץ נ. עירית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, 139, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ. שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779, ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ. מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11; ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ. רבי, פורסם באתר משפטי; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ. רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 ועוד פסיקה רבה לעניין זה.

9. ולענייננו, להלן ננתח הממצאים בתחומי הרפואה השונים וטענות הצדדים ביחס לחוות הדעת.

תחום א.א.ג

10. המומחה קבע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום א.א.ג.

המומחה קבע בחוות דעתו כי לאור הבדיקות שיצאו תקינות לתובע לא נותרה נכות בתחום א.א.ג כתוצאה מהתאונה, המומחה גם קבע שבכל מקרה אין גם לקבוע קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לסחרחורות וטנטון, זאת בין היתר שהתלונות האמורות החלו רק לאחר שלושה חודשים מקרות התאונה (עמ' 4 לחוות הדעת).

המומחה חזר על מסקנתו בתשובות לשאלות ההבהרה וכן בחקירתו בבית המשפט.

11. לטענת התובע שגה המומחה בכך שלא קבע לתובע נכות בתחום א.א.ג וזאת נוכח תלונות התובע על טנטון. לטענת התובע השיהוי בפנייה, שלטענתו בגינה נשלל הקשר הסיבתי מקורו בתלונות האורטופדיות מהן סבל התובע, לפיכך הטיפול הראשוני וההתמקדות של התובע היו בפגיעות אלו, בנוסף טען כי ידוע שתור למומחה בתחום א.א.ג יכול לקחת זמן.

12. המומחה התייחס לפער הזמנים בחוות דעתו:

"במשך האשפוז הראשונה ובתקופת ההחלמה הארוכה לא היו תלונות בנושא א.א.ג כלל וכלל. תלונה ראשונה על טנטון וסחרחורת מופיעה בתיעוד הרפואי רק מתאריך 31.08.2009, כשלושה חודשים לאחר התאונה".

כך גם ציין המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו.

"תלונות אמיתיות של טנטון או סחרחורת מופיעות מיד עם אירוע החבלה. הדבר ידוע היטב מהפרקטיקה הרפואית וכתוב בכל ספרי הלימוד. פרק זמן של 3 חודשים לתחילת תלונות מסוג זה הוא בלתי סביר לחלוטין"

ובחקירה:

"ת. צריך לזכור שהתובע היה ימים ספורים בבית החולים שלב ראשון היה בטפול נמרץ יומיים שלושה לאחר מכן עוד שלושה ארבעה ימים במחלקה ולאחר מכן הוא עבר לשיקום. ברגע שחולה עובר לשיקום יש לו את כל הזמן בעולם והוא לבטח יתלונן אם יש לו טנטון אמיתי שלושה חודשים זה זמן בלתי סביר להתלונן". (ר' ע' 15 שו' 25-32 לפרו').

גם אם תקופת זמן של שלושה חודשים וחצי אינה כה ארוכה אובייקטיבית בפרספקטיבה של שנים לגישת התובע, הרי שמבחינה רפואית – בתחום א.א.ג בו עסקינן – כך הסביר המומחה – מדובר בפרק זמן השולל קשר סיבתי בין החבלה לבין התלונות על הטנטון, במיוחד מקום בו התובע מאושפז מעל 20 יום, בהם ניתן היה לצפות כי תופיע ולו תלונה אחת על טנטון.

13. יתרה מכל אלו, המומחה קבע כי לנוכח הבדיקות שיצאו תקינות, לא נותרה לתובע נכות בתחום א.א.ג:

"(ב)בדיקת שמיעה אשר ביצע ריאד בתאריך 31.08.2009 היא תקינה לחלוטין ואיננה תואמת תלונות של טנטון.."

התובע טוען בעניין זה כי לא ניתן להסתמך על בדיקה אחת בלבד.

אין לקבל טענה זו ממספר טעמים. האחד, לא הוצגה כל ראיה כי בדיקות שמיעה אחרות או בדיקות אובייקטיביות אחרות שנערכו לתובע הציגו תוצאות אחרות. שניים, חוות הדעת נסמכה על יותר מבדיקה אחת גם אם לא בדיקות שמיעה אלא בדיקות נוספות של ENG ובדיקה אוטונוירולוגית שהיו תקינות וכן בדיקה קלינית במרפאת המומחה, שלישית, המומחה ציין כי בדיקת השמיעה התקינה התאימה לשאר הנתונים שעמדו לפניו. מקום בו כל התוצאות והמסמכים הרפואיים מובילים למסקנה אחת, אין צורך להידרש לערוך בדיקות נוספות.

המומחה השיב בחקירתו:

" ש. האם נכון שגם כאשר אין כל פגיעה בשמיעה לפי סעיף הקובע מתי יש להכיר בנכות הטנטון מה אחוז הנכות המתאים סעיף זה מובן ממנו שניתן להסתפק ברעש תמידי באוזניים גם שאין פגיעה בשמיעה.

ת. הטנטון הוא לא אלמנט שמופיע לבד ללא בעיות שמיעה זה אותה מערכת הטנטון נובע מבעיה באוזן פנימית לא יכול להיות טנטון כאשר האוזן היא תקינה לחלוטין ששומעת היטב בכל התדרים, טנטון ממקור אוזני לא יכול להופיע כאשר כל תדירויות השמיעה תקינות לחלוטין, האוזן בנויה שהתדירויות הגבוהות נפגעות קודם מרעש או פיצוץ או מחבלה התדרים הגבוהים רגישים הרבה יותר מהנמוכים, אם לתובע הייתה שמיעה תקינה בתדירויות הדיבור על אחת כמה וכמה שאי אפשר לומר שיש לו טנטון אם גם תדרים גבוהים לא נפגעו. אותו סעיף מדבר על תדירויות דיבור שנפגעות במקרים יותר קשים לכן הוכנסו לתוך הסעיף הזה שחלק מאנשים סובלים מירידה בתדרים גבוהים בתדירויות דיבור נשארים תקינים, אצל התובע גם התדרים הגבוהים לא נפגעו ותדירויות הדיבור לא נפגעו לכן לא ניתן להבין את תלונות הטנטון". (ר' ע' 13 שו' 12-20 לפר')

14. עוד טענה יש בפי התובע כי המומחה קבע כי יתכן והתובע סובל ממצב של "דמוי טנטון" שמקורו אורטופדי, נוירולוגי או פסיכיאטרי אך לא קבע בגין כך אחוזי נכות.

גם טענה זו יש לדחות.

המומחה השיב מפורשות, בחוות דעתו, בתשובות לשאלות ההבהרה ואף חזר על כך בעדותו, כי תופעות מסוג זה, ככל שקיימות מקורן בתחום האורטופדי הנוירולוגי או הפסיכיאטרי וללא קשר לתחום א.א.ג. :

"תופעות דמויות טנטון מופיעות גם בתחום הפסיכיאטרי, האורתופדי והנוירולוגי. אז מדובר בהלוצינאציות שמיעה ו/או בבעיות כלי דם במוח ובצוואר" (ראה תשובה 10 לשאלות ההבהרה – ההדגשה במקור).

ובחקירה:

" ת. בדיקת סי.טי ואם אר אי שתיהן בדיקות קרדינליות לא הצביעו על פתולוגיה כלשהי בצוואר שעלולות לגרום לתופעות דמויות טנטון בשטח נוירולוגי ואורתופדי". (עמ' 16 שו'18-21 לפר').

"לגבי תחום פסיכיאטרי התופעה שאנו קראנו לה דמוית טנטון מעדיף שהתשובה תינתן על ידי פסיכיאטר". (ע' 15 ש' 20-21 לפר').

התובע לא פנה בשאלות הבהרה למומחה בתחום הפסיכיאטרי ולא זימנו לעדות, גם כשחזרה בה הנתבעת מבקשת זימונו של פרופ' קוטלר וזאת על אף שהמומחה בתחום א.א.ג הדגיש כי ככל שיש תלונות דמויות טנטון על פסיכיאטר ליתן דעתו על כך.

משכך, למעשה ויתר התובע על טענתו זו.

15. לנוכח כל האמור, יש לאמץ את האמור בחוות דעתו של המומחה שמונה בתחום א.א.ג, ד"ר גולדשר, ולקבוע כי לתובע לא נותרה נכות בתחום א.א.ג.

אורטופדיה

16. מומחה בית המשפט, פרופ' מיכאל סודרי, קבע בחוות דעתו שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועתיות קרסול שמאל לפי סעיף 48(3)א' ו-10% נכות נוספים בגין הגבלה בתנועתיות כתף שמאל/ השפעה קלה על כושר הפעולה סביב הכתף לפי סעיף 35(1)ב' (עמ' 5 לחוות הדעת).

לעניין תלונות התובע לכאבים בגב התחתון, קבע המומחה כי בשל תלונות עובר לתאונה ודיווח על כאבים רק כשנה ושמונה חודשים לאחר התאונה. אין לשייך את כאביו בגב התחתון לתאונה הנידונה. גם לעניין עמוד שדרה צווארי קבע המומחה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה ולא בגין צלקות.

17. לטענת התובע היה על המומחה גם לקבוע נכות בגין הגבלות בתנועות הצוואר, נכות בגין הברך, נכות בגין בלט דיסק בעמוד שדרה מותני ובגין צלקות.

18. נבחן את הטענות כסדרן.

אשר להגבלה בתנועות הצוואר, קבע המומחה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה.

המומחה השיב בחקירתו בבית המשפט:

"ש. ... לגבי העמוד השדרה הצווארי שיש הבדל בין סיבוב לימין לבין סיבוב לשמאל, תסכים איתי שמדובר בפגיעה ולו קלה.

ת. ההבדל הוא מזערי.

ש. ועם זאת קיים הבדל.

ת. כן אבל בבדיקה הקלינית 70 זה גם תקין. הרבה אנשים ככל שמתבגרים טווח התנועה יורד, אך 70 זה די טוב.

ש. האם לאור הפגיעה שנגרמה באזור הצוואר הכתף המנגנון של החבלה כפי שהצגתי בפניך עשוי להסביר את ההבדל בין הסיבוב לימין לבין הסיבוב לשמאל האם אותה פגיעה יכולה להצביע על כך שאם בבדיקתך כן נמצאה הגבלה מזערית עשוי הדבר להחמיר עם השנים.

ת. לא. זה לא יחמיר עם השנים, הצילומים של עמוד שדרה תקינים הלורדוזיס תקין, בעצם חוץ מהמגבלה המזערית לא מצאתי בעיה בעמוד שדרה צווארי....

ת. תיאורטית יכול להיות השפעה אך הייתה כנראה פגיעה קלה בצוואר, אם בכלל, ואני פשוט עובר על המעקב שכתבתי ולא ראיתי בשום מקום שיש כאן איזה הגבלה בתנועתיות עמוד שדרה צווארי. אני חוזר ואומר ההגבלה שמצאתי היא לא משמעותית אי אפשר לבנות דברים על הגבלה של 10 מעלות שהוא מראה רק. אני לא רואה פה איזשהו סימוכין במעקב של הגבלה בתנועתיות עמוד שדרה צוואר".

(עמ'41 שו' 15- 32 עד עמ' 42 שו' 1-2 לפר').

המומחה הבהיר כי גם בבדיקה הקלינית וגם מהתיעוד הרפואי לא עולה פגיעה בתנועתיות בעמ"ש צווארי, למעט הגבלה מזערית, כשגם התנועתיות בה תקינה.

המומחה הבהיר והסביר כי משלא נמצאה הגבלה בתנועתיות, או לכל היותר מדובר בהגבלה מזערית לא משמעותית, אין מקום לפסוק נכות בגין כך.

זאת ועוד, המומחה לשאלתו של ב"כ התובע האם אין בהגבלה של 10 מעלות הנובעת ככל הנראה מכאב, מקום לפסוק נכות מותאמת בגין הגבלה בעמוד שדרה צווארי, השיב המומחה כי יכול וזו נובעת מהפגיעה בכתף אשר בגינה נקבעה נכות. מכאן אין הוא מוצא לפסוק נכות פעמיים. גם בגין הכתף וגם בגין כאבי צוואר שאולי ונגרמו כתוצאה מהפגיעה בכתף (עמ' 42 שו' 13-22 לפר').

המומחה גם הבהיר והשיב ארוכות לשאלותיו של ב"כ התובע לעניין הפגיעה הנטענת בפלקסוס הברכיאלי:

" ש. אתה מתאר שנגרמה פגיעה פלקסוס בריכאלי לקיצור פלקסוס, תסכים איתי שמדובר בפגיעה שנגרמת כפי שמתואר באיור שאני מציג בפניך שבו יש מתיחה פתאומית עזה של הראש ושרירי הצוואר מצד אחד שגורמת לניתוק עצבי או לפגיעה עצבית בפלקסוס

ת. לפי המנגנון שאתה מראה בתמונה זה נכון, זה מתאים לדבר הזה, אך הפגיעה בלקסוס הייתה קלה. כי אמנם תוארה באי אם גי' הראשון ולאחר מכן שבוצע אי אם ג' נוסף הפגיעה נעלמה, כלומר אין פה ניתוק עצבים אלא כנראה שמכה בעצבים ולפי האי אם גי' שאני ראיתי בדוחות האם גי' היה תקין, זה נכון שבהתחלה הייתה בעיה אך היא החלימה, לשמחתנו" (עמ' 35 שו' 7-13 לפר' מיום 20.04.2016).

כן התייחס המומחה למידת האמינות והדיוק של בדיקת האי אם ג'י:

ש. "תסכים איתי שהספרות הרפואית קיימים מאמרים ספציפיים לגבי הפגיעה בלקסוס שאין בהכרח התאמה בין ממצאים באי אם גי' לממצאים הקליניים כלומר במילים אחרות יכול להיות שהאי אם גי' לא מוסר תוצאה מדוייקת באשר להחלמה, מפנה למאמר ספציפי שפורסם לגבי הלקסוס משנת 2005

ת. אני מעריך את כל הסקר הספרותי שעשית רק רוצה להגיד לך שא' האי אם גי' – יחסית הבדיקה משמשת לו כאמצעי עזר ועזר טוב, אז אם יש פגיעה בפלקסוס הבריאכלי זה מתבטא לדוגמא בהולכה, יש כמה פרמטרים שהאי אם ג' בודק, אז אי אפשר להגיד שאי אם גי' לא טועה, לפעמים כן, אך אי אפשר לפסול אותו.

ש. לא אמרתי לפסול אמרתי שספרות אומרת שיש התכנות שהוא לא מדייק

ת. ברוב המקרים הוא כן מדייק. הרי חמש שנים חלפו מאז חוות דעתי האם יש פרמטרים נוספים חשבתי שאתה בא ואומר לי שהוא עבר ניתוח, אם הייתה בעיה אמיתית זה היה מתבטא בחמש השנים האחרונות, אם אין מעקב שמתועד שעשה בדיקות מתועדות שמצאו משהו, זה יכול לתת בסיס כלשהוא, גם מבחינת המעקב שלוקה בחסר, מבחינת אם יש משהו שנשאר כתוצאה, איזו תוצאות שליליות הן חסרות" (עמ' 37 שו' 16-29).

אני מאמצת תשובותיו של המומחה בכל הנוגע לתנועות צווארו של התובע, בין אם בשל שמדובר בהגבלה מזערית, בין אם בשל שמדובר בהשלכה אפשרית של הפגיעה בכתף ובשל אם בשל תוצאות האי.אמ.ג'י, כש"אם היתה בעיה אמיתית זה היה מתבטא בחמש השנים האחרונות".

לעניין תלונות התובע לכאבים בגב התחתון, קבע המומחה כי בשל תלונות עובר לתאונה ודיווח על כאבים רק כשנה ושמונה חודשים לאחר התאונה, אין לשייך את כאביו בגב התחתון לתאונה הנידונה.

כך הבהיר בחוות דעתו:

"כשנה עובר לתאונה הנידונה התלונן על כאבים בגב תחתון וטופל בתרופות.

- דיווח על כאבי גב רק כשנה ושמונה חודשים לאחר התאונה הנידונה, למרות שהיה במעקב רפואי תכוף.

לפיכך תלונותיו בגב תחתון לא קשורות לתאונה הנידונה".

בחקירתו הדגיש המומחה את דבריו:

"ש. נעבור לעמוד שדרה גבי – בסוף חוות דעתך ציינת ..... – האם כוונתך היא שבהעדר תלונה מתועדת או טיפול מתועד בבגין גב תחתון אתה שולל קשר סיבתי בין התאונה לפגיעה שאובחנה, כלומר יש פגיעה, יש בלט עם הקרנה

ת. אני צפיתי את השאלות הללו – א' הוא שוקל 115 קילו והוא סבל קצת מכאבי גב מקודם, יש באמת בלט, זה נמצא בסי טי. ואפילו הוצע לו ניתוח באחד הפגישות. אבל לא מצאתי בעצם איזה תיעוד של תלונות על כאבי גב במשך שנה וחצי מאז התאונה ולפי דעתי זה הדבר שמנתק את הקשר בין הבעיה בגב לבין התאונה"

(עמ' 42 לפרוטוקול שו 23- 29).

גם בעניין זה יש לאמץ קביעותיו של המומחה ותשובותיו הבהירו והדגימו את עבודתו היסודית של המומחה, תוך שהבהיר את שיקול דעתו תוך הסתמכות על המסמכים שעמדו לפניו, הן מעברו של התובע והן הקשורים לתאונה.

ברך – כאמור, לטענת התובע היה מקום לפסוק לו נכות מותאמת בגין כאביו בברך, כשאין מחלוקת כי לתובע לא נגרמה פגיעה שלדית בברך.

בחוות דעת המומחה נכתבו ממצאי הבדיקה בייחס לברך שמאל של התובע

".. אין רגישות במישוש. אין תפליט. טווח מישור מלא עד כיפוף של 110 מעלות, עם כאבים בסוף הכיפוף. מימין כיפוף 125".

המומחה ענה לשאלות רבות של ב"כ התובע מדוע לא נפסקה נכות בגין טענות לכאבים בכיפוף ברך שמאל:

"ש. האם נכון שהספרות הרפואית מכירה בכך שתוצאות של ניתוח כזה שבהסתברות מאוד גבוהה יסבלו החולים מכאבים לאחר ניתוח כזה

ת. אני חולק על הסתברות גבוהה, בחלק מהמקרים יש רגישות באזור הכניסה של המסמר התוך לשדי.

...

ש. ..., האם לאור הממצאים הללו ולאור העובדה שהתובע התלונן על כאבים בברך הינך סבור שיש להעניק לו נכות גם בגין הפגיעה בברך

ת. יכול להיות שהמאמרים שהבאת לגבי הקבוצה שהבאת הם צודקים, אך שוב ברוב במקרים זה לא עד כדי כך בעייתי באזור הברך, ספציפית לאזור הזה לא מצאתי רגישות ואני מצטט מעמ' 3 לחוות דעתי, אין תפליט – שהברך סובלת אז היא בוכה המים זה הדמעות, אין תפלית כלומר לא ראיתי סימני סבל, בעצם גם ההיקף של הברך הוא לא מוגדל, כתבתי רשימה של היקפים, אם הייתה בעיה בברך שהיא סובלת היא הייתה נפוחה, ספציפית במקרה הזה לא מצאתי בעיה המצדיקה מתן נכות במקרה זה.

...

ת. לא מצאתי גם דלדול שרירים בשוק בהשוואות

...

ת. .. בתלונות שלו לא ציין כאבים בברך וברגע שכופפתי הוא אמר שכואב לו, אך שוב הכאב אין לו ביטוי בממצאים האחרים והאובייקטיביים. הכאב זה חלקו הוא סובייקטיבי.

...

ש. תאשר לי שהממצה של כאבים בסוף הכיפוף והגבלה בכיפוף ברך שמאל לעומת ברך ימין מהווה ליקוי בגופו של התובע

ת. לפי החוקים שאנו נעזרים בהם לגבי נכות אז כיפוף של 90 מעלות נותן 0 אחוז נכות, אני לא יודע מאיפה... לפעמים אנו קובעים נכות מותאמת 35.1 ב' אך במקרה זה עיינתי שוב אתמול בצילום הרנטגן, ושהסתכלתי שוב לא מצאתי בעיה בברכיים, המרווח המפרקי היה תקין, ולא מצאתי איזושהי פתולוגיה.

ש. אקל בשאלה – אני לא טוען שהתובע נפגע בברך, אני טוען שבעקבות הניתוח שהוא עבר בשוק ... הביטוי של הגבלה בכיפוף הברך וכאב הוא סימפטום של הניתוח שעבר, לכן אני לא ביקשתי שתקבע נכות לפי סעיף ליקוי ספציפי לברך אלא שאלתי האם לדעתך לאור התאור שתארת כעת לא זכאי התובע לקביעת סעיף ליקוי כללי למשל 35.1 ב' – מתאור שלך נראה כי אין מחלוקת

ת. אם מדברים רגישות כתוצאה מנוכחות המתכת אני שוב חוזר על תשובתי לא מצאתי רגישות במימוש באזור של הגבשושית הטיבאלית, הוא לא הראה סימני סבל ברגע שלחצתי, זה נכון שיש בספרות חלק שכואב, אין ספק, אך אם זה חלק כואב יש אחוז אחר שלא כואב, לא כולם כואב להם.

...

ת. האם הוא עבר ניתוח סביב הברך כדי להוציא את המסמר הזה

ש. ככל הידוע לי לא

ת. יש לכך משמעות, אדם שמאוד כואב לו ומפריע לו אז הוא בא בדרישה שיפתרו את הבעיה ויוציאו את המתכת, הוא בחור בן 26 אדם צעיר ניתן להוציא את זה.

ש. תיארתי לעצמי שתאמר את זה ולכן בדקתי גם מאמרים שמדברים על מצב שלאחר תוצאה של מסמור, גם שם יכולים להשאר כאבים גם לאחר מכן

ת. אין מאה אחוז

ש. אבקש לסכם את הנקודה בשאלה- אתה מסכים איתי שלשיטתך מצאת שיש ליקוי שבא לידי ביטוי בכאב והגבלה של הברך ובכל זאת אינך סבור שהתובע זכאי לקביעת נכות

ת. הליקוי הוא לא מתאים לנכות לפי המבחנים של המללa

ש. לפי המבחנים של הברך או מבחנים כללים

ת. גם של הברך וגם מבחנים כלליים שזה נוגע למכלול הדברים שאמרתי, כלומר שיש בעיה זה צריך להתבטא בפרמטרים אחרים חוץ מהליקוי בכיפוף שהוא מראה, צריך להיות ביטוי גם במבחנים אובייקטיבים אחרים.

ש. האם אתה סבור שהגבלה בכיפוף הברך, המלווה בכאבים אינה עונה על ההגדרה קיימת השפעה קלה על כושר הפעולות הכללי או התנועות

ת. במקרה שלנו זה לא מתקיים.

ש. לא מתקיים כי הוא לא סובל

ת. הוא אפילו לא אמר שכואב לו הברך, פירטתי בפירוט.. סה"כ חוות הדעת מאוד מפורטת, אם היה אומר את זה הייתי כותב.

ש. הוא כן אומר שהוא מתקשה בעמידה, הוא כן אומר שהוא מתקשה בהליכה

ת. הוא קיבל 10% נכות על השבר בשוק, לתוצאות של השבר בשוק, שזה מתבטא בקרסול ושם קבעתי 10% נכות וזה יכול להסביר גם את הצליעה.

ש. אבל גם קבעת את הנכות על הקרסול מכיוון שמצאת הגבלה ניכרת בתנועתיות הקרסול ולא בגלל הניתוח שעבר בשוק

ת. זו הסיבה לצליעה.

ש. הנכות שקבעת לקרסול היא לא הסיבה לכאבים בכיפוף הברך

ת. לא.

ש. אותו דבר לגבי ההגבלה בברך,

ת. ההגבלה זה שוב גם ענין שהוא לא לגמרי אובייקטיבי, הוא קיים, אבל אמרתי לך ואני חוזר אם יש סבל בברך זה צריך להתבטא בפרמטרים אחרים וזה לא קיים כאן, הצילום תקין אין שום דבר. אז אם יש לו כאבים בדבר הזה אם זה מפריע לו שיוציא את המסמר, אם במבחן התוצאה הוא לא הוציא את זה זה רק מראה שהסבל סביב הברך הוא לא משמעותי".

(ראה בעמודים 38 – 41 לפרוטוקול).

מהמובא ברור כי כל שאלותיו של ב"כ התובע נענו בצורה יסודית ומעמיקה, תוך בחינת כלל הנתונים והסתמכות על מאמרים ונסיונו הרב של המומחה, כמומחה ברכיים בין היתר ("הייתי מנהל מחלקה 20 שנה, אמנם הברכיים זה המומחיות שלי" עמ' 38 לפרוטוקול).

אשר לטענות התובע ביחס לקביעת המומחה שאין לפסוק נכות בגין צלקות , השיב המומחה כי הוא רואה שלא לשנות מקביעתו שכן מדובר בצלקות קלות ופשוטות וביחס לצלקת שבשוק שמאל שיש לה פיגמנטציה כהה, אין לקבוע נכות כי אורכה קטן (ר' עמ' 34 לפרוטוקול שו' 18 -26).

19. תשובותיו של המומחה מקובלות בעיני ומלמדות על מומחיותו ניסיונו והתעמקותו בפרטי המקרה שלפנינו, ואני מאמצת מסקנותיו וקביעותיו, שמתבססות על בחינת המקרה על כל היבטיו והמסמכים הרפואיים שנחשף אליהם, ניסיונו הרב והבדיקות הקליניות שערך.

פסיכיאטריה

20. מומחה בית המשפט, פרופ' משה קוטלר, קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 34ב'(1)ו-(2) לתקנות המל"ל "וזאת על רקע הפגיעה הגופנית ובעטייה מוגבלותו הגופנית, וכן קבע ש"נשארו שיירים של הפרעה נפשית בגין התאונה".

מומחה בית המשפט קבע עוד:

"אני מעריך את דרגת הפגיעה הנפשית של הנבדק בשיעור של 15% בדרגת ביניים לסעיפים 34 ב (2) ו (3) לתקנות המל"ל למשך שנתיים. מנכות זו יש לנכות שליש על רקע בעיות הסתגלות וקליטה בארץ ובעטיים התקפי זעם שתועדו עד קודם לאירוע נשוא תובענה זו, כך שנכותו בגין האירוע נשוא תובענה זו הינה בשיעור 10% לשנתיים".

21. מומחה בית המשפט זומן בתחילה על ידי הנתבעת.

לאחר מכן הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על זימונו של מומחה בית המשפט.

התובע, לאחר הודעת הנתבעת האמורה, לא זימן את מומחה להחקר על חוות דעתו.

נוירולוגיה ורפואה פנימית

22. לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים, מצא התובע לבקש מינוי מומחים בתחום הנוירולוגי והפנימי.

בקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי נבעה מתשובתו של מומחה א.א.ג לשאלת הבהרה מטעם התובע:

"תופעות דמויות טנטון מופיעות גם בתחום הפסיכיאטרי, האורתופדי והנוירולוגי. אז מדובר בהלוצינאציות שמיעה ו/או בבעיות כלי דם במוח ובצוואר" (ראה תשובה 10 לשאלות ההבהרה).

לטענת התובע תשובה זו היוותה ראשית ראיה למינוי נוירולוג, זאת ביחס לתלונות התובע לטנטון שלהן לא נמצאה סיבה בתחום הא.א.ג.

לאור בקשת המינוי, הורה בית המשפט לשלוח שאלת הבהרה נוספת למומחה א.א.ג:

"האם נוכח תלונותיו של התובע, ממצאי בדיקות והרשומה הרפואית שהוצגה, קיים צורך ומקום במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי" (ראה החלטה בפרוטוקול מיום 9.3.2014).

תשובת המומחה התקבלה ביום 5.5.2014 ולאחריה קבע בית המשפט כי אין מקום להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי.

"לאור תלונותיו של התובע, ממצאי הבדיקה הקלינית, הבדיקות השונות ורשומה הרפואית שהוצגה בפניי, אינני רואה מקום או צורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי".

בקשה למינוי מומחה בתחום הפנימי הוגשה מאחר שלטענת התובע הוא עלה במשקל באופן ניכר לאחר התאונה, עד אשר הגיע למשקל 130 ק"ג. לטענת הנתבעת, התובע סבל מהשמנת יתר עוד לפני התאונה וכי אין בידי התובע תיעוד רפואי המעיד על קשר סיבתי בין התאונה לעלייה במשקל.

בפרוטוקול מיום 9.3.2014 התבקש התובע להשלים הבקשה למינוי בצירוף תיעוד רפואי המתייחס למשקלו של התובע. תיעוד רפואי זה לא הומצא על ידו ולבסוף חזר בו התובע מבקשת המינוי.

23. משחזר בו התובע מבקשתו למינוי מומחה בתחום רפואה פנימית, אין להידרש לטענותיו כיום לפיהן השמנתו של התובע היא כתוצאה מהתאונה וכי יש לה השלכות על מצב בריאותו.

24. התובע גם לא חידש בקשתו למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, על אף שמדובר בהחלטת ביניים שניתנה בטרם נחקר המומחה בתחום האורטופדי.

מעבר לאמור, המומחה בתחום האורטופדי, פרופ' סודרי, התבקש להתייחס גם לסוגיה זו והעיד כי לתובע אין כל חסך נוירולוגי, והפנה לתחום הנפשי. מומחה, שכאמור, לא זומן על ידי התובע.

סיכום הנכות הרפואית

25. הנה כי כן, לאחר ששקלתי את טענות ב"כ התובע לעניין נכותו של התובע ולאחר שעיינתי בחוות הדעת, בתשובות לשאלות ההבהרה, ושמעתי באריכות את חקירות המומחים, מצאתי שלא זה המקרה החריג בו יסטה בית המשפט מקביעותיו הרפואיות של המומחים מטעמו.

26. לא זו בלבד שאין מדובר בטעות כלשהי של מי מהמומחים, אלא שחוות הדעת כמו גם התשובות בחקירה (מומחה בתחום א.א.ג ובתחום האורטופדיה) הסבירו היטב את חוות דעתם את נימוקיהם, תוך נימוק אמיתי וכן ותוך הסתמכות על כלל התיעוד הרפואי שהונח לפניהם, על בדיקות קליניות שערכו ונסיונם הרב.

27. לנוכח האמור אני מורה על קבלת חוות דעתם המנומקת של מומחי בית המשפט על מסקנותיהם.

28. שקלול הנכויות של התובע, מביא את נכותו הרפואית המשוקללת כתוצאה מהתאונה לשיעור של 23.05% (19% משוקללת בתחום האורטופדי ו- 5% בתחום הנפשי).

29. נכויות זמניות -

בתחום האורטופדי –

100% מיום 19.05.2009 עד יום 10.10.2009 – סה"כ 4 חודשים ו-21 ימים

50% מיום 11.10.2009 עד יום 31.01.2010- סה"כ 3 חודשים ו-20 ימים.

30% מיום 01.02.2010 עד יום 30.40.2010- סה"כ 3 חודשים.

(ראה בחקירתו של פרופ' סודרי)

בתחום הפסיכיאטרי –

10% למשך שנתיים.

נתוני השתכרותו של התובע – והפסד שכר לעבר

30. בתקופה שקדמה לתאונה עבד התובע במפעל מצרפלס בקיבוץ מצר.

חישוב שכרו של התובע לפי תלושים שצורפו -

08/2005 עד 12/2005: ממוצע של 8,749 ₪ ברוטו (על פי התלושים) (טופס 106 לא הוגש לשנה זו).

01/2006 עד 12/2006: ממוצע של 9,673 ₪ ברוטו (על פי התלושים) (על פי טופס 106 9,723 ₪).

01/2007 עד 12/2007: ממוצע של 9,327 ₪ ברוטו (על פי התלושים) (על פי טופס 106 9,420 ₪).

01/2008 עד 12/2008: ממוצע של 9,875₪ ברוטו (על פי התלושים) (על פי טופס 106 9,544 ₪).

01/2009 עד 04/2009 ארבעת החודשים עובר לתאונה : ממוצע של 4,586 ₪ ברוטו (על פי התלושים) (על פי טופס 106 ינואר – מאי (שבו עבד התובע כשני שלישים מהחודש) – 3,190 ₪).

31. מעיון בתלושי השכר עולה כי החל מחודש אוקטובר 2008 עד מועד התאונה חלה ירידה משמעותית בשכרו של התובע.

32. על פי תצהירו של התובע הוא התקדם לתפקיד מנהל מחסן של חומר גלם ובשל כך שכרו עלה,

כאשר לירידה בשכרו, לטענתו, בשנה האחרונה לעבודתו החל התובע ללמוד חשמלאות רכב ובשל כך, ויתר על תפקידו הניהולי ועבר לעבוד באולם הייצור (סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית) מה שהביא לירידה הגדולה בשכרו.

מנגד, בתצהיר התשובות לשאלון (שאלה 37,נ/7) התובע טוען כי עד שנת 2009 התובע הגיע למשכורות גבוהות אשר הגיעו לסך של 12,000 ₪. אך בשנת 2009 המפעל הפסיק לעבוד בסופי שבוע ולכן משכורתו של התובע ירדה לסך של 5000 ₪ בממוצע.

33. לעניין זה, נחקר התובע והשיב:

"ש. אתה זוכר שענית תשובות לשאלון שהפנתה אליך הנתבעת ותשובות לשאלון שהפנתה אליך הנתבעת בשאלה 37 לשאלון התבקשת לפרט מפנה לתשובה בתצהיר שלך. זה נכון מה שכתבת.

ת .כן .

ש .מה שחסר לי פה זה מה שמופיע

תשובות ושאלות מוגשות ומסומנות נ/7.

ש. מה שחסר לי פה מה שמופיע בתצהיר עדות ראשית שלך שאתה טוען שירידה משכר לא בגלל שהמפעל הפסיק לעבוד אלא כי התחלת ללמוד. לא רואה בתשובות לשאלון זה מופיע בעדותך 2014.

ת. יכול להיות שלא זכרתי.

ש. למעשה מהתצהיר עדות ראשית שלך אתה טוען שהיית צריך לוותר על תפקיד כי למדת.

ת. כן.

ש. למה לא מביא אישור מצפרלקס על הירידה בשכר שוויתרת על התפקיד שיבהיר. השכר הוקטן טון פחות מחצי.

ת. אף אחד לא דרש ממני.

ש. לא צרפת לתצהיר שלך איזה אישור מהמקום שבו למדת שנראה מתי החלו הלימודים אם זה תואם ל- 2008 שהשכר ירד, על היקף לימודים שלך שלמדת איזה שהוא אישור.

ת. לא נדרש ממני.

ש .אתה חושב שתטען בעל פה שהתחלת ללמוד זה יספיק.

ת. כן.

ש. למדת במקום מסודר.

ת .כן. עשיתי מבחן לתחום שלמדתי ועברתי את המבחן בהצלחה. לא זוכר מתי עשיתי מבחן.

ש. זה בטוח היה אחרי שסיימת את הלימודים שהפנו שיקום מבטוח לאומי.

ת. זה היה אחרי התאונה סיימתי לימודים .

ש. מתוך הדברים שאתה כותב זה היה אחרי שסיימת את שיקום במלל. אז חזרת השלמת לטענתך לימודים אז נבחנת.

ת. עשיתי הפסקה. התעודה השארתי במקום שלמדתי לא הלכתי להביא אותה וזה עד היום .

ש. יש מכתב שאומר שעברת את המבחן.

ת. לא קבלתי שום מכתב עשיתי מבחן של המדינה נבחנתי בתל אביב. לא יגיד סתם תאריך כי לא יודע לא זוכר. לא זוכר אם היה ב- 2013 לא אגיד סתם הרבה דברים יכול להיות.

ש. מה הקשר בין מבחן לבין השאלה מתי התחלת את הלימודים שאתה טוען שבגללם השכר שלך ירד.

ת .התחלתי את לימודים שעברתי מחלקה שעבדתי במצרפלס, קבלתי מחלקה יותר גמישה שאוכל לקבל שעות ללימודי ונפסקו הלימודים בגלל התאונה. למדתי במכללה לחשמלאות רכב.

אחרי שעברתי את התאונה שלחו אותי מהמלל ללמוד עברית וקורס מחשבים. לא נדרש ממני שום דבר אלא רק להגיע.

לפני התאונה רציתי ללמוד חשמלאות רכב ולא הייתי צריך מכינה.

ש. לפני התאונה התחלת את הקורס למה לא מביא אישור שהתחלת את קורס לפני התאונה. אותו קורס שציינת בסעיף 22 . שנים ארוכות אחרי 2009 איזה מסמך שתומך בטענתך.

ת. לא נדרש ממני (עמ' 22 שו' 12-32, עמ' 23 שו' 1-17 לפר').

34. לעניין ירידת השכר בסוף שנת 2008 השיב התובע בחקירתו:

ש. השכר שלך החל לרדת בסוף 2008 בחודש 11/2008 רואים תלוש 3643 ש"ח ברוטו בחודש דצמבר 2008 4102 ש"ח 1/09 3404 ש"ח, 2/09 3999 ש"ח ,

ת. נכון.

ש. 3/09 5125 ש"ח ,

ת. נכון.

ש. אם אצרף את כל התלושים מ- 11/08 ואילך עד 3/09 השכר מאד נמוך זה נכון .

ת. נכון.

ש .בחודש 4/09 6600 ש"ח.

ת. נכון .

ש. למה בחודש אפריל יותר סכום משאר חודשים.

ת .מדובר לפני שש וחצי שנים לא יכול להזכר אם אני זוכר יכול להיות שהיו חגים והיה לי חופש מלימודים ועבדתי יותר ימיים.

ש. מבין שהתאונה ב- 19/5 החודש אחרון שעבדת מלא 4/09

ת. כן .

ש. אם אני אסתכל על חודשים ינואר עד אפריל 2009 זה ייתן מושג על שכר ממוצע לשנת 2009 נכון .

ת. לא מבין בזה זה קצת מתמטיקה.

ש. בתלושים בנצר פלסט יש גם נתון מצטבר מפנה לחודש אפריל 2009 יש נתונים מצטברים וסך כל התשלומים בשנת 2009 18,343 ש"ח. זה נכון הגיוני.

ת. כן.

ש. מפנה לנתון הזה ומחלק ל- 4 בממוצע לשנת 2009 מקבל 4585 ש"ח בממוצע לחודש. אתה רוצה לתקן מה שאמרת בתצהיר לגבי שכר שלך לפני התאונה. זה אני לוקח מחודש אפריל שהיה שכר גבוה.

ת. לא רואה את הפרש הגדול שם.

(עמ' 23 שו' 20-32, עמ' 24 שו' 1-9 לפר').

בהמשך החקירה, מוסיף ב"כ הנתבעת להעלות סתירות בתצהירו של התובע לעניין הסיבה לירידה בשכר:

"ש. יודעים מתוך תצהיר שלך שבסוף 2008 נצר פלסט שינו צורת עבודה והפסיקו לעבוד בסופי שבוע זה נכון.

ת. היו פחות סופי שבוע לעבוד.

ש. ציינת בתצהיר תשובות לשאלון שלך בתשובה לשאלה 37 ציינת כסיבה שבגללה השכר שלך ירד לכ- 5000 ש"ח בממוצע.

ת. כן. חלק.

ש. מבין גם שזה לא היה ב- 2009 זה החל בסוף 2008 הירידה הדרסטית עד משכורת 3000 ש"ח החלה ב- 11/08

ת. הלימודים שלי החלו בתאריכים ב- 2008 אם אני זוכר טוב. לא אמרתי שאני זוכר נכון.

ש. יש לי הרגשה שהזכרון שלך מותאם לנתונים שאני מציג לך שמציג לך ירידה בשכר בחודש 11 ולא ב- 2009 אז פתאם אתה זוכר היה פשוט להביא בגינו מסמכים .

ת. אני רוצה להגיד רק את האמת. לא רוצה לענות לשאלות שלא בטוח מסיבה שלא זוכר.

ש. לא זוכר מתי התחלת ללמוד ב- 11/08 או 4/09

ת. זה לא היה ב- 4/09

ש. בשכר שלך בנצר פלסט הבדל משמעותי מ- 11/08 השכר שלך לחודש הזה ירד ל- 3643 ש"ח גם בחודש 10/08 השכר היה 5580 ש"ח. כלומר הירידה בשכר בחודש 10/08 . ציינת שזה היה בתשובות לשאלון כי המפעל הפסיק לעבוד סופי שבוע. המשכת לעבוד שם בכל זאת לא הלכת לחפש מקום עבודה אחר שיכולת להביא את יכולות שלך לידי ביטוי בצורה טובה יותר. נכון.

ת. הייתי מרוצה ממקום העבודה שלי

ש. והמשכת לעבוד שם גם שהשכר ירד, אנחנו מדברים על כמה וכמה חודשים רצופים לפחות 6-

ת. כן

(עמ' 25 שו' 7-32 לפר').

35. התובע שהביא וצרף מסמכים רבים לתצהירו, לא הציג כל ראיה, כדוגמת מכתב ממעסיק ו/או עדות שתתמוך בעמדתו לפיה ויתר על תפקידו כמנהל ועבר לעבוד במשמרות לטובת לימודים.

נוסף לכך, התובע לא הציג אישור לימודים מהמוסד בו למד המציין את מועד תחילת הלימודים.

יצויין, כי התובע שבוודאי ער לתביעה שהוגשה על ידו, העיד כי עבר מבחן בחשמלאות רכב בשנת 2013, משמע התובע היה בקשר עם המכללה, נכח בה, השתתף בבחינה לטענתו, לפיכך, ברור כי יכול היה להביא מסמך המלמד על מועד תחילת לימודיו, על מערכת השעות של לימודיו, אישור על בחינה שעבר, שנת הלימודים בה הוא נמצא מבחינת התעודה הרלבנטית. דבר מכל אלו לא הוצג. הדבר פועל לחובתו.

לכל אלו יש להוסיף שגם על פי עדותו של התובע שכרו ירד, גם, אם אם לא רק, בהעדר ראיות אחרות, לנוכח מעבר המפעל מצרפלס לעבודה ללא סופי שבוע.

36. בנוסף, התובע העיד שלא היה בירידה הדרסטית במשכורתו, בחודשים האחרונים של שנת 2008 ובשנת 2009, קרי, יותר מחצי שנה לפני התאונה, כדי לגרום לו לעזוב את עבודתו במצרפלס, וזאת בשל התנאים וזכויותיו שנצברו לאורך השנים.

עוד העיד התובע, כי לאחר שהיה מסיים לימודיו היה יכול לעבור מחלקות במצרפלס.

כאמור טענה אחרונה זו לא נתמכה באף עדות או ראייה על לימודיו עובר לתאונה, על אף שלטענתו לאחר התאונה היה בקשרים טובים עם המנהלים במצרפלס וכשכל ראיה לעניין לימודיו לא הוצגה ולא הוגשה.

37. מנגד, אין לשכוח כי החל משנת 2005 ועד אוקטובר 2008 (הגם שזה למעלה מחצי שנה עובר לתאונה) שכרו של התובע היה גבוה מאוד.

38. עוד זה המקום לציין, במסגרת השיקולים אותם עליי לשקול, כי על פי אישור שצורף לתיק המוצגים של התובע, מאז התאונה התובע לא חזר לעבוד במצרפלס.

מנגד, קיים מכתב של רופא תעסוקתי המלמד כי התובע יכול היה לחזור לעבוד במצרפלס, הגם שאם הגבלות.

על אף האמור, ועל אף הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט, התובע לא עבד 29 חודשים. במסגרת תקופה זו התובע פנה לאגף שיקום במל"ל ושם עבר קורסים.

39. בחודש אוקטובר 2011 שב התובע למעגל העבודה והחל לעבוד ב"אליאב סוכנויות רכב". ממוצע שכרו לחודשים 11/2011 עד 02/2012 עמד על סך של 4,456 ברוטו ₪.

40. בחודש 12/2012 החל התובע לעבוד "בבית אקשטיין קהילה מוגנת" שם עובד כמטפל עד היום. בתקופה שבין סיום עבודתו בסוכנות הרכב ועד התחלת העבודה בבית אקשטיין, משך של 9 חודשים התובע לא עבד (ר' דוח רציפות המל"ל.

שכר התובע מעבודתו בית אקשטיין:

12/2012- 4,537 ₪ ברוטו

2013- ממוצע שכר לפי תלושי שכר סך של 5,574 ₪ ברוטו.

2014 ממוצע שכר לפי תלושי שכר סך של 6,286 ₪ ברוטו.

01/2015 -08/2015 ממוצע שכר סך של 6,538 ₪ ברוטו.

41. בחקירתו בבית המשפט אישר התובע כי הוא עתיד לקבל תעודת מדריך מוסמך וכתוצאה מכך יקבל העלאה (ר' עמ' 27 שו' 14-26), עד שכר של קרי כ- 7,600 ₪ ברוטו לחודש.

42. שכרו הנוכחי של התובע בבית אקשטיין גבוה משכרו של התובע בחצי שנה עובר לתאונה, אולם הוא נמוך משמעותית משכרו של התובע בשנים 2005 – 10/2008.

43. לאור כל הנתונים האמורים, ברור מדוע יקשה עליי לקבוע הבסיס ממנו יש לגזור את נתוני שכרו של התובע לעבר על מנת שלחשב את הפסדי שכרו לעבר כתוצאה מהתאונה.

44. כאן אעיר, כי במסגרת זו לא מצאתי לקבל טענתו של התובע כי יש לחשב את בסיס שכרו עובר לתאונה לפי ממוצע לשנים 2006 עד 2008. רחוק היה התובע מלהוכיח כי כתוצאה מלימודיו שכרו פחת. מנגד, אין לקבל את טענות הנתבעת לפיהן יש לחשב שכרו רק על בסיס שנת 2009 וזאת מאחר שנתוני שכרו קודם לכן היו גבוהים מאוד, וייתכן שאילולא התאונה היה משנה נתוני השתכרותו, יתכן והמפעל היה חוזר לעבודה בסופי שבוע, יתכן והיה משנה תפקידו, יתכן והיה לומד לימודי הנדסת חשמל כפי רצה וכיו"ב.

45. "לעיתים, הפסדי השתכרות בעבר הנם בגדר נעלם, רב בהם הנסתר על הנגלה, ואין לחשבם במדוייק" (ע"א448/87 המרמן קבלן בנין נ. חסן פ"ד מג(3) 810).

46. לנוכח כלל האמור, מצאתי כי לתאונה יש קשר סיבתי לכל הפחות חלקי אם לא מלא, לעזיבת התובע את מצרפלס, לצורך חיפוש עבודה אחרת, ומצאתי כי דרך של אומדן גלובאלי לגבי הפסד השתכרות בעבר דרך שנתקבלה בפסיקה, במקרים שאין בהם כדי לקפח את בעלי הדין (ע"א348/78 יפה נ. טרם, פ"ד לג (3) 659) היא הדרך שראויה במקרה זה, לתקופה שעד מתן פסק הדין.

47. זה המקום לציין כי גם ב"כ הצדדים שהיו ערים לנתונים האמורים, הסכימו כי זה המקום שיש לפסוק על דרך האומדנא (על אף שכל אחד מהם, כמובן, סבר כי יש לפסוק סכומים אחרים בתכלית, כשב"כ התובע עתר לפיצוי של 150,000 ₪ לעבר (לאחר הפחתת השכר אותו קיבל התובע ותקבולים אחרים) וב"כ הנתבעת עתר לפיצוי מקסימלי של 42,480 ₪ (6* 4,580 ₪ לששה חודשים + 5000 ₪ עד חזרתו לעבודה ב- 2011 ומאז ועד היום 10,000 ₪ נוספים).

48. לאחר ששקלתי את כלל הנתונים שלפניי, מצאתי לקבוע כי יש לפצות את התובע בגין הפסדים שכר לעבר, מעבר לשכרו בכל אחת מהעבודות שעבד בסך גלובאלי של 120,000 ₪.

נכות תפקודית וגריעה בכושר השתכרות:

49. להבחנה בין נכות רפואית לנכות תפקודית יפים דבריו של כב' השופט אור בע"א 3049/93 גירוגיסאן נ' רמזי פ"ד נב (3) 792:

"המקרים שבהם נוהג בית-המשפט להשתמש בשיעור הנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדרך-כלל, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית. אך לא תמיד כך. לעתים, הנכות התפקודית – דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו – אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף. במקרה כזה, הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20%, אף שייתכן שלא יהיה בהן הפרעה תפקודית כלשהי, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ-20%. נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה."

50. כמו כן ראה את פסק דינו של כבוד השופט עמית שניתן לאחרונה (11.1.15) בע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ :

"ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לנכות תפקודית, כאשר המונח האחרון משמש לתיאור השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של הנפגע בכל תחומי החיים. יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש הנזק של גריעה או אובדן כושר השתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי והעיקרי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע (להבחנה בין נכות תפקודית לבין פגיעה בכושר השתכרות ... ברי כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה התפקודית ובין אלה לבין הגריעה מההשתכרות או מכושר ההשתכרות של הנפגע, וייתכנו פערים ביניהן, אם למעלה ואם למטה ... המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות ומתרשמת, לעיתים באופן בלתי אמצעי, ממכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה [פורסם בנבו] בפסקה 8 (25.7.2010)). ... על אף המגמה הגוברת והולכת לייעול, פישוט והאחדה של הכללים לפיצויים בגין נזקי גוף, יש לזכור כי התאמת הפיצוי לנפגע היא לעולם אינדיבידואלית ומונחית מטרה של עקרון השבת המצב לקדמותו. לכן, אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות".

51. במקרה שלפנינו סובל התובע כאמור ממספר פגיעות בתחום האורתופדי ובתחום הפסיכיאטרי.

52. לטענת התובע עד למועד התאונה, הוא היה בריא בגופו ותפקד מצוין ללא כל מגבלות.

"הייתי פעיל מאוד מבחינה ספורטיבית וגופנית. לפניי התאונה הייתי הולך כל יום לים. השתתפתי בתחרויות שחייה. קיבלתי מדליות... (ר' סע' 28 לתצהיר התובע).

בשל מצבו הרפואי לאחר התאונה, טוען התובע כי הוא מתקשה ללכת עקב הפלטינה ברגלו, מוגבל בקרסול שמאל, סובל מפריצת דיסק בגב, חווה פגיעת כתף וצוואר משמאל, שומע צפצופים באוזניים וסחרחורות, חווה התקפי זעם, ירידה במצב הרוח ועוד. (ראה סע' 31 לתצהיר התובע).

53. מעדותו של התובע והעדויות שבפניי עולה כי אופי העבודה בה עסק התובע עובר לתאונה היה פיזי.

עם זאת עולה כי גם כיום בעבודה בבית אקשטיין שם הוא עובד עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, מדובר בתפקיד שלו פאן פיזי. התובע פירט בתצהירו את התפקיד:

"הגדרת התפקיד שלי היא מדריך. אני מחלק תרופות, מדבר עם דיירים, עוזר להם בגילוח ובאוכל, משגיח עליהם שלא יריבו בניהם" (סע' 24 לתצהירו).

54. על פי הנטען בתצהיר, לטענת התובע הוא מתקשה לעמוד, הולך עקום, צולע ורגלו מתנפחת אחרי שהולך הרבה בעבודה (סע' 29 לתצהיר).

55. על אף האמור, השיב מומחה בית המשפט, פרופ' סודרי, כי אין מדובר בהגבלה משמעותית:

"ת. לא. אני מאמין לו שיש לו צליעה. כי יש סיבה לצליעה הרי הוא שבר את השוק, לפעמים אנו מרגישים טוב, יום אחד צולעים ויום אחד לא צולעים, ברגע שהוא שבר את השוק מצאתי הגבלה בתנועתיות בקרסול, יש עדיין דיפורמציה בשוקית עצמה שיכול להשפיע על הקרסול וזה יכול להוות רקע לצליעה, זה מה שאני מצאתי, אתה שואל אותי לגבי רופא אחר יכול להיות שלא צלע אצלו, זה בפרק זמן אחר. אני לא קבעתי נכות על סמך הצליעה, אז כך שהפרמטר של הצליעה לא כזה משמעותי.

ש. ההליכה שלו היא תקינה אין לו מגבלה בהליכה

ת. אני לא ראיתי מגבלה בהליכה. אולי למרחקים ארוכים.

ש. התובע היה פה בביהמ"ש והעיד שאינו מטופל בגין התאונה כבר תקופה ארוכה לפחות שנתיים וחצי מהיום היה באוקטובר 15 בבימ"ש, האם יש בכך כדי להעיד שגם הממצאים שאתה מצאת אינם גורמים לו למגבלה בחיי היום יום

ת. לא הגבלה משמעותית, לא משהו שמפריע לו בחיי היום יום"

(עמ' 46 לפרוטוקול)

56. מנגד, יש לזכור כי לתובע נקבעה נכות אורתופדית בגין הגבלה בתנועות קרסול וכתף שמאל. נכויות שמעצם טיבן, הן נכויות תפקודיות. סביר כי המאמץ שנדרש מהתובע לצורך פעולות יום יומיות, המחייבות תנועתיות הרגל והכתף, כגון הליכה, הרמת משקלים וכדומה גובה ממנו מאמץ רב אשר עלול להשפיע על כושר העבודה והתפקוד של התובע.

עוד יש לציין כאן, כי על פי תע"צ שהוגש מהמל"ל, ובמיוחד דוח הפסיכולוגית, מתואר התובע כאדם עם נטיות מובהקות לעיסוקים הכרוכים בעבודה פיסית, וסביר בעיני כי נכויות אורטופדיות יש להן משמעות ביחס אליו.

57. אשר לנכות הנפשית – מדובר בנכות בשיעור נמוך יחסית של 5%, אך התובע הצהיר כי סובל מהתפרצויות בעבודה (סע' 27 לתצהיר).

ייתכן, כי תהיה להתפרצויות אלו נטענות השפעה תפקודית בהמשך חייו המקצועיים.

58. במסגרת זו נקבע לא פעם בפסיקה כי יש לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד אפילו לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות, זאת מפני החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה (ר' עא 4837/92 "אליהו" חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה , מט (2) 257).

59. זו המקום לציין כי התובע עתר לפיצוי בגין אב נזק זה בסך של 650,000 ₪ והנתבעת סברה כי יש לפסוק סך של 70,000 ₪.

60. לאחר ששקלתי את הראיות, את שכרו של התובע כיום, נכויותיו, גילו, מצב תעסוקתו עובר לתאונה וכיום, מידת השפעתה האפשרית של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו הוא עבד קודם לתאונה וכיום, והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד, מצאתי לפסוק לתובע סך גלובאלי של 220,0000 ₪ (מחצית חישוב אריתמטי משכר של 7,600 ברוטו, בנכות של 23.05% מביא לתוצאה של 219,134 ₪).

הפסדי פנסיה

61. לנוכח קביעותיי ביחס להפסדי שכר לעבר ולעתיד, יש להוסיף פיצוי בגין הפסדי פנסיה בשיעור 12% מהפסדי השכר (שיעור הפרשת המעסיק לתנאים סוציאליים לפי צו ההרחבה לפנסיית חובה, ר' ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, [פורסם במאגרים משפטיים, 2014]. סכום זה מגיע לכדי סך ₪ 40,000 (במעוגל).

הוצאות רפואיות הוצאות נסיעה וניידות

62. התובע עותר לפיצוי בסך של 150,000 ₪ והנתבעת טוענת כי לכל היותר יש לפסוק סך של 3,000 ₪ לעבר בלבד.

63. חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק הבריאות"), מעניק זכות לכל תושבי המדינה לשירותי בריאות, כמשמעותם בסעיף 3 לחוק האמור. שירותי הבריאות ניתנים על פי סל שירותי הבריאות, בתחומים המוגדרים בחוק (ס' 6 לחוק). סל שירותי הבריאות מוגדר בסעיף 7 לחוק הבריאות. קופות החולים חייבות לתת לחבריהם את שירותי הבריאות. כמו כן מאז כניסתו לתוקף של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו- 2010), התשס"ט-2009, התובע אף לא נדרש לשאת בתשלום של השתתפות עצמית.

64. התובע הציג כי פנה לטיפולי פיזיותרפיה וריפוי ועיסוק רבים כחלק משיקומו. כמו כן ציין כי נשא בסכומים רבים בגין השתתפות עצמית.

התובע צירף לתצהירו קבלות על סך 2400 ₪ וטען כי אין בידיו את כל הקבלות.

65. פגיעותיו האורתופדיות של התובע הצריכו תקופת שיקום ארוכה במסגרתה נזקק התובע לטיפולים רבים. אני סבורה כי בראש נזק זה יש לפסוק על פי האומדן וגם אם מרבית הטיפולים הרפואיים הם על חשבון קופת החולים, וזאת מששוכנעתי כי נגרמו לתובע הוצאות בגין השתתפות בקבלת טיפולים רפואיים וכן בהוצאות רפואיות מוגברות לצורכי הטיפולים אותם עבר.

לעתיד- התובע אף אישר כי כבר שנים אינו מטופל כתוצאה מהפגיעה בתאונה.

עם זאת, התובע גם הצהיר והעיד כי הוא סובל מכאבים, ולפיכך, גם טיפולים שניתנים במסגרת סל הבריאות דורשים תשלום מסויים של השתתפות עצמית. הוא הדין ברכישת תרופות שיש להן עלות בהתאם לסוג התרופה.

זאת ועוד, יש לשים לב כי נקבעה לתובע נכות בתחום הנפשי וייתכן ובעתיד יבקש לטפל בנכות זו בדרך של טיפולים מתאימים.

אמנם פרופ' קוטלר קבע בחוות דעתו כי טיפולים אלו יכולים להנתן במסגרת ציבורית, אך מצאתי כי יש לאשר גם כאן השתתפויות כלשהן להן ידרש וכן אפשרות של מספר טיפולים באופן פרטי (דבר שאושר ביחס לנכות פסיכיאטרית).

66. אשר להוצאות נסיעה - לטענת התובע, זמן ממושך לאחר התאונה, לאור המגבלות ברגליו, נמנע מלהתנייד בתחבורה ציבורים ונזקק לשירותי מוניות ונסיעות ברכב פרטי.

התובע צירף לתצהירו קבלות בסך 663 ₪ בגין נסיעות וחניה.

67. בשוקלי את כל אלה ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד והוצאות נסיעה על - 20,000 ₪ (כשסכום זה משוערך להיום).

עזרת צד ג'

68. במסגרת זו עתר התובע לפיצוי בסך של – 100,000 ₪ לעבר ו- 200,000 ₪ לעתיד. הנתבעת טענה כי יש לדחות דרישה זו של התובע משלא הועסקה כל ערה בשכר, משמדובר לכל היותר בעזרת בני משפחה שאינה חורגת מזו הניתנת בין בני משפחה בשעת צרה, וכי בתקופת אשפוזו הוא זכה לעזרה מהמוסד המטפל ו/או השיקומי

69. מעיון בתצהירי התובע ואמו עולה כי לאחר התאונה שב לבית הוריו בחיפה, שם אמו טיפלה בו משך תקופת השיקום.

"בגלל המצב שלי הייתי עושה צרכים במקלחת כי לא יכולתי לשבת על האסלה. אמא שלי הייתה עוזרת לי להתקלח, להתלבש, לנעול נעליים. לא חשבתי שבגיל כזה אמא שלי תצטרך להלביש אותי" (סע' 13 לתצהיר עדות ראשית).

"כשריאד חזר הביתה שמנו במקלחת ידיות כדי שריאד יוכל לתפוס אותן בזמן המקלחת. אני הייתי עוזרת לו להתקלח, להתלבש, הייתי מכינה לו אוכל. אם לא הייתי עושה את זה בעצמי היינו צריכים לשכור לו מטפלת" (סע' 4 לתצהיר אם התובע).

בתצהירו תיאר התובע עזרה שניתנה לו בביתו:

"בגלל המצב שלי באו אליי הביתה לעשות לי פיזיותרפיה, להזריק לי זריקות לדילול דם כי כל הזמן הייתי בישיבה ושכיבה, להחליף לי תחבושות" (סע' 14 לתצהיר).

לעניין זה, העידה האם בחקירתה כי אותה עזרה ניתנה ע"י אחות מטעם קופ"ח.

ש. כתבת בתצהיר שאחרי התאונה שחזר הביתה הגיעה אחות להחליף לו תחבושות.

ת .כן .היא באה פעמיים שלושה בשבוע.

ש. לאחות לא הייתם צריכים לשלם היא באה מקופת חולים .

ת .כן. (עמ' 32 שו' 18-22 לפרוטוקול).

70. לעניין עזרת קרובי משפחה נשתרשה ההלכה כי:

"כבר נפסק לא אחת שגם כאשר בני משפחה סועדים את הנפגע בחוליו, הרי אם ברור שהוא זקוק לעזרה זו בגלל מצבו, לא ייהנה המזיק ממאמציהם של קרובי המשפחה והוא חייב לפצות את הניזוק על העזרה שנזקק לה ושקיבל מהם" [ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ, [פורסם באתר משפטי] (1997)].

71. מהעדויות ומהראיות עלה כי בתקופה הסמוכה לתאונה נזקק התובע לעזרה צמודה ומיוחדת של אמו.

אך כאן יצויין, שלא נטען ע"י התובע, ממילא לא הוכח, כי נזקק לעזרת צד ג' בשכר.

72. לאחר בחינת מכלול השיקולים כאמור, לרבות הנכויות שנגרמו לתובע, תקופת אי הכושר הארוכה, תצהירי העדים והמסמכים, אני פוסקת לתובע באב הנזק של עזרת צד ג' של קרובי המשפחה, לעבר סך גלובאלי של 20,000 ₪.

אשר לעתיד – לנוכח פגיעה האורטופדית מחד גיסא, אך לנוכח העדר הטיפול בשנים האחרונות ולנוכח העובדה שהתובע עובד במשרה מלאה, ולא נזקק כיום לעזרה ממשית של צד ג', תוך התחשבות בעובדה שייתכן ויזדקק לעזרה כזו בעתיד, עם חלוף השנים, אני פוסקת סך של 25,000 ₪.

כאב וסבל

73. לתובע כאמור נכות רפואית משוקללת בשיעור של 23.05%. בנוסף הוא אושפז בבית החולים למשך 25 ימים. על כן ובהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון),תשל"ו-1976 מסתכם הפיצוי בצירוף הפרשי ריבית ממועד התאונה בסך של 53,300 ₪ (מעוגל).

ניכויים

74. מהסכומים האמורים יש להפחית את הסכומים הבאים:

תשלום תכוף (קרן ללא שכר טרחת עו"ד) סך של 18,301 ₪ נכון ליום 7.2.2010 – קרי סך של 21,370 ₪ לאחר ריבית והצמדה (במעוגל).

תשלומי מל"ל, משוערכים להיום, ריבית והצמדה, סך כולל של 57,250 ₪ (במעוגל).

75. לא מצאתי להורות על ניכוי שכר טרחת המומחה בתחום א.א.ג בו נשאה הנתבעת.

סוף דבר

76. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. כאב וסבל 53,300 ₪

ב. הפסדי שכר לעבר 120,000 ₪

ג. גריעה בכושר ההשתכרות 220,000 ₪

ד. פנסיה 40,000 ₪

ה. הוצאות רפואיות ונסיעות (ע+ע) 20,000 ₪

ו. עזרת הזולת (ע+ע) 45,000 ₪

סה"כ 498,300 ₪

ז. ניכויי מל"ל 57,250 ₪ -

ח. תשלום תכוף שהוקדם 21,370 ₪ -

סה"כ לאחר ניכויים סך של 419,680 ₪

77. על הנתבעת לשלם לתובע סך של 419,680 ₪.

בנוסף תישא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד כחוק.

עוד תישא הנתבעת בהוצאות ההליך בסך של 7,000 ₪ (סכום זה כולל אגרה ששולמה) ותשלם את יתרת האגרה.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ו, 22 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.