בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהגישה הנתבעת.

בבקשתה, הלקונית יש לומר, טוענת הנתבעת כי סיכויי הערעור, הנסמך על נימוקים משפטיים, הינם גבוהים, כי משהתובעות השהו תביעתן למשך 4 שנים הרי שדחיית מועד תשלום סכום פסק הדין למשך מספר חודשים עד להכרעה בערעור לא ייגרום להן כל נזק, וכן כי חיובה בביצוע פסק הדין יפגע בתזרים המזומנים שלה ובמהלך התקין של עסקיה.

התובעות מתנגדות לבקשה, הן בטענה כי סיכויי הערעור, המכוון, להבנתן, לקביעות עובדתיות בפסק הדין- נמוכים, בטענה כי הבקשה אינה מנומקת כנדרש, ובטענה כי אין מצבה הכלכלי של הנתבעת אינו מהווה שיקול לביצוע פסק דין המטיל עליה חיוב כספי.

לאחר שנתתי דעתי לעמדות אלה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה אינה מפורטת ואינה מנומקת דיה ובכך טעם לדחותה.

ענייננו בפסק דין כספי, אשר כרגיל אין מעכבים ביצועו.

לא נטענה טענה לגבי קשיים בהשבת המצב לקדמותו, וממילא לא הועלה טעם לעיכוב פסק הדין הכספי בענייננו.

השיהוי הנטען בהגשת התביעה אינו רלבנטי לשאלת עיכוב ביצועו של פסק הדין.

מצבה הכלכלי של הנתבעת אינו שיקול רלבנטי לעיכוב הביצוע, וטענה לעניין זה אף לא פורטה כראוי ולא הוכחה.

על כן, הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין נדחית.

אין צו להוצאות.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.