מבוא

1. בפניי תביעה כספית שהוגשה מלכתחילה כתביעה בסד"מ על ידי התובע – תאגיד בנקאי, לתשלום יתרת חוב שנותרה בחשבון הנתבעת 1 שתיקרא להלן "העמותה", ובערבות הנתבעים 2-5 אשר חתמו כערבים לחובות העמותה במועדים שונים.

הנתבע 2 שימש כחבר ועד בעמותה והנתבע 3 שימש כיו"ר העמותה.

הנתבעים 2-3 חתמו על כתב ערבות מתמדת ובלתי מוגבלת בסכום לחובות העמותה ביום 9/3/09.

הנתבע 4 חתם כעבור כחודש על כתב ערבות מתמדת ובלי מוגבלת בסכום לחובות העמותה ביום 3/4/09 ושימש כחבר ועד בעמותה.

הנתבע 5 חתם על כתב ערבות מתמדת ומוגבלת בסכום עד לסך של 250,000 ₪ ביום 24/6/09.

כנגד הנתבעים 1-4 ניתנו פסקי דין בהיעדר הגנה על פי הפירוט להלן: ביום 4/10/10, ניתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 4, ביום 22/10/10 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגד הנתבע 2, ביום 13/6/12 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים 1 ו- 3.

הנתבע 5, נויפלד איתמר (להלן: "נויפלד" או "הנתבע") הגיש בקשת רשות להתגונן ועניינו של פסק דין זה מהווה הכרעה בעניינו של הנתבע 5 - נויפלד בלבד.

פסק דין זה עוסק בהיקף חובת הגילוי החלה על תאגיד בנקאי כלפי ערב על פי הוראת סעיף

22(ב)(3) לחוק הערבות תשכ"ז 1967 לאמור :

23(ב) "נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:

(1) ...................

(2) ..............................

(3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;" ומשמעות המילים "חיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים"- לרבות בהתייחס לשאלה מה בדיוק גילה הנושה לערב אם בכלל ביחס להוראת חוק זו.

1. מאחר שסכום התביעה הינו 247,206 ש"ח, נתבע נויפלד לתשלום מלוא סכום התביעה שכן ערבותו הינה גבוהה מסכום התביעה.

עיקרי טענות הנתבע 5 שייקרא להלן לשם הנוחיות "הנתבע"

1. הטעייה – לטענת הנתבע, בעת שחתם על מסמכי כתב הערבות הוטעה על ידי התובע. לטענת הנתבע, תכלית חתימתו על כתב הערבות הייתה לצורך העמדת הלוואה "חדשה" - בסך 250,000 ש"ח לטובת העמותה. הלוואה שבפועל לא הועמדה כלל לטובת העמותה. טענות אלה נטענו בניגוד ובסתירה לטענת התובע על פיה מטרת הערבות הייתה להבטיח את תשלום חובות העמותה לתובע ולהבטיח את המשך פעילות העמותה.

לטענת הנתבע, היו אמורים, יחד עם הנתבע לחתום 2 ערבים נוספים לטובת העמדת ההלוואה "החדשה" לעמותה. אלא שערבים אלו לא חתמו לבסוף על כתב הערבות וההלוואה לא הועמדה בפועל.

1. הפרת חובת גילוי לערב- לטענת הנתבע , לא שימשה ערבותו בפועל לצורך המשך פעילותה של העמותה שכן מס' ימים לאחר חתימתו על כתב הערבות, הוגבל חשבונה של העמותה . כך שלמעשה לא ניתנה לעמותה כל הטבה לאחר שנויפלד חתם על כתב הערבות ואף לא נעשה כל שינוי במסגרת האשראי או שינוי בסכום החריגה המאושרת שניתנה לעמותה. לטענת הנתבע, מבחינת התובע, הייתה מטרת הערבות, להבטיח את חובות העמותה הקיימים לתובע. כל זאת מבלי שהדבר נאמר באופן מפורש לנויפלד. מכאן טענת הנתבע שהתובע הפר את חובות הגילוי לערב כפי שמחויב על פי חוק הערבות, תשכ"ז -1967 (להלן: "חוק הערבות").

עוד טען הנתבע כי לא נמסר לו טופס גילוי לערב וכן לא נמסרו לו כל הפרטים המהותיים הנדרשים באשר לעמותה עובר לחתימתו על כתב הערבות.

1. לטענת הנתבע , בנסיבות שהסתברו בפועל, לא היה כל צורך בחתימתו על כתב ערבות נוסף, שכן להבטחת פירעון חובות העמותה חתמו 3 ערבים נוספים על כתבי ערבות ללא מגבלת סכום, מס' חודשים לפני שנויפלד התבקש לחתום כערב נוסף.

מכאן טענתו, שחתימתו על ערבות נוספת משמעותה כי בתמורה לחתימה תהא העמותה זכאית להלוואה כטענת הנתבע ,או להטבה אחרת כדוגמת הגדלת מסגרת האשראי וכו'. מאחר שלא ניתנה לעמותה כל תמורה כאמור, הרי שלגרסת הנתבע דינה של הערבות עליה חתם להתבטל.

1. לטענת הנתבע, בפגישה עם סגן מנהל סניף הבנק, בני שוורץ (להלן: "שוורץ"), עובר לחתימתו על כתב הערבות נאמר לו על ידי שוורץ כי חתימתו על כתב הערבות נועדה לצורך העמדת הלוואה עתידית לעמותה. לאחר פגישה זו ובהסתמך על האמירה כאמור, חתם על מסמכי הערבות בפני פקידת הבנק, חוה יעקב.

לאחר העמדת ההלוואה לטובת העמותה על פי המתוכנן וכהבנתו וכוונתו של הנתבע 5, היה עתיד הנתבע 5 לקבל סכום של 150,000 ש"ח מתוך כספי ההלוואה שאמורה הייתה העמותה לקבל , כהחזר הלוואה שנתן נויפלד לעמותה לבקשת הנתבע 3, מר ויזמן.

כל זאת על פי הסכמה בין הנתבע 3 לנויפלד.

1. הפרת הוראות פרק בי לחוק הערבות והוראות שונות מחוק הבנקאות ודיני החוזים- לטענת הנתבע הפר התובע את הוראות פרק ב' לחוק הערבות שכן הנתבע הינו ערב יחיד, בכל הנוגע לחובות הגילוי כלפי ערב יחיד וכן הפר הוראות שונות מחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") וכן הוראות מתחום דיני החוזים.

עיקרי טענות התובע

1. לטענת התובע, דין טענת הנתבע בדבר הטעיה להידחות, שכן לגרסת הנתבע ממילא לא קרא על מה חתם. מכאן, שאף אם יתברר כי הנתבע הוטעה בדבר מטרת חתימתו על כתב הערבות, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו. כן טען כי אין מדובר בהטעיה שנעשתה על ידי פקידי התובע אלא על הטעיה על ידי מכריו של הנתבע.

יתר על כן נטען כי הנתבע הינו אדם מנוסה הבקיא בענייני כספים וחזקה עליו כי ידע מהי מטרת חתימתו על הערבות.

1. לטענת התובע חתם הנתבע על מסמכים רבים במעמד חתימתו על כתב הערבות (22 חתימות שונות) ואף חתם על טופס גילוי מידע לערב יחיד, טופס מידע לערב, טופס פרטי החיוב הנערב וטופס סך חבויות הלקוח לתובע.
2. מהותו של המסמך עליו חתם הנתבע הינה ערבות לאשראי של העמותה ואין נפקא מינה האם האשראי ניתן בדרך של הלוואה לעמותה או במסגרת מתן אשראי בחשבונה של העמותה.
3. לטענת התובע ידע הנתבע שאישור ההלוואה לעמותה אינו בסמכות של שוורץ, שהיה סגן מנהלת סניף הבנק, זאת לאור פניות שנעשו למר אשכנזי, בעל תפקיד בהנהלת הבנק, שהינו בעל סמכות רחבה מסמכותם של מנהלי סניפי הבנקים.
4. עוד טען התובע כי לא הוכחה טענת הנתבע בדבר ההלוואה שהעמיד הנתבע לעמותה בסך 150,000 ש"ח ואשר את החזר ההלוואה היה עתיד לקבל לאחר שתועמד לעמותה הלוואה על ידי התובע. כן טען כי לא הוצג המסמך המקורי של כתב ההתחייבות של הנתבע 3 להחזרת ההלוואה לנתבע, לגביו טוען התובע כי מדובר בכתב התחייבות למראית עין.
5. לטענת התובע שררה מערכת של יחסי אמון בין הנתבע 3, יו"ר העמותה לנויפלד. זו התבטאה גם בתמריצים כספיים שהועברו לבית המדרש בו עבד הנתבע. מערכת היחסים ביניהם היא שהייתה המניע לחתימת הנתבע על כתב הערבות לחובות העמותה נשוא פסק דין זה.
6. הנתבע לא נתן כל הסבר מדוע לא הודיע על ביטול כתב הערבות מיד כשנודע לו שבפועל לא הועמדה ההלוואה לטובת העמותה. זאת לאור גרסתו כי היה עתיד לקבל את החזר ההלוואה שהעמיד לטובת העמותה בסך 150,000 ₪ מכספי ההלוואה שלא נשתכללה.

משלא הושב לו הסכום הנ"ל, חזקה על הנתבע שהיה מודע לכך שההלוואה לא הועמדה בפועל לטובת העמותה, כבר בסמוך לחתימתו על כתב הערבות.

1. לטענת התובע, התנהל חשבון העמותה באופן סדיר עובר לחתימה על כתב הערבות וגם במועד סמוך לאחר מכן, תוך קיומן של חריגות בחשבון ממסגרת האשראי המאושרת כדבר שבשגרה.
2. לטענת התובע יש לדחות את טענות הנתבע כי כנגד חתימתו על כתב הערבות לא ניתנה לעמותה כל תמורה, שכן המשך התנהלות שוטפת בחשבון, מתן אשראי נוסף או חריגות נוספות לזמן קצוב וכן הטבה בריביות, הינן בגדר "תמורה".
3. עוד טען התובע כי אין לקבל את טענת הנתבע בדבר הגבלת הפעילות בחשבון העמותה בסמוך למועד חתימתו על כתב הערבות, שכן יש להבדיל בין הגבלת חשבון בהתאם להוראות בנק ישראל שחלה לאחר אי כיבוד 10 שיקים אשר נמשכו מחשבון העמותה לבין העמדת החוב לפירעון על ידי הבנק שהתבצעה רק בחודש מרץ 2010 - כשנה לאחר מועד חתימת הנתבע על כתב הערבות.

דיון והכרעה

1. השאלות העיקריות שעומדות להכרעה בפניי במסגרת פסק דין זה הינן :

1. השאלה בדבר מהותה ותכליתה של הערבות עליה חתם נויפלד. האם כטענתו של נויפלד חתם על כתב הערבות על מנת שתועמד לעמותה, מסגרת אשראי נוספת או הלוואה עתידית בסך 250,000 ש"ח או כטענת התובע הייתה מטרת הערבות, לצורך המשך פעילותה השוטף של העמותה ובכלל זה "המשך העמדת מסגרות אשראי" לטובת העמותה בחשבון הבנק.

2. האם עמד הבנק התובע בחובת הגילוי המוטלת על בנק בעת החתמת "ערב יחיד" על כתב ערבות, האם במקרה שבפניי הופרה חובת הגילוי על ידי התובע ולחלופין האם במקרה שבפניי ניתן ללמוד מתוך הראיות שהובאו בפני בית המשפט, כי הנתבע אכן היה מודע למצבה של הנתבעת או למהות הערבות לשיטתו של התובע, כך שלמעשה אף אם יוכח כי הבנק לא עמד בחובת הגילוי במלואה, חזקה על הנתבע שידע את מצב הדברים לאשורו עובר לחתימתו וכפועל יוצא מכך האם תאוין טענתו כי הבנק לא קיים את חובת הגילוי כדי לפטור אותו מערבותו.

3. האם משלא ניתנה מסגרת אשראי נוספת או הלוואה "חדשה" על סך 250,000 ₪ בטלה ערבות הנתבע - הנתבע טוען כי חתימתו על כתב הערבות נעשתה למטרה אחת ויחידה והיא לטובת הלוואה עתידית בסך 250,000 ש"ח, שהתובע אמור היה להעמיד לטובת העמותה ומשזו לא ניתנה הרי שערבותו בטלה. לצורך הוכחת טענתו זו העידו הנתבע 3, ויזמן אברהם (להלן: "ויזמן"), מרדכי טישלר (להלן: "טישלר") וכן דוד מלול (להלן: "מלול").

1. בעדותו הצהיר הנתבע כי בפגישה שהתקיימה במשרדו של שוורץ, סגן מנהל הסניף, ביחד עם ויזמן אישר בפניו שוורץ כי מטרת חתימתו על כתב הערבות הינה לצורך העמדת הלוואה עתידית לטובת העמותה. רק לאחר שהובהר לנתבע כי זוהי מטרת חתימתו, ניגש למלאכת החתימה על מסמכי כתב הערבות בפני פקידת התובע, חוה יעקב (להלן: "חוה").

לטענת הנתבע גם חוה ידעה כי זוהי מטרת הערבות.

על פי עדותו של הנתבע במהלך הפגישה עם שוורץ אמר ויזמן לנתבע כי מדובר בהלוואה עתידית בסך 250,000 ש"ח.כן טען כי הטעם לכך שההלוואה לא הועמדה בסופו של דבר, הינה כי טישלר ומלול שהתבקשו לחתום כערבים נוספים לטובת העמדת ההלוואה לא חתמו כערבים.

1. הנתבע העיד כי לאחר העמדת ההלוואה בסך 250,000 ש"ח, הוא היה עתיד לקבל מתוך סכום זה, סך של 150,000 ש"ח כהחזר הלוואה שנתן לעמותה. התחייבות העמותה להחזר ההלוואה לנתבע גובתה בכתב התחייבות שנחתם ביום 25/12/2008 על ידי ויזמן.

מאחר שויזמן לא עמד בהתחייבותו להחזר ההלוואה שהעמיד הנתבע לעמותה, הציע ויזמן כי הנתבע יחתום על ערבות לטובת העמותה לקבלת הלוואה מהבנק ומתוך הסכום שיועמד לעמותה על ידי התובע, ישלם ויזמן לנתבע את הסך של 150,000 כהחזר ההלוואה שהעמיד הנתבע לעמותה.

מכאן ברור כי גם לשיטתו של הנתבע ,הסכמת הנתבע לחתום על הערבות, הייתה ממניע אישי - קבלת הכספים שהעמיד כהלוואה לטובת העמותה, ועל מנת להימנע מאובדן הכספים למקרה ולא יעלה בידי העמותה לבצע את החזר ההלוואה.

1. ויזמן, טישלר ומלול העידו כי הערבות עליה חתם הנתבע הייתה אך ורק לטובת העמדת הלוואה עתידית בסך 250,000 ש"ח, וכי בחשבונה של העמותה הייתה חריגה בגובהשל כ – 200,000 ש"ח במועד חתימת כתב הערבות.

ויזמן ומלול הצהירו כי קודם לחתימת הערבות קיימו פגישה עם אשכנזי, בכיר בהנהלת הבנק התובע, לאחר שהופנו אליו על ידי הגב' ציפי בן זאב, מנהלת סניף הבנק, על מנת לבחון אפשרות של העמדת הלוואה לעמותה. זמן קצר לאחר הפגישה עם אשכנזי, בעת שויזמן פנה שוב לציפי בן זאב ולשוורץ מסניף הבנק נמסר לו כי ההלוואה אושרה בכפוף להחתמת 2 ערבים.

ויזמן ומלול העידו כי בכל שלב לא הייתה דרישה מטעם התובע להחתים ערבים נוספים להבטחת החובות הקיימים של העמותה להבדיל מדרישת ערבים להלוואה חדשה. גירסה זו של עדי הנתבע לא נסתרה!

1. מטעם התובע העידו הגב' ציפי בן זאב, ששימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת הסניף, מר גבי שוורץ, סגן מנהל הסניף וכן הגב' חוה יעקב ששימשה כפקידת אשראי בסניף והחתימה בפועל את הנתבע על כתב הערבות והטפסים הנלווים.
2. בא כח הנתבע בסיכומיו טען כי טענת הנתבע על פיה תכלית החתימה על כתב הערבות הייתה מתן הלוואה בסך 250,000 ש"ח לעמותה, לא נסתרה והיא מושתתת על יסודות איתנים. אלא שלצורך הוכחת טענה זו לא הוצגה לבית המשפט אסמכתא שיש בה כדי לתמוך בטענה בדבר הלוואה שאושרה לעמותה .

הנתבע מבסס את גירסתו ועמדתו על עדויות העדים שהובאו מטעמו של הנתבע.

מר ויזמן שהעיד מטעם הנתבע הצהיר כי לצורך אישור ההלוואה הופנה ויזמן על ידי מנהלת סניף הבנק למר אשכנזי, בעל תפקיד בהנהלת הבנק, על מנת להציג בפניו את פעילות העמותה על מנת שבעת שתפנה מנהלת הסניף לאישור ההלוואה יהיה מונח בפני מר אשכנזי המידע הנדרש על העמותה. על פי עדותו ,בפגישה שהתקיימה עם מר אשכנזי, נכחו ויזמן, מלול ומרדכי ברים.

ויזמן העיד כי לאחר הפגישה עם מר אשכנזי, פנה שוב למנהלת הסניף וזו הודיעה לו (לויזמן) כי אושרה ההלוואה בסך 250,000 ש"ח לעמותה. כן העיד ויזמן כי עובר לחתימת הנתבע על כתב הערבות התקיימה פגישה עם סגן מנהלת הסניף, במהלכה הוסבר לנתבע כי הערבות הינה עבור הלוואה עתידית.

מר אשכנזי לא זומן להעיד בפני בית המשפט .

אני סבורה כי עניין זה עומד לחובתו של הנתבע שכן לכאורה עדות אשכנזי הייתה יכולה לתמוך בגרסת הנתבע בדבר הפגישה שהתקיימה לצורך אישור ההלוואה בסך 250,000 ש"ח, אמת , על פי ההלכה הפסוקה, חזקה על הנתבע שנמנע מלבקש את זימונו לעדות של מר אשכנזי שעדות זו הייתה יכולה לעמוד לו לרועץ, וזאת על אף שמדובר בעד שנמצא בשליטת התובע. ברי כי לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע, היה ברור לנתבע כי מר אשכנזי אינו אחד מעדי התובע. אם היה ברצונו לזמנו לעדות, יכול היה להגיש בקשה לבית המשפט, אלא שהוא בחר שלא לעשות כן. יחד עם זאת אין להתעלם מהעובדה שאשכנזי הוא בעל עמדה בכירה אצל התובע. יש בהחלט להניח שהיה נמנע מלהעיד לטובת הנתבע באם היה מזמנו לעדות.

עדותם של העדים הנוספים שהעידו מטעם הנתבע, מר מלול ומר טישלר, הינה בבחינת עדות שמועה, שכן העובדות בדבר אישור ההלוואה נודעו למר מלול לפי תצהירו על פי הודעתו של ויזמן ואילו טישלר למד על הדברים משיחה עם ויזמן או עם הנתבע עצמו (עמ' 41, שור' 26-27).

הרב מלול בחקירתו הנגדית השיב כי בפגישה עם מר אשכנזי, נדחתה בקשת העמותה לקבלת הלוואה (עמ' 65, שור' 23), כך שככל שהדבר נוגע לידיעתו האישית של מר מלול לא אושרה הלוואה לעמותה על ידי הנהלת הבנק .ידיעותיו המאוחרות יותר בנוגע לאישור ההלוואה הן בגדר עדות שמועה בלבד.

1. העדים מטעם התובע הכחישו את טענת הנתבע כי ניתן אישור למתן הלוואה בסך 250,000 ש"ח לעמותה, וכן שללו את הטענה כי הדרישה להחתמת ערבים נוספים בחשבון באה בעקבות האישור למתן הלוואה נוספת לעמותה.

על פי עדות מנהלת הסניף, חתימת הנתבע על הערבות נדרשה לצורך "המשך ניהול חשבון הבנק של העמותה". בשל חריגות תכופות שאירעו מעת לעת בחשבון העמותה, התבקשה העמותה להמציא בטוחות נוספות, כדוגמת החתמת ערבים נוספים על אלו שכבר חתמו כערבים לחובות העמותה.

1. בבחינת גרסאות הצדדים באשר לכוונת הנתבע בחתימתו על כתב הערבות אני מקבלת את גרסת הנתבע בכל הקשור לבקשות ופניות של העמותה לקבלת אשראי נוסף בדרך של הלוואה .אף מעדויות הנתבע והעדים מטעמו עולה כי התקיימה פגישה לצורך כך. אומנם, לא הוכח ולא נוכחתי כי הבקשה לקבלת אשראי נוסף בדרך של הלוואה בסך 250,000 ש"ח אכן אושרה לבסוף על ידי הבנק אלא שלא נוכחתי כי עובדה זו הובאה לידיעת הנתבע.

לשון אחרת, מסקנתי היא כי כוונת הנתבע בחתימתו על הערבות הייתה לערוב לקבלת הלוואה חדשה. מסקנתי היא כי הבנק בהחלט ידע כי זו אכן כוונת הנתבע נוכח השיחות בין הנתבע לשוורץ והשיחה בין וויזמן לנתבע בנוכחות שוורץ!.

מסקנה נוספת – הבנק לא טרח ליידע את הנתבע כי בקשת העמותה לקבלת הלוואה על סך 250,000 ש"ח נדחתה!.

בכך הוטעה הנתבע עת חתם על ערבותו , הטעייה שקיבלת העצמה נוספת בנוסח טופס גילוי מידע לערב עת נרשם בפירוש כי "החיוב אינו מחליף חיוב קיים" כפי שיובהר להלן.

מעיון בטופס "דף מידע לערב יחיד" ניתן ללמוד כי במעמד חתימת כתב הערבות על ידי הנתבע, המידע שגולה לנתבע על ידי הבנק, על פי הסימון של הגב' חוה יעקב על גבי דף המידע, הינו כי ערבותו לא נועדה לצורך החלפת "חיוב קיים" ,אלא שהחוב שהנתבע עומד לערוב לפירעונו "אינו מחליף חיוב קיים".

כפי שאפרט להלן, עניין זה עולה בקנה אחד ותומך בגרסת הנתבע על פיה ניתנה ערבותו ל"אשראי חדש" שעתידה הייתה העמותה לקבל מהתובע כנגד חתימתו על כתב הערבות. במשמע , שגם אם אין מדובר בהלוואה הספציפית על סך 250,000 כפי שביקשה העמותה , עדיין ניתנה הערבות שלא לטובת חיוב המחליף חיוב קיים. ובלשון העיסקית לטובת "הלוואה חדשה" או כסף חדש ונוסף .

עדיין נותר לבחון האם החוב לו ערב הנתבע לפירעון אינו מחליף חוב קיים, כפי שנמסר לנתבע במעמד חתימת כתב הערבות, או שמא אין הדבר כך.

1. הנתבע חתם על כתב הערבות ביום 24/6/09.

בטופס - "דף מידע לערב יחיד" בחתימת הנתבע צוין כי בחשבון הנתבעת קיימת מסגרת אשראי מאושרת בסכום כולל של 180,000 ש"ח, אשר מנוצלת במלואה וכן צוין כי הנתבעת אינה עומדת בהתחייבויותיה לעניין מסגרת האשראי.

בנוסף צוין בדף המידע לערב כי החוב שהנתבע עומד לערוב לפירעונו "אינו מחליף חיוב קיים".

הנתונים בדבר מסגרת האשראי הקיימת לעמותה צוינו גם בטופס "פרטי החיוב הנערב", עליו חתם הנתבע.

בנוסף לכל אלו חתם הנתבע על מסמך שכלל את פירוט סך החבויות והתחייבויות הלקוח בבנק, בו צוין כי נכון למועד חתימת הנתבע על כתב הערבות קיים קו אשראי בסך 180,000 ש"ח ומנגד חבות הנתבעת הינה בסך של 278,664 ש"ח. דהיינו – חריגה ממסגרת אשראי של קרוב ל100 אש"ח.

1. מנהלת הסניף הצהירה בתצהיר עדות ראשית מטעמה כי מתוקף סמכותה אישרה מיחזור אשראי הקיים לצורך שיפור תנאי האשראי בחשבון הנתבעת , באמצעות השבת חשבון הבנק של העמותה למסגרת האשראי הרגילה, בכפוף לחתימת הנתבע על ערבות לחובות העמותה (סע' 17-20 לתצהירה).

מעיון בדפי חשבון הבנק ניתן ללמוד כי לנתבעת הועמדה ביום 24/6/09 הלוואה בסך 100,000 ש"ח, (ההלוואה ניתנה בערך של יום 23/6/09, ביום שלפני תאריך חתימת הנתבע על הערבות).

בסעיף 27 לתצהיר עדות ראשית של מנהלת הסניף הצהירה כי "בפועל כאמור, אישור על מיחזור אשראי ניתן על ידי, אך ודאי שלא אושרה העמדת אשראי נוסף, לא בכלל ולא בסכום שצוין על ידי הנתבע שכן בפועל, כעולה מהמסמכים שצורפו לעיל, מוחזר לנתבעת אשראי בסכום החריגה ממסגרת האשראי, לאחר חתימת הנתבע על כתב הערבות עד לסך של 250,000 ש"ח .דהיינו, כתב ערבות לכל חוב, ובפרט לחוב הקיים ללא כל התנאה בהעמדת אשראי חדש או נוסף".

מנגד, ובסתירה לגרסתה בתצהיר עדות ראשית מטעמה , העידה , עת נשאלה בחקירתה הנגדית באשר לשינוי בתנאי האשראי שניתנו לעמותה בעקבות חתימת הנתבע על כתב הערבות והשיבה כי "סיוע בשיפור תנאי אשראי יכול להיות הגדלת אשראי, הטבה בעמלות, הטבה בריביות" (עמ' 36, שור' 3).

כאשר נשאלה אודות ההבדל בין מחזור אשראי לבין שיפור תנאי אשראי, השיבה כי "שיפרתי את תנאי האשראי, לא היה פה מחזור. הגדלתי את מסגרת האשראי מ – 180 אלף ש"ח בעוד 100 אלף ש"ח – הגדלתי את האשראי ל- 280 אלף ש"ח" (עמ' 36, שור' 6-7).

בהמשך חזרה שוב על התשובה כי לא היה מחזור אשראי, "היה פה אשראי חדש נוסף של 100 אלף ש"ח" (עמ' 36, שור' 9).

1. מאחר שדרישת החתמת הערב הנוסף והתמורה שניתנה לנתבעת בכפוף להחתמת הערב הנוסף – הנתבע , הייתה בסמכותה הבלעדית של מנהלת הסניף, כפי שזו העידה , כי לא סביר שסגן מנהל הסניף יעסוק בנושא של אישורי הלוואות ואשראי אשר אינו בסמכותו מחמת תפקידו, הרי שעל גרסת התובע לעניין מהות הערבות ניתן ללמוד מעדותה של מנהלת הסניף בלבד.

למותר להעיר כי גם עדותה של הגב' חוה יעקב, פקידת האשראי, אין בה לסייע לתובע, שכן מעדותה של הגב' יעקב עולה כי תפקידה היה תפקיד טכני בלבד.

1. תשובותיה של מנהלת הסניף בחקירתה הנגדית סתרו את עדותה שהובאה בתצהיר העדות הראשית באשר למהות הערבות שניתנה לנתבעת. כאמור , מתצהירה ניתן ללמוד כי מהות הערבות הייתה לאור צרכי הנתבעת במחזור אשראי קיים ואילו מחקירתה הנגדית עולה כי מדובר היה ב"אשראי חדש " בסך 100,000 ש"ח, כאשר בפועל לא בוצע כלל מחזור של החוב הקיים.

החשיבות שיש ליתן לסתירות אלו בגרסת מנהלת הסניף, נובעת בין היתר מחובת הגילוי המוטלת על הבנק מכוח סעיף 22 לחוק הערבות למקרה של "ערב יחיד" וכן בשל ההשלכות של אי מילוי חובת הגילוי הקבועות בסעיף 23 (א)5 לחוק הערבות.

1. בענייננו מצאתי להתמקד בחובה הקבועה בסעיף 22(ב)(3) "היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים".

כאמור בעת החתמת ערב על כתב ערבות מוטלות על בנק חובות שונות בדבר הפרטים ששומה על הבנק לגלות לערב עובר לחתימתו.

תכליתה של חובת הגילוי הינה הגנה על ערבים ומניעת מצבים בהם חותמים ערבים על ערבות בנסיבות בהן לא הובהר להם חדש משמעית לשם מה ניתנה הערבות ומהם הסיכונים שעומדים בפניהם.

במקרה שבפניי חתם הנתבע אמנם על "דף מידע לערב יחיד" כאשר בעמוד השני בסעיף 6 צוין כי "החוב שאתה עומד לערוב לפרעונו – אינו מחליף חיוב קיים" זאת לעומת האפשרות הנוספת המצוינת בדף המידע כי החוב "מחליף חיוב קיים".

לכך מתווספת העובדה שהנתבע חתם על מסמך המפרט את חבויות הנתבעת שבו צוין כי במעמד חתימת ההסכם עמדו חבויות הנתבעת על סך של 278,664 ש"ח.

המסקנה היא שעל פי גרסתה של מנהלת הסניף כפי שהיא נלמדת מתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעמה, עולה כי העמדת ההלוואה בסך 100,000 ש"ח שניתנה כנגד החתימה על הערבות במסגרת מחזור האשראי, מהווה למעשה "החלפה של החוב הקיים" בניגוד למידע שנמסר לנתבע במעמד חתימת כתב הערבות.

על כך יש להוסיף כי מי שהחתימה בפועל את הנתבע על כתב הערבות והמסמכים הנלווים הייתה פקידת האשראי, הגב' חוה יעקב.

לאור הקושי של מנהלת הסניף להסביר את מהות הערבות, עליו ניתן ללמוד גם מהסתירות העולות בין עדותה בתצהיר לבין תשובותיה בחקירתה הנגדית כפי שצוין לעיל, מתעוררת השאלה באשר להסברים שניתנו לנתבע אם ניתנו , על ידי פקידת האשראי במעמד חתימתו מסמכי הערבות.

למעשה סביר שאכן הסתכם תפקידה בהחתמה טכנית של הנתבע על הטפסים ללא מסירת מידע נוסף ומפורט על מצבה של הנתבעת ועל מהות ומטרת הערבות.

1. מכיוון שגם לגרסת מנהלת סניף התובע, הייתה מטרת הערבות לכל היותר להחליף אשראי קיים, באמצעות העמדת הלוואה על סך של 100,000 ש"ח, לאור חריגות הנתבעת מהמסגרת המאושרת הרי שהיה על הבנק במסגרת חובת הגילוי לציין זאת במפורש בדף המידע לערב, נוסף על הסבר מפורש שהיה על פקידת האשראי ליתן לנתבע במעמד חתימת ההסכם.

לעניין זה אינני מקבלת את גרסת מנהלת הסניף כפי שהובאה בחקירתה הנגדית כי למעשה מדובר היה ב"אשראי חדש" .הן משום שהמדובר ב"עדות כבושה" הסותרת את עדותה בתצהיר והן משום שגם אם הייתה מתקבלת גרסת מנהלת הסניף כי ניתן לעמותה "אשראי חדש" באמצעות העמדת ההלוואה בסך 100,000 ש"ח, הרי שבפועל לא היה שינוי בסך החבויות של הנתבעת .רק סיווגן של החבויות שונה.

כך שבמקום שהנתבעת תעמוד ביתרת חריגה בסך של 100,000 ש"ח מעל למסגרת המאושרת, הועמדה לטובתה הלוואה לטווח קצר של 7 ימים בלבד בסכום זה.

עוד אני קובעת כי הטווח הקצר מאוד של ההלוואה כאמור, גם הוא תומך במסקנה שאין בה משום מתן אשראי חדש ונוסף על זה הקיים.

1. חשבונה של הנתבעת התנהל באופן שוטף תוך חריגות מעת לעת ממסגרת האשראי המאושרת . על רקע זה חתמה הנתבעת ביום 1/4/09 על 'בקשת הצטרפות להסדר הלוואות "בזק" במט"י'.

על פי עדותה של הגב' חוה יעקב , הלוואות אלו ניתנות בהתאם לבקשת הלקוח או על פי שיקול דעת הבנק, ללא חתימה על הסכמים פרטניים ביחס לכל הלוואה והלוואה.

בפועל הייתה מטרת ההסדר להימנע ממצב בו תחרוג הנתבעת ממסגרת האשראי המאושרת, בניגוד להוראות בנק ישראל בדבר ניהול חשבונות תוך חריגות תכופות ממסגרת האשראי .למעשה, התובע העמיד מעת לעת לנתבעת הלוואות לטווח קצר על מנת להשיב את חשבונה של הנתבעת למסגרת האשראי המאושרת.

מעיון בתצהיר גילוי מסמכים ספציפי שניתן על ידי הגב' חוה יעקב (סומן נ/2) ניתן לראות כי רק בחודש יוני 2009, הועמדו לנתבעת 7 הלוואות שונות במסגרת הסדר הלוואות "בזק",

5 מתוך 7 ההלוואות ניתנו עובר לחתימתו של הנתבע על כתב הערבות ביום 24/6/09.

קשה לקבל את גרסת מנהלת הסניף כי ההלוואה בסך 100,000 ש"ח שניתנה לנתבעת לאחר שהנתבע חתם על כתב הערבות שונה מיתר ההלוואות אשר ניתנו באופן שוטף. זאת על אף הטענה כי ההלוואה בסך 100,000 ש"ח שניתנה לנתבעת בעקבות חתימת הנתבע על כתב הערבות ניתנה למשך 7 ימים בשונה מהלוואות קודמות שניתנו למשך זמן קצר יותר. עדיין מדובר בימים ספורים.

בתצהיר גילוי מסמכים ספציפיים הצהירה הגב' חוה יעקב בסעיף 9 לתצהיר "יובהר, כי על דרך כלל הלוואות "בזק" הועמדו לצורך שיפור תנאי האשראי בחשבונה של העמותה.

בניגוד לתשובת מנהלת הסניף בחקירתה הנגדית על פיה , כנגד חתימת הנתבע על הערבות ניתן לעמותה סיוע בשיפור תנאי האשראי (עמ' 36, שור' 6-7), הרי שלפי גרסת הגב' חוה יעקב הוענק לנתבעת שיפור בתנאי האשראי על דרך הלוואות בזק עוד קודם לחתימת הנתבע על כתב הערבות . כל זאת מכוח חתימת העמותה על הסדר למתן הלוואות "בזק" שאכן ניתנו מס' פעמים עוד טרם חתם הנתבע על כתב הערבות.

1. תמיכה נוספת לכך שערבותו של הנתבע החליפה חיוב קיים בניגוד לאמור בטופס "דף המידע לערב יחיד" ניתן למצוא בהתנהלות חשבון העמותה לאחר מועד חתימת הנתבע על כתב הערבות.

מסגרת האשראי של העמותה, אשר עמדה על סך כולל של 180,000 ש"ח, לא שונתה לאחר חתימת הנתבע על הערבות .למעשה לא נערך כל שינוי לטובת העמותה עד למועד העמדת חוב העמותה לבנק לפירעון מידי בחודש מרץ 2010, לא כל שכן על ידי העמדת אשראי נוסף שלא על מנת להחליף חוב קיים .

שיקים בסכום כולל של 133,600 ש"ח, אשר נמשכו מחשבון העמותה ביום 30/6/09, 6 ימים לאחר מועד חתימת הערבות, לא כובדו על ידי הבנק מהטעם של "אין כיסוי מספיק", וזאת מאחר שהעמותה חרגה ממסגרת האשראי המאושרת.

ביטולי החזרת השיקים, נעשו כנגד הפקדת שיק בסך כולל של 350,000 ש"ח לחשבון העמותה ביום 1/7/09.

כלומר, רק לאחר שהעמותה הפקידה שיק בחשבונה, אשר הביא לכך שלא תהא חריגה מהמסגרת המאושרת בחשבון, ביטל הבנק את החזרת השיקים . כל זאת ללא כל קשר לערבות בחתימת הנתבע רק 6 ימים קודם לכן.

ככל שאכן לא נועדה ערבותו של הנתבע לערוב לחיוב המחליף חיוב קיים אלא בעבור אשראי חדש שיינתן לעמותה, לא מצאתי מענה לסיבה שהבנק התעלם מהבטוחה הנוספת שניתנה לו בדמות ערבות הנתבע ובחר שלא לכבד שיקים בחשבון העמותה, בעת שזו חרגה מהמסגרת המאושרת או לחילופין מדוע לא הוגדלה מסגרת האשראי או אושרו הלוואות בזק נוספות , כנגד ערבות הנתבע שמהווה בטוחה נוספת על אלו שכבר היו בידי הבנק.

1. התובע התייחס בסיכומיו לשאלת ה"תמורה" שניתנה כנגד חתימת הנתבע על הערבות.

לשיטתו של התובע היוותה התמורה לערבות הנתבע - המשך התנהלות שוטפת של חשבון העמותה , אשראי נוסף או חריגה נוספת לזמן קצוב והטבה בריביות. אלא שכאמור עיון בדפי החשבון ובאופן התנהלות חשבון העמותה מס' ימים בודדים לאחר שחתם הנתבע על כתב הערבות בהתייחס לשיקים שלא כובדו על ידי הבנק, מלמד כי "תמורה" מעין זו לא ניתנה לעמותה. למעשה לא אירע כל שינוי לטובת העמותה באופן בו התנהל חשבונה לפני מועד חתימת כתב הערבות או לאחריו.

אמנם בחקירתה הנגדית ניסתה כאמור לטעון מנהלת סניף הבנק לשוני בין הלוואות ה"בזק" שניתנו לפני מועד חתימת כתב הערבות לבין הלוואת "בזק" בסך 100,000 ש"ח שניתנה לאחר מועד חתימת כתב הערבות. אלא שהסברה של מנהלת הסניף כי בשונה מהלוואות קודמות שניתנו למשך יום אחד לעומת הלוואה שהועמדה למשך זמן ארוך יותר (7 ימים) איננו מתקבל על הדעת.

עיון בנוהל הלוואות הבזק שצורף לתצהיר גילוי מסמכים ספציפי של הגב' חוה יעקב (מסומן נ/2), מלמד כי על פי הנוהל הלוואות "בזק" הן הלוואות קצרות טווח עד 7 ימים, ולמעשה גם פה אין כל שינוי או חריגה מהסדרים קודמים שהיו לעמותה עם הבנק.

פסקי הדין אליהם הפנה התובע לעניין התמורה הן ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים והן תא"מ 37769-12-09 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' כרמלי [פורסמו במאגרים המשפטיים], אין בהם להועיל לצורך הדיון בשאלת ה"תמורה" שניתנה כנגד חתימת הנתבע על הערבות, שהרי הם עוסקים בסוגית התמורה בהקשר לחיוב השטרי ומתחום דיני השטרות .השאלה שנדונה שם היא שאלת מהות התמורה על פי דיני השטרות זאת להבדיל מ" חיוב קיים" או "חיוב המחליף חיוב קיים" כלשון חוק הערבות .

1. בבחינת הראיות שבפני מסקנתי היא כי קיימת לכל הפחות אי בהירות באשר להסבר שניתן לערב במועד חתימתו על כתב הערבות.
2. עיון בדף המידע לערב יחיד, מלמד כי מחד צוינה מסגרת האשראי בחשבון העמותה ואף צוין כי העמותה איננה עומדת בהתחייבויותיה לעניין מסגרת האשראי הנ"ל, אלא שכאמור בהמשך צוין כי החוב אשר לפרעונו ערב הנתבע "אינו מחליף חיוב קיים"
3. חובות הבנק בגילוי מידע לערב – המצב הנורמטיבי:

לחשיבות במתן הגנה משמעותית לערבים נדרש בית המשפט העליון בסמוך לאחר תיקון תשנ"ב ולפני תיקון תשנ"ח לחוק הערבות . ראו דברי כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בע"א 1570/92‏‎ ‎בנק המזרחי המאוחד בע"מ‎ ‎נ' פרופ' צבי ציגלר, פ''ד מט(1) 369 (להלן: "עניין ציגלר") ( תוך שימת דגש מיוחדת על החובה המוגברת הרובצת על נושה /מלווה שהוא בנק):

"ניתן לומר, כי באופן כללי מצב הערבים לא היה מן המשופרים; ואכן, זכה הוא להתייחסות מיוחדת מצד המחוקק. בחוק הערבות (תיקון), תשנ"ב-1992, שופר עד מאוד מעמדו של ה"ערב היחיד" (ראה גם דבריהם של פרידמן וכהן: "הנטייה להגן על הערב, לפחות סוגים מסוימים של ערבות, משתקפת אצלנו בתיקון לחוק הערבות מתשנ"ב - 1992" (ד' פרידמן, נ' כהן, חוזים (אבירם, כרך ב, תשנ"ג) 844, ה"ש297; ההדגשה שלי – ט' ש' כ')).

לגישתי, יש בכך כדי להעיד כי המחוקק, שהיה מודע למצבם הבעייתי של הערבים, החליט שיש מקום להקנות הגנה משמעותית לאותם רבים שחתמו על כתבי ערבות להלוואות של אחרים. החלת חוק הבנקאות על ערבים משתלבת היטב עם גישה זו שמטרתה להקנות לצד החלש, אך ההכרחי, בעיסקה המשולשת נושה-חייב-ערב, הגנה של ממש.

(4) הצורך בהגנה זו רק מתחזק כאשר מדובר בנושה שהוא בנק. בנקודה זו איני שותפה לדעתו של חברי, השופט מצא, שלפיה "אם אכן מתעורר צורך להעניק לערבים... ערובות איתנות יותר...כי אז יש לכלול את התיקונים בחוק הערבות ולהחילם על יחסי נושים וערבים בדרך כלל, בלא להבחין בין נושה שהוא בנק לבין נושה אחר" (עניין ליפרט [1], בעמ' 334).

לשיטתי, יש ויש טעם להבדיל בין ערבות כלפי בנק לבין ערבות כלפי נושה אחר. כפי שכבר נאמר, מעמדם של הבנקים במשק הישראלי מיוחד הוא. "הפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק... ורואה בו גוף מעין ציבורי" (ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח ואח' [15], בעמ' 585). "רמת הציפיות בין ערב לבין בנק היא גבוהה" (ד' פלפל, "חובות הבנק כלפי ערב" הפרקליט מא (תשנ"ד) 414, 425). "לקוחות ושאינם לקוחות נוהגים לתת אמון מיוחד בבנקאי שעימו הם באים במגע..." (א' פורת, "דיני נזיקין" ספר השנה של המשפט בישראל –תשנ"ב-תשנ"ג (ועד מחוז תל-אביב, לשכת עורכי-הדין, א' רוזן-צבי עורך, תשנ"ד) 301, .324ואכן, הבנקים עושים כל שביכולתם על-מנת להגביר ולהעמיק את אמון הציבור בהם, ומשמושג יעדם "אך סביר שיוטלו עליהם חובות הבאות להגשים את הציפיות הסבירות שהם עצמם תורמים להיווצרותן" (שם)".

כן ראו ע"א 7451/96‏ אברהם נ' בנק מסד בע"מ – סניף ראשון-לציון, פ''ד נג(2) 337:

"נראה כי הן הגיונו של החוק והן תכליתו תומכים בהחלת החובות שאותן חב הבנק גם על ערב. נראה כי כך סבר גם המחוקק. ואכן, בדברי ההסבר להצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 2), תשנ"ד-1994 נאמר, בעמ' 332:

"להסיר ספק שנתעורר לאחרונה עקב פסיקת בית המשפט העליון [הכוונה לפסק-דין ליפרט הנ"ל [3]– ח' א'], שלפיה אין מי שערב לחוב של לקוח בתאגיד בנקאי נחשב כשלעצמו לקוח על פי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, ולקבוע בבירור שהחוק חל גם על ערב".

משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק... יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות.

הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהלכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות.

חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב. אם כן הבנק עשוי, באמצעים פשוטים, למנוע נזק שעשוי להיגרם לערב. שיקולים אלה הובילו לתיקון החוק אולם לדעתי הם היו קיימים גם לפניו. חובת תום-הלב צריכה להשתרע על כל פעולותיו של הבנק.

תכליתו של חוק הבנקאות היא להגן על הציבור מפני פגיעות העשויות להיגרם לו בהתקשרות עם בנק. במסגרת זו איני מוצא כל קושי להכיר בערב כחלק מאותו ציבור הראוי להגנה.

מכאן, שיש לקרוא את החובות המוטלות על הבנק לגבי "לקוח" גם על ערב; עולה מכך כי הבנק חייב לגלות לערב כל גורם סיכון המצוי בידיו של הבנק ובכלל זה היותו של החשבון ביתרה שלילית".

1. סוגיית חובת הגילוי קיבלה ביטוי גם בדברי ההסבר להצעת חוק הממשלה, הצעת חוק הערבות (תיקון מס' 2) (ערבויות מוגנות), תשנ"ו – 1995, הצעות חוק 2443, 213-214:

"גילוי זה נדרש במיוחד, משום שככלל מניח הערב שהוא ערב להלוואה שהחייב עומד לקבל מהנושה. לפיכך, אם הערבות אינה כזו, כמו למשל ערבות להלוואה שניתנה בעבר, חשוב שהערב ידע על כך, שכן מצב דברים זה עלול להצביע על כך שמדובר בחייב שבעבר לא קיים את חיובו".

1. בעקבות הפסיקה כאמור תוקן תיקון מס' 2 – תיקון תשנ"ח לחוק הערבות:

סעיף 22(ב) לחוק הערבות מורה, בין היתר: "נושה יגלה לערב יחיד, לפני כריתת חוזה הערבות, בנוסף לפרטים לפי סעיף קטן (א), את הפרטים הבאים:

(1) ... (2)...

(3) היות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים;

(4) ...".

סעיף 23 לחוק, שכותרתו "תוצאות אי גילוי", מורה, בין היתר:

"(א) לא גילה הנושה לערב יחיד את הפרטים המפורטים –

(1)... (2)... (3)... (4)...

(5) בסעיף 22(ב)(1), (3) או (4) – פטור ערב יחיד מערבותו.

(ב) הוכיח הנושה שערב יחיד ידע פרט מהפרטים הקבועים בסעיף 22, לא יחול סעיף קטן (א) בכל הנוגע לאותו פרט".

1. ערבות לחיוב קיים

כאמור, החובה לגלות לערב יחיד האם ערבותו ניתנת "לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים" מעוגנת בחוק הערבות. הפרתה עלולה לפטור את הערב מערבותו, אלא אם הוכיח הנושה כי הערב ידע על כך.

בדברי ההסבר להצעת החוק הובהרה החשיבות שבגילוי עובדה זו לערב, כפי שצוטט לעיל (הצ"ח 2443, עמ' 214).

עינינו הרואות, מטרת ההוראות המפורטות בסעיף 22(ב)(3) ובסעיף 23(א)(5), הינה, למנוע מצב, שבו יהיה חשוף הערב לסיכון רב יותר, מקום שיערוב לערבות להלוואה שנטל לווה, אשר לא הצליח לעמוד בעבר בהתחייבויותיו כלפי הבנק, מבלי שהודע והוסבר לו הדבר, בטרם יחתום על ערבותו.

על התובע רובץ אפוא הנטל להוכיח, כי עמד בחובת הגילוי, בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הערבות, הוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח), וכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים). כאמור להלן, סבורני כי נטל זה לא הורם.

חובת הגילוי של בנק כלפי לקוח, פורשה בפסיקה, כרחבה מחובת הגילוי במסגרת דיני החוזים הכלליים (ראו: "עניין ציגלר").

על מנת לעמוד בחובתו זו, שומה על התאגיד הבנקאי ליתן לערב "...הסבר ראוי וממצה שיש בו כדי להבהיר... את מהות הערבות ותנאיה המפורטים" (ע"א (ת"א) 1375/00 בנק לפיתוח תעשייה בע"מ נ' טאץ-מי יבוא וייצוא בע"מ ואח').

כן נפסק, באשר למהות ואופי החובות המוטלות על הבנק, תוך שימת דגש על חובת הגילוי: "...עיקרן הוא בדרישות מוגברות של תום לב וגילוי נאות של בנק כלפי לקוחותיו... הנקבעים על פי נסיבותיו של כל מקרה..." (ע"א 7825/01 דאטא סיסטם אינק. נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ).

בית המשפט העליון התייחס לחשיבות הגילוי לערב ולתפקידם של בתי המשפט בשמירה והגנה על זכויות הערבים ולעניין זה יפים דבריו של כב' השופט רובינשטיין בע"א 8822/04 גבאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, (9.11.2005) [פורסם במאגרים המשפטיים]:

"אכן, המחוקק ביקש ליתן הגנה לערבים, בפרט ליחידים -מפני אפשרות ניצול של תמימותם ורצונם הטוב על-ידי נושה, במיוחד כמו בנק המחתים אותם על שפע אותיות קטנות, וזאת על-ידי כך שיימסר להם מידע ראוי על החוב לו הם ערבים; ראו גם סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981; כן ראו ע"א 1570/92 בנק המזרחי נ' ציגלר, פ"ד מט(1) 369; ע"א6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145, 150 (השופטת חיות) והאסמכתאות הנזכרות שם. חובתם של בתי המשפט היא לעמוד לימינם של ערבים תמימים, כדי שלא יעמדו בפני שוקת שבורה ביום שבו לא יעמוד החייב בהתחייבויותיו. במציאות שבה חתימה על טפסים של ערבות על אותיותיהם הקטנות היא עניין שבכל יום, נתן המחוקק דעתו לכך בתיקון מתשנ"ח בחוק הערבות, כשם שחוקק שנים לפני כן את חוק החוזים האחידים תשמ"ג-1982.ועם זאת, על כל מקרה להיבחן לגופו ולעובדותיו" (להלן: "עניין גבאי").

1. לצורך הכרעה בשאלה אם עמד הבנק בחובת הגילוי כלפי ערב יחיד, יבחן ביהמ"ש כל מקרה לנסיבותיו, על מנת לאמוד ולפסוק בעניין היקף חובת הגילוי שחלה על בנק בנסיבות שבפניו. אלא שאין די בכך, שהבנק יפרט את הנתונים בהסכם הערבות, ובכך ייצא ידי חובת הגילוי הרובצת לפתחו מכוח הוראות הדין המחילות את החובה כאמור.
2. כאמור, על רקע אופי פעילות העמותה, הנתבעת 1 והתנהלותה הבנקאית, הוטלו חובות גילוי מיוחדות על התובע. לא נוכחתי, ובהחלט לא מעדויות עדי התובע, כי כל הפרטים הצריכים גילוי לרבות כוונת הבנק בהחתמת הערב על ההערה כי החיוב "אינו מחליף חיוב קיים" לשיטתו, והמשמעות שהעניק הבנק לשיטתו להערה זו, כפי שהעידו עדי התובע ולמשמעותו בפועל לשיטתם- לא נוכחתי כי אלה הובהרו והובאו לידיעת הנתבע.
3. משכך, תמצית מסקנתי אחת היא כי עצם העובדה שהערב חתם על ההסכם, הכולל התנאי כאמור אין בה די לענייננו ובנסיבות שבפני כדי להראות שהבנק עמד בחובת הגילוי הרובצת לפתחו על פי סעיף 22 (ב) (3) לחוק הערבות.
4. כאמור, הנתבע חתם על טופס גילוי אשר נערך ונוסח ע"פ נהלי התובע ועל ידו.

במסגרתו היה עליו לפרט את מלוא המידע שהיה עליו לגלות לערב , מכוח הוראות סעיף 22 לחוק הערבות.

אין חולק על חשיבות החתימה על טופס הגילוי לערב.

אין גם כל מחלוקת בחשיבות גילוי המידע לערב על פי סעיף 22 לחוק וחשיבות המסמך האמור.

מכאן הנפקות והמשקל להערה שמהווה חלק מהמסמך בחתימת הנתבע על פיה הערבות אינה לחיוב המחליף חיוב קיים. משלא נוכחתי שהובהר לנתבע אחרת חד משמעית על ידי הבנק אני מקבלת את המשמעות הסבירה שהובנה על ידי הנתבע ובהתבסס עליה חתם- שערבותו היא ערבות להלוואה חדשה.

1. משלא נוכחתי מעדויות עובדי הבנק כי הובהר לערב שיש בערבותו לשמש גם לחיוב קיים אך "מתמשך" / ממוחזר כפי שנעשה בפועל – במובן שהבנק יאפשר בהסתמך על ערבותו של הנתבע, לפחות לשיטתו, לעמותה להמשיך ולנהל את חשבונה תקופה נוספת, ומשלא הוסברה כוונה זו של התובע לנתבע - מסקנתי היא שהבנק לא יצא ידי חובת הגילוי הרובצת לפתחו על פי טופס גילוי מידע לערב.
2. לשון אחרת, אם אכן התכוון הבנק התובע לערבות שתשמש גם לפעילות העמותה אותה אִפְשֵר הבנק בפועל וכאמור במגבלות משמעותיות, בסירוב למתן הלוואה, ולכל היותר בהמתנה עד להגשת התביעה כנגד העמותה למשך תקופה – לא יצא ידי חובת הגילוי הרובצת לפתחו .
3. בעניין זה גם אם אקבל את טענת התובע, כי הנתבע היה חותם על ההסכם בכל מקרה - באשר העיד שלא קרא אותו, גם אם נניח, כי טענה זו נכונה, אין בה להתגבר על הוראתו המפורשת של סעיף 23(א)(5) לחוק, לפיה פטור הנתבע מערבותו.
4. לעניין זה אעיר כי בהחלט לא ניסתר מעיני כי תיאורטית עומדת לבנק אפשרות להוכיח כי הערב ידע את הפרטים לגביהם חלה חובת גילוי ואם יוכיח זאת, לא יופטר הערב מערבותו, על אף שהפרטים לא גולו לו על ידי הבנק [למשל: ה"פ (מחוזי ת"א) 1374/05 הויזמן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (7.10.07)], שם נקבע כי הגם שהבנק לא ציין כי הערבות הינה לחוב קיים, הוכח כי הערבה ידעה על מצב החובות בחברה, בהיותה בת זוגו של מנכ"ל החברה, ומשכך אינה פטורה מערבות]. בענייננו המצב שונה בהחלט!

הנתבע חתם על טופס שציין במפורש כי הערבות אינה לחוב המחליף חוב קיים!

בענייננו, לא הוכיח הבנק כי הנתבע ידע על כוונת הבנק שלא ליתן הלוואה "חדשה" אלא אך ורק לאפשר כיסוי חוב קיים בחשבון הבנק של העמותה .

1. אוסיף ואעיר כי במקרה שבפניי על פי המסמכים עליהם חתם נויפלד במועד החתימה על הערבות, ניתן ללמוד כי נמסרו לנויפלד פרטים על מצב חשבון העמותה, אולם ביחס ל"מהות הערבות" מצאתי כי המידע שנמסר לנויפלד בעת החתימה על כתב הערבות שונה ממהותה בפועל- לפחות על פי יישום התובע, שכן על אף שנכתב כי ערבותו לפירעון החוב אינה מחליפה חיוב קיים בפועל היא נועדה ושימשה לצורך החלפת החיוב הקיים , הלכה למעשה. זאת על פי גרסת הבנק העולה מעדויות עובדי הבנק.

בהחלט מצאתי כי במסגרת חובת הגילוי המוטלת על הבנק נמסר לערב מידע מוטעה!

בהחלט לא ניתן להסיק שהבנק עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו מכוח הוראות חוק הערבות שמטרתה הינה לאפשר לערב לכלכל את צעדיו בטרם יתחייב כערב.

מסירת מידע מוטעה כאמור, אף אם הדבר לא נעשה בזדון אלא ברשלנות מצד עובדי הבנק, מסכלת את מטרת חובת הגילוי.

1. מעדותה של הגב' חוה יעקב שהחתימה את הנתבע על כתב הערבות והטפסים הנלווים, לא ניתן ללמוד על מהות ההסבר שניתן לנתבע בנסיבות המקרה שבפניי. הגב' יעקב העידה שאין היא זוכרת את נסיבות המקרה, לבד מהכחשתה לגרסתו של הנתבע כי ערבותו נחתמה כנגד מתן הלוואה לעמותה, לא יכלה להעיד מזכרונה על ההסברים שניתנו, אם אכן ניתנו, לנתבע אודות החוב או החיוב לו ערב במסגרת כתב הערבות.

בעניין גבאי נקבע כי בנוגע לחובת הגילוי של בנק לערב יש לבחון נסיבותיו של כל מקרה לגופו, על פי העובדות המובאות בפני בית המשפט. אלא שבמקרה שבפניי, לא הציג התובע ראיות התומכות בכך שהנתבע יכול היה לדעת או ידע בפועל על מהות הערבות עליה חתם באופן שיש בו כדי לצמצם את חובת הגילוי המוטלת על הבנק מכוח חוק הערבות.

בשונה מהנתבעים 2-4, שאף הם חתמו כערבים לחובות העמותה, הרי שלא נטען כי הנתבע היה בעל תפקיד בעמותה וכי היה מודע למצבה של העמותה ואופן התנהלותה הכספית.

לכל היותר נטען על ידי הבנק כי הנתבע היה בקיא בענייני כספים, כפי שנכתב בפתיח לסיכומי התובע.

אלא שעובדת היותו של הנתבע בעל ידע פיננסי, אין בה לפטור את הבנק מחובת הגילוי המוטלת עליו ביחס לחוב הספציפי לו ערב הנתבע. כל זאת בטרם חתימתו על כתב הערבות, ובהתאם לתכלית ההגנות שנקבעו על ידי המחוקק בעניינם של ערבים בכלל וערבים יחידים בפרט, כפי שנפסק בעניין גבאי.

1. ולא זאת אף זאת אלא שבסיכומי התשובה מטעם התובע נאמר במפורש כי מטרת הערבות עליה חתם הנתבע הייתה להוסיף על הביטחונות הקיימים כנגד החיוב הקיים.

במשמע, שהתובע הבין שהביטחונות שהיו בידיו באמצעות ערבויות אישיות של חברי העמותה להבטחת חוב במסגרת אשראי בסך 180,000 ש"ח, אינן מספקות להבטחת חוב של כ – 300,000 ש"ח - סכום משוער של גובה החוב שהיה בחשבון העמותה במועד החתמת הנתבע על כתב הערבות בצירוף ריביות למועד החתימה. על פי סיכומי התובע מטרת ומהות חתימת הנתבע על הערבות הייתה בשל כוונת התובע לעבות את הביטחונות הקיימים (סעיף 4 לסיכומי התשובה מטעם התובע).

הסבר זה שניתן בשלב סיכומי התשובה ואינו תואם את גרסת מנהלת סניף הבנק בדבר מהות הערבות, מלמד כי ככל שהבנק בעצמו מחזיק בהסברים שונים באשר למהות הערבות, הרי שהדבר מעורר תמיהה באשר להסבר שניתן לנתבע במעמד חתימת כתב הערבות, אם בכלל ניתן הסבר כלשהו שכאמור וכפי שיפורט בהמשך לא נוכחתי שניתן.

ברור כי ערבות לחובות קיימים אינה דומה לערבות הניתנת להבטחת פירעון חובות עתידיים בוודאי שלא מהיבטו של הערב, שיקולי הערב בטרם יחתום ומהיבט הסיכון אותו נוטל הערב במודע בטרם חתימתו על ערבותו.

באמצעות חובת הגילוי שהטיל המחוקק על הבנקים ביחס לערבים, הרי שניתן לכל הפחות למנוע מצב שבו ערב יחתום על ערבות מבלי שיהיה מודע לסיכונים הקיימים ומבלי שיוכל להפעיל את שיקול דעתו בטרם יחתום על הערבות.

בנסיבות המקרה שבפניי, מעיון בראיות התובע ודפי חשבון העמותה בטרם חתימת הערב הנתבע על ערבותו ולאחריה, ובשים לב לטופס גילוי מידע לערב שבהחלט תומך בגרסתו של הנתבע, הגעתי לכדי מסקנה שהבנק לא מילא את חובת הגילוי המוטלת עליו ולא הודיע לנתבע באופן מפורש וברור את מהות הערבות עליה נדרש לחתום ומטרתה.

1. לאור התוצאה אליה הגעתי אינני נדרשת לדון במחלוקת שבין הצדדים באשר למניעים שהביאו את הנתבע לחתום על כתב הערבות, בין אם כטענת התובע כי החתימה על כתב הערבות נעשתה בשל מחויבות הנתבע לעמותה לאור תמריצים כספיים שניתנו לבית מדרש שבו עבד הנתבע ובין אם כטענת הנתבע שחתם על כתב הערבות שכן הובטח לו על ידי ויזמן כי מכספי ההלוואה שתינתן לעמותה כנגד חתימתו על כתב הערבות, יושב לו סכום של 150,000 ש"ח כהחזר להלוואה שהעמיד הנתבע לטובת העמותה.

בנסיבות בהן הגעתי למסקנה שהבנק לא מילא את חובותיו על פי דין, אין נפקות למניע שהוביל את הנתבע לחתום על כתב הערבות, ואין בהכרעה בעניין המניע כדי לשנות מהחלטתי.

ממכלול הנימוקים דלעיל אני מוצאת לנכון לקבל את טענת הנתבע , לאמור כי לאור הפרת חובת הגילוי שהפר התובע יש להורות על בטלות הערבות עליה חתם במלואה.

זאת, על פי סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות, כי במקרים של אי גילוי באשר להיות הערבות ערבות לחיוב קיים או לחיוב המחליף חיוב קיים, פטור הערב היחיד מערבותו.

הפרת חובת הגילוי מהווה פגם מהותי ואין אני סבורה כי במקרה זה יש לבחון חלופה אחרת כגון בטלות חלקית של הערבות, מה גם ששאלה זו כלל אינה עומדת להכרעה בנסיבות המקרה שבפניי.

אשר על כן וממכלול הנימוקים דלעיל מסקנתי היא שהעמותה לא קיבלה אשראי חדש או הלוואה חדשה וערבותו של הנתבע ניתנה בפועל להבטחת חיוב קיים או לכל היותר חיוב שהחליף חיוב קיים זאת בשונה ובסתירה בוטה לרשום מפורשות בטופס גילוי מידע לערב, באופן שעולה כדי הפרת חובת הגילוי כפי שמצאתי שהתקיימה במקרה שבפניי.

סוף דבר

התוצאה היא שנוכח הפרת חובת הגילוי שהפר הבנק כאמור בטלה ערבותו של הנתבע מכוח הוראות סעיף 23(א)(5) לחוק הערבות.

אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע מס' 5.

מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך של 29,500 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל .

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ה, 03 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.