1. ביום 2.5.10 הגישה התובעת תביעה כספית ע"ס של 5,000 ₪ כנגד הנתבעת בהליך של סדר דין מקוצר.

2. על פי הנטען בכתב התביעה, העניקה התובעת, עו"ד במקצועה, שירותים משפטיים לנתבעת. הסכמה על מתן השירותים והתמורה בגינם הועלו על הכתב ביום 16.11.08.

3. ביום 12.7.10 עתרה התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה וזה ניתן ביום 20.7.10.

לבקשה צורפו 2 אישורי המסירה: האחד, לידי דודה של הנתבעת ג'מאל והשני, לידי אביה.

4. הנתבעת עותרת לביטול פסק הדין. לטענתה, היא מעולם לא קיבלה לידיה את כתב התביעה.

לעניין אישורי המסירה, טוענת הנתבעת, כי אמנם יש לה דוד בשם ג'אמל, אלא שזה אינו מתגורר עמה. לעניין המסירה לאביה, הרי שזה מכחיש כי קיבל את כתב התביעה וסירב לחתום על אישור המסירה.

5. באשר לטענות ההגנה, טוענת הנתבעת, כי היא מעולם לא ייפתה את כוחה של התובעת לייצגה וכי מסרה את הטיפול בעניינה לעו"ד אחר, אשר לו אמור להשתלם סכום של 8,000 ₪, ככל שישיג אישור לאיחוד משפחות.

עוד טוענת כי הפעם היחידה בה פגשה את התובעת היתה כאשר הופנתה אליה על ידי העו"ד האחר לשם חתימה על מסמכים שונים הקשורים לנושאי הטיפול.

בסופו של יום, טוענת הנתבעת כי היא לבדה הצליחה להשיג את מבוקשה כאשר העו"ד הנ"ל לא הצליח להשיג את אישור איחוד המשפחות בתוך 3 חודשים.

5. התובעת במסגרת תגובתה לדחיית הבקשה מציינת כי המצאת כתב התביעה לידי אביה היתה כדין, שכן הנתבעת וכל בני המשפחה מתגוררת בשכונת בית חנינא. לא זו אף זו, הנתבעת במסגרת בקשתה לאיחוד משפחות ציינה את מקום מגוריה אצל אביה.

התובעת ממשיכה וטעונת כי עו"ד מונדר היה שותפה במשרד וכי אף הקבלה שמספרה 860 מלמדת על כך שהיא יצאה ממשרדה בלבד. עוד נטען, כי הנתבעת חתמה על הסכם שכר הטרחה לאחר שנוסחו הוסבר לה בנוכחות עדים.

מעבר לאמור לעיל, הרי שההתכתבויות בעניין בקשתה של הנתבעת נעשו עמה בלבד, ללא מעורבות מכל סוג שהוא מטעם הנתבעת, ואף ההחלטה על אישור הבקשה נשלחה אליה ולא אל הנתבעת.

6. לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לעניין המצאת כתב התביעה לנתבעת, שוכנעתי כי בהיות הנתבעת ובני משפחתה מתגוררים אצל האב, הרי שההמצאה במען זה הינה תקינה. מה עוד שכאמור, זו כתובת המגורים אותה מסרה הנתבעת לגורמים המטפלים בבקשה.

אף לגוף העניין, לא סתרה הנתבעת את האמור בתגובת התובעת, אשר מגובה במסמכים אשר מהם עולה כי התובעת, והיא בלבד, נטלה על עצמה וטיפלה בבקשה עד להשגת האישור המיוחל. משהושג אישור זה, מן הראוי שהנתבעת תפעל בתום לב ותשלם לתובעת את יתרת שכרה, כפי שהוסכם ביניהם.

7. אשר על כן, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אני מורה על ביטול עיכוב ביצוע פסק הדין על פי ההחלטה מיום 21.3.12.

ניתנה היום, י"ט סיון תשע"ג, 28 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.