1. התובע יליד 1978.

לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 4.5.03 בשעה 14:30 לערך, בעת לימודיו כסטודנט במכללת אריאל, הוא ירד במדרגות ליד בנין הארכיטקטורה בפקולטה להנדסה, כשלפתע "החליק, מעד ונפל עקב וכתוצאה ממדרגה מפורקת, עקם את רגלו ובעקבות זאת הסתובב כל החלק התחתון של רגלו השמאלית בקרסול שמאלי ומכאן פגיעתו" (סעיף 5 לכתב התביעה).

לטענת התובע, האחריות לאירוע ולקיומו של המכשול מוטלת על המכללה, בשל גורמי רשלנות שונים אותם פירט בתביעה, ולפיכך מוטלת עליה ועל מבטחתה החובה לפצותו בגין כל נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מכך.

תיאור האירוע חזר על עצמו בתצהיר התובע, כשלדבריו: "הנני מצהיר בזאת כי בתאריך 4.5.03 בשעה 14:30 או בסמוך לכך, ליד בניין הארכיטקטורה בפקולטה להנדסה אחת פקולטות הנתבעת מס' 1עת שירדתי במדרגות לפתע החלקתי, מעדתי ונפלתי עקב וכתוצאה ממדרגה מפורקת, עקבתי את רגלי ובעקבות זאת הסתובב כל החלק התחתון של רגלי השמאלית בקרסול שמאלי ונפגעתי" (סעיף 5 לתצהיר).

אלו כל העובדות אותן תיאר התובע כמשקפות את אשר אירע לו ביום התאונה.

2. הנתבעות הכחישו את כל טענות התובע, הכחישו את אירוע התאונה, את קיומו של המכשול, את אחריותן ואת הנזקים הנטענים.

3. יאמר מיד, כי תיאורו של התובע הינו לאקוני, כשאין לדעת מה היה סוג המדרגות, כמה מדרגות היו באותו מקום, מה הכוונה ל"מדרגה מפורקת", ומה היה טיבו של המכשול שבגינו החליק התובע.

תמונות ממקום האירוע היו יכולות כמובן לתת פרספקטיבה טובה יותר של האתר ושל המכשול, אך התובע לא הציג תמונות כאלו.

לטענת התובע בתצהירו, הוא צילם את המקום והעביר את כל התמונות שהיו ברשותו, לאדם בשם בועז, שהיה המנהל הכללי האחראי במכללה, וזה העבירן לחברת הביטוח (סעיף 18 לתצהיר).

התצהיר אינו מפרט מה אירע לתמונות מאז נמסרו לאותו בועז.

רק בחקירתו הנגדית של התובע הובררו פרטים נוספים אודות האירוע, כשלדבריו הוא הגיע ללימודים, הלך בשביל חדש שנפתח לציבור ולפתע החליק, כופף את הקרסול ונפל. לאחר שקם, התבונן וראה במקום מדרגה מפורקת.

משנדרש התובע להסביר מה היתה סיבת הנפילה השיב: "לא החלקתי. דרכתי על המדרגה, ובגלל שהיא מפורקת, התנדנדה ואז נפלתי ותוך כדי נפילה הסתובב הקרסול... החלקתי, הכוונה נפלתי....לא שהלכתי והחלקתי....ברגע שדרכתי על המדרגה המפורקת, שאני לא שמתי לב בכלל שהיא מפורקת, אז היתה תנועה ברגל שהיא דומה לתנועת החלקה... המדרגה התנדנדה והחלקתי עליה" (עמודים 17-18).

התובע הוסיף והסביר כי המדרגה לא היתה מפורקת מלכתחילה, אלא רק כתוצאה מכך שהוא דרך עליה היא יצאה ממקומה, איבדה את יציבותה והפילה אותו.

על מנת להוכיח את כל הקשור בתאונה, ראוי היה לפרט את כל העובדות המדוייקות בתצהיר ולא להסתפק באמירות כלליות, אך הדבר כאמור לא נעשה.

לדברי התובע בעדותו, הוא צילם תמונות של המקום לאחר האירוע, קיבל מבועז, המנהל האחראי, את טופס התביעה של חברת הביטוח אילון, הוא מילא אותו, צירף את החומר הרפואי ואת עותק התמונות היחידי שהיה לו, והעביר את כל אלו לבועז שחתם על הטופס והעבירו הלאה לחברת הביטוח, אלא ששם העלימו או איבדו את התמונות.

4. עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, וככזו יש צורך לנמק מדוע ניתן להסתמך רק עליה, ובבחינת כלל הנסיבות קשה לקבל את דבריו כמספקים לצורך הרמת הנטל המוטל עליו להוכחת קרות האירוע, ולהוכחת קיומו של מפגע שיש בו כדי להטיל אחריות על הנתבעות, כפי שיפורט להלן;

באשר לתמונות שנעלמו - ב"כ הנתבעות הפנה את התובע למכתב ששלחה באת כוחו ביום 21/2/08, כחמש שנים לאחר האירוע, ובו נטען כי "בחזקת מרשי תצלומי אתר התאונה אשר צולמו בסמוך לאחריה", באופן המעיד כי התצלומים עודם מצויים ברשותו (נ/1).

התובע הסביר כי התמונות נשלחו לבועז רק לאחר המכתב ולאחר שבאת כוחו החלה לטפל בענין, ומלבד העובדה כי אין זה מתיישב עם עדותו באשר למעורבותו של בועז סמוך לתאונה, וגם אין זה סביר שהדברים נעשו רק לאחר חמש שנים ובאת כוחו לא הותירה עותק של התמונות ברשותה, אלא שבמכתב אין כל אזכור לתמונות שכבר נשלחו בעבר, לטופס תביעה שהועבר, או למעורבות של אותו בועז, ואין בכך כדי ליישב את הסתירה שנותרה על כנה, ותמיהה האם אמנם היו בידי התובע תמונות של המקום ומה אירע להן (עמודים 19-21).

באשר לטופס התביעה - התובע סומך על טופס זה כמסמך המשקף את התנהלותו והתנהלות חברת הביטוח מולו (נספח יב'), כשלטענתו קיומו של הטופס מלמד על הכרתה של המכללה באירוע, ועל כך שהפנתה את הענין לחברת הביטוח שלה.

עיון בטופס התביעה מעלה כי כתב היד ומילוי כל הפרטים נעשה ע"י התובע עצמו, הגם שהטופס אינו נושא תאריך ואינו חתום ע"י איש.

אמנם התובע טען שבועז חתום בראש הטופס, ובעדותו חזר והתעקש על עובדה זו, אולם ברי כי אין מדובר בחתימה כלל, ואף באת כוחו בסיכומיה הסכימה כי מדובר במי שהטופס נשלח אליו ע"י חברת הביטוח ולא להיפך (השווה עמודים 16-17 ועמוד 29).

עוד עולה מהטופס, כי במקום המיועד לעדי ראיה למקרה, ציין התובע את פרטיו של סטודנט בשם הריש הלאל, כתובתו ומספר הטלפון שלו כמי שהיה נוכח במקום בזמן הנפילה, אלא שהתובע בחר שלא לזמן אותו לעדות על מה שקרה.

בחקירתו החוזרת של התובע הסתבר כי גם בועז ראה את המקרה, ראה את המדרגה המפורקת ואז נתן לתובע למלא את טופס התביעה. אלא שגם בועז (ששמו המלא אינו ידוע) שיכול היה להעיד על נסיבות האירוע, על מה בדיוק התרחש, על איזו מדרגה מדובר ועל טופס התביעה שנתן לתובע וקיבל מידיו בחזרה, לא זומן לעדות.

מכאן, ומשישנם עדים למקרה אשר לא זומנו להעיד, נוצרת החזקה לפיה אילו זומנו לעדות היה הדבר פועל לרעתו של התובע באשר לאופן וסיבת הנפילה, ואף עובדה זו פועלת לחובתו ואינה מסייעת להרמת הנטל המוטל עליו.

באשר למסמכים הרפואיים – התובע הציג תעודת מחלה בה נרשם כי הוא נחבל בקרסול בתאריך 4/5/03 במכללה שבה למד, כאשר אישור זה אינו נושא תאריך מתי נכתב, ובניגוד לעדות התובע לא נרשמה בו סיבת הנפילה, כאשר גם ברישום הרפואי מאותו יום לא נאמר דבר על נפילה או על סיבתה, אלא נרשמה חבלה בלבד.

לעומת זאת, בחקירה הנגדית הוצג בפני התובע אישור נוסף שניתן על ידי אותו רופא ביום 6/5/03, יומיים לאחר האירוע, ובו נרשם כי התובע נחבל בקרסול שמאל במהלך משחק כדורגל לפני יומיים, באופן התואם את מועד התאונה הנטען.

התובע נחקר על התיאור השונה, ובתחילה הסביר שמדובר בהבדל של שבועיים בין הביקורים, ויתכן שהרופא שכח את מקרה הנפילה במדרגות, ועוד הסביר כי הרופא מכיר אותו כשחקן בקבוצת כדורגל ועל כן הניח שזה היה מקור הפציעה וכך רשם את הדברים, אלא שבכל אלו אין הסבר סביר והגיוני לרישום האותנטי במסמכים (נ/2).

התובע נחקר גם על שאר המסמכים הרפואיים שהציג, ונשאל האם נפגע שוב באותו קרסול שמאל נשוא התאונה, אך הוא לא זכר פגיעה כזו. אלא שבתיעוד הרפואי נמצא מסמך נוסף מיום 1/9/03, ובו נרשם כי התובע סבל מ "טראומה של קרסול שמאל לפני כשעה".

שוב הסביר התובע כי מדובר באותה פציעה של אותו קרסול כתוצאה מהתאונה בה נפל במדרגות, אלא שגם במקרה זה הדברים אינם מתיישבים עם תוכנו של המסמך (נ/3).

גם בהמשך החקירה ניתן היה להתרשם כי התובע משתף פעולה באופן מוגבל, מתריס כלפי שאלות שלא נשאו חן בעיניו, ענה כרצונו ולא תמיד לעניין, העצים בצורה מוגזמת את נזקיו ואת השפעת התאונה על המשך חייו, ולטעמי קשה היה לתת אמון בגרסתו ובתיאור האירועים על ידו.

5. כאמור, הנטל להוכחת התביעה מוטל על התובע ועליו להוכיח כיצד נגרמה אותה תאונה, מה היה המכשול שגרם לה ומה היתה אחריותן של הנתבעות לכך, וזאת לא נעשה, כשיתכן שגם שמועד הגשת התביעה – יומיים לפני חלוף מועד ההתיישנות - תרם לכך.

עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל הדין, הוא לא הביא את העדים והראיות הנדרשים הגם שאלו היו ברשותו ובידיעתו, העלה טענות שהופרכו, ולא הוכיח את האירוע או את חבותן של הנתבעות בגינו.

לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

6. התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעות בגין ניהול ההליך, ובנוסף ישלם שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ד, 25 מאי 2014, בהעדר הצדדים.