1. התובעים הינם היורשים של המנוח סלמאן מחמד אסעד ז"ל, והבעלים ו/או המחזיקים במשותף בחלקה 11 בגוש 19226 מאדמות כפר סמיע (להלן "חלקה 11").

הנתבעים הינם המחזיקים בחלקה שכנה וגובלת, הידועה כחלקה 10 בגוש 19226 הנ"ל (להלן "חלקה 10").

חלקה 11 גבוהה יותר מחלקה 10 מבחינה טופוגרפית, ובין שתי החלקות הנ"ל מפרידה קיר אבן ו/או טרסה, התומכת את האדמה שנמצאת בחלקה 11, היא חלקת התובעים.

בנוסף, חלקה 11 נהנית מזיקת הנאה בדמות "זכות מעבר ברוחב 2 מטר לאורך קטע מגבולה המזרחי והצפוני על פני חלקה 19226/10", בהתאם לשטר רישום מס' 2631 מיום 1.5.1979 (להלן "זיקת ההנאה").

2. לטענת התובעים, מאז ומתמיד הם עשו שימוש בזיקת ההנאה ללא כל הפרעה ו/או מניעה.

בחודש 10/09 גילה התובע מס' 1 כי חלק מהטרסה התומכת בחלקה 11 כאמור, נהרסה על ידי הנתבעים ו/או מטעמם, והחל סחף מאדמת חלקה 11 לחלקה 10.

3. בעקבות הריסת הטרסה התומכת, התגלעה מחלוקת בין הצדדים. ניסיון ליישב את ההדורים בעזרת מכובדים מהכפר, לא צלח. בין לבין, התקינו הנתבעים, לטענת התובעים, שער ברזל בכניסה לחלקה 10, ובכך חסמו את הגישה לזיקת ההנאה לטובת חלקתם.

4. על רקע המתואר לעיל, הגישו התובעים את התביעה דנן שבה עתרו לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב הריסת הטרסה ומניעת השימוש בזיקת ההנאה, בסכום כולל של 24,250 ₪, וליתן צו קבוע אשר ימנע מהנתבעים לחסום את זיקת ההנאה לחלקה 11.

לכתב תביעתם צירפו התובעים חוות דעת שמאית שכללה הערכה של הפיצוי המגיע להם בגין בניית חלק הטרסה שנהרס, ובגין שווי האדמה שנסחפה.

5. הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענות התובעים, וטענו כי התובעים השתמשו בדרכי גישה אחרות לחלקתם, וכי במהלך כל השנים שחלפו, לא נעשה על ידם כל שימוש בזכות המעבר מתוך חלקתם של הנתבעים. עוד הוסיפו וטענו כי על פי תכנית המתאר החדשה החלה על כפר כסרא, קיימת יותר מגישה חלופית סטטוטורית אחת לחלקת התובעים.

בנוסף, הכחישו הנתבעים את טענת התובעים בדבר הריסת הטרסה וטענו כי הטרסה לא נהרסה, אלא נבנה לצידה קיר תומך מזוין, בתוך חלקתם של הנתבעים ועל חשבונם, התומך בדירת אחד הנתבעים ומונע סחף של אדמת התובעים.

6. מאז תחילת המשפט נעשו ניסיונות לרבות בעזרת מכובדים מהכפר, ליישב את ההדורים בין הצדדים, אך ללא הצלחה לצערי. אי לכך, הוחלט על שמיעת התיק, והצדדים הגישו את ראיותיהם לתיק בית המשפט.

7. במהלך שמיעת עדותו של התובע, הגיעו הצדדים לידי הסכמה שלפיה יוותרו התובעים ו/או מי מטעמם על זכות ההנאה הנטענת על ידם, והמחלוקת הכספית שנותרה ביניהם תוכרע על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על סמך חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט וטיעונים בעל פה, כאשר בית המשפט הוסמך לפסוק במחלוקת הנ"ל בגבולות סיכון מוסכמים הנעים בין 10,000 ₪ ועד 25,000 ₪. עוד הוסכם כי הפיצוי שייפסק יביא בחשבון את טענת הויתור מצד התובעים על זכות ההנאה כפי שצוין לעיל.

8. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי אותם על רקע חומר הראיות שהוגש, ובהתחשב, בין היתר, בטענות התובעים הן בעניין קיומה של זכות ההנאה והן בעניין הנזק הכספי שנגרם להם לטענתם כתוצאה מהריסת הטרסה לרבות ההוצאות שנשאו בהן במסגרת הליך זה, ומאידך, בטענות הנתבעים הן בעניין העדר תוקפה המשפטי של זכות ההנאה הרשומה לטובת חלקת התובעים ואי השימוש בזכות זו על ידי התובעים, והן בעניין העדר אחריותם להריסת הטרסה ובעניין היקף הנזק הנטען על ידי התובעים, הנני קובעת כדלקמן:

א. לאור הסכמת הצדדים, הנני מורה על ביטול זיקת ההנאה המתוארת בסעיף 1 לעיל.

הצדדים יפעלו במשותף לביטול רישומה של זיקת ההנאה הנ"ל, בפנקס המקרקעין.

ב. הנתבעים ישלמו לתובעים הן בגין הויתור על זכות ההנאה הנ"ל והן בגין התביעה הכספית, סכום כולל של 20,000 ש"ח, וכן אגרת משפט, וכן שכ"ט עו"ד בהתחשב בדרך המקוצרת שבה הסתיים ההליך, בסך של 3,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, 2727 יוני 2013, בהעדר הצדדים.