1. בפניי תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונה בה היה התובע מעורב במהלך עבודתו ביום 26.2.09 (להלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת בין הצדדים בעלי הדין בשאלת נסיבות אירוע התאונה והחבות אלא רק לעניין גובה הנזק.

3. התובע יליד 22.7.1961 ובמועדים הרלוונטיים לאירוע התאונה הוא עבד כנהג מערבל בטון אצל חב' קסואני בע"מ (להלן: "חב' קסואני").

4. כתוצאה מאירוע התאונה נפגע התובע ברגליים, בגב, בצלעות וביד שמאל, והוא סבל משבר מרוסק בעצמות המסרק בכף רגל שמאל. התובע הועבר לבית החולים, רגלו גובסה עד ליום 30.4.09 והוא שוחרר לביתו ללא אשפוז.

בהמשך התובע היה במעקב רפואי והוא עבר 11 טיפולי פיזיותרפיה.

בהתאם להמלצת רופאיו נקבעה לתובע תקופת אי-כושר מיום אירוע התאונה, 22.6.09, ועד ליום 29.5.09, ובסה"כ 88 ימים.

5. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ו-ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה כי נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 35 (1)(ב) לתקנות המל"ל בגין פגיעה בכף הרגל. כמו כן, המל"ל הפעיל תקנה 15 במלואה והעמיד את נכות התובע על שיעור של 15%.

התובע טען כי בעקבות התאונה הוא החל לסבול מיתר לחץ דם, אולם המל''ל דחה טענותיו בנדון וקבע כי מחלתו נגרמה בשל גורמי סיכון אחרים וללא קשר לתאונה. בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, קביעתו הנ''ל של המל''ל מחייבת בהליך זה. לפיכך, ומשלא הגיש התובע בקשה להבאת ראיות לסתור, הוא לא יישמע בטענות כנגד החלטת המל''ל.

6. בין הצדדים בעלי הדין מחלוקת לעניין גובה שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה. בנדון טען התובע כי הוא השתכר סך של 5,500 ש"ח לחודש, מתוכם סך של 2,500 ש"ח שולמו באמצעות תלוש שכר והיתרה בסך של 3,000 ש"ח שולמה במזומן. הנתבעת חולקת על טענת התובע ומפנה להלכה הפסוקה המטילה עליו נטל כבד להוכחת הטענה.

7. אכן, מתלושי השכר של התובע עולה כי עובר לתאונה הוא השתכר, כביכול, סך של 2,500 ש"ח בלבד. אולם, סכום זה אינו סביר ואינו הגיוני בעיניי וזאת בהתחשב במהות העבודה, נהג מערבל בטון, בהעדר כל טענה כי עובר לאירוע התאונה התובע עבד משרה חלקית וכן מאחר והסכום נמוך משמעותית משכר המינימום.

אין לבוא לתובע בטענות על שלא טרח להזמין נציג מטעם המעסיק, חב' קסואני, למתן עדות במשפט לעניין גובה שכרו עובר לתאונה, שכן אין לצפות מהמעביד כי יפליל את עצמו ויודה בטענות התובע בנדון.

חיזוק נוסף לטענת התובע ביחס לגובה שכרו מצאתי בעובדה כי בעבר הוא עבד למשך כ-17 שנים כנהג משאית בחב' קוקה קולה בשכר של כ-8,000 – 9,000 ש"ח לחודש, כל זאת כשנתיים לפני שהחל לעבוד אצל חב' קסואני.

מנגד, אין להתעלם מהעובדה כי על התובע מוטלת נטל הוכחת גרסתו ביחס לשכר ששולם לו בניגוד למדווח, ולאור כל אלה אעמיד את בסיס שכרו על סך של 4,800 ש"ח נטו.

8. לתובע אין כל השכלה פורמלית ולרוב הוא עבד כנהג משאית. כתוצאה מאירוע התאונה סבל התובע משברים מרוסקים בעצמות כף רגל שמאל וכן מכאבים ונפיחות בכף הרגל. כפי שהעיד התובע בסעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית כמו גם בחקירתו הנגדית (שם, עמ' 17 שורה 12 לפרוטוקול הדיון), נהיגת רכב כבד כמערבל בטון מחייבת שימוש בשתי הרגליים והדבר מקשה עליו בביצוע עבודתו.

גרסתו הנ"ל של התובע סבירה והגיונית בעיניי שכן תק' 35(1)(ב) לתקנות המל''ל, לפיה נקבעה נכותו הצמיתה, מגלמת השפעה (קלה) על כושר הפעולה הכללי או התנועות ולא בכדי הפעיל המל"ל ביחס לתובע תקנה 15 במלואה.

זאת ועוד, בהתחשב בגילו של התובע, העדר השכלה פורמלית ומיעוט הסיכויים כי במצבו הוא יוכל להשתלב בעבודה אחרת שבה לא תהיה השפעה למגבלותיו בעקבות התאונה, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של 15%.

9. כאב וסבל:

בהתחשב בנכות הרפואית הצמיתה שנותרה לתובע בעקבות התאונה וניכוי גיל, הוא זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 15,149 ש"ח.

10. הפסד השתכרות לעבר:

א. לתצהיר התובע צורפו אישורי אי-כושר לתקופה שמיום אירוע התאונה ועד ליום 29.5.09. אמנם נכון, המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה רק עבור חלק מהתקופה הנ''ל, מיום האירוע ועד ליום 10.5.09, אולם, קביעתו הנ''ל של המל''ל אינה מחייבת במסגרת הליך זה והנתבעת לא נתנה כל טעם המניח את הדעת מדוע יש להתעלם מתעודות אי כושר שניתנו כדין. זאת ועוד, התובע לא נחקר לעניין תקופת אי הכושר שבמחלוקת ונכותו הצמיתה נקבעה על ידי המל''ל החל מיום 29.5.09.

לאור האמור לעיל, התובע זכאי לפיצוי מלא בגין תקופת אי-הכושר מיום אירוע התאונה, 26.2.09, ועד ליום 29.5.09, לפי החישוב כלהלן:

14,080 ש"ח = 88 X 4,800

30

ב. אין בפי התובע טענה ברורה ועקבית ביחס לחזרתו לעבודה בתום תקופת אי-הכושר. בנדון טען התובע בסעיפים 13 ו-22 לתצהיר עדותו הראשית כאילו בשל מגבלותיו והטיפולים אשר עבר בעקבות התאונה, הוא נעדר מעבודתו בחב' קסואני ולפיכך הוא פוטר מהעבודה. דא עקא, בחקירת התובע במסגרת בקשתו לתשלום תכוף הוא העיד כי חזר לאותה עבודה ובאותו שכר עוד בחודש 9/10. מכל מקום, מתצהיר התובע כמו גם מתלושי השכר המצורפים בנספח 14 לאותו תצהיר, עולה כי הוא החל לעבוד כנהג בחברה אחרת עוד ביום 1.1.11.

לאור האמור לעיל, בהעדר כל טעם מוצדק לאי-חזרת התובע לעבודתו בחב' קסואני בתום תקופת אי הכושר ומשלא הוגשה כל אסמכתא ביחס למועד חזרתו לעבודה ושכרו באותה תקופה, לא ייפסקו לתובע פיצויים לתקופה שמיום 30.5.09 ועד להשתלבותו בעבודה אחרת ביום 1.1.11.

ג. כאמור, ביום 1.1.11 השתלב התובע בעבודה חדשה כנהג ומתלושי השכר, נספח 14 לתצהיר התובע, עולה כי שכרו באותה עבודה הגיע לסך של 4,000 ש"ח נטו. על אף זאת, אין לזקוף את מלוא הירידה בשכרו בתקופה הנ"ל לתאונה והפגיעות בהן נפגע התובע במהלכה, אלא רק באופן יחסי על פי הנכות התפקודית שנקבעה לו.

בנסיבות העניין, בגין התקופה שמיום 1.1.11 ועד להיום, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד השתכרות בהתאם לחישוב כלהלן:

19,440 ש"ח = 27 X 15% X 4,800

11. הפסד השתכרות לעתיד:

כאמור, התובע יליד 22.7.61, כבן 51 שנים ו-8 חודשים היום ועד להגיעו לגיל הפנסיה, 67 שנים, נותרו לו 15 שנים ו-4 חודשים. התובע זכאי אפוא לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעתיד בהתאם לחישוב כמפורט להלן:

111,455 ש"ח = 154.798 X 15% X 4,800

12. הפסדי פנסיה:

בהתחשב בגובה הפסד השתכרותו של התובע לעבר ולעתיד, ייפסק לו פיצוי בגין הפסדי פנסיה בשיעור של 8% מאותו סכום ובהתאם לחישוב כדלקמן:

11,598 ש"ח = 8% X (111,455 + 19,440 + 14,080)

13. עזרת צד ג':

בעקבות התאונה רגלו של התובע גובסה למשך כחודשיים ימים ומן הסתם תפקודו היה מוגבל בתקופה הנ''ל והוא נזקק לעזרה מוגברת של בני ביתו. מעבר לתקופה הנ"ל נכותו ומגבלותיו של התובע אינן מצדיקות פיצוי בגין ראש הנזק של עזרת צד ג'.

לאור האמור לעיל, ייפסק לתובע סכום גלובלי בגין עזרת צד ג' בסך של 4,500 ש"ח.

14. הוצאות:

התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע זכאי להיפרע את הוצאותיו הנטענות מהמל"ל. לפיכך לא ייפסק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.

15. להלן סיכום הפיצוי המגיע לתובע בעקבות התאונה בגין ראשי הנזק השונים:

• כאב וסבל – סך של 15,149 ש"ח
• הפסד השתכרות לעבר - סך של 33,520 ש''ח
• הפסד השתכרות לעתיד – סך של 111,455 ש"ח
• הפסדי פנסיה – סך של 11,598 ש"ח
• עזרת צד ג' – סך של 4,500 ש"ח

________________

סה"כ 176,222 ש"ח

16. ניכויים:

א. כעולה ממוצגים נ/2 – נ/3, בעקבות התאונה התובע קיבל מהמל"ל דמי פגיעה וגמלת נכות בסכום נומינלי של 16,012 ש"ח. סכום זה משוערך להיום (בתוספת הצמדה בלבד) מגיע לסך של 16,929 ש"ח אותו יש לנכות מהסכום שיפסק לתובע.

ב. בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ואשר קיבלה תוקף של החלטה מיום 11.11.10, התובע קיבל תשלום תכוף בסך של 13,531 ש"ח כולל שכ"ט עו"ד. יש להפחית אפוא מהסכום שיפסק לתובע בגין תשלום תכוף סך של 12,000 ש"ח נומנלית (סכום נטו לאחר הפחתת שכ"ט עו"ד). סכום זה משוערך להיום מגיע לסך של 11,963 ש"ח.

ג. הנתבעים מבקשים לנכות מהפיצוי שייפסק בתביעה פיצויי פיטורין ששולמו לתובע עם סיום עבודתו בחב' קסואני.

בפסק הדין שניתן ב-ע"א 450/05 לחמיש ואח' נ' חזק (פורסם בנבו) נפסק כדלקמן:

"שאלת ניכוי פיצויי פיטורים מוכרעת על-פי הקשר הסיבתי שבין תשלום פיצויי הפיטורים לבין התאונה. כך למשל, אם מתברר כי לפי התנאים הסוציאליים הנהוגים במקום העבודה של הנפגע הוא היה מקבל פיצויי פיטורים בעת עזיבת מקום העבודה יהא הטעם לעזיבה אשר יהא, הרי שאין קשר סיבתי בין קבלת פיצויי הפיטורים לבין התאונה. במקרה כזה אין לנכות את פיצויי הפיטורים מהפיצויים שנפסקו בגין נזקי התאונה. לעומת זאת, במקרה בו אלמלא התאונה לא היה הנפגע זכאי לפיצויי פיטורים בעת עזיבת מקום העבודה, יש לנכותם מהפיצוי הפסוק (ראו, ע"א 414/72 החברה לבנין ולעבודות ציבוריות מיסודו של סולל בונה בע"מ נ' לוי, פ"ד כז(2) 430 (1973); ע"א 830/76 סעדה נ' חמדי, פ"ד לג(1) 589, 612-613 (1979); דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה חמישית, 2003) כרך ב' 1435-1438 (להלן – קציר))"(ההדגשות במקור – ר.ח.).

בסיכומיהם טענו הנתבעים שכאשר המעביד מפריש עבור העובד מידי חודש בחודשו כספים עבור קרן פנסיה, אזי בכל מקרה של פרישת העובד הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורין, ולפיכך אין לנכות אותם מהפיצוי שנפסק לו בתביעה. ואכן, עיון בתלושי השכר של התובע ממקום עבודתו בחב' קסואני עולה כי מידי חודש בחודשו נוכה משכרו עבור "הראל פנסיה". לפיכך, ולגישת הנתבעים עצמם אין לנכות מהפיצוי שייפסק לתובע את פיצויי הפיטורין.

לאור האמור לעיל, מהפיצוי המגיע לתובע ינוכו תגמולי המל"ל ותשלום תכוף בסכום כולל המשוערך להיום בסך של 28,892 ש"ח.

17. לסיכום, הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך של 147,330 ש"ח.

כן ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע''מ ובתופסת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתן ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ג, 05 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.