מבוא

1. התובעת ילידת יום 9.3.1953 הגישה תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים מיום 9.1.10. התביעה הוגשה כנגד הנתבע מס' 1 נהג הרכב המעורב בתאונה וכנגד הנתבעת מס' 2 שביטחה את הרכב במועד התאונה.

תמצית טענות הצדדים

1. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 9.1.10 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים. מייד לאחר התאונה, פנתה התובעת למרכז רפואי רמב"ם ועברה סדרה של בדיקות וצילומים ואובחן אצלה שבר דחיסה בחוליה L 1 ושברים בצלעות 8 ו- 9 משמאל. התובעת אושפזה למשך 3 ימים וטופלה באמצעות חגורה ומשככי כאבים. התובעת שוחררה לביתה עם המלצות להמשך נטילת משככי כאבים, מנוחה מוחלטת והליכה וישיבה עם חגורת גב בלבד והמשך מעקב רפואי. בהמשך, משגברו כאביה, פנתה התובעת לבית חולים גליל מערבי בנהרייה שם נערכה לה סדרה נוספת של בדיקות רפואיות וצילומים רפואיים. במיפוי עצמות הודגמו קליטות מוגברות על רקע טראומטי בחוליה 1L ובצלעות 9-11 משמאל ובעצם החזה. התובעת אושפזה במשך 11 ימים נוספים וטופלה באמצעות מחוך ומשככי כאבים.
2. לטענת התובעת, עד היום היא סובלת מכאבים עזים בגבה המלווים בהגבלה בתנועות, כאבים הגבלה ורגישות בע"ש מותני וכן כאבים בצווארה, הרגשת נימול בידיים והגבלה בתנועות עקב.
3. התובעת טוענת, כי טרם התאונה עבדה כתופרת שמלות כלה ואף דאגה לניהול שוטף של משק ביתה. מאז התאונה ובעקבותיה אינה יכולה לחזור לעבודתה ועל כן נגרמו לה הפסדי שכר וכן אינה מסוגלת לטפל במשק הבית והיא נזקקת לעזרת הזולת ואף נאלצה לשכור עזרה של צד ג'.
4. התובעת עותרת לפצותה בגין נזק מיוחד מיום התאונה ועד מועד הגשת התביעה בחודש מאי 2010 בסך של 40,000 ₪ הכולל הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות, עזרת צד ג', הפסד שכר והפסד שכר לבני משפחתה. בנוסף, מבקשת לפצותה בגין נזק כללי עבור כאב וסבל, עזרת צד ג' לעתיד, הפסד השתכרות לעתיד והפסד תנאים סוציאליים, הפסד שכר לבני משפחה, הוצאות רפואיות, נסיעות, ניידות והתאמת דיור.
5. הנתבעים מכחישים את הנטען בכתב התביעה ולטענתם, התובעת החלימה מהפגיעה הנטענת והיא מתפקדת היטב ואינה זקוקה לעזרת צד שלישי. בנוסף ציינו, כי הנזקים הנטענים מופרזים.

ראיות הצדדים

1. בית המשפט מינה מומחה מטעמו בתחום האורתופדי את פרופ' סודרי לבחינת מצבה של התובעת בעקבות התאונה. המומחה קבע, כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 5% לפי סעיף 37 (8) בגין שבר בחוליה. עוד ציין המומחה, כי תלונות התובעת הן על רקע מצב קודם ולא קשורות לתאונה נשוא תיק זה. המומחה קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% ממועד התאונה ועד יום 30.6.10.
2. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת, כלתה גב' חבישי עמאני (להלן:"עמאני") ובעלה מר אסמאעיל חבישי (להלן:"אסמאעיל"). בנוסף צורפו ראיות בכתב. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

1. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת.

כאב וסבל

1. בנסיבות המקרה שלפני ולאור העובדה שנגרם לתובעת שבר בחוליה בגב ובשים לב לימי האשפוז, מצאתי לקבוע לתובעת פיצוי מקסימאלי על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976 על אף שנותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 5%. אי לכך, הפיצוי בגין ראש נזק זה בניכוי גיל הינו 13,387 ₪ משוערך להיום.

הפסד שכר לעבר

1. שני הצדדים מסכימים, כי שכרה של התובעת עובר לתאונה עמד על סך של 4,500 ₪ בממוצע. שכר זה משוערך להיום בתוספת הצמדה בלבד הינו 4,802 ₪.
2. המומחה קבע לתובעת נכות זמנית בשיעור 100% עד ליום 30.6.10 וזאת על פי אישורי המחלה שצורפו. הנתבעים אינם חולקים על כך.
3. אי לכך, הפיצוי המגיע לתובעת בגין חודשים אלו עבור הפסד שכר מלא הינו 28,812 ₪. בצירוף ריבית מאמצע תקופה הפיצוי הינו 30,235₪.
4. התובעת מציינת בתצהיר מטעמה, כי לפני התאונה הייתה בריאה ולא סבלה מכאבי גב תחתון. התובעת פירטה בסעיף 20 לתצהירה ת/1 את כל תלונותיה מבחינה אורתופדית בעקבות התאונה. עוד טוענת התובעת, כי נעדרה מעבודתה במשך 14 חודשים בהתאם להנחיות הרופא המטפל (סעיף 26 לתצהיר ת/1).
5. לא הוצגו כל אישורי מחלה לתקופה הזו מעבר לתקופה של שישה חודשים כמפורט לעיל. בנוסף, התובעת לא הציגה הנחיות כלשהן של רופא מטפל באשר להיעדרות בת 14 חודשים כטענתה. יתרה מזאת, המומחה מטעם בית משפט קבע בחוות דעתו, כי החל מיום 30.6.10 נכותה הצמיתה הינה בשיעור 5% בגין שבר שהתרפא ועל כן לא הייתה כל הצדקה הקשורה לתאונה להיעדרות מעבודה.
6. זאת ועוד, האמור בתצהיר התובעת אינו עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחה מטעם בית משפט. המומחה מציין בחוות דעתו את עברה הרפואי של התובעת ממנו עולה, כי התובעת התלוננה במשך שנים על כאבי צוואר וכאבים בגב תחתון עם הקרנות לרגליים. ב"כ התובעת בסיכומיו טען, כי התובעת לא סבלה מהגבלה בגב תחתון עובר לתאונה אלא רק בעקבות התאונה. איני מקבלת זאת. מעיון בתיאור עברה הרפואי של התובעת עולה, כי התובעת התלוננה על כאבים בגב תחתון עוד בשנת 1993 ובהמשך התלוננה על כאבים בצוואר ובגב תחתון עם הקרנה לרגליים לדוגמא בשנת 2001 ואף בשנת 2006.
7. זאת ועוד, המומחה ביצע בדיקה קלינית לתובעת של ע"ש גבי מותני וע"ש צווארי. המומחה מציין בחוות דעתו, כי התרשם מאגרבציה בתלונות. צילומי הרנטגן שביצע לתובעת היו תקינים. השבר התאחה ואין שינויים ניווניים סביב גוף החוליה. המומחה מציין בחוות דעתו את כל תלונות התובעת כפי שאף מופיעות בתצהיר מטעמה ומגיע למסקנה, כי כל תלונות התובעת הינן על רקע מצב קודם ואינן קשורות לתאונה הנדונה.
8. אין כל התאמה בין תלונות התובעת היום למצבה הרפואי כפי שעולה מחוות הדעת. התרשמתי שהתובעת נוקטת הגזמה רבה בתיאור מצבה הרפואי כפי שאף התרשם המומחה בחוות דעתו. עדות התובעת בעניין זה לא הותירה עלי רושם אמין. התובעת נשאלה האם פירטה את כל תלונותיה למומחה והשיבה שכן (עמ' 11 ש' 6-8). למרות שהתובעת עומתה עם כך שהמומחה קבע, כי התלונות אינן נובעות מהתאונה המשיכה התובעת וטענה, כי זה נובע מהתאונה.
9. תלונות התובעת הן בשאלות שברפואה ואינן נתמכות בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט. המומחה לא נחקר על חוות דעתו ומשכך, היא לא נסתרה.
10. זאת ועוד, התובעת פנתה ביום 5.7.10 למרפאה תעסוקתית. המסמך הוגש וסומן נ/2. בסיכום והמלצות נכתב, כי התובעת כשירה לחזור לעבודה. יחד עם זאת, התובעת מוגבלת בהרמת משאות כבדים יותר מ- 5 ק"ג ובהתכופפויות מרובות וזאת במשך שבועיים נוספים. לאחר מכן התובעת יכולה לחזור לעבודה רגילה ללא כל הגבלות.
11. ממסמך זה עולה, כי לכל הפחות ביום 5.7.10 הייתה התובעת כשירה לחזור לעבודתה כתופרת, עם מגבלות של הרמת משקל והתכופפויות מרובות בלבד. משכך, לא קיבלתי כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא שבה התובעת לעבודתה כאמור ומדוע המשיכה לשהות בביתה במשך חודשים נוספים רבים. אציין, כי התובעת הודתה בחקירתה, כי לאחר חלוף 6 חודשים החלה לקבל דמי אבטלה (עמ' 12 ש' 14-15).
12. לאור המפורט לעיל, מצאתי, כי מלבד היעדרות מלאה בת 6 חודשים בגינה מגיע לתובעת פיצוי מלא, התובעת אינה זכאית לפיצוי נוסף בגין הפסד שכר לעבר. התובעת לא המציאה כל אסמכתא רפואית המצדיקה היעדרות מעבר לתקופה האמורה ואף לא מצאתי בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט הצדקה לכך. כאמור גם רופא תעסוקתי מצא, כי התובעת יכולה לשוב לעבודה לכל הפחות ביום 5.7.10 והחל מיום 20.7.10 התובעת יכולה הייתה לשוב לעבודה רגילה ללא כל הגבלה.
13. במידה והתובעת בחרה שלא לשוב לעבודתה הרי עשתה זאת משיקוליה שלה ללא כל קשר לתאונה. כאמור לתובעת עבר רפואי כמפורט בחוות דעת המומחה מטעם בית משפט. המומחה אף מציין, כי תלונות התובעת הן על רקע מצב קודם. משכך, לא מן הנמנע, כי היעדרות התובעת מעבודתה במשך תקופה כה ממושכת נובעת מתלונותיה שאינן קשורות לתאונה.
14. אי לכך מהנימוקים שפורטו לעיל, לא מצאתי לקבוע פיצוי נוסף עבור הפסד שכר לעבר.

אובדן כושר השתכרות לעתיד

1. מהנימוקים שפורטו לעיל מצאתי, כי אין לקבוע פיצוי לתובעת באשר לאובדן כושר השתכרות לעתיד. התובעת העידה, כי חזרה לעבודה אצל אותו מעביד בחודש מרץ 2011. לטענתה חזרה לעבוד בחצי משרה. לא הוכחה לי כל סיבה רפואית לכך שהתובעת בחרה לחזור ולעבוד בחצי משרה. הדבר אינו עומד בקנה אחד עם האישור של רופא תעסוקתי ולא עומד בקנה אחד עם חוות דעת המומחה מטעם בית משפט.
2. כאמור המומחה קבע לתובעת נכות בשיעור 5% לפי סעיף 37 (8) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956. היינו "שבר של גוף חוליה שהתרפא בלי תזוזה ניכרת ובלי הגבלת התנועה של עמוד שדרה בקרבת החוליה הזו". משכך, עסקינן כאמור בשבר שהתרפא ולא הותיר כל מגבלה כך על פי קביעת המומחה שלא נסתרה. על כן, כל תלונות התובעת על כאבים או הגבלות אינן קשורות לתאונה ולא הייתה הצדקה רפואית לתובעת לאחר התאונה לשנות את היקף משרתה ואם עשתה כן, הדבר נובע משיקולים שלה. אי לכך, אין מקום לפיצוי התובעת בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד.

עזרת צד ג'

1. התובעת אושפזה במשך 14 ימים ושהתה בחופשת מחלה עד יום 30.6.13. לטענת התובעת, בתקופה זו נעזרה בבני משפחה. לא הוצגו לעיוני קבלות על עזרת צד ג' בשכר.
2. אסמאעיל טוען, כי נעדר מעבודתו על מנת לטפל בתובעת ועל כן נגרמו לו הפסדי שכר וירידה בהכנסות. טענה זו לא הוכחה ולא צורפו תלושי שכר או שומות מס. משנשאל אסמאעיל לעניין זה העיד, כי לא ביקשו ממנו להביא מסמכים (עמ' 16 ש' 5-6).
3. עמאני מסרה בתצהירה, כי עזרה לחמותה בבית החולים במשך תקופת אשפוזה במסגרת נוכחותה בבית חולים בכל פעולות היומיומיות כגון: מקלחת, שירותים, הגיינה אישית, האכלה והחלפת בגדים ועד עצם היום הזה היא עוזרת לחמתה במקלחת, הלבשה תנועה וכיוב' (סעיפים 10-11 לת/2).
4. בעת חקירתה לפני חזרה בה עמאני מטענתה בתצהיר כי עוזרת לתובעת גם היום והעידה, כי היום לא עוזרת לחמתה להתקלח ולא עוזרת לה להתלבש והיא באה לבקר במסגרת ביקורים משפחתיים (עמ' 15 ש' 5-12).
5. גם באשר לראש נזק זה מצאתי, כי התובעת נוקטת בהגזמה רבה ועדותה הותירה עלי רושם לא אמין. התובעת נשאלה, האם היא מתלבשת לבד והעידה, כי "לא בכל נושא" ויש מקרים שאינה יכולה להתלבש לבד. התובעת נשאלה, האם מתרחצת לבד וענתה, כי מתרחצת לבד אולם לא כשהיא לבד בבית (עמ' 12 ש' 28-32, עמ' 13 ש' 1-3). לתצהיר התובעת צורפו מסמכים רפואיים לרבות טופס שחרור מבית חולים רמב"ם מיום 11.1.10 הכולל הנחיות סיעודיות בשחרור. מהמסמך עולה, כי בוצעה הערכה תפקודית לתובעת ונמצא, כי לגבי ניידות היא זקוקה לעזרה עם חגורת גב אולם באשר לרחצה, הלבשה ואכילה ושתייה התובעת עצמאית. אם כך היה בעת שחרורה מבית חולים רמב"ם, קשה לקבל את עדותה היום לאחר חלוף למעלה משלוש שנים ממועד התאונה כאשר נכותה של התובעת היא בשיעור 5% בשל שבר שהתרפא ללא כל הגבלה. אם אכן נזקקת התובעת לעזרה היום התרשמתי, כי הדבר נובע מתלונות וקשיים שאינם קשורים לתאונה, כפי שאף קבע המומחה בחוות דעתו.
6. יחד עם זאת, התובעת הייתה בתקופת אי כושר מעבודה במשך תקופה הקרובה לחצי שנה ובמהלכה נזקקה לעזרה מוגברת שבחלקה חורגת מעזרה רגילה של בני משפחה. לעניין זה אציין, כי כלתה של התובעת העידה, כי לא עבדה במועד התאונה כך שלא הוכח שנגרם לה חיסרון כיס בשל העזרה שהושיטה לתובעת בהלבשה ורחצה.
7. אני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר בסך 12,000 ₪. מעבר לפיצוי לעבר לאור כל המפורט לעיל ולאור קביעת המומחה אין מקום לפיצוי נוסף לעתיד.

החזר הוצאות נסיעות והוצאות רפואיות

1. התובעת צירפה לתצהירה קבלות על הוצאות שנגרמו לה לרבות קבלה על תשלום לאיגוד ערים אזור גליל מערבי שירותי כבאות והצלה שאינה קשורה לתאונה שלפני. התובעת העידה, כי היו לה הוצאות נוספות שלגביהן לא המציאה קבלות, כי נמאס לה לשמור (עמ' 11 ש' 15-22). עדותה זו לא אמינה בעיני לאור הקבלות שכן נשמרו גם על סכומים קטנים. התרשמתי, כי התובעת שמרה על כל הקבלות שניתנו לה, אחרת אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע קבלות ישנות נשמרו ומתקופה מסוימת החליטה התובעת לזרוק את הקבלות למרות שידעה שהיא מנהלת הליכים משפטיים כנגד הנתבעים וכבר פנתה לקבלת ייעוץ משפטי. אציין, כי התביעה הוגשה כחמישה חודשים לאחר התאונה. סכום הקבלות שצורף מגיע כדי 1,000 ₪. לאחר שלקחתי בחשבון שנגרמו לתובעת גם הוצאות נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים מעמידה את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 2,500 ₪. מעבר לסכום זה התובעת אינה זכאית לפיצוי נוסף וממילא כפי שקבע המומחה מטעם בית משפט ככל שהתובעת תיזקק לטיפולים רפואיים עתידיים אזי הם מצויים בסל הבריאות.

סיכום

1. סך הפיצוי לו זכאית התובעת בעקבות התאונה שעברה הינו 58,122₪ לתובעת שולם ביום 25.5.10 תשלום תכוף בסך 20,000 ₪ אותו יש להפחית. סכום זה משוערך להיום הינו 22,284 ₪. אי לכך, הפיצוי לו זכאית התובעת בעקבות התאונה נשוא תיק זה הינו 35,838 ₪.
2. אי לכך, מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת לפיצוי בגין נזקיה כתוצאה מהתאונה סך של 35,838 ₪ בצירוף שכר טירחת עו"ד בשיעור 13% וכן החזר אגרה ששולמה משוערכת להיום. הנתבעים ישאו ביתרת האגרה החלה בתיק.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום, ב' אב תשע"ג, 09 יולי 2013, בהעדר הצדדים.