ב"כ המאשימה: עו"ד כפרי

ב"כ הנאשמת 3: עו"ד אייזנברג

1. בכתב האישום המתוקן שהוגש ביום 29.11.12, יוחסו לנאשמים 1-3 במקרקעין הידועים כגוש 17384 חלקה 21 בכפר כנא (להלן: "המקרקעין"), עבירות של בניית קיר תומך בגובה משתנה שבין 3 עד 8 מ' ובאורך של כ- 70 מ', בלא היתר כחוק, בגבול המקרקעין, וכן אי ביצוע מערכות תשתית ודרכים בסטייה מתוכנית מפורטת ג/14431 ותנאי היתר מס' 18699 מיום 30.01.08.
2. בהחלטה מיום 25.04.13 נמחק כתב האישום כנגד הנאשם מס' 1, ובהחלטה מיום 18.10.15 בוטל כתב האישום כנגד הנאשם 2.
3. ביום 20.11.14 הורשעה הנאשמת 3, בעובדות כתב האישום המתוקן, וגזר דין זה הינו ביחס לנאשמת מס' 3 בלבד.

טיעוני הצדדים לעונש

1. המאשימה טענה כי הנאשמת 3 לא פעלה להריסת הקיר, וכן לא בוצעו מערכות תשתית דרכים בהתאם להיתר הקיים.
2. בטיעוניו לעונש ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשמת 3 קנס בסך 30,000 ₪, חתימה על התחייבות, מתן צו הריסה לקיר המוזכר בסעיף 1 לכתב האישום המתוקן, וצו התאמה המורה על ביצוע עבודת התאמה להיתר מס' 18699, כאמור בסעיף 2 לכתב האישום המתוקן.
3. מנגד, טענה הנאשמת כי בנסיבות העניין יש להחיל על הנאשמת 3 את טענת ההגנה מן הצדק, מכוח הוראות סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, להלן: "החסד"פ"), כהקלה משמעותית בעונש.
4. טוען ב"כ הנאשמת כי, בשל בניה של אחד המבנים הקרובים למתחם הנאשמת 3, בגובה של 9 מ"ר מעל המפלס של האחרונה, על אף שעל פי תכנית 14431, סומנה טופוגרפיה של הנאשמת 3 ומבנים לידה באותו מפלס, נותר פער גבהים וסכנה של גלישת קרקע והידרדרות סלעים, דבר שהביא את הנאשמת 3 לבניית הקיר כקיר תומך. טוענת הנאשמת 3 כי בעקבות עונת גשמים קשה לפני 5 שנים הקיר נהרס ואינו קיים עוד.
5. באשר לעניין הדרכים, טענה הנאשמת 3 כי, המאשימה יזמה תכנית חדשה שמספרה ג/20388 (להלן: "התוכנית החדשה") שהופקדה בחודש 04/2015 ואשרה לאחר שמיעת התנגדויות, בחודש 06/2015. לטענת ב"כ הנאשמים, תכנית זו מסדירה את הגישה למבנים שנבנו במפלס גבוה, ואין כיום צורך בביצוע מערכת דרים אשר תוביל ממתחם הנאשמת 3 אל אותם בתים.
6. ב"כ הנאשמים מבקש להתחשב בטיעוניו הנ"ל ולפסוק קנס סמלי שלא יעלה על 2,000 ₪, ולהימנע מלפסוק ביצוע צו התאמה, שכן לטענתו אין מה להתאים.
7. במענה לטיעוני ב"כ הנאשמים, הגישה המאשימה תגובה, שנתמכה במכתבו של מהנדה המאשימה, אשר ציין כי, התוכנית החדשה באה להסדיר את הקרקע, שינוי ייעוד הקרקע והצעת דרכים במתחם המקרקעין שנמצא מערבית דרומית למתחם הנאשמת 3.
8. במכתבו הנ"ל ציין מהנדה המאשימה כי, התוכנית החדשה אינה מאפשרת הכשרת העבירות שבוצעו ללא היתר או בסטייה מהיתר, שניתן על פי תכנית ג/14431, כך שלא ניתן להוציא מכוח התוכנית החדשה היתרי בניה חדשים המכשירים את העבירות של בניית הקיר וביצוע התשתית והדרכים. במכתבו הנ"ל מוסיף מהנדס הוועדה כי ניתן להכין תכנית אחרת למתחם הנאשמת 3, שניתן לשנות בה את הסדרי תחבורה כך שיתאימו למצב הקיים, ורק לאחר אישור תכנית זו, ניתן להוציא היתרי בניה שמכשירים את העבירות.
9. טוען ב"כ המאשימה כי, לאור תוכן מכתבו הנ"ל של מהנדס האחרונה, עומדת המאשימה על טיעוניה, לפיהם יש לתת צו התאמה למבנים נשוא כתה האישום, ובכלל זה הדרכים והכיכר, להיתר הבניה.
10. בתשובה לתגובת המאשימה, טענה הנאשמת 3 כי בא כוח ומהנדס המאשימה לא סתרו את טיעוניו, ועל כן קמה לה טענת ההגנה מן הצדק, ועל כן, יש להקל משמעותית בדינה מבחינת הקנס, וזאת בשים לה לטענותיה שלא נסתרו ואף חוזקו בתגובת מהנדס המאשימה.
11. טוען ב"כ הנאשמת 3 כי, מהנדס הוועדה לא סתר את הטענה כי הקיר נהרס, ואין ליתן צו הריסה ו/או התאמה בעניינו. באשר לצו ההתאמה, טוענת הנאשמת 3 בתגובתה כי אף אם בית המשפט לא יקבל את הטענה שאין לתת צו התאמה כלל, מבוקש ליתן אורכה לתקופה ארוכה של שנתיים על מנת לאפשר לנאשמת 3 לאשר את אותה תכנית נקודתית לשינוי הסדרי התנועה.

דיון והכרעה

1. ביום 10.7.12 נכנס לתוקפו תיקון 113 האמור, שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". על בית המשפט עת בא לקבוע את עונשו של הנאשם, ללכת בדרך אשר התווה המחוקק בתיקון הנ"ל, ובין היתר לבחון מהו העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירה המתוארת בכתב האישום.
2. אשר על כן, על בית משפט לבחון את העבירה שעבר הנאשם, הנסיבות שבהן נעברה העבירה, הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים, ומידת פגיעת עבירה זו בערכים חברתיים אלו, וכמובן תובא בחשבון מדיניות הענישה בעבירות נשוא ענייננו.
3. אין חולק כי בזמנים הרלוונטיים להגשת כתב האישום, הקיר נבנה שלא בהתאם להיתר כדין, החל על המקרקעין. יחד עם זאת, טוענת הנאשמת 3 כי קיר זה נבנה מתוך כורח, בשל בניה גבוהה של אחד המבנים הסמוכים למתחם נאשמת 3, שלא בהתאם למפלס הקבוע, ובשל כך בניית הקיר נעשתה מתוך אילוץ ולשם מניעת הידרדרות סלעים וגלישת קרקע, ובשל כך, יש להחיל על הנאשמת 3 הגנה מן הצדק בגזירת עונשה. ממשיכה הנאשמת 3 וטוענת כי קיר זה נהרס ואינו קיים עוד.
4. אין בטיעוניה הנ"ל של הנאשמת 3 כדי לסייע לה, ככל ובסופו של יום, בניית הקיר נעשתה ללא היתר. טענות ההגנה הנ"ל אותם העלתה הנאשמת 3, לא נתמכו בראיות כלשהן, כאשר הנטל להוכיח עניין זה, כדי ליהנות מטענת ההגנה מן הצדק, מוטל על הנאשמת 3, ובנטל זה לא עמדה האחרונה.
5. זאת ועוד, אין בטענת ב"כ המאשימה לפיה מהנדס הוועדה לא סתר טענותיו, כדי לקבל את טענתו להגנה מן הצדק, שכן כאמור, הנטל להוכיח את ההגנה הנ"ל מוטל על הנאשמת 3, ולא עשתה האחרונה כן.
6. על התופעה הפסולה של בניה ללא היתר ועל מצוותו של בית המשפט העליון להחמיר עם עברייני הבניה ראו למשל רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית "אונו", פ"ד נו(3) 49; ע"פ 9178/85 הועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29], ולהבטיח כי תאוין התועלת הכלכלית הצומחת לעוברים על חוקי התכנון והבניה [רע"פ 6665/05 מריסאת נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו). בניה שנעשית, ללא קבלת היתר בניה, פוגעת, אפוא, הן בערך החברתי שביסוד עבירות התכנון והבניה – ההגנה על המרקם התכנוני, הן בהשלטת הדין בתחום זה והן בשמירת אמון הציבור בשלטון החוק. כאשר הפרת החוק גלויה לעיני כל – וזו טיבה של ההפרה בתחום התכנון והבנייה, היא מכרסמת במלחמת החורמה בעבירות אלה, ואף מעודדת בעקיפין את ביצוען.
7. באשר לאי ביצוע מערכות תשתית ודרכים, אומר כי הגם שהנאשמת 3 סומכת את ידה בעניין זה על התוכנית החדשה, אשר לטענת האחרונה, אישורה מסדיר את הגישה למבנים שנבנו במפלס גבוה, ובכך אין לכאורה צורך לבצע אותה מערכת דרכים ממתחם הנאשמת 3 לאותם בתים (עמ' 28 ש' 21-23), אלא שמכתבו של מהנדס המאשימה שצורף לתגובת האחרונה, סותר טענותיה הנ"ל של הנאשמת 3.
8. במכתבו הנ"ל מציין מהנדס המאשימה כי התוכנית החדשה אינה מאפשרת הכשרת עבירות שבוצעו ללא היתר ו/או בסטייה מהיתר שניתן עפ"י תכנית ג/14431 (סעיף 3 למכתב), כאשר לטענתו הקיר נבנה בתוואי דרך מאושרת על פי התוכנית הנ"ל, והכיכר שלא בוצעה, הינה חלק מהסדרי התחבורה של תכנית זו.
9. במכתבו שולל מהנדס הוועדה כי יש בתוכנית החדשה לתת מענה לעניין הקיר או התאמת הדרכים, ומציין כי יש להכין תכונית אחרת לצורך התאמת המצב הקיים (סעיף 4 למכתב).
10. מכאן, אין לומר כי יש בטיעונה של הנאשמת 3 בדבר מתן מענה לכאורה, לביצוע הדרכים בתוכנית החדשה, כדי לסייע לה.
11. ענישה הינה לעולם אינדיבידואלית וצריך להתאים את העונש למקרה הספציפי הנדון, תוך התחשבות במתחם הענישה שנקבע בפסיקה עד כה, ביחס לעבירה מסוג העבירה שאנו דנים בה, כאשר לנסיבות האישיות משקל משמעותי בקביעת העונש.
12. עונשה של הנאשמת 3, אמור להיקבע, על פי סעיף 40 ג' (ב) לחוק העונשין, בתחום התחתון, בתחום העליון או בטווח ביניהם, בהתאם למשקלן של הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נסיבות אישיות, נסיבות שאינן כרוכות בביצוע העבירה ומתן משקל יחסי מתאים לכל אחד לאותן נסיבות. בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, לכאן ולכאן, מתוך שיקולים שעיקרם שיקום העבריין, או הגנה על שלום הציבור ועוד.
13. ממכלול הנסיבות שתוארו בפניי, מצאתי כי העונש הראוי לעבירות מסוג העבירות נשוא ענייננו הינו עונש של קנס כספי הנע בין 10,000 ₪ עד 40,000 ₪ , זאת בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל.
14. במכלול הנסיבות שתיארתי לעיל, לרבות נסיבות ביצוע העבירה, בהתחשב במתחם הענישה שקבעתי על פי מדיניות הענישה המוצהרת, ראוי לגזור את דינה של הנאשמת 3 בתוך מתחם הענישה שתחמתי.
15. אשר על כן הנני גוזרת על הנאשמת 3 את העונשים הבאים:
    1. קנס כספי בסך 25,000 ₪ אשר ישולם בעשרה תשלום שווים ורצופים החל מיום 01.11.15 וכל 1 לחודש שלאחריו.
    2. אני מורה לנאשמת 3 להרוס את הקיר נשוא סעיף א' 1 לכתב האישום המתוקן, וזאת תוך 12 חודשים מהיום, זולת אם יהיה לנאשמת 3 היתר כדין.
    3. מורה לנאשמת לבצע עבודות התאמה, להיתר מס' 18699 מיום 30.1.2008, למבנים נשוא סעיף א' 2 לכתב האישום המתוקן, וזאת תוך 12 חודשים מהיום.
    4. אני מחייבת את הנאשמת 3, לחתום באמצעות נציג מטעמה, תוך 14 יום מהיום, על התחייבות בסך 40,000 ₪, לפיה תימנע מלעבור תוך שנתיים מהיום על העבירות בהן הורשעה בתיק זה.

בהמשך להסכמת הצדדים מיום 08.07.15, תשלח המזכירות גזר דין זה לצדדים בדואר, ועל המאשימה למסור אותו במקביל לידי הנאשמת 3 ו לוודא כי הנאשמת 3 קיבלה את גזר הדין לידיה.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ו, 19 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.