1. התובעת ביצעה עבודות חידוש בנייה בשני מבנים של הנתבעת: בית כנסת ובית ספר. לטענת התובעת לא שולמה לה התמורה עבור העבודות שבוצעו, והיא הגישה תביעה לתשלום כל התמורה על פי חשבון סופי שערכה והגישה לנתבעת, בניכוי התשלום ששולם על חשבון העבודה, לאחר שנמסר חשבון ביניים ושולם בחלקו.

לטענת הנתבעת, העבודות בוצעו בצורה לקויה, חלק מהעבודות המוזמנות לא בוצעו כלל, ובשל כך נגרם לה נזק תדמיתי. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד בו דרשה לקבל פיצוי בשל הצורך לבצע בעצמה תיקון של הליקויים שנמצאו בעבודות. כן עתרה הנתבעת לקבלת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בשל הפגיעה במוניטין ובאמינות העירייה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2. הצדדים חתמו על חוזה מסגרת ביום 07.06.09, לביצוע עבודות בנייה וחידוש מבנים במוסדות העירייה (להלן: החוזה). החוזה נחתם לאחר שהנתבעת ערכה מכרז מתאים ומצאה את התובעת כמציעה הזוכה. התובעת התבקשה לבצע עבודות בנייה, וניתנו צווי תחילת עבודות – לגבי העבודות בבית הכנסת "מצליח" הוצא הצו ביום 02.07.09 ולגבי העבודות בבית הספר "ישי" הוצא הצו ביום 23.07.09.

מסגרת התקציב שנקבעה תמורת העבודות בבית הכנסת היתה 159,114 ₪, ועבור העבודות בבית הספר נקבעה מסגרת תקציב של 152,473 ₪. אין חולק כי התובעת קיבלה על חשבון העבודות שבוצעו סך של 130,000 ₪ (כולל מע"מ).

3. התובעת עתרה לחיוב הנתבעת בתמורה שנדרשה על פי החשבון הסופי שהוגש בקשר לשני המבנים כאשר לגישתה, החוב עמד על סך של 181,948 ₪, נכון למועד הגשת התביעה (03.05.10).

4. הנתבעת טענה כי התובעת לא עמדה במועד שנדרש לסיום העבודות בבית הכנסת, לפני ראש השנה, ועל כן הבנייה לא הושלמה במועד שנקבע לעריכת הטקס ביום 15.09.09. עוד טענה הנתבעת כי העבודות בוצעו בצורה לקויה ורשלנית וכי מקצת העבודות לא בוצעו כלל, באופן שיידרשו לה הוצאות עבור השלמה ותיקון של העבודות. הנתבעת אישרה לתובעת תשלום חלקי, ודרשה כי התובעת תמשיך בעבודות ותתקן את הנדרש, אך התובעת התעלמה מהדרישות לתיקון הליקוי. הנתבעת הוסיפה וטענה כי חלק מהעבודות בבית הכנסת, שהתובעת דרשה בגינן תשלום, לא בוצעו על ידי התובעת ועל כן אין מקום לחיובה בגינן.

הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד שבו טענה כי בבית הכנסת נבנתה גדר מסוכנת ולא תקנית, והאבנים המשתלבות התפרקו ושקעו בשל מילוי אדמה לקוי. הנתבעת טענה כי בנסיבות אלו, קיימת לה זכות לקזז את ההוצאות שנגרמו בשל מחדל התובעת ובשל תשלומים שנדרשו שלא לצורך. לגישת הנתבעת, לאחר הפחתת הסכום ששולם לתובעת בחשבון החלקי, מסתבר כי שולם לתובעת ביתר עבור פרויקט זה.

לעניין בית הספר נטען כי במועד שהיתה אמורה להתבצע מסירה, נתגלו מחדלים רבים במבנה ובעיקר בחדרי השירותים, וזאת מכיוון שחלק מהעבודות לא בוצעו ולכן לא מגיעה לתובעת תמורה בגינן. על פי החישוב שערכה הנתבעת, מגיעה לתובעת יתרת תשלום בסך 21,577 ₪ כאשר מסכום זה יש להפחית את עלות תיקון הנזקים והשלמת החוסרים במבנים, בסך של 45,315 ₪. לסכום זה ביקשה הנתבעת להוסיף 12% בהתאם לסעיף 58 לחוזה. הנתבעת עתרה לחייב את התובעת לשלם לה 29,617 ₪, לאחר ניכוי יתרת התמורה המגיעה לתובעת, ולסכום זה להוסיף פיצוי בגין פגיעה במוניטין ובאמינותה של הנתבעת, שהוערכה על ידה בסך של 50,000 ₪. העירייה העמידה את סכום התביעה שכנגד על סך של 79,617 ₪.

5. במסגרת ההליך מונו שני מומחים מטעם בית המשפט, המהנדס מר יעקב דובדבני (להלן: המהנדס המומחה) מונה לקבוע מהם הליקויים במבנים נושא כתב התביעה. בחוות דעת מיום 15.01.12 קבע המהנדס כי נמצאו ליקויים במבנה בית הכנסת: מילוי פסולת באדמה בצד המזרחי; שקיעה של ריצוף ניכר בחלק הדרומי והמזרחי, ושקיעה מעטה בחלק המערבי צפוני; חוסר יציבות בגדר בחלקה הצפוני, שאינה עומדת בדרישות התקן, בעלת ריתוכים שנעשו בצורה רשלנית וחלקית.

המהנדס המומחה העריך את כלל עלות ביצוע העבודות, כולל עלות פיקוח ותיאום, בסך 19,000 ₪ (לא כולל מע"מ) וציין כי ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת עשוי להוזיל עבורה את העלויות בשיעור של עד 25%. המומחה לא מצא ליקויים במבנה בית הספר ובאשר לטענת הנתבעת שלא בוצע חיפוי קיר לגדר, ציין כי התובעת לא קיבלה תשלום עבור עבודה זו.

לאחר שחוות הדעת של המהנדס המומחה התקבלה לתיק, הוגשו על ידי הצדדים רשימת העבודות שנטען שהתובעת לא ביצעה, ביחד עם הערות הנתבעת ותגובת התובעת. מר דובדבני נתבקש על ידי בית המשפט ליתן חוות דעת משלימה בנוגע לעבודות אלו. חוות הדעת המשלימה התייחסה לרשימה של 26 עבודות וביחס לכל אחת מהן, ציין המהנדס המומחה אם התובעת ביצעה אותן, אם לאו.

לאחר קבלת חוות הדעת המשלימה של המהנדס המומחה, מונה מומחה נוסף, רואה חשבון מר יצחק פנחס (להלן: המומחה החשבונאי), כדי לבדוק את החשבוניות והתשלומים שקיבלה התובעת מול העבודות אליהן התייחסה חוות הדעת המשלימה ולהתייחס לטענת הנתבעת כי בוצעו על ידה תשלומים ביתר בשל חיובי כפל. המומחה התבקש לציין אם נותר חוב של הנתבעת ואת סכומו. בחוות הדעת של המומחה מיום 02.09.14 קבע רואה החשבון כי לנתבעת חוב כלפי התובעת בסך 45,046 ₪ במחירי קרן, לא כולל מע"מ.

6. הנתבעת ביקשה לזמן את המומחה החשבונאי לחקירה בקשר לחוות דעתו, אולם לא פעלה להפקיד את הסכום שנדרש להבטחת שכרו בקופת בית המשפט, ועל כן לא נשלח אליו הזימון על ידי מזכירות בית המשפט. בפתח הדיון התברר כי הנתבעת גם לא ביצעה למומחה מסירה כדין של בקשתה לזמנו לדיון. המומחה החשבונאי לא התייצב לדיון והנתבעת ביקשה לקבוע מועד נוסף לדיון לצורך חקירתו. לנוכח מחדלי הנתבעת בכל הנוגע לזימון המומחה ולעובדה שמדובר בתיק שנפתח לפני כ- 6.5 שנים, לא מצאתי שיש מקום להיעתר לבקשה.

במהלך דיון ההוכחות שהתנהל, העידו מנהל התובעת, אחראי מבני הציבור בעירייה וכן ממונה הבטיחות בעירייה ואחראי על עבודות החשמל בעירייה.

דיון והכרעה

7. אקדים סוף דבר לראשיתו ואציין כי מצאתי לקבל את התביעה ברובה ולקבל את התביעה שכנגד בחלקה בלבד וזאת על בסיס חוות הדעת של מומחי בית המשפט, ולנוכח העדויות שנשמעו.

השאלות שיש לדון בהן לצורך הכרעה בתיק זה הן אלו:

א. מה הסכום שיש להפחית מהתמורה המגיעה לתובעת, בשל הליקויים שמנה המהנדס המומחה בחוות דעתו הראשונה, ואם צריך להוסיף לסכום זה פיצוי נוסף לפי סעיף 58 לחוזה.

ב. האם יש מקום להפחית מהתמורה המגיעה לתובעת – לשיטתה ועל בסיס החשבון הסופי שהוצא על ידה - בגין עבודות שלא בוצעו, או בגין חיובי כפל.

ג. האם מגיע לנתבעת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בשל פגיעה במוניטין ובאמינותה, לנוכח ליקויי הבנייה, או בגין העיכוב בסיום העבודות.

ליקויים בעבודת התובעת

8. כאמור לעיל, המהנדס המומחה מצא מספר ליקויים, החמור שבהם בנייה של גדר סביב מבנה בית הכנסת, שאינו יציב. המהנדס המומחה קבע כי עלות תיקון ליקויי הבנייה הוא בסכום של 19,000 ₪ כאשר בפועל, ביצוע תיקונים על ידי הנתבעת, עשוי להוזיל עבורה את העלויות בשיעור של עד 25%.

הצדדים לא חלקו על ממצאי המומחה או הערכת עלות תיקון הליקויים, והמהנדס המומחה לא זומן (על ידי אף אחד מהצדדים) להיחקר על חוות דעתו. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע באופן ודאי מהי ההוזלה הצפויה לנתבעת בתוך הטווח שקבע. מאחר שמהערת המומחה ברור כי ביצוע התיקונים על ידי הנתבעת יוזיל את העלויות, אולם לא ניתן לקבוע באופן ודאי בכמה תסתכם אותה הוזלה, מצאתי להפחית שיעור של 20%, על דרך האומדנא. על כן, אני קובעת כי הנתבעת זכאית להפחית מהתמורה המגיעה לתובעת, בגין הליקויים שמצא המהנדס המומחה, סך של 15,200 ₪.

9. בסעיף 55 לחוזה נקבע כי התובעת חייבת לתקן כל פגם, ליקוי או קלקול שהם תוצאה של ביצוע המבנה שלא בהתאם לדרישות, שימוש בחומרים לקויים או עבודה בלתי מקצועית. בסעיף 58 לחוזה נקבע כי ככל שיימצאו פגמים במבנה או בעבודות כתוצאה מביצוע לקוי של הבנייה ואלה לא יתוקנו על ידי התובעת, רשאית הנתבעת לבצע את העבודות בכל דרך ולגבות או לנכות את תוצאותיה בתוספת 12% שייחשבו כהוצאות משרדיות.

התובעת הלינה על כך שלא קיבלה דרישה מסודרת לבוא ולבצע את תיקון הליקויים. לא מצאתי דרישה של התובעת בכתב התביעה, או בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, או בהודעה לבית המשפט, לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה, כי תינתן לה אפשרות לבצע את התיקונים בעצמה.

אינני רואה בתוספת המוסכמת בשיעור של 12% כמהווה פיצוי או סנקציה, או מחייב הוכחת הוצאה בפועל לצורך תיקון הליקויים על ידי הנתבעת. מדובר בסעיף ברור בחוזה עליו חתומים שני הצדדים שאינו דורש פרשנות מיוחדת. אציין כי מצאתי פגם בכך שהנתבעת לא יכלה להציג בפני בית המשפט אסמכתא לתיקון הפגמים, במיוחד הפגם ביציבות הגדר, שבוודאי מסכן את באי בית הכנסת. עם זאת, אין בחוזה כל תניה המחייבת את הנתבעת לתעד את ביצוע התיקונים – או לבצעם בפועל בכלל – כתנאי לזכותה להפחתת עלות התיקון. משקבע המהנדס המומחה כי קיימים ליקויים ואת עלות תיקונם, אין ספק שהתובעת אינה זכאית לקבל סכום זה, והנתבעת זכאית להפחית סכום זה מהתמורה המשולמת לתובעת.

10. כפועל יוצא, הסכום הכולל שיש להפחית מהתמורה המגיעה לתובעת, הוא של 17,024 ₪ (לפני מע"מ), בגין הליקויים שמצא המומחה בעבודות שביצעה התובעת.

עבודות שחויבו ולא בוצעו, וחיובי כפל

11. המהנדס המומחה התייחס בחוות דעתו המשלימה לטבלה שהכינו הצדדים: הטבלה הוגשה לבית המשפט במסגרת תגובת התובעת בבקשה מספר 12, בהחלטת בית המשפט מיום 02.09.12 נקבע כי הטבלה והערות הצדדים יועברו למומחה לצורך התייחסותו. חוות הדעת המשלימה ערוכה בהתאם לאותה טבלה. המהנדס המומחה קבע כי עבודות אלו בוצעו במלואן על ידי התובעת: עבודות חשיפת השטח; הכנה למד מים; חיבור 4 יחידות צינור חדש לקיים; מאריך לצינור למחסום ריצפה; צינור פוליטלן קשיח.

בנוגע לעבודות אחרות קבע המומחה כי אלו בוצעו באופן חלקי: מחסום רצפה בוצע תוך חוסר מכסה; צינור ברז שריפה הותקן בקוטר "2 - במקום בקוטר "3; צינור ביוב בוצע בכמות של 44.32 מטר; צינור שרשורי 80 מטר; שער חד כנפי ולא דו כנפי, בעלות של 4,000 ₪; סרגלי עץ שפורקו מבית הספר בכמות של כ- 360 מטר; עבודות חשמל בסכום של 7,926 ₪ וחלונות רפפה בשטח של 2 מ"ר. המומחה ציין כי בנוגע לעבודות אלו הוא אינו יכול לקבוע כי אכן בוצעה העבודה או את היקפה: הורדת טיח; תיקוני טיח פנים; ועבודות שפכטל.

12. ביחס לכל העבודות אליהן התייחס המהנדס המומחה בחוות הדעת המשלימה, ניתנה כאמור חוות דעת המומחה החשבונאי, שכימתה את התמורה המגיעה לתובעת בנוגע לאותן עבודות, בסכום של 45,046 ₪.

13. הטבלה המסכמת את עמדות הצדדים בקשר לעבודות לגביהן נטען שהן לא בוצעו – באופן מלא או בכלל - על ידי התובעת, היא טבלה "סגורה", דהיינו, ביחס לעבודות האחרות עבורן נשלח חשבון לנתבעת, לא הועלתה טענה שאין מקום לתשלום.

על פי חישוב ב"כ התובעת (ת/1) מדובר בעבודות נוספות בבית הכנסת בסך של 41,175 ₪, ועבודות נוספות בבית הספר בסך 54,939 ₪. על פי הטבלה (שצורפה למוצג ת/1) מדובר בסכום כולל לתשלום, לאחר הפחתת התשלומים ששולמו על חשבון העבודות, בסכום כולל (לשני המבנים) של 113,414 ₪. סכום זה כולל בחובו את ההפחתות הנדרשות בהתאם לחוות הדעת המשלימה של המהנדס המומחה.

הנתבעת לא חלקה על החישוב האמור, לא הגישה חישוב אחר ולא התייחסה כלל בסיכומיה לטענה זו של התובעת. על כן, יש לראות בנתבעת כמסכימה לחישוב האמור שערכה התובעת, ויש לקבל את טענת התובעת, שמגיעים לה הסכומים עבור ביצוע העבודות כמפורט בחשבון הסופי, שלא היו במחלוקת ולא הועברו לבדיקת המהנדס המומחה בחוות הדעת המשלימה. עבודות אלו, שכאמור לא היו במחלוקת, לא תומחרו על ידי המומחה החשבונאי, ויש להוסיף את תמורתן לתמורה כפי שנקבעה על ידו.

14. אני דוחה את טענות הנתבעת כי נציג התובעת הסכים להפחתת התשלומים כפי שנרשם בהערות בצבע אדום על גבי החשבון הסופי (נ/1 ו- נ/2). הנתבעת לא הוכיחה כי מעמדו של הנציג החיצוני (להלן: פיטר) שנשלח על ידי התובעת לקבל את תגובתה והערותיה לחשבון הסופי, היה מוסמך לתת הסכמה או להתחייב בשם התובעת. שני הצדדים נמנעו מזימון אותו נציג, כאשר שניהם יכלו לפעול להזמנתו למסור עדות. מאחר שלא מדובר בעובד של התובעת, הרי שהמחדל שבאי זימון העד, רובצת באופן שווה לפתחם של שני הצדדים.

מאחר שהטענה כי התובעת הסכימה – באמצעות פיטר – להפחתות בחשבון הסופי, היא טענת הגנה, אשר הנטל להוכיחה מוטל על הנתבעת והיא לא עמדה בנטל זה, אין מנוס מדחיית הטענה.

מעבר לאמור, גם אם ניתנה הסכמת התובעת בשלב מוקדם יותר לוותר על הטענה כי מגיע לה חלק מהתשלום, הרי שגם הסכום בהתאם לחישוב והערות הנתבעת, לא שולם. בנסיבות אלו, הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה מחייבת, ועצם הגשת התביעה מהווה חזרה של התובעת מאותה הסכמה לכאורה.

בדיקת התיקונים לסכומים הנדרשים, מעלה כי אלו הן בדיוק הערות הנתבעת באשר לרשימת העבודות לגביהן היתה טענה כי העבודות לא בוצעו, או בוצעו בחלקן בלבד. עמדת הנתבעת – שמצאה ביטוי בהערות בצבע אדום – לא נתקבלה על ידי המהנדס המומחה. עובדה היא, כי בחוות הדעת המשלימה קבע המהנדס המומחה כי חלק מאותן עבודות לגביהן היתה מחלוקת בוצעו על ידי התובעת, באופן חלקי או מלא.

15. באשר לטענת הנתבעת כי נדרשה לשלם לתובעת חיובי כפל, קבע המומחה החשבונאי כי לא זוהו כאלה על ידו, ועל כן אני דוחה את הטענה, שלא הוכחה.

16. במהלך הדיון עלתה טענת הנתבעת, כי התובעת לא עמדה במועדים כפי שנדרשה, לסיום העבודות. טענה זו לא נכללה בכתב התביעה שכנגד, אך מאחר והצדדים התייחסו אליה, הן במהלך הדיון והן בסיכומים, מצאתי לדון בה בקצרה.

לא עלה בידי התובעת שכנגד להוכיח, מהו המועד שנקבע לתובעת כמועד סיום העבודה בבית הכנסת. בהסכם בין הצדדים נקבע כי העבודה תבוצע עד למועד הסיום שייקבע בצו התחלת העבודה, אלא שבצווים שהונפקו על ידי התובעת שכנגד, לא נרשם מועד לסיום העבודה. זאת ועוד, כלל לא ברור מהי "תווית המחיר" שהתובעת שכנגד סבורה שיש להצמיד למחדל זה, ככל שהיה, שכן כאמור לעיל, לא היתה עתירה לפיצוי בגין האיחור הנטען בכתב התביעה שכנגד.

בנסיבות אלו, דין הטענה להידחות.

נזק בלתי ממוני בשל פגיעה במוניטין ובאמינות

17. בע"א 5321/98, אינווסט אימפקס בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב, פ"ד נח(2)241 [2003], קבע בית המשפט העליון (בעמ' 249) כי "המוניטין מבטא אפוא את מכלול היתרונות שנצברו לעסק בשל תכונותיו – מיקומו, שמו הטוב, דימויו, איכות השירותים שהוא מציע ואיכות המוצרים שהוא מספק. העסק בעל המוניטין משמר את הרגלם של לקוחותיו לשוב ולפקוד אותו. בכך תיארנו את תכונותיו של המוניטין, ומכאן – לאפשרות העברתו בתמורה."

בע"א 5465/97, קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה, פ"ד נג(3) 433 (1999), נקבע (בעמ' 448-449) כך מפי כבוד השופטת ביניש:

"בית-המשפט המחוזי דחה בהיעדר הוכחה מספקת אף את טענותיה של המערערת בדבר הפסד המוניטין שנגרם לה...

השופטת עמדה על הדרכים השונות שבהן ניתן להוכיח את הפסד המוניטין... עוד קבעה, כי המערערת 'נמנעה מלערוך חישוב ראוי לעניין המוניטין פרט לטענה כללית על אובדן המוניטין', ועל-כן תביעתה בעניין זה נדחית.

אכן, נזק המוניטין הוא נזק ממוני שיש להוכיחו וכבר עמדתי על כך:

"יהא אשר יהא מובנו של המושג 'מוניטין', אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא 'קשה להגדרה מדויקת וממצה', הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות..."

על המערערת רובץ אפוא נטל ההוכחה לגבי ראש נזק זה... המערערת טוענת כי "תביעות אלו לא תרמו, בלשון המעטה, למוניטין החברה בענף הבניה בנתניה באותה תקופה"... אולם נמנעת מביצוע חישוב כלשהו על-מנת לכמת את הנזק. אף בחוות-דעת השמאי, שהוגשה מטעמה, מצאנו קביעה כללית בלבד שלפיה למערערת נגרם נזק כתוצאה מפגיעה במוניטין, זאת בלי לפרט כל מימצא שעליו הסתמך השמאי לצורך הקביעה וללא הערכה וכימות נפרד של הפסד המוניטין.

בהיעדר תשתית עובדתית מתאימה להוכחת הפסד המוניטין, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתה של השופטת של בית-משפט קמא אף לעניין ראש נזק זה..."

18. בענייננו, הנתבעת עתרה לפיצוי גם בגין פגיעה באמינותה. לא ברור מהי פגיעה זו, ומה ההבדל בינה לבין הפגיעה הנטענת במוניטין. שני אלה הובאו בכתב התביעה שכנגד תחת ההגדרה של "נזק לא ממוני", כאשר כאמור לעיל, נזק של פגיעה במוניטין הוא נזק שסווג בפסיקת בית המשפט העליון כנזק ממוני.

19. יש לקבוע, על בסיס ההלכה הפסוקה שהובאה לעיל, כי מאחר שנזק למוניטין הוא נזק ממוני, ויש להוכיחו. תובע (או תובע שכנגד) אינו יוצא ידי חובתו בדרישה לא מפורטת ולא מבוססת של סכום כספי, בלא להבהיר את התשתית העובדתית לדרישה ואת אופן החישוב.

כדי שתזכה בפיצוי בגין נזק מסוג זה, נדרשת הנתבעת – כתובעת שכנגד - להוכיח את המוניטין שהיה לה טרם ביצוע עבודות לקויות ו/או ביצוע מאוחר של עבודות, ואת הפגיעה במוניטין לאחר שהתובעת ביצעה עבודות במבני ציבור בשטחה המוניציפאלי. הנתבעת היתה מחוייבת להביא ראיה שעל בסיסה יוכל בית המשפט לכמת את הפגיעה במוניטין, באמצעות חוות דעת או בדרך מתאימה אחרת (אפילו אם לאחר מכן, ייקבע הפיצוי בדרך האומדנא).

על כן, נדחות דרישות הנתבעת בתביעה שכנגד, לפסוק לטובתה פיצוי בגין נזקים לא ממוניים.

סוף דבר

20. על פי חישוב התובעת (ת/1), שלא נסתר, יתרת התמורה המגיעה לה עבור העבודות שבוצעו על ידה בפועל, היא בסכום של 113,414 ₪ (כולל מע"מ).

מסכום זה יש להפחית את שווי ליקויי הבנייה, בהפחתת ההנחה הצפויה לנתבעת ובתוספת הוצאות "משרדיות", כמפורט בסעיפים 8-10 לעיל, בסך 17,024 ₪ (לפני מע"מ), דהיינו, מדובר בהפחתה של 19,918 ₪ (כולל מע"מ).

אין מקום להפחית סכום נוסף בגין נזקים בלתי ממוניים.

21. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. הפרש התמורה עבור העבודות שבוצעו (ולאחר ניכוי בגין ליקויי בנייה), בסך של 93,496 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאת החשבון הסופי. מאחר והוצאו שני חשבונות סופיים, נקבע מועד חישוב השערוך במועד הביניים, 31.10.2009.

ב. סך של 10,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד. בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון את הסכום המשוערך להיות (בקירוב) ואת קיומן של 4 ישיבות בתיק זה, כמו גם את העובדה שהתביעה שכנגד התקבלה באופן חלקי.

ג.         סך של 4,000 ₪ בגין אגרת בית משפט (מחצית ראשונה ושנייה). בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון את העובדה שהתביעה לא התקבלה במלואה, והתביעה שכנגד התקבלה בחלקה הקטן בלבד.

ד.         הוצאות לתובעת, בשל הצורך של מנהלה להשקיע זמן ומאמצים לניהול ההליך, להכנת תצהירים ולהתייצבות לדיונים, בסך של 2,500 ₪, בערכים להיום.

22. לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות, נמסר לי על ידי מזכירות בית המשפט כי טרם שולמה המחצית השנייה של האגרה.

ככל שזו עדיין לא שולמה במועד קבלת פסק הדין, על התובעת לפעול לשלמה בתוך 7 ימים (למען הסר ספק מובהר כי ימי הפגרה אינם נכללים במניין הימים).

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ז, 10 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.