17 יוני 2014

פתיח

1. לפנינו תביעתו של מר עומרי גרוך (להלן: התובע), נגד מעסיקתו בתקופה הרלבנטית לתביעה, תמר הפקות ב.כ. בע"מ (להלן: הנתבעת או החברה), לתשלומים שונים בגין פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב, שכר עבודה לחודש 3/10, גמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי הבראה, מענקי חג, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות, פיצויים ללא הוכחת נזק, ופיצויי הלנה. הנתבעת, מנגד, הכחישה את זכאותו של התובע למרבית הסעדים שתבע, ובנוסף, טענה - כי ככל שיפסק לזכות התובע סכום כלשהו היא זכאית לקזז מכך סכומים שונים, בגין תשלום ששולם לו ביתר ובגין הכשרתו.
2. להלן נפרט את עיקר העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהוכחו בפנינו, וטענותיהם של הצדדים. לאחר מכן נדון ברכיבי התביעה, כסדרם, ובטענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת - לא לפני שנדון תחילה במסגרת הנורמטיבית שחלה על הצדדים.

העובדות ותמצית טענות הצדדים

1. הנתבעת עוסקת בעיצוב גרפי ובפעולות הדפסה, והתובע החל לעבוד אצלה ביום 14.9.08 כעובד שכיר בתפקיד מעצב גרפי [עמ' 3, לפרוטוקול ההוכחות, מיום 3.9.12, ש' 12-11, 15].

מר זאב כוכבי - מנהל העבודה בנתבעת (להלן: כוכבי), הוא שקיבל את התובע לעבודה וסיכם עמו את תנאי עבודתו.

נעיר, כי הנתבעת הציגה את גב' אנני אלרועי (להלן: אלרועי), הרשומה לבדה כבעלי הנתבעת, כמנהלת החברה, אולם, מהעדויות ששמענו והראיות האחרות שלפנינו, עולה, כי מי שניהל את החברה בפועל היה כוכבי, והוא אף היה מבעליה [תצהיר התובע - ת/2, ס' 19-17; דו"ח רשם החברות - ת/2, נספח א'3; כוכבי - עמ' 27, ש' 5-4, עמ' 22, ש' 32-31, עמ' 23, ש' 1; אלרועי, מנהלת הסטודיו ומבעלי הנתבעת - עמ' 13, ש' 24-21, עמ' 14, ש' 21-17, עמ' 20, ש' 7-1].

1. הצדדים חלוקים בשאלה - האם חל על יחסי העבודה צו ההרחבה בענף הדפוס [עמ' 3, לדיון המוקדם, מיום 31.1.11, ש' 14-12].

התובע טוען - כי הנתבעת משמשת כבית דפוס, ידועה בשם "דפוס תמר", ובעבר נקראה "דפוס תמר וגרפיקה בע"מ" וכן "מפעלי דפוס תמר וגרפיקה בע"מ", בבעלותו של כוכבי, ובניהולו. התובע משתית את טענתו זו על מספר אדנים: בנתבעת מכונות דפוס תעשייתיות בשחור לבן ובצבע; במסמכיה, הנתבעת מציגה עצמה כעוסקת בדפוס ומשתמשת במונחים מענף הדפוס, והיא אף מפרסמת עצמה ככזו; מהחשבוניות שהנתבעת הנפיקה ללקוחותיה, עולה, כי עיקרן היה עבור עבודות דפוס שונות, ומיעוטן עבור עבודות גרפיקה; אמנם, היו מקרים בהם הנתבעת העבירה עבודות הדפסה לבתי דפוס גדולים, כקבלני משנה, אך, זאת - לטענת התובע - בעבודת הדפסה בכמות גדולה מאד, שהיתה משתקת את עבודתה, אם היתה מבצעת זאת בעצמה, במובן זה שלא היתה יכולה לבצע עבודות אחרות; כשהיה כדאי יותר לנתבעת, מבחינה כלכלית; או כאשר דובר על עבודות שלא היה בידי הנתבעת המכשור המתאים לבצען; הנתבעת רכשה חומרי גלם שונים מאותם בתי דפוס ששימשו גם כקבלני משנה. עוד טוען התובע, כי במסגרת תפקידו הוא ביצע עבודות גרפיקה שונות כמו עיצוב כרטיסי ביקור ו"לוגואים", היה שותף לעשיית חותמות, וכן ביצע עבודות דפוס שונות כמו הדפסת ספרי מחזור, כרטיסי ביקור, קטלוגים, דפי "memo", פולדרים, פנקסי חשבוניות, פנקסי קבלות, הזמנות לאירועים, פליירים, הדפסות על גבי מגנטים ועוד. לטענתו, בנתבעת גם מבצעים תהליכי גימור למוצרי הדפוס השונים - הדבקה בחום, חיתוך באמצעות מכשיר "גיליוטינה", וכריכה.

הנתבעת, מאידך, טוענת - כי היא איננה בעלים של בית דפוס, אלא, סטודיו לעיצוב גרפי, שאחראי על אספקת עבודה ללקוח הקצה - בין אם מוגמרת, הכוללת את שלב ההפקה, ובין אם חלקית, הכוללת את העיצוב הגרפי, בלבד, ולכן, צו ההרחבה בענף הדפוס לא חל עליה. לטענתה, בין השירותים שהיא נותנת ללקוחותיה כסטודיו לעיצוב גרפי, היא מבצעת בעצמה חלק מההפקות, אבל זאת רק בתנאי שמדובר בהדפסה דיגיטאלית בכמויות קטנות ובפורמטים קטנים ביצוע, ובהיקף מזערי בלבד. הנתבעת טוענת, כי היא בעלת שתי מכונות צילום דיגיטאליות - אחת שחור לבן והשניה צבעונית, כמו שיש בכל משרד שנותן שירותים כאלה, אך, אין לה מכונת דפוס אופסט. עבודות שדורשות הפרדת צבעים, הכנת פלטות, אופסט, כמויות של אלפי עותקים וכיו"ב, אינן מבוצעות בנתבעת, אלא, מועברות לביצוע בבתי דפוס שלנתבעת הסכמי עבודה עמם, כחלק מהפיקוח והאחריות לעבודות שמעוצבות בסטודיו; לטענתה, אם היא היתה מהווה בית דפוס הרי שעבודות אלה היו מתבצעות על ידה ללא צורך בתשלום פערי תיווך לצד ג'. כמו כן, היא טוענת, כי עיקר עבודתו של התובע אצלה היתה בעיצוב גרפי ולא בדפוס.

1. מספר ימים לאחר תחילת עבודתו של התובע בנתבעת, נחתם בין הצדדים הסכם עבודה בכתב [עמ' 3, ש' 17; ההסכם - ת/2, נספח ח', נ/2, נספח א' (להלן: הסכם העבודה או ההסכם)].
2. בהסכם העבודה נקבע, כי הנתבעת תשלם עבור קורס מקצועי בתוכנות אינדיזיין ואילוסטרייטור כנגד התחייבות התובע לעבוד בחברה במשך 3 שנים, וכי אם התובע יפר התחייבותו יהא עליו לשלם לחברה את "עלות הקורס בשווי של 5,000 ₪ צמוד למדד יוקר המחיה".
3. לטענת הנתבעת - התובע הציג תעודת B.A. של המכללה לעיצוב גרפי "גורן", שהיא מכללה ידועה ובעלת שם, תיק עבודות שממנו הסיקו כוכבי ואלרועי שהתובע בעל יכולות עיצוב המתאימות לה, וקורות חיים לפיהם הוא בעל השכלה פורמאלית בתוכנות עיצוב גרפי אינדיזיין ואילוסטרטור ומסוגל לעבוד איתן.

כמו כן, הנתבעת סברה שהתובע מתאים ליחסי עבודה ארוכים. לאחר כארבעה ימי עבודה התגלה שבניגוד לאמור בקורות החיים של התובע, אין לו השכלה פורמאלית בתוכנות עיצוב גרפי אינדיזיין ואילוסטרטור, אלא רק בתוכנת Free Hand Photoshop. זה לא תאם את הצורך של הנתבעת, אבל, למרות זאת - היא שכרה אותו לעבודה ונחתם הסכם עבודה לפיו התובע מתחייב לעבוד בנתבעת 3 שנים, בתמורה לקורס מקצועי בתוכנות אינדיזיין ואילוסטרטור, שהנתבעת תממן עבורו.

1. לעומת זאת, על פי גרסת התובע - לאחר ששלח לנתבעת קורות-חיים כוכבי הזמינו לראיון עבודה, אחרי מספר ימים זימן אותו לפגישה, בה הודיע לו שהחליט לקבלו לעבודה, שעליו לצאת לקורס תוכנות גרפיקה שונות, ופירט את תנאי העבודה. לטענתו, מדובר בתוכנות מאד שימושיות בתעשיית בתי הדפוס, המאפשרות למעצבים גרפיים לקחת עיצובים מתוכנות אחרות ולשלבם בצורה מקצועית בתוכנות עמן מביאים לדפוס. הקורס מביא לשליטה מלאה בכל נושאי הדפוס, הוצאת ספר לדפוס, הפקה גרפית, ולנתבעת היה מאד חשוב שהתובע יבצעו. התובע הציג דף פרסום של הקורס, שלדעתו מסביר את הקשר בין הקורס לבין עבודתו כמעצב גרפי, המשתלבת בעבודה בבית דפוס [ת/2, נספח כ"ג].
2. כמו כן נקבע בהסכם העבודה, כי מתכונת העבודה תהיה של 5 ימי עבודה בשבוע, בימים א'-ה' בין השעות 17:00-08:00, ופעם ב-5 שבועות, בממוצע, גם ביום ו' בין השעות 13:00-08:00. אין מחלוקת, שככלל, התובע עבד 5 ימים בשבוע, ועל פי הראיות שלפנינו הוא עבד מדי פעם גם בימי שישי, על פי סבב תורנות, כאשר שעות העבודה בימי שישי נרשמו כשעות נוספות [עמ' 4, ש' 4; דו"חות הנוכחות של התובע - ת/2, נספח כ"ב].
3. על פי הסכם העבודה, התובע היה זכאי לשכר חודשי בסך 4,000 ₪, ברוטו, לחודש, בשנת העבודה הראשונה, ועדכון השכר נקבע לפי שיקול דעת החברה. אין מחלוקת בין הצדדים, ששכרו של התובע שולם לו על פי תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת [עמ' 3, ש' 16].

לפי התלושים, ולמרות האמור בהסכם, בשלושת חודשי העבודה הראשונים שולם שכרו של התובע לפי שעה, כפי שטען התובע בתצהירו [ת/2, ס' 20-18].

רק לאחר מכן הנתבעת שינתה את התמורה לשכר חודשי, כך שמחודש 12/08 ואילך ועד לסיום עבודתו (למעט חודש 3/09), היתה משכורתו של התובע 4,000 ₪ לחודש, לפני גילום, כגרסת הנתבעת [נ/2, ס' 4.18].

לאחר הגילום, הסכום החודשי, ברוטו, השתנה מעט מחודש לחודש, ונע בין 4,109 ₪ ל-4,256 ₪, כאשר השכר החודשי המלא האחרון - לחודש 2/10 - עמד על סך 4,242 ₪, בעיגול [תלושי השכר - ת/2, נספח א'1; נ/2, נספח ג'].

1. התובע טוען, כי הנתבעת הלינה את שכרו מדי חודש, ושילמה אותו לאחר ה-10 לחודש - בין ה-16 ל-27 לחודש, למרות שעל גבי ההמחאות שמסרה לו צוין התאריך 9 או 10 לחודש. לטענתו, הוא קבל על כך בפני הנתבעת, כמו גם על אי תשלום תוספת עבור עבודה בשעות נוספות, וזכויות אחרות, כגון דמי חופשה והבראה. עוד הוא טוען, כי בחודש 12/09 סוכם בינו לבין כוכבי שהחל מחודש 1/10 יעודכן שכרו ל-4,500 ₪, ברוטו, וכי כוכבי אמר לו שהנתבעת תשתדל לשלם את שכרו בזמן, וכן את הזכויות האחרות המגיעות לו. אלא, שלטענת התובע, למרות הסיכום, ביום 10.2.10 הנתבעת טרם שילמה לו את שכר 1/10, והוא שולם רק ביום 16.10.10 בעוד שתלוש השכר נמסר לתובע קודם לקבלת ההמחאה. בנוסף לכך, בתלוש השכר ההעלאה המוסכמת לא נרשמה כשכר, כי אם, כרכיבים אחרים.
2. הנתבעת, מנגד, טוענת - ששילמה את שכרו של התובע בזמן, באמצעות המחאות שעליהן צוין התאריך 9 או 10 בחודש, והוא הפקיד אותן כרצונו. לטענתה, התובע התגורר באותה תקופה בנשר, ואילו סניף הבנק שלו היה בטירת הכרמל, במת"מ, והוא התקשה להגיע לשם ולכן ביקש לעיתים מהוריו, שגרים בעתלית, לבצע עבורו את ההפקדה. הנתבעת הציעה לו לשלם את משכורותיו באמצעות העברה בנקאית, אבל, הוא סירב, ותלונותיו בענין זה, ובענין זכויות אחרות, הועלו רק במסגרת מכתב שהעביר לה בחודש 2/10. כמו כן, הנתבעת מכחישה שסוכם על העלאה במשכורתו של התובע. לגרסתה, בחודש 11/09 הועלה החזר הנסיעות ב-200 ₪ לחודש, לאור מקום מגוריו של התובע שהיה מרוחק ממקום עבודתו בזיכרון יעקב, ולאחר מכן - ב-1/10 - הועלה ב-200 ₪ נוספים.
3. ביום 14.2.10 פנה התובע לכוכבי במכתב שתוכנו כדלקמן [המכתב - ת/2, נספח י"ד, נ/2, נספח ד', (להלן: מכתב הדרישה)]:

"הנדון: עומרי גרוך ת.ז. 036356459

1. שמי עומרי גרוך ואני עובד אצלכם בחברה מיום 14.9.08 בתפקיד מעצב גרפי.

2. מזה זמן רב אני מתלונן בפני זאב על כך כי זכויותיי כעובד מקופחות. הדבר בא לידי ביטוי בכך ששכרי החודשי משולם לי באיחור רב אחרי ה-10 לחודש, למרות שבשיק אתם רושמים 10 לחודש אני מקבל את השיק במועדים שונים אחרי ה-10 לחודש, ולדוגמא החודש ביקש ממני זאב להפקיד את השיק עבור חודש ינואר 2010 ביום שני ב-15 לחודש !!!. למרות שנרשם עליו 10.2.10.

3. כמו כן לא ברור לי מתלושי השכר מתי הייתי בחופש ומתי שילמתם לי עבור ימי חופשה, אני גם עובד 9 שעות ביום אבל אתם משלמים לי שכר גלובלי עבור 8 שעות ולא משלמים לי שעה נוספת עבור ה-9 125%.

4. דמי הבראה אף פעם לא שולמו לי למרות שאני עובד אצלכם מעל שנה.

5. וגם התוספת שכר ששילמתם לי החודש ציינתם אותה בתלוש כנסיעות ופלאפון ולא כשכר וכידוע לכם התוספת שכר צריכה להופיע בשכר החודשי ולא כרכיבים שאינם נחשבים לפנסיה או לפיטורים או לאבטלה אני מבקש שתתקנו את התלוש ותכניסו את התוספת לשכר איפה שכתוב 'משכורת'.

6. לאור זאת אם לא ישולמו לי כל זכויותיי המפורטים לעיל קרי תשלום שכר בזמן, תוספת שעות נוספות דמי הבראה, ותתקנו את התלוש כמו שביקשתי, אאלץ לסיים את עבודתי בחברתכם ביום 10.3.10 כי אני לא מוכן להמשיך לעבוד כשזכויותיי מקופחות."

1. ביום 10.3.10 התובע סיים לעבוד בנתבעת [עמ' 3, ש' 15].
2. לגרסת התובע -כאשר הגיע לעבודה, ביום 10.3.10, כוכבי קרא לו למשרדו, הודיע שהחליט להפסיק את עבודתו, הורה לו למסור את המפתחות ואת כרטיס העובד, ציין שאת הסיבות לפיטורים הוא יודע ויקבל אותן מפורטות במכתב, וביקש פרטי בנק כדי שתבוצע העברה בנקאית של התשלומים המגיעים לו.

התובע, שחשב שנקרא כדי לבשר לו שפניותיו נענו, מסר את פרטי חשבון הבנק שלו, ויצא כשהוא המום מהדרך בה בחר כוכבי להפסיק את עבודתו. לטענת התובע, בעקבות מכתב הדרישה הוא ציפה שהנתבעת תבדוק את טענותיו ותשלם את זכויותיו, אך, במקום זאת הנתבעת בחרה לפטרו לאלתר, ואף מבלי שנערך לו שימוע, כדין, בטרם יכנסו פיטוריו לפועל.

1. התובע צירף תמליל של השיחה, לפיו כוכבי אמר לו את הדברים הבאים:

"טוב, תשמע, אני החלטתי להפסיק את העבודה שלך. זהו זה. מבחינתי עכשיו תחזיר לי את המפתח, וכרטיס עובד, ואתה משוחרר. את הסיבות אתה יודע. אתה תקבל אותן גם מפורטות. תרשום לי פה את הפרטי חשבון בנק שלך, תהיה לך העברה אח"כ שליאת תבוא, עוד שעה, שעתיים. ומאחל לך אושר ובריאות."

[תמליל השיחה - ת/2, נספח ט"ו].

נציין כבר עתה, כי הנתבעת העלתה טענות שונות באשר למהימנות התמליל, ונראה שהוא אינו מתאר את השיחה בשלמותה, אלא, רק קטע אחד של דברים שאמר כוכבי במהלכה. אף על פי כן, אנו סבורים, שהתמליל משקף את רוח הדברים, כפי שהתרחשו במציאות, הגם שאין בכך כדי לסייע לתובע בעניין זה - כפי שיפורט בהמשך.

1. על פי גרסת הנתבעת - במועד האמור כוכבי הודיע לתובע, בשם הנתבעת, שהנתבעת מקבלת את התפטרותו, וביקש מהתובע את כרטיס העובד שלו ואת מפתחות המשרד. לטענתה, התובע הוא שהתפטר, ולא פוטר, ולכן הנתבעת לא היתה צריכה להמציא לו מכתב פיטורים וכן לא היה עליה לערוך לו שימוע. מה גם, שלטענתה, נערכו עם התובע שיחות אישיות, ביום 31.12.08 וביום 31.1.10, שהתובע סירב לחתום על סיכומיהן. שיחות אלה נגעו להתנהגותו בעבודה ובמהלכן התובע יכול היה להעלות כל טענה שרצה, וראיה לכך שהנתבעת לא התכוונה לפטר את התובע היא שנקבעה שיחת המשך, ליום 2.2.10.

הנתבעת הציגה שני מסמכים, כסיכומים של אותן פגישות [נ/2, נספחי ח' ו-ט']:

מסמך, הדומה בצורתו למזכר, שעליו צוינו התאריך 31.12.08 ושמו של התובע בשורת הנדון, ובו נכתב:

"הכי קשה התגובות

צעקות קולניות

אי ירידה לפרטים, דיוק, אחריות 🡨 לקחת אחריות

לרשום מה שלא זוכרים.

הערות בנוכחות לקוחות"

ומסמך נוסף, מיום 31.1.10, בו צוין שנכחו כוכבי, אלרועי והתובע, וכותרתו "שיחה אישית - עמרי גרוך".

לפי מסמך זה, הוצג לתובע סיכום השיחה מיום 31.12.08, בה נאמר לתובע שהוא מזלזל בלקוחות; שבשל אי ירידה לפרטים, חוסר דיוק ואי לקיחת אחריות על העבודות שהוא מבצע - עבודות נזרקות לפח; שהוא לא רושם מה צריך לעשות, ולכן, שוכח פרטים חיוניים; ושהוא לא מקפיד להוסיף את הלוגו של החברה על העבודות (להלן: המסמך השני).

עוד נכתב במסמך השני, שבפגישה שהתקיימה במועד עריכתו אין שיפור באף אחד מהנושאים האלה; העלו את השאלה - האם התובע מעוניין להישאר לעבוד בחברה, וזאת, רק בתנאי שישתפ,ר במובן זה שעבודות לא יזרקו לפח, שכן, רק החודש נזרקו 4 עבודות גדולות ויש לבדוק לפני שמדפיסים מאות הדפסות; הובהר לתובע שמול הלקוחות עליו להבליג ולנהוג בכבוד, ושעליו להיות מרוכז ומדויק יותר באופן ביצוע עבודתו; ונקבעה פגישת המשך ליום 2.2.10.

נעיר, שהתובע הכחיש בחקירתו שראה את המסמכים האלה [עמ' 10, ש' 15-3].

1. ביום 11.3.10 שלח התובע מכתב לכוכבי, בו טען שכאשר הגיע אתמול לעבודתו כוכבי הודיע לו שהוא מפוטר ושישולם כל המגיע לו, ולפיכך, התובע דורש לקבל באופן מיידי מכתב פיטורים ואת התשלום שהוא זכאי לקבל, לרבות את משכורת 2/10, שטרם שולמה לו [המכתב- ת/2, נספח ט"ז].
2. ביום 14.3.10 כוכבי התקשר אל התובע ואמר לו שביום 11.3.10 (יום חמישי) נשלח אליו בדואר רשום שכר 2/10 [ת/2, ס' 44; כתב ההגנה, ס' 5.22]. נציין, כי אף שעובדה זו לא נזכרה בתצהירי הנתבעת, ועומדת בסתירה לנטען במכתב הנתבעת לתובע, מיום 12.4.10, שיוזכר בהמשך, ולפיו - ההמחאה נשלחה כבר ביום 10.3.10, כביכול לפני המועד בו פנה התובע בדרישה לתשלום שכר 2/10 - הרי, שהנתבעת הודתה בה - במפורש - בכתב-ההגנה.
3. ביום 18.3.10 שלח התובע מכתב נוסף לכוכבי, בו טען, כי טרם קיבל את משכורת 2/10, והוא מבקש לקבל אותה ואת מכתב הפיטורים באופן מיידי [המכתב - ת/2, נספח י"ז]. בכתב-ההגנה הנתבעת הכחישה את קבלת המכתב הזה, אבל, טענה זו לא הועלתה בתצהירים מטעמה, ואנו סבורים, כי המכתב האמור כן התקבל אצלה [כתב ההגנה, ס' 5.23].
4. לפי גרסת התובע, שלא נסתרה - גם ביום 13.4.10 הוא התקשר לכוכבי, בעניין משכורת 2/10 ומשכורת 3/10, שאף היא לא שולמה לו. התובע הציג תמליל של השיחה, לפיו התובע הלין על שטרם קיבל את משכורותיו, לרבות משכורת 2/10, שכוכבי טען ששלח אליו בדואר רשום, וביקש לקבל את אישור המסירה. בתגובה, כוכבי אמר שהוא יודע שהתובע מקליט אותו, שניסה להשיג את התובע ללא הצלחה, ושעל התובע להגיע לנתבעת כדי לסיים את העניין - לקבל את המגיע לו ולחתום שאין לו תביעות מהנתבעת. התובע חזר וקבל על כך שהמשכורות לא שולמו לו במועד, ועל כך שהוא נדרש להגיע לנתבעת לשם קבלת המגיע לו במקום שהיא תעשה אליו העברה בנקאית [תמליל השיחה - ת/2, נספח י"ח].
5. אין מחלוקת שבאותו היום, אחר-הצהרים, התובע הגיע למשרדי הנתבעת. התובע טען, שבאותו מעמד קיבל את תלושי המשכורות לחודשים 2/10 ו-3/10, אך, את ההמחאות כוכבי סירב למסור לו בטענה, שהוא חושש שהתובע יפקיד את ההמחאה, שנשלחה אליו חודש קודם לכן, ואמר לתובע שלמחרת בבוקר תבוצע אליו העברה בנקאית.
6. בהקשר זה, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת, שנתמכת בתמליל השיחה שצירף התובע לתצהירו, ולפיה - ההמחאות לא נמסרו לתובע כיוון שסירב לדרישתה לחתום על התחייבות להחזיר את ההמחאה, שלטענת הנתבעת נשלחה אליו בדואר, אם היא תגיע אליו, ועל כך שקיבל את שתי ההמחאות שהוכנו עבורו [תמליל השיחה - ת/2, נספח י"ט].
7. לאחר מכן, הנתבעת שלחה לתובע מכתב, עליו חתומה אלרועי, שכותרתו "גמר חשבון וסיום יחסי עבוד מעביד", ותוכנו כדלקמן [נ/2, נספח ה']:

"1. ביום 13.4.2010 ביקשנו ממך להגיע למשרדי החברה לסגור עמך את גמר החשבון כולל התשלום.

2. בתאריך 10.3.2010 נשלח אליך שיק בסך 4,894 ₪ עבור שכר פברואר 2010, בהתאם לבדיקתנו השיק טרם נפדה, לכן החלטנו לתת לך שיק חלופי וזאת בתנאי שתחתום כי קיבלת את השיק בסך 4,894 ₪ והנך מתחייב להחזיר את השיק שמספרו 11750 שנשלח אליך וטרם נפדה.

3. מכיוון שסירבת, הוחלט כי מחר ביום 14.04.2010 נבצע העברה בנקאית לחשבון הבנק שלך.

4. בתלוש השכר של חודש 03/2010 שילמנו את ימי העבודה שעבדת, ימי הבראה המגיעים לך ע"פ חוק, ופיצויי פיטורין אשר שולמו לפנים משורת הדין.

5. בהתאם להסכם עבודה עמך, החברה שילמה עבורך קורס בעלות של 5,000 ₪ וזאת בתנאי שתעבוד בחברה 3 שנים לפחות, מכיוון שתנאי זה הופר עלות הקורס בסך 5,000 ₪ קוזז.

6. הסכום המגיע לך לאחר קיזוז 4,844 ₪, הכסף יועבר לחשבון הבנק שלך.

7. מאחלת לך הצלחה בהמשך דרכך."

נעיר, כי על המכתב צוין התאריך 12.4.10, ואף הנתבעת טענה שנשלח במועד זה, ברם, לאור תוכנו ברור שזו טעות והוא נשלח ביום 13.4.10.

1. ביום 14.4.10 הנתבעת העבירה לתובע את שכר 2/10, על סך 4,894 ₪, באמצעות העברה בנקאית [תדפיס ההעברה - ת/2, נספח כ', נ/2, נספח ז'].
2. לטענת התובע, גם בתלוש המשכורת לחודש זה פוצלה העלאת השכר לרכיבים מלאכותיים, של טלפון ונסיעות. כמו כן, הוא טוען, כי בניגוד לנטען בכתב ההגנה, שכר 3/10 ויתר זכויותיו לא שולמו לו. הנתבעת, מנגד, טענה - כי התובע הוא שסירב לקבל את ההמחאה עבור חודש 3/10.
3. ביום 3.5.10 הוגשה התביעה שלפנינו.

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר כבר עתה, כי - ככלל - העדפנו את הגרסה העובדתית שהציג התובע, על פני גרסת הנתבעת, אף שלא בכל רכיבי התביעה קיבלנו את פרשנותו המשפטית, למסכת העובדות שהוכחה בפנינו. לפיכך, התקבלו רכיבי התביעה - אף אם לא במלוא ההיקף שנתבע - בקשר לתשלום פיצויי פיטורים, שכר חודש 3/10 ופיצויי הלנתו, פדיון חופשה, דמי הבראה, מענקי חג, תשלומים חלף אי הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, וגמול עבודה בשעות נוספות (כפוף לקיזוז). רכיבי התביעה שעניינם תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי על פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב, ופיצוי ללא הוכחת נזק - נדחו. כן נדחו טענות הנתבעת לקיזוז עלויות הכשרתו של התובע; ואילו טענתה לקיזוז סכומים ששולמו לתובע ביתר, התקבלה בחלקה. להלן יפורטו נימוקינו.

א. המסגרת הנורמטיבית

1. כאמור, התובע טוען, כי עיסוק הנתבעת שייך לתחום הדפוס, ועל כן, חל על יחסי העבודה שהתקיימו בין הצדדים צו ההרחבה בענף זה, ואילו הנתבעת מכחישה את תחולתו של צו ההרחבה בענף הדפוס. לדעתנו, הצדק עם התובע ושוכנענו, כי יש לקבל את נימוקיו.
2. ראשית, כפי שניתן לראות בצילומי דפי הפרסום של מכונות ההדפסה, שהציג התובע - וב"כ הנתבעת אישרה שהם משקפים את המכונות שקיימות בנתבעת - מכונות ההדפסה הינן מכונות תעשייתיות גדולות ולא מכונות הדפסה ביתיות או משרדיות רגילות, לכן, התובע אף נדרש לעבור עליהן הדרכה בראשית עבודתו בנתבעת, כפי שטענו עדי הנתבעת [הפרסומים - ת/2, נספח ב'; ב"כ הנתבעת - עמ' 12, ש' 13-11; נ/1, ס' 3.13; נ/2, ס' 11.10; אלרועי - עמ' 18, ש' 8-4].

מהראיות עולה, כי בעוד שבעבר היתה לנתבעת מכונת אופסט, המאפשרת הדפסה בכמויות מאד גדולות, הרי, שבתקופה הרלבנטית לתביעה מכונה כזו לא היתה בידיה, והיא עברה לפעילות דיגיטלית; אולם, שוכנענו, כי גם אם המעבר לפעילות דיגיטלית הביא לשינוי באופי העבודה ולהפחתה בהיקף ההדפסות, הרי, שבבסיסה נותרה פעילות הנתבעת פעילות של דפוס, ובמסגרת זו היא ייצרה מוצרים שונים מענף הדפוס [התובע - עמ' 5, ש' 25 ואילך; דברי כוכבי, בדיון המוקדם - עמ' 1, ש' 13-11; אלרועי - עמ' 14, ש' 29 ואילך, עמ' 18, ש' 1].

נוסיף ונעיר, כי בבית-דין זה כבר נפסק בעבר, שדפוס דיגיטלי נכנס בגדר "ענף תעשיית הדפוס" [ראו: פסקי-הדין במותב כב' השופטת קוטן: עב' (חי') 4396/03 ספקטור - אלתן דפוס דיגיטלי בע"מ (במאגר ממוחשב, 22.10.08), ס' 17-5; ושל כב' השופטת נעים- דיבנר: ס"ע (חי') 39184-12-09 סטפנוב - אנטרפרייז דיגיטל בע"מ (במאגר ממוחשב, 8.4.12), ס' 47-35. לא הוגשו ערעורים על כך].

1. שנית, הנתבעת הציגה עצמה כעוסקת בדפוס - הן במסמכים פנימיים והן כלפי חוץ. כך, כפי שטען התובע, בדף פרטי הצעת מחיר, של הנתבעת, היא הציגה עצמה כ"תמר הפקות עיצוב גרפי והפקות דפוס", והציעה אפשרויות שונות מתחום הדפוס, באשר לגימור העבודה [הדף - ת/2, נספח ג'; אלרועי - עמ' 20, ש' 19-14], וגם על גבי החשבוניות והקבלות שהנפיקה, נרשם בלוגו שלה "תמר הפקות ב.כ בע"מ עיצוב גרפי והפקות דפוס מכל הסוגים". כמו כן, התובע צירף לתצהירו דפי אינטרנט שונים - לרבות של דפי זהב, פאוורפון, מדריכי עסקים ואתרי פרסום אחרים באינטרנט, וכן של עמותת עטלף, בהם פורסמה הנתבעת כבית-דפוס והוצגה ככזו [דפי האינטרנט - ת/2, נספח ו'].

התובע נשאל בחקירתו האם הוא יודע מי קובע כיצד תתואר הנתבעת באתרים אלה - היא או בעלי האתר, ומתשובתו עולה, כי המסקנה, שהנתבעת היא שקבעה כיצד תוצג, זו סברה שלו והוא לא בדק זאת עם האתרים עצמם [עמ' 11, ש' 16-6]; אבל השכל הישר מביאנו לקביעה, כי נוכח הפרסומים אודות הנתבעת - המציגים אותה כבית דפוס - שעה שהנתבעת לא הביאה כל ראיה (ולו במסגרת תצהיריה) לכך שהדבר לא היה מטעמה ואינו מקובל עליה - מהווה ראיה נוספת, התומכת במסקנה, שעיסוקה בענף הדפוס וצו ההרחבה בענף זה חל עליה.

1. שלישית, מהראיות שלפנינו, ובמיוחד תיאור העבודה בחשבוניות שהנפיקה ללקוחותיה, הוכח שהנתבעת ביצעה, בפועל, עבודות מתחום הדפוס כמו כרטיסי ביקור, כרטיסי ברכה, הזמנות לאירועים, לוחות שנה, פרוספקטים, חוברות לימוד, פנקסי הנהלת חשבונות, קטלוגים, פלייסמנטים, מעטפות, מגנטים, חותמות, כריכות [ת/2, נספחים ד' ו-ז'; התובע - עמ' 4, ש' 22-12, עמ' 6, ש' 14; דברי כוכבי, בדיון המוקדם - עמ' 4, ש' 33-31; אלרועי - עמ' 21, ש' 7-6].
2. כן הוכח, כי התובע עצמו, כמו יתר עובדי הנתבעת, עסק בהדפסות [התובע - עמ' 3, ש' 29; עמ' 9, ש' 27-24, עמ' 10, ש' 2-1; כוכבי - עמ' 24, ש' 15-12; אלרועי - עמ' 16, ש' 6-4, עמ' 17, ש' 32]. יתרה מכך - בסיכום השיחה, שלטענת הנתבעת, נערכה לתובע ביום 31.1.10 [ת/2, נספח ט'], אחת הטענות שהעלתה הנתבעת כלפי התובע היתה, שעליו לבדוק לפני שמודפסות מאות הדפסות, שכן, רק באותו חודש נזרקו מספר עבודות גדולות, ובנוסף, הובהר באותו מסמך, שעליו לוודא שחוברות מודפסות באופן מסוים.
3. הנתבעת ניסתה לטעון, כי עבודות ההדפסה שהיא מבצעת הינן פועל יוצא של היותה סטודיו לעיצוב, ונעשות בהיקף קטן, אבל, הוכח - כי לא זו בלבד שביצעה עבודות מתחום הדפוס, אלא, שבפועל, רוב העבודות שביצעה היו עבודות דפוס, ולא עבודות גרפיקה. התובע ציין בתצהירו את מספר החשבוניות עבור עבודות הגרפיקה, מתוך כלל החשבוניות, לכל אחד מהחודשים 5/09 עד 9/09 - שלגביהם הועברו אליו המסמכים במסגרת הליך גילוי המסמכים. בשל מספרן הגדול של החשבוניות, התובע צירף לתצהירו רק את החשבוניות ללקוחות מחודש 9/09 [ת/2, נספח ד'], ואכן עולה מהן שכפי שמתואר בתצהירו, מרבית עבודתה של הנתבעת היה ביצוע עבודות דפוס שונות, ורק חלק קטן ממנה היה עבודות גרפיקה [טבלת הנתונים בתצהיר התובע - ת/2, ס' 9]. ונדגיש, שלפי החשבוניות, במקרים רבים בהם נעשו עבודות שניתן היה לצפות, כי הנתבעת תגבה בגינן תשלום על העיצוב גרפי - כמו כרטיסי ברכה, הזמנות לאירועים, לוחות שנה, פרוספקטים, חוברות לימוד, פנקסי הנהלת חשבונות, קטלוגים, פלייסמנטים, מעטפות, מגנטים, חותמות - הלקוחות לא חויבו כלל על עיצוב, והוא אף לא פורט בתיאור העבודה בחשבונית, כעבודה שנעשתה ללא חיוב.
4. הנתבעת לא סתרה את הנתונים שהציג התובע והם מקובלים עלינו [כוכבי, בדיון המוקדם - עמ' 1, ש' 14; אלרועי - עמ' 16, ש' 10-7, 20-15]. כוכבי ואלרועי טענו בחקירתם שהמחיר של עבודות קטנות כולל בתוכו את מחיר העיצוב, שכן "אין עבודה שיוצאת לאויר העולם בלי שיעצבו אותה", כלשון כוכבי [עמ' 31, ש' 6-1; אלרועי - עמ' 16, ש' 24-20]. אלרועי הוסיפה, שגם לקוחות ותיקים מקבלים את העיצוב הגרפי כשירות כלול במחיר, ללא תשלום נפרד; למשל, בשינוי של פרטים בכרטיס הביקור והדפסה של דף לוגו שהנתבעת בונה [עמ' 16, ש' 31-28].
5. אבל, הדעת נותנת, כי אם עיקר עיסוקה ותוצרתה של הנתבעת היה עצם העיצוב הגרפי, ולא ההדפסה, אזי חיוב הלקוחות היה צריך להיות בעבור העיצוב, כאשר ההדפסה היא נלווית והשולית ונכללת במחיר בעיצוב, ולא להיפך.
6. אמנם, היו עבודות הדפסה שהנתבעת הוציאה לבתי דפוס חיצוניים, כפי שעולה מהחשבוניות לספקי הנתבעת. התובע ציין בתצהירו את סכומי התשלומים לבתי הדפוס החיצוניים בכל אחד מהחודשים 5/09 עד 9/09 - שלגביהם הועברו אליו המסמכים במסגרת הליך גילוי המסמכים, ועבור מה הוצאו, ומפאת מספרן הגדול צירף רק את החשבוניות לספקים לחודש 9/09 [ת/2, נספח ה'; חשבוניות לספקים גם מחודשים אחרים - נ/1, נספח י"א; כרטסת מרכזת - נ/1, נספח י"ב]. אבל, עובדה זו, כשלעצמה, איננה מאיינת את המסקנה, כי גם הנתבעת פעלה בענף הדפוס, והסבריו של התובע, בהקשר זה, עליהם חזר בחקירתו הנגדית - ולפיהם, מקרים אלה נבעו משיקולים כלכליים או היעדר מכשור מתאים בנתבעת - מקובלים עלינו [עמ' 8, ש' 18-14, עמ' 9, ש' 4-2, 12].
7. לעומת זאת, הסבר הנתבעת, כאילו את רוב עבודות ההדפסה היא לא ביצעה בעצמה, אלא, הוציאה לבתי דפוס חיצוניים, ולכן, אף אם גבתה מלקחותיה תשלום עבור עבודות אלה, היה זה כנגד הסכומים שהיא עצמה שילמה לבתי הדפוס החיצוניים, לא הוכח. הנתבעת לא הציגה הסכם בכתב עם מי מבתי דפוס אלה, ולפי דברי ב"כ הנתבעת, בדיון המוקדם, בין הנתבעת לבין אותם בתי דפוס אין הסכמים בכתב מסוג ריטיינר, אלא, ההתקשרות נעשית על בסיס פרויקט ולא חייב להיות הסכם עבודה בכתב [עמ' 4, ש' 28-26]. לא זו בלבד, אלא, שכוכבי אף לא ידע לומר מיהם בתי הדפוס העיקריים, שלפי גרסת הנתבעת אליהם היא מוציאה עבודות דפוס [עמ' 4, ש' 34-31]. כמו כן, כאשר כוכבי נשאל כיצד הוא מסביר את חודש 9/09, בו הוצאו הרבה חשבוניות ללקוחות, בגין עבודות דפוס, ומעט מאד חשבוניות לספקים ובסכומים הרבה יותר נמוכים, הוא השיב שזה חודש של חגים ואין בו הרבה עבודה, ויש דברים שלא ניתן להדפיס בנתבעת [עמ' 32, ש' 12-2].

הסבר זה אינו נותן מענה לשאלה שנשאל, ובהעדר הסבר לסתור זאת - גם נתוני חודש 9/09 מעידים שהנתבעת עסקה בדפוס.

1. נוסיף, כי בניגוד להחלטות כב' הרשם אסף הראל, כתוארו אז, מיום 4.5.11, 30.5.11 ו-7.10.11 - הנתבעת מחקה בחלק מהחשבוניות את תיאור מהות העבודה או השירות ואת הכמויות (להבדיל מהרשות שניתנה לה למחוק שמות לקוחות או ספקים ואת הסכומים הכספיים). מרבית החשבוניות לספקים עבור עבודות הדפסה היו בסכומים לא גבוהים, יחסית, ודווקא בחשבוניות על סכומים גבוהים, משמעותית [למשל - נ/1, נספח י"א1], הושחר תיאור העבודה או השירות שקיבלה הנתבעת. איננו מקבלים את הנחתה של אלרועי, לגבי החשבונית שסומנה י"א1, כי גם היא הוצאה עבור עבודות הדפסה, שהרי, אם כך הדבר - מצופה שהנתבעת לא היתה משחירה את תיאור העבודה, אלא, משאירה אותו גלוי, כפי שעשתה בחשבוניות אחרות, שהוצאו עבור עבודות הדפסה. אלרועי לא ידעה להסביר את הסיבה להבדל בין חשבונית זו לבין אלה שאינן מושחרות, והשערתה - כי יתכן שהיה שם פרט שחשף מידע על החברה ותיאר באופן פרטני את העבודה, להבדיל ממידע כללי כמו "עבודות דפוס", "חוברת", ו"חומר הדבקה", או פרט שהיה מידע חסוי בקשר ללקוחות החברה ואינו רלבנטי - לא שיכנעה אותנו ואינה מהימנה בעיננו [עמ' 18, ש' 31-25].
2. אף איננו מקבלים את הסברו של כוכבי, שהחשבונית הוצאה עבור ספרים של התאחדות הצלילה וההשחרה נעשתה כדי לא לחשוף מחיר שנגבה עבור עבודה כזו או אחרת, שכן, ישנן מאות עבודות ואם התובע יידע את הסכום יוכל לפתוח עסק מתחרה. ברי, שאם זו היתה הסיבה להסתרת הפרטים, כי אז, אין טעם בהשחרת תיאור העבודה, דווקא, ויש להשחיר את הסכומים ושמות הספקים, ואת זה לא טרחה הנתבעת לעשות. כאשר כוכבי נשאל אם לא היה יותר פשוט להשחיר את הסכום, השיב שהנתבעת פעלה לפי הנחית בית-הדין, אבל, תשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם החלטות הרשם; נהפוך הוא - האופן בו בוצעה ההשחרה מנוגוד להחלטותיו [עמ' 32, ש' 24-13]. מה גם, שכאמור, בחשבוניות אחרות בהן תוארה עבודת הדפסה, הושאר תיאור העבודה גלוי, וגם הסכומים, וכך בחשבוניות נוספות עם עוד פרטים בתאור העבודה. לא מתקבל הסברו, שאי השחרה בחשבוניות האחרות נבע מטעות, לאור הכמות הגדולה עליה היה צריך לעבור [עמ' 32, ש' 33-27], והדעת נותנת, כי השחרת הפרטים היתה מכוונת ונועדה להסתיר מידע, שלא היה נוח לנתבעת ולא התיישב עם גרסתה.
3. רביעית, על פי החשבוניות לספקים נראה שהנתבעת, אכן, רכשה מאותם בתי דפוס חיצוניים חומרי גלם שונים, כטענת התובע [למשל נ/1, נספחי י"א5, 20, 24, 25, 61], והשחרת תיאור המוצר, ברבות מהן, תומכת במסקנה זו אף היא. עדי הנתבעת לא סתרו זאת בחקירותיהם, ונדגיש, כי טענתו של כוכבי - לפיה, הנתבעת רכשה רק קאפות עם הדפסה בדפוס כנענן - אינה תואמת חשבוניות לפיהן היא רכשה קאפות כחומר גלם ללא דפוס מידי שהר צאיג דפוס פלוס בע"מ [אלרועי - עמ' 22, ש' 12-2; כוכבי - עמ' 33, ש' 21-3].
4. חמישית, לפי עדויות אלרועי וכוכבי, הנתבעת הוקמה על ידי כוכבי, יחד עם אלרועי ובעלה לשעבר, וכוכבי עמד מאחורי פעילותה, למעשה, למרות שלא נרשם כבעלים [אלרועי - עמ' 13, ש' 24-20; כוכבי - עמ' 22, ש' 28-21, 32-31]. בכובעה הקודם, הנתבעת נקראה "דפוס תמר", על שם אמו של כוכבי, ועסקה בדפוס, והיא נקנתה ממנו כעסק חי ועובד, לרבות המוניטין, הלקוחות, והמכשור שכלל מחשבים, תוכנות גרפיות, פרונטים, בר תמונות, ואימג'ים [דברי ב"כ הנתבעת - עמ' 1, ש' 8-7, עמ' 2, ש' 11-8; אלרועי - עמ' 14, ש' 8-1; התובע - עמ' 4, ש' 1].
5. כוכבי העיד, כי לפני הקמת הנתבעת עבד בבתי דפוס שונים, חלקם בבעלות הוריו [עמ' 23, ש' 8]; מפסק-דין, בעניין אחר, בו כוכבי והוריו היו בין הנתבעים, טרם הקמת הנתבעת, לומדים שכוכבי היה המנהל של "דפוס תמר", אחר כך של "דפוס תמר וגרפיקה בע"מ", אחר כך של "מפעלי דפוס תמר וגרפיקה בע"מ", ולבסוף שוב של "דפוס תמר" - עסקים שפעלו בתקופות שונות ולמעשה החליפו זה את זה, ואף שנרשמו על שם הוריו, נועדו עבור כוכבי עצמו, כאשר רישום הבעלות נעשה על שם ההורים מתוך אילוץ, בגלל הסכם הגירושים עם אשתו [ראו: עב' (חי') 2691/03 שני - דפוס תמר וגרפיקה בע"מ (באתר ממוחשב, 23.10.06), ס' 17-16, 21, 29-26; חלק מפסק-הדין צורף על ידי התובע - ת/2, נספח י"ג]. בפסק-הדין האמור נקבע, כי יש לבצע הרמת מסך כלפי כוכבי והוריו, ולחייבם בתשלום זכויות התובע, באותו מקרה, שהיה עובד אחד העסקים, ויתכן, כי זה מה שהוביל להקמת הנתבעת במתכונתה הנוכחית, מיד בסמוך לאחר מכן - ביום 2.1.07, על פי דו"ח רשם החברות.
6. גם אם היו אי אילו שינויים באופן פעילותה של הנתבעת בדפוס, ומעבר ממכונות אופסט למכונות דיגיטליות, שוכנענו, כי בפועל לא היה שינוי של ממש בעיסוקה, במובן, זה שהוא עדיין בגדר תחום הדפוס, וכי כוכבי - שהעיד, כי כבר שנים רבות הוא עוסק בדפוס, וכי שימש מנהל התפעול בנתבעת ואחראי על כל הצד המקצועי בה, כמו שאף עולה מעדותה של אלרועי - הוא שהיה הרוח החיה מאחורי פעילות הנתבעת, כמו גם העסקת התובע [כוכבי - עמ' 22, ש' 30-29, עמ' 23, ש' 1; אלרועי - עמ' 14, ש' 28-22].
7. לאור כל האמור, מסקנתו היא - כי הנתבעת שייכת לענף הדפוס. לפי עדות כורכבי, שלא נסתרה, בתקופה הרלבנטית לתביעה עבדו בנתבעת פחות מ-20 עובדים [עמ' 1, ש' 16-15; עמ' 24, ש' 11-10]. על כן - על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענפי המלאכה והתעשיה הזעירה - הדפוס על ענפיו, לוחות האופסט והצינקוגרפיה, למפעלים שמועסקים בהם לא יותר מ-20 עובדים [י"פ 3286, התשמ"ו, עמ' 1108, על תיקוניו השונים במהלך השנים; נוסח משולב: פסטרנק "הסכמים קיבוציים", כרך שלישי, פרק 17.1.9.1; (להלן: צו ההרחבה בענף הדפוס)].

ב. פיצויי פיטורים

1. באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, קיימת מחלוקת - האם התובע פוטר, כטענתו, או התפטר, כטענת הנתבעת. בהקשר זה, אנו מעדיפים את עמדת הנתבעת, לפיה מכתב הדרישה שהעביר התובע לנתבעת, ביום 14.2.10, היווה למעשה התראה על כוונתו להתפטר אם לא ייענו הדרישות שהציג במסגרתו. בסעיף 6 למכתב זה, התובע כתב במפורש שאם הנתבעת לא תמלא אחר דרישותיו, הוא יסיים את עבודתו, ואף ציין את המועד בו הוא מתעתד לעשות כן, ביום 10.3.10. יתכן שהתובע היה מעונין להמשיך לעבוד בנתבעת וציפה שהנתבעת תסדיר את המחלוקות מולו, לכן, הופתע כאשר הדבר לא קרה וכוכבי הודיע לו על קבלת התפטרותו - דברים עליהם חזר בחקירתו, אבל, הדבר אינו מאיין את הנפקות המשפטית של פעולותיו [עמ' 11, ש' 33-21; עמ' 12, ש' 3-1].

נציין, כי האופן בו התנסח כוכבי - עת אמר לתובע, שהחליט להפסיק את עבודתו, כפי שעולה מהתמליל שהציג התובע, אינו גורע ממסקנה זו.

כך, ככלל, שכן, את האמירה של כוכבי לתובע ניתן להבין כבחירה באופציה של הפסקת העבודה, כפי שהתריע בפניו התובע במכתבו, להבדיל מהיענות לדרישותיו הכספיות של התובע, ובפרט כאשר התובע, לאחר שהבין שהדברים פונים לכיוון שונה מזה שייחל לו, לא ביקש לחזור בו מהודעתו הנחרצת, במכתב הדרישה, לחזור בו מהכוונה להפסיק לעבוד בנתבעת ולבקש להמשיך לעבוד בה, למרות שתביעותיו לא נענו.

1. אולם, על אף קביעתנו שהתובע התפטר מעבודתו, ולא פוטר, דעתנו היא, שהוא זכאי לקבל מהנתבעת פיצויי פיטורים - בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, כיוון שהתפטר בנסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. זאת, בעיקר משום ששוכנענו, כי באופן תדיר שכרו של התובע לא שולם במועד, וכך גם דמי ההבראה, והנתבעת לא הראתה שהיא מוכנה לשקול מחדש את דרכיה, לפי ההערות במכתב הדרישה שקיבלה מהתובע, אבל, גם בגלל אי תשלום של זכויות אחרות, מכוח צו ההרחבה בענף הדפוס - כפי שיפורט בהמשך פסק-דין זה, ולאחר שהתובע הלין על כך בפני הנתבעת, נתן לה אפשרות אמיתית וכנה לתקן את הדורש תיקון, והיא לא נענתה.
2. באשר לגובה השכר הקובע, לענין תחשיב פיצויי הפיטורים, קיימת מחלוקת - האם לשכר האחרון, בסך 4,242 ₪, יש להוסיף 500 ₪, שלטענת התובע, הוסכם שיתווספו לשכרו, ואילו לטענת הנתבעת, מדובר בתוספת זמנית, שנעשתה סמוך לסיום יחסי העבודה [עמ' 3, ש' 26-22].

בענין זה, מקובלת עלינו גרסת התובע, שהוסכם על העלאת שכרו ב-500 ₪ והתוספת נרשמה, באופן פיקטיבי, ברכיבים אחרים - החזר נסיעות וטלפון.

לפי תלושי השכר, עד לחודש 11/09 החזר הוצאות הנסיעה, שקיבל התובע, עמד על 300 ₪ לחודש עבודה מלא, לפני גילום, ומחודש זה עלתה התמורה ברכיב האמור ל-500 ₪ לחודש, לפני גילום. ב-1/10, התווסף במשכורתו של התובע רכיב נוסף של החזר נסיעות, בשווי 300 ₪, בלי גילום, וכן התווסף רכיב החזר הוצאות טלפון, בשווי 200 ₪, בלי גילום; ומטעם הנתבעת לא ניתן שום הסבר מניח את הדעת, לתהפוכות התשלום ברכיבים אלה.

לגבי העליה הראשונה של סכום החזר הנסיעות - בחודש 11/09 - כוכבי חזר בחקירתו הנגדית על גרסת הנתבעת, וטען שהשינוי נעשה לאור מעבר התובע מבית הוריו בעתלית, למגורים עם בת-זוגו בנשר, מקום שהיה מרוחק יותר ממקום העבודה. לעומת זאת, לגבי העליה השניה של סכום הנסיעות - בחודש 1/10 - הנתבעת לא הציגה כל הסבר, ובמיוחד לא לכך שהחזר הנסיעות פוצל לשני סכומים, שאחד מהם זהה לסכום בחודשים הקודמים, והוא מגולם, והשני חדש ואינו מגולם. גם כוכבי לא ידע להסביר זאת בחקירתו.

דברים אלה נכונים אף באשר לרכיב החזר הוצאות הטלפון, שהופיע לראשונה בחודש 1/10, ללא כל הנמקה [כוכבי - עמ' 27, ש' 33-24, עמ' 28, ש' 10-1].

1. אשר על כן - יש להעמיד את השכר הקובע על סך 4,742 ₪ [4,242 ₪ + 500 ₪] ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 7,113 ₪ [לפי השכר הקובע כפול 1.5 שנים]. כיוון ששוכנענו, כי אי תשלום פיצויי הפיטורים במועד נבע ממחלוקת כנה באשר לזכאות התובע לעצם התשלום, איננו פוסקים פיצויי הלנה ברכיב זה.

ג. תמורת הודעה מוקדמת

1. לאור קביעתנו, כי יש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו, ולא כמפוטר, הרי - התובע הוא זה שנשא בחובה ליתן למעסיקתו הודעה מוקדמת, טרם התפטרותו, ולא להיפך. חובתו זו נעשתה במסגרת מכתב הדרישה שהעביר התובע לנתבעת. אמנם, במכתב זה התובע נתן הודעה מוקדמת הקצרה מעט מחודש ימים, כמתחייב על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, אבל, בכתב-ההגנה, וכן בכתב-ההגנה המתוקן, בו הוסיפה הנתבעת טענות קיזוז שונות, הנתבעת לא העלתה טענת קיזוז בשל כך. טענה כזו הועלתה, לראשונה, בתצהירו של כוכבי [נ/2, ס' 6], ודינה להידחות - ולו בשל המועד בו הועלתה. גם לגופם של דברים – שוכנענו, שהנתבעת עצמה לא היתה מעוניינת בהמשך עבודתו של התובע מעבר ליום 10.3.10, כפי שעולה מדבריו של כוכבי, בתמליל השיחה שהתקיימה בינו לבין התובע ביום זה, וכן מדבריהם של כוכבי ואלרועי בחקירתם הנגדית; על כן, בכל מקרה, הנתבעת לא היתה זכאית לתשלום נוסף בגין אי מתן הודעה מוקדמת כחוק [אלרועי - עמ' 15, ש' 21-16; כוכבי - עמ' 24, ש' 29 ואילך]. דין התביעה ברכיב זה - להידחות.

ד. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב

1. לטענת התובע, בעקבות מכתב הדרישה הוא ציפה שהנתבעת תבדוק את טענותיו ותשלם את זכויותיו, אך, תחת זאת, הנתבעת בחרה לפטרו, לאלתר, ואף מבלי שנערך לו שימוע, כדין, בטרם יכנסו פיטוריו לפועל, ולפיכך - הוא סבור, שיש לחייבה בפיצוי, בסך 8,000 ₪, או בסכום אחר, לפי שיקול דעת בית-הדין. משקבענו, כי התובע הוא שהתפטר, מובן, שלא היה על הנתבעת לערוך לו "שימוע"; גם ברכיב זה, אפוא - דין התביעה להידחות.

ה. שכר עבודה לחודש 3/10

1. אין מחלוקת, שהתובע זכאי לשכר של 1,430 ₪ (כולל נסיעות וטלפון) בגין עבודתו בחודש 3/10, וסכום זה טרם שולם לו [עמ' 4, ש' 2-1]. אשר על כן - על הנתבעת לשלם לתובע 1,430 ₪, עבור משכורת 3/10; סכום זה ישולם לתובע בתוספת פיצויי הלנה, כפי שיורחב בהמשך.

ו. עבודה בשעות נוספות

1. אין מחלוקת שכמות השעות שהתובע עבד היא בהתאם לדו"חות הנוכחות, והמחלוקת היחידה, בעניין גמול השעות הנוספות, היא תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס, שמכוחו, לפי טענת התובע, קמה לו זכאות לגמול עבור כל העבודה "בשעות נוספות" בשיעור 50% [עמ' 3, ש' 32-28].
2. סעיף ט.3. לצו ההרחבה בענף הדפוס קובע כך:

"שעות נוספות ישולמו לפי הנוהג, היינו 50% נוסף על השעה הרגילה ...".

משקבענו, כי צו זה חל על יחסי העבודה שהתקיימו בין הצדדים, הצדק עם התובע, באשר לשיעור התמורה לה היה זכאי עבור עבודתו בשעות נוספות. עם זאת, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי יש להפחית שעות עבודה שהתובע החסיר וכן שולם לו בגינן, אם כי, את ההפחתה יש לעשות על פי ערך שעה רגילה.

1. הן בתחשיב התובע [ת/2, עמ' 13, ס' 76], והן בתחשיב הנתבעת [נ/2, נספח י'], נפלו טעויות שונות בדרך החישוב, ומבדיקת דו"חות הנוכחות נראה, כי התוספת שמגיעה לתובע עבור הפרש הגמול ששולם לו בחסר עבור עבודתו בשעות נוספות, מצד אחד, וההפחתה שיש לבצע בגין "שעות חוסר" ששולם לו עבורן, מצד שני, מתקזזות האחת כנגד השניה. על כן - דין התביעה לגמול נוסף עבור עבודה בשעות נוספות - מתקבלת, יחד עם טענת הנתבעת, לקיזוז הסכום ששולם עבור שעות שלא נעבדו. רכיבים אלה מתקזזים, להערכתנו, זה כנגד זה, באופן שאין צד אחד חייב למשנהו סכום כלשהו בגין שעות העבודה.

ז. פדיון חופשה

1. הצדדים מסכימים, כי בתקופת העסקתו התובע היה זכאי ל-15 ימי חופשה בתשלום, כי דמי החופשה שולמו לו, בהתאם לתלושי השכר, וכי בסיום יחסי העבודה היה זכאי לפדיון של 4 ימי חופשה, שנותרו לזכותו [עמ' 4, ש' 7-5]. המחלוקת היחידה נגעה לערך יום החופשה לפיו יש לחשב את פדיון החופשה שהגיע לתובע. נדגיש, כי אף שהנתבעת הודתה בחבותה בחלק מהסכום שנתבע על ידי התובע, וטענה כי בגלל כשל בהנהלת החשבונות שלה פדיון החופשה לא נכלל במסגרת גמר החשבון, היא לא העבירה לידי התובע את הסכום שאינו במחלוקת, וכך נהגה גם לגבי סכומים נוספים שהודתה שהתובע זכאי לקבלם.
2. תחשיב הנתבעת נעשה לפי שכר אחרון, שאינו כולל את התוספת של 500 ₪, ומכאן עיקר הפער שבתחשיבי הצדדים. לאור קבלת גרסת התובע, בנוגע לתוספת זו, אנו מקבלים את התחשיב שנעשה בתצהירו, ובהתאם לכך - על הנתבעת לשלם לו פדיון חופשה בסך 816 ₪ [לפי 4,742 ₪ לחודש חלקי 186 שעות כפול 8 שעות ביום, כפול 4 ימי חופשה לפדיון].

ח. דמי הבראה

1. בנוגע לתשלום דמי הבראה, לא היתה מחלוקת שהנתבעת לא שילמה לתובע דמי הבראה כלשהם, וכי התעריף ליום הבראה, במועד סיום יחסי העבודה, עמד על 340 ₪. המחלוקת בין הצדדים נסבה על מספר ימי ההבראה שהגיעו לתובע [עמ' 4, ש' 15-11]. נעיר, כי גם לגבי רכיב זה - הנתבעת לא העבירה לידי התובע את החלק העיקרי של התשלום, אשר לא היה נתון במחלוקת.
2. זה המקום להבהיר, כי אין לקבל את טענתה של הנתבעת, לפיה - מכיוון שהזכות לקבלת דמי הבראה מתגבשת רק כעבור תקופת עבודה של שנה, זכאות התובע לכך התגבשה רק ביום 14.9.09 - ומשדמי ההבראה משולמים על-ידה בחודשים יולי-אוגוסט, בכל שנה, היה עליה לשלם רכיב זה לתובע רק בחודשים אלה בשנת 2010. אף שנהוג, כי דמי ההבראה משתלמים בחודשי הקיץ, אין בכך כדי לדחות את חובת המעסיק לשלם דמי הבראה משהשלים העובד שנת עבודה ראשונה, ומוטב היה לטענה זו אילולא הועלתה. במיוחד, כאשר בין לבין הסתיימו יחסי העבודה, לפני קיץ 2010 - בחודש 3/10 - ומכאן, שלכל המאוחר, היה על הנתבעת לשלם לתובע את דמי ההבראה, באופן יחסי לתקופת העבודה, במועד עריכת "גמר חשבון".
3. על פי סעיף יג.12. לצו ההרחבה בענף הדפוס, בכל אחת מ-3 השנים הראשונות לעבודה, העובד זכאי ל-6 ימי הבראה, ולאור תחולתו של צו זה על יחסי העבודה שמקרה שלפנינו, צודק התובע בטענתו, כי בהתחשב במשך תקופת עבודתו בנתבעת הוא היה זכאי לתשלום עבור 9 ימים. לפיכך - על הנתבעת לשלם לתובע דמי הבראה בסך 3,060 ₪ [לפי 9 ימי הבראה, כפול 340 ₪ ליום].

ט. מענקי חג

1. סעיף יד.2. לצו ההרחבה בענף הדפוס קובע כי:

"המעביד ישלם לעובדיו, לאחר שלושה חדשי עבודה במפעל רטרואקטיבית מהיום הראשון מענק חג בשיעור של חודש ימים לשנה, מחציתו בערב חג הפסח ומחציתו בערב ראש השנה ובאופן יחסי לעבודתו".

1. על כן, אנו מקבלים את טענת התובע, לפיה - פעמיים בבמהלך כל שנת עבודה הוא היה זכאי לקבל מענק חג בגובה מחצית השכר החודשי. הנתבעת לא טענה, כי שילמה מענק כזה לתובע, ולא חלקה על אופן התחשיב והסכום שנתבע, אלא, רק הכחישה את תחולת צו ההרחבה בענף הדפוס. במצב דברים כזה - על הנתבעת לשלם לתובע, בגין תקופת עבודתו אצלה, שלושה מענקי חג, בסכום כולל של 6,233 ₪, בהתאם לתחשיבו.

י. הפרשות לפנסיה

1. בכתב התביעה, טען התובע, כי על פי צו ההרחבה בענף הדפוס, היה על הנתבעת לבצע עבורו הפרשות לקרן פנסיה, בשיעור 6% ברכיב תגמולי המעביד, אך, בפועל - היא הפרישה רק מחודש 11/09, ובשיעור 1.66% משכרו, בלבד;

בתצהירו, טען התובע, כי זכאותו להפרשות פנסיונות היא מכוח צו ההרחבה בענף הדפוס, או "צו ההרחבה פנסיה" או "צו ההרחבה בענף התעשייה והמלאכה";

ואילו בסיכומיו טען, כי - הזכות נובעת מצו הרחבה בענף הדפוס וכן מ"צו ההרחבה בענף התעשייה והמלאכה המפנה לצו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד)".

הנתבעת, מנגד - טענה שהתובע לא היה זכאי להפרשות לפנסיה מכוח צו ההרחבה בענף הדפוס, אלא, רק מכוח צו ההרחבה הכללי במשק, וכי הסתמכותו בסיכומיו על צווי הרחבה נוספים מהווה הרחבת חזית.

1. איננו מקבלים את הטענה להרחבת חזית, כאשר מלכתחילה תבע התובע, בנושא הפרשות המעביד לפנסיה, השלמת הפרשות שבוצעו בחסר, לטענתו, עד לשיעור הנורמטיבי של 6%, לפי צו ההרחבה בענף הדפוס [ס' 37-35 לתביעה], ושיעור זה היה בין הפלוגתאות שנקבעו כבר בדיון המוקדם [עמ' 5, ש' 22]. מדובר בפרשנות משפטית של הוראות הצו, והיה על הנתבעת להערך בהתאם. משהוכח, כי עיסוק הנתבעת נכנס בגדר תעשיית הדפוס - יש לבחון את ההוראות בקשר להפרשות הפנסיוניות בצו ההרחבה בעף הדפוס.
2. בנושא זה עוסק סעיף יט.4. לצו ההרחבה בענף הדפוס, אשר קובע, כי:

"לעובדים אשר שכרם עולה על הנקוב בתעריף ישלמו המעבידים בעבורם לקרן פנסיה את חלקם וחלק העובדים ממלוא השכר שמקבל העובד בפועל, על מרכיביו השונים, למעט אחזקת רכב, נסיעות וטלפון (ראה צווי הרחבה בי"פ 1292, התשכ"ו, עמ' 2027 ובי"פ 2116, התשל"ה, עמ' 1808)".

צו ההרחבה הנזכר, בי"פ 1292, הוא צו ההרחבה בתעשיה במלאכה ובתחנות הדלק, מיום 31.7.1966, לפיו היתה אז ההפרשה הפנסיונית 5%.

ההפניה בצו ההרחבה בענף הדפוס לצו ההרחבה בתעשייה, יש בה כדי ללמד על "גזירה שווה" מתחום זה, על השינויים שחלו בו, לענף הדפוס.

לכל המאוחר, ב-2006 הוצא "צו הרחבה בענף התעשיה - מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה" [במאגר ממוחשב], ולפי סעיף 12ה'(1)(ב) בו - שיעור ההפרשות לפנסיה, ברכיב תגמולי המעביד, הוא 6%. צו זה חל, כאמור בפתיח לו:

"על כל העובדים והמעבידים בענפי התעשייה בישראל, למעט מעבידים אשר מעסיקים עד 20 עובדים ואשר חלה עליהם חובה להסדר פנסיוני לעובדיהם מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה והם מקיימים אותה.".

[ההדגשות הוספו].

התובע החל לעבוד בנתבעת בחודש 9/08, קרי - לאחר שיצא צו ההרחבה הנ"ל. לו היתה הנתבעת פועלת בנושא ההפרשות הפנסיונית, כאמור בצו ההרחבה בענף הדפוס, על ההפניה לצו ההרחבה המקורי בתעשייה, יתכן שניתן היה לקבל טענה מצידה, כי די בכך שהיא מקיימת את החובה שנקבעה שם, דהיינו - להפריש 5% מהשכר כחלק המעביד בתגמולים לפנסיה. אולם, מאחר שהנתבעת לא קיימה את החובה אשר חלה עליה - אין היא חוסה בצל החריג לתחולת הצו הנ"ל, והיא מחוייבת בהפרשות פנסיונית בשיעור 6% מהשכר, כחלק המעביד, כבר מתחילת עבודתו של התובע אצלה.

1. בנקודה זו, ניתן גם לערוך השוואה עם הוראות סעיף ו' לצו ההרחבה בענף הדפוס - העוסק בזכויות סוציאליות לעובדים זמניים - הקובע, מפורשות, חובת הפרשה בשיעור 6% (בכפיפות לתקנות מבטחים), החל מהיום הראשון לעבודה; וסביר שעובד קבוע לא יהיה עם זכויות נחותות לעומת עובד זמני.
2. מאחר שהנתבעת לא הפרישה את התגמולים הפנסיוניים במלואם, באופן שוטף, עליה להעביר לידי התובע תשלום חלופי, תחת ההפרשות בחסר, בסכום השווה להן, בניכוי הסכומים שהפרישה.

הנתבעת לא הכחישה את אופן ביצוע התחשיב על ידי התובע.

משכך - בהתאם לתחשיב התובע, עליה לפצותו בגין אי ביצוע הפרשות מלאות לפנסיה, בסכום של 3,902 ₪.

יא. הפרשות לקרן השתלמות

1. סעיף כד. לצו ההרחבה בענף הדפוס קובע, כי:

"המעבידים ישלמו לקרן השתלמות 0.4% משכרם החודשי של כלל העובדים המקצועיים המועסקים אצלם"

וסעיף ב.7. מגדיר עובד מקצועי כך:

"עובד המועסק באחד ממקצועות הדפוס על כל ענפיו, הכריכה והצינקוגרפיה".

1. הנתבעת, אשר לא טענה, כי ביצעה הפרשות לקן השתלמות, אף לא סתרה את תחשיב התובע. על כן - על הנתבעת לפצות את התובע בגין אי ביצוע ההפרשות לקרן השתלמות, בסכום של 285 ₪, כפי שתבע.

יב. פיצויים ללא הוכחת בנזק

1. לטענת התובע, בחודשים 2/09 - 3/10 הנתבעת לא מילאה אחר הוראת סעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, לפיה - המעביד צריך לכלול בתלוש השכר את כל הפרטים המנויים בתוספת לחוק זה, משום שלא ציינה בתלושים את מספר ימי המחלה שנוצלו ויתרת המחלה הצבורה, מספר התאגיד המעסיק, שם קרן הפנסיה, השעות שעבד התובע 150% ותעריף השכר המעודכן. לפיכך, הוא מבקש, כי נפסוק לו פיצויים שאינם תלויים בנזק, בסך 10,000 ₪, מכוח סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר.
2. הסמכות לפסוק פיצוי, בשל תוכן חסר בתלוש השכר, קמה אם בית-הדין מצא: "כי המעביד מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם ..." [ההדגשה הוספה]. בענייננו - אמנם, בתלושי השכר של התובע חסרים אי אלו פרטים, אולם, פגמים אלה לא חמורים כפי שתוארו על ידי התובע. כך, למשל, התובע הלין על אי רישום מספר התאגיד, אולם מספר התאגיד כן צוין בתלושים, בחודשים האמורים; כאשר היה ניצול מחלה, פורטו הימים בגינם קיבל התובע תשלום וכוכבי הצהיר, ולא נסתר, שנוהל פנקס ימי מחלה על ידי משרד רו"ח של הנתבעת [נ/2, ס' 13]; חלק מהשעות הנוספות היה שנוי במחלוקת וגם העלאת השכר וההפרשות לפנסיה.
3. מבלי להפחית בחשיבות מסירת תלוש שכר ערוך כדין, עם מלוא הפרטים הנדרשים על פי חוק, לדעתנו, במקרה שלפנינו - התנהלות הנתבעת, בהקשר זה, אינה מצדיקה פסיקת פיצוי נפרד, בנוסף לסכומים שייפסקו לזכות התובע, עקב הכרעתנו בשאלות שהיו שנויות במחלוקת. רכיז זה בתביעה - נדחה.

יג. הלנת שכר

1. התובע טוען - כי שכרו שולם לו בין ה-16 ל-27 לחודש, וכי הנתבעת ציינה על ההמחאות תאריכים לא נכונים כדי לטשטש את העובדה ששכרו הולן, מדי חודש. לטענתו, הוא שוחח על כך עם כוכבי מספר פעמים, אך, ללא הועיל, ולפיכך יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר בסך 11,636 ₪, בגין האיחור בתשלום השכר בחודשים 3/09 עד 7/09, ו-10/09 עד 2/10, בהתאם לטבלה שמפורטת בתצהירו [ת/2, עמ' 18, ס' 110].

בנוסף, תבע התובע פיצויי הלנה בגין שכר חודש 3/10, אשר טרם שולם לו.

1. הנתבעת, מנגד, טוענת - כי ההמחאות נמסרו לתובע במועד שצוין עליהן - 9 או 10 בחודש, וכי לגבי שכר חודש 3/10 התובע סירב לאשר את קבלת ההמחאה ולכן, למעשה, סירב לקבל את התשלום.
2. שוכנענו, כי במקרים רבים הנתבעת שילמה את שכרו של התובע באיחור משמעותי. כך למשל, שכר חודש 3/09 שולם לתובע רק ביום 27.4.09, אחרי שביום 25.4.09 התובע שוחח על כך עם כוכבי וכוכבי הציע לו לקבל מקדמה על חשבון שכרו החודשי, שטרם שולם. התובע הציג את ההמחאה אשר נושאת את התאריך 27.4.09, ודפי חשבון הבנק שלו, לפיהם היא הופקדה עוד באותו היום, וכן תמליל של שיחה עם כוכבי, מיום 25.4.09, לפיו במועד השיחה טרם שולמה לו משכורת חודש 3/09 [ההמחאה - ת/2, נספח ט'; דפי החשבון - ת/2, נספח י'; תמליל השיחה - ת/2, נספח י"א].
3. התובע תיאר מצב בו גם ברוב החודשים העוקבים (להוציא 8/09 - 9/09), קיבל את משכורותיו בהמחאות, מספר ימים לאחר המועד הרשום עליהן. גם אם לא נוכל לקבוע ממצא וודאי, באשר לכל חודש וחודש, תחילת הדרך וסופה יעידו.
4. כך, בנוגע לשכר חודש 2/10, הנתבעת לא הוכיחה ששלחה אל התובע את ההמחאה בדואר רשום, ואיננו מקבלים את טענתו של כוכבי, בחקירתו, כאילו האישור על שליחתה "נעלם איפה שהוא" [עמ' 29, ש' 20-18]. כמו כן, משהבהיר התובע כי לא קיבל את ההמחאה, הנתבעת יכולה היתה לבצע העברה בנקאית באופן מיידי, והיא לא הציגה כל טעם ממשי מדוע עשתה כן רק ביום 14.4.10.

טענתה, כאילו חששה מתשלום כפול לתובע, אינה יכולה להחזיק, שהרי, חשש זה היה קיים גם בעת שהעבירה לתובע את התשלום, לבסוף, באמצעות העברה בנקאית, למרות שהוא סירב לחתום על התחייבות להחזיר את ההמחאה שלכאורה נשלחה אליו בדואר - ככל שזו תגיע אליו מאוחר יותר.

1. גם לגבי משכורת 3/10 הנתבעת לא הציגה כל הסבר מדוע לא שילמה אותה לתובע במועדה, ועד עתה.

אמנם, התובע סירב לחתום על קבלת ההמחאות, בעת שהגיע למשרדי הנתבעת, ביום 13.4.10, אולם, משכורות אלה היו צריכות להיות משולמות לו עוד קודם לכן, שהרי, יחסי העבודה הסתיימו ביום 10.3.10, ובמועד זה התשלום עבור שני חודשי העבודה האחרונים כבר היה בגדר "שכר מולן". מה גם - שהמעביד אינו רשאי להתנות את תשלום השכר בחתימת העובד כי קיבל אותו. הנתבעת יכולה היתה, ויותר מזה - צריכה היתה - למסור ליד התובע המחאות עבור תשלומי השכר, או לבצע אליו העברה בנקאית של שאר המשכורות - כמו שעשתה עם משכורת 2/10, באיחור.

1. אמנם הנתבעת העלתה טענות קיזוז, אבל במסמך "גמר חשבון" רק הטענה בדבר קיזוז הסכום של 5,000 ₪, הינה מכוח התחייבות התובע בהסכם העבודה, ונשמעה בזמן אמת. יתר טענות הקיזוז, שהועלו רק במסגרת כתב ההגנה המתוקן [ס' 5.43, שם], אינן בגדר "חוב" אותו ניתן לנכות משכרו האחרון של עובד, כאמור בס' 25(ב) לחוק הגנת השכר, הואיל ולא מדובר בסכום קצוב ומוכח, שאינו שנוי במחלוקת. על כך נתעכב בדוננו בטענות הקיזוז, ברם לא היתה הצדקה שלא לשלם לתובע את שכרו האחרון, יחד עם התשלומים ברכיבים נוספים, שהנתבעת הודתה בזכאות התובע לקבלם, בסכום שנותר לאחר קיזוז 5,000 ₪, הנ"ל.
2. לאור כל האמור - אנו מוצאים לנכון לפסוק לטובת התובע פיצויי "הלנת שכר", בשל העיכוב בתשלומים השוטפים, להבדיל מהשכר האחרון, אותם אנו מעמידים על 3,000 ₪.
3. אשר ליתרת שכר החודש האחרון - 3/10 - בסך 1,430 ₪, אשר מוסכם שלא שולמו עד כה, אנו בדעה, שיש לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה מלאים.

יד. טענות הקיזוז של הנתבעת

1. כאמור, על פי הסכם העבודה, הנתבעת מימנה עבור התובע קורס מקצועי בתוכנות אינדיזיין ואילוסטרייטור, כנגד התחייבותו לעבוד אצלה במשך שלוש שנים. הנתבעת טוענת, כי כיוון שהתובע התפטר בטרם הסתיימה התקופה אליה התחייב, אזי, מכוח הסכם העבודה עליו להשיב לידיה 5,000 ₪, וסכום זה יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובתו.

בנוסף, לטענתה, אלרועי וכוכבי השקיעו שעות רבות בהכשרתו של התובע, שהתארכה אף מעבר לרגיל, בשל חוסר היכרותו עם התוכנות הנדרשות, והיא נאלצה לזרוק עבודות רבות שהתובע ביצע ולא היו טובות, בגלל חוסר מיומנותו. הנתבעת העריכה את עלות הנזקים הישירים בתקופת ההתלמדות של התובע בסך 20,000 ₪, וביקשה שנקזזם מכל סכום שייפסק לטובת התובע.

1. איננו מקבלים את טענות הנתבעת. לאור קביעתנו, כי התובע התפטר בדין מפוטר, אנו סבורים, שלא ניתן לייחס לו את הפרת ההתחייבותלעבוד בנתבעת 3 שנים, ולא ראוי לחייבו בעלות הקורס, מכוח ההוראה האמורה בהסכם העבודה, משל היתה התפטרותו התפטרות רגילה. אמנם, התפטרות בדין פיטורים נחשבת ככזו רק לעניין חוק פיצויי פיטורים, אבל, לדעתנו - הנתבעת היא שאילצה את התובע, למעשה, להפר את התחייבותו, מעשיה שלה - אי תשלום הזכויות המגיעות לו כדין, גם לאחר שהתובע התריע בפניה על שלא יוכל להמשיך לעבוד בתנאים אלה - היא שגרמה לכך. משהנתבעת, בהתנהלותה ופעולות נציגיה, היא שהביאה את התובע לאי השלמת תקופת העבודה והפרת התחייבותו בהסכם העבודה, עליה להלין על עצמה בלבד, ואין היא זכאית להחזר עלות הקורס.
2. נוסיף, כי בכל מקרה, למרות הניסוח בהסכם העבודה - לפיו אם התובע יפר התחייבותו יהא עליו לשלם לחברה את "עלות הקורס בשווי של 5,000 ₪ צמוד למדד יוקר המחיה", הוכח שעלות הקורס היתה נמוכה יותר ועמדה רק על סך 3,234 ₪; מה גם, שצודק התובע כי ללא מע"מ, עליו הזדכתה הנתבעת כפי שעולה מחקירתו של כוכבי, הסכום הוא 2,800 ₪, ויש להתחשב גם בתקופת העבודה שהתובע כן השלים אצל הנתבעת [החשבונית - ת/2, נספח כ"ד, נ/2, נספח א'1; כוכבי - עמ' 28, ש' 16-15]. כך או כך, כאמור, הנתבעת אינה זכאית להחזר כלשהו בגין עלות הקורס.
3. כמו כן, לגבי עלויות ההכשרה הנוספות של התובע, שלטענת הנתבעת היו לה, הרי שכל אימת שמתקבל עובד חדש לעבודה, ישנה תקופה מסוימת שנדרשת להכשרתו, ומשאבים נוספים שנדרשים לשם כך.

הנתבעת לא הוכיחה, כי עלויות הכשרת התובע היו עלויות מיוחדות מעבר לעלויות כאלה בניהול רגיל ושוטף של עסק, בהם נושא המעביד כחלק מהסיכון העסקי. אנו סבורים, כי התיאורים בדבר השעות שהשקיעו בכך כוכבי ואלרועי הם מוגזמים ואינם משקפים את המציאות, ומעדותו של כוכבי עולה, כי עיקר השקעתו בתובע היה במה שהוא ראה כהתנהלות ראויה בעבודה והלכות נימוסים [כוכבי - עמ' 23, ש' 31 ואילך, עמ' 24, ש' 31 ואילך]; ברי, כי בכך אין בכדי להשית על עובד עלויות כלשהן.

כך גם לגבי הנזקים שלטענת הנתבעת נגרמו לה בשל זריקת עבודות לפח. זאת ועוד - הדעת נותנת, שאילו היה ממש בטענותיה אלה של הנתבעת, ובדבר חוסר שביעות רצונה מטיב עבודתו של התובע - הרי שלא היתה ממשיכה להעסיקו במשך שנה וחצי.

למעלה מן הדרוש נציין, בהקשר זה, כי אנו מעדיפים את גרסתו של התובע, בדבר יכולותיו המקצועיות, על פני זו של עדי הנתבעת.

1. אשר על כן - נדחות טענות הנתבעת לקיזוז עלויות הכשרתו של התובע.
2. בטרם סיום נבהיר, כי התובע תבע בתביעתו החזר של הסכום של 5,000 ₪, אשר הופחת מהסכומים לתשלום שפורטו בתלוש 3/10 (שכר, נסיעות, טלפון, הבראה, ופיצויי פיטורים). אלא, שבפועל, סכומים אלה לא שולמו לתובע כלל, ועל כן, גם הקיזוז, כמובן, לא נעשה מהם. אותם סכומים נתבעו על ידו במלואם בתביעתו דנן, והתובע שגה כאשר תבע גם את החזר הקיזוז, שכאמור - לא נעשה בפועל; ולקיזוז התייחסנו לעיל.

סיכום

1. התביעה התקבלה ברכיבים הבאים, אף אם לא במלוא ההיקף שנתבע, ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המצטברים הללו:

פיצויי פיטורים - 7,113 ₪;

שכר עבודה לחודש 3/10 - 1,430 ₪,

פדיון חופשה - 816 ₪;

דמי הבראה - 3,060 ₪;

מענקי חג - 6,233 ₪;

חלף הפרשות לפנסיה - 3,902 ₪;

חלףהפרשות לקרן השתלמות - 285 ₪;

גמול שעות נוספות קוזז כנגד תשלומי יתר, על "שעות חוסר".

בנוסף - מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום "פיצויי הלנה", עקב האיחורים החוזרים ונשנים בתשלום משכורותיו של התובע, דבר שהיה בין הגורמים להתפטרותו "בדין מפוטר", אותם העמדנו על סך 3,000 ₪.

1. הסכומים המצטברים הנ"ל, למעט שכר חודש 3/10, ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מיום הפסקת יחסי העבודה - 10.3.10 - ועד ליום התשלום המלא בפועל
2. 1,430 ₪, שמגיעים לתובע כשכר עבודה של חודש 10/13, ישולמו בצרוף פיצויי הלנת שכר, כאמור בסעיף 17(א) לחוק הגנת השכר, לתקופה מיום 1.4.2010, כפי שנתבע [ס' 83 לסיכומי התובע], ועד יום התשלום המלא בפועל.

1. רכיבי התביעה שעניינם תמורת הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב ופיצוי ללא הוכחת נזק - נדחו.
2. טענות הנתבעת, לקיזוז עלויות הכשרתו של התובע - נדחו, אף הן; ואילו טענתה לקיזוז סכומים ששולמו לתובע ביתר, עבור שעות שהחסיר ממכסת העבודה המוסכמת, התקבלה רק בחלקה, באופן שהתקזזה מול התביעה לגמול שעות נוספות.
3. בטרם סיום, נבהיר, שלא שבענו נחת, בלשון המעטה, מהתנהלות ב"כ הנתבעת לאורך ניהול ההליך. בהתחשב בכך, בסכומים שנפסקו לתובע ובדחיית רוב טענות הקיזוז של הנתבעת - הנתבעת תשתתף בהוצאות התובע בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
4. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק-דין זה.

ניתן היום, 17 ביוני 2014 (י"ט בסיון תשע"ד, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.