1. התובע יליד 19.9.70. הוא נפגע בתאונה המוכרת כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, ביום 12.2.07 בעת שעסק לקראת נסיעה בהחלפת שלט הצמוד למיכל משאית להובלת שמנים, החליק, ונפל על הקרקע. הוא נפגע בידו השמאלית ובגין פגיעתו נקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי נכות קבועה בשיעור של 15%. לאחר שימוש בתקנה 15 הועמדה הנכות לצורך חישוב התגמולים על 19%.

בגין התאונה קיבל התובע תגמולים והם עולים, כיום לכדי הסכום של 315,000 ₪. כמו כן שולמו לו פיצויי פיטורין לאחר סיום עבודתו, עקב מצבו, כנהג מיכלית בשירות הנתבעת מס' 1.

2. התובע הגיש את התביעה דנן ועתירתו היא לחייב את הנתבעות, מעבידתו בעלת המשאית ומבטחת המשאית והמעבידה בפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

3. הצדדים הסכימו לפרוס את טענותיהם בפני בית המשפט, בדיון על דרך הפשרה, ועלי לפסוק לתובע את פיצוייו, על דרך הפשרה כאמור.

4. בפוסקי את הפיצויים אני לוקח בחשבון את טענות הצדדים, והן נסבו בעיקרן על הנסיבות המדויקות של האירוע - היעדר עדי ראייה, על השאלה האם התאונה ארעה עקב רשלנות של הנתבעת ואם יש לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת, וכן על הפרטים השונים הנוגעים להערכת הפיצויים לאור שיעור הנכות, תפקודיותה; מצבו של התובע כיום לאחר שהוחזר רישיון הנהיגה מסוג E, שלפיו הוא רשאי כיום לנהוג במשאית מכלית; תהליך השיקום שלו; וכן עבודתו ושיעור השתכרותו כיום כמפעיל מכונת CNC במפעל ישקר, בו הוא עובד.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לכאן ולכאן ועיינתי בחומר המונח בפני אני מחליט על דרך הפשרה, לפסוק לתובע פיצויים בסכום של 230,000 ₪. לכך יש להוסיף הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.

לאור הסכמת הצדדים לדרך הפשרה אני פוטר את התובע מתחולת סעיף 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), ויתרת אגרת המשפט שתחול על הנתבעת תחושב כאילו התביעה הוגשה והסתיימה בבית משפט השלום.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ב, 11 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה