<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עירית גלר

הנאשם 1 וב"כ עו"ד ליאור גולן

פרוטוקול

ביחס לנאשם מס' 1

ב"כ המאשימה:

עד התביעה מס' 3 אמור להיות בדרכו לבית המשפט. יצרתי עמו קשר והסתבר לי כי הוא נתקע עם רכבו והזמין גרר. ביקשתי ממנו להגיע באופן מיידי לבית המשפט בתחבורה ציבורית ואני מאמינה שהוא יגיע בחצי שעה הקרובה.

אין לי התנגדות כי נתחיל לשמוע את פרשת ההגנה לפני עדותו של עד התביעה האחרון.

ב"כ הנאשם:

בנסיבות שנוצרו אין לנו התנגדות כי תחל פרשת ההגנה חרף העובדה שטרם הסתיימה פרשת התביעה.

אני בכל מקרה עומד על זכותי לחקור את עד התביעה האחרון.

ב"כ המאשימה:

בהסכמת חברי אבקש להגיש את אמרת הנאשם.

<#3#>

החלטה

אמרת הנאשם מיום 2.9.09 בשעה 22.02 מתקבלת ומסומנת – ת/2.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש להגיש את המסמכים הבאים: הודעתו של המתלונן, דו"ח הפעולה שכתב רס"ר בן הרוש משה, הודעת החשוד עופר יעיל, הודעת המתלונן באזהרה מיום 14.10.09, עדות המתלוננת מיום 18.10.09 ודו"ח עיכוב מיום האירוע בעניינו של הנאשם.

ב"כ המאשימה:

לגבי עדויות המתלוננים ועד התביעה הנוסף, ההלכה שעדים באים ומספרים את אשר ראו ושמעו, בית המשפט מתרשם ומחליט בהתאם לשיקול דעתו לאחר שנשמעו שני הצדדים. ככלל אין שום סיבה מדוע יש להגיש את הודעותיהם לאחר שהעידו כאן ונחקרו ארוכות על ידי חברי. החריג לכלל קבוע בסעיף 10 א והיה וחברי מבקש לעשות בו שימוש עליו לנסות ולשכנע את בית המשפט שאמרותיהם של העדים בבית המשפט שונות בפרט מהותי מהדברים שמסרו במשטרה באופן כזה שמצדיק להפעיל את החריג לכלל ולהגיש את הודעותיהם.

לענין דו"ח הפעולה של השוטר בן הרוש, אין התנגדות שיוגש. יובהר כי מדובר בשוטר שאיננו עד תביעה.

לענין דו"ח העיכוב של הנאשם – אין התנגדות שיוגש.

ב"כ הנאשם:

מובן שבהיבט הפורמלי אני לא עומד בתנאים של 10 א. זה פעם ראשונה שאני נתקל שהתביעה מסרבת להגיש מסמכים שהמשטרה חקרה, אין שום בעיה שהדברים אכן נכתבו ונאמרו. לא הגשתי את זה בפרשת התביעה כי הסתכלתי על זה כראיה מטעם ההגנה.

כל בסיס ההגנה שלנו היה לעמוד על הסתירות המהותיות בין מה שמסרו במשטרה לבין מה שמסרו במשפט. אני סברתי שיהיה נכון יותר שבית המשפט יוכל להתרשם מהתמונה המלאה. אני אפילו פוגע בעצמי במסירת העדויות שלהם. אני רוצה לבוא ולהבהיר שהמשפט נאמר במכלול של דברים.

אני לא מבין את מהות ההתנגדות של חברי. אלו לא עדי ראיה.

<#5#>

החלטה

בהסכמת הצדדים דו"ח הפעולה של השוטר רס"ר בן הרוש משה מיום 2.9.09 – מתקבל ומסומן נ/3.

דו"ח העיכוב של הנאשם - מתקבל ומסומן נ/4.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים אני נעתרת לבקשת ההגנה להגשת עדויות עדי התביעה כפי שנמסרו במשטרה.

נכון הוא כי היה צריך להגיש אותם אל מול כל עד תביעה שנחקר ובמהלך חקירתו והדבר לא נעשה. יחד עם זאת משעה שבחקירתם עומתו העדים עם הסתירות להם טוען ב"כ הנאשם ועם ההבדלים בין גרסתם בבית המשפט לבין עדויותיהם במשטרה, ולמען שבפני בית המשפט תהיה התמונה המלאה ולא תיפגע הגנת הנאשם, הגם שנעשתה טעות והבקשה לא התבקשה במועדה, אני נעתרת לבקשה.

עדות הגב' מיכל חתוכה מיום 18.10.09 – מתקבלת ומסומנת נ/5.

עדות העד ציון חתוכה מיום 2.9.09 – מתקבלת ומסומנת נ/6.

חקירתו תחת אזהרה של העד ציון חתוכה מיום 14.10.09 – מתקבלת ומסומנת נ/7.

חקירתו תחת אזהרה של העד עופר יעיל מיום 2.9.09 – מתקבלת ומסומנת נ/8.

אני נעתרת לבקשת ב"כ הצדדים לפיה יעיד הנאשם במסגרת פרשת ההגנה טרם שהסתיימה פרשת התביעה ועדותו של עד התביעה האחרון תישמע לאחר מכן.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

הנאשם מוזהר כדין:

חקירה ראשית

ש. ספר בקצרה על עצמך

ת. שמי יעיל אליהו. אני בן 55 אבא לשלושה. אני נשוי. סבא. אני גר בבנין משנת 1990, כ-23 שנים.

אני עובד בתעשיה האווירית.

ש. ספר לבית המשפט על יחסי השכנות שלך עם הדיירים בבנין לאורך התקופה שאתה גר שם

ת. אני גר 22 שנים בבנין. הבנין ברובו זה דיירים שמתחלפים, רוב הדירות שכורות. מאז שאני נמצא שם פעמיים תפקדתי כוועד הבנין. והיחסים ביני לבין הדיירים הם יחסים נורמטיבים ורגילים. אין לי איתם בעיה פרט לזה שלפני מס' שנים בניתי חדר על הגג באישור ואחד הדיירים המבוגרים טען שהדוד שמש שלו נפגע.

ש. המתלונן תיאר אותך בחקירה שלו כאדם מתפרע שיש איתו בעיה, הוא אומר שהשכנים מפחדים ממך, שאתה מקלל וצועק בבנין, שסובלים ממך הרבה דיירים ויש דיירים שעזבו את הבנין בגללך, מה תגובתך?

ת. הוא אמר דברים שלא נכונים. אני עובד במפעל ממשלתי, עבדתי בבית ספר כמסיע מס' שנים ואני לא חושב שאם היתה לי בעיה עם השכנים היתה להם אפשרות להגיע למשטרה ולהתלונן כלפיי.

ש. ספר על הנסיבות שקדמו לאירוע בכתב האישום

ת. יש לי כאן מס' תאריכים שחשובים למשפט.

ביום חמישי 20.8.09 בשעת הבוקר אני מגיע לכיוון המחסן לשים שם את האופניים שלי. בד"כ זה פעולה שאני עושה יום יום כדי להגיע להסעה. אני מגיע למחסן ורואה שהדלת פרוצה, האופניים היו מחוץ למחסן על הרצפה. אני מסתכל ורואה שחסרה שם מראה שהיתה שם תמיד, מראה גדולה, ועוד שניים שלושה פריטים ששייכים לי, מתקן של שימשיה ועוד אופניים. אני סגרתי את המחסן סגירה רגילה, לוקח את האופניים ונוסע לכיוון העבודה. ביום שישי למחרת ב-21.8 אני מגיע למשטרת ראשל"צ בשעה שתיים ואני מגיש תלונה.

ש. יש לך את התלונה שהגשת ?

ת כן.

ב"כ הנאשם:

אבקש להגיש אישור בדבר הגשת תלונה.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות.

<#7#>

החלטה

אישור בדבר הגשת תלונה מיום 21.8.09 מתקבל ומסומן נ/9.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

המשך חקירה ראשית

ש. מה עשית אחרי שהגשת את התלונה?

ת. חזרתי הביתה, זה היה בשעה שלוש וחצי. ביום ראשון בשעות הבוקר אני פוגש את איציק, שנינו נכנסנו לתוך המעלית. אמרתי לו איציק אני רוצה להגיד לך שהמחסן נפרץ ביום חמישי. אני סגרתי את הדלת. סיפרתי לו מה שסיפרתי לכם מה שנפרץ ונגנב. אני ברשותך רוצה לנעול את המחסן כדי שלא יישאר פתוח. זה פעם שלישית או רביעית שהמחסן נפרץ. ואז הוחלט על ידי כל הדיירים שהמחסן יהיה נעול. באופן עקרוני המחסן נעול כל הזמן. כאשר לכל הדיירים יש מפתח. מדובר על מנעול שהיה קיים עד ליום הפריצה. אמרתי לו שאני נותן לו מפתח של המנעול ואני משאיר אצלי מפתח. אמר לי, אלי אני הבנתי. אני אבקש לקיים ישיבת וועד, אני אחליט ואני אפרסם את זה על הלוח. חזרתי מהעבודה וראיתי הודעה והוחלט שהישיבה תערך ביום חמישי באותו שבוע.

ש. מה סוכם בישיבה?

ת. לישיבה הופיעו רוב הדיירים של הבנין. אני הצגתי את הבעיה שהיתה של הגניבה. הדיירים הבינו. אמרו לי אם אני חושד במישהו אמרתי שכן. הם ביקשו ממני להחזיר את המצב לקדמותו, קח לך שבוע ימים. תוך שבוע תחזיר את המצב לקדמותו, כלומר להחזיר את המנעול הישן שמצאתי על הרצפה.

ש. יום רביעי שבוע לאחר מכן 2.9.09 ספר לבית המשפט מה קרה באותו יום?

ת. אני בשעות הערב שבע וחצי, אני יושב בבית ושומע רעש מאוד חזק מהבנין כלפי מטה. אני פותח את החלון של המטבח אני שומע מלמטה דפיקות על מתכת. אני יודע שבבנין אצלנו גרים אנשים מבוגרים, אף אחד לא יוכל לצאת. אני גר בדירה עורפית. אני יורד במעלית אני מגיע לכיוון המחסן. תוך כדי שאני רואה את ציון חתוכה דופק על המנעול , בידו מפתח צינורות ודופק על המנעול כדי לפרוץ אותו. הוא דופק , אני רואה אותו בכעס, אני מתקרב אליו ואומר לו ציון עזוב, אני יעלה למעלה ואביא מפתח, אל תפרוץ את המנעול. הוא אמר לי, אלי תזוז אתה אדם מבוגר אני לא רוצה לפגוע בך. אמרתי לו אל תפרוץ והוא ממשיך לדפוק על המנעול. כשאני נמצא בין הדלת לבין ציון כשהוא דופק כדי למנוע ממנו לדפוק, הוא מושך אותי ושורט אותי חזק ביד השמאלית. הוא מושך אותי ביד שמאל בחוזקה. היתה לי שריטה לאורך כל היד. ראה את זה השוטר בחקירה. תוך כדי הנפת יד שהוא ביקש ממני לזוז הוא הפיל לי את המשקפיים ואת הפלאפון. הפלאפון קיבל מכה ונשבר. אני מרים את הדברים ואני אומר לו ציון תפסיק, תירגע, אני אביא את המפתח מלמעלה ואני אפתח לך את הדלת . הוא אמר לי אני רוצה את העגלה שם. היתה שם עגלת סופר. ואז הוא אומר לי מצידי שאתה עולה למעלה תביא גם את אחיך עופר. תקרא לאחיך עופר. אמרתי לו בסדר, אני מרים לידו טלפון והוא שומע את זה ובעדות שלו הוא גם אמר שהוא שמע את השיחה עם עופר. אמרתי לעופר נמצא לידי ציון והוא מבקש שתגיע לבנין. היום בדיעבד אני יודע שזה טעות שאני מצטער עליה שאני לוקח עלי את האחריות. זה דבר שלא הייתי עושה אותו בדיעבד אם לא הייתי מובל לזה. בלהט הדברים שנאמרו שם מצידי תזמין גם את אחיך עופר, עשיתי את המעשה הלא נכון. אני כאדם מבוגר ואחי הצעיר לא הייתי אמור לעשות את זה. על זה אני מאוד מצטער. ציון שמע את זה, ציון לקח את הרגליים, לא לפני שהוא גידף ואני עניתי לו, התגרה בי, הלך לכיוון האוטו ראיתי שהוא מוציא מס' שקיות ועולה למעלה.

עליתי למעלה והבאתי את המפתח, אמרתי זאת הזדמנות להחליף את המנעול כמו שהם ביקשו. בינתיים אני מקבל טלפון מאישתי רחל והיא אומרת לי אלי אני מתקשרת הביתה למה אתה לא עונה לי? אמרתי לה שאני נמצא למטה והיה לי ויכוח עם ציון והזמנתי גם את אחי עופר. היא אמרה לי אל תעשה כלום, אני מגיעה. לאחר מס' דקות היא הגיעה עם בתי נוי. תוך כדי שאני מספר לה על המקרה שהיה עופר מגיע. אישתי רחל ביקשה ממנו וממני תרגעו, אתה רוצה תיקח את הרגליים לכיוון הבית שלך עופר או שתעלה אלינו ותשתה כוס קפה ותירגע. אנחנו עמדנו בחניה. התחלנו ללכת לכיוון, הלכנו מס' צעדים ונכנסנו לכיוון פרוזדור הלובי של הכניסה לבנין. הבית של ציון זה חלון שנמצא בדיוק בקומה הראשונה בדיוק בפרוזדור שאנחנו הולכים. שציון הסתכל עלי מצד שמאל, הוא עומד ליד החלון, החלונות היו פתוחים. יש לי תמונה שאני רוצה להציג של הבנין. שבו צילמתי את הבית של ציון בקומה הראשונה ואת הכניסה לבנין.

ב"כ הנאשם:

אבקש להגיש את התצלום.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות.

<#9#>

החלטה

הצילום מתקבל ומסומן נ/10.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

המשך חקירה ראשית

ת. כמובן שציון רואה אותי ואת אישתי ואת עופר נכנסים לכיוון הלובי של הבנין. הוא אומר לי, נו הבאת את אחיך הא? אמרתי לו כן, זה עופר. ואנחנו באים להיכנס. אני פותח את הדלת אני שומע, אני יכול לשמוע כל דבר, שהוא מדבר עם אישתו והיא אומרת לו, ציון לאן אתה יורד? והוא אומר לה אני יורד לכיוון אבא שלי. והיא אומרת לו, זה לא אבא שלך. אני יכול לשמוע מהסלון שלו כל דבר. אני נכנס, מספיק לפתוח את הדלת אני רואה כבר את ציון נמצא בגרם המדרגות. אני הראשון נכנס, עופר אחרי ואישתי ואני רואה את ציון מתחיל לרדת מגרם המדרגות. הוא גר בקומה הראשונה. אני רואה אותו בכעס יורד. הוא בטח אמר משהו שאני לא זוכר מה, אבל כשהוא ירד והיה כעוס אז עופר עקף אותי כדי לבלום את ציון שלא יפגע בי. החשש של ציון שגם ידע שמצבי הגופני לא טוב וגם של עופר שלא יפגע לי בצוואר. עברתי ניתוח של חוליות. וגם ציון יודע את זה. הוא גם אמר לי למטה שהוא לא רוצה לפגוע בי בגלל המצב הרפואי שלי.

אני שם לב שציון ועופר מתקרבים אחד אל השני, בערך במדרגה השלישית מלמטה לכיוון העליה שציון יורד עופר וציון נפגשים אחד עם השני, אחד מחבק את השני, אחד לוחץ על השני על הצוואר ואני מניח שגם עופר וגם ציון שאמרו שהיתה להם שריטה זה כתוצאה מהחביקה שהיתה ביניהם. באותו רגע אני קופץ על אחי עופר. עופר הוא עם מימדים גדולים. אני מושך אותו כלפי מטה ואני שומע את אישתו צועקת, ציון, ציון. אישתי צועקת מלמטה תיזהרו מיכל בהיריון, שלא תיפגע האישה. כתוצאה מהצעקה של רחל ושל אישתו של ציון מיכל, ירד השכן איציק שעשע. אני רואה את איציק מושך את מיכל. אני רוצה להראות תמונה של גרם המדרגות איפה המתלוננת עמדה.

ב"כ הנאשם:

אבקש להגיש את התמונה עם הערות הנאשם עליה.

ב"כ המאשימה:

אין התנגדות.

<#11#>

החלטה

התמונה מתקבלת ומסומנת נ/11.

<#12#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

המשך חקירה ראשית

ת. אני רואה את ציון ונדמה לי שגם היתה שם בחורה שהיתה שכנה לשעבר, לא זוכר איך קוראים לה, ראיתי את איציק שעשע רץ לכיוון הפרוזדור לכיוון מיכל , הוא תופס אותה ביד השמאלית הוא מושך אותה ואומר לה מיכל תגשי לכיוון הבית כאשר היה שם צעקות של הילדים. ראיתי את הילדים שלה. כמובן שגם נוי הילדה שלי צעקה ורחל צעקה. כל הזמן אמרו, אני זוכר את המשפט, תיזהרו מיכל בהיריון. הוא משך אותה ורץ לכיוון ציון. כאשר הוא ראה את המצב ציון ועופר חבוקים ביניהם ואני מושך את עופר כלפי מטה ואיציק שעשע מלמעלה מושך את ציון לכיוון הדירה שלו. המצב שנוצר שעופר הצליח להשתחרר מציון , ציון נעמד בפרוזדור של הקומה ומגדף את עופר בקללות. כמובן שעופר אומר לו, בוא נראה אותך. ואז איציק שעשע מושך את ציון ואומר לו עכשיו אתה נכנס הביתה. נכנסו ציון והילדים כולל איציק שעשע לתוך הדירה. ואני לוקח את אחי עופר למטה . אמרתי לעופר קח את הרגליים ותסתלק. זה יצא מכלל שליטה. בכל הסיטואציה לא יכולתי לגעת בציון כי הוא היה חבוק עם עופר. אחד חנק את השני , שניהם חזקים. אישתו של ציון לא היתה במקום של המכות אלא היא נעמדה בפרוזדור של הלובי.

ש. אם המתלונן היה מבקש ממך את המפתחות כדי לפתוח את המחסן מה היית עושה

ת אם הייתי יודע שהוא פורץ את המחסן הייתי לוקח את המפתחות ויורד למטה ופותח. אבל לא ידעתי שזה מהמחסן. שמעתי דפיקות חזקות. ואני ירדתי למטה כדי לדעת מה קרה, פגיעה באוטו? רעש מהמחסן?

ש. המתלונן טוען שלאחר שירדת למטה הוא ביקש ממך לפתוח את המחסן אבל אתה סירבת

ת. אם אני לא טועה הוא טען שהוא ביקש משני אנשים בבנין את המפתח ובחקירה השניה שלו הוא גם טוען שהוא ביקש ממני את המפתח לפני שירדתי. זה לא נכון. הוא לא ביקש .

ש. אחיך טוען שאתה קראת לו כדי שהוא יבוא לפנות את המחסן. מה אתה אומר על זה?

ת. זה לא מדוייק מה שעופר אומר. הזמנתי את אחי עופר, ציון שמע, עופר תגיע . יש במחסן סך הכל 3 קרמיקות ו-3 זוגות אופניים.

ש. מה הסיבה שאמרת לאחיך לבוא?

ת. כי ציון ביקש ממני באותו רגע. הסיטואציה שנוצרה הוא אמר לי תקרא לאחיך.

ש. וזה גם מה שאמרת לאחיך?

ת. במילים האלה אמרתי לו , ציון רוצה אותך.

ש. אחיך טוען שהוא בכלל לא מכיר את המתלונן עד לאירוע?

ת. עופר הכיר את המתלונן. עופר מכיר את הדיירים. אני גר שם 22 שנה. אני מאמין שכמשפחה הם באו אלי לבנין. אין שום סיבה שלא יכיר את ציון.

עופר הכיר את ציון טוב כי ציון שהיה הוועד הם ביקשו פעם שיפוץ לבנין ועופר נתן לו הצעת מחיר לגבי התיקון. כך שהם הכירו.

ש. המתלונן טוען שאתה או אחיך הזדהית בפני בתו בשם סבא שלה וביקשת ממנה שתאמר לו לרדת למטה, מה אתה אומר על זה?

ת. לא דיברתי לא עם הבת שלו ולא עם אף אחד. אני לא יודע מאיפה צץ המשפט. מה שכן, אני שמעתי שבאתי להיכנס ללובי אני שומע את מיכל אישתו של ציון, אומרת לו, לאן אתה הולך והוא אומר זה אבא שלי. והיא אומרת לו, זה לא יכול להיות, זה לא אבא שלך.

ייתכן גם שהילדה צעקה סבא. אני זוכר שמעתי דבר כזה, סבא.

ש. אח שלך טוען שהמתלונן למעשה תקף אותך והוא למעשה זה שהפריד בין שניכם, מה אתה אומר על זה?

ת. קשה להגיד עליו שהוא לא דובר אמת. אבל עופר לא דובר אמת במקרה הזה.

ש. הוא טוען גם שהמתלונן ניסה לחנוק אותך

ת. אני מאמין שהוא אמר את זה כי הוא ראה את הסיטואציה שציון יורד כלפי מטה והוא מנסה להגיע אלי. ואז הוא קישר וזה אולי אחת הסיבות שהוא אמר.

ש. המתלונן ניסה לחנוק אותך?

ת. לא היה בשום מקרה ביום הזה שציון פרט לזה שבמחסן הוא הרים עלי יד, לא היה שום מפגש עם ציון.

ש. שני המתלוננים טענו במשפט שהכית את המתלוננת בכך שדחפת אותה , מה אתה אומר על זה?

ת. אני נשוי 30 שנה. לא היה פעם אחת שהרמתי יד על בחורה או על אישה. בייחוד שאני שמעתי שהיא בהיריון. אני לא מאמין שמישהו מסוגל להרים יד על בחורה שבהיריון אף על פי שהיא בכלל לא היתה במקום הקטטה. היא היתה אך ורק בפרוזדור של הלובי של הדירה שלה. בשום מצב היא לא ירדה ללמטה. אני מאמין שאם היתה יורדת למטה ייתכן שהיא היתה נופלת במדרגות כי הסיטואציה לא היתה נעימה. היה שם איבוד של שליטה בין עופר לציון. אחד חיבק את השני.

ש. ספר לבית המשפט מה קרה למערכת היחסים בינך לבין אחיך בינך לבין המקרה?

ת. אנחנו משפחה של 6 נפשות. מאז שאבא נפטר כל שבוע היה מפגש בבית של האמא. מאז המקרה היחסים בין המשפחה מצד עופר לביני, אני מאמין שאישתו מרגישה פגועה. אני בטוח שעופר נפגע מזה שקראתי לו ושהוא הגיע למצב שהוא צריך להיות בבית המשפט. כמובן שהיחסים שונים ממה שהיה.

כיום אנחנו מרגישים רע. חוץ משלום, שלום, אין כלום.

אני מבקש להציג תמונה נוספת שמתעדת את ריחוק המדרגות מדלת הלובי.

<#13#>

החלטה

התמונה מתקבלת ומסומנת נ/12.

<#14#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

חקירה נגדית

ש. אתה סיפרת היום על כל האירוע שקדם ליום 2.9.09 על מה שהיה על המחסן שנפרץ, ישיבת הוועד, אני רוצה להבין, אתה נעלת את המחסן אחרי הפריצה במנעול חדש

ת. נכון.

ש. והמנעול הישן היה זרוק על הרצפה

ת. המנעול הישן, מצאנו אותו אח"כ מחוץ לבנין. באותו רגע הדלת היתה פרוצה. המנעול היה זרוק ומה שעשיתי זה בסך הכל סגרתי את הדלת. כך שהמנעול הקודם לא היה.

ש. אתה אמרת בעדותך הראשית שהיתה ישיבת וועד ב-27.8.09 ואמרו לך שאתה צריך להחזיר תוך שבוע את המצב לקדמותו, כלומר להחזיר את המנעול הישן במקום המנעול החדש

ת. להחזיר את המנעול הישן במקום המנעול שאני שמתי אותו.

ש. מה ההיגיון? אם מצאת את המנעול הישן, למה צריך לחכות שבוע? למה אי אפשר באותו רגע לנעול את המחסן עם המנעול הישן וצריך להמתין שבוע עם ההחלפה הזאת

ת. המחסן נפרץ. סביר להניח שאת רואה מנעול על הרצפה והוא לא שבור כתוצאה מפריצה אלא רק מישהו פתח וזרק את המנעול לריצפה, סביר להניח שזה אחד הדירים שיש לו מפתח או אדם מבחוץ שיש לו מפתח. ההיגיון אומר, שים מנעול חדש. כמו שפורצים לך לבית את מבקשת להחליף מנעול. זו הסבירות היחידה שהיתה באותו יום. שפגשתי את איציק אחרי שהגשתי את התלונה, אמרתי לו כך וכך הענין, החלפתי מנעול, כי מישהו פורץ פה את המחסן. זה לא פעם ראשונה, המחסן נפרץ ואני חושד באחד הדיירים שיש לו את המפתחות.

ש. אמרו לך שתוך שבוע אתה צריך להחזיר את המנעול הישן בישיבה

ת. אמרו לי תשתדל שבמשך שבוע תחזיר את המנעול הקודם.

ש. מה ההיגיון בלהחזיר את המצב לקדמותו בתוך שבוע, למה לא באותו רגע, לקחת את המנעול החדש ולשים חזרה את המנעול הישן

ת. אחד הסיבות שהישיבה נערכה בלילה. בשעות הערב.

ש. כמה זמן לוקח להחליף מנעול

ת. לא צריך לקחת זמן.

בישיבה נאמרו מס' דברים, תחזיר את המצב לקדמותו ואני אמרתי שאני חושד במישהו שפורץ את המחסן.

ש. מה זה קשור

ת. נכון שאם אמרו לך להחליף את המנעול יכול לעשות את זה. אמרתי שאני חושד במישהו ולקחתי את הרגלים ועליתי למעלה . לא הלכתי להחליף את המנעול. אמרתי שאני יעשה את זה, מחר מחרתיים אני אחזור מהעבודה ואני יעשה את זה. יצאתי לעבוד ביום שישי, חזרתי ביום שני מנסיעה של העבודה לאילת, יום שלישי הייתי אמור להחליף את המנעול, לא הוחלף המנעול. מעייפות, משכחה, לא זוכר למה.

ש. אתה מסכים איתי שעשית דין לעצמך ונעלת את המחסן באופן שרק לך היה את המפתח על אף שאין לך שום זכות לעשות את זה כי מדובר במחסן שהוא ציבורי ולכל הדיירים בבנין יש זכות להשתמש בו

ת. נכון.

ש. ותסכים איתי שנאמר לך להחזיר את המצב לקדמותו ואתה עשית דין לעצמך בין אם זה בנסיעה לאילת ובין אם זה מעייפות ולא החזרת את המצב לקדמותו ומנעת מכל אחד מהדיירים בבנין להשתמש במחסן כי לך היתה תזה שאחד הדיירים הוא זה שפרץ

ת. זה לא נכון. את מושכת את השאלה שלך לכיוון שאת רוצה. זה לא נכון מה שאת אומרת מכיוון שאני אם הייתי רוצה שאף אחד לא ישתמש במחסן ושאני ישתלט עליו אני שם מנעול אפילו בלי לתת לאיש הוועד.

ש. לציון חתוכה נתת מפתח

ת. לא. ולא נתתי לאף דייר. רק לאיש הוועד . לא הייתי צריך לתת לו כי פרצו שם את המחסן.

ש. אבל לכל הדיירים היה מפתח למנעול הקודם, אז מי נתן לך זכות להחליט שעכשיו אתה לא צריך לתת?

ת. למעט מאוד דיירים היה מפתח למנעול הישן. שלושה ארבעה דיירים. היתה לזה סיבה. אנחנו בסך הכל 4 דיירים קבועים בבנין והשאר בשכירות.

לשאלות בית המשפט

ש. לאנשים שגרים בשכירות בבנין אין זכויות בבנין לשיטתך?

ת. יש להם את כל הזכות. זה רכוש ציבורי של הדיירים.

המשך חקירה נגדית

ש. אתה מסרת בעדותך היום שבסמוך לשעה שבע וחצי בערב שמעת רעשים ואז ירדת למטה וראית את המתלונן דופק על המנעול של הדלת

ת. נכון.

ש. ואתה אמרת לו תירגע אני יביא מלמעלה את המפתח, אמרת לו חכה רגע אני יעלה ויביא לך את המפתח

ת. אמרתי לו, תפסיק לדפוק במנעול. אני יעלה למעלה ואני אפתח לך את המנעול.

ש. מדוע את הדבר הזה שאמרת עכשיו 4 שנים אחרי האירוע, לא אמרת בהודעה שלך במשטרה?

יכול להיות שאם באמת היית אומר לו ציון תפסיק לדפוק, חכה רגע אני יעלה ויביא את המפתח, כל זה לא היה קורה אבל לא אמרת את זה ואתה אומר את זה לראשונה היום בבית המשפט

ת. שאני נעמדתי בין ציון לבין הדלת אמרתי לו, אל תדפוק על המנעול, אני אגש עכשיו ואביא את המפתח ותפתח את הדלת.

ש. איך היום אחרי 4 שנים אתה נזכר שאמרת משהו שלפני 4 שנים לא סיפרת עליו, מה תשובתך?

ת. אם אני לא טועה בהמשך החקירה זה מצויין.

ש. ואם אומר לך שזה לא מצויין בהמשך החקירה שלך

ת. אני מאמין שכן אמרתי.

ש. אתה נשאלת בתחנה למה לא נתת לו את המפתח כשראית שהוא דופק במנעול, שורה 22 בעמ' השני, שאלו אותך בצורה מפורשת למה לא נתת לו מפתח ולא השבת, אני רציתי לתת לו את המפתח, אני אפילו אמרתי לו תמתין ואני אוריד לך את המפתח, כמו שאתה אומר היום. התשובה שלך היתה "כי הוא לא איפשר לי לעלות לדירתי להביא את המפתח" , מה זה לא איפשר לי? איך הוא לא איפשר לך?

ת. כשהוא דפק ואני הגעתי אליו לכיוון הדלת הוא אמר לי , אלי תזוז אני רוצה עכשיו את העגלה. אמרתי לו בסדר, אני אפתח את הדלת תן לי אפשרות לעלות למעלה.

ש. איך הוא לא איפשר לך

ת. הוא כן, אמר לי בסדר, קח את הרגליים מצידי תזמין גם את אחיך עופר.

ש. עלית למעלה להביא את המפתח

ת. לא. כשאמרתי לו אני הולך להביא את המפתח למנעול הוא לקח את הרגליים לכיון החניה ואני עליתי למעלה.

ש. ואתה ירדת אחרי זה למטה

ת. כן. פתחנו את המחסן כשהוא היה בדירה והוצאנו משם שלוש קרמיקות.

ש. אם אומר לך שכל מה שסיפרת עכשיו אין לו זכר בהודעה שלך. אתה היום מספר סיפור אחר. בהודעה שלך אתה לא אמרת שעלית למעלה, לא אמרת שירדת למטה אח"כ עם המפתח, לא אמרת שפתחת את המחסן והוצאת משם קרמיקות, איך יכול להיות שהיום אתה מספר דבר שאין לו שום זכר, לא בהודעתך, גם לא בדברים שאחיך מסר והיום אתה מבקש מבית המשפט להאמין לך ולא להאמין לגרסת המתלונן

ת. כדי לאמת את הדברים שלי נכונה היינו אמורים להזמין לכאן את איציק שעשע השכן. כנראה שלא נשאלתי בחקירה למה לא עלית, למה לא פתחת, כי זה היה בדיוק אחרי המקרה. ניגשנו למשטרה זה לא סיטואציה נעימה להיות אצל החוקר באותו ערב. אבל אנחנו לא יכולנו להביא את העד שהוא היחיד שנכח שם באירוע.

אני חוזר ואומר את המפתח עליתי ופתחתי את הדלת. איציק שעשע ובני שי היו איתנו. גם לא מצוין שאחותו של ציון באה שהיינו במחסן. אבל הדלת נפתחה, הוצאנו משם 3 קופסאות קרמיקה. הוצאנו משם את העגלה. עכשיו אני נזכר שיש גם עדות של האישה שהיא ראתה את העגלה למחרת בבוקר. אנחנו לא יכולים להביא את איציק כי הוא לא רוצה להגיע לכאן ולתת עדות.

ש. אתה אמרת בחקירה הראשית שאתה מצטער, על מה אתה מצטער אם אתה לא עשית שום דבר? לא הרמת יד, לא תקפת, על מה אתה מצטער?

ת. אז והיום אמרתי את זה ואני אומר היום שאני מאוד מצטער שערבתי את אחי עופר כתוצאה מלהט הדברים שהיו באותו רגע. גם היום אני מצטער על זה. זה אחי הקטן. אני חושב שאני חכם ממנו בגיל. אני חושב שהייתי צריך למנוע את זה ממנו.

ש. אמרת שהובילו אותך, אמרת שאם לא היית מובל לזה כל זה לא היה קורה

ת. בהחלט.

ש. מי הוביל אותך? מי הכריח אותך להיכנס לסיטואציה הזאת

ת. ציון.

ברגע שאמרתי לו אני עולה למעלה להביא את המפתח, הוא אמר לי מצידי תביא גם את אחיך עופר.

לשאלות בית המשפט

ש. שבן אדם אומר לך מצידי תביא גם את עופר אחיך, אתה מפרש את זה שהוא מבקש ממך להזמין את עופר אחיך?

ת. בלהט הדברים הוא אמר לי מצידי תביא גם את אחיך עופר שהוא הכיר אותו ואז הבנתי שהוא רוצה שאני אזמין את עופר.

המשך חקירה נגדית

ש. אם אתה אמרת לו אני אביא את המפתח, מדוע הוא צריך את עופר? הרי כל רצונו היה להוציא את העגלה של הסופר. הוא חזר מקניות, היו לו שקיות באוטו, הוא רצה להשתמש בעגלה כדי להוציא את השקיות מהאוטו? למה הוא צריך את עופר?

ת. את עופר הוא הכיר. במקרה שהיה לפני 10 שנים , שבניתי חדר על הגג. היה לי במקלט , היתה אותה סיטואציה כמו שהיה באותו יום. אני ביקשתי מעופר לבוא ולהוציא מהמקלט את החלק שהיה לי שם. התבקשנו מכל הדיירים להוציא את הדברים מהמקלט. ציון היה בוועד הבית באותה תקופה. ואז הוא נפגש עם אחי עופר ואיתי ובאותו יום הוא אמר לו במילים האלה, ברוך השם שהחלטת להוציא כבר את הדברים מפה. הוא הכיר את עופר.

ובמקרה הזה הוא אמר לי, מצידי תזמין גם את אחיך עופר.

ש. למה חשבת שאחיך נחוץ בסיטואציה הזאת?

ת. אמרתי שאני מצטער על זה.

ש. אבל אני מנסה להבין את ההיגיון באותו רגע. אתה אומר עליתי הביתה ירדתי למטה ופתחתי את המחסן

ת. אחרי המקרה.

ש. אמרת שעלית למעלה

ת. לא עליתי באותו רגע. הוא לקח את הרגליים והלך לשקיות ואני עליתי למעלה. אחרי מס' דקות מגיעה אישתי ועופר.

ש. אני אומרת לך שהמתלונן לא ביקש ממך להזמין את עופר. כל רצונו היה במפתח כדי לקחת את העגלה

ת. זה לא נכון.

ש גם אם לשיטתך הוא זה שביקש ממך להרים טלפון לעופר אתה הזמנת אותו מרצונך הטוב והחופשי וכמובן שגם יכולת לא להזמין אותו

ת. נכון. טעיתי. בלהט הדברים שציון מכוון אותי הזמנתי את אחי עופר ועל זה אני מצטער.

ש. מה אמרת לעופר שהתקשרת אליו

ת. אמרתי לו, עופר ציון ביקש שתגיע לכאן. יש ויכוח. תגיע לכאן. לא אמרתי לו תבוא תפנה את המחסן, לא אמרתי לו תיקח, תרביץ.

ש. העדות של אחיך נמסרה בבית המשפט באפריל 2013 אבל שנחקרת בשנת 2009 היחסים ביניכם עוד היו טובים, נכון?

ת. היו גרועים כבר באותו ערב.

ש. בינך לבין אחיך?

ת. בהחלט.

שאני אזמין את אחי עופר לבוא ולעזור לי בקטטה, כל בן אדם באופן טבעי יגן על עצמו.

ש. אבל באותו ערב הוא לא ידע שהתקשרת אליו שעתידה להתפתח קטטה, הוא לא ידע שעתידה להיות מוגשת תלונה במשטרה שהוא יגיע למשפט, נכון שהוא לא ידע את זה

ת נכון.

ש. אז באותו רגע הייתם בשלב תקין, והייתם נפגשים בימי שישי

ת. כן.

ש. כלומר באותו רגע לעופר לא היתה סיבה לשקר כמו שאתה טוען שהוא שיקר בבית המשפט

ת. מתי ? בסיטואציה שקראתי לו?

ש. כן.

ת. נכון. עד לכאן, כן.

ש. מה אמרת לעופר שהתקשרת אליו

ת. אמרתי לו , ציון רוצה אותך תגיע.

ש. רק את זה אמרת לו?

ת. כן.

ש. בחקירה במשטרה אמרת, שורה 11, התקשרתי לאחי עופר, אמרתי לו ציון מאיים מקלל ורוצה אותך שתגיע לבנין, עופר הגיע אחרי 10 דקות. פה אתה מספר שציון איים עליך וציון קילל אותך ואתה גם אמרת לעופר בטלפון את הדברים הללו

ת. אמרתי לו , תשמע עופר ציון מאיים עלי, ציון רוצה אותך. תגיע. גם ציון שמע את זה.

ש. אבל לא אמרת את זה

ת. אמרתי את זה. ציינתי את זה.

ש. אתה טוען שציון דחף אותך כשהייתם ליד המנעול

ת. כן.

ש. אמרת בשורה 7 ואז הוא דחף אותי בכח ושרט אותי

ת. כן.

ש. למה שהתקשרת לעופר לא אמרת לו שגם תקפו אותך שדחפו אותך, שמשכו לך ביד אלא רק אמרת לו שציון קילל ומאיים

ת אבל השאלה שנשאלה בשורה 7 הוא דחף אותי. נשאלתי על ידי החוקר שאלה ועניתי לו. אני צריך לענות את התשובה לפני שהוא שואל אותי?

ש. אתה בתחילת ההודעה שאלו אותך שאלה פתוחה, שורה 3, ואז משורה 4 ועד שורה 15 אין שאלה נוספת אלא אתה מספר באופן חופשי מה קרה. אז מה שאמרת לי עכשיו לא נכון, לא סיפרת דברים שאתה מספר היום ואני שואלת למה לא אמרת לאחיך עופר שציון גם תקף אותך?

ת. שהתקשרתי לאחי עופר ליד ציון אמרתי לו עופר תקשיב ציון רוצה אותך. למה אני צריך להגיד לו שהוא תקף אותי? אמרתי לו, עופר ציון ביקש שתגיע. שסיפרתי לחוקר סיפרתי כל מה שהיה אבל זו היתה שאלה כללית.

ש. לשיטתך עופר הגיע והייתם בשביל הכניסה לבנין

ת. לא.

ש. הצגת תמונה שרואים את המרפסת

ת. אנחנו דיברנו בחניה. עופר נכנס עם האוטו, אני אישתי והבת שלי נעמדנו וסיפרתי להם את הסיפור. רחל ביקשה מאחי שיירגע ואמרה לו או שתיקח את הרגליים ותלך הביתה או שתעלה אלינו לשתות קפה.

ש. לשיטתך הייתם בשביל הכניסה, אתה עופר ואישתך ואז פתחתם את הדלת של הבנין, נכנסתם פנימה, נכון?

ת. אני נכנסתי ראשון.

ש. וראיתם את ציון יורד במדרגות

ת. אני ראיתי אותו .

ש. שנכנסתם פנימה מה רציתם לעשות? לעלות הביתה?

ת. לכיוון הבית דרך המעלית.

ש. אתה גר בקומה רביעית

ת. כן.

ש. תראה לי על פי התמונות שהגשת איפה המעלית?

ת. נכנסנו מדלת הלובי .

ש. תסמן לי על התמונות שהגשת איפה המעלית?

ת. אני מסמן על גבי נ/11 את מיקומה של המעלית.

ש. תסמן לי על גבי נ/12 איפה המעלית

ת. אני מסמן על גבי נ/12 איפה צריכה להיות המעלית בסימון של X. אבל בתמונה לא רואים אותה.

ש. אתם נכנסים ורוצים להגיע למעלית על מנת לעלות אליך הביתה

ת. כן.

ש. ואתה רואה את ציון יורד במדרגות

ת. אני פותח את הדלת, אני יכול לראות עד גרם המדרגות למעלה. נכנסנו.

ש. תסכים איתי שכדי להגיע מדלת הכניסה למקום שבו לשיטתך היה האירוע האלים, הייתם צריכים ללכת שמאלה

ת. מה שאת אומרת לא סביר בכלל.

ש. כדי להגיע למעלית הולכים ישר?

ת. כן. והלכנו ישר.

ש. האירוע האלים היה במדרגות?

ת. המפגש היה כאן במדרגות.

ש. איך הגעת לנקודה שבה היה האירוע האלים? מדוע היית צריך להגיע למדרגות כאשר כוונתך היתה להגיע למעלית והדרך למעלית היא בהליכה קדימה בקו ישר?

ת. שאני פותח את הדלת ואני רואה את ציון למעלה יורד למטה, מה הייתי יכול לעשות? להמשיך ישר. אני הולך מטר וחצי ציון היה במדרגה שלישית, הוא זרק שם איזשהי מילה, לא יכול להיות שהוא לא אמר כלום, בן אדם רץ במטרה מסויימת, שהוא ראה אותנו הוא הניף את ידיו קדימה, עופר עקף אותי שהוא ראה שציון מגיע לכיוון שלי. שאני ראיתי את ציון במצב הזה ואת עופר אחד מול השני חבוקים, אני עליתי למעלה ומשכתי את עופר.

ש. על פי מה שתיארת עכשיו זה שכל חטאו של ציון היה שהוא ירד במדרגות

ת. לא.

ש. על פי שתיארת עכשיו מי שניגש לציון היה עופר

ת. לא. זה תיאורטי.

ש. ציון היה במדרגה השלישית

ת. לא. הוא רץ עד למדרגה השלישית.

ש. במשטרה לא אמרת שהוא רץ, אמרת שהוא ירד במדרגות, איך קרה עכשיו שהוא התחיל לרוץ

ת. בטח לא רץ מהר כמו שהוא רץ 100 מטר. אבל הוא רץ במדרגות. ראיתי שהוא יורד כלפינו.

ש. אז למה עופר הלך אליו?

ת. כי הוא ירד במהירות. הוא רצה לתקוף אותנו.

ש.איך ידעתם שהוא רוצה לתקוף אותכם?

ת. הוא אמר, בוא נראה אותכם גברים. הוא צעק. מה הוא ירד בשביל היופי? להסתכל עלינו? הוא צעק. הוא לא ירד בשביל לרדת במדרגות.

ש. נניח, ירד צעק, הוא עשה משהו?

ת. הוא אמר לי, הבאת את אחיך הא?

ש. הוא עשה לך משהו?

ת. כן. המטרה שלו היתה להגיע לחנוק אותי.

ש. מה הוא עשה לך?

ת. הוא בא לחנוק אותי.

ש. איך הוא עשה עם הידיים?

ת. הוא הניף את הידיים שלו קדימה .

ש. בתנועת חניקה?

ת. בתנועה שהוא ועופר נפגשו אחד עם השני. הוא בא לפגוע. הוא בא למפגש כדי שאנחנו ניכנס בו

ש. אני אומרת לך שהוא לא אמר כלום

ת. אני אומר לך שהוא כן אמר. את לא היית בסיטואציה ואת גם תקבלי את העדות מאישתי. גם אישתו אמרה לו אל תרד במדרגות.

ש. אני אומרת לך ששום דבר ממה שאתה מספר עכשיו לא סיפרת במשטרה, לא אמרת שהוא ירד עם הידיים, גם אם כל מה שאתה מספר נכון, אבל זה לא נכון, אתה ממציא עכשיו דברים שלא היו מעולם, לא היתה לך שום ידיעה שזה מה שהוא הולך לעשות כי כשהוא היה במדרגות הוא לא עשה שום דבר, הוא לא נגע בך, היית במרחק של כשני מטר ממנו, ולא היתה לך שום זכות להתקרב אליו והסיבה היחידה שעשית את זה, זה בגלל שאתה רצית לתקוף אותו ואכן תקפת אותו

ת. לא עשיתי. לא הייתי נוכח במפגש שהיה ביניהם. עופר עקף אותי והוא זה שנפגש עם ציון. עופר ראה את ציון יורד במהירות כלפינו, עופר עלה למעלה, כבר לא יכולתי לתפוס את עופר. תפסתי אותו רק שהם היו חבוקים. לא היה ביני לבין ציון שום מפגש.

ש. אחיך תקף את ציון?

ת. אחי לא תקף את ציון. אחי מנע מציון להגיע לכיוון שלי. שהיה מפגש ביניהם אחד חיבק את השני בכוח. המטרה שלי באותה סיטואציה זה רק להפריד.

ש. אתה סיפרת ארוכות בחקירה הראשית שלך על השכן איציק שעשע, מדוע שמו לא מוזכר בהודעה שמסרת במשטרה?

ת. אמרתי שהיו שכנים בפרוזדור .

ש. לשיטתך איציק שעשע לקח חלק פעיל מאוד באירוע כמו שציירת אותו, נכון? הוא זה שמשך את ציון

ת. כן.

ש. במקביל אתה משכת את עופר

ת. כן.

ש. איך דמות כל כך דומיננטית לא בא זכרה ולו במילה בהודעה שמסרת במשטרה

ת. בשורה 35 השוטר שואל גם השכנים משקרים?, זאת אומרת היו שם שכנים, איציק ועוד בחורה.

ש. למה גם היום אתה מספר שאיציק שעשע תפס את ציון אבל גם את זה לא אמרת שהיה שכן שתפס את ציון, אתה אומר בשורה 32 ציון ואחי עופר אחד חיבק את השני בחיבוק דוב. ואתה אומר בשורה 15 וכל אחד זרק אחד על השני, ואתה אומר בשורה 69 שאני תפסתי את עופר ואת ציון ואמרתי להם להיכנס הביתה מספיק.

בכל השורות הללו כשאתה מתאר את המפגש, חיבוק דוב, בין ציון לעופר אתה לא אומר שהיה עוד בן אדם שבא והפריד כמו שאתה הפרדת ושסייע לך. איך אתה מסביר את זה?

ת. אני שנחקרתי תיארתי את המצב שאני משכתי רק את עופר ואז נשאלתי שאלה, והשכנים גם משקרים כי איימת? ואז אמרתי "לא אמרנו".

ש. אתה גם סיפרת היום שאתה ראית את איציק רץ לכיוון מיכל ותופס את מיכל ומושך אותה ואומר לה תיגשי הביתה, גם את זה לא אמרת במשטרה

ת. לא נשאלתי.

ש. גם על דברים אחרים לא נשאלת וסיפרת מיוזמתך

ת. היום אני מספר בדיוק את מהלך הדברים שהיו. ובחקירה לא נשאלתי. הוא שאל אותי ספציפית מה היה באותו רגע שעופר נפגש עם ציון.

ש. גם היום לא נשאלת על מיכל ולא נשאלת על איציק שעשע, מפנה אותך לעמ' 62 שורה 26, אתה מסרת את הדברים ללא כל שאלה, כך שהתשובה שלך לא נשאלתי לא יכולה להיות תשובה ראויה ומדוייקת. אני מציגה לך את הפרוטוקול .

ת. אני מתאר מצב בדיוק כפי שהיה באותו ערב. אני נשאלתי על ידי הסנגור.

ש. אני שאלתי אותך על מיכל?

ת. אני עניתי על השאלה של הסנגור. הוא אמר לי תתאר את המצב שהיה באותו יום ואז תיארתי את המצב.

ש. גם במשטרה שאלו אותך בדיוק את אותה שאלה,

ת. תיארתי את המצב.

ש. היום אתה מתאר אותו אחרת?

ת. אני מתאר את אותו מצב.

כשאני אמרתי יצאו השכנים הכוונה היו למספר שכנים שהיו שם, איציק שעשע והיתה עוד אחת לא זוכר את שמה. ובחקירה של ציון הוא אמר שהיה שם וגם מיכל אמרה. אולי לא ציינתי במילים שזה היה איציק שעשע אבל פרט אליו לא היה אף אחד אחר שהתערב במכות.

ש. באיזה יד קיבלת שריטה

ת. יד שמאל.

ש .למה במשטרה אמרת ביד ימין? מפנה לשורה 8 , גם השוטר ראה את השריטה ביד ימין

ת. אם אמרתי שזה ביד שמאל אז טעיתי. אין שום סיבה שאני ישקר באיזה יד. בחקירה החוקר ראה את זה.

ש. אבל היום אמרת שהיתה לך שריטה לאורך כל היד, אתה מנסה להעצים ולנפח את הענין

ת. היתה לי שריטה מאוד חזקה שהוא כופף לי את היד. הוא משך לי את היד, אמר לי תזוז מפה ושרט.

ש. איך שריטה מאוד חזקה כתוצאה מכיפוף היד מתיישבת עם האמור בשורה 8 לפיו השוטר הבחין בסימני שריטות קלות

ת. אני אמרתי שהוא דחף אותי בכח ושרט אותי ביד ימין.

למה שהחוקר לא ירשום שריטות עמוקות? לא נזל דם. לא היה חתך.

ש. אתה חתמת על ההודעה

ת. כן.

ש. למה לא תיקנת אותו

ת. לא צריך לתקן. זה בדיוק מה שהוא תיאר.

ש. אז זה שריטות קלות?

ת. לא. לא יודע מה זה שריטה קלה

ש. אבל אמרת שמה שהחוקר תיאר זה נכון

ת. היתה שריטה ולא חתך.

ש. אז החוקר צדק?

ת. גם אני צודק.

היתה שריטה. תתארי אותה איך שאת רוצה. אני מתאר שהיתה שריטה חזקה, כי הוא משך אותי.

ש. אם היתה שריטה חזקה השוטר משקר?

ת. השוטר לא משקר וגם אני לא משקר כי היתה שריטה. אם הוא ציין שהיתה שריטה קלה, הוא לא רופא.

ש. אם אומר לך שאיציק שעשע מסר עדות.......

ב"כ הנאשם:

אני מתנגד. הוא לא עד , אין שום אמירה לגבי תוכן הדברים ולגבי אמירת הדברים. אי אפשר לעמת את הנאשם עם ראיות שאין להם בסיס. גובה האימרה שלו הוא לא עד תביעה. כשאני עימתתי את המתלונן עם השאלה הזאת זה היה מתוך הנחה שאני יביא אותו בתור עד הגנה. לא בכדי הוא לא מופיע כעד תביעה. אני לא אטען מילה ולא חצי מילה בסיכומים.

אני מצהיר לפרוטוקול שאני לא מתכוון להשתמש במילה ממה שעיממתי אותו שם. אני מבקש להימנע מלעמת אותו כי זה עלול להטעות ולהראות באופן שגוי , ואני מתנגד בתוקף לשאלות מהסוג הזה.

אלה ראיות לא קבילות שיכולות לגרום נזק לבירור האמת.

ב"כ המאשימה:

אבקש להתיר לי לשאול שאלה אחת אולי שתיים, בעניינו של מר יצחק שעשע. אנו נמצאים בעיצומה של חקירה נגדית. זכותי בשלב הזה לשאול כמעט כל דבר ולעמת את הנאשם עם מגוון אפשרויות ותזות ולבקש את התייחסותו אליהם. הפרוגרטיבה את מי לזמן לעדות שמורה למאשימה. יכל חברי לזמן את העד. זה שהעד לא רוצה לבוא זה לא מונע את האפשרות להביאו מכח דין לבית המשפט. חברי בחר שלא לעשות זאת וזאת זכותו ואין לי כל מילה לומר בענין זה מלבד שאני מבקשת מבית המשפט ליתן לי את אותה הזכות כפי שניתנה לחברי ששאל את המתלונן על עדותו של איציק שעשע.

ב"כ הנאשם:

חקירה נגדית זו חקירה שצריכה להיות רלבנטית. בנסיבות הללו אין שום רלבנטיות בשאלה שתשאל חברתי בנוגע לעד לאמרה שאמר אדם שהוא לא עד במשפט. זו שאלה לא רלבנטית. למהיימנות תוכן הדברים של אותו עד אין שום משקל.

<#15#>

החלטה

ניתן לחקור את הנאשם ולבקש את התייחסותו לדברים שמסר מר איציק שעשע בכפוף לכך שכמובן לתוכן דבריו אין משמעות מבחינת אמיתות התוכן. הדברים יכולים להישאל אך ורק לענין עצם אמירת הדברים.

מעבר לכך משעשה שבחר ב"כ הנאשם לעמת בחקירתו הנגדית את המתלונן עם הדברים שמסר אותו אדם, יש לאפשר גם לתביעה לחקור על אותו דבר בדיוק.

<#16#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

המשך חקירה נגדית

ש. אם אומר לך שמר שאשא לא נטל כל חלק פעיל באירוע האלימות, מה יש לך לומר על כך?

ת את טועה.

ש. אם אומר לך שהוא הגיע בשלב מאוחר והוא מסר שהוא לא ראה אלימות והוא גם לא שמע איומים

ת. אני לא יודע אם מותר לי להגיד אבל איציק רצה להיות ניטראלי. הוא שכן. אני משער שכל החקירה שלו זה קצת בעיה. הילדים של איציק לומדים עם הילדים של חתוכה. אני שכן שלו טוב, 15 שנים. אני לא ביקשתי מאיציק להגיע למשטרה לתת עדות. מי שכן ביקש ממנו זה היה איציק חתוכה. איציק נמנע להגיד שהוא ראה שם אלימות. הוא נמנע להגיד שהוא משך את ציון. מה שהוא אמר בחקירה שלו זה שהוא הכניס אותנו לתוך הדירה ונעל את הדלת ושם הוא שמע את הסיפור מציון לגבי המקרה שהיה למטה. מישהו כן משך את ציון. אני מקווה שאת ובית המשפט יאמין לי וגם יש לי עדה שתבוא ותאמר שאת ציון ואשתו מי שהכניס לדירה היה ציון.

ש. אישתך ראתה את האירוע

ת. כן.

ש. היא גם לקחה בו חלק מסויים

ת. אישתי אני מאמין שבאותו רגע שהיא צעקה תיזהרו מיכל בהיריון, היא עמדה במדרגה הראשונה, אני בשניה, עופר במדרגה השלישית עם ציון, סביר להניח שהיא גם משכה אותי או את עופר להפריד. זה דרך מאוד סבירה שכל אדם יבצע את מה שהיא עשתה ואת מה שאני עשיתי.

ש. את מי היא משכה?

ת. אותי ואת אחי עופר. אני משכתי את עופר.

אני נכנסתי עופר עקף אותי ,הגיע למגע עם ציון, ראיתי שיש שם איבוד שליטה ביניהם, אני מושך את עופר ואומר לו מספיק תעלה למעלה, בינתיים אני רואה את איציק שעשע מושך את ציון כלפי מעלה ולפני זה הוא הכניס את אישתו הביתה.

אני ואישתי ניסינו למשוך את עופר. ציון התחיל לגדף את עופר. עופר עלה למעלה. בפרוזדור היה כמעט מצב של מגע.

ש. אמרת שעוד בשביל בכניסה לבנין אישתך אמרה לעופר תירגע או שתעלה הביתה לשתות קפה

ת. היא אמרה את זה שהוא הגיע. בחניה.

ש. למה היא היתה צריכה להגיד לו להירגע

ת. תשאלי אותה.

ש. אבל אתה היית שם לידה

ת. לא יודע מה השיקול שלה.

ש. היית לידה?

ת. אני סיפרתי לעופר ורחל .

ש. עופר היה עצבני?

ת. לא. עופר הגיע.

ש. הוא היה נסער? עצבני?

ת. לאץ הוא הגיע.

ש. הוא היה רגוע?

ת. לא מבין את השאלה.

ש. אתה עומד בחניה עם אחיך ואישתך איך הוא נראה

ת. הוא נראה רגיל. הוא שומע ממני את הסיטואציה. רחל ביקשה ממנו עופר קח את הרגליים ולך הביתה.

ש. הוא אמר , אני לא מאמין איך הוא עשה לך, מה הוא עשה לך

ת. לא.

ש. הוא אמר לך, "בוא נראה לו מה זה"

ת. לא.

ש. איזה סימנים של עצבנות הוא הראה?

ת. הוא חייך.

ש. עופר עומד לידך בחניה יחד עם אישתך, איזה סימני עצבנות ראית עליו

ת. לא היו עליו סימני עצבנות.

ש. סימני כעס

.ת לא היו

ש. התלהמות

ת. לא היו.

ש. ובכל זאת אישתך אומרת לו , תירגע או שתלך או שתעלה הביתה לשתות קפה

ת. שהיא שומעת את הסיפור שסיפרתי בטח תגידי לעופר כאישה קח את הרגליים ותלך הביתה או שתעלה לשתות קפה.

ש. בוודאי שוחחת עם אישתך על האירוע אחרי

ת. עליתי למעלה. היא שאלה אותי, כן.

ש. באותו ערב, יום למחרת

ת. כן.

ש. ואז זימנו אותך לחקירה

ת. כן.

ש. נחקרת באותו ערב בשעה 22.00

ת. כן.

ש. ביקשת מאישתך שתבוא למסור עדות

ת. אני גם לא התקשרתי למשטרה . השוטר היה צריך לזמן אותה. הוא שאל אותי מי היה נוכח שם. ציינתי מי היה נוכח.

ש. אז לא אמרת לה תלכי ותחזקי את העדות שלי ותמסרי גם עדות

ת. לא נעזרתי בעו"ד. החוקר חקר אותי ואמר לי לך הביתה. הוא אמר לי לך קיבינימט. עד כדי כך.

ש. הוא אמר לך קיבינימט

ת. לא. הוא אמר לי לך הביתה.

ש. ולא מצאת לנכון לבקש מאישתך שהיתה עדה לבוא ולמסור גם עדות שתחזק את הגרסה שלך

ת. לא. כי לא קיבלתי הסבר מעו"ד. עד שקיבלתי את התלונה הביתה לא ידעתי כלום מהסיפור. חשבתי שגבו ממני עדות ומציון עדות ונגמר הסיפור.

חקירה חוזרת

ש. מי ביקש שאיציק שעשע ימסור עדות במשטרה

ת. לא אני.

ש. אתה יכול לספר מה איציק אמר לך כשקרה ביחסים שלו עם המתלונן בעקבות מסירת העדות שלו במשטרה

ת. בערך לפני שבועיים התקשרתי לאיציק וביקשתי ממנו שיגיע לחקירה בבית המשפט כעד. בטלפון הוא אמר לי אני נמנע מלהגיע אבל תן לי כמה ימים אני אגיע אליך הביתה ואגיד לך את הסיבה. וגם התקשר אלי.

איציק הגיע אלי לפני שבוע בערך. נפגש איתי ועם רחל. אמר לי, אתה כמו אחי, אני אוהב אותך אבל אני מבקש ממך אל תאלץ ואל תגיד לי להגיע לבית המשפט. אמרתי לו תבוא תיתן רק עדות. תגיד מה היה בדיוק מילה במילה. ואז הוא מספר לי שבמשך 3 שנים הילדים שלו והילדים של חתוכה נפגשים ביניהם בבית ספר הם חברים, שכנים אחד מעל השני, לא מוזמנים לימי הולדת של הילדים שלו. אישתו של ציון מיכל ......

ש. למה נפגעה מערכת היחסים ביניהם?

ת. הוא סיפר לי שאישתו של ציון התחילה להקניט את הילדים של איציק.

עד תביעה מס' 4 (מס' 3 בכתב האישום) רס"מ שלמה תמם מוזהר כדין:

ב"כ המאשימה:

מאחר והגשנו בהסכמה את המסמכים הרלבנטים לעד, אין צורך בחקירתו הראשית.

ח.נ.

ש. אתה מכיר, היתה איתך שוטרת סיגל הוד?

ת. כן. היא שוטרת בראשון. היא היתה אז אחראית על איתורי נאשמים. היום אני פנסיונר של המשטרה.

ש. אתה זוכר את המקרה הזה.

ת. זה משנת 2009, זה מאוד רחוק.

ש. בתיק הזה ידעת שהמתלונן הוא אח של סיגל.

ת. לא.

ש. שום דבר.

ת. ממש לא.

ש. סיגל לא דיברה איתך על המקרה.

ת. אני גם לא אפגע בעבודה שלי בשביל אף אחד. אם הייתי יודע מזה לא הייתי מבצע חקירה.

ש. בהודעה של הנאשם, מסר שאישתו היתה באירוע. אליהו יעיל. מציג לך, שורה 12.

ת. כן. רשום את זה.

ש. אתה לא זוכר את המקרה. אשאל באופן כללי. סיפר לך חשוד שהיתה עדת ראייה במקום, האם ביקשת לזמן אותה לעדות.

ת. אני לא זוכר, אך אני יכול להגיד לך שתיק משטרתי מתנהל בצורה דימנית. זה משמרת לילה שלי, מגיעה קייס ואני מטפל בקייס ולמחרת עובר למישהו אחר.

ש. שאתה מטפל בקייס, ובתור אחד שקיבל באותו רגע את האינפורמציה מהחשוד, האם לא נכון לרשום מזכר שאומר שבאירוע נכח.

ת. הנוהל אומר שיש קצין משטרה, יושב על התיק ונותן הנחיות לגבי החקירה.

אני מגיע בצהריים.

ש. אתה לא מוצא לנכון אם צריך לתת מידע, לעדכן, שימו לב, יש עדה נוספת.

ת. זה לא התפקיד שלי.

ש. בחקירה של הנאשם, מפנה אותך לשורות 35-42. אתה מאמת אותו בניסיון לקבל ממנו את התשובות, מאמת אותו עם ראיות שלא קיימות.

ת. אני עושה את זה הרבה.

ש. מתי משתמשים בכלי הזה.

ת. כל הזמן. כאשר יש רב משתתפים בתגרה, לא זוכר מה היה שם, אתה מנסה לבדוק את האמינות של החשוד, אתה תוקף מכל הכיוונים. אתה שואל אותן שאלות בוורציות שונות, שנית בודק אם יש התאמה לדוגמא אומר קיבלתי אגרוף ואני לא רואה סימן על הגוף שלו, ראיות אובייקטיביות. דבר נוסף אני זורק כל מיני דברים, אני יודע שיש עדים בתיק ויודע שיש שני צדדים שכל אחד מן הסתם יזרוק על השני.

ש. ככה אתה חוקר עצמאי ומקצועי.

ת. נכון.

ש. איך אתה מסביר שבחקירה של המתלונן באזהרה לא ננקט ולו אחד מאותם אמצעי חקירה שציינת עכשיו.

ת. לא אני חקרתי אותו. אני יכול לאמר לך שאני לא שופט אנשים אחרים. כל אחד פועל כפי שהוא סבור ואני אומר לך איך אני פועל.

ב"כ המאשימה:

אבקש לפסוק שכר בטלת העד, מאחר והוא לא שוטר.

<#17#>

החלטה

שכר בטלת העד בהתאם לתקנות בתוספת נסיעות ישולם לעד על ידי הגזברות.

על העד לפנות למזכירות הפלילית לצורך הסדרת התשלום.

<#18#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה:

אלו עדיי.

עד הגנה מס' 1 מר סיני מנור מוזהר כדין:

חקירה ראשית

ש. ספר על עצמך

ת. אני פנסיונר, עבדתי בתעשיה האווירית וברפאל.

ש. כמה שנים אתה גר בבנין

ת. 20 שנה בקומה הזאת. ולפני זה בקומה התחתונה.

ש. ספר על ההיכרות שלך עם הנאשם בתוך הבנין

ת. אנחנו באותה קומה. ההתרשמות שלי כשכן, אנחנו לא חברים, אם יש תקלה טכנית כמו חשמל, תמיד זמין. תמיד מועיל. בלילה או ביום. כל הענין הזה מופלא בעיני. לא הייתי מעורב ולא ידעתי מהסיפור. התפלאתי מאוד.

ש. המתלונן תיאר את אלי כאדם מתפרע שיש איתו בעיה שהשכנים מפחדים ממנו שהוא מקלל וצועק על אנשים בבנין ויש אנשים שעזבו את הבנין בגללו

ת. זה לא מתקבל על הדעת. על דעתי.

חקירה נגדית

ש. אתה נכחת באירוע ביום 2.9.09?

ת. לא.

עדת הגנה מס' 2 גב' רחל יעיל מוזהרת כדין:

חקירה ראשית

ש. ספרי על עצמך

ת. אני נשואה לאלי. יש לי 3 ילדים. העיסוק שלי הוא עם ילדים, מיני משפחתון.

ש. את נכחת באירוע המדובר

ת. כן.

ש. ספרי לבית המשפט מה קרה באירוע מהרגע שאת נוכחת בו

ת. בהתחלה לא הייתי בבית. עד שקיבלתי שיחת טלפון מאלי. שהוא אומר לי שקרה משהו עם השכן ומצאתי לנכון לחזור הביתה. תוך 5 דקות הייתי בבית. מה שראיתי זה את אלי מאוד נסער, סיפר לי פחות או יותר על מה שקרה שם במחסן למטה. ניסיתי להרגיע אותו. הוא אמר לי ציון תקף אותי. זרק לי את הפלאפון שרט אותי והתקשרתי לאח שלי שיבוא. אח שלו באמת הגיע תוך מס' דקות אחרי. שאני הגעתי ציון כבר לא נכח במקום. ראיתי רק את אלי. מס' דקות אחרי הגיע עופר אח של אלי. אמרתי להם בואו נעלה הביתה, נשתה קפה, נירגע. באנו לעלות הביתה. נכנסנו ללובי. רצינו לגשת לכיוון המעלית ואז ראינו את ציון יורד במדרגות. איך שעופר ראה את ציון עלה אליו. הם נפגשו בגרם המדרגות. אני ואלי רצנו אחרי עופר כי הם התחילו, עופר וציון עם תגרות ידיים. ניסינו להדוף את עופר מציון. אישתו של ציון גם יצאה מהבית שלה לכיוון הפרוזדור. התחיל בלאגן, צעקות. אני ואלי היינו כל הזמן עסוקים רק בלהדוף את עופר שיהיה כמה שפחות קרבה לציון. אני זוכרת שצעקתי, אישתו היתה בהריון, היא בהיריון, זה לא לקח הרבה זמן הגיע בחור בשם איציק שכן שלנו, לקח את ציון והכניס אותו הביתה. ופה הסתיים כל האירוע. גם אנחנו עלינו הביתה.

ש. את יכולה להגיד לבית המשפט איפה נוצר המפגש בין ציון לעופר?

ת. המפגש נוצר בגרם המדרגות. בהתחלה. לא באמצע. שלוש ארבע מדרגות מהעליה של המדרגות.

ש. איך נוצר המגע הפיזי ביניהם?

ת. רצינו לעלות הביתה. אני עופר ואלי. אני אמרתי להם בואו נעלה הביתה, בואו נירגע. אלי היה גם די נסער ממה שקרה למטה. נכנסנו ללוב לכיוון המעלית ואז ראינו את ציון יורד במדרגות. עופר ראה את ציון ורץ לעברו למדרגות ואז התחיל ביניהם החיכוך. ואני זוכרת טוב טוב שאני ואלי רצנו אחרי עופר. לא היינו צריכים להיות חכמים גדולים כדי לראות מה הולך לקרות שם ורצינו להדוף את עופר מהקרבה לציון. אבל עופר די גדול מימדים ודי היה קשה להדוף אותו.

ש. איפה משכת את עופר?

ת. משכתי אותו מאיפה שרק יכולתי. מהידיים.

ש. מהצוואר משכת אותו?

ת. לא זכור לי. אני זוכרת שמשכתי אותו מהגוף. היתה סערה.

ש. היכן עמדה אישתו בזמן האירוע

ת. בפרוזדור של הבית שלהם, של הקומה הראשונה.

ש. היא טוענת שהיא ראתה את העימות היא באה לתוך העימות כדי לחלץ את בעלה

ת. לא. היא כל הזמן עמדה בפרוזדור. היא לא התקרבה למדרגות. מי שהיה במדרגות זה אני עופר אלי וציון. אף אחד לא היה שם חוץ מאיתנו.

ש. היא טוענת שאלי תקף אותה

ת. אלי לא תקף אותה. אף אחד לא התקרב אליה.

ש. היא טענה שאף אחד ביום האירוע לא יכל לדעת שהיא בהיריון חוץ ממנה ומבעלה

ת. אני ידעתי שהיא בהיריון.

ש. איך ידעת?

ת. היא שכנה שלי.

לשאלות בית המשפט

ש. היא סיפרה לך?

ת. לא. אנחנו לא מדברות.

ש. כבר אז לא דיברתן

.ת כן

ש. אז איך ידעת שהיא בהיריון

ת. שמועות של שכנים והבת שלי בת ה-14 היא בקשר עם הבת שלהם. כנראה היה ביניהם דו שיח והבת שלי אמרה לי שהיא בהיריון. וגם השכנה שלי סיפרה לי.

המשך חקירה ראשית

ש. את יכולה לחדד לנו מי היה זה שתפס את ציון והפריד אותו

ת. זה היה השכן בשם איציק.

ש. המתלונן טוען במשפט שאת ביקשת משני אנשים שונים אחרי האירוע שיפנו אליו כדי לשכנע אותו לרדת מהתיק

ת. חד משמעית, לא. לא היה ולא נברא.

ש. באופן כללי הוא בא וטען שהוא תיאר את אלי כאדם מקלל וצועק על אנשים ואנשים סובלים ממנו

ת. לא היה ולא נברא.

אלי נעים הליכות. אף פעם לא היה לו שום תקל עם אף אחד. אף אחד לא פחד ממנו. אלי לא מרביץ ולא מכה.

חקירה נגדית

ש. את אומרת עכשיו שאלי התקשר אלייך

ת. לא זכור לי מי יזם את שיחת הטלפון. אם אני אליו או הוא אלי. היתה שיחת טלפון.

ש. אז למה אמרת לפני 2 דקות שאלי התקשר אלייך ורק עכשיו את אומרת לא זכור לי, אמרת שהוא התקשר וסיפר לך והחלטת בעקבות השיחה שאת מגיעה הביתה

ת. כל זה נכון אבל מי יזם את הטלפון לא זכור לי.

ש. אז אולי לא דייקת בעוד דברים?

ת. מה למשל?

ש. החלטת להגיע הביתה בעקבות השיחה, מה הוא סיפר לך בשיחה?

ת. שהיה לו מפגש לא נעים עם ציון במחסן למטה. הוא ביקש ממני שאני אגיע והגעתי תוך מס' דקות.

ש. אם אומר לך שבעלך לא ציין בחקירתו במשטרה שהוא התקשר אלייך וביקש ממך להגיע שהוא אמר לך שהיה אירוע לא נעים בינו לבין ציון

ת. זאת אומרת שלא היתה בינינו שיחת טלפון? הוא סיפר, למה הגעתי הביתה? כי היתה שיחה ביני לבינו בעקבות מה שקרה למטה ולכן הגעתי הביתה תוך מס' דקות.

לשאלות בית המשפט

ש. איפה היית?

ת. אצל גיסתי שגרה מרחק הליכה של 2 דקות מהבית.

ש. עם מי היית שם?

ת. הייתי שם עם הבת שלי נוי.

המשך חקירה נגדית

ש. היא חזרה יחד איתך?

ת כן.

ש. גם היא ראתה את כל האלימות הזאת?

ת. כן.

ש. איפה את פוגשת את עופר לראשונה?

ת. למטה.

ש. איפה למטה?

ת. בחניה של הבנין.

ש. איך הוא היה נראה באותו רגע?

ת. הוא לא נראה הכי רגוע שבעולם. הוא היה נסער, בעקבות הדו שיח בינו לבין אחיו.

ש. קצת כעוס?

ת. הוא היה נסער ולא הכי רגוע.

ש. ואז ניסית להרגיע אותו

ת. אמרתי להם בואו נעלה הביתה, נשתה קפה. הכי טוב לעלות הביתה.

ש. אם אומר לך שבעלך שהעיד כאן כאשר שאלתי אותו את אותה שאלה איך היה עופר ענה תשובה הפוכה. אמר שלא היה נסער, הוא לא היה כעוס, הוא לא הראה סימנים של התלהמות והוא היה רגיל לחלוטין, איך את מסבירה את זה?

ת. הוא לא גילה סימנים של התלהמות. הוא היה נסער. כך זה באופיו.

ש. איך את ובעלך אומרים שני דברים אחרים על סיטואציה ששניכם הייתם יחד

ת. אמרתי, הוא היה די נסער. הוא לא היה הכי רגוע שבעולם אבל הוא לא הראה סימנים של התלהמות, מלחמה ומכות. אבל הוא לא היה הכי רגוע שבעולם.

ש. אז שבעלך אמר שהוא היה רגיל ולא נסער, הוא שיקר?

ת. לא הייתי נוכחת באולם. אני לא יודעת מה הוא אמר.

ש. אני אומרת לך שהמתלונן ירד במדרגות בעקבות אותו צלצול באינטרקום ואכן הוא פגש אתכם אבל מה שקרה שגם אלי וגם עופר שניהם יחד רצו לעברו והתחילו לתקוף אותו, לא רק עופר

ת. מי שרץ לכיוון ציון....קודם כל ציון כבר התחיל לרדת במדרגות ועופר ניגש אליו ראשון. אלי רץ אחרי עופר וגם אני כדי להדוף את עופר מציון. אני אומרת את זה חד משמעית בביטחון מלא.

ש. שציון ירד במדרגות הוא אמר משהו?

ת. לא זכור לי. אבל מה שזכור לי שגם הוא לא נראה כמו אחד שהולך לקנות חלב במכולת. הוא גם גילה סימנים שהיה די נסער.

ש. איזה סימנים ראית עליו?

ת. שפת גוף. הוא לא ירד רגוע במדרגות. הוא ירד די מהר.

ש. אולי מיהר

ת. יכול להיות.

ש. אולי הוא ירד במדרגות כי הוא מיהר

ת. הוא הסתכל עלינו.

ש. מה הוא עוד עשה חוץ מלרדת ולהסתכל עליכם?

ת. הוא לא עשה כלום.

ש. אז איך את יודעת הוא היה נסער

ת. המראה שלו החיצוני.

ש. תסבירי, את אומרת שהוא ירד מהר והסתכל, אמרת שהוא לא עשה עוד משהו. איך מבן אדם שיורד מהר במדרגות ומסתכל קדימה, את מגיעה למסקנה ואומרת פה שמדובר בבן אדם שהיה נסער

ת. כמו שאני אומרת לך על עופר שהוא הגיע ונראה נסער גם ציון היה נראה לי נסער. אולי הוא היה נסער כתוצאה ממה שקרה כמה דקות לפני כן. הוא לא נראה רגוע.

ש. הוא אמר משהו שהוא הולך לתקוף אותכם

ת. לא זכור לי.

ש. הוא עשה תנועות עם הידיים של תקיפה ? של מכות?

ת. לא שזכור לי.

ש. ואם אומר לך שבעלך אמר פה היום שהמתלונן ירד במדרגות תוך שהוא מניף את ידיו קדימה בתנועה של חניקה והוא צועק, הוא ירד במהירות ורצה לתקוף, וצעק בוא נראה אתכם גברים ואח"כ הוא צעק, מה הבאת את אחיך הא? ובהמשך הוא בא לחנוק אותו, מפנה לעמ' 72 בפרוטוקול

ת. לא זכורים לי משפטים כאלה.

ש. והתנהגות כזאת של בא לחנוק אותו, הניף את ידיו, זכור לך?

ת. לא.

ש. למי צריך לדעתך להאמין, לגרסה שלך או לגרסה של בעלך?

ת. לא בשביל זה אני עומדת פה. אני לא יודעת למי צריך להאמין. עברו גם 4 שנים, אני לא יכולה לזכור כל פרט ופרט.

ש. אני אומרת לך שגם המתלונן עצמו מאשר שאת באת וניסית למשוך מאחור אבל אני אומרת לך שאת ניסית למשוך לא רק את עופר אלא גם את אלי

ת. לא נכון.

ש. גם אלי תקף את המתלונן ולכן בעצם את באת וניסית למשוך אותו.

ת לא נכון.

ש. עופר בחור גדול ולא היית מנסה למשוך אותו ובטח ובטח שלא היית מצליחה, ואת בעצם משכת את בעלך

ת. לא נכון.

ש. אני אומרת לך שבהמשך אלי דחף את מיכל

ת. לא נכון.

ש. מיכל הגיעה והיא בעצם ניסתה למשוך את בעלה לעברה

ת. מיכל בכלל לא התקרבה לגרם המדרגות. מיכל כל הזמן היתה בפרוזדור. כך שלא היה מגע בין אלי לבין מיכל. שום מגע.

ש. את מודעת לעובדה שעופר הודה בתיק הזה, נגזר דינו

ת. מודעת אך לא לפרטי פרטים.

ש. את הבחנת בסימני חבלה על בעלך

ת. כן. הבחנתי בשריטות ביד.

ש. ייעצת לו ללכת לטיפול רפואי?

ת. לא. לא זוכרת כזה דבר.

ש. את יודעת מה קרה לפאלפון שלו

ת. בעקבות מה שאלי סיפר לי. שהיתה כל התגרה במחסן אז ציון דחף אותו והפיל לו את הפלאפון. זה מה שאלי סיפר לי. אני לא נכחתי במקום.

ש. ראית את הפלאפון אח"כ?

ת. כן. מפורק.

ש. הגשתם תביעה כנגד ציון על זה שהוא הרס לו את הפלאפון

ת. אני לא מעורבת בזה. אני לא יודעת מה אלי עשה.

ש. בעלך אמר שעופר היה ראשון הוא היה אחריו ואת הגעת שלישית, זה הסדר?

ת. פחות או יותר.

ש. מה פחות?

ת. לא יודע אם זה היה ראשון שני ושלישי. יכול להיות שאני ואלי היינו אחד ליד השני וניסינו למשוך את עופר. אני הייתי עסוקה בלהדוף את עופר מציון. אם הייתי מאחורי אלי או הייתי לידו, הפרט הזה לא חרוט לי. יש דברים אחרים שחרוטים לי.

ש. יכול להיות שבנסיונך למשוך את עופר בכל זאת נגעת בבעלך שעמד גם כן לידך או טיפה לפנייך ויחד ניסיתם

ת. הוא עמד לידי. יכול להיות שהיה מגע.

ש. יכול להיות שכתוצאה מכך אלי נשרט מציפורנייך

ת. הוא נפצע למטה. איך יכול להיות שהוא נפצע שאני הייתי לידו?

ש. אני אומרת לך שהסימנים שהיו לו יכול להיות שנגרמו לו מהציפורניים שלך שאת משכת אותו

ת. אין לי ציפורניים ומעולם לא היו לי. וזה לא יכול להיות.

ש. למה לא?

ת. כי אלי הראה לי למטה שהוא נשרט מציון כשהגעתי.

ש. אחרי שהאירוע נגמר שוחחת עם בעלך על האירוע, נכון?

ת. שוחחנו. מטבע הדברים.

ש. הוא ביקש ממך ללכת ולמסור הודעה במשטרה

ת. לא.

ש. לא חשבת ללכת בעצמך ולמסור הודעה במשטרה

ת. לא.

ש. למה לא?

ת. למה כן?

ש. כי בעלך נחקר במשטרה כחשוד בעבירת אלימות לא פשוטה שאת למעשה טוענת שהוא לא עשה שום דבר ורק ניסה להדוף את אחיו

ת. אני לא ראיתי את זה כעבירת אלימות לא פשוטה ולכן לא מצאתי צורך ללכת למשטרה. זה פעם ראשונה שאני רואה סיטואציה כזאת, מעולם לא הייתי במשטרה ולכן לא חשבתי על זה ללכת ולמסור עדות במשטרה. אלא אם כן היו מבקשים ממני אז אולי זה היה שונה. אבל אף אחד לא פנה וביקש ממני ולא מצאתי לנכון לעשות את זה ולא ראיתי את זה כעבירת אלימות קשה.

חקירה חוזרת

ש. אם היו פונים אלייך מהמשטרה והיו מבקשים שתמסרי עדות היית ניגשת למשטרה?

ת. כן.

ב"כ הנאשם:

אלו עדיי.

ב"כ המאשימה מסכמת:

נוכח עדות המתלונן בבית המשפט לא נבקש להרשיע את הנאשם בעבירת האיומים שיוחסה לו בכתב האישום. מפנה לעמ' 21 שורה 15 שם ציין המתלונן באופן מפורש כי הנאשם 2 הוא זה שאיים עליו בנוסח המפורט בכתב האישום.

נבקש מבית המשפט להרשיע את הנאשם ביתר עובדות כתב האישום.

המאשימה תטען כי עמדה בנטל ההוכחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם. ולפיכך תבקש כאמור להרשיעו.

מטעם המאשימה העידו 3 עדים, המתלונן מר ציון חתוכה, מסר עדות שהותירה רושם אמין ואותנטי שתואם את הדברים שמסר בחקירתו במשטרה הן בעדותו מיום 2.9.09 והן מיום 14.10.09.

המתלונן תיאר כי ניסה לפתוח את המנעול שנעל את המחסן כאשר ברור לכל וזאת גם על פי עדות הנאשם היום כי לא היתה לנאשם כל זכות לנעול את המחסן באופן שרק הוא יוכל לפתוח אותו ולמנוע מדיירים אחרים בבנין לעשות בו שימוש. בשעה שהנאשם היה באילת או שהוא שכח כי היה עייף דיירים אחרים בבנין נמנעה מהם זכות הגישה לרכוש הפרטי שלהם שהיה בתוך המחסן המשותף. וזכותו של המתלונן בסיטואציה זאת היתה לנסות ולהגיע לרכוש שלו וכאמור לנאשם לא היתה זכות למנוע זאת ממנו.

אבקש להתייחס לענין של הצלצול באינטרקום לעומת הדפיקה בדלת. לא נעלמה מעיני המאשימה העובדה כי בנקודה זו התגלו אי דיוקים. יחד עם זאת אני אבקש מבית המשפט להסתכל על האירוע כמכלול ולקבוע כי נקודה זו אינה שומטת את הקרקע באופן מוחלט תחת כל עובדות כתב האישום ובוודאי שאין בה כדי לקבוע ממצא מהיימנות לגבי עדות המתלונן או לערער את גרסתו. המתלונן גם הסביר, נתן תשובה מאוד מפורטת לבית המשפט בענין הזה. מפנה לעמ' 26 שורות 21 ואילך, עמ' 24 שורות 17 ואילך.

אבקש מבית המשפט לשים לב לכך שמדובר במי שנחקר לראשונה במשטרה, את העדות הראשונה גבו ממנו בביתו בשעת ערב. מדובר בעדות קצרה באופן יחסי. שנגבתה סמוך לאחר האירוע כאשר רוב האנשים לא מודעים רק כאשר מגיעים לבית המשפט עד כמה כל מילה וכל פסיק הם מהותיים וחשובים.

מעבר לכך לב ליבו של התיק מתייחס לאירוע שקרה באותו גרם מדרגות והאם היה צלצול באינטרקום או דפיקה בדלת זה דבר שנמצא בשוליים, במסגרת ואין בכך כדי להשליך בוודאי לא באופן משמעותי על החלק הארי ועל החלק האלים שבגינו עומד הנאשם היום לדין.

מטעם המאשימה העידה גם אישתו של המתלונן שמסרה עדות שתומכת ותואמת את גרסת המתלונן. בית המשפט יכול להתרשם כי מדובר בעדות שעולה בקנה אחד עם העדות שנמסרה על ידה בתחנת המשטרה. ציינה כי הגיעה בשלב טיפה יותר מאוחר, ניסתה למשוך את בעלה, אז הגיע הנאשם ודחף אותה. כמו כן ציינה את מצבה הנפשי בעקבות אותו אירוע. את החולשה, החרדה שחשה. את העובדה שהיתה בהיריון באותה עת בתחילת ההיריון. חשה לא בטוב ביומיים שלאחר מכן. ושתי העדויות ביחד יוצרות תמונה ברורה ואחידה אודות האירוע שהיה באותו ערב ממנו עולה באופן ברור כי הנאשם הוא זה שתקף את המתלונן ואת אישתו.

לענין מועד הגשת העדות של גב' חתוכה – 4 ימים לאחר שבעלה נחקר במשטרה, גם כן נמסר הסבר סביר והגיוני , טענה ראשית שלא חשה בטוב בימים שלאחר מכן ומעבר לכך שהיא זאת שזומנה על ידי החוקרת למשטרה.

כמו כן מטעם המאשימה העיד אחיו של הנאשם – ניכר היה בעדותו כי הוא מנסה להרחיק את עצמו כמה שיותר . בסופו של יום בית המשפט נעתר לבקשתנו והכריז עליו כעד עויין וזאת לאחר שמצא כי עדותו נוגדת באופן מפורש וחד משמעי את העובדות בהן הודה בפני בית המשפט בהליך שהתקיים עת היה מיוצג.

בין שני האחים נתגלו סתירות רבות הן לענין מה נאמר באותה שיחת טלפון שהנאשם עשה לאחיו, הן לענין המועד שבו הוא הגיע לבית אחיו, והן לענין הדבר המרכזי מה היה חלקו של כל אחד מהם בתקיפה.

בסופו של יום עדותו הותירה רושם לא אמין וגם היום כאשר העיד הנאשם היה נראה שהוא נוקט באותה הטקטיקה שהוא משליך את כל האחריות על אחיו בדיוק כמו שאחיו עשה כאן בבית המשפט.

בנסיבות הללו אני סבורה כי על בית המשפט ליתן את מירב המשקל לעדויותיהן של המתלונן ואישתו ועל סמך אלו לבסס את הרשעת הנאשם.

להבדיל מעדויות המתלונן ואישתו היתה עדות הנאשם מלאה בסתירות, באי דיוקים, בתמיהות ושאלות שנותרו חסרות מען וחסרות הסבר כאשר הנאשם הוסיף היום תילי תילים של גרסאות שלא היה להם זכר במשטרה מבלי שנתן להם הסבר שיכול להניח את הדעת.

מעבר לכך גם אם נלך לשיטת הנאשם הגרסה שהוא מוסר היא גרסה בלתי הגיונית, בלתי סבירה בעליל. אין כל היגיון מאחורי התזה לפיה הוא אמר למתלונן אני ארד ואביא את המפתח והמתלונן הוא זה שביקש ממנו לקרוא לאחיו. מדוע שהמתלונן יבקש מהנאשם לקרוא לאחיו שהפעם האחרונה שהוא ראה אותו היתה לפני 4 שנים. למה הוא צריך אותו? מדובר באדם שחזר מהסופר וכל רצונו היה לעלות את המצרכים הביתה. כל מבוקשו היה להגיע לאותה עגלת סופר שהיתה במחסן. הנאשם הוא זה שקרא לאחיו. יש סתירות בין הנאשם לאחיו לענין תוכן השיחה. בסופו של דבר הגיע האח לבנין. ביחד הם תקפו את המתלונן. גם לשיטת הנאשם אין שום היגיון בהתנהלות באותה רגע בלובי . אם רצו לעלות במעלית לביתו מדוע הגיעו לאותו גרם מדרגות מצד שמאל. גם אם המתלונן ירד במהירות כפי שתיארו לא היתה סיבה להיכנס לאירוע כזה. יכלו להמשיך קדימה. להיכנס למעלית ולסיים את הענין בלא כלום.

בענין הירידה של המתלונן במדרגות, הנאשם היום לראשונה מסר גרסה לפיה המתלונן ירד במהירות במדרגות כשהוא מנסה לחנוק אותו וצועק לעברו, אה, הבאת את אחיך, תראו איזה גברים אתם וכו'. אין זכר לגרסה הזאת בחקירתו במשטרה. ואם לא די בכך הרי שגם אישתו של הנאשם שהיתה נוכחת באירוע לא סיפרה על כך ומסרה בעדותה שהיא לא זוכרת שהמתלונן עשה או אמר משהו וכל שיכלה למסור לנו זה שהוא ירד במהירות והסתכל קדימה.

האם יש בכך כדי להצדיק התנהגות אלימה של הנאשם ואחיו מצד המתלונן? וודאי שלא.

אוי לנו אם כל שכן שיורד במהירות במדרגות יותקף על ידי שכנים אחרים רק בגלל זה.

לסיכום אני אבקש מבית המשפט לקבוע כי הנאשם מסר עדות שקרית בניסיון להרחיק את עצמו מהאירוע ולהתחמק מאחריות למעשיו. עשה כל שלאיל ידו כדי להכפיש את המתלונן . מי שהזמין את המשטרה באותו ערב היה המתלונן. גם זאת יש לקחת בחשבון שכן אין כל היגיון בכך שמי שבעצם תקף הוא זה שיקרא למשטרה. המתלונן קרא למשטרה כי שניים תקפו אותו, איימו עליו ואחד מהם אף דחף את אישתו. מאותו מקום של פחד שבא לידי ביטוי גם בעדותו בבית המשפט הוא הזעיק באותו ערב את המשטרה למקום.

לא הוגשה כל תלונה מצד הנאשם על נזק שנגרם לפלאפון או למשקפיים. הדברים גם לא הוצגו בפני השוטרים בתחנה וגם פה מדובר בעדות בעלמא שאין לה כל סימוכין ומטרתה כיתר העדות של הנאשם להתנער מאחריות ולהשליך את האשם על המתלונן.

הטקטיקה היא ברורה, לפיה ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.

לענין השכן איציק שעשא אבקש מבית המשפט לתת משקל אפסי עד לא בכלל לכל דבר הנוגע אליו. מדובר במי שאינו עד מטעם אף אחד מהצדדים. כל דבר הנוגע אליו הוא עדות מפי השמועה ולכן הדברים חסרי משמעות ו/או משקל.

לענין עדי ההגנה העיד מר מנור סיני כי הנאשם אינו חברו. יש ביניהם יחסי שכנות תקינים, לא נכח באירוע ועדותו לא מעלה ולא מורידה דבר.

עדות אשתו של הנאשם היתה עדות מגמתית, מגוננת. מטבע הדברים אישה תומכת בבעלה. רק שגם הניסיון הזה כשל וזאת לאור הסתירות בין הדברים שמסרה לבין הדברים שמסר בעלה כשעה קודם לכן בעדותו בפני בית המשפט. מפנה לענין המפגש הראשוני בחניה בינה לבין עופר לבין בעלה, הן לענין התנהגותו של המתלונן שירד בגרם המדרגות לעבר הלובי, ועוד.

אבקש שבית המשפט לא ייתן לזה יד ולהרשיע את הנאשם בעובדות כתב האישום בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.

ב"כ הנאשם מסכם:

לגבי עדת ההגנה שהעידה היום, חברתי אמרה אישה נוטה להגן על בעלה, רק שבמקרה שלה נמצאו סתירות. כשאנחנו מחפשים לגלות את האמת אני מעדיף גרסה עם סתירות, גרסה אותנטית שלא מנסה בכל מחיר להתאים את עצמה לגרסת הבעל ואני מעדיף גרסה כזו מגרסה שמתאמת את עצמה לגרסת הבעל באופן מוחלט.

לגבי הטענה שהדביקה לנאשם כאסטרטגיה, אפשר להתרשם שהנאשם הוא אדם פשוט. חברתי אמרה שההגנה הכי טובה היא ההתקפה וזה נכון לגבי המתלונן.

אף אחד מאיתנו לא היה שם בזמן האירוע. בואו לא ננסה להלביש את האירוע בתנאי מעבדה. בואו ננסה לגזור מזה שבלהט הרגע במהלך ויכוח שהיה שם שהנאשם אומר תביא לי את המפתח והמתלונן אומר מצידי תביא גם את אח שלך, שהכל היה מחושב ומדויק, זה טבעו של ויכוח.

אין מחלוקת שהתיק הזה הוא תיק של ממצאי מהימנות. אין ראיות אוביקטיביות בתיק.

עומדות שתי שאלות על הפרק, מה קרה שם למטה במחסן, והשאלה השניה זה מה היה חלקו של הנאשם בעימות שנוצר בין המתלונן לבין הנאשם הנוסף. האם כפי שהוא טען שהוא עסק בלהפריד או כפי שהמתלוננים טענו שהוא נטל חלק בתקיפה עצמה. השאלה היא לא אם היה עימות בין המתלונן לבין הנאשם הנוסף.

וזאת השאלה שצריכה להיות במרכז הבחינה שלנו.

לגבי המתלונן – לא צריך לחפש בתיק מניע. יש פה סכסוך שכנים. המתלונן בא והצהיר שהוא לא אוהב את הנאשם יותר מידי. הוא גינה אותו והתייחס אליו בזלזול, הוא כינה אותו כאדם מתפרע ומפחדים ממנו בבנין וצועק על אנשים בבנין.

מובן שמעולם במשך כל 22 שנותיו של הנאשם בבנין לא הוגשה ולו תלונה אחת מאף דייר ולצערי הרב נאלצנו להביא דייר מהבנין שרק ייקח את הטענה הזאת ויחזיר אותה חזרה לפרופורציה. אבל מניע יש בתיק.

לגבי המתלונן עצמו – במשפט שלא נתבלבל הוא תיאר חזות של אדם רגוע וקר רוח. אבל לא כך היו הדברים באירוע. הוא מאשר בעצמו בחקירה שלו במשטרה שבין השניים היו קללות שגם הוא קילל. במשפט הוא ניסה לטשטש את זה. הוא היה צריך שאני אמשוך אותו לשם שהוא יסכים להגיד שהיו קללות. אדם שמקלל זה לא אדם רגוע. כך שעוד בתחילת האירוע המתלונן ככל הנראה היה נסער כל הניסיון להציג אותו כמי שבסך הכל בא להוציא את העגלה ומתחילת האירוע היה קורבן, לא תואם את הקצת שאנו יודעים על המקרה הזה.

אבל זה לא הענין העיקרי בגרסה שלו.

הגרסה של המתלונן היא שקרית. היא משקרת שקרים חמורים בשלושה צמתים שהם דרמטיים בבדיקת מהימנות הגרסה שלו. השקר הראשון שלו בחקירה באזהרה ששואלים אותו למה פרצת את מנעול המחסן ואז הוא מספר שביקש מהנאשם שירד למטה ויביא לו מפתח והנאשם לא הסכים. במשפט הוא הודה לא היה ולא נברא, לא אמרתי דבר כזה. ביקשתי ממנו שיסביר מה גרם לו להגיד את זה והוא השיב, יכול להיות שטעיתי, החקירה במשטרה היא לא מעמד יום יומי בשביל. אני מסכים איתו אבל זה לא סיבה לבוא ולספר מידע שפשוט לא היה ולא נברא. ואם זה ההסבר שהוא סיפק לנו אז הוא נתן לנו את הרשות להסביר במקומו, למה היית צריך את השקר הזה. הסיבה היא פשוטה הוא שיקר כי ידע בעצמו שהוא התנהג באותו יום בצורה נסערת. הוא ידע שהוא היה כעוס וניסה לטשטש את זה.

באותה חקירה באזהרה שפעם ראשונה שמעמתים אותו עם טענות הנאשם אומרים לו תאר מה קרה והוא מספר, אין שום מילה על אינטרקום, עלו אליו הביתה ודפקו בדלת. הוא הודה במשפט שלא היה ולא נברא. ההסבר שלו לשאלה, לא יודע, החוקרת רשמה את זה ולא אני. מפספסים אותיות קטנות. זה ההסבר שלו. הוא לא נותן לנו הסבר. ושוב פעם אני אמלא את החלל במקומו, הסיבה היחידה שאפשר לחשוב עליה זה כי הוא רצה לטשטש ולהסתיר את הסיבה האמיתית, את הנסיבות האמיתיות שגרמו למפגש בין המתלונן לאחיו של הנאשם והוא ניסה להציג את זה כאילו זה אירוע שנכפה עליו. עלו אליו לבית, דפקו בדלת הוא פתח אותה והתנפלו עליו.

באופן גורף גם בחקירה של הנאשם וגם הנאשם הנוסף בתיק, את עיקר השקרים לכאורה כולם ריכזו את המאמץ בנסיבות שגרמו, איך קרה מצב שמתלונן ונאשם 2 מגיעים למפגע אחד עם השני. זה שקר חמור כי זה שקר מתוכנן. צריך לזכור ש-4 ימים אחרי זה מגיעה המתלוננת ומספרת בעצמה סיפור הרבה יותר מפורט שהנאשמים הלכו ודפקו בדלת. ואם חברתי היתה צודקת וזה היה במעמד החקירה והוא לא שם לב, טענות שאני פוסל ודוחה על הסף, כי אין שום סיבה לבן אדם להמציא מידע.

אז איך אנו מסבירים ש-4 ימים אחרי זה מגיעה מתלוננת ומשקרת על אותו ענין בדיוק.

זה לא רק זה, אחרי זה מגיע הסיפור עם הסבא והאינטרקום.

אם עד עכשיו הייתי מוכן להתייחס לגרסה שלו, מגיע שקר על גבול החוצפה. הוא בא למשפט ומספר שהנאשם תקף את אישתו. מספר את זה בצורה מפורשת.

בכל הגרסאות של המתלונן, בדוח הפעולה שורה 10 , המתלוננת יצאה מהבית ושמעה את הצעקות וגם היא נתקפה על ידי האח. הוא חוזר על זה גם בתלונה. המתלוננת אומרת שחור על גבי לבן, ניסיתי להוציא לאח את הידיים האח דחף אותי. אלי נתן מכות למתלונן, לא יודעת איפה . היא אפילו לא יודעת אם הוא בכלל תקף. ואז הוא מגיע. הפעם זה שקר במצח נחושה בפני בית המשפט. ברור שמדובר כאן בשקר. זה שקר להבדיל מהאחרים שמתייחס לתיאור העימות עצמו. פה הוא מדבר איתנו על לב האירוע. אם הוא שיקר בנוגע לחלק מהעימות איך אפשר להאמין לו שהוא דיבר אמת ביחס לעימות? באותה שניה גרסתו איבדה את האמון שיש לתת בה.

מעבר לזה צריך לזכור את הפער בין איך שהוא תיאר את האירוע במשטרה שהוא אמר ששניהם תקפו אותו, מפנה לחקירה, הוא אומר את החניקות , זה גם הנאשם עשה.

לענין הטענה שהנאשם תקף את אישתו – פה אנחנו יצאנו לתפוס בזמן אמת מתלונן שמנסה לייחס לנאשם מעשים שהוא לא ביצע.

המטרה היחידה של השקר לייחס לו כל מה שבא ליד. כמו שהוא ייחס את זה מעשה שלא היה ולא נברא, אני אומר שהוא גם ייחס לו שהוא תקף אותו. ואין לו פריבילגיה לבוא לעשות הפרדה. פה אתה שיקרת אבל ביחס לזה אני מאמין לך.

אבקש לשים לב לפער בין התקיפה לבין מה שתיאר בבית המשפט.

לגבי האיומים שראינו שהוא חזר בו מהטענה שהנאשם איים עליו אלא ייחס את זה רק לאח.

יש שקרים נוספים כמו הטענה שאשתו של הנאשם פנתה לשני אנשים שונים, טענה שאין לה שום בסיס.

שהם נמלטו פנימה בעצמם כי הם ברחו.

כך שבשורה התחתונה אני סבור שהעדות הזאת זו עדות שאסור וזה מסוכן לתת בעד כזה אמון.

אבקש לא לתת שום משקל לעדות שלו עקב השקרים שעולים ממנה.

ואז אנו מגיעים לעדותה של המתלוננת שיש כעס במתלוננת כי המתלונן, הנאשם ואח שלו היו בתוך הסיפור וברור שבלהט הדברים כל אחד שם יכל לא לראות את הדברים באופן מדויק. העדת ראיה היתה יכולה לעזור לנו המון ובמקום זאת היא בחרה ללכת עם השקרים של בעלה. מפנה לציטוט שלה "אין לי שום אינטרס לשקר, אני עובדת מדינה, לא יכול להיות שהדבר שראיתי במו עיני הוא מוציא אותי שקרנית" (הכוונה אלי).

אני לא מבין איך אפשר להגיד משפט כזה אחרי העדות שלה במשטרה.

גם המתלונן עצמו אומר שהוא גם קילל אבל היא במשטרה תספר שהיא שמעה רק את הנאשם מקלל. מהגרסה שלה אפשר לראות שהיא מניפולטיבית. ואז שואלים אותה מה קרה בחקירה שלה והיא אומרת, אחרי 10 דקות היה צלצול באינטרקום הילדה שלי ענתה ואמרה שסבא מחכה למטה. ידעתי שזה לא סבא כי הוא לא צריך להגיע. אמרתי לציון שלא ירד. אחרי דקה היתה דפיקה בדלת, ציון פתח את הדלת, אני עמדתי לידו, עמדו בדלת אלי ואחיו וליד הדלת האח.

זה כמובן אירוע שלא היה ולא נברא ואי אפשר על פירוט כזה מפורט לטעון לבלבול. היא נתנה פה סיפור שהדרך היחידה לדעת עליו זה שהמתלונן אמר לה אחרת אין סיכוי שהיא תחשוב על זה.

אבל היא קיבלה הזדמנות לבוא ולהסביר. להגיד נכון לא דיברתי אמת במשטרה כי הייתי בלחץ ורציתי להגן על בעלי. אם היתה מסבירה אולי היינו מקבלים את זה. אבל היא בוחרת להגיד לא יודעת מי אמר את זה.

שני המתלוננים הציבו בפנינו קיר, לא נתנו לנו ללכת ולראות מה קרה באירוע. מנעו מאיתנו עד היום לדעת למה המתלונן יצא מהבית והגיע למפגש עם הנאשם. זה שקר חמור.

הנאשם לא הסתיר כלום, יכול להיות שהוא מסר הסברים שלא נראים הכי טוב אבל הוא לא חזר בו משום דבר שאמר ונתן לנו כלים לבחון את סבירות הגרסה שלו.

כל האירוע הזה, כל החקירה גם של חברתי, הכל התמקד מה קדם. אם כך יש לנו גרסה עקבית של נאשם שאומר לכל אורך הדרך גם בדוח העיכוב שלו וגם במשפט על הסוגיה הספציפית הזאת.

כל הסתירות שחברתי דיברה עליהן לא נמצאה ולו סתירה אחת בנוגע לשאלה מה קרה במהלך העימות הפיזי.

לענין המתלוננת, גם היא בניגוד לגרסה שלה בניגוד לעובדה שהיא היתה קורבן התקיפה לכאורה שאומרת בפירוש בחקירה שלה שמי שתקף אותה זה האח. היא באה לבית המשפט ומשקרת במצח נחושה את בית המשפט הכל כדי להגן על גרסת בעלה.

מה שמפריע לי בהסבר שלה שזה באמת הסבר שהוא על גבול החוצפה.

אני מנסה לעזור לה ואומר לה שאת במשטרה אמרת שהאח תקף אותך והיא עונה בביטחון ואומרת, אלי תקף אותי, עופר לא תקף אותי. אין אפילו לנסות ולומר אולי התבלבלתי ואני לא זוכרת נכון. התשובות שלה נחרצות בענין הזה.

אני מאותה שניה הפסקתי להאמין להם וגם היא אפשר לראות שזה גרסה שמעוצבת על ידי בעלה והוא זיהם את הגרסה ואין משקל לגרסה הזאת.

לענין עד התביעה האחרון האח – אני סבור שלא היה מקום לשים אותו בתור עד תביעה.

גם ההסדר שהוא הגיע אליו המשמעות שלו היתה שהוא ציפה שהנאשם ייקח על עצמו אירוע שברור לכולם שזה אירוע שהוא היה הדומיננטי בו ואפשר להבין מזה שהשקרים שלו לא היו שקרים כדי להגן על האח, אלא שקרים שנועדו להגן על עצמו אף על חשבון האח. והדמיון שיש בינו לבין המתלונן, ואלה היו שני השחקנים העיקריים במקרה הזה , גם אצלו אנו רואים שאת עיקר השקרים שלו הוא מרכז בלמה הגעתי לעימות עם המתלונן. בדיוק כמו שעושה המתלונן.

לענין פרשת ההגנה – אפשר היה להתרשם מנאשם שהוא אדם פשוט ואותנטי, לא מיומן במעמדים האלה, החקירה הנגדית היתה לו קשה. הוא נלחץ. אין לו ניסיון בדברים האלה. אפשר לומר שהגרסה לו להבדיל מגרסאות המתלונן והנאשם הנוסף בין שתי הגרסאות הקוטביות שלהם, הוא לא מנסה לטשטש את החלק שלו בתרומה שלו להיווצרות המגע הפיזי. הוא הודה בהתחלה שהוא התקשר לאח. היום בגילוי לב, אפשר היה להתרשם שהוא חווה את זה מחדש, לראות כמה הוא נפגע מההחלטה המיותרת הזאת שהוא לוקח על זה אחריות והוא שילם על זה מחיר כבד. לזכותו ייאמר שהוא לא ניסה להסתיר כפי שעשה המתלונן את החלק המשמעותי שהיה לו באירוע וזה החלק היחיד שהיה לו באירוע.

הגרסה שלו בטוח בכל מה שקשור לנקודות הליבה שלה זו גרסה עם כל חוסר המקצועיות שלו, בדבר אחד הוא נשאר דבק והוא טען לחפותו מתחילת האירוע, החל מדוח הפעולה, דו"ח העיכוב, החקירה במשטרה, הוא לא ניסה לייחס למתלונן מעשים שהוא לא ביצע. הוא לא אמר שהמתלונן תקף אותי. הוא אמר מהתחלה שהיה מפגש בין עופר למתלונן ואני רק הפרדתי.

אם נניח ננסה להניח שבאמת שניהם תקפו. האם במצב כזה לא היה קופץ, הדבר הראשון שהנאשם אמר שהמתלונן תקף אותו ובגלל זה הוא היה צריך להגיב? הוא לא אומר את זה. הוא לא מנסה לייחס לו מעשים שלא ביצע. ובענין הזה לא נמצאה ולו סתירה אחת.

נכון שהוא קרא לאח שלו אבל זו היתה החלטה טפשית, הוא נסחף אבל הוא הודה בזה.. וזה בטח לא הופך אותו זה לבד, לזה שגם אחרי מה שהיה בעימות שהוא גם רצה כמו עבריין, היה פה תכנון שאני אביא את האח כדי שיהיה מכות, בן אדם שהגיב באופן אינטנסיבי ושראה שהדבר יוצא משליטה אז הוא התעשת ועשה כל מה שיכול מאותו רגע כדי להפריד בעימות המשותף וההדדי שהיה בין המתלונן לבין הנאשם השני.

כל הסתירות מדובר באי דיוקים שכולם לא רק שלא מתייחסים למעגל השני של מה קרה בתוך הבנין החל מהרגע שנכנסו לבנין ועד שנפגשו ביחד, רובם נוגעים למה שהיה בישיבה, והציפיה מנאשם שנחקר תחת אזהרה הציפיה שהוא יגלה קור רוח ויפרט את המקרה שלב אחר שלב וידבר על הישיבה ויסביר מה קרה במחסן, זו ציפיה לא ריאלית.

החיזוק המשמעותי לגרסת הנאשם היא כמובן גרסת אישתו. זה הגרסה שהתיק הזה כל כך חיכה לה.

באה לפה אישה ולא מספרת סיפור שהוא אחד לאחד. דברים שהיא לא זוכרת היא אומרת. לא מנסה ליישר קו עם גרסת הנאשם. גם כשמעמתים אותה עם העובדה שהוא אמר דברים שונים היא לא משנה את גרסתה. אפשר היה להתרשם מעדות אובייקטיבית של אישה אמינה ולא היה שום מקום לטעון שהעדות שלה מגמתית. היא ממש לא מגמתית. היא לא ניסתה לברוח מזה שהנאשם השני היה נסער, היא לא ניסתה לברוח מזה שהנאשם הזה היה נסער. אבל היא היתה נחרצת באופן שבו היא תיארה את האירוע. היא אמרה שכל מה שעשה היה לנסות להפריד. היא הדגישה שהמתלוננת לא היתה בקרבת סיכון אלא עמדה למעלה. אני סבור שהיא באמת הצליחה להאיר אור רב על המקרה עצמו שעד אליה היה לוטה בערפל.

אני סבור שיש פה גרסה שקרית מול גרסה אמיתית.

לענין חקירת המקרה – היום אנו יודעים שיכול להיות שאם היתה נחקרת אשתו של הנאשם בזמן אמת אז אולי כל הכיוון של החקירה הזה היה הולך למקום אחר לגמרי. אני סבור שזה מחדל. אני לא סבור שאפשר לזקוף את זה לחובתה. מדובר פה באישה שלא מבינה בענין הזה. מעבר לזה הנאשם מסר בחקירתו תחת אזהרה שאשתו היתה עדה לאירוע.

אותי הכעיס הפער בין החקירה באזהרה של המתלונן לבין החקירה באזהרה של המתלונן. לא נעשה מאמץ אמיתי לחקור את הטענות של הנאשם. בעוד בחקירתו של הנאשם מטיחים בו והוא אומר לא עשיתי ועושים לו תרגילי חקירה הכל כדי להוכיח שהמתלונן צודק.

ושהמתלונן נחקר באזהרה הוא מוסר שני שקרים. ושאשתו מגיעה היא מוסרת גרסה שלמה שסותרת את הגרסה שנמסרה ביום האירוע.

מבחינת הנאשם הוא מרגיש שלא נעשה איתו צדק במשטרה והמשטרה לא עשתה את תפקידה לבירור האמת ומי שנפגע מכך היה הוא.

אני סבור שהיה מקום בנסיבות האלה להגיש כתב אישום נגד המתלונן.

לא היתה שום סיבה לא לברר את אשמתו בבית המשפט כפי שעושים את זה עם הנאשם ועם אחיו, הוא לא שונה מהם.

מבחינת הראיות האובייקטיביות שיש בתיק, אומנם הן דלות אבל אפשר לראות מהן שהן תומכות בגרסת הנאשם. ואני מתייחס בעיקר למיקום שהוסכם גם על ידי המתלונן וגם על ידי הנאשם שהוא עמד מאחורי אח שלו שמחזק את הטענה שהוא עסק למשוך אותו מטה. אם הוא היה מעוניין לתקוף אותו סביר להניח שהוא היה מנסה לשפר ולעמוד צמוד יותר אליו.

יש גם חבלות שתועדו בחקירה שלו.

גם בחקירת הנאשם השני, גם שם מתועד חבלות באיזור הצוואר. גם זה מחזק שאכן כפי שהנאשם סיפר היה בין עופר למתלונן עימות הדדי שכלל חניקה וחביקה.

לענין מזג רוחו של המתלונן – האירוע הזה התחיל כתוצאה מכך שהוא ניסה לפרוץ בכוח מנעול ויכול להיות שהוא צודק ולא היה סיבה להשתלט על המחסן, אבל ברור שאדם שעושה דבר כזה זה אדם נסער, בצדק או לא, אני סבור שזה בדיוק הדוגמא הקלאסית למקרה שבו היה נכון מבחינת המתלונן, לפתור את זה באמצעות הזמנת המשטרה למקום ולא בדרך שבה הוא נקט. הדרך הזאת מעידה על אדם נסער ותואם את גרסת הנאשם לגבי האופן שבו פירט את השתלשלות העניינים.

בניגוד לחברתי אני סבור מהטעמים שציינתי שהמאשימה לא הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה. לכן אבקש להורות על זיכויו של הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ב"כ הצדדים:

לאחר ששמענו את הערת בית המשפט הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשם יבקש לחזור בו מהכפירה, כתב האישום בעניינו יתוקן לעבירה של תגרה.

הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, לא יורשע ויחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי סעיף 72(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ב"כ הנאשם:

הנאשם מבקש לחזור בו מהכפירה.

כתב האישום המתוקן הוקרא לנאשם, הוא הבינו ומודה בו.

הסברתי לנאשם כי בית המשפט אינו כפוף להסדר הטיעון והוא הבין זאת.

הנאשם:

כתב האישום המתוקן הוקרא לי, הבנתי אותו ואני מודה במיוחס לי בו.

ברור לי כי בית המשפט אינו כפוף להסדרי טיעון.

ב"כ המאשימה:

אבקש כי בית המשפט יקבע כי הנאשם ביצע את העבירה על סמך הודייתו.

<#19#>

החלטה

אני מתירה לנאשם לחזור בו מהכפירה ומתירה את תיקון כתב האישום.

רשמתי בפני כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולפיכך אני קובעת כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום ועבר עבירה של תגרה, עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

<#20#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם יליד 1958 – אין לחובתו עבר פלילי.

הודה בכתב אישום מתוקן באירוע מספטמבר 2009 בעקבות סכסוך שכנים בינו לבין המתלונן בשעה שניסה לפתוח את מנעול המחסן, התפתחה תגרה בין השניים באופן של דחיפות הדדיות.

בגין זאת נמצא אשם בעבירה של תגרה לפי סעיף 191 לחוק העונשין.

הסדר הטיעון אליו הגענו בתום שמיעת הראיות נובע בעיקר מקשיים ראייתיים שנחשפו במהלך שמיעת הראיות. כמו כן בשים לב לכתב האישום שתוקן להסדר הטיעון בעניינו של נאשם 2, ובשים לב לשיחה טלפונית שערכנו עם המתלונן עכשיו, ולאור הצעת בית המשפט במכלול של כל הגורמים שמניתי לעיל', הגענו להסדר הטיעון בהסכמת חברי ונבקש מבית המשפט לכבדו .

נבקש להורות כי הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מכל עבירת אלימות בהתאם להוראות סעיף 72 (ב) למשך שנה.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

מצטרף לדברי חברתי.

הקשיים הראייתים פורטו בהרחבה בסיכומים.

מדובר באדם נורמטיבי, הרשעה יכולה לפגוע בו באופן ממשי כי הוא עובד תעשיה אווירית.

כתב האישום המתוקן משקף את התשתית הראייתית באופן מדוייק יותר מכפי שתוארה בכתב האישום המקורי ולכן אבקש לאמץ את ההסדר.

הנאשם:

אני מודה מאוד לבית המשפט.

<#21#>

החלטה

ביחס לנאשם 1

הצדדים שבפניי הגיעו להסדר טיעון בתום שמיעת הראיות והסיכומים לפיו הנאשם יבקש לחזור בו מכפירתו, כתב האישום בעניינו יתוקן, הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן וההליך יסתיים ללא הרשעת הנאשם תוך הטלת התחייבות וזאת בהתאם להוראות סעיף 72 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתאריך 2.9.09 בסמוך לשעה 02.00 בעת שניסה מר ציון חתוכה, שכנו של הנאשם לפתוח את מנעול המחסן בבנין המשותף, ניגש אליו הנאשם ובין השניים התפתחה תגרה במהלכה היו דחיפות הדדיות.

לפיכך הודה הנאשם בביצוע עבירה של תגרה בהתאם להוראות סעיף 191 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ולאחר שנחשפתי למלוא העדויות ולטיעוניהם המשפטיים של הצדדים מצאתי כי אכן מדובר בהסדר ראוי וכי תיקון כתב האישום משקף נכונה יותר את האירוע שהתפתח בין הנאשם למתלונן באותו מועד.

עוד יצויין כי הנאשם שבפניי יליד שנת 1958 נעדר עבר פלילי מכל מין וסוג שהוא ומנהל אורח חיים נורמטיבי בכל מישורי חייו. עובד בתעשיה האווירית ובנסיבות הללו קם חשש ממשי לפגיעה במידה ויורשע.

התרשמתי כי האירוע נשוא כתב האישום הינו בבחינת מעידה חד פעמית שאינה מאפיינת את אורחותיו של הנאשם דרך כלל כמו גם מפי התביעה למדתי כי הסדר הטיעון מקובל גם על דעתו של המתלונן אשר הינו שכנו של הנאשם עד עצם היום הזה.

עוד יש לקחת בחשבון כי שותפו של הנאשם, הוא אחיו, נדון בתאריך 9.2.11 לעונש זהה על אף שחלקו באירוע היה גדול יותר.

במכלול הנסיבות הללו מצאתי כי ההסדר ראוי וסביר ואני מוצאת לכבדו ולפיכך מורה על סיום ההליך ללא הרשעה.

אני מורה כי הנאשם יחתום על התחייבות בסך 7,500 ₪ להימנע מביצוע עבירת אלימות כלשהי שתעמוד בתוקפה למשך שנה מהיום.

אי חתימה על ההתחייבות תגרור מאסר למשך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

<#22#>

ניתנה והודעה היום ג' תמוז תשע"ג, 11/06/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חדווה ינר