רקע עובדתי

בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן התקשרות בין הצדדים לביצוע עבודות בניה להקמת תוספת בנייה לבית מגורים.

התובע בתביעה העיקרית הוא בעל המגרש ומזמין עבודות הבנייה (להלן: "התובע" או "המזמין" או "הנתבע שכנגד").

ההסכם לביצוע עבודות הבנייה נחתם עם הנתבע, שהינו קבלן לעבודות בניה (להלן: "הנתבע" או "הקבלן" או "התובע שכנגד") .

בהסכם הבנייה שנחתם ביום 04.09.09 ואשר נושא את הכותרת "הסכם עבודה קבלן מפתח" נקבעו התנאים בדבר ביצוע עבודות הבנייה, תקופת העבודה והתמורה אשר תשולם לקבלן. להסכם צורפו מספר נספחים המהווים חלק בלתי נפרד מההסכם. נספח 1 נושא את הכותרת "פירוט הצעת עבודה ועלותה" ונספח 2 שכותרתו "הצעה למפרט ומחירי בסיס". שני הנספחים הללו מפרטים את העבודות הכלולות בהסכם ועלויות ביצוען.

בסעיף 6 להסכם נקבע, כי הקבלן יבצע את עבודות הבנייה המפורטות בהסכם בתמורה לתשלום סך של 232,000 ₪ בתוספת מע"מ בשיעור 16.5%, ובסה"כ 270,280 ₪, אשר ישולמו באופן ובתנאים על פי הצעת המחיר שצורפה להסכם.

עוד התחייב הקבלן בסעיף 5.א להסכם להתחיל בביצוע עבודות הבנייה ביום 15.09.09 ולהמשיך בביצוען ברציפות וללא הפסקות עד להשלמתן. עוד נקבע כי העבודות תימשכנה 18 שבועות ותסתיימנה לא יאוחר מיום ביום 31.01.2010.

בין הצדדים התגלעו מחלוקות באשר לקיום חיובים הדדיים על-פי ההסכם.

בגדר התובענה העיקרית ע"ס 145,357 ₪ עותר התובע לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מליקויים שנתגלו בבית אשר נובעים, לטענתו, מביצוע לקוי של עבודות הבנייה. בנוסף, נדרש פיצוי כספי בגין הפרת ההסכם בשל עיכוב בהשלמת העבודות ומסירת הבית כתוצאה ממחדלי הנתבע, וכן בגין הפסד שוכרים פוטנציאליים, כמו גם בגין עוגמת נפש.

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת הנדסית מטעם המהנדס, מר פנחס פיכמן, המפרטת את הליקויים ואומדן של עלויות תיקונם בסך של 80,929 ₪ (להלן: "חוות דעת פיכמן").

הנתבע השיג כנגד תביעה זו בכתב הגנתו ובנוסף הוגשה מטעמו כאמור תביעה שכנגד.

בתביעה שכנגד ע"ס 232,530 ₪ עותר הנתבע/התובע שכנגד לתשלום יתרת התמורה החוזית בסך של 52,280 ₪, בתוספת עלות העבודות הנוספות שלא היו כלולות בהסכם ואשר ביצע לבקשת הנתבע שכנגד בסך של 126,658 ₪ (לא כולל מע"מ), יתרת התמורה בגין עבודות שביצע התובע שכנגד בביתו הישן של הנתבע שכנגד בסך של 11,533 ₪ וכן פיצוי כספי בסך של 27,000 ₪ בגין הפרת ההסכם עקב אי תשלום התמורה המוסכמת.

מטעמו של התובע שכנגד הוגשה חוות דעת נגדית הנדסית של מר מאיר אבוקסיס (להלן: "חוות דעת אבוקסיס"). עוד העריך מומחה התובע שכנגד בחוות דעתו את עלויות העבודות הנוספות שבוצעו לבקשת הנתבע שכנגד.

הנתבע שכנגד הכחיש את המיוחס לו בתביעה שכנגד והגיש מטעמו חוות דעת נגדית העוסקת בעבודות הנוספות ושוויין, ערוכה ע"י המהנדס יאיר אברהמי.

נוכח הפער בין חוות הדעת, הוריתי ביום 22.12.11 על מינויו של המהנדס, מר גיל רפאל, כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "מומחה בימ"ש") על מנת להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לרבות שאלת הליקויים, העבודות הנוספות, החסר בעבודות ושאלת העלויות.

חוות דעת מומחה ביהמ"ש הוגשה ביום 25.6.12 ובמסגרתה התייחס המומחה לשאלות שבמחלוקת בהתאם לכתב המינוי. על פי חוות דעת זו, הגיע מומחה ביהמ"ש למסקנה לפיה יש לאשר לקבלן תוספת תשלום בגין העבודות הנוספות בסכום של 12,833 ₪ (ללא מע"מ)+ הצמדה למדד תשומות הבניה לדצמבר 2011, ובסה"כ 13,889 ₪. כמו כן, אושר תשלום עלויות בגין תיקון ליקויי בניה בסך של 19,788 ₪ (ללא מע"מ). עוד הבהיר מומחה ביהמ"ש בסיפא לחוות דעתו, כי במידה ויחליט התובע לבצע את התיקונים באמצעות קבלנים מזדמנים, תעלה עלות ביצוע התיקונים ב- 30% מהאומדן שבחוות הדעת.

לאור זאת, והואיל ועסקינן בתביעות הדדיות, הרי שסכום הפיצוי לו יהיה זכאי התובע במסגרת התביעה העיקרית בגין ליקויי הבניה, לאחר קיזוז עלות העבודות הנוספות המאושרות לקבלן, עומד ע"ס 5,899 ₪ (ללא מע"מ) ובצירוף הצמדה למדד תשומות הבניה נכון למועד כתיבת חוות הדעת (יוני 2012), ובסה"כ 6,010 ₪ (ללא מע"מ).

גרסת המזמין

התובע טוען, כי מספר חודשים לאחר הגשת התביעה העיקרית ובעקבות תלונה שהגיש לרשם הקבלנים, נודע לו לראשונה כי הנתבע אינו קבלן רשום. לטענתו, כבר בשלב המו"מ רימה הנתבע את התובע והציג בפניו מצג שווא, לפיו הינו קבלן רשום ואף מסר לתובע מס' קבלן רשום שנכתב בגוף ההסכם. לימים, התברר לתובע כי מספר קבלן רשום שנכתב בהסכם שייך לחברה אחרת שאינה קשורה לנתבע.

התובע דוחה, מכל וכל, את טענת הנתבע כי מספר הקבלן הרשום הוסף בדיעבד להסכם ע"י התובע עצמו, כשהתברר לאחרון כי תוקף היתר הבניה מותנה בביצוע העבודה ע"י קבלן רשום.

לגרסת התובע, מסירת מידע כוזב אודות היותו קבלן רשום מהווה הפרה יסודית של ההסכם והפרה בוטה של חובת תום הלב וכן התנהגות בדרך שאינה מקובלת בעת כריתת חוזה, כמשמעות מונחים אלה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הואיל ועסקינן במידע מהותי שאילו ידע עליו התובע בזמן אמת, לא היה מתקשר עם הנתבע בהסכם הבנייה. אי-לכך, חב הנתבע בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם, לתובע.

עוד טוען התובע, כי הנתבע לא עמד בלוח הזמנים הקבוע בהסכם והתעכב בהשלמת העבודות ומסירתן. בהקשר זה, סומך התובע את יתדותיו על התכתבויות מייל ששיגר הנתבע לתובע חודשיים לאחר המועד הסופי שנקבע בהסכם לסיום העבודות, ובהן מודה הנתבע כי לא סיים את העבודות במועדן. גם מחדל זה מהווה, לשיטת התובע, הפרה יסודית של הוראות ההסכם המזכה את התובע בפיצוי המוסכם בשיעור 10% מסך הצעת העבודה, היינו 27,000 ₪.

לטענת התובע, נמצאו בדירה ליקויי בניה ואי התאמות להסכם, המפרטים תקנות התכנון והבניה והתקנים המחייבים, ובגינם יש לפסוק לו פיצוי כספי.

בהקשר זה, נסמך התובע על חוות דעת מומחה ביהמ"ש ביחס למרבית הליקויים המנויים בחוות דעתו והמוערכים בסך של 19,788 ₪ (לא כולל מע"מ). התובע חולק על חוות דעת מומחה ביהמ"ש בשלושה נושאים וביחס אליהם מבוקש, כי בית המשפט יתערב בקביעותיו של מומחה ביהמ"ש. הראשון – העדר איטום בגג הבית שאושר ע"י מומחה ביהמ"ש במהלך חקירתו הנגדית ועלות תיקונו הוערכה על ידי האחרון בסך של 2,320 ₪. על כן, יש להוסיפו לאומדן המקורי שערך מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו; השני – ליקוי בשבילים והמדרכות אשר מומחה ביהמ"ש בחר שלא לחייב את הנתבע בעלות תיקונו, אלא אם יוכח שהתובע מסר לנתבע, תכנית עבודה הקובעת ביסוס מסודר לשביל או שנכתב בתוכנית שיש לבצע החלפת קרקע. זאת, על אף שליקוי זה הוכר ע"י מומחה הנתבע ואושר פיצוי בגינו ; השלישי – פינוי פסולת, ליקוי אשר הנתבע עצמו הודה בקיומו וחרף זאת, לא מצא מומחה ביהמ"ש לנכון לאשר עלות תיקונו מהטעם שלא מצא מומחה ביהמ"ש פסולת בעת ביקורו, הואיל ופונתה זה מכבר ע"י התובע.

באשר לעבודות הנוספות, התובע טוען כי הקבלן אינו זכאי לתוספת תשלום בגין עבודות נוספות, כפי שאושר לו ע"י מומחה ביהמ"ש, משום שלפי ההסכם הוא אמור היה לבצע את כל העבודה עד למסירת מפתח. עוד נטען, כי הסכם הבניה כולל בחובו גם את התכנון ההנדסי שלא נעשה בסופו של יום ע"י הקבלן. לפיכך, מבקש התובע לקבוע כי כל אימת שאישר מומחה ביהמ"ש עבודה נוספת שקשורה בתכנון ההנדסי, אזי יש לגרוע תוספת זו שממילא נמצאת באחריות הקבלן עפ"י ההסכם, והיכן שאושרה עבודה נוספת (כלשהי), אזי אין לאשר לתובע תוספת תשלום בגינה מעבר לתמורה המוסכמת מכוח אותו עיקרון.

טעם נוסף לפסילת תוספות התשלום שנקבעו ע"י מומחה ביהמ"ש מוצא התובע בפגמים שנפלו, לשיטתו, בחוות דעתו של האחרון בהקשר זה, ואשר באו לידי ביטוי, בין היתר, בקביעת קביעות עובדתיות שאינן מצויות בסמכותו של מומחה ביהמ"ש ולעולם שמורות לבית המשפט, הישענות על מסמכים חלקיים, חוסר עקביות ואחידות ביישום העיקרון, שלפיו מקום שלא הוכיח הקבלן כי נתבקש ע"י התובע לבצע את העבודה הנוספת באופן בו היא בוצעה, לא נפסק לו שכר בגינה וכדומה.

בהתייחס לתמורה המוסכמת, טוען התובע כי היה בינו לבין הנתבע הסכם מאוחר בעל פה, לפיו העניק הנתבע לתובע הנחה ברכיב המע"מ מעבר לסך של 125,200 ₪. בהקשר זה, מפנה התובע לטבלת תשלומים המפרטת את הסכומים ששולמו בפועל לנתבע ע"י התובע שאושרה בחתימת שניהם עליה והמעידה, כי לא שולם סכום המע"מ על חלק מהתשלומים ששולמו במזומן ואילו תשלומים אחרים ששולמו בהמחאות התווסף אליהם רכיב המע"מ.

כאמור, התביעה במקור הוגשה ע"ס של 145,357 ₪. בסיכומיו, העמיד התובע את תביעתו ע"ס של 120,513 ₪ לפי הפירוט הבא: אומדן ביצוע התיקונים, כמופיע בחוות דעת מומחה בימ"ש, ע"ס 19,788 ₪; עלות תיקון הגג שאושר בחקירת מומחה בימ"ש ע"ס 2,320 ₪; תיקון שבילים/ מדרכות עפ"י חוות דעת מומחה התובע ע"ס 5,250 ₪; ניקוי פסולת עפ"י חוות דעת מומחה התובע ע"ס 1,200 ₪ (סכומים אלה אינם כוללים מע"מ). סה"כ – 28,558 ₪ ובתוספת 30% במידה והתיקון יבוצע באמצעות קבלנים מזדמנים, ובסה"כ 37,125 ₪ (לא כולל מע"מ). לסכומים האמורים, ביקש התובע להוסיף עלות תיקונים שהוא נאלץ לבצע בעצמו ועל חשבונו בסך של 8,560 ₪; פיצוי מוסכם בגין הפרת יסודית של ההסכם ע"י הנתבע ע"ס 27,028 ₪ ; החזר שכ"ט המומחים מטעם התובע ע"ס 7,780 ₪, החזר סכומים שנגבו שלא כדין בגין תוספת בנייה (חגורת בטון) שלא אושרה ע"י מומחה ביהמ"ש ע"ס 7,500 ₪; איבוד עסקאות ושוכרים פוטנציאליים ע"ס 16,000 ₪ ועוגמת נפש, טרחה ודמי אבטלה ע"ס 20,000 ₪.

לסיום, טוען התובע כי טרם הגשת התביעה ובמהלך תקופת האחריות הקבועה בהסכם, פנה התובע אל הנתבע בדרישה לתקן את הליקויים בהתאם לאחריות שניתנה לו ע"י הקבלן במסגרת ההסכם, אולם זה האחרון סירב לכך. משום כך, סבור התובע כי אין לאפשר לנתבע לתקן בעצמו את הליקויים ועליו לשאת בפיצוי הכספי בגינם.

גרסת הקבלן

הנתבע טוען, כי התביעה העיקרית אינה אלא "תביעת מנע" שנועדה מראש לנסות וליצור מצג נגדי לתביעה שעתידה הייתה להיות מוגשת על ידו לאחר שהודיע למזמין כבר ביום 26.4.10, עוד לפני הגשת התביעה של המזמין (ביום 4.5.10), כי בכוונתו להגיש נגדו תביעה בגין חוב שטרם סולק על ידו בהתאם להסכם וחוב נוסף הנובע מעבודות בנייה נוספות שביצע הקבלן עבור המזמין בהתאם לבקשתו.

נטען כי המזמין ידע שהקבלן איננו קבלן רשום עוד לפני חתימת ההסכם, כאשר הקבלן הבהיר למזמין כי הוא אינו קבלן רשום והדגיש בפניו כי הוא עודנו לומד לקראת קבלת מעמד של קבלן רשום. לטענת הקבלן, ההסכם המקורי שנחתם בין הצדדים לא כלל מספר של קבלן רשום וזה התווסף בשלב מאוחר יותר ע"י המזמין לאחר שגילה, כי זוהי דרישת וועדת התכנון והבניה כתנאי לבניית התוספת לממ"ד.

הקבלן עותר לאימוץ קביעותיו של מומחה ביהמ"ש וטוען, כי מדובר בחוות דעת סדורה היטב, מקיפה ומפורטת. הנתבע מפנה בהקשר זה להלכה הפסוקה, אשר קובעת כי רק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בחוות דעת של מומחה שמונה מטעמו, כאשר המקרה הנדון אינו נמנה עליהם. לטענתו, חוות הדעת של מומחה ביהמ"ש מוכיחה, מצד אחד, הימצאותם של ליקויים מועטים בעבודת הקבלן, ומצד שני קובעת כי הקבלן זכאי לתוספת תשלום לא מבוטלת בגין עבודות נוספות אותן ביצע עבור המזמין ובהתאם לבקשתו. עוד נטען כי מומחה ביהמ"ש עמד במבחן החקירה הנגדית ולא שינה את מסקנותיו, ועל כן עותר הקבלן כי בית המשפט יאמץ מסקנותיו של מומחה ביהמ"ש במלואן.

לשיטת הקבלן, שומה היה על המזמין לאפשר לו לתקן את הליקויים המעטים שנמצאו בבנייה בהתאם להוראות סעיף 4 ב(א) לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. מכיוון שלא עשה כן, אין לפצות את המזמין בכסף בגינם. לחלופין נטען, כי ככל שבית המשפט יורה לקבלן לפצות את המזמין בגין הליקויים ולא לתקנם בעצמו, הרי שאין לפסוק את עלות הביצוע באמצעות קבלנים מזדמנים שגבוהה בשיעור של 30% מהעלות הרגילה בהתאם לחוות דעת מומחה ביהמ"ש.

הקבלן דוחה את טענת המזמין, לפיה הייתה מוטלת עליו החובה לבצע תכנון הנדסי, כאשר התכנון ההנדסי המאוזכר בסעיף 5א להסכם, משמעותו תכנון סדר ביצוע העבודות. בכך, למעשה, מבקש הקבלן לאמץ את קביעותיו של מומחה ביהמ"ש אשר קבע בחוות דעתו, כי הקבלן לא היה חייב לבצע "תכנון הנדסי". לשיטת הקבלן, היעזרות המזמין בשירותיה של חברת סעד להנדסה כבר בשלב שקדם להתקשרות עם הקבלן, מהווה ראיה לכך.

לטענת הקבלן, המזמין אינו זכאי לקבל פיצוי מוסכם בשל מועד השלמת העבודה בחודש מרץ 2011, פחות מחודשיים לאחר המועד המוסכם, שכן עסקינן בעיכוב סביר שנגרם עקב העבודות הנוספות שנדרשו ע"י המזמין והזמנת כלים סניטרים, שיש מיוחד למטבח וריצוף ע"י האחרון. עיכוב זה אינו מהווה הפרה להסכם בהתאם להוראות סעיפים 5ב' ו- 5ג להסכם העוסקות במקרה של שינוי בתוכניות או הזמנת חומרים שעלולים לגרום לעיכוב סביר שאינו מזכה את המזמין בפיצוי. עוד נטען כי המזמין לא חקר את מומחה ביהמ"ש ביחס לסוגיית משך הזמן הסביר שהיה נדרש לצורך ביצוע העבודות הנוספות ובקשתו למשלוח הבהרה לאחר החקירה הנגדית, נדחתה ע"י ביהמ"ש.

באשר לתביעה שכנגד, טוען הקבלן כי המזמין לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם, ולא שילם לו את מלוא התמורה המגיעה לו עבור העבודות על פי ההסכם, וכן לא שילם עבור העבודות הנוספות שבוצעו לבקשתו ואושרו ע"י מומחה ביהמ"ש ומוערכות בסך של 13,889 ₪. לשיטתו, יתרת חובו של המזמין בגין העבודות על פי ההסכם עומדת ע"ס של 52,280 ₪ (כולל מע"מ בשיעור 16.5%). סכום זה מורכב משלושת התשלומים האחרונים עפ"י ההסכם שלא שילם המזמין על חשבון הקרן בסכום כולל של 29,000 ₪ וסכום נוסף של 23,280 ₪ בגין רכיב המע"מ. בהקשר זה, מכחיש הקבלן כי הצדדים הגיעו להסכם בעל פה בסוגיית הנחת המע"מ לה טוען המזמין. בנוסף, טוען הקבלן, כי המזמין נותר חייב לו בגין עבודות שביצע עבורו בביתו הישן ע"ס של 11,533 ₪ (כולל מע"מ) ובגינם הוצאה חשבונית נפרדת, שכללה את פירוט העבודות שבוצעו שם ועלותן. לגרסתו, אי תשלום יתרת החוב המגיעה לו עפ"י ההסכם ובגין העבודות הנוספות מקום בו הוכח, כי בוצעה עבודה בפועל, מהווה עשיית עושר ולא במשפט.

עוד עותר הקבלן בגדר התביעה שכנגד לקבלת פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם ע"י המזמין, בכך שלא שולמה לו מלוא התמורה עפ"י ההסכם, כאמור בסעיף 7 להסכם ההתקשרות, המהווה 10% מסכום ההסכם.

בנוסף טוען הקבלן, כי הוא זכאי לקבלת תוספת תשלום בגין עבודות נוספות שביצע לבקשת המזמין. הדבר אושר, לטענתו, ע"י מומחה ביהמ"ש אשר במהלך חקירתו הנגדית הבהיר באופן חד משמעי, כי עבודות הביצוע מפורטות בהרחבה בהסכם ובנספחים 1 ו- 2 שנועדו להגדיר את העבודות שחובה על הקבלן לבצע בהתאם להסכם ועלותן, כך שכל עבודה שאינה כלולה בהסכם ובנספחיו הינה בבחינת עבודה נוספת אשר בגינה זכאי הקבלן לתוספת תשלום.

קיבוץ כל הסכומים להם טוען הקבלן בגדר התביעה שכנגד, כולל עלות חוות דעת מומחה, מסתכם בסך של 99,144 ₪ ובתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 31.1.10 ועד למתן פסה"ד. על סכום זה יש להוסיף מע"מ כחוק, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

העדויות

הצדדים הגישו את עדויותיהם בתצהירים.

עוד נחקר מומחה ביהמ"ש ע"י ב"כ התובע/הנתבע שכנגד בגין חוות דעתו.

גדר המחלוקת

המחלוקות בין הצדדים נוגעות לנושאים הבאים:

• סוגיית מעמד הקבלן הרשום ;
• קיומם של ליקויי בנייה ועלויות תיקונם ;
• גובה התמורה המגיעה לקבלן בגין מכלול העבודות שבוצעו על ידו בבית המגורים, ובכלל זאת לעניין עבודות נוספות ;
• האם מגיע למי מהצדדים פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם בדמות אי תשלום התמורה החוזית והעיכוב הנטען בהשלמת העבודות והמסירה ;

דיון ומסקנות

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות המצוי בתיק, לרבות כתבי הטענות ותצהירי העדות הראשית על נספחיהם, אני בדעה כי יש לקבל את שתי התביעות ההדדיות, בחלקן הקטן בלבד, כפי שיפורט להלן.

אקדים ואומר כי ככלל, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיהן העובדתיים של טענות ההגנה. לפיכך, התובע נושא בנטל הראיה והשכנוע להוכחת עילת התביעה, על כל מרכיביה, ובכלל זה סוגיית האחריות ושאלת הנזק, על פי מאזן ההסתברויות הנדרש במשפט אזרחי, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". כך גם הדבר ביחס להוכחת עילת התביעה שכנגד.

התביעה העיקרית

סוגיית הקבלן הרשום

אחת המחלוקות שהתעוררו בין הצדדים לאחר הגשת התביעה שכנגד נוגעת להצהרת הקבלן בשלב החתימה על ההסכם, כי הינו 'קבלן רשום'.

כפי שכבר הובא לעיל, המזמין טוען בתצהירו כי עפ"י ההסכם, התחייב הקבלן בהיותו קבלן רשום מס' 26367 לבצע עבודות בנייה בביתו של המזמין בהתאם למפרטים. ברם, חודשים לאחר הגשת התביעה העיקרית, התברר לתובע בעקבות פנייתו לרשם הקבלנים בתלונה נגד הקבלן, כי מספר הקבלן הרשום המצוין בהסכם שייך לחברת "גוגו בניה בע"מ" וכי הקבלן שהתקשר עמו בהסכם אינו רשום בפנקס הקבלנים המתנהל עפ"י חוק רישום קבלנים לעבודות בנאיות, תשכ"ט-1969. מטעם המזמין, הוגשו מסמכים המעידים על כך, שמספר הקבלן הרשום בהסכם אינו של הנתבע אלא של החברה האמורה, שהכחישה במסמכים שהגישה לרשם הקבלנים עקב פנייתו של המזמין, קיומו של קשר בינה לבין הנתבע (נספחים א, ב ו- ד' לתצהיר המזמין.) יתרה מזו, המזמין הגיש תלונה במשטרה נגד הקבלן בסוגיה זו. לשיטת המזמין, הפרה זו הינה בעלת משמעות כפולה: ראשית, היא מטילה על הקבלן את החובה לשלם לו את הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם ע"ס 27,028 ₪ (בתוספת מע"מ) והפרשים. שנית, הקבלן בהציגו מצג שווא, אינו יכול להסתמך יותר על הוראות ההסכם שביניהם, שעה שהטעה את המזמין לחשוב כי הוא קבלן רשום ולחתום עמו עם ההסכם, ובכך הוא אינו רשאי ליהנות מהוראות ההסכם. משכך, הקבלן אינו יכול להישען על סעיפי החוזה המטילים על המזמין חובה כלשהי, כאשר לא גילה בתורו עובדות כה מהותיות אשר היו יכולות להשפיע על שיקול דעתו של המזמין ולהביאו בסופו של יום להימנע מההתקשרות עם הקבלן ולמצוא תחתיו קבלן רשום.

מנגד, טוען הקבלן כי המזמין ידע במעמד החתימה על ההסכם, כי הוא אינו קבלן רשום וכי הוא לומד לקראת קבלת מעמד זה. עוד טוען הקבלן, כי רישום מספר הקבלן הוסף להסכם לאחר חתימתו ע"י המזמין עצמו, עת גילה האחרון כי לצורך קבלת היתר לבניית הממ"ד בביתו נדרש שביצוע העבודות יהיה ע"י קבלן רשום.

בנקודה זו, אני מעדיפה את גרסת המזמין על פני זו של הקבלן, ואבאר.

אכן, בכותרת ההסכם, בפרק העוסק בפרטי המתקשרים, נרשם כי הנתבע הינו קבלן רשום נושא מספר 26367. נתונים אלה, מופיעים גם בסוף ההסכם בצד חתימות הצדדים. כמו כן, על פי היתר הבניה מושא העבודות (נספח ה' לתצהיר התובע), נרשם בריש גלי כי "ההיתר בתוקף רק אם העבודה תתבצע ע"י קבלן רשום בפנקס הקבלנים".

הקבלן מסר בתצהירו, כי "מעולם לא טענתי בפני הנתבע שכנגד כי אני קבלן רשום. נהפוך הוא, כבר בשלב שלפני חתימת הסכם העבודה הבהרתי לנתבע שכנגד בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאינני קבלן רשום" (סעיף 60 לתצהיר). בדיון בפניי נחקר הקבלן בסוגיה זו וחזר על גרסתו לפיה "לא הצגתי את עצמי כקבלן רשום. הדבר היחידי שאמרתי לו בחתימת הסכם זה שאני לא קבלן רשום ואני בלימודים לקבלן רשום. בהסכם עצמו חתמתי בלי שהיה כתוב את מס' הקבלן רשום ואפשר לראות את זה בעט שהתובע הוסיף בכתב ידו בשלב יותר מאוחר" (הוספה שלי – ש.נ.). בהמשך דבריו, מסר הקבלן כי "עשינו הסכם ביני לבינו ולא היה רשום קבלן רשום. התובע ביקש ממני בטלפון אם אפשר להוסיף קבלן רשום כי זה מה שהוועדה מבקשת שיבנה את התוספת לממד ומאחר ולא השגנו הוא הלך להביא מס' של קבלן רשום והתובע הוסיף בכתב יד שלו בעט אחר ואמר שהוא מגיש את זה".

ואולם, דבריו אלה שנאמרו במהלך חקירתו הנגדית לא מצאו להם כל ביטוי בתצהיר העדות הראשית מטעמו, ובחקירתו לא ידע הקבלן לתת לכך כל הסבר המניח את הדעת. אף הטענה שעלתה בעדותו, לפיה לא נשאר לו העתק של ההסכם המקורי ללא התוספת של מספר הקבלן הרשום, אינה יכולה להתקבל, משום שהקבלן מסר בסוגיה זו גרסה מתפתחת ככל שהתקדמה חקירתו הנגדית, גרסה אשר גם היא לא אוזכרה כלל במסגרת תצהיר עדותו הראשית (ראו עדות הקבלן בעמ' 22, עמ' 23 ש' 15-29 ועמ' 24 וכן דבריו בחקירה החוזרת לרבות לעניין החקירה במשטרה בעמ' 33, ש' 10-23).

במצב דברים זה, גרסת הקבלן ולפיה הוא מסר לתובע לפני החתימה על ההסכם, כי הוא אינו קבלן רשום, כאשר התוספת של מספר הקבלן הרשום על גבי ההסכם, נעשתה ע"י המזמין בעצמו במועד מאוחר לחתימה על ההסכם, לא רק שלא הוכחה, אלא היא אף מהווה 'גרסה כבושה' שלא בא לה כל זכר בתצהיר העדות הראשית, שבדרך כלל, כדי להאמין לה נדרש לכל הפחות הסבר משכנע לכבישת העדות (ת"א 12676-02-09 BLUE POINT OVERSEAS INC נ' ישראמקו אינק (9.11.10)). בענייננו, לא ניתן כל הסבר לכבישה זו של עדות הקבלן, לפיה היה זה דווקא המזמין שהוסיף בדיעבד את מספר הקבלן הרשום להסכם, אחר שגילה כי על פי היתר הבניה קיימת חובה לביצוע העבודות ע"י קבלן רשום. סבורה אני, כי בשים לב לחומרת הטענה ולפיה הוסף בדיעבד מספר של קבלן רשום ביודעין שהנתבע אינו קבלן רשום, על מנת להתגבר על תנאי היתר הבניה והדרישה הכלולה בו, שלא נמצא לה כל עיגון בתצהיר הקבלן, רק מגבירה את הפגיעה במשקלה הראייתי של טענה זו נוכח כבישתה, כמפורט לעיל. במצב שבו מייחס הקבלן למזמין דבר הוספת רישום מספר קבלן רשום לתוך ההסכם, אין להסתפק בכך שבמסגרת התצהיר ייטען על ידו כי הוא מסר למזמין כי הוא אינו קבלן רשום, אלא שומה היה עליו לפרט את דבר הוספת מספר הקבלן הרשום ע"י המזמין, מפורשות בתצהיר עדותו, דבר שלא נעשה על ידו ובהעדר כל נימוק המניח את הדעת לכך, אין בידי לקבל את גרסתו של הקבלן, כאמור (ראו והשוו: תא"ק 40967/06 קלי טופז בע"מ נ' ספנקרום בע"מ (10.8.11)).

לא יכולה להיות כל מחלוקת, כי ביצוע עבודות באמצעות קבלן, שאיננו קבלן רשום, מקום שקיימת חובה כזו, על פי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט (1969) ותקנותיו, חוק התכנון והבניה ותקנותיו, מהווה מעשה בלתי חוקי והפרה של תנאי החוזה והוראות הדין (ע"א 195/84 עיריית נהריה נ' יטח ימין (10.08.1986)). על פי היתר הבניה מושא העבודות של הסכם ההתקשרות שבין הצדדים עולה, כי ועדת התכנון אישרה ביצוע "תוספת מגורים לשתי יחידות מגורים קיימות" לאחר שימולאו מספר תנאים וביניהם "ההיתר בתוקף רק אם העבודות תתבצע ע"י קבלן רשום בפנקס הקבלנים". בעדותו בפניי, אישר הקבלן כי המזמין הראה לו את ההיתר עוד לפני ביצוע העבודה. לפיכך, עדותו לפיה לא יוכל לומר אם הבניה על פי הסכם ההתקשרות דנן מצריכה ביצוע באמצעות קבלן רשום, אם לאו, עומדת בסתירה לאמור בהיתר הבניה שהקבלן ראה אותו טרם תחילת העבודות, ופוגעת במהימנות שניתן לייחס לדבריו של הקבלן בסוגיה זו (עמ' 23, ש' 30-32 ועמ' 24, ש' 1-9).

בענייננו, המחלוקת שהתגלעה בין בעלי הדין היא, האם הקבלן אכן הציג מצג שווא שלפיו הוא קבלן רשום, בעוד שהוא אינו כזה, ובמידה וכן, מהי השלכת מצג זה לצורכי תביעה זו. לגבי החלק הראשון, כבר קבעתי לעיל כי יש לבכר את עמדת המזמין, לפיה הקבלן הציג בפניו מצג שווא ולפיו הוא קבלן רשום, ולא כך היה הדבר.

השלכתה של קביעה זו על התביעה דנן, היא זו המוסדרת בסעיפים 12 ו- 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. סעיף 15 לחוק עוסק בזכות לביטול חוזה לאחר שהוכח, כי ההתקשרות בו הייתה בשל פגם מסוג הטעיה, כאשר המקרה שלפני אינו דן במצב שכזה. תרופה למקרה דנן נמצאת בסעיף 12 לחוק החוזים. הוראת סעיף 12 לחוק קובעת את החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן חוזי. מחובה כללית זו, נגזרת חובת גילוין של עובדות מהותיות במהלך המו"מ. מכאן, הפרתה של חובת הגילוי לפי סעיף 12 לחוק, מהווה גם הטעיה על פי סעיף 15 הנ"ל. כאשר נכלל מצג מטעה טרום חוזי כהצהרה בחוזה ומתברר כי הינה כוזב, כפי המצב בענייננו, פתוחות בפני המתקשר, לבד מטענת ההטעיה המקנה לו זכות ביטול אוטומטית ופיצוי, כל הטענות הנובעות מהפרת חוזה ועומדות לו התרופות בגין הפרת חוזה ( (ראו והשוו: ת"א 34811-05-10 חברת שחר אברמוביץ בע"מ נ' א.ס.ר.א לבניין בע"מ (29.12.11); תא"מ 3644-12-07 אטרש נ' אמרגי (22.07.12); ת"א 1132-05-08 יעקב נ' אטרש (31.10.11); שלו, חוזים, בעמ' 312).

בסיכומיו, עותר המזמין לחיוב הנתבע בפיצויים מוסכמים בגין הפרה זו. ברם, עיון בסעיף 13 להסכם ההתקשרות מעלה, כי הצדדים לא הגדירו את הזכאות לקבלת פיצויים מוסכמים לכל מקרה של הפרה להוראות ההסכם, כאשר הם תחמו אותה רק לאמור בסעיף 5(א) להסכם המתייחס למועד ביצוע העבודה והשלמתה. משכך, אין עסקינן בהסכם המעניק למזמין זכאות לקבלת פיצוי מוסכם בשל סוג זה של הפרה.

שונה היא מסקנתי באשר לטענה השנייה של המזמין, ולפיה הקבלן בהציגו מצג שווא, אינו יכול להסתמך יותר על הוראות ההסכם, שבאמצעותו הטעה את המזמין לחשוב כי הינו קבלן רשום, ולחתום עמו על ההסכם, ובכך הוא אינו רשאי ליהנות מהוראות ההסכם ולהישען עליהן לצורך קבלת סעדיו המבוקשים.

סיכום המקובץ לעיל הוא, כי הקבלן אינו יכול להישען על סעיפי ההסכם המטילים על המזמין חובה כלשהי, ובעיקר תשלום יתרת התמורה המוסכמת, כאשר לא גילה לאחרון מידע כה מהותי אשר עשוי היה להוות שיקול חשוב במכלול שיקוליו של התובע אם להתקשר בחוזה עם הקבלן, אם לאו, שאילו ידע התובע עובדה זו בזמן אמת היה יכול לקבל החלטה שונה ולהימנע מלהתקשר עם הנתבע ולמצוא תחתיו קבלן רשום לביצוע העבודות נשוא הסכם הבנייה.

מועד סיום העבודות- האם מדובר בהפרה יסודית

מחלוקת נוספת שהתעוררה בתיק דנן נוגעת לטענת התובע, כי הקבלן הפר את ההסכם הפרה יסודית בכך שלא סיים את העבודות במועד הנקוב בהסכם, נטש את האתר ולא קיים את חובתו לתקן את הליקויים בעבודות נשוא ההסכם. ייאמר כבר עתה, כי במחלוקת זו מצאתי להעדיף את טענת התובע, לאחר שמצאתי לה תימוכין בחומר הראיות בתיק, ואבהיר.

הוראות ההסכם בעניין מועד סיום העבודות ברורות, מפורשות ומוסדרות בסעיף 5 להסכם הקובע כלהלן:

"א. הקבלן מתחייב בזאת להתחיל בבצוע עבודות התכנון והבנייה על פי הסכם זה החל מתאריך 15.9.09 ולהמשיך בביצוען ברציפות וללא הפסקות עד להשלמתן. עבודות הבנייה יימשכו 18 שבועות, ויסתיימו לא יאוחר מתאריך 31.1.2010.

ב. המזמין מודע לכך שכל שינוי בתוכנית או במפרט הטכני חלקי או כללי, עלול לגרור עיכוב סביר בביצוע העבודות.

ג. המזמין מודע לכך שכל עיכוב הנובע מהזמנת חומרים הנתונים לבחירתו (כלים סניטריים, מקלחון, אסלה, כיור + ארונית, כיור מטבח, ברזים, דלתות, חלונות, תריסים, אריחי רצפה וקרמיקה, ארונות מטבח, שיש למטבח), עלול לגרור עיכוב סביר בביצוע העבודות".

בסעיף 13 להסכם הגדירו הצדדים את מהותה של הפרה יסודית על פי ההסכם שביניהם, כלהלן: "מוסכם בין הצדדים כי אי עמידה בסעיף 5א', תיחשב להפרה יסודית של ההסכם. המזמין יהיה חופשי מידית מהתחייבויותיו לפי הסכם זה, והקבלן יפצה את המזמין, ב- 10% מסך הצעת העבודה המצורפת. הפיצוי ישולם בשקלים חדשים, ולא יאוחר מחודש לאחר הפרת ההסכם".

כאמור, במחלוקת זו העוסקת בעיכוב בהשלמת העבודות ומסירתן אני מבכרת את גרסתו של המזמין מהטעמים הבאים:

ראשית, על-פי הצעת המחיר והמפרט המהווה חלק נפרד מהסכם ההתקשרות, סוכם כי עבודה תבוצע לפי השלבים הבאים : (1)- עבודות עפר, חפירות וכלונסאות כולל יציקות רצפה וחנייה; (2)- יציקות ממדי"ם+ עמודים+ קורות+ תקרה; (3)- עבודות טיח פנים וחוץ+ צבע; (4)- ריצוף וחיפוי קרמיקה, התקנת כלים סניטריים, ארונות מטבח, בניית חומה והתקנת שערי כניסה; (5)- עבודות גמר (פינישים) ופינוי שאריות פסולת לאתר מורשה בדיקות וכיוצא בזה. בהסכם נקבע מפורשות, כי מועד סיום העבודות הינו עד ולא יאוחר מיום 31.1.2010. על-פי טבלת התשלומים (נספח ו' לתצהיר התובע), ביום 23.2.2010, כחודש ימים לאחר מועד סיום העבודות הנקוב בהסכם, החל הקבלן בביצוע הריצוף, שהינו חלק מהשלב הרביעי של שלבי הביצוע עפ"י ההסכם, כאשר נותרו לביצוע יתר חלקי השלב הרביעי והשלב החמישי להסכם במלואו, שהוא שלב הגמר ופינוי הפסולת מן האתר. מכאן, הוכח בפניי עובדתית כי היה עיכוב בביצוע העבודות לפי השלבים המתוארים בהסכם, וכן עיכוב במועד מסירת הנכס לידי המזמין, כפי שהוסכם בין הצדדים.

שנית, בתכתובת דואר אלקטרוני ששיגר המזמין לקבלן ביום 25.3.2010 (נספח ט' לתצהיר המזמין), כחודשיים לאחר מועד סיום העבודות לו התחייב הקבלן על פי ההסכם, מלין המזמין על חוסר ההיענות מצד הקבלן לבצע את העבודות הנותרות ואשר הבטיח הקבלן שישלימן, לרבות פינוי הפסולת וחומרי הבניין, וכן ביקש הימנו כי יסור לאתר על מנת שיראה לו את העבודות הדורשות תיקון, אם כי המזמין אינו מפרט אותן בגדר תכתובת המייל הנ"ל. ברם, בתכתובת התשובה מטעם הקבלן, מתחייב האחרון לפנות את האתר מפסולת הבניין ומוסיף, כי ישנן עבודות שטרם בוצעו על ידו והן פינוי פסולת בניין, הרכבת שער קטן, סיפון מטבח, העברת קו חשמל מהדירה השנייה ותיקון חלון. דבריו אלה של הקבלן הינם בבחינת הודאת בעל דין בדבר אי השלמת העבודה על פי ההסכם מבחינת סוג העבודה ומועדה, על כך המשתמע מכך, כאשר עבודות אלו מהוות חלק משלבי הביצוע הרביעי והחמישי, להן התחייב הקבלן במסגרת ההסכם.

כידוע, הלכה פסוקה היא, כי במשפט אזרחי הודאת בעל דין מהווה ראיה קבילה לאמיתות תוכנה, וביהמ"ש רשאי להכריע בתביעה אזרחית על-פי הודאת בעל דין כעדות יחידה לאחר שמצא שההודאה הינה מהימנה עליו. הקבלן לא הוכיח בפניי כי הגיע לאתר וביצע את ההשלמות והתיקונים הנדרשים, להם הוא התחייב עפ"י ההסכם, ואם כן מתי בוצעו השלמות אלה. טענתו של הקבלן, כי העבודות בוצעו על ידו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי.

שלישית, אף אם הוכח, כי הקבלן ביצע עבודות נוספות באופן ובהיקף שאושר על ידי מומחה ביהמ"ש, וחרף הוראות ההסכם עצמו המכיר בכך שהמזמין מודע לכך שכל שינוי בתכנית או במפרט הטכני עלול לגרור עיכוב סביר בביצוע העבודות או עיכוב הנגרם מהזמנת חומרים הנתונים לבחירת המזמין, עיון בהסכם מעלה כי הצדדים לא הגדירו מהו "עיכוב סביר" בסוג זה של התקשרות כדוגמת זו שנכרתה ביניהם. בנסיבות העניין שלפנינו, לא שוכנעתי כי מדובר בעיכוב סביר, שכן הקבלן לא השכיל להוכיח אם ומתי תוקנו בסופו של יום הליקויים ומתי (אם בכלל) ביצע את השלמת העבודות שנותרו, כך שעל אף ההתכתבות האחרונה שהייתה בין הצדדים מיום 25.3.10, לא הוכיח הקבלן מתי, אם כלל, הוא מילא אחר חובתו על-פי ההסכם (עדות הקבלן בעמ' 26 ש' 12-31).

רביעית, עיון בהתכתבות קודמת שהוחלפה בין הצדדים ביום 14.11.09 מעלה, כי התכתבות זו כללה התייחסות לביצוע עבודות נוספות. ברם, מדובר בעבודות נוספות בחודשים הראשונים של ההתקשרות, ומשלא דרש הקבלן ארכה של מועד סיום העבודות, ביודעו כי קיים סעיף בהסכם העוסק בעיכוב בביצוע העבודות, לא ניתן לומר כי העיכוב של חודשיים מהמועד המוסכם בחוזה, מהווה בנסיבות העניין עיכוב סביר.

חמישית, לאחר חקירת מומחה ביהמ"ש עולה, כי הקבלן לא ערך 'פרוטוקול מסירה' של הנכס מבלי שהניח כל הסבר ענייני למחדלו זה (עמ' 30-31 ובעמ' 33 ש' 5-9). במהלך עדותו בפניי הודה הקבלן, כי הוא לא פינה את פסולת הבניין וטען כי הוא עשה זאת לאחר ההתכתבות שהחליף עם המזמין ביום 25.3.10. ברם, הקבלה שטען הקבלן שהוא מחזיק בה כהוכחה לפינוי לא הוצגה בפניי ללא שהניח כל הסבר להימנעות זו (ראו גם עדות הקבלן בעמ' 32 ש' 23-30).

על יסוד כל האמור לעיל, אני קובעת כי הקבלן הפר את הסכם ההתקשרות, בכך שלא השלים את העבודות להן התחייב עפ"י ההסכם, מסר את הנכס ובו ליקויים לא מעטים, לא פינה את האתר מפסולת בניין, לא דאג לתקן את הליקויים, אף שנדרש לעשות כן ע"י המזמין בתוך תקופת האחריות הקבועה בסעיף 12א להסכם (12 חודשים) ולא ערך פרוטוקול מסירה שיעיד, כי הוא מילא אחר התחייבויותיו עפ"י ההסכם.

כפועל יוצא מקביעה זו, יש לדחות את טענתו הנוספת של הקבלן, לפיה אין להטיל עליו חובה בגין הפרת ההסכם, מכיוון שלא ניתנה לו על ידי המזמין הזדמנות לתיקון ליקויים כמתחייב על פי החוק. את חובת מתן ההזדמנות לתיקון הליקויים עותר הקבלן להעניק לו אף בשלב זה במסגרת פסק הדין. בהקשר זה יצוין, כי ב"כ הקבלן מפנה בסיכומיו להוראת סעיף 4ב לחוק המכר(דירות), התשל"ג-1973. ברם, חוק זה אינו רלוונטי לענייננו, כאשר על סוג ההתקשרות דנן חל חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 הקובע בסעיף 3 (א), כי "לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן- פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון- לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנו".

בענייננו, הוכח כי המזמין נתן לקבלן הודעה והזדמנות לתקן את הליקויים במסגרת ההתכתבות מיום 25.3.10, וגרסת המזמין לפיה לא בוצעו תיקונים והשלמות ע"י הקבלן, כלל לא נסתרה. לקבלן היה די והותר זמן ממועד שבו קיבל את התשלום לידיו ביום 23.2.10 ועד למועד ההתכתבות האמורה בדואר האלקטרוני מיום 25.03.10 ואף לאחר מכן עד למועד הגשת התביעה בחודש מאי 2010, קרי משך 3 חודשים, על מנת לבצע את התיקונים וההשלמות הנדרשים, אך הוא לא עשה כן. במצב דברים זה, שלילת הזכאות לפיצויים אגב ההסתמכות על הפגם אינה חלה במקרה שלפנינו, שכן על פי הוראת סעיף 3(ב) לחוק חוזה קבלנות, זכות זו תישלל אך ורק במקרה שבו לא קיים המזמין את המוטל עליו לפי סעיף 3(א) לחוק ולא הודיע תוך זמן אודות הליקויים, דבר שלא התקיים בענייננו.

משכך, חלה הוראת סעיף 14 לחוק הקבלנות ולפיה המזמין זכאי לסעדים הבאים: המזמין קיים את המוטל עליו על פי סעיף 3(א) לחוק והודיע על הפגם בעבודות, והקבלן לא תיקן את הפגם זמן סביר לאחר מכן, רשאי המזמין לפעול כדלקמן: (1) לתקן את הפגם ולדרוש מהקבלן החזרת הוצאותיו הסבירות; (2) לנכות מן השכר, כל עוד לא תוקן הפגם, את הסכום שבו פחת שווי המלאכה או השירות עקב הפגם לעומת השכר לפי המוסכם. בענייננו, משלא פעל הקבלן לתיקון הליקויים תוך פרק זמן סביר ממועד קבלת הודעת המזמין אודות הליקויים, כל זאת מבלי שהניח בפניי כל נימוק סביר להימנעות זו, אין הוא יכול היום להסתמך על הזכות המוכרת בחוק ליתן לקבלן הזדמנות לתיקון ליקויים, שכן אין מדובר בזכות לנצח והמזמין זכאי לפעול לפי החלופות המוכרות בחוק, וביניהן הזכות לנכות מהשכר המוסכם הסכום שבו פחת שווי העבודה עקב הפגם (ראו עדות הקבלן בעמ' 26, ש' 12-31).

על יסוד האמור לעיל, פטור המזמין מתשלום יתרת תמורת השלבים שנותרו מכוח ההסכם המקורי (סה"כ 52,280 ₪ כולל מע"מ) וכן זכאי לפיצוי מוסכם כפי שקבוע בהסכם בשיעור של 10% מהצעת העבודה (התמורה החוזית).

ליקויי הבנייה

כעת אדון ברובד נוסף של התביעה העיקרית והוא סוגיית הליקויים.

אקדים ואומר, כי עיקר התביעה דנן עוסקת בשאלות שבמומחיות, היינו פגמים וליקויים נטענים בבנייה, אשר הוכרעו ע"י מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים. כידוע, ההלכה הפסוקה קובעת, שיש מעמד עדיף לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, מאחר שהוא מוחזק כמומחה ניטראלי אובייקטיבי. על כן, בית המשפט לא נוהג לסטות מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אלא אם יש לו נימוקים כבדי משקל אשר מצדיקים זאת. כך נקבע בת"א (מחוזי-חיפה) 297/96  אוחנה אברהם ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, תק-מח 2004(2) 6250 , 6259 (2004)): "הכלל הוא שיש לקבל חוות דעת של מומחה בתחום בו מונה, אלא אם כן ישנם נימוקים כבדי משקל המחייבים סטייה מחוות דעת זו.  בית המשפט יעדיף לאמץ את מסקנותיו של המומחה אשר מונה מטעמו, מן הטעם שמטבע הדברים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות. משהחליט בית המשפט למנות מומחה על מנת שיגיש את חוות דעתו, הרי המינוי הוא לצורך קבלת נתונים מקצועיים, ממי שמומחה בתחום ומאדם שבית המשפט יכול לתת בו אמון, שהממצאים שהובאו יהיו מקיפים ומקצועיים כאחד, באופן שניתן יהיה לאמצם וליתן הכרעה בהתאם."

כך גם קבע כב' השופט ש' אלוני בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, תק-על 90(2), 532 (1990)): "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

הלכה זו, עוגנה גם בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 במסגרת תיקון שהוכנס בנוסחה של תקנה 130 (תיקון מס' 3, נכנס לתוקפו ביולי 2005), הקובעת, בין היתר, כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט בהסכמת בעלי הדין "יראו הסכמה זו כהסדר דיוני הכולל את ההוראות המפורטות להלן, אלא אם כן קבע בית המשפט או הרשם אחרת: (1) לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין;  (2) יראו חוות דעת מומחה שהגישו בעלי הדין קודם למינוי המומחה מטעם בית המשפט, כאילו לא נתקבלו כראיה" (ע"א 8950/07 עיריית נצרת נ' כרדוש (24.11.10)).

בענייננו, מונה מומחה בית המשפט בהסכמת הצדדים כאמור, והוא נדרש להכריע עפ"י כתב המינוי בכל הסוגיות השנויות במחלוקת, לרבות הטענות בעניין הליקויים, עבודות נוספות, חוסר בעבודות והעלויות.

לפי ההלכה הפסוקה, הכלל הוא שלחוות דעת של מומחה מטעם בית משפט יש משקל כבד ומכריע בגיבוש החלטתו של בית המשפט. חרף זאת, בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות שבמחלוקת ואשר נמסרו לחוות-דעתו של מומחה מכל תחום שהוא. אם עולה ממכלול הראיות, שמסקנה בחוות דעת הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית המשפט לסטות ממנה.

בע"א 409/84 מדינת ישראל ואח' נ' שגב ואח', פ"ד מ (3) 706 נקבע כדלקמן: "לגבי חוות-דעת של מומחים קובע השופט שמגר (כתוארו אז), כי "בית-הדין איננו קשור לדעת המומחים ובידיו ההכרעה אלו דברים לבכר ואלו לדחות..." (ע"א 675/77 [5], בעמ' 737). ותפקיד זה נשאר תמיד בידי בית המשפט. כדברי השופט לנדוי (כתוארו אז) בע"א 16/68 [6], בעמ' 166"...עיקר הפגם בהחלטה הנדונה הוא בעצם הגישה שלפיה יכול בית-המשפט להתפרק מתפקיד החייב להיות שמור לו עצמו, דהיינו תפקיד הפסיקה בכל השאלות השנויות במחלוקת, כולל השאלות הרפואיות" [...] מבחינה זו אין חוות הדעת של שמאי או של עד מומחה אחר שונה מכל עדות או ראיה אחרת, שאין בידי בית המשפט לקבלה מן הטעם הפשוט, שהגיע למסקנה שאין בה ממש ושאין לסמוך עליה כלל."

ובחזרה לענייננו -

כפי שכבר צוין לעיל, בהתאם לכתב המינוי נדרש מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו הן לשאלת ליקויי הבנייה ועלויות תיקונם והן לעבודות הנוספות ושיעורן. משכך, חולקה חוות דעת המומחה לשני פרקים: הראשון, מתייחס לממצאי מומחה ביהמ"ש בכל הקשור לליקויי הבנייה והפרק השני מתייחס לבדיקת העבודות הנוספות ושוויין.

המזמין אינו חולק בסיכומיו על חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש בכל הנוגע לליקויי הבנייה שעלותן מוערכת ע"י האחרון בסך של 19,788 ₪ (לא כולל מע"מ). יחד עם זאת, המזמין עותר בסיכומיו כי ביהמ"ש יסטה מחוות דעת מומחה ביהמ"ש במספר אלמנטים שלא אושרו ע"י האחרון בגדר חוות דעתו והם כדלקמן:

• העדר איטום בגג, שלטענת המזמין, אושר ע"י מומחה ביהמ"ש במהלך חקירתו הנגדית, לרבות עלות תיקונו, שלא נלקח בחשבון בעת עריכת חוות הדעת, ועל כן יש להוסיפו לאומדן הנזק הכללי המקורי ;
• פינוי פסולת בניין ;
• ליקויים בשבילים.

לעומתו, אימץ הקבלן בסיכומיו את חוות דעת מומחה ביהמ"ש על שני חלקיה, הן ביחס לליקויי הבנייה והן ביחס לעבודות הנוספות ושוויין והוא מבקש, כי בית המשפט ידחה את ניסיונותיו של המזמין לגרום לבית המשפט לסטות מחוות דעת מומחה ביהמ"ש על דרך של הרחבת היקף הליקויים הקיימים בעבודות, מחד גיסא, וצמצום היקף העבודות הנוספות המאושרות, מאידך גיסא.

אקדים ואומר, כי חוות דעת מומחה ביהמ"ש הייתה מקיפה ומפורטת והעיון בה מלמד, כי מומחה ביהמ"ש ביצע מלאכתו נאמנה ובצורה מקצועית. גם במהלך חקירתו הנגדית אשר נמשכה שעות, הפגין מומחה ביהמ"ש ידע ובקיאות ברמה גבוהה בנושאים ההנדסיים העומדים בליבת המחלוקת בתיק דנן.

יחד עם זאת, ראיתי להתערב ברכיב אחד מתוך ליקויי הבנייה שלא אושרו ע"י מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו והנוגע לפנוי פסולת הבניין ולפסוק לתובע פיצוי בגין פריט נזק זה, כי שיפורט להלן.

על פי חוות דעת פיכמן, נזרקה פסולת בנייה בגינה של הבית שעלויות פינויה הוערכה על ידו בסך של 1,200 ₪. בחוות דעת אבוקסיס, לא אושרה הימצאותה של פסולת בנין מסביב לשני המבנים. יחד עם זאת, אישר אבוקסיס קיומם של מספר שיירים של עבודות טיח חוץ שמצא צורך בפינויים בסך של 80 ₪ בלבד. מומחה ביהמ"ש כותב בחוות דעתו, כי במועד ביקורו בנכס ובדיקתו ביום 14.02.12, לא נמצאה פסולת מזמן הבנייה. עוד מציין מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו, כי התובע טען כי פינה בעצמו את הפסולת. משכך, קובע מומחה ביהמ"ש שאין באפשרותו לדעת כיום האם היה ליקוי בנושא זה, ולכן הוא אינו פוסק לתובע פיצוי בגין פריט נזק זה.

רואה אני לסטות מקביעתו של מומחה ביהמ"ש בנושא זה וזאת משום שבדיקתו של האחרון נערכה כשנתיים לאחר שהקבלן עזב את אתר הבנייה. זאת ועוד, הקבלן בעצמו הודה בריש גלי במסגרת תכתובת המייל ששיגר למזמין ביום 25.3.2010, כי נותרה במקום פסולת בנייה המחייבת ניקוי ופינוי. לאור זאת, אני מאמצת את קביעת המומחה פיכמן מטעם התובע אשר בדק ראשון את אתר הבניה בסמוך למועד עזיבת הקבלן ובטרם פינה התובע בעצמו את הפסולת מן האתר (ראו עדותו בעמ' 15, ש' 2-5), ולכן ממצאיו משקפים נכונה ונאמנה את מצב האתר במועד זה.

אשר על כן, אני פוסקת לתובע פיצוי בגין פריט נזק זה בסך של 1,200 ₪.

אשר לליקוי בשבילים, על פי חוות דעת פיכמן, במדרכה והחניה נמצאו ליקויים בביצוע משטח בטון, סדקים רבים, בוצעה יציקה מעל תחתית בוץ, משטחים לא הושלמו והכנה למסילת שער פגומה. פיכמן העריך את עלויות תיקון שלל הליקויים המפורטים לעיל בסך של 5,250 ₪ ובתוך כך קבע, כי לצורך תיקונם יש לפרק את שבילי הבטון ולהרכיבם מחדש.

מנגד, אישר אבוקסיס בחוות דעתו הימצאותם של סדקים במשטחי הבטון שנוצקו וכן במספר מקומות מצא, כי הבטון אינו חלק דיו ואף נמצאו שיירי טיח חוץ על משטחי הבטון. לשיטתו, על מנת לתקן את הליקויים יש צורך בתיקונים מקומיים בלבד בסך של 1,000 ₪.

לעומת זאת, כותב מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו כי נמצאו סדקים בשבילים שבוצעו בהיקף המבנה וכן נמצא סדק בין משטח הבטון למבנה. עוד מציין מומחה ביהמ"ש, כי מאחר וההסכם דן בביצוע שביל גישה מצד ימין בלבד, הוא מצא לנכון להתייחס לשביל גישה זו, כאשר במסגרת ההתייחסות לעבודות הנוספות יידרש לשאר המשטחים שבוצעו. עוד קובע מומחה ביהמ"ש, כי שביל הבטון בוצע, לטענת הצדדים, ללא החלפת קרקע והוא נוצק על פני האדמה החרסיתית שבחצר. מכאן, דוחה מומחה ביהמ"ש את גישת אבוקסיס לגבי הצורך בביצוע תיקונים מקומיים במשטחי הבטון. לטענתו, תיקונים כאלה לא יעזרו, שכן כל עבודת יציקת השביל בוצעה על אדמה חרסיתית ומשטח זה ימשיך לשקוע או לתפוח, אלא אם כן בוצע עבורו החלפת קרקע או יותקנו עבורו יסודות מתאימים. יחד עם זאת, לא מכיר מומחה ביהמ"ש בפסיקת פיצוי לטובת התובע בגין פריט נזק זה, מכיוון שלא הוצגו בפניו תכנית קונסטרוקציה או תכנית עבודה עבור שבילים אלה, וקבע כי "אם יוכיח התובע כי נמסרו לנתבע תכניות עבודה, הקובעות ביסוס מסודר לשביל זה, או שנכתב בתוכניות אלו שיש לבצע החלפת קרקע, אז עלות התיקון תחול על הנתבע". לשיטת מומחה ביהמ"ש, כל עוד לא הוכח ע"י התובע כי נדרש ביסוס מיוחד לשביל זה, לא ניתן לחייב את הקבלן שאינו המתכנן של העבודה, לבצע תיקון זה. והוכחה שכזו לא נמסרה למומחה ביהמ"ש.

מומחה ביהמ"ש נחקר בסוגיה זו והעיד בפניי כי על אף שממצאיו אלה נכתבו על ידו במסגרת חוות דעתו שניתנה כבר מחודש יוני 2012 וחרף חלוף הזמן עד למועד חקירתו הנגדית בביהמ"ש באפריל 2013, לא הועברו אליו ע"י התובע או בא-כוחו תכניות אלה ואף לא במסגרתן של שאלות ההבהרה (עמ' 6-8). אף במהלך חקירתו הנגדית הביע מומחה ביהמ"ש נכונות מלאה להשלים את חוות דעתו בנושא השבילים באם יומצאו לעיונו המסמכים החסרים. חרף זאת, לא באה דרישה כזו מהתובע או בא-כוחו לקראת סיום הדיון או לאחריו (עמ' 8).

מומחה ביהמ"ש נחקר באריכות בסוגיה זו והבהיר, כי "לגבי כל השבילים בתוספת אני לא אישרתי לו אותם בגלל אותה סיבה שיצקו אותם על האדמה ללא ביסוס והקבלן לא קיבל שקל על זה ועל השביל היחידי שבאחריותכם שהייתם אמורים לתכנן אותו אני גם לא אישרתי לכם את מה שאתם טוענים לגבי אותו שביל קטן בכניסה בצידי הבית. עשו עבודה ושמו את זה על הרצפה" (ראו מלוא עדות ממחה ביהמ"ש בעמ' 9-10).

מצאתי את הסבריו של מומחה ביהמ"ש משכנעים והם מקובלים עליי.

לאור זאת, ומשלא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להציג תכניות ביחס ליציקת השבילים, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה, כקביעת מומחה ביהמ"ש.

בהתייחס לסוגיית העדר איטום בגג, המזמין טוען בתצהירו (סעיפים 70-73), כי עקב כשל בעבודות האיטום בגג, נוצרה בעיית רטיבות בחיבור של תוספת הבנייה שבוצעה ע"י הקבלן אשר גרמה לבעיה פנימית בתוך הדירה של עובש בקירות וקילוף צבע. אגב כך, נאלץ התובע להזמין על חשבונו קבלן לעבודות איטום על מנת שיפתור את בעיית הרטיבות בחיבור של תוספת הבנייה ועלות התיקון הסתכמה בסך של 6,960 ₪ (נספחים י"א – י"ג לתצהיר התובע). כן נאלץ התובע להזמין על חשבונו קבלן שיפוצים על מנת לפתור את בעיית הרטיבות בתוך הדירה ושילם לו מכיסו סך של 1,600 (נספחים יד' – טו' לתצהיר התובע). בגדר סיכומיו, עותר התובע לחיוב הנתבע בהשבת עלויות התיקון שנאלץ לבצע כאמור בעצמו בסך כולל של 8,560 ₪.

אין בידי לקבל את טיעוני התובע בהקשר זה.

יצוין, כי מומחה ביהמ"ש נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע בנושא האיטום שבוצע ע"י הקבלן וציין כי הואיל והתובע החליף באמצעות איש מקצוע מטעמו את יריעות האיטום על כל שטח הגג, לא ניתן היום לבדוק את גימור האיטום אותו ביצע הקבלן (עדות מומחה ביהמ"ש בעמ' 13, ש' 22-24). עוד הבהיר מומחה ביהמ"ש בעדותו, כי מומחה התובע לא ציין בחוות דעתו ליקוי בדמות איטום לקוי בשטח הגג, אלא התייחס לכשל בעבודות בידוד הגג ובגין ליקוי זה (תיקון עבודות הבידוד) הכיר מומחה ביהמ"ש בפסיקת פיצוי לטובת התובע בסך של 5,450 ₪ (שם, ש' 26-32). במהלך חקירתו הנגדית אף הוצגו למומחה ביהמ"ש תמונות התקרה של חדרי ממ"ד וכן הצעת מחיר ע"ס 2,320 ₪ בגין עבודות האיטום של המבנה הישן ותוספת הבנייה שביצע התובע באמצעות קבלן מטעמו, ובתשובה לכך העיד מומחה ביהמ"ש כי "... כל התמונות האלה הן עיבוי. זה עובש. רטיבות נראית אחרת, כתמי עובש תראו נקודות שחורות, רטיבות זה התנפחות טיח ובמעגלים וזה שונה לגמרי. זה בדיוק מה שהמומחה שלכם טען שיש בעיה של בידוד ואני הסכמתי ולכן לדעתי יכול להיות מצב שעשיתם סתם החלפה של היריעות. גם המומחה שלכם לא טוען את זה" (שם, ש' 6-10) [הדגשה הוספה – ש.נ.].

לאור האמור, איני מוצאת טעם לסטות מחוות דעת מומחה ביהמ"ש אשר הבהיר, כי לא ניתן לקבוע כשל בעבודות האיטום שביצע הקבלן וכן שלל כל קשר בין בעיית הרטיבות לבין כשל בעבודות האיטום בגג ותוך כך אישר פיצוי רק בגין ליקוי בעבודות הבידוד.

כפועל יוצא מכך, נדחית דרישתו של התובע לקבלת החזר עבור תיקונים שביצע באמצעות איש מקצוע מטעמו בקשר לרטיבות בתוך הדירה ולעבודות איטום בגג בעלות כוללת של 8,560 ₪.

לפני סיום פרק זה אציין בהערת אגב, כי מומחה ביהמ"ש הכיר בליקויים בעניין קולט מי גשם, גדר (חוסר אנכיות) וכן שיפוע הפוך אל כיוון המבנה בחצר ומכסה ניקוז לא מתאים, ובגינם פסק לטובת התובע פיצויים בשיעור העולה על זה שקבע מומחה התובע. לא ראיתי בכך כל פסול, מכיוון שהדיון התנהל על יסוד האמור בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, שזכתה להתייחסות שני הצדדים בחקירתו הנגדית של המומחה בביהמ"ש, וכשהדברים נעשו ללא מחאה או הסתייגות מטעם הקבלן. יתרה מזו, הקבלן לא רק שלא העלה כל הטענה בדבר הרחבת חזית, אלא הוא ביקש בסיכומיו לאמץ את חוות דעת מומחה ביהמ"ש, על כל קרעיה וקרביה. לפיכך, אף אם יש בפרטי נזק אלה משום הרחבה כספית לעומת אותם פריטים בכתב התביעה העיקרית וחוות הדעת המצורפת לו, הרי שבאופן ניהול ההליך ע"י הצדדים הייתה משום הסכמה מכללא לשינוי חזית (הגם שהתובע לא פעל לפי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המחייבת בדרך כלל נקיטת הליך של תיקון כתב טענות על מנת לקבל את הזכאות להרחבה כספית שעלתה בחוות דעת מומחה בימ"ש) (ע"א 2792-10-09 דורמ חברה לעבודות סלילה ופיתוח בע"מ נ' ירדני עבודות ביוב וניקוז בע"מ (18.3.10); רע"א 2603/10 דורמ חברה לעבודות סלילה ופיתוח בע"מ נ' ירדני עבודות ביוב וניקוז בע"מ (27.5.2010).

סיכום כל המקובץ למעלה, אני פוסקת לבשרי פיצוי בגין הליקויים על פי הסכם ההתקשרות, בסך כולל של 20,988 ₪.

כפועל יוצא מקביעתי, כי לקבלן ניתנה הזדמנות לתקן את ליקויי הבנייה, אך הוא לא עשה כן במהלך תקופת האחריות הקבועה בהסכם, הרי שאין עוד מקום לאפשר לו לתקן בעצמו את הליקויים. לפיכך, עבודות התיקון תבוצענה באמצעות קבלנים מזדמנים, ובגין כך זכאי התובע לתוספת בשיעור 30% מהעלות הנ"ל בהתאם למחירון חודש דצמבר 2011, כשסכום הפיצוי עומד ע"ס של 27,284 ₪ (ללא מע"מ).

התביעה שכנגד

במוקד התביעה שכנגד עומדות לדיון השאלות הבאות :

• האם מגיע לקבלן תשלום בגין העבודות שביצע בביתו הישן של המזמין ;
• האם מגיעה לקבלן יתרת התמורה עפ"י ההסכם ובגין רכיב המע"מ ;
• האם מגיע לקבלן תשלום בגין העבודות הנוספות שלא נכללו בהסכם ;

אדון בשאלות הללו לפי סדרן.

חוב בגין ביצוע עבודות בבית הישן

כפי שכבר צוין לעיל, טוען הקבלן כי ביצע עבודות בביתו הישן של המזמין בסך של 11,533 ₪ ובגינן לא קיבל כל תשלום. לתמיכה בטענתו, צירף הקבלן חשבונית הכוללת את פירוט העבודות הללו ועלותן (נספח ד' לכתב התביעה שכנגד). מנגד, טוען המזמין כי שילם לקבלן את שכרו בגין עבודות אלה ולראיה צירף חשבונית (נספח י"ז לתצהיר המזמין) המעידה, לטענתו, על ביצוע התשלום לקבלן במזומן כבר ביום 06.10.2009 .

בתשובה, טוען הקבלן כי החשבונית האמורה אינה מלמדת על ביצוע התשלום בפועל, שכן מדובר לגרסתו בחשבונית וקבלה שהוצאו על ידו לבקשת המזמין, לאור הליך משפטי אחר שבין המזמין לבין אדם אחר. גרסה זו הינה בבחינת טענה בעל פה נגד מסמך בכתב שאין בידי לקבלה. יתרה מכך, דבר ביצוע התשלום לא הופרך ע"י הקבלן, מה גם שהמזמין לא נחקר כלל בחקירה נגדית ביחס לביצוע התשלום האמור, ומשכך חלה ההלכה הפסוקה בנושא זה ולפיה רואים עדותו של אדם, שלא באה עדות אחרת לסותרה ושהוא לא נחקר עליה חקירה נגדית, כראיה הראויה להתקבל (ע"א 260/82 שמעון סלומון נ' ששון אמונה (4.12.1981)). מכאן, אני מקבלת את גרסתו של המזמין, כי הוא אכן שילם לקבלן את הסכום הנקוב בחשבונית מיום 6.10.09 ע"ס 11,533 ₪ בגין העבודות בבית הישן ודוחה את דרישתו של הקבלן בתביעה שכנגד לקבלת תשלום בגין עבודות אלו.

חוב בגין יתרת התמורה עפ"י ההסכם

כאמור, הקבלן טוען כי המזמין נותר חייב לו סך של 52,280 ₪, משום שלא שילם לו את יתרת התמורה המגיעה לו בעבור העבודות בהתאם למוסכם בהסכם הבנייה. סכום זה מתקבל, לטענת הקבלן, מהפחתת הסכום אשר שולם לו בפועל ע"י המזמין בסך של 218,000 ₪ כולל מע"מ , כמפורט בדף התשלומים, מסך ההתחייבות לתשלום עפ"י ההסכם בסך של 270,280 ₪ כולל מע"מ (סעיפים 7 ו- 8 לתצהיר הקבלן).

אין מחלוקת, כי סכום התמורה בגין ביצוע העבודות, כפי שפורטו בהסכם הבנייה והנספחים הנלווים לו, הינו סך של 232,000 ₪ בתוספת מע"מ. כך מורה סעיף 6 להסכם ההתקשרות, "בתמורה למילוי התחייבויות הקבלן על פי הסכם זה (ובכלל זה הספקת כל חומרי הבנייה, וביצוע כל העבודות המפורטות בהסכם זה), ישלם המזמין לקבלן את הסכום של 232,000 ₪ +מע"מ, אשר ישולם באופן ובתנאים על פי הצעת המחיר המצורפת להסכם זה". בסעיף 8 להסכם נקבע, כי התמורה תשולם בשקלים חדשים לידי הקבלן, לאותו תאריך בו הסתיימו העבודות.

כמו כן, אין מחלוקת כי הצדדים ערכו מסמך בו תיעדו את התשלומים ששולמו בפועל, לרבות מועדם לפי שלבי ביצוע העבודה ואחוזי ביצוע (נספח ב' לכתב התביעה), כאשר שני הצדדים חתמו על מסמך זה לפי קצב ביצוע התשלומים כאמור. עיון בדף התשלומים מעלה, כי המזמין שילם לקבלן ב- 8 פעימות, וקיבוץ כל הסכומים (קרן) מגיע לסך של 203,000 ₪ המהווים כ- 87.5 % מהתמורה המוסכמת. כמו כן, עולה מדף התשלומים כי שולם מע"מ בסך של 15,000 ₪ כאשר רכיב המע"מ לא שולם בגין כל פעימות התשלום. מטבלה זו עולה עוד, כי נותרו לתשלום הסכומים הבאים: 17,400 ₪ בגין גמר הרכבת סניטרים; 5,800 ₪ בגין תחילת פינישים; סכום של 5,800 ₪ בגין גמר עבודה ובסה"כ- 29,000 ₪ (קרן). הקבלן עותר לתשלום סכום של 52,280 ₪ בגין יתרת התשלום שלא שולמה, לטענתו, על פי ההסכם, כאשר חלק מההפרש נובע מהמחלוקת שבין הצדדים האם יש להוסיף את רכיב המע"מ על 5 התשלומים מתוך 8 התשלומים שלהם לו צורף רכיב המע"מ, כמפורט בטבלה, וחלקו האחר הינו תמורת שלושת שלבי העבודה האחרונים שנותרו לביצוע בסכומי הקרן ובתוספת מע"מ.

באשר ליתרת תשלום הקרן בגין העבודות על פי ההסכם, כבר קבעתי לעיל כי הקבלן אינו זכאי לקבלת תשלומים אלה לאור הצהרתו הכוזבת הכלולה בהסכם אודות היותו קבלן רשום. כעת נותר להכריע בשאלה, האם זכאי הקבלן לתשלומי מע"מ ע"ס של 18,494 ₪ בגין הסכומים שכבר שולמו לו ע"י המזמין ובגינם לא שולם מע"מ, או שמא ביחס לסכומים אלה הגיעו הצדדים לכדי הסכמה לפיה וויתר הקבלן על רכיב המע"מ בגין הסכומים שמעל 125,200 ₪, כטענת המזמין.

ייאמר כבר כאן, כי במחלוקת זו, עדיפה עליי גרסת הקבלן על פני גרסתו של המזמין, ואבאר.

במהלך עדותו מסר הקבלן, כי בגין כל התשלומים שהתקבלו מהמזמין הוצאו חשבוניות וקבלות כדין (עמ' 24, ש' 22-33 ועמ' 25, ש' 1-3). הקבלן אינו חולק על ביצוע התשלום, כמפורט בדף התשלומים, למעט רכיב המע"מ, כאשר לטענתו הובטח שישולם לו רכיב זה בסוף העבודות על כל התשלומים (שם, ש' 5-18).

המזמין מודה בתצהירו כי עפ"י ההסכם, תשולם תמורה בסך של 232,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר ישולמו באופן ובתנאים עפ"י הצעת המחיר המצורפת להסכם (סעיף 17). בסעיף 51 לתצהירו מציין המזמין, כי "בהתאם לסיכום בין הצדדים, הייתי אמור לקבל מהנתבע הנחה של המע"מ מעבר לסך 125,200. נכון להיום לא קיבלתי שום קבלה על אף שהנו חתום על טבלת תשלומים של כספים שקיבל, והמע"מ על התשלומים שקיבל בשיקים". עוד העיד המזמין, כי "לפי ההסכם בינינו, הסכום הוא 232,000 ₪ פלוס מע"מ ויש לי כאן דף תשלומים ובדף הזה כפי שאתה רואה יש חתימות כמה הנתבע קיבל. סה"כ הוא קיבל עד 3 תשלומים אחרונים שהוא לא קיבל. אני שילמתי 218,000 ₪ אבל אפשר לראות שההסכם בינינו היה שהוא משלם מע"מ רק במקומות שאני נותן לו שיקים וההסכם בינינו הוא רק על 125,000 ₪ והוא נותן לי הנחה במע"מ. בתשלום אחרון רואים שמחוק המע"מ זה אותו שלב בו אני קניתי את המוצרים, עשיתי תחשיב שהוא יותר נמוך, עשיתי תחשיב ועשינו חשבון כמה הוא מקבל כאשר את החומרים אני שילמתי עליהם את המע"מ. באף תשלום גם במזומן שהוא קיבל וגם בשיקים שהוא קיבל לא קיבלתי אפילו קבלה אחת ולכן הוא היה צריך לקבל את ה – 232,000 ₪ וזהו ולא כלום". כאשר נשאל המזמין ביחס לאמור בסעיף 17 לתצהירו ובו כתוב, כי הוא הזמין עבודה תמורת סכום של 232 אלף פלוס מע"מ, הוא הפנה לאמור על ידו בסעיף 51 לתצהירו והעיד, כי "נרשם כי הייתי אמור לקבל הנחה מהנתבע של המע"מ. הוכחתי זאת בדף התשלומים שהוא לא חתום שקיבל מע"מ".

מעיון בדף התשלומים עולה, כי סכום המע"מ לא שולם באופן סדיר, כך למשל בגין שלושת פעימות התשלום הראשונות לא שולם מע"מ, והסכום ששולם בפעימה הרביעית אינו מהווה נגזרת של הסכום ששולם לא באותה פעימה ספציפית ואף לא במכלול הפעימות ששולמו עד לאותו מועד. יתרה מזו, טענת המזמין שלפיה חובת תשלום המע"מ הינה נגזרת של אמצעי התשלום (מזומן או שיק) לא מצאה לה כל ביטוי או עיגון בחומר הראיות, ומשכך אין בידי לקבלה. משכך הם פני הדברים, לא ניתן ללמוד מהנתונים המופיעים בטבלת התשלומים, כי הקבלן וויתר על תשלומי המע"מ שאין מחלוקת כי הוא זכאי להם על פי הוראות ההסכם. יחד עם זאת, הזכאות לקבלת המע"מ הינה רק בגין התשלומים ששולמו בפועל ע"י המזמין עד ליום 23.2.10. חישוב סכומים אלה לפי אחוז המע"מ אודותיו לא חלוקים הצדדים, קרי 16.5% לאחר הפחתת תשלומי המע"מ ששולמו בפועל, עומד על סך של 18,494 ₪ (33,494 ₪ מינוס 15,000 ₪).

על יסוד האמור לעיל, אני פוסקת לקבלן סך של 18,494 ₪ בגין מע"מ עבור התשלומים שאין מחלוקת ששולמו בפועל ע"י המזמין.

באשר ליתרת סכום המע"מ, משאין מחלוקת כי הקבלן לא ביצע את שלושת האלמנטים שנותרו בתכנית העבודה, הרי שאין הוא זכאי לתשלום סכומי הקרן והמע"מ בגינם.

חוב בגין ביצוע תוספות

הקבלן עותר בתביעה שכנגד לתשלום סך של 126,658 ₪ כולל מע"מ בגין עבודות נוספות שלא נכללו בהסכם הבנייה ואשר בוצעו לבקשת המזמין.

מנגד, טוען המזמין כי הקבלן אינו זכאי לסכומים אלה, באשר מדובר בהסכם מפתח שמחייב את הקבלן לבצע את כל העבודות עד לקבלת מפתח בתמורה לסכום התשלום הנקוב בהסכם.

בסעיפים 13-15 לתצהירו, מסר הקבלן, תוך שהוא מפנה לחוות הדעת מטעמו, כי "מעבר לביצוע העבודות בהתאם להסכם העבודה, ביצעתי, על פי הזמנת הנתבע שכנגד, תוספות רבות מעבר להסכם העבודה, כאשר עלות התוספות עומדת על סך של כ- 109,188 ₪ בתוספת מע"מ בשיעור של 16% (המע"מ ירד ביום 1.1.10) ובסך הכול 126,658 ₪". עיקר התוספות היו: הגדלת שטח הבנייה, הגדלת שטח החניה, שינוי גובה גדר חיצונית, הוספת שבילי בטון ויציקות שונות, בניית הגבהה לגג, בנית קיר גבס בבית הישן, עבודות חשמל נוספות, עבודות אינסטלציה נוספות, שער כניסה תוספת למטבח, תוספת ריצוף, תוספת בניה ועוד. כבר אציין, כי ראשית ראיה נוספת לביצוע תוספות שונות למיניהן ניתן למצוא דווקא בתכתובת דואר אלקטרוני מיום 14.11.09 שהציג המזמין (ת/5) ובו כותב הקבלן למזמין, כי באותו שבוע הוא יסיים את עבודות השלד ומוסיף "ברצוני להזכיר לך את התשלום של גמר השלד+ תחילת טיח+ תוספות לפי הפירוט הבא". מבלי להיכנס לפרטי התמחור המצוין בתכתובת מייל זו, די באמור בה על מנת ללמוד כי הקבלן דרש תשלום בגין עבודות נוספות כבר בחודש ספטמבר 2009, קרי כ-3 חודשים לאחר החתימה על ההסכם ותחילת העבודה באתר.

כמו כן, לתמיכה בטענתו בדבר ביצוע עבודות נוספות, צירף הקבלן שני דיסקים הכוללים תמונות המתעדות את העבודות הנוספות שבוצעו על ידו לבקשת המזמין.

בעדותו בפניי, חזר הקבלן על גרסתו ולפיה בוצעו על ידו עבודות נוספות, לבקשת המזמין, ושאינן כלולות בהסכם (עמ' 25, ש' 19-32 ועמ' 27, ש' 1-6). בהקשר זה יצוין, כי דרישת המזמין להצגת אסמכתא בכתב כראיה להסכמתו לביצוע עבודות נוספות אינה יכולה להתקבל בנסיבות העניין, שכן המומחה אברהמי מטעם המזמין אישר בחוות דעתו ביצוען של עבודות נוספות, אף מבלי שהוצגה הסכמה בכתב ומראש של המזמין בגין אותן תוספות.

מעבר לאמור אוסיף ואציין, כי איני שותפה לפרשנות שהעניק ב"כ המזמין להוראות הסכם הבנייה, ולפיה מדובר בהסכם "מפתח", היינו שחובה על הקבלן לבצע את כל העבודה עד לקבלת מפתח ללא זכאות לשום תוספת תשלום. פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד הם לשון ההסכם ונספחיו וכן אינה מתיישבת עם קביעותיו של מומחה ביהמ"ש בנושא זה.

מומחה ביהמ"ש נתבקש להתייחס לסוגיה זו והעיד כדלקמן:

"ש. מה המשמעות של המילה "הסכם קבלן מפתח"

ת. זה קבלן שמבצע את כל העבודה עד לקבלת המפתח. זו המשמעות ההנדסית, המשפטית.

ש. כשאומרים לך עבודות נוספות, מה אתה מבין מזה?

ת. אלו עבודות מעבר להסכם.

ש. כשאני אומר לך שבהסכם שמונח בפניך כתוב שם במפורש "ביצוע עבודות תכנון והבניה, מה אתה מבין מהמשפט הזה.

ת. מבינים שגם את הבניה וגם את התכנון היה אמור לבצע אותו קבלן, דבר שכנראה לא בוצע במקרה הזה. אבל עבודות הביצוע מפורטות בהרחבה בנספח להסכם שאומרים בדיוק מה עליו לבצע, לא כל דבר אלא דברים שמוסכמים מראש, נספחים 1 ו- 2 להסכם". (עמ' 6, ש' 11-21).

יתרה מכך, להסכם צורפו שני נספחים 1 ו- 2 הנושאים את הכותרות "פירוט הצעת העבודה ועלותה" ו- "הצעה למפרט ומחירי בסיס", בהתאמה, אשר הגדירו את העבודות שחובה על הקבלן לבצען עפ"י ההסכם ועלות ביצוען. משכך, כל עבודה נוספת שביצע הקבלן ואשר אינה כלולה בנספחים אלה, מגיע לקבלן תשלום בגינה.

לאור זאת, אני קובעת כי הקבלן זכאי לתשלום עבור עבודות נוספות וכל שנותר לבחון הוא, עבור אילו תוספות זכאי הקבלן לתשלום ומה שיעורו, זאת בשים לב לממצאיו של מומחה ביהמ"ש, שביקר בנכס והתרשם מהתוספות באופן ישיר ובלתי אמצעי.

יצוין כבר עתה, כי לא מצאתי לסטות מהאמור בחוות דעת מומחה בימ"ש העוסקת בתוספות להן טוען הקבלן והחלטתי לאמץ את האמור בה, על כל מרכיביה.

בהקשר זה ייאמר ויודגש, כי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש גם בנושא התוספות הינה מקובלת עליי מצאתי כי היא ערוכה בצורה יסודית ומקצועית וראיתי לאמצה במלואה.

בחוות דעתו, אישר מומחה ביהמ"ש חלק מהתוספות להן טוען הקבלן ורק בגינן זיכה אותו בקבלת תשלום נוסף, כלהלן: הגדלת שטח החניה, בניית קורת בטון לשער חשמלי לאורך קיר החניה, יציקת שביל על פני מדרגות והקמת רמפה לכיסא גלגלים, ביצוע נקודות חשמל, התקנת ארון חשמל והרכבת מונה החשמל, עבודות האינסטלציה (נקודות מים), הרכבת מונה מים, התקנת שער כניסה, תוספת למטבח ותוספת בניה בדמות הקמת קיר נוסף הגובל בין חדר המוגרים לבית הישן.

סך כל התוספות שאושרו בחוות דעת מומחה ביהמ"ש מגיע ל- 12,833 ₪ (ללא מע"מ), ולאחר הצמדה למדד תשומות הבניה לחודש דצמבר 2011, מתקבל סך של 13,889 ₪ (לא כולל מע"מ).

מנגד, לא אישר מומחה ביהמ"ש את התוספות הבאות ולא אישר תשלום נוסף בגינן: הגדלת שטח הבנייה, שינוי גובה גדר חיצונית, תוספת שבילי בטון ויציקות שונות, בניית הגבהה לגג, בניית קיר גבס בבית הישן, התקנת 2 שוחות ביוב, עבודות צבע בבית הישן, תוספת דלת פנים וריצוף בחלק משטח החצר האחורית. טעמיו של מומחה ביהמ"ש לדחיית התוספות הללו מקובלים עליי, ולא מצאתי להתערב בהם.

בסיכומיו, ביקש המזמין לגרוע מספר עבודות נוספות מאומדן התוספות שאושרו ע"י מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו. לאחר עיון בטיעוני המזמין, לא ראיתי להיעתר לדרישה זו, ואנמק.

באשר להתקנת שער הכניסה, טוען המזמין בסיכומיו כי מומחה ביהמ"ש ביטל תוספת זו בחקירתו הנגדית. עיון בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש עולה, כי האחרון מציין כי שני מומחי הצדדים תמימי דעים, שהתקנת שער הכניסה הינה בבחינת עבודה נוספת שאינה כלולה בהסכם ומזכה את הקבלן בתשלום נוסף בגינה, ואולם הם חלוקים ביניהם באשר לשיעור התשלום הנוסף. מכיוון שכך, לא ראיתי להתערב בקביעה זו.

עוד טוען המזמין בסיכומיו, כי הגדלת שטח החניה אושרה ע"י מומחה ביהמ"ש, אלא אם כן יוכח כי הנתבע ביצע משטח זה על דעת עצמו. בנקודה זו, נמסרו גרסאות סותרות ע"י בעלי הדין. מחד, טוען המזמין בסעיף 62 לתצהירו, כי הקבלן ביצע את הגדלת שטח החניה על דעת עצמו. מנגד, טוען הקבלן בסעיפים 14 ו- 15 לתצהירו, כי הגדלת שטח החניה נעשתה לבקשת המזמין והיא אינה מופיעה בהסכם הבניה ונספחיו. לאור זאת, הואיל ואין בנמצא טעם להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, כאשר מלכתחילה הנטל מוטל על שכמו של התובע בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה', ומאין חולק עפ"י גישת מומחה ביהמ"ש כי שטח החניה גדל ב- 8 מ"ר, הרי שניתן לקבוע כי המזמין לא השכיל להוכיח כי הגדלת שטח החניה נעשתה על דעתו של הקבלן. על כן, יש לאשר לקבלן תוספת תשלום בגין עבודה זו.

בהתייחס לתוספת בגין הרכבת ארון חשמל, טוען המזמין כי יש לגרוע תוספת זו מהאומדן הנזק שנקבע ע"י מומחה ביהמ"ש, משום שעבודה זו כלולה בהסכם. אין בידי לקבל טיעון זה, מכיוון שמומחה ביהמ"ש קבע מפורשות כי תוספת זו אינה כלולה בנספחי להסכם המגדירים את העבודות שחובה על הקבלן לבצע.

אשר לתוספת תשלום עבור בניית קיר נוסף הגובל בין חדר המגורים לבין הבית הישן, נטען ע"י מומחה המזמין כי עבודה זו בוצעה באופן לקוי, ולכן אין הקבלן זכאי לתוספת תשלום בגינה הואיל והוא היה אמון על התכנון ההנדסי. איני מקבלת טיעון זה, מכיוון שמומחה ביהמ"ש קבע באופן מפורש, כי הקבלן לא היה אחראי על התכנון ההנדסי.

לעניין תוספת רמפה לכיסא גלגלים, טוען המזמין כי יש לגרוע תוספת זו מהאומדן הכללי, שכן מומחה ביהמ"ש העיד כי אם היו מדרגות במקום והקבלן נתבקש לבנות משטח משופע על פני המדרגות, אזי מגיע לו תוספת תשלום בגין עבודה זו. נטען כי לא היו מדרגות במקום ומלכתחילה נתבקש הקבלן לבנות רמפה, אזי לא מגיע לו תשלום נוסף בגין עבודה זו. לטענת המזמין, אין כל דרישה בהסכמי ההתקשרות לבניית מדרוג והטעות מלכתחילה הינה של הקבלן.

מומחה ביהמ"ש כותב בחוות דעתו, כי "הוסבר לי ע"י הצדדים כי בתחילה הותקנו מדרגות לאורך השביל הימני, ואח"כ הקבלן התבקש להפוך את הפרשי הגובה למישור משופע: יש לשלם לקבלן תוספת עבור יציקת השביל על פני מדרגות (אם היו שכאלה)... עלות התוספת: 1,050 ₪".

עיון בהסכם ההתקשרות בין הצדדים ונספחיו מעלה, כי אין בו דרישה למדרוג ואף לא להקמת משטח משופע. לאור זאת, ההסבר שניתן למומחה ביהמ"ש ע"י הצדדים, כמצוין בחוות דעתו, ולפיו הוקמו תחילה מדרגות ע"י הקבלן ולאחר מכן נתבקש האחרון ע"י המזמין להפוך את הפרשי הגובה למישור משופע, כלל לא נסתרה. על כן, מגיע לקבלן תוספת תשלום בגין שינוי זה.

לפני סיום פרק זה, עליי להידרש לטענת המזמין אודות זכאותו להחזר כספי בסך של 7,500 ₪ עבור תוספת בנייה שכלל אינה קיימת. מומחה ביהמ"ש לא אישר תוספת תשלום בגין הגדלת שטח הבנייה, משלא מצא תוספת שטח או עבודה (עמ' 26 לחוות הדעת). משכך, לא ברורה דרישת התובע לקבלת החזר כספי בגין תוספת בנייה שכלל אינה קיימת, ומכל מקום לא ברור כיצד חושב סכום ההחזר הכספי לו הוא טוען. על כן, יש לדחות דרישה זו להחזר כספי שלא הוכחה כלל ועיקר ואין לה כל עיגון בחומר הראיות שהונח בפניי, לא כל שכן בחוות דעת המומחים מטעם התובע.

פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם

כאמור, הקבלן חזר בסיכומיו על זכאותו לקבלת פיצוי מוסכם בסך של 27,000 ₪ בגין הפרה יסודית של ההסכם ע"י המזמין, בכך שלא שולמה לו מלוא התמורה עפ"י ההסכם, כאמור בסעיף 7 להסכם ההתקשרות.

בשים לב למסקנתי, לפיה הקבלן נטש את האתר מבלי שסיים את העבודות כדבעי, כפי שסוכם וברמה המקצועית לה הוא התחייב, מבלי שערך פרוטוקול מסירה ודאג לתיקון הליקויים שנמצאו טרם עזיבת האתר ואף לא במסגרת תקופת האחריות שנקבעה בהסכם לתיקון תקלות שיתגלו במשך השנה הראשונה, הרי שאין מקום לקביעה כי המזמין הפר את ההסכם כלפי הקבלן הפרה יסודית, שכן אי ביצוע יתר התשלומים בזמן שבו פנה המזמין מספר פעמים לקבלן על מנת לתקן את הליקויים ולא נענה לפניות אלה תוך זמן סביר, מהווה בנסיבות העניין טעם לאי המשך ביצוע התשלומים האמורים.

כאן המקום לציין, כי טענת הקבלן ולפיה התביעה העיקרית הינה בבחינת 'תביעת מנע', דינה להידחות ולו מן הטעם, שאכן נמצאו ליקויים בעבודה שבוצעה על ידו, כפי שנקבע ע"י מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו, וכן מהטעם שכפי שעולה מחומר הראיות הקבלן הפר את ההסכם, בכך שלא מסר את העבודות בזמן המוסכם. אף אם הייתי קובעת, כי מדובר בעיכוב סביר נוכח התוספות שבוצעו בפועל בנכס (ולא כך הדבר), עדיין אין להשלים עם כך שהקבלן לא נאות לסור לאתר ולתקן את הליקויים, לפנות את פסולת בניין ולערוך פרוטוקול מסירה מסודר, כמתחייב וכמקובל.

סוף דבר

אני מורה על קבלת התביעות ההדדיות, באופן חלקי.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע בגין הליקויים בעבודות סך של 27,284 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק, סך של 31,786 ₪ וכן פיצוי מוסכם בגין האיחור במסירת הנכס בסך של 27,028 ₪ (כולל מע"מ), ובסה"כ 58,814 ₪ (כולל מע"מ).

לא מצאתי לנכון לפסוק החזר הוצאות, עוגמת נפש טרחה ודמי בטלה בשים לב לתוצאה אליה הגעתי. כמו כן, אין מקום לפסוק פיצוי בגין איבוד עסקאות ושוכרים פוטנציאליים מאחר וטענה זו נטענה בעלמא וללא הוכחה.

אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד את הסכומים הבאים: סך של 18,494 ₪ בגין תוספת מע"מ עבור התשלומים שאין מחלוקת ששולמו בפועל לקבלן ; סך של 13,889 ₪ ובתוספת מע"מ כחוק, סך של 16,181 ₪ בגין העבודות הנוספות, ובסה"כ 34,675 ₪ (כולל מע"מ).

לאחר קיזוז כל הסכומים, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 24,139 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה העיקרית (4.5.2010) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

עוד אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

לעניין פסיקת הוצאות, לאור התוצאה אליה הגעתי, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ה, 31 מאי 2015, בהעדר הצדדים.