לפניי תביעה לתגמולי ביטוח על פי פוליסה לביטוח דירה. היינו, מדובר בהתקשרות חוזית בדבר ביטוח דירה ותכולה בין משפחת אברהם (להלן "התובעים") לבין חברת הביטוח הראל (להלן "הנתבעת").

בערב שבועות בשלהי שנת 2007 אירע אירוע פריצה לדירתם של התובעים ונגנב רכוש בסך של 43,871 ₪ (ראה דו"ח שמאי). מן הפריטים שנגנבו, תיק יד מהודר, מחשב נייד, ותכשיטים. לאחר קרות האירוע פנו התובעים לנתבעת כדי שתפצה אותם בגין הטובין שנגנבו. הנתבעת אכן פיצתה את התובעים ברם, בסכום נמוך יחסית מכפי ששיערו, 6,781 ₪. יש לציין כי סכום ביטוח התכולה עמד על 51,445 ₪ והנזק שנגרם לפי דעת שמאי בסך 43,871 ₪.

התובעים הינם בני זוג אשר התגוררו בדירה בשכירות ברח' בארט 19, תל אביב.

הנתבעת הינה חברה לביטוח בע"מ הרשומה כדין בישראל. בין היתר הנתבעת ביטחה את דירת התובעים בפוליסת ביטוח תכולה שתוקפה מיום 31/8/2008 – 1/2/2007.

טענות התובעים:

1. התובעים טוענים כי התקשרו עם הנתבעת בפוליסה לביטוח מבנה ותכולה. טוענים התובעים כי ברגע שחידשו, את הפוליסה לא נשלחה להם הפוליסה דנא, משכך לא יכלו לעמוד על החריגים והסייגים הקיימים בה.
2. אירוע הגניבה בדירת התובעים ארע בתאריך 22/5/2007, וזאת במהלך חג השבועות כאשר התובעים נסעו לחופשה בדרום כאמור ביום 24/5/2007. לאחר קרות האירוע התובעים הודיעו לנתבעת על הפריצה בצירוף טופס פירוט תביעה ע"ס 43,871 ₪.
3. התובעים טוענים כי לאחר האירוע הביאו לידיעת הנתבעת את קרות האירוע והאחרונה שלחה שמאי מטעמה למקום לשם התרשמות ואומדן הנזק. כיוצא בזה, לפי התרשמות השמאי והערכתו, הנזק שנגרם הינו 43,871ש"ח. התובעים מציינים כי השמאי ציין בחוות דעתו כי התרשם מאמיתות האירוע ומהיקף הרכוש הנתבע (נספח יא' לתצהיר הנתבעת).
4. התובעים טוענים כי משפנו לנתבעת ותבעו את הנזק נדהמו לגלות כי בפוליסה מספר חריגים אשר בעטיים לא ניתן לשפותם במלוא נזקם. יתירה מזאת, הנתבעת ראתה לנכון לפצות את התובעים בסך של 6,781 ₪ בלבד.
5. לאור זאת, התובעים טוענים בהתאם לסעיף 3 לחוק לפיו, על הנתבעת לשאת בתשלומים "הגבוהים" משום שלא נתקבלה הפוליסה כנדרש. התובעים טוענים כי נתנו אמון בסוכנת הביטוח ושילמו התשלומים החודשיים כנדרש מהם ומבחינתם הנתבעת מנסה להתחמק מתשלום בתואנה "שקיימים חריגים בפוליסה".
6. התובעים טוענים כי, אמנם התובע הינו עצמאי העובד מביתו ובשל כך ברשותו ציוד מחשבים, ברם, אין מדובר רק בציוד של התובע אלא גם המחשבים שייכים לבני המשפחה ואין להחריג עניין זה מהטעם של ציוד משרדי אשר לכאורה מבטל התביעה בגין תכולה זו.
7. נוסף על כך, טוענים התובעים שאין המדובר בביטוח חסר וזאת מאחר והרשלנות רובצת על הנתבעת, בכך שלא שלחה סוקר ע"מ להעריך את התכולה בבית.
8. הפיצוי שקיבלו התובעים מהנתבעת ופירוט מלוא הנזקים:
9. התובעים תבעו בגין תכשיטים סך של 9,500 ₪ ובפועל קיבלו פיצוי ע"ס 5,145 ₪.
10. תביעה בגין כסף מזומן ע"ס של 5,950 ₪ ובפועל קיבלו פיצוי ע"ס 257 ₪.
11. תביעה בגין מחשבים, מסך, מקלדת, מצלמת אינטרנט סך של 21,883 ₪ בפועל התובעים לא קיבלו פיצוי.
12. מחשב PC , מחשב MAC , מסך אפל, אייפוד מיני, מצלמת וידאו סוני, מקלדת ארגונומית, טבעת נישואין, טבעת זהב, טבעת זהב וכסף, עגילי זהב, שרשרת זהב, עגילים משולבים, קופסת תכשיטים, תיק עור שחור, תיק יד יוקרתי, מצלמת אינטרנט, כסף מזומן.
13. סה"כ הנזק הנתבע לאחר ניכוי הסכום ששולם עומד על 37,090 ₪.

טענות הנתבעת:

1. טוענת הנתבעת כי הסוכנת מטעמה שלחה את הפוליסה וגם אם לא נשלחה הפוליסה אין בכך כדי ביטול הסייגים, מהטעם שהתובעים הינם מחדשים הפוליסה ולמעט סכומים המשתנים שאינם רלוונטיים לגופו של עניין יכלו התובעים לדעת פרטי הפוליסה לרבות החריגים בה.
2. הנתבעת טוענת כי הסכום שניתן להם כפיצוי נמוך מכפי שנתבע מאחר מדובר בדברים אחדים שנגנבו הינם מוחרגים בתנאי הפוליסה ומשכך אין היא חייבת לפצות אותם במלוא נזקם. עוד, הנתבעת טענה לפי סעיף 56 לחוק חוזה הביטוח לפיו חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה.
3. הנתבעת טוענת כי הציעה מספר פעמים לתובעים לבטח התכולה המשרדית השייכת לעסקו של התובע ואולם זה ביטל ההרחבה מספר ימים מיד לאחר שנתן לכך הסכמתו. כמו כן טוענת הנתבעת לשיהוי מהטעם שהתובעים הגישו תביעתם 15 ימים טרם למועד ההתיישנות.
4. טוענת הנתבעת כי הוסבר לתובעים בטרם ההתקשרות בדבר ההחזר הכספי בגין נזק באשר לטובין מסוים ומשכך אין להם להלין אלא על עצמם.
5. עוד נטען על ידי הנתבעת, כי בהתאם לתנאי הפוליסה סכום הפיצוי לתכשיטים אשר אינם מפורטים בפוליסה מוגבל ל- 10% מסכום ביטוח התכולה. כמו כן לגבי כסף מזומן סכום הפיצוי מוגבל ל- 0.5% מסכום ביטוח התכולה.
6. בנוסף טוענת הנתבעת כי בהתאם להצהרת התובעים נערך לתובעים ביטוח לפי שווי התכולה בסכום של 46,300 ש"ח, כאשר שווי התכולה בפועל אינו אשר הוערך על ידי השמאי אינו נמוך מהסך של 80,000 ₪. לאור זאת טוענת הנתבעת שמדובר בביטוח חסר כאמור בהתאם לסעיף 60 לחוק חוזה ביטוח - 1981.
7. טוענת הנתבעת בניגוד לנטען בכתב התביעה ובהתאם לתנאי הפוליסה, כי פיצוי בערכי כינון מותנה ברכישה מחדש של הרכוש.

תצהירים מטעם הצדדים:

תצהיר מטעם התובעים:

1. מיכל אברהם, בשם התובעים: התובעים מצהירים כי בשנת 2007 בחידושם את הפוליסה, לא נתקבלה הפוליסה החדשה ולכן לא ידעו כי "אינה שווה דבר" ומרבית הרכוש אינו מבוטח כלל. הפוליסה נתקבלה רק לאחר קרות האירוע ולאחר שביקשו הדבר מפורשות. לעניין ציוד המחשבים, מצהירים התובעים כי מדובר בציוד המשמש בעיקר את שאר המשפחה ומשכך אין להחריגו מהטעם של ציוד לעסק או משרדי.
2. התובעים מצהירים השימוש בציוד המחשבים לרבות עיסוקם. התובעים נסמכו על הסוכנת ביטוח וערכו אותו בתו"ל בידיעה שבמקרה של התרחשות מעין זו תהא הפוליסה אפקטיבית.

תצהיר מטעם הנתבעת:

1. המצהירה מטעם הנתבעת, אורלי אופטובסקי (להלן" אורלי"), סוכנת ביטוח מטעם הנתבעת. אורלי טוענת כי התובע פנה אליה כדי לבטח דירתו. בנוסף, מאותה התקשרות ועד קרות האירוע חידשה כמדי שנה פוליסת הדירה ואף שלחה הפוליסה המתחדשת לביתם. אורלי טוענת כי במספר הזדמנויות פנתה אל התובע כדי שיעדכן שווי הטובין שברשותו. כמו כן, הודע לתובע כי הפוליסה אינה כוללת כיסוי למשרד אותו מנהל התובע בביתו. בשל כך, פנה התובע לאורלי כדי לכסות גם ציוד המשרד. ואולם, התובע החליט לבטלו בשל היעדר מיגון מתאים שנדרש ע"י השמאי. אורלי טוענת כי לא נשמע התובע לדבריה ולא הרחיב הפוליסה והציוד המשרדי כפי שיעצה לו.
2. אורלי טוענת כי כעת מנסים התובעים "לשרבב" לתביעתם זו גם הפריטים הנוגעים לעסקו של התובע: מחשב MAC מחשב PC מקלדת למחשב, מצלמת אינטרנט, מסך דק APPLE.. לראיה, התובע מודה בכך שמדובר בציוד משרדי. אורלי טוענת כי הכיצד טוענים התובעים לשיפוי בגין ציוד זה, שעה שביקשו להרחיב הפוליסה בגין ציוד זה.
3. אורלי טוענת כי לפי חוות דעת שמאי עולה בנוסף כי בנוסף לנושא הציוד המשרדי, התובעים דרשו סכומי כסף העולים על הסכומים המגיעים להם כתוצאה מביטוח חסר בשל שווי התכולה המוצהר, תקרת כיסוי לתכשיטים וכסף מזומן, ערכי כינון. אורלי טוענת כי לפנים משורת הדין, ביולי 2006 ניסתה לשפותם בסכום נוסף כתוצאה מהאירוע והנזק.
4. עו"ד ראובן אוחנה, נשאל בחקירתו באם ידוע לו שהפוליסה נמסרה לתובעים. אלמלא ציין בתצהירו שאכן הפוליסה נמסרה לידי התובעים. מנגד בחקירתו ציין שאינו יודע באם הפוליסה נמסרה לשנת האירוע אכן נמסרה לידי התובעים.

המסגרת המשפטית:

1. הכלל הבסיסי לעניין נטלי ההוכחה בתביעות ביטוח מורה כי נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הביטוח מוטל על מבוטח, בעוד שעל המבטח, הטוען לפטור מאחריות, הנטל להוכיח קיומו של סייג לחבות. כלל יסוד זה בא לידי ביטוי בדבריו של בית המשפט בעניין חניפס נ' סהר: "הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לנזקי ביטוח רכוש הוא , שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח התרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג.
2. כיצד על המבוטח להוכיח את שיעור הנזק? דרך המלך היא באמצעות הגשת חוות דעת של שמאי או של מומחה מתאים אחר. עם זאת, אין מניעה להוכיח את הנזק באמצעות ראיות אחרות, ובלבד ששיעור הנזק עולה באופן ברור מתוך חומר הראיות ה"גולמי כי במקרה שבו הנזק הנתבע הוא קטן , יש מקום להקל על המבוטח.
3. סוגיית ביטוח חסר (תת ביטוח) מוסדרת בסעיף 60 לחוק חוזה הביטוח הקובע בזו הלשון: "היה בשעת כריתת החוזה סכום הביטוח פחות משוויו של הנכס המבוטח, תפחת חבות המבטח בשיעור יחסי שהוא כיחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס בשעת כריתת החוזה".
4. כמו"כ כב' הנשיא שמגר מבסס טענתו על סעיף 2 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981: פוליסה [תיקון: תשמ"ד]

(א) נכרת חוזה ביטוח, על המבטח למסור למבוטח מסמך חתום בידי המבטח המפרט את זכויות הצדדים וחיוביהם (להלן - פוליסה), זולת אם נהוג באותו סוג ביטוח שלא להוציא פוליסה.

(ב) כל עוד לא נמסרה הפוליסה לידי המבוטח יראו כמוסכמים בין הצדדים את התנאים הנהוגים באותו סוג ביטוח אצל אותו מבטח, כפי שהוגשו למפקח על הביטוח לפי סעיף 16 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981, או כפי שהוגשו או שהותרו, לפי העניין, לפי סעיף 40 לחוק האמור, זולת אם הוסכם בין הצדדים על סטייה מאותם תנאים".

1. עקרון השיפוי מצוי בסעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981(להלן: חוק חוזה הביטוח), שם נקבע:
2. בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק.
3. הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו.
4.  בסעיף 56 לחוק חוזה הביטוח נקבע היקף החבות:

"(א) חובת השיפוי של המבטח תהיה כשיעור הנזק שנגרם ובלבד שלא תעלה על הסכום שנתחייב בו בחוזה (להלן - סכום הביטוח)

1. תגמולי הביטוח יחושבו באופן שיביאו את המוטב ככל האפשר למצב שהיה נמצא בו אילולא קרה מקרה הביטוח.
2. הסכימו הצדדים מראש על שיעור השיפוי, יהיו תגמולי הביטוח כמוסכם, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם.
3. בסעיף 64 לחוק חוזה הביטוח נקבע, כי הוראות הסעיפים דלעיל הן קוגנטיות וכי "אין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב".
4. "עקרון השיפוי הוא מעקרונות היסוד של ביטוח הנזקים. לפי עקרון זה, זכאי המבוטח הסובל מנזק או מאובדן לשיפוי עבור ההפסד שנגרם לו בפועל. הביטוח, על פי רעיון השיפוי נועד להשיב את המבוטח למצב בו היה לפני שאירע מקרה הביטוח"(י' אליאס דיני ביטוח, (בורסי, תשס"ב)85).
5. סוגיית חישוב תגמולי ביטוח בערכי שיפוי או בערכי כינון נדונה בהרחבה בפסק דינו של כב' השופט ר.חדיד בת"א 6124/02 (שלום חיפה) כלף מחמוד נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (מיום 23/11/2006) (להלן: "פרשת כלף מחמוד") ושם קבע כב' השופט חדיד: חישוב תגמולי ביטוח בערכי שיפוי מבוסס על הרעיון, לפיו, המבוטח זכאי להחזרת המצב לקדמותו באמצעות שיפוי הנזק שנגרם לו בפועל בעקבות האירוע המבוטח. כלל זה בא לידי ביטוי בסעיף 55(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ''א-1981, לפיו נקבע ''בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזוק'' (לעניין זה ר' ע''א 196/88 כלל חברה לביטח בע''מ נ. הפועלים ליסיניג בע''מ, פ''ד מו(1) 756, 766, ע''א 17/82 מגדל בנין חברה לביטוח בע''מ נ. יקב הגליל פ''ד מ(1) 428). מנגד, המבטח והמבוטח רשאים להסכים על שיטת חישוב אחרת של תגמולי הביטוח ולעניין זה ידועה שיטת הכינון. כינון נזקי המבוטח נועד להטיב עמו, שכן, כנגד תשלום פרמיה בסכום גבוה יותר, הוא זכאי לכונן את הרכוש שניזוק על פי ערכו החדש במועד הכינון ולא על פי מצבו הממשי עובר לאירוע, דהיינו ללא הפחתת בלאי וכדומה (ר' ע''א 191/80 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע''מ נ. מלון דבורה בע''מ פ''ד לה(4) 714).
6. מכוח עקרון השיפוי נוצרו שתי שיטות שיפוי שונות:

האחת קימום - "שיפוי בדרך של השבת מצבו של המבוטח לקדמותו, ועל כן תיקון הנכס (קימום) כפוף להפחתות בגין בלאי ופחת. שיפוי המבוטח בדרך של קימום הינה נדירה ביותר..." (י' אליאס).

האחרת - כינון - "תמורת דמי ביטוח מרובים מהרגיל מכונן המבוטח את הרכוש שניזוק לא על פי מצבו הממשי ועל פי מצבו עובר לאירוע, אלא על פי ערך חדש, כלומר על פי המחיר בעת הכינון ללא הפחתת בלאי וכדומה. המבוטח עשוי, אפוא, לשפר את מצבו על ידי הכינון בהשוואה למצב שהיה בו ערב הנזק. שיטת שיפוי זו, המוחלת בימינו בעיקר בביטוחי רכוש של בתי עסק שונים, מושתתת על ההנחה כי בקבלת ערכו הממשי של הנכס יקשה על המבוטח לשקם את פעילות הייצור, שכן יהיה עליו להוסיף כספים מכיסו על מנת לרכוש נכס חדש מסוגו של הנכס שאבד. יש לציין בהקשר זה, כי במקרים רבים אף לא עומדת בפני המבוטח כל ברירה לבד מרכישת נכס חדש כאמור, וזאת בשל היעדרו של שוק רלווונטי למכירת נכסים משומשים מאותו סוג של הנכס שאבד" (י' אליאס שם 100-99; ראו גם ע"א 191/80 הפניקס הישראלי נ' מלון דבורה פ"ד לה(4)714).

1. ערך כינון :- המבטח יפצה את המבוטח בקרות מקרה הביטוח לדירה או לתכולה לפי ערך כינון. לעניין זה, "כינון" – הקמה מחדש, תיקון או החלפה ברכוש חדש מאותו סוג ואיכות של הרכוש שאבד או ניזוק. תשלום תגמולי ביטוח לפי ערך כינון כפוף לביצוע הכינון "תוך זמן סביר לאחר קרות האבדן או הנזק, ובכל מקרה יש להשלימו לגבי מבנה הדירה תוך שישה חודשים מתאריך קרות מקרה הביטוח".
2. יתרה מכך, מטרתן של התקנות בדבר תנאים שבחוזה ביטוח היא "להגן על ציבור המבוטחים מעל ומעבר להגנה, המוענקת להם במסגרת חוק חוזה הביטוח עצמו". (דיני ביטוח, דוד מ' ששון הוצאת שוקן 1988 עמ' 70). בהתאם למגמה הנ''ל נקבע בע''א 1845/90 סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) לעניין פרשנות דיני הביטוח, כי: "תחושת הצדק הבסיסית היא, כי כל מקרה של ספק צריך להתפרש לטובת המבוטח ולא להיפך. תחושה זו מעוגנת לא רק בשיקולים האמורים לעיל, אלא גם בעובדה שנזק המוטל על הפרט נושא בו הפרט, והפרט בלבד. תגמולי ביטוח שהמבוטח לא זכה בהם על אף זכאותו להם, הם נזק לעניינו. להבדיל, חברת הביטוח מפזרת את נזקיה, ובכלל זה תגמולי ביטוח ששולמו כביכול שלא כדין ושלא חושבו, על כלל לקוחותיה באופן שהנזק לכל פרט ופרט איננו גדול. פיזור נזק, שלא ברור על מי לשאת בו, על קבוצה גדולה של משתתפים, מתיישבת עם אינטואיציות בסיסיות של צדק יותר מאשר עם הטלתו על אדם בודד".

ביטוח חסר;

1. עפ"י החומר המצוי בתיק לא קיים ספק שהתובעים לא עדכנו את שווי התכולה וביטחו את התכולה בחסר וזאת מאחר והתובעים עצמם מסתמכים על חוות דעת השמאי המעריכה את שווי התכולה ב 80,000 ₪.. ראשית התובעים עודכנו במכתבי סוכנת הביטוח שעליהם לעדכן האם חל שינוי בשווי התכולה, שנית התובע בעצמו העיד כי ידע כי שווי התכולה עולה על שווי הביטוח אך סבר לתומו כי אין לכך כל משמעות שכן בקרות מקרה הביטוח יקבל את הסך של 50,000 ₪ , דבר שיספק אותו. שלישית התובע בעצמו העיד שרכש מוצרים חדשים לאחר ביצוע הביטוח .
2. טינתם של התובעים כי סוכנת הביטוח לא הסבירה להם על ביטוח חסר דינה להידחות שכן הדבר מופיע הן בפוליסה באותיות מובלטות והן מעוגן בהוראות חוק הביטוח ואי ידיעת החוק או אי קראית החוזה אינה מאפשרת לתובעים להשתחרר מהחוזה.
3. לאמור, סעיף 60 לחוק חוזה הביטוח קובע, כי כאשר סכום הביטוח בשעת כריתת החוזה נמוך משוויו של הנכס המבוטח, פוחת מאליו שיעור תגמולי הביטוח שבו חייב המבטח, לפי היחס שבין סכום הביטוח לבין שווי הנכס בעת כריתת החוזה.
4. באשר למועד הקובע לעניין קיומו של ביטוח חסר, סעיף 60 לחוק קובע את שעת כריתת החוזה כמועד הרלבנטי להערכת שווי הנכס לצורך קביעת קיומו או היעדרו של ביטוח החסר (ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה) עמ' 1245).
5. בספרו של המלומד ירון אליאס נדונה השאלה, מהן החובות החלות על מבטח המבקש להסתמך על קיומו של ביטוח חסר (שם בעמ' 1253- 1260) – ובתשובה נקבע, כי "עמדת הפסיקה, לעומת זאת, אינה חד – משמעית. עד לאחרונה מיאנו בתי המשפט להטיל על המבטחים חובת גילוי ביחס לאפשרות קיומו של ביטוח חסר וביחס לסיכונים הכרוכים בכך (ר' למשל ת"א (מחוזי ת"א) 2590/89 בנדרי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פדאור) (1993) : "אם תאמר שעל הנתבעת היה להעמיד את התובע על המשמעות של ביטוח חסר בפוליסת הביטוח, הרי אף דין טענה זו להידחות. ראשית, התניה שבפוליסה משקפת את האמור בסעיף 60 לחוק חוזה הביטוח. שנית, איני סבור שחובתו של מבטח ליתן למבוטח עסקי הרצאה שתבהיר לו את תכנה של פוליסת הביטוח ואת משמעויותיה לאור הוראות הדין". עם זאת, בשנים האחרונות מסתמנת בפסיקה מגמה חדשה המצדדת בהגבלת זכאותו של המבטח להסתמך על ביטוח חסר. מגמה זו נסמכת, בין היתר, על עקרונות של תום לב ושל גילוי טרום חוזי (ר' ת"א (שלום, פ"ת) 1270/07 בורג נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו) (2007) וכן ת"א (שלום י-ם) 21669/00 פעמית קרטון ואריזות בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (נבו) (2006) שם קבע בית המשפט, כי הימנעות מלהפנות את תשומת לב המבוטח לערוך סקר עדכני לגבי שווי הרכוש מהווה חוסר תום לב בקיום החוזה.
6. המלומד ירון אליאס סבור, כי ראוי להטיל על המבטח חובה לוודא כי המבוטח מודע לאפשרות קיומו של ביטוח חסר ולתוצאות הנובעות ממנו, וזאת לפחות ככל שמדובר בסוגי ביטוח החשופים באופן מיוחד להיווצרות מצבים של ביטוח חסר, כגון ביטוח דירות ותכולתן וביטוח בתי עסק ובהקשר זה אין די בהבלטת תנית ביטוח החסר בפוליסה.
7. חובה נוספת העשויה לחול, לשיטתו של המלומד ירון אליאס הינה, החובה לבצע הערכת שווי של הרכוש המבוטח לפני כריתת חוזה הביטוח, שכן הערכה כזו עשויה למנוע מראש את חלקיות הביטוח, לפחות בכל אותם מקרים שבהם ביטוח החסר התגבש כבר בשעת הכריתה.
8. מקובלת עליי ההנחה, לפיה עקרון ההגינות מחייב את המבטח לשום בעצמו את שווי של הרכוש המבוטח בטרם כריתת חוזה הביטוח, אכן מטבע הדברים מעמידים את המבוטח בחזקת מי שאין לו את הכלים והידע המספיק לבצע שומה מדויקת לנכס אותו מבקש לבטח והטלת חובה שכזו על המבוטח פוגעת בעקרון השיפוי ועיקרון פיזור הנזק (שם 1256). זאת ועוד, מן הראוי לחייב את המבטחת לוודא כי המבוטח מודע לאפשרות קיומו של ביטוח חסר וזאת כתנאי להסתמכותה על הטענה, הדברים ייאמרו ביתר שאת באותם מקרים בהם הביטוח נרכש באמצעות הטלפון שאז חובת הזהירות המוטלת על המבטח הינה מוגברת.
9. מן הכלל אל הפרט, בנסיבות העניין כאשר הסוכנת עמדה במכתבה על חשיבות עידכון סכום התכולה ולאור עדות התובע כי ידע על אי ההתאמה אך סבר כי אין לזה משמעות ועדות הנתבעת שממנה משתמעת כי לא ידע על ביטוח חסר כי לא ראה את הפוליסה אני קובע כי היה ביטוח חסר ועל כן אני מקבל את טענות הנתבעת בעניין זה .

השאלה שבמחלוקת בגין המחשב:

1. נטען על ידי הנתבעת כי המחשבים שנגנבו אינן מכוסים על ידי הפוליסה, כיוון שהתובע היה משתמש בהם בגין עסקו הפרטי, והפוליסה אינה חלה עליהן. התובע ביקש לדחות טענה זו, כיוון שהמחשב הנייד הוחזק על ידו דרך קבע ושימש אותו לעסק וגם לשימושיו הפרטיים. ועוד, שאר המחשבים שימשו התובעים והילד שלהם.
2. מחוות דעת השמאי עולה כי המחשבים שימשו באופן מובהק לעסקו של התובע ולכן הם מוחרגים בפוליסה . השמאי הסתמך על סוג המחשב מסוג מקינטוש שהינו אופייני לעסק ולא למשחק ילדים . חוות דעת השמאי לא נסתרה בעניין זה .
3. יתרה מכך התובע העיד כי לא הביא אישור מרו"ח מאחר וניכה פחת על המחשבים ולכן הם כבר לא חלק מציוד העסק.
4. זאת ועוד סוכנת הביטוח הזהירה את התובע כי המחשבים אינם מכוסים בפוליסה והתובע ביקש לבטח את המחשבים בפוליסה משרדית ולאחר מכן ביקש לבטל את הפוליסה המשרדית.
5. העבודה שהילד עושה שימוש במחשבים אינה הופכת את המחשבים לציוד ביתי.
6. לאור המסקנה שאליה הגעתי, לפיה אין כיסוי ביטוחי בגין גניבת המחשבים. והתובעים לא הרימו את הנטל שאכן לא מדובר בציוד משרדי.

אי מסירת הפוליסה למבוטח:

1. לטענת התובע הנתבעת הפרה חובתה להמציא לתובע את תנאי הביטוח בדבר כיסוי הפוליסה וסייגיה, ומשכך היא אינה רשאית עתה להסתמך על ההחרגות בשלב שלאחר אירוע התאונה.
2. אין חולק, כי מידי שנה קיבלו התובעים מהנתבעת את הפוליסה אלא שהתובע טוען, כי בשנה בו התרחש האירוע לא קיבל לידיו את הפוליסה.
3. הכלל הוא שמבטח שלא המציא את הפוליסה אינו יכול להסתמך על הסייגים אינו כלל גורף וישנם חריגים המוכרים על פי הפסיקה .
4. טענת התובעים היא טענה כבושה שהועלתה לראשונה למעלה משנתיים לאחר האירוע ולא נתנו כל הסבר בחקירתם הנגדית מדוע לא פנו לסוכנת הביטוח לקבל את הפוליסה .
5. יתרה מכך , מדובר בביטוח שחודש וכל שנה נשלחה הפוליסה לביתם וכל הסייגים לעניין ביטוח חסר או מלאי עסקי לא השתנו ועל כן אין לקבל את הסייגים בעניין זה .
6. לפיכך אייני מקבל את טענת התובעים כי לא קיבלו את הפוליסה וכתוצאה מכך כל הסייגים מבוטלים.

פיצוי בגין התכשיטים:

1. עלפי הפוליסה התגמולים מוגבלים ל 10% מסכום הפוליסה לפיכך הנתבעת פיצתה על פי הפוליסה. יחד עם זאת על סמך מכתבה של סוכנת הנסיעות כי הפוליסה כוללת פיצוי מכסימלי של 9,900 ₪ ולאור עדותם של התובעים כי נגנבו תכשיטים בשווי 9,500 ₪ , אני נותן אמון בעדותם ומורה לנתבעת לשלם את ההפרש בין 9,500 ₪ לסכום ששולם בפועל בסך 5,145 ₪ בסך 4,355 ₪.
2. לאור הנאמר לעיל, על הנתבעת לפצות את התובעים בגין גניבת התכשיטים בסך של 4,355 ₪.

פיצוי בגין כסף מזומן:

1. סבור אני שהשמאי נתן הסבר מפורט ביחס לכסף המזומן שנגנב. לכן הפיצוי שהתקבל לידי התובעים הינו בהתאם לתנאי הפוליסה, הרי חוות דעת נגדית לא הוגשה.
2. הרי בהתאם לפוליסה התקנית "בהנחה ואין רישום מפורש בגין סכומי ביטוח מיוחדים, יהיו תגמולי הביטוח בעד אובדן או נזק מוגבלים לגבי כל אחד מהם כגון כסף מזומן עד 0.5% מסכום ביטוח התכולה.
3. כאמור, ולפי חוות דעת השמאי אשר בה נתן הסבר מפורט בגין חישוב הפיצוי. לכן התובעים פוצו בסך של 257 ₪, מעבר לכך חוות דעת נגדית אל הוגשה על ידי התובעים.
4. לאור האמור , ראש הנזק בגין גניבת המזומן נדחה.

ערכי כינון ושיפוי:

1. תשלום פיצוי לפי ערך כינון בשל מקרה ביטוח מותנה בהקמה מחדש בידי המבוטח או תיקון או החלפה של הרכוש שאבד או ניזוק וזאת ללא שינויים באיכות ובסוג הרכוש בהשוואה לרכוש שאבד או ניזוק, לא הוקם מחדש, תוקן או הוחלף הרכוש שאבד או ניזוק, יהיה הפיצוי בעדו לפי ערך שיפוי.
2. כאמור רכישת ציוד חדש בסמוך לאירוע הוא תנאי לקבל ערכי כינון. מאחר ולא הוכח באמצעות חשבוניות שנרכש ציוד חדש למעט המצלמה שבגינה פוצו התובעים לא מצאתי להיעתר לראש נזק זה.

סוף דבר:

1. לאחר שעיינתי בעיקרי הטיעון ובכל המסמכים, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבור כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
2. לאור זאת, הנתבעת תפצה את התובעים בסך של 4,355 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל . הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
3. בנסיבות העניין כאשר התביעה התקבלה בחלקה הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בהעדר הצדדים.