1. התובעים הגישו תביעה זו בהמרצת פתיחה, בה ביקשו סעד הצהרתי על זכותם לקבל תמורה בעבור מקרקעין. הנתבעת בכתב הגנתה ציינה שורה של טענות מקדמיות וביקשה לדון בהן טרם ההכרעה בתביעה לגופה.
2. ביום 20.9.12 הורה בית המשפט לתובעים להגיב לטענות המקדמיות עד יום 17.10.12, ובעיקרן לטענה כי היה מקום להגיש את התביעה כתביעה כספית ולהשלים את האגרה כנדרש. לבקשת התובעים, בהחלטה מיום 28.10.12 הוארך המועד לתגובת התובעים עד ליום 19.11.12. עד היום לא הוגשה כל תגובה מצד התובעים. בהעדר תגובה כאמור, אף לאחר שניתנה לתובעים הארכת מועד לבקשתם, ייתן בית המשפט את הכרעתו ללא עמדת התובעים.
3. על מנת לעמוד על טיבן של הטענות, יש לבחון את השתלשלות ההליכים בתיק זה.
   תחילה הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת ה"פ 4093/09.
   אף במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי בב"ש, העלתה הנתבעת, המשיבה שם, שורה של טענות מקדמיות.
   בהחלטה של כב' השופט אריאל ואגו מיום 3.3.10 (להלן: "ההחלטה"), נקבע כי מדובר למעשה בתביעה כספית, על יסוד קריטריונים מוגדרים וערכים כספיים לפיצוי בגין פינוי מקרקעין על פי החלטה 1028 של הנתבעת, אם יוכח כי מתקיימים כל התנאים הנדרשים לתחולתה של החלטה זו.
   כך מציין כב' השופט ואגו בהחלטה:
   "... המבקשים חייבים לשום ולהעריך את השווי הכספי של העניין, ואת היקף הסכומים שלשיטתם עשויים להשתלם להם אם וכאשר יוצהר כבקשתם, ובעקבות זה יתנהל מו"מ או שתוגש תביעה כספית על פי הקריטריונים של החלטה 1028... ....על פני הדברים נראה לי שהסכום הרלוונטי לא יעלה על 2.5 מיליון ₪ ויהיה צורך בהעברת ההליך לבית משפט השלום... ....לסיכום, מדובר בבקשה לסעד הצהרתי שניתן לשום אותו, ולו במקורב, בכסף, ולכן חובה על המבקשים ליתן פירוט בדבר אותו שווי כספי ולהגדירו...".
4. בהתאם להחלטה זו ולאחר שנתברר כי הסכום הנתבע הינו בסמכות בית משפט שלום, החליט כב' השופט ואגו ביום 22.3.10 על העברת התביעה לבית משפט השלום.
5. עם העברת התביעה, בהחלטה של כב' השופט פרסקי מיום 23.5.10, הוא תהה אם הדרך הדיונית בה נקטו המבקשים, על ידי הגשת תובענה בהמרצת פתיחה לסעד הצהרתי, היא דרך ראויה.
   בהמשך לכך, בהחלטה מיום 20.7.10, החליט כב' השופט פרסקי כי התובענה תהפוך לתביעה בסדר דין רגיל, התובעים יגישו כתב תביעה בהתאם בתוך 30 יום וככל שיש צורך בהשלמת אגרה ידאגו לכך.
6. למרות ההחלטות דלעיל של כב' השופט ואגו בבית המשפט המחוזי ושל כב' השופט פרסקי בבית משפט השלום, כתב התביעה המתוקן שהוגש עדיין מציין סעד הצהרתי יחיד של: "הצהרה על זכותם של התובעים לקבל תמורות בעבור מקרקעין".
   בקליפת אגוז, כעולה מכתב התביעה, טוענים התובעים כי אביהם רכש בשנת 1946 חלקת קרקע בשטח של 150 דונם באיזור אלערקיב. נטען כי ביום 10.8.71 הגיש אביהם של התובעים תזכיר תביעה באשר למקרקעין לממונה על רישום מקרקעין. לאחר מכן נעשו פניות נוספות. לפיכך, לפי הטענה, זכאים התובעים, בהתאם להחלטה 1028 של המינהל, שיערך עימם משא ומתן באשר לפיצויים בגין פינוי הקרקע.
7. הנתבעת בכתב הגנתה מפרטת שורה של טענות מקדמיות.
   ראשית, נטען כי המרצת פתיחה בתביעה לסעד הצהרתי איננה הליך ראוי בנסיבות העניין. הנתבעת מדגישה כי יש בהתנהלות התובעים התעלמות מהנחיות מפורשות של כב' השופט ואגו וכב' השופט פרסקי בהחלטותיהם דלעיל, וכי בהחלטות אלה היה על התובעים לכמת את תביעתם, להגישה כתביעה כספית שניתן לשום אותה, ואף לשלם אגרה בהתאם לגובה התביעה.
   שנית, נטען כי התביעה איננה מגלה עילה משפטית, משום שאבי התובעים לא הגיש כל תזכיר תביעה. עוד יצוין כי התובענה נעדרת תיאור מדויק של מקום המקרקעין כמתחייב בתקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי.
   שלישית, נטען כי הזכות הלכאורית עליה מצביעים התובעים התיישנה זה מכבר, ואילו טענת התיישנות במקרקעין הינה רק טענת הגנה ולא עילת תביעה.
   רביעית, נטען כי מדובר בבקשה לסעד מן היושר, ובנסיבות אלה לנוכח התנהלות התובעים, יש לדחות את העתירה על הסף.
8. כפי שציינתי בהחלטתי הראשונה מיום 20.9.12, הטענה המרכזית בה ניתן לדון כטענה מקדמית הינה הטענה בדבר אופן הגשת התביעה, כתביעה לסעד הצהרתי גרידא.
   כפי שציין גם כב' השופט ואגו, טענות אחרות של הנתבעת דורשות בירור עובדתי, בעיקר נוכח המחלוקת העובדתית שבין הצדדים, אם אכן הוגש תזכיר תביעה על ידי אבי התובעים, או שלא הוגש תזכיר כזה. לנוכח העובדה שקיימת מחלוקת עובדתית בסוגיה זו, לא ניתן לדון בטענות האחרות כטענות מקדמיות.
9. באשר לאופן הגשת כתב התביעה המתוקן, מקובלת עלי עמדת הנתבעת.
   סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבוא בית המשפט לשקול אם להעניק סעד הצהרתי עליו לבחון, בין היתר, אם יכול היה המבקש לעתור לסעד אופרטיבי. תשובה חיובית לשאלה זו, משמעה כי הסעד שהתבקש הוא סעד חלקי בלבד ובית המשפט לא ייטה בדרך כלל לתיתו (ע"א 4076/00 ניצחון ציפורה נ' מירם זמבורסקי, פסקי דין נו (3) 41, (2002)).
   כך למשל, כאשר נתבקש סעד הצהרתי של הצהרה על הזכות להשבת כספים נוכח ביטול חוזה, דחה בית המשפט העליון את הניסיון להגיש תביעה לסעד כזה בדרך של המרצת פתיחה (רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנאות נ' ביריאן (2012)).
   על מנת שבית המשפט ידון בתובענה לקבלת סעד הצהרתי, על מבקש הסעד להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי בכך שיינתן סעד כאמור. כן עליו להראות, כי הגשת תביעה לסעד ממשי אינה יעילה או אינה אפשרית. בית המשפט לא ידון בסעד הצהרתי, במקרים בהם צפוי התובע להגיש הליך נוסף, במסגרתו יתבע את הסעד במלואו (ר' רע"א 3889/09 יתרן תקשורת בע"מ נ' דן רפאלי, (2009) והפסיקה המאוזכרת שם).
   בית המשפט העליון דן לאחרונה בסוגיה זו, בפרשת אורים (רע"א 3027/07) רשות השידור נ' קיבוץ אורים ואח' (2009), להלן: "פרשת אורים"). באותו עניין מדובר היה בטענת קיזוז של חוב שהתיישן ולכן לא היו יכולים התובעים להגיש תביעה כספית, והם ביקשו סעד הצהרתי לגבי זכותם לקזז את החוב. למרות זאת נקבע, כי אין מקום להגשת תביעה לסעד הצהרתי, אם ניתן לכמת אותו לסכום קצוב וידוע. כב' השופט, כתוארו אז, גרוניס, קבע כי רק אם לא ניתן לתבוע סעד מהותי קונקרטי, יאפשר בית המשפט תביעה לסעד הצהרתי. מקום שבו הצהרה עקרונית לא תביא לסיום ההליכים ויהיה צורך בתביעה נוספת לשם קביעת סכומי החיוב – שומה על התובע לנקוב במסגרת תביעתו בסכום המגיע לו לגרסתו ולפרט את דרך חישובו. באותו עניין הותיר בית המשפט העליון את סוגית האגרה בצריך עיון וקבע כי היא תידון בבית המשפט המחוזי.
   בית המשפט המחוזי בהחלטה בה"פ (מח' ב"ש) 8046/06 אורים ואח' נ' רשות השידור, מיום 8.10.10, קבע כי לאחר שהסכום הרלוונטי המשוער כומת ע"פ הוראת בית המשפט העליון, הרי שיש לשלם בגינו אגרה בהתאם לאגרה הנגבית בתביעה כספית על פי תקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז – 2007.
   בית המשפט העליון אישר החלטה זו, באשר לאגרה האמורה להשתלם בתביעה לסעד הצהרתי שניתן לכמתו (רע"א 8353/10 קיבוץ אורים ואח' נ' רשות השידור (2011)).
10. בענייננו מקל וחומר. בפרשת אורים, לא ניתן היה בכלל להגיש תביעה כספית, כיוון שכאמור לעיל מדובר היה בטענת קיזוז שהתיישנה. בענייננו, התובעים טוענים כי הם זכאים לפיצוי כספי ע"פ החלטה 1028 של הנתבעת. כב' השופט ואגו בהחלטתו מיום 3.3.10 קבע כי ניתן לשום פיצוי זה, גם אם על ידי אומדן (ר' ההחלטה של כב' השופט ואגו מיום 3.3.10 ע' 2 ש' 19-23). מסיבה זו הועברה התביעה לבית משפט השלום.
    
    
    יצויין כי כב' השופט ואגו איננו מכריע בסוגיית האגרה, אולם נראה כי עניין האגרה בתביעה מעין זו הוכרע בפרשת אורים כמתואר לעיל.
    מכאן שיש לכמת את התביעה ולהגישה כתביעה כספית, על כל המשתמע מכך.
11. נוכח האמור לעיל, בהתאם להנחייתו של כב' השופט ואגו בהחלטה, ועל פי הוראת הפסיקה העניפה דלעיל, אני מורה לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן, בו תוגש תביעתם כתביעה לסעד כספי בה יכומת, גם אם על דרך של הערכה, גובה הפיצוי שהם טוענים שהם זכאים לו בהתאם להחלטה 1028.
    עוד אני קובע כי על התובעים לשלם אגרה כאגרה בגין תביעה כספית ע"פ כימות תביעתם.
12. כתב תביעה מתוקן יוגש עד ליום 22.1.13.
    התובעים ישלימו הפרשי אגרה ככל הנדרש.
    הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן על פי המועדים הקבועים בתקנות.
    ככל שלא יוגש כתב תביעה מתוקן עד למועד הנ"ל תמחק התביעה מחוסר מעש.
13. כיוון שהנתבעת לא הגישה בקשה נפרדת, אלא ציינה טענותיה בכתב ההגנה, התובעים לא הגיבו כך שלא היה צורך בתשובה - לא יינתן צו להוצאות.

המזכירות תעביר את ההחלטה שהקדם לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ג, 09 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.