1. זוהי בקשת רשות להתגונן, כנגד תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע כנגד הנתבע על סך של 90,718 ₪ ביום 4.5.10.

2. כעולה מכתב התביעה, ביום 23.6.05 חתם הנתבע על בקשה לפתיחת חשבון ותנאים כללים לניהול חשבון מס' 404721 אצל התובע, חשבון שיתרת החובה עמדה על סך של 52,798.78 ₪ נכון ליום 12.4.10.

3. בנוסף, קיבל הנתבע הלוואה על סך 50,000 ₪ ביום 24.9.08 שהיתרה הבלתי מסולקת בהלוואה, נכון ליום 12.4.10 הינה בסך 37,919.06 (להלן: "ההלוואה").

4. לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים:

א. דף ראשון של הסכם "התנאים בחשבון עו"ש" ודף אחרון עליו חתימות הצדדים.

ב. דף תמצית חשבון זמנית נכון ליום 12.4.10.

ג. דף תמצית כוללת תנועות לחשבון ההלוואה נכון ליום 12.4.10.

ד. מסמך מיום 7.4.10 הנושא את הכותרת "אישור בדבר שיעור ריבית".

ה. מסמך מיום 7.4.10 הנושא את הכותרת "אישור דף חשבון"

ו. מכתב דרישה לפרעון חוב מיום 25.2.10, הממוען לנתבע מב"כ התובע.

ז. מסמך שאילתה למשרד הפנים על פי מס' ת.ז של הנתבע.

5. טענות המבקש :

א. התובע לא המציא לנתבע, חרף דרישות חוזרות ונשנות, את כל המסמכים שדרש לעיונו ובשל כך נפגמה הגנתו והיא מבוססת על מסמכים חלקיים בלבד שהועברו אליו.

ב. הנתבע מכחיש כי קיבל את ההלוואה. לטענתו, כספי ההלוואה לא התקבלו על ידו אישית והם הועברו ללא ידיעתו והסכמתו לחשבון חברה שהנתבע היה בעל מניות בה ומנהל. הנתבע מכחיש שקיבל פירוט של הפיגורים בהלוואה ודרישה לפרוע את הפיגורים, למעט מכתב הדרישה שצורף לכתב התביעה. בהמשך הבקשה טען המבקש, כי ההלוואה לא התבקשה על ידו אלא על ידי חברה והתובע הזרים את כספי ההלוואה לחשבון נשוא התביעה ללא ידיעתו ו/או הסכמתו.

ג. המבקש ניהל שני חשבונות נוספים, האחד, על שם חברת "עיד שירותי בטיחות בע"מ" והשני על שם חברת "ע.ש.ר שירותי רכב בע"מ" אצל התובע, הנתבע בעל מניות ומנהל בכל אחת מהחברות. המבקש טוען כי פקידי הבנק מילאו טפסים ומסמכים וחתמו עליהם לצורך העברה כספים לפיקדונות או חסכונות בחשבון נשוא התביעה ובחשבונות החברה.

ד. בנוסף, בפי המבקש טענות נוספות המתייחסות לפעולות ספציפיות בחשבון נשוא התביעה, כמו גם בפעולות ספציפיות בחשבונות החברות לעיל.

ה. המבקש צירף לבקשה חוות דעת חלקית של מומחה המתייחסת לחשבון נשוא התביעה כמו גם לחשבונות החברות, באשר לניהול החשבונות.

בפתח חוות הדעת קבע המומחה כי "אין באפשרותי להגיש חוות דעת מקצועי בעניין ניהול חשבונות הלקוח הנ"ל וזאת משום חוסר מסמכים רבים שהבנק מסרב למסור לי!!!".

לטענת המומחה, כך על פי חוות הדעת, המבקש מסר לו ביום 23.6.01, 301 עמודים שהיו בהם חלק קטן של מסמכים חיוניים לצורך הכנת חוות דעת מקצועית בענייני בנקאות, לטענת המומחה: "מה שהיה בחבילה היו כ-250 עמודי תנועות בשלושת החשבונות הנ"ל , ועוד כ-51 מסמכים חלקים של הסכמי אשראי לתקופת פתיחת החשבון בלבד, הודעות על הפסקת מתן אשראי, והודעות לערב. לא קיבלתי שיעורי ריבית של כול חשבון בנפרד אלא, דף אחד של ריבית פיגורים בהלוואה. קיבלתי דף אובליגו אחת בלבד השייך לחשבון הפרטי של הלקוח".

על אף האמור לעיל, קובע המומחה ממצאים ראשונים כמפורט בחוות הדעת. לסיכום חוות דעתו, קובע המומחה "כי לנתבע והחברות שהיו בבעלותו זכאים לקזז מהסכום שנתבעה את כל הנזקים שנגרמו ללקוח (כפי המתואר לעיל), ואני סבור כי לאחר בדיקה מקיפה הכוללת של כל המסמכים החסרים לי דלעיל, לכשיומצאו לי, הסכום יגדל מעבר לסכום הנתבע ע"י הבנק!

עקב חסר נתונים מהותיים, לא ניתן כעת לקמת סכום הנזקים שנגרו ללקוח"

מיותר לציין, אך אציין, כי הציטוטים מחוות הדעת הובאו כלשונם ללא שינויים.

לאור כל האמור, קובע המומחה כי אינו יכול לעמוד בלוח הזמנים שנקבע ע"י בית המשפט ולהגיש חוות דעת וזאת בגלל בזבוז זמן היקר של בית המשפט ע"י ב"כ הבנק ובגלל נסיעתו לחופשה בחו"ל, החל מיום 1.7.11.

ו. המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל –פה באריכות. לאחר הסיכומים הגישה ב"כ המבקש בקשה להוספת טיעון לפיה היא מבקש להפנות לבקשות והודעות המבקש המצויות בתיק בית המשפט הכוללות התייחסות לקבלת חלק מהמסמכים. ב"כ התובע בתגובה לבקשה, טען כי אין זכות בדין להוסיף טיעון לאחר סיום מסכת הדיון בבקשת רשות להתגונן.

מאחר ומדובר בחומר המצוי בתיק בית המשפט ואשר רלוונטי למחלוקת שבפניי, אין כל מניעה שבית המשפט יעשה שימוש בבקשות ובהודעות, כמו גם בתגובות התובע, אשר הוגשו לתיק ואני קובעת שהם יהוו חלק מהמסמכים שלפני בדיון.

דיון והכרעה:

6. ההלכה הפסוקה היא, שיש לתת למבקש רשות להתגונן אם הראה כי יש לו הגנה אפשרית ולו קלושה. ההלכה לעניין רשות להתגונן, סוכמה במספר פסקי דין ואני אפנה לע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק אגוד פ"ד מ(1)51:

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטעונת לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין (לא משפט, ואף לא קדם משפט).

הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע. כל זאת בסייג אחד: שהחומר שהובא לפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה איננו מפריך על פניו (ו/או לאחר החקירה הנגדית, כשמתקיימת) את טענות המבקש."

מכאן, שיש לבחון האם המבקש הראה בטענותיו הגנה לכאורית ולו בדוחק, על מנת לאפשר לו להתגונן כנגד התביעה.

7. בקשת הרשות להתגונן הוגשה, לאחר מספר אורכות שניתנו למבקש, בעיקר בשל בקשות שהוגשו לתיק, לקבלת מסמכים מהתובע, לשם הכנת חוות דעת ע"י מומחה. בבקשות, כמו גם בבקשת רשות להתגונן, טען המבקש כי התובע לא המציא לידיו את כל המסמכים כפי שאלו פורטו ע"י המומחה מטעמו של המבקש ומשכך אין ביכולתו להוכיח ולבסס את הגנתו כדבעי ולהגיש חוות דעת מקצועית.

8. מנגד, טען ב"כ התובע בסיכומיו, שהדרישה למסמכים נועדה ל"משוך זמן". בשלב של בקשת רשות להתגונן יש להעמיד הגנה לכאורה, וזה ניתן היה לעשות מאז מסירת המסמכים למבקש, לפני שנתיים. לטענת ב"כ התובע נמסרו לידיו של המבקש 447 מסמכים שהם די והותר כדי להקים תשתית ראייתית מוצקה וחוות דעת מקצועית.

9. לשיטתו של המבקש, החשבון נשוא התביעה לא נוהל בנפרד ובאופן עצמאי, אלא היה קשור לחשבונות החברה תוך ביצוע העברות כספים מחשבון לחשבון, וכך גם הצהיר בחקירתו "הבנק נהג להעביר כספים מהחברה אלי והפוך" (ע' 5 שורה 14 לפרוטוקול), "חוץ מזה הבנקים החלו לערב בין החשבון הפרטי לבין חשבונות החברה. מתחילת פתיחת החשבון התחילו לעשות העברות ללא ידיעתי וללא הסכמתי" (ע' 5 שורות 28-29 לפרוטוקול).

10. הדרישה למסמכים כללה את החשבון נשוא התביעה וחשבונות החברה. במסגרת חוות הדעת נותרה דרישה למסמכים מחשבון חברת "עיד שירותי בטיחות בע"מ" והחשבון נשוא התביעה בלבד. אין חולק כי דרישה למסמכים צריכה להיות סבירה בהיקפה ורלוונטית לעניין שבפנינו. הגם שניתן לקבוע כי נמסרו למבקש מסמכים רבים, והיה ניתן לכאורה לבסס עליהם טענות הגנה, איני יכולה לקבוע בשלב זה של הדיון ועל סמך החומר שלפני, כי מלוא המסמכים הנדרשים נמסרו לידיו של המבקש.

11. על כן, ועל פי ההלכה הפסוקה, אני מוצאת לנכון להיעתר לבקשת המבקש למתן רשות להתגונן, בהתבסס על הטענה כי חסרים בידיו מסמכים שבלעדיהם לא יוכל לבסס לו הגנה ראויה.

12. הואיל וניתנת למבקש רשות להתגונן, מאחר לא ניתן לקבוע כי הומצאו למבקש מלוא המסמכים שנדרשו על ידו, לא ניתן להגבילו מלטעון את טענותיו האחרות, כמפורט בבקשת רשות להתגונן.

עם זאת, טענותיו של המבקש המתייחסות לפעולות ספציפיות בחשבונות החברה ובחשבון נשוא התביעה, החל מסעיף 19 לתצהיר ועד סעיף 33, אינן נתמכות במסמכים ונותרו כטענות סתמיות ללא גיבוי נדרש.

לדוגמא, נשאל המבקש בחקירה נגדית, לגבי סעיף 20 לתצהיר בו נכתב "הבנק ביצע ניכיון על שיק כאשר נרשם בטעות בהפרש 1,000 ₪ ביום 28/11/06", האם הוא יכול להראות את הפעולה של הניכיון. השיב המבקש "אין לי פה את המסמכים האלה, יכול להיות שעשיתי תחשיב אצלי בזמנו". וכאשר נשאל לגבי סעיף 26 בו נכתב "ב- 15/7/07 אישר הבנק בטעות הפקדה של שיק דחוי כמזומן" השיב המבקש "אם יינתן לי הזמן אני אמצא את הטעות."

מן הראוי היה לגבות טענות אלה במסמכים, הרי מדובר בטענות לגבי פעולות ספציפיות, הגם שלא ברור לאיזה חשבון הן מתייחסות, חשבונות הבנק של החברות או של המבקש, ומשלא נעשה כך, אני מוצאת כי טענות אלה של המבקש , כאמור לעיל, הן טענות סתמיות, אך מאחר וניתנה למבקש רשות להתגונן לא אתנה את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, בשל טענות אלו.

13. באשר לטענת המבקש כי לא ביקש ו/או לא ידע ו/או לא הסכים לקבל הלוואה בחשבונו ומי שביקש את ההלוואה זו החברה. במסגרת החקירה הנגדית, טען המבקש שמתפקידו של רואה החשבון היה לטפל בחשבונות הבנק, הוא מסר מה שצריך לרואה החשבון והוא, הכוונה לרואה החשבון, עשה מה שצריך מבחינת הדיווחים, והשיב בע' 5 שורות 14-15 "יכול להיות שהיה מצב שרואה החשבון יצר איזון בין מה שהבעלים לקחו או החזירו לחברה. אני לא יודע זה לא תחום שלי".

אציין, כי מסמכי ההלוואה לא צורפו לכתב התביעה ואף לא הוגשו לתיק בית המשפט בשלבים המאוחרים של הדיון. די בכך, כדי לבסס הגנה לכאורה, ונחוץ לקיים בירור עובדתי של טענות המבקש, לרבות באמצעות הבאת עדותו של רואה החשבון שטיפל בחשבונות הבנק של המבקש בתקופת התביעה.

14. לקראת סיום, לא אפטור את עצמי מלהתייחס לחוות הדעת החלקית שצורפה לבקשה, שלאור האמור בה ע"י המומחה, אין לדעתי לראות בה כחוות דעת מומחה חלקית, כפי שצוין בכותרת חוות הדעת. הדברים נלמדים מהרישא והסיפא של חוות הדעת כמפורט לעיל. המומחה קובע שאין ביכולתו להגיש חוות דעת מקצועית בשל חוסר במסמכים רבים, וחרף האמור ברישא לחוות הדעת, הוא מבקש לקבוע ממצאים ראשונים, שיש לציין, שמדובר בממצאים כללים, שאין להם ביסוס ראייתי בתצהירו של המבקש. ובסיום, כאמור, קובע המומחה כי אינו יכול להגיש חוות דעת.

ב"כ התובע בסיכומיו, ביקש להוציא את חוות הדעת מהתיק, מהטעם שהמומחה לא נחקר עליה מאחר שדינה של חוות הדעת כדין תצהיר שמוגש לתיק בית המשפט. אני סבורה שבשלב זה של הדיון אין מקום להיעתר לבקשה ויש לבחון אותה לאחר שתתברר טענת המבקש בדבר המסמכים החסרים, וככל שיבקש זאת המבקש, יש לאפשר לו להגיש חוות דעת מלאה מתוקנת.

15. לאור האמור לעיל, אני מתירה למבקש להתגונן כנגד התביעה.

16. ההליך יעבור לסדר דין רגיל ותצהירו של המבקש ישמש ככתב הגנה בתיק.

17. הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ יבואו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ב, 27 יוני 2012, בהעדר הצדדים.