פתח דבר- גדר המחלוקת:

לפניי תביעתה של הגברת מיכל בודנהיימר (להלן: התובעת), ילידת 11.1.1949, אשר נחבלה בשתי תאונות דרכים.

הראשונה אירעה ביום 12.8.2007 והשנייה אירעה ביום 8.5.2009.

בשתי התאונות היתה זו התובעת אשר נהגה ברכב.

הנתבעות לא הכחישו את חבותן לפיצוי התובעת (נתבעת 1 התפשרה עם התובע 1) ולא ביקשו לחקור את המומחים הרפואיים, אולם חולקות על נזקיה הנטענים של התובעת.

משכך, לא נותר לבית המשפט אלא לדון בנזקיה של התובעת ולאומדם.

נכותה הרפואית של התובעת:

לבדיקתה של התובעת מינה בית המשפט מומחים רפואיים בשני תחומים.

ד"ר גודווין דוד מונה בתחום האורתופדיה ופסק כי לתובעת 10% נכות, אותם חילק שווה בשווה בין שתי התאונות, בעקבות שאלות הבהרה שהועברו למומחה על ידי הנתבעת 2.

וכך קבע המומחה הנכבד בסיכום חוות דעתו העיקרית:

"מדובר באישה שעברה שתי תאונות דרכים. הראשונה בתאריך 12.8.07, תאונה שגרמה לה כאבי גב תחתון וכתוצאה ממנה לא היתה מסוגלת לעבוד תקופה קצרה. לאחר טיפול בקופ"ח, השתפר מצבה ולדבריה כיום אינה סובלת מכאבי גב תחתון.

מתאונת הדרכים השנייה, שהתרחשה בתאריך 8.5.09, (ממנה) סבלה התובעת משבר בעצם הסירה בשורש כף יד שמאל ופגיעה של צליפת שוט. ומאז סובלת מכאבים בצוואר, המפריעים בתפקודה היום יומי, כאבים המלווים אותה כל הזמן.

לאחרונה, היתה בטיפול פיזיוטרפי אך עדיין סובלת מהגבלה בתנועות הצוואר בצורה קלה.

ל(ה)ערכתי, התובעת סובלת מ-10% נכות מהתאונה השנייה לפי סעיף 37(5)א' לפי תקנון מל"ל.

אחוזי הנכות הזמניים לאחר השבר של עצם הסירה- 100% מיום התאונה עד הסרת הגבס. אינני יכול לקבוע אחוזי נכות זמניים אחרים היות שלא הייתי הרופא המטפל שעקב אחר שיקומה".

בתשובות לשאלות הבהרה ענה המומחה הנכבד כך:

" מהתיעוד הרפואי הנוסף...אכן עולה כי גם בתאונה הראשונה נפגעה התובעת בצווארה. לאחר עיון בכלל המסמכים הרפואיים הנוספים מתיקה של התובעת, נראה כי נכון יהיה לחלק את הנכות שמצאתי אצל התובעת כך ש 5% נכות ייחוסו לתאונה הראשונה מיום 12.8.2007 ו-5% לתאונה השנייה מיום 8.5.2009.

אבקש לציין כי כיום, שנים לאחר שתי התאונות ומבלי שבדקתי את התובעת לאחר כל תאונה, לא ניתן לקבוע באופן גורף מאיזו תאונה סבלה כביכול יותר התובעת מכאבי צוואר וכי בהסתמך על התיעוד הרפואי מתיקה של התובעת וכן על פי תלונותיה, נראה כי שתי התאונות גרמו לנכות הקיימת כיום".

פרופ' דוד ירניצקי מונה בתחום הנוירולוגיה ופסק כי לתובעת 5% נכות, כאשר 4% מהם שייך לתאונה הראשונה ו-1% מהם שייך לתאונה השנייה.

וכך קבע המומחה הנכבד בסיכום חוות דעתו:

"גברת בודנהיימר נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.8.07 פגיעה מסוג צליפת שוט, ללא חבלת ראש ישירה וללא איבוד הכרה. לאחר תאונה זו, החלה להתלונן על כאבי ראש וסחרחורת, תוך מעקב של רופא המשפחה ושל נוירולוג, ועם מהלך של שיפור הדרגתי בסימפטומים. למרות השיפור, ערב התאונה השנייה, במאי 2009, עדין התלוננה על כאבי ראש, צוואר וסחרחורות. תאונה שנייה היתה ב-9.5.09. נחבלה ביד שמאל ושברה את עצם הסירה. על פי דווח לרופא המשפחה, אך לא בחדר המיון, היתה גם פגיעת צוואר בתאונה זו. לאחר תאונה זו היו תלונות על כאבי ראש וצוואר, אך בהיקף מעט יותר מאשר לאחר התאונה הראשונה. בביקורה במרפאתי, מסרה על כאבי ראש בתדירות של עד מספר פעמים בשבוע ועל אירועי סחרחורת סיבובית קצרים. לא היו ממצאים בבדיקה הנוירולוגית. מדובר, אם כן, במצב בתר חבלתי, שעיקר ביטויו סומטי- כאבי ראש וסחרחורת, והנכות עבורו עומדת על 5% לפי סעיף 29(11) א- I-II. בחלוקה בין שתי התאונות, אני מוצא כי התאונה הראשונה היא ה"תורמת" העיקרית לסימפטומטולוגיה, בעוד השנייה, בה לא ברור אם כלל היתה חבלת צוואר, היא התורמת המשנית. אני קובע, לכן כי 4% מהנכות יחולו ע"ח התאונה מ- 12.8.07 ו 1% ע"ח התאונה מ- 9.5.09. הנכות לצמיתות".

נכותה הכוללת והצמיתה של התובעת, אם כן, עומדת על שיעור משוקלל של 14.5%^[1].

הראיות וחקירתה של התובעת בבית המשפט:

התובעת העידה לעצמה והקדימה לעדותה תצהיר עדות ראשית.

תצהירה קצר ותמציתי וממנו עלו הטענות הבאות:

התובעת ילידת 1949, נ+4.

בעקבות התאונה הראשונה עברה טיפולים רפואיים.

לאחר התאונה החלה לסבול כאבי ראש חזקים, סחרחורות, כאבי גב תחתון וצוואר ועוד מגבלות.

בשל הרעידות שסבלה בעקבות התאונה, נפלה ביום 17.8.07 ונחבלה באזור האגן.

נעדרה מעבודתה 48 ימים.

עובר לתאונה הראשונה עבדה בחברה הכלכלית בקדומים (להלן: החברה) וזמן קצר עובר לתאונה עבדה כמדריכת יוגה פרטית. העסק היה בתחילתו.

בעקבות התאונה הראשונה נאלצה התובעת להעסיק עוזרת בית.

בעקבות התאונה השנייה עברה גם כן טיפולים רפואיים.

מגבלותיה דומות לאלה שהתגלו בעקבות התאונה הראשונה.

אושרו לה 62 ימי מחלה.

טענה כי "לפני התאונה" תפקדה בצורה עצמאית לחלוטין, לימדה יוגה והתחילה בעבודה כתומכת לידה (דולה).

בכוונתה היה לפתח את העסק כעצמאית, אולם מגבלותיה כיום מקשות על הדבר.

המשיכה בהעסקת עוזרת בית עד היום.

נאלצה להוציא כספים רבים בגין משככי כאבים, נסיעות וטיפולים.

לא למותר לציין כי התובעת טרחה לצרף לתצהירה תלוש שכר אחד, יחיד ובודד מחודש יוני 2007, להוכחת הכנסתה עובר לתאונה הראשונה וכן 6 קבלות משנת 2007 ועד 2011 להוכחת הכנסותיה מעיסוקה כמדריכת יוגה.

עד כאן תצהיר וראיות התובעת.

חקירתה הנגדית של התובעת:

לא ניתן לפתוח הדיון בעולה מחקירתה הנגדית של התובעת, קודם התייחסות לעדותה ככזו.

למרבה הצער, עדותה של התובעת לא הותירה על בית המשפט רושם חיובי. ודוק: אין המדובר ברושם הנוגע לאמינותה של התובעת, כפי שמבקשות הנתבעות לקבוע. זו התגלתה כאמינה ולא ניכר היה כי היא מבקשת להסתיר מבית המשפט פרטים ממשיים. אלא שכל עדותה, מתחילה ועד סוף, התאפיינה בשכחת פרטים, צורך לרענן זיכרונה, תשובות של "יכול להיות" ומילוי פיה מיים בתשובה לשאלות ב"כ הנתבעות.

התובעת השתהתה רבות במתן תשובות (לא ידעה לומר האם במסגרת עבודתה ערכה דוחות חשבונאיים ולאחר הפסקה קבעה כי לא חתמה על מאזנים, אם כי בנתה אותם), חשבה והרהרה קודם מענה לשאלות. עדות כזו מקשה על בית המשפט בבואו ליתן פסק דין אשר כל מטרתו אמדן נזקיה של התובעת, אשר עליה מוטל הנטל להוכיח את נזקיה בכמות ראיות כזו אשר תספיק ולו במשפט אזרחי.

ולגופה של עדות:

התובעת שימשה כמנהלת חשבונות ראשית בחברה מאז שנת 1993 ועד סוף שנת 2007.

התובעת לא ידעה להסביר את סכומי ההכנסה הנקובים בתצהירה (ס' 8) ואף השיבה כי אינה יודעת לקרוא לגמרי תלושי שכר, שכן עבודתה התאפיינה בקשר עם ספקי החברה ולא היתה לתובעת נגיעה בתלושי השכר. את עבודתה בחברה סיימה ללא כל קשר לתאונה ובשל דרישותיה להעלאת שכר שלא נענו. לבסוף, נותרה ללא עבודה, משגם הצעת העבודה הנוספת שהוצעה לה, לא התאימה לתובעת מבחינה כספית. במקביל לעבודתה בחברה, עבדה התובעת כמדריכת יוגה וביקשה בהזדמנות שניכרה לה להפוך את תחביבה לעיסוק עיקרי. ציפיותיה מעבודת כמדריכת יוגה עמדו על הכנסה שווה לזו שקיבלה מעבודתה בחברה. התובעת לא ערכה כל בדיקה הנוגעת להיקף הדרישה למומחיותה ואף הגיעה למסקנה כי המוסדות אשר פנו אליה בהצעות עבודה בתחום היו ברמה נמוכה מדי.

חרף התאונה הראשונה (8/07), החליטה התובעת כי לעזוב את מקום עבודתה, זמן קצר לאחר מכן (12/07).

התובעת לא ידעה לספר מה היתה הכנסתה בתר התאונה הראשונה, אולם צינה כי בתקופה הסמוכה, הכנסתה היתה נמוכה מהכנסתה בחברה ולאחר מכן גדלה ואף הגיעה להכנסתה כבחברה, שכן "הוסיפה עבודה" של תומכת לידה ומדריכה.

לשאלת בית המשפט ענתה התובעת כי את לימודי תמיכת הלידה התחילה לאחר התאונה הראשונה ולפני התאונה השנייה. מטרת הלימודים היתה "להבין יותר במה שאני עובדת", קרי הדרכת יוגה לנשים בהריון. עם זאת, ציינה כי תמכה בלידות של עשרות נשים.

התובעת ביקשה להתרכז בעבודת הדרכה של יוגה לנשים בהריון ולילדים.

לתובעת היה רו"ח בעבודתה כעצמאית אולם מסמכים הימנו- בכל צורה ואופן- לא צירפה התובעת לתצהירה.

בשנת 2012 הפסיקה התובעת לעבוד בתומכת לידה נוכח מצב בריאותה.

התובעת לא ידעה להסביר הכיצד טענתה להכנסה בסך 10,000 ₪ מתיישבת עם הקבלות שצירפה לתצהירה ומהם עולה הכנסה נמוכה הרבה יותר.

מכל מקום, קבעה כי רו"ח שלה מסר לה כי היא "לא מרוויחה" (עמ' 22 מול ש'15) וחידדה כי הפסדים אלה נבעו מהוצאות הקמת העסק.

לתובעת בית צמוד קרקע בן 4 חדרים סלון ומטבח.

התובעת העסיקה עזרת צד שלישי בביתה עובר לאירוע התאונה מדי פעם ואילו בתר התאונה הראשונה, העסיקה עזרה קבועה בשכר- פעם בשבוע.

בחצי השנה האחרונה, נכון ליום חקירתה, אין לתובעת עזרת צד שלישי נוכח מצוקה כלכלית וסברתה כי התוצאה אינה משביעת רצון בבחינת "עלות מול תועלת".

התובעת מממנת מכיסה טיפולי פיזיותרפיה בעלות של 4,400 ₪ ל-24 טיפולים ומעדיפה טיפול בכאביה על ניקיון הבית באמצעות צד שלישי.

למרבה הצער, לא זכרה התובעת את שמות הצדדים השלישיים שעזרו בניקיון ביתה, ולו בסמוך ועובר לדיון בבית המשפט.

התובעת העידה כי מבחינת השכר בחברה, לא נגרם לה כל נזק מיוחד בעקבות התאונה הראשונה ואי הכושר שנפסק לה.

בכל הנוגע לתאונה השנייה, לא צירפה התובעת אישורי מחלה, שכן לטענתה היתה אותה העת עצמאית ולא נדרשה לאישורים כאמור. עם זאת קבעה כי יומנה יכול לשפוך אור על ימי אי הכושר האמורים במהלכם ביטלה שיעורים והפסיקה לעבוד (היומן לא צורף כראיה).

בשאלה ישירה אשר חזרה על עצמה, השיבה התובעת לשאלת ב"כ הנתבעת 1 (תאונה ראשונה) כי עובר לתאונה השנייה תפקדה באופן עצמאי הן כמדריכת יוגה והן כתומכת לידה (עמ' 17-18 לפרוטוקול).

בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעת 2 (תאונה שנייה) ציינה התובעת כי התאונה הראשונה הותירה בה מגבלות של בעיות בגב ובצוואר אלה מפריעות לה. אולם שוב בשאלה נוספת חזרה וקבעה כי דבריה בסעיף 18 לתצהיר "לפני התאונה תפקדתי בצורה עצמאית" כוונו לתאונה השנייה דווקא.

התובעת הצהירה כי "היום אני עצמאית מבחינת התפקוד" (עמ' 19 מול ש' 17).

התובעת קבעה כי פרישתה מעבודה בחברה הכלכלית, לא נבעה מרצונה לצאת לפנסיה וכי היה בכוונתה להמשיך ולעבוד.

נכון להיום מלמדת התובעת יוגה בביתה ובישוב סמוך. ההדרכה נעשית על מזרנים ואורכת כשעה וחצי. התובעת מעבירה עד 4 שיעורים ביום למעט ימי חמישי ושישי (בממוצע 8 שיעורים בשבוע). התובעת נמנעת מהדגמה פיזית נוכח מגבלותיה את תמיכת הלידה הפסיקה בשל מגבלותיה הנטענות בעקבות התאונה והצורך בעבודה פיזית. הכנסתה נעה כיום בין 4000-6000 ₪ לחודש.

עד כאן העולה מחקירתה הנגדית של התובעת.

נכותה התפקודית של התובעת:

ברי, כי אין כל ראיה חיצונית העשויה לתמוך ו/או לחזק את טענותיה של התובעת לנכות תפקודית בגין התאונות. כאמור לעיל, ראיות חפציות אין (תלושי שכר, דוחות רווח והפסד, שומות ו/או דוחות שומה ועוד ראיות שהיו עשויות להוביל למסקנה כי לטענותיה של התובעת בעל פה יש סימוכין ותימוכין), עדותה של התובעת עדות יחידה במשפט וזו לא התאפיינה במדדים שעל בסיסם ניתן לקבוע ממצאים חד משמעיים, כבמקרים אחרים.

עם זאת, הוכיחה התובעת כי הדריכה את מקצועות היוגה עובר לאירוע התאונות. אני מאמין לתובעת כי מקצוע זה דורש בריאות שלמה, בעיקר אורתופדית ואף נוירולוגית. אני מאמין לתובעת שנכותה הרפואית מונעת ממנה מיצוי 100% הפוטנציאל הטמון בה להדרכה כאמור ועם זאת אני דוחה את טענתה כי התאונות לא אפשרו לה פיתוח העסק ככזה בתר התאונה הראשונה או אפילו זו השנייה.

יש לזכור כי אין המדובר במניעות בשיעור גבוה ובשקלול כל "הראיות" הגעתי כדי המסקנה כי מניעותה של התובעת שקולה לנכותה הרפואית, קרי כי נכותה התפקודית שווה לזו הרפואית ובמעוגל : 15%.

בסיס הכנסתה של התובעת:

התובעת צירפה לתצהירה תלוש שכר מחודש יוני 2007, עובר לאירוע התאונה הראשונה.

עיון בו מעלה כי בעבור 6 חודשי השנה, הכניסה התובעת לכיסה סך ברוטו של 59,255 ₪ בשיעור מ"ה של 29% מצטבר של 7,207 ₪. חלוקה לששת החודשים מביאנו כדי סך נטו של 8,674 ₪.

במגבלות חוק הפלת"ד המגבילנו כדי ניכוי 25% מ"ה בלבד, יש להעמיד את הכנסתה נטו של התובעת בחברה על סך של 8,900 ₪ בקרוב.

זה בסיס הכנסתה של התובעת עובר לתאונות.

אלא שלא ניתן להתעלם מן העובדה, כי התובעת פרשה מעבודתה ללא כל קשר לתאונה הראשונה ואף לא נטלה עבודה נוספת בשל שיקולים אישיים שלה, שאין בינם לבין התאונות דבר וחצי דבר.

את בסיס הכנסתה כמדריכת יוגה עובר לאירוע התאונה הראשונה לא הוכיחה ולו בראשית ראיה.

מן הקבלות שצירפה לתצהירה עולה כי ששתן ניתנו במהלך 4 שנים. סך כל הקבלות עולה כדי 5,000 ₪.

כאמור לעיל, את ציפיותיה של התובעת להכנסה הנושקת לזו שקיבלה מהחברה, לא הוכיחה ולו בקרוב.

כך גם לא ניתן להתעלם מן העובדה, כי מאז התאונה והפסקת עבודתה של התובעת חלפו 7 שנים ויותר. לא מצאתי כל סיבה לקבוע את פוטנציאל הכנסתה בגובה הכנסתה עובר לתאונה הראשונה, כמנהלת חשבונות.

לאור כל המצוי בידיי, אני קובע כי בסיס הכנסתה של התובעת לפיצוי בגין התאונות עומד על סך של 4,300 ש"ח לחודש, כשכר המינימום במשק לחודש 6/2014.

ראשית, שכר זה תואם בקרוב את עדותה של התובעת כי היא מכניסה לכיסה מדי חודש סך של בין 4,000-6,000 ₪ והגם שלא הוכיחה טענתה בראיות ממשיות, הרי שדומה כי נוכח תיאור עבודתה, מספר הקורסים אותו היא מעבירה ושגרת יומה, ניתן להניח כי הכנסתה מגעת כדי שכר המינימום במשק.

שנית, הגם שקבעתי כי לא ניתן להתבסס, בעת קביעת נזקיה של התובעת, על בסיס הכנסתה עובר לתאונה הראשונה, הרי שגם לא ניתן להתעלם ממנו כליל. לתובעת היה פוטנציאל הכנסה, שבחרה לא לממש וזאת ללא כל קשר לתאונות. משכך לא יהיה זה בלתי סביר להעמיד הכנסתה כיום על שיעור כמחצית מהכנסתה עובר לאירוע התאונה הראשונה.

הנזק:

את נזקיה המיוחדים של התובעת יש לחלק בין שתי התאונות ואילו את אלה הכללים ניתן לחשב במאוחד ולגזור מהם את חלקה של כל אחת מן הנתבעות בסכום, לפי חלקה בנכות שנפסקה לתובעת.

תאונה ראשונה (8.8%) תאונה שנייה (5.7%)

כאב וסבל 12,000 ₪ 12,000 ₪.

בחרתי לפצות את התובעת בסך שווה בגין כל תאונה שכן בגין התאונה הראשונה ועל פי התקנות הסכום הקבוע אינו רחוק מן הסכום שקבעתי ואילו בגין התאונה השניה סבלה התובעת שבר וחרף העובדה כי לא נותרה בה נכות כתוצאה מהשבר, בחרתי לפסוק לה סכום המשקף את הכו"ס בגינו.

הפסדי הכנסה לעבר:

תאונה ראשונה ושנייה:

אי כושר מלא:

התאונה הראשונה אירעה עוד במהלך עבודתה של התובעת בחברה.

התובעת קיבלה את שכרה מהחברה וכל שעולה הוא ספק בנוגע לאפשרות פידיון ימי מחלה.

המדובר ב-48 ימי עבודה ובחלוקה ב-8 כמקובל 6 ימי עבודה.

משלא הוכיחה התובעת דבר לעניין זכאותה לפידיון ימי המחלה לא מצאתי לפסוק לה דבר לעניין זה.

בכל הנוגע לתאונה השנייה, הרי שברי כי עם שבר לא יכולה היתה התובעת לתפקד בעיסוקה. לפי אישור מחלה שצורף לכתב התביעה שהתה בחופש עד ליום 15.6.209, קרי 40 ימים.

אפסוק לה בראש נזק זה 4,300 ₪- בצירוף ריבית מיום 1.2.2011: 4,500 ₪.

מאז ועד היום:

מאז התאונה ועד היום חלפו 7 שנים בקרוב.

חישוב הפסדיה של התובעת מביאני אם כן לסך של 54,180 ₪ לפי החישוב הבא:

4300ש"ח*15% נכות*84 חודשים.

אשר על כן ובראי הנכויות בגין כל תאונה ותאונה ובהתחשב בעובדה כי בין התאונה הראשונה לשנייה חלפו 9 חודשים, הנני מחלק את הפיצוי כדלקמן:

בגין התאונה הראשונה: 34,830 ₪ בצירוף ריבית מיום 1.2.2011: 36,452 ₪.

בגין התאונה השנייה: 19,350 ₪ בצירוף ריבית מיום 1.2.2011 : 20,251 ₪.

הפסד הכנסה לעתיד:

התובעת כיום בת 65 שנה וחצי.

התובעת עצמאית.

אני מקבל את טענת התובעת כי תוכל להמשיך ולעסוק במקצועה עד גיל 70.

משכך נותרו לה עוד 4 שנים ומחצה.

4,300 ₪*15%*47.8 מקדם היוון: 30,831 ₪.

אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 30,831 ₪ בחלוקה הבאה:

תאונה ראשונה: 18,498 ₪.

תאונה שנייה: 12,332 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:

הוצאות עבר:

לכתב התביעה צירפה התובעת קבלות שונות ואילו לתצהירה צירפה בודדות בלבד.

ב"כ הנתבעות התנגדו לצירוף קבלה מסויימת על סך 7,000 ₪ ללא חקירת עורכה.

אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעות בעניין זה.

עם זאת, קבלות אחרות שצורפו לכתב התביעה, תחשיב הנזק ונשמטו בשגגה או מפאת כל סיבה אחרת מנספחי תצהירה של התובעת ראויים להתייחסות.

הוצאותיה של התובעת לפי קבלות לעבר עומדות על סך של 2600 ₪ לאחר התאונה השנייה. בגין התאונה הראשונה לא ראית כל קבלות שניתן לקושרן לתאונה.

אשר על כן אפסוק לתובעת לעבר בראש נזק זה את הסכומים הבאים:

תאונה ראשונה: 1,000 ₪ בצירוף ריבית מיום 1.2.2011: 1,046 ₪.

תאונה שנייה: 2,600 ₪ בצירוף ריבית מיום 1.2.2011: 2,721 ₪.

הוצאות עתיד:

המומחים מטעם בית המשפט קבעו כי נכותה של התובעת צמיתה ולא צוין בחוות דעת כל טיפול שתידרש לו בעתיד.

אלא שבראי נכותה של התובעת דומה כי לא ניתן לשלול היזקקות לתרופות לשיכוך כאבים מדי פעם או סדרת טיפולי פיזיותרפיה הכלולה בסל הבריאות ומצריכה השתתפות עצמית בלבד.

אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין כל תאונה.

עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד:

מן העדויות עולה כי לתובעת עזרה בשכר באופן קבוע מאז התאונה הראשונה.

גם לפני התאונה הראשונה נזקקה לעזרה אולם שלא באופן קבוע.

עזרה זו מושטת לתובעת פעם אחת בשבוע, עד לפני 6 חודשים עובר לחקירתה בבית המשפט.

תוחלת חייה של התובעת בראי גילה כיום (65.5): 84.

אני פוסק לתובעת בגין שתי התאונות סך גלובאלי וכולל של 25,000 ₪ בחלוקה הבאה:

תאונה ראשונה: 15,000 ₪.

תאונה שנייה: 10,000 ₪.

נוכח פסיקת הסכום הגלובאלי, אין להוסיף לו ריבית והצמדה.

סוף דבר וסיכום:

התובעת עברה שתי תאונות דרכים אשר הותירו בה נכות כוללת בשיעור 14.5%.

בגין שתי התאונות זכאית התובעת לפיצוי.

בגין התאונה הראשונה זכאית התובעת לפיצוי בסך 83,096 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד והוצאות אגרה הכל בסך 22,830 ₪.

בגין התאונה השנייה זכאית התובעת לפיצוי בסך 62,804 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד והוצאות אגרה הכל בסך 10,084 ₪.

הנתבעות תעברנה לתובעת את הפיצוי בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין במשרדי באי כוחן, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ד, 23 יולי 2014, בהעדר הצדדים.

1. לא מצאתי לפרט בפסק הדין את ההשתלשלות הרפואית בגין כל תאונה ותאונה, למעט במקרה בו הדבר היה רלבנטי להכרעה. הקורא מוזמן לעיין בחוות הדעת ובנספחי כתבי הטענות. ↑