מבוא

1. הנאשם שבפני הורשע בעבירות של נהיגה ברשלנות, נהיגה בחוסר זהירות, אי האטה ליד מעבר חצייה, אי מתן אפשרות להולך הרגל להשלים בבטחה חציית מעבר החצייה, גרימת נזק לרכוש וחבלה של ממש להולך רגל.
2. התאונה ארעה בשעה 07:35 בבוקר, עת הנאשם נסע בסמוך לבית ספר וילד בן 12 לערך שהיה באותה עת בתפקיד משמרות זהירות בדרכים מטעם בית הספר רץ במעבר חציה משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, כאשר משמאל חסם את שדה הראיה אוטובוס שעמד והוריד ילדים.
3. כפי שקבעתי בהכרעת הדין, אשמו של הנאשם בא לידי ביטוי בנסיעה במהירות בלתי סבירה בתנאי הדרך. לאמור, באופן שיוכל לבלום ולעצור לפני מעבר החצייה בציפייה כי בשעת בוקר זו, בסמוך לבית הספר יחצו תלמידים את מעבר החצייה בהליכה רגילה ואף בריצה. בנסיבות המקרה, מהירות בלתי סבירה, היא מהירות העולה על 31 קמ"ש – כפי שמצא הבוחן. אציין, כי אמנם מהירות נסיעתו המדויקת של הנאשם לא הוכחה, אולם הנאשם חזר וטען כי נסע כ- 50 קמ"ש שהיא המהירות המקסימאלית המותרת והשיב שלא האט לפני מעבר החציה, כי אם נסע "בנסיעה רגילה" (פרוטוקול עמ' 47 ש' 3). בנוסף עד תביעה 2 מזרחי נחום (נהג אוטובוס שהוריד נוסעים בנתיב הנגדי) העיד שהבחין ברכב הנאשם נוסע במהירות של כ-60-70 קמ"ש (פרוטוקול עמ' 21 ש' 29), כך שאין ספק גם נוכח התוצאות, שלא נהג במהירות המתאימה לתנאי הדרך, בין אם עבר את המהירות המותרת ובין אם לאו.

מצבו של הנפגע

1. התאונה ארעה לפני כ- 7 שנים, ביום 2.2.06, עת היה הנפגע כבן 12 שנים. במועד הטיעונים לעונש טענה ב"כ המאשימה כי לילד נגרמה חבלת ראש קשה ונכות של 35%, אפשרתי למאשימה לדחות המועד כדי להצטייד בתעודות רפואיות עדכניות אולם גם במועד הנדחה לא הוגשה כל תעודה רפואית עדכנית, משכך, מצבו הרפואי הנוכחי של הנפגע אשר היום כבן 19 שנים אינו ידוע. מתעודות רפואיות סמוך לתאונה עולה כי בפני רק תעודות רפואיות לגבי מצבו הרפואי כפי שהיה בסמוך למועד התאונה. מתעודות אלו אכן עולה כי הנפגע אושפז להערכה ולשיקום בבית החולים אלין- מרכז לשיקום ילדים ונוער.

חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם

1. "לענישה ההולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן" (ראה: רע"פ 2564/12 קרני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.6.12)).

"מערכת המשפט נתקלת בהרוגים ובפצועים של תאונות דרכים הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי...מקומו של בית המשפט במלחמת החורמה נגד תופעה קשה זו לא נפקד, ועליו להמשיך ולהירתם ולהרים תרומתו למען מאבק עיקש זה, בין היתר באמצעות הדאגה לענישה הולמת, אשר תסייע להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בהפרת כללי ההתנהגות על הכביש" (ראה: ע"פ 2247/10 ימיני נ' מ"י (פורסם בנבו, 12.1.11)) (ראה גם: ע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.10.05)).

1. כפי שציינתי כבר בתד (י-ם) 2154-04-11 מדינת ישראל נ' יהלומי בן דוד (פורסם בנבו, 19.6.12) בתאונות דרכים חומרת המעשה או המחדל של הנהג נבחנים לא רק לאור מהות העבירה שנעברה כי אם בעיקר לאור תוצאות התאונה, קרי; הנזק הגופני שנגרם למעורבים כתוצאה מהתאונה, לפיכך יש וסטייה מנתיב יכולה להתבטא בעונש של פסילת רישיון נהיגה לתקופה קצרה, פסילה על תנאי וקנס, ויש ואותה עבירה יכולה להסתיים אף במאסר, אם ישנן פגיעות חמורות בנפש. כמובן ש"לתבשיל" גזר הדין יש להוסיף גם את עברו התעבורתי של אותו נהג ונסיבותיו האישיות, שהרי הענישה היא אינדיווידואלית .

"ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר(ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד לד(2), 421)."

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה מבקש להשית על המאשימה מאסר בפועל ממושך, פסילה, פסילה על תנאי וקנס. לטענתה, עקב מצבו של הנפגע, יש לראות התאונה בדומה לתאונה קטלנית מבחינת חומרתה.
2. ב"כ הנאשם הגיש טיעוניו בכתב וצירף להם גזרי דין שונים, תוך שהוא טוען כי מתחם הענישה המקובל במקרים דומים או חמורים אף יותר, לא כולל מאסר בפועל כלל, אלא פסילה מחודשים ספורים ועד שנים. בנוסף טען כי מדובר בנהג מקצועי שהנהיגה היא מקור פרנסתו ומשכך, פסילת רישיון הנהיגה תפגע בפרנסתו ובפרנסת משפחתו באופן קשה.

דיון

מהו העונש ההולם?

1. לאחרונה תוקן חוק העונשין (תיקון 113) העוסק ב"הבניית שיקול הדעת בענישה" של שופטים. עקרון העל בענישה הינו עקרון ההלימה, לפיו נדרש יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ואשמו של הנאשם לבין חומרת העונש. יחס זה מבטא את עקרון הגמול. בכך זוכה עקרון זה לבכורה על פני עקרונות ההגנה על שלום הציבור וההרתעה, לרבות שיקומו של הנאשם.
2. בין השיקולים לחומרה ניתן למנות את נסיבות התאונה – העובדה שהתרחשה במעבר חצייה ליד בית ספר, עברו התעבורתי של הנאשם מכביד והיותו נהג מקצועי המסיע אנשים ומצווה לזהירות יתר ואת החבלה של ממש שנגרמה לנפגע (אם כי לא בחומרה שנטענה על ידי המאשימה בהעדר ראיה לכך), ואילו לקולא ניתן למנות את השיהוי בהגשת כתב האישום נגד הנאשם.

התאונה ארעה במעבר חצייה

1. כפי שפירטתי בהכרעת הדין, העובדה שהתאונה התבצעה במעבר חצייה מהווה נימוק לחומרה. כבר נפסק בעניין החובות המוטלות על נהג בהתקרבו אל מעבר חצייה, אשר לפיהן נקבע במפורש הצורך לצפות את התנהגות הולך הרגל ואף אם זו רשלנית (ראה: ע"פ (ב"ש) 7036/06 מ"י נ' מויאל (פורסם בנבו, 21.5.08). ראה גם: רע"פ 6918/02 מנשה אחיה נ' מ"י (פורסם בנבו, 22.8.02) שם הנהג העיד כי ראה את הולך הרגל אולם לא סבר כי זה ינסה לחצות את הכביש ובית המשפט קבע כי היה על הנהג לצפות אף להתנהגות רשלנית של הולך הרגל.

בית המשפט העליון בע"פ 558/97 מלניק נ' מ"י (פורסם בנבו, מיום 3.5.98) פסק כי על נהג המתקרב למעבר חצייה

"ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן - להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל".

1. הסניגור בסיכומיו ביקש להדגיש כי הנפגע רץ לכביש. אולם אין לראות בכך נימוק לקולא שכן התנהגותו של קטין בלתי מגובשת ובלתי צפויה ולכן חובת הזהירות המוטלת על נהגים המתקרבים למעבר החצייה מוגברת.

בעפ"ת (מרכז) 15281-03-10 אלישע נ' מ"י (פורסם בנבו, 12.9.10) נאמרו הדברים הבאים:

"לא בכדי נקבע בפקודה כי בעת התקרבות למעבר חציה יש להאט. יש ליתן זכות קדימה. על הנהג המתקרב למעבר חציה לצפות אירועים מפתיעים בתחום מעבר החציה, כמו כדור מתגלגל בפתאומיות, שדרך כלל אחריו ירוץ הילד, וכמו עמידה ליד ובסמוך מאוד למעבר החציה וירידה פתאומית לכביש. נסיעה במהירות מופחתת ומואטת תסייע לבלימת חירום במקרה של הפתעה....".

ראה גם דברי כב' השופט חאלד כבוב בע"פ (ת"א) 70194/04 בן זויה ורד נ' מ"י (פורסם בנבו, 2.2.05), שם ילד חמק מזרועות אמו ורץ במעבר החצייה

"שמדובר בילד קטין שהתנהגותו מדרך הטבע אינה צפויה תמיד, ושיקול דעתו אינו מגובש, והן משום העובדה שמדובר במעבר חצייה שמחייב כל נהג המתקרב אליו להגביר את מודעותו לאפשרות של קיום נפגעים ו/או סכנות כאלה שהן צפויות אך גם כאלה שלא ניתן לצפות מראש".

לגבי חובת זהירות מוגברת כלפי ילדים, אף אם אלה לא הראו נכונות לעבור את הכביש ראה: ע"פ 584/76 מזרחי נ' מ"י פ"ד לא(2) 617 וע"פ 450/74 ג'לי נ' מ"י פ"ד ל(1) 214.

עברו של הנאשם והיותו נהג מקצועי

1. הנאשם נוהג משנת 1978 ולחובתו 68 הרשעות קודמות שונות ומגוונות לרבות עבירות של מהירות, נהיגה בלא זהירות ופקיעת רישיון נהיגה למעלה מששה חודשים וכן עבר פלילי. באמתחתו של הנאשם שבע הרשעות קודמות בעבירות שונות אשר בשל חלקן אף ריצה עונשי מאסר, יחד עם זאת, מדובר בהרשעות ישנות שהאחרונה בהן משנת 2002.
2. הנאשם נהג באותו היום ברכב הסעות. כבר נפסק, כי סטייה של נהג מקצועי, ובמיוחד של נהג ציבורי מחובת הזהירות המוגברת לה הוא נתון, מצדיקה החמרה בענישה עמו. כך נקבע מפורשות ברע"פ 8839/05 עמוס ראובן נ' מ"י (פורסם בנבו, 10.1.06) שם ציין כב' השופט ג'ובראן את הדברים הבאים:

"איני רואה גם מקום להקל בעונש בשל היות המבקש נהג מקצועי, המתפרנס מנהיגה. דווקא באדם אשר נמצא שעות רבות על הכביש, טמונה סכנה רבה יותר לפגיעה באחרים באם יתרשל ויש מקום להביא גורם זה בחשבון".

מאידך, אין ספק שכל חודש של פסילה משמעו אובדן הכנסה ולא רק אי נוחות כפי שזו נגרמת לנהגים שהרכב מהווה רק אמצעי הגעה ותו לא.

השיקולים לקולא: שיהוי בהגשת כתב אישום

1. תאונת הדרכים ארעה ביום 2.2.06, כתב האישום הוגש כארבע שנים אחרי, ביום 17.3.10, וגם אז עברה שנה עד שאותר הנאשם. שיהוי בהגשת כתב אישום יש בו כדי להביא להקלה מסוימת בעונש, ההלכה הנוהגת היא שלא מדובר בשיקול מכריע כי אם בנתון שיש לשקלל במסגרת כלל הנסיבות (ראה רע"פ 2836/10 משה אברמשוילי נ' מ"י ניתן ביום 11/8/10 ע"י כב' השופט ס' ג'ובראן).

כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 8988/11 מוחמד ראפת נ' מדינת ישראל מציין כי:

"אשר לשיהוי, נציין כי הפרשה דנא אירעה ביום 28.9.07, וכתב האישום הוגש כתום למעלה משלוש שנים, ביום 17.10.10. דבר זה קשה להלמו, כשהמדובר בתיק ממוקד וקטן ממדים ביחס מעין זה, וזאת גם משמביאים אנו בחשבון את העומס המוטל על הפרקליטות. עינוי הדין בדיני נפשות, אף שמדובר במי שעברו עבירות, הוא קשה; אכן, העומס גורם לשיהוי לעתים גם בבתי המשפט, אך בדגש על התחום הפלילי, מצווים הכל - והתביעה בכללם - לצמצמו ככל הניתן, ושלוש שנים עד לכתב אישום הן זמן רב מאוד בכגון דא. מצאנו לנכון, כאמור, ליתן ביטוי לטובת המערערים לעניין זה...""

1. במקרה שלפני יש בשיהוי בהגשת כתב האישום כדי להוות נימוק לקולא, אולם כפי שפורט לעיל, קיימים גורמים לא מעטים המשפיעים לחומרה ואשר משקלם גדול לאין ערוך מנימוק השיהוי לבדו.

האם הטלת מאסר בפועל הינו העונש המקובל בנסיבות דומות?

1. בע"פ 70194/04 בן זויה ורד נ' מ"י, (פורסם בנבו, 2.2.05) בית המשפט המחוזי לא התערב בעונש שהושת - מאסר 6 חודשים בעבודות שירות, 5 שנות פסילה ו-3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, מששום שהילד הנפגע נותר נכה בכסא גלגלים, תוך שהוא סובל מפגיעות מוטרויות וליקויים קוגנטיביים וכמו כן הנאשמת היתה נהגת צעירה שלא נתנה זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה, התעלמה ממכוניות שעצרו כדי למלא את חובתן והמשיכה בנסיעה במהירות תוך עקיפת כלי הרכב העומדים.

בעפ"ת 1471-01-08 אראיה נ' מ"י (פורסם בנבו, ביום 5.6.08) אושר עונש מאסר בפועל בן חמישה חודשים לריצוי בעבודות שירות, פסילת רישיון נהיגה למשך 5 שנים, 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ₪ על הנאשמת אשר סטתה עם רכבה לנתיב הנגדי והתנגשה חזיתית ברכב המעורב. כתוצאה מהתאונה ניזוקו כלי הרכב ונחבלו בגופם, חבלות קשות של ממש ארבעת הנוסעים ברכב, ביניהם ילדה בת 5 שנים, שכתוצאה מהתאונה נדרשה לשיקום של 8 חודשים בבית החולים והמשך שיקום יומי, ניידת בכיסא גלגלים עם תמיכת ראש וזקוקה להשגחה ועזרה מלאה בכל תפקודי היום יום.

בע"פ (ת"א) 70297/03 גילקרוב שמואל נ' מ"י,(פורסם בנבו, 23.6.03), כב' השופטת דותן קיבלה ערעור על חומרת העונש שהשיתה כב' הש' וישקין בת"ד (פ"ת) 2112/00 וביטלה עונש מאסר בפועל של 3 ח' על מי שיצא מחצרים ופנה שמאלה מבלי לתת זכות קדימה לרוכב קטנוע , לרוכב הקטנוע נגרמה פגיעת ראש קשה ("צמח").

1. כפי שעולה מגזרי הדין הללו, לא הושת מאסר בפועל, אלא לכל היותר מאסר בדרך של עבודות שירות, וגם זאת במקרים בהם הנפגע נשאר נכה או "צמח" ולכן לא ניתן לומר כי הם מייצגים רף ענישה מקובל על מי שגרם "חבלה של ממש" שתוצאותיה אשפוז למשך ימים או שבועות, ואם תרצה לומר כי יש להירתם למלחמה בתאונות הדרכים ולהעלות את רף הענישה, הרי ש"העלאת רף הענישה צריכה להיעשות בהדרגתיות ובזהירות הראויה, וכשהיא מביא בחשבון הן את רף הענישה הנוהג בעבירות הנדונות והן את מדרג הענישה הכללי בין העבירות הפליליות השונות, תוך שמירה על מדרג הגיוני של הענישה בין העבירות השונות על פי חומרתן". (ראה דברי כב' השופט ס.ג'ובראן בע"פ 2842/10 נוי קלדרון נ' מ"י (פורסם בנבו, 23.1.12).

אל מול גזרי הדין הללו מצויים עשרות גזרי דין מהשנים האחרונות בהם חומרת הענישה באה לידי ביטוי בתקופת פסילת רישיון הנהיגה ולא בהשתת עונש של מאסר בפועל, אשר על כן איני נענית לדרישת המאשימה להורות על מאסרו של הנאשם, אולם אשית על הנאשם מאסר על תנאי.

מהי תקופת הפסילה הנוהגת במקרים דומים?

1. עונש הפסילה במקרים בהם הנאשם מורשע ברשלנות חייב על פי הדין לעלות על שלושה חודשים. ככל שהחבלה חמורה יותר כך מתארכת תקופת הפסילה ומגיעה לכדי שנים ספורות, כפי שיודגם להלן:

• בעפ"ת 21792-04-11 סוואחרה נ' מ"י (פורסם בנבו, 14.6.11) בית המשפט דחה ערעור על פסק דינו של כב' השופט כדורי אשר השית על הנאשם תשלום קנס בסך 2,000 ₪ , פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים ופסילה על תנאי. במקרה זה כתוצאה מהתאונה נגרמו להולכת הרגל חבלות של ממש ובהן מספר שברים בפלג גופה השמאלי אשר הצריכו אשפוז לצורכי ריפוי וטיפול בבית החולים למשך כחודש וחצי.
• בעפ"ת 34241-04-11 מ"י נ' דבש בית המשפט קיבל את הערעור על פסק דינו של כבוד השופט כדורי אשר הטיל 3 חודשי פסילת רישיון נהיגה, 200 שעות של"צ קנס 1,500 ₪ ופסילה על תנאי ל- 3 שנים. וקבע כי עונש הפסילה יעמוד על 9 חודשים במקום 3 חודשים. באותו מקרה הנאשם פגע בעגלת תינוק עם תינוקת בעת שעברו במעבר חצייה. כתוצאה מכך, נפלה התינוקת על הכביש ונחבלה בראשה.
• בת"ד 6694-04-11 מ"י נ' קרש (19.3.12) כב' השופט טננבוים הטיל פסילה לתקופה של 11 חודשים, 250 שעות של"צ, קנס 2,500 ₪ ופסילה על תנאי, על נאשם נהג אוטובוס שפגע בהולך רגל אשר חצה לא במעבר חציה אלא באלכסון ובסמוך למעבר חצייה כשהאור הדולק ברמזור המיועד להולכי רגל אדום. יצוין, שבמקרה זה כתוצאה נחבל הנפגע בגופו חבלות של ממש נגרמו לו שברים בצלעות, שברים באגן, שברים בסרקוס ואשפוז 35 יום.
• בע"פ 71488/02 אוקנין נ' מ"י (פורסם בנבו, 2.12.03) אושר עונש פסילה לתקופה של 4 חודשים, פסילה על תנאי למשך 4 חודשים לתקופה של שנתיים וכן קנס בסך של 1,500 ₪, על נאשמת שנהגה באוטובוס, עצרה בתחנה את האוטובוס לפני מעבר החצייה ולאחר שהמשיכה בנסיעתה נפגע מהאוטובוס הולך הרגל אשר החל לחצות את הכביש מימין לשמאל כיוון נסיעת האוטובוס, תוך שנגרמו לנפגע חבלות של ממש.

גזר הדין

1. לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי טיעוני הצדדים לעונש, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:

• אני משיתה על הנאשם מאסר על תנאי של 3 חודשים וזאת למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא ינהג בזמן פסילה ו/או שלא יעבור על עבירת נהיגה בחוסר זהירות או ברשלנות שכתוצאה ממנה נגרמה חבלה של ממש למי מהמעורבים.
• אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנה, בניכוי פסילה מנהלתית ובסה"כ 10 חודשים. רישיון הנהיגה יופקד עד לא יאוחר מיום 10/4/13.
• הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
• אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתם. הקנס יקוזז מתוך הפקדון והיתרה תשולם עד ל-10/3/13.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום

ניתן היום, ו' שבט, 17 ינואר 2013, בנוכחות הצדדים.