1. העניין שבפני, התנגדות הנתבע לתובענה אשר הוגשה כתובענה לסכום קצוב, לפי הוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 02-13222-10-1.
2. אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, וביום 3.4.2011 נתקיים בפניה דיון בבקשה, כאשר הצדדים הסכימו כי לא תיערך חקירת הנתבע, אלא לצדדים תינתן השהות להגיש סיכומי טענותיהם. הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם, ואולם בין לבין, פרשה כבב' הרשמת פומרנץ לגמלאות, ולפיכך נבצר ממנה ליתן החלטה בבקשה, אשר נותבה כעת אלי.
3. התובענה הוגשה כתובענה על סכום קצוב, בסך של 34,500 ₪, זאת בגין יתרת חוב אשר נצברה מכח ניהול חשבון בנק מס' 337797 ע"ש הנתבע, אצל התובע (בסניף 716). על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 16.4.2007 הוענקה לנתבע הלוואה ע"ס 36,600 ₪, ונכון לחודש ינואר 2010, נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת בסך 34,500 ₪. התובע טוען, כי מאחר ונתקיים התנאי המפורט בכתב ההתחייבות להחזרת ההלוואה (צורף כנספח "א" לכתב התביעה), הועמדה מלוא יתרת ההלוואה לפירעון מיידי.
4. הנתבע הגיש התנגדות לתובענה, ובמסגרת התנגדותו טען הנתבע כי אינו מצוי בנבכי המסמכים, וכי התובע לא פירט את מלוא הנתונים הנדרשים בהקשר זה. הנתבע הוסיף כי ביקש את חוזי ההלוואות הקודמים שבין הצדדים (לא חוזה ההלוואה הנזכר בתובענה, אלא חוזי הלוואה קודמים), ולא קיבלם. בנוסף לאמור, טוען הנתבע, כי נפל פגם בהתנהגות התובע, שכן לא צורפה תשובתו למכתב ההתראה, ולפיכך ההליך פגום מעיקרו.
5. הנתבע מציין בכתבי טענותיו, כי אותה הלוואה אשר בבסיסה הוגשה תובענה זאת, כיסתה יתרת חוב בהלוואה אחרת, הלוואה ע"ס 22,000 ₪ (אשר הוענקה ביום 8.12.2006), הלוואה אשר לטענת הנתבע, כלל לא הועמדה לטובתו, אלא חויבה ונגרעה באותו יום העמדתה. בנסיבות אלה, טוען הנתבע, כי אותה הלוואה לא אמורה הייתה להיות קיימת, ולמעשה ההלוואה הנתבעת ממנו כעת, כיסתה הלוואה אשר לא הוענקה לו.
6. התובע השיב לטענות הנתבע, במסגרת סיכומי טענותיו. לטענתו, הטענה אשר הועלתה אינה מגלה כל הגנה שהיא בפני התובענה. לעמדת ב"כ התובע, הזיכוי בגין ההלוואה מיום 8.12.2006 מופיע בחשבון הבנק, ולא כפי שסובר הנתבע, ויתר על כן, הנתבע אינו מכחיש את נטילת ההלוואה אשר כעת נתבעת ממנו, ונפרעה לפני שנים רבות.
7. שתי שאלות עומדות כעת להכרעה:
8. האחת, האם הצורך במסמכי ההלוואה הינו אמיתי?
9. השנייה, ככל שהצורך הינו אמיתי, האם יש בכך כדי לשמש כהגנה, ולו ההגנה הדחוקה ביותר, בפני התובענה?
10. אקדים ואציין, כי התשובה לשתי השאלות, הינה שלילית לדעתי.
11. בהלכת הילולים נקבע עיקרון מנחה, על פיו התובע רשאי להגיש תביעתו בסד"מ על יסוד דף החשבון האחרון, ואילו הנתבע יהא רשאי לעתור לקבל את המסמכים הדרושים לו לצורך הגנתו. ביהמ"ש אף קבע כי במידה והתובע, הבנק לא ימציא לנתבע את המסמכים הדרושים יהא האחרון זכאי לרשות להתגונן רק מנימוק זה, וכך קובע כב' השופט מלץ בע"א 688/89 - הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד . פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 196-197:

"דעתי היא כדעתו של השופט ש. לוין, לצורך התקנות 1)202)(א) ו-203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותה הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים בכדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה אך במידה ואלו לא צורפו אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא יענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן שתחייב את התובע להוכיח את תביעתו (ר' לענין זה גם את החלטתו של השופט לוין ברע"א 3545/90 הנ"ל)."

1. כאמור, די בפירוט חלקי כדי לעמוד בדרישת הכתב, ובמקרה זה, מועמד הנתבע החייב לפרט הגנתו, מול תיעוד חלקי בלבד. לעניין זה, ראה דברי כב' השופט לוין בעניין רע"א 3545/90 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ. אר. למימון . תק-על 90(3), 1111:

"עדיין מתעוררת השאלה כיצד יתגונן לקוחו של בנק מפני תובענה שהוגשה נגדו בצירוף חשבונות מקוטעים, כאמור, בסדר דין מקוצר, והעתקי החשבונות הדרושים לו להגנתו, אינם מצויים בידו, אם מפני שלא קבלם ואם משום שקבלם ואבדו לו?

נראה לי שהתשובה לשאלה האמורה היא פשוטה למדי: הלקוח יוכל לבקש מהבנק עם קבלת כתב התביעה (ורצוי עוד לפני כן) שתדפיסי החשבונות האמורים, המתייחסים לאותה תקופה סבירה הדרושה ימסרו לו, או הוא יוכל לבקש לעיין בספרי הבנק ולצלמם. אם הבנק לא ייענה לו, ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להתגונן על מנת להטיל עלה בנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתקיהם במסגרת קדם משפט."

1. כאשר ביהמ"ש סבור כי הדרישה לקבלת מסמכים הינה כנה ואמיתית, ביהמ"ש מאפשר המצאת המסמכים וקובע כי הימנעות והמצאתם תעמוד בעוכרי התובע, ראה ע"א (חיפה) 2207/02 - גולדשטיין איתן נ' הבנק הבינלאומי . תק-מח 2003(1), 996 ,עמ' 997.
2. יחד עם זאת, לעיתים נוקטים הצדדים ב"מלחמת התשה", הנסובה סביב המחלוקת הלא נכונה, מתוך רצון להאריך את ההליך המשפטי; ראה החלטת כב' השופט ברנר - ת.א. (ת"א) 51767/05 בנק דיסקונט נגד תלמי איתי, :"לטעמי אין להשלים עם מצב בו גילוי המסמכים יהפוך בידי בעל דין מאמצעי למטרה העומדת בפני עצמה, כאשר הכוונה הברורה היא להתיש את הצד שכנגד ולהמאיס עליו את ההליך של תביעה בסדר דין מקוצר."
3. כן ראה, החלטת כב' השופט שילה - ת.א. 14218/03 בנק הפועלים נגד עיזבון המנוח הבי :

"הפתרון שהציע השופט ד"ר לוין, ושהתקבל בפסיקת בית המשפט העליון לאחר מכן (ע"א 688/89 הילולים [אריזה ושיווק] בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה [3] 188 מפי השופט מלץ; ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ. עירית חולון, פ"ד נג [1] 390 מפי השופטת שטרסברג כהן) איננו מקדים את הליך גילוי המסמכים ואיננו תחליף לו. גילוי מסמכים ועיון בהם נותרו הליכים שיידונו בקדם משפט ולאחר מתן רשות להתגונן. הנתבע אינו זכאי בשלב מוקדם זה שלפני בקשת רשות להתגונן אלא לקבל מסמכים מסוימים שיש בהם כדי להסביר את דרך חישוב סכום התביעה וכן מסמכים מיוחדים אחרים, שלכל אחד מהם על הנתבע לפרש את הרלבנטיות שלו ואת הצורך בו, ולשכנע את בית המשפט בקושי שהוא ניצב לפניו בבואו לבקש רשות להתגונן מבלי שהוא יכול לעיין באותו מסמך. בענייננו לא השכילו המשיבים להצהיר, לטעון ולשכנע כי בשל העדר יתרת המסמכים שביקשו אין הם יכולים להגיש את בקשות הרשות. לא למותר יהיה לשוב ולהזכיר שהבנק מסר למשיבים את מרבית המסמכים שביקשו ולגבי מסמכים אחדים טען שאינם ברשותו. "

1. אציין, כי החוסר במסמכים אינו מהותי בהקשר זה. והתשובה לשתי השאלות אשר נשאלו על ידי קודם לכן, שלובה ונוגעת לשתיהן; אין חולק כי ההלוואה ע"ס 22,000 ₪ הועמדה, לאור דפי החשבון, בין אם הסכם ההלוואה קיים, ובין אם לאו; ככל שלא היתה מועמדת אותה הלוואה, יתרת חובו של הנתבע, ביום העמדת ההלוואה מיום 16.4.2007, היתה לכל הפחות (ולדעתי אף יותר, שכן אשראי מוסדר כמעט בהכרח יהיה זול יותר מאשראי שאינו מוסדר) בגובה יתרת החובה בגין אותה הלוואה שבמחלוקת – שכן תמורת ההלוואה היתה בחשבון;
2. יוצא כי בין אם ישנם מסמכי ההלוואה אשר נפרעה, ובין אם לאו, ההלוואה מיום 16.4.2007, אדישה לשאלה, שכן יתרת החוב הנוגעת לאמור, הינה זהה לחלוטין (ואולי אף מיטיבה קמעא עם הנתבע);
3. לפיכך מסמכי ההלוואה אשר נפרעה בעבר, אינם רלוונטיים למחלוקת, ככל שכספי ההלוואה הוזרמו לחשבון הבנק; שאם לא היו מוזרמים, במקום יתרת חוב בהלוואה ע"ס 22,000 ₪, היה חשבון העו"ש מצביע על חיוב זה (אשר לכאורה נפרע מעצם ההלוואה), באותו הסכום לפחות. והרי בהנחה שההסכם לא אותר, והיה צורך לחייב בסך של 22,000 ₪ את חשבון העו"ש (אשר זוכה מכח אותה הלוואה), איזו טענת הגנה נותרה לנתבע?
4. כאשר למדים אנו שהמסמכים אינם רלוונטיים, וכי גם אם אינם, הדבר לא היה משנה את יתרת החוב, נותר לבדוק האם החוב הוכח כנדרש. הנתבע אינו מכחיש את ההלוואה מיום 16.4.2007, אלא טוען כי סילקה היא הלוואה אחרת השנויה במחלוקת (טענה אשר כאמור לעיל, נדחתה). טענה זאת, אינה משמשת הגנה בפני התובענה, ודינה של ההתנגדות להידחות לפיכך. אציין כי גדר המחלוקת כפי שהוצג בדיון אשר נערך בפני כב' הרשמת, נגע אך ורק למסמכי ההלוואה ע"ס 22,000 וקיומם או היעדרם – ומשהגעתי למסקנה כי אותם מסמכים נעדרי רלוונטיות לחיוב, לא ניתן להגיש לתוצאה אחרת.
5. ההתנגדות נדחית לפיכך.
6. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, הן בשל נסיבותיו האישיות של הנתבע והן בשל המחלוקת אותה רואה הנתבע כלגיטימית.
7. אני מורה על חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל 02-13222-10-1.

ניתנה היום, כ' חשון תשע"ג, 05 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.