1. לפני תביעה כספית בעילה חוזית ונזיקית בגין נזק שנגרם לסחורה השייכת לתובעת שאוחסנה במחסנה כתוצאה ממחדלן של הנתבעות 1-3 באחזקת מושכר שנשכר מהתובעת והופעלה בו מסעדה.

תמצית התביעה:

2. ביום 18.11.2007 נחתם הסכם שכירות (להלן-"הסכם שכירות") בין התובעת ובין שמואל שמואלי ושמוליק לוי, הבעלים של הנתבעת 1 להפעלת מסעדת "שווארמה השמן" במושכר המצוי ברחוב יד חרוצים 22 ירושלים (להלן-"המושכר") שבבעלות התובעת. התובעת היא הבעלים והמחזיקה במחסן המצוי מתחת למושכר בו אוחסנה סחורה שלה (להלן- "המחסן"). הסחורה ניזוקה לטענת התובעת בהצפה שארעה בו כתוצאה מהינתקות צינור הביוב השייך למושכר המצוי במחסן שלדידה של התובעת, מצוי באחריות הנתבעת 1.

3. הנתבעות 1-3 הן הבעלים של מסעדת שווארמה השמן (להלן-"המסעדה") ששכרה את המושכר מהתובעת. הנתבעת 4 , היא המבטחת של המסעדה במועד האירוע מושא התביעה.

4. הנתבעות הגישו הודעה לצדדים שלישיים: צד ג' 1, היא התובעת ; צד ג' 2 המבטחת של התובעת; צד ג' 3 היא החברה הקבלנית שביצעה עבודות שיפוץ במסעדה עובר למועד בו החלה הנתבעת 1 להפעיל את המסעדה.

5. ההודעה לצד ג' 2 נמחקה מחוסר מעש ושולחות ההודעה זנחו בסיכומיהם את טענותיהם כנגד צד ג' 1 וטענו כנגד התביעה העיקרי. בהתאם לאמור, בפסק הדין תידון ההודעה לצד ג' 3 בלבד.

טענות הצדדים:

6. התובעת טוענת כי ביום 9.2.09 קרס צינור ביוב המחובר לתקרת המחסן ומי ביוב הציפו את המחסן וגרמו נזק לבגדים שהיא אחסנה בו (להלן-"האירוע"). לאחר האירוע הזעיקה התובעת למחסן את נציגה של הנתבעת 1 , שמואל לוי (להלן-"מומו") שפנה לשרברב מטעם הנתבעת 1 על מנת שיתקן את הצינור. השרברב, חיבר מחדש את הצינור לתקרה. מומו , דיווח על האירוע לנתבעת 4, המבטחת של הנתבעת 1 למושכר, ששלחה שמאי למחסן שהעריך את נזקיה של התובעת בגין האירוע.

7. לטענת התובעת, צינור הביוב שקרס הוא באחריותה של הנתבעת 1 שכן הוא מצוי בשימוש ובשליטה בלעדית של המסעדה. הנתבעות 1-3 התרשלו בהפעלת המסעדה, משלא בדקו את צינור הביוב ולא עמדו על אי התאמתו למסעדה. כמו כן, הן לא דאגו להתקנת מפריד שומנים במסעדה, מה שהכביד על משקלו של צינור הביוב והביא לקריסתו. גם לפי הסכם השכירות, האחריות מוטלת על השוכר למצבו של צינור הביוב ולפיכך, הנתבעות אחריות לנזקיה. לראיה, התנהגותו של מומו מעידה גם היא על נטילת אחריות ע"י המסעדה, הנתבעות 1-3 האחראיות לניהול המסעדה לאירוע.

8. התובעת טענה לנזק ראייתי, משלא העבירו הנתבעות לידיה את הערכת השמאי מטעם הנתבעת 4 בנוגע לנזקיה . היא נמנעה מהזמנת שמאי מטעמה בידיעתה כי השמאי מטעם הנתבעת 4 העריך כבר את נזקיה. רק במסגרת גילוי המסמכים, עלה בידה לקבל לידיה את הערכת השמאי מטעם הנתבעת 4.

9. הנתבעות דחו את טענות התובעת. לשיטתן, הצינור שקרס אינו בבעלותן, בהחזקתן או בשליטתן. צינור הביוב, מצוי במחסן שאינו בשימוש שלהן או בשימוש המסעדה ואינו חלק מהמושכר. בהתאם, הן אינן אחראיות לו מכוח הסכם השכירות, כי אם על המושכר בלבד. לא בכדי, לא צרפה התובעת לכתב התביעה את התשריט של המושכר שצורף כנספח להסכם השכירות ממנו עולה בבירור שהמחסן אינו חלק מהמושכר ומהמסעדה הפועלת בו.

10. בנוסף טענו הנתבעות 1-3 כי הודעתן לנתבעת 4 על האירוע וביקורו של השמאי מטעם הנתבעת 4 במחסן, אין בו כדי להקים חבות שלהן לאירוע. שכן, הן לא התרשלו בנוגע לצינור הביוב שאינו מצוי באחריותן . עבודות השיפוץ שבצעו במושכר להתאמתו למסעדה, בוצעו כולן בשטח המסעדה והמושכר בלבד ואין להן נגיעה לצינור הביוב, המצוי במחסנה של התובעת. לא הוכח קשר סיבתי בין השימוש במושכר והאירוע ולא הוכחה רשלנותה מה גם, שעסקינן באירוע בלתי צפוי שאינו באחריותה. לחילופין, אם יקבע שקיים קשר סיבתי קיים אשם תורם לתובעת בשיעור שלא יפחת מ-75% משלא בדקה ולא התריעה בנוגע למצבו של צינור הביוב המצוי במחסנה.

11. לעניין גובה הנזק טענו הנתבעות כי לא הוגשה חוות דעת של שמאי להוכחת נזקי התובעת בסך של 130,000 ₪ ואין בידה להתבסס על הערכת השמאי מטעמן , שהעריך את הנזק בסך של 87,699 ₪ בלבד.

12. התובעת טענה להיפוך נטל הראיה לפי פקודת הנזיקין משעסקינן בנזקי מים. הנתבעות דוחות זאת וטוענות כי בהיעדר שליטה שלהן על צינור הביוב המצוי במחסן של התובעת אשר אין לה גישה אליו וכן שליטה עליו אין להורות על היפוך הנטל.

13. התובעת טענה לראשונה בסיכומיה כי הנתבעות הפרו את הסכם השכירות משלא כללו אותה בביטוח צד ג' שלהן אצל הנתבעת 4 . הנתבעות, טענו להרחבת חזית אסורה והוסיפו וטענו כי אין לתובעת להלין כנגדן בנדון בשעה שהיא עצמה הפרה את הסכם השכירות משלא דאגה לביטוח לנכס בו מצויה המסעדה. בנוסף טענו הנתבעות כי אין גם ליישב את התנהגות התובעת שלא תבעה את נזקיה מהמבטחת שביטחה את הסחורה (סיכומי הנתבעות סעיפים 65-67).

14. בהודעה לצד ג' 3 טענו הנתבעות כי מששכרו את שירותיו של צד ג' 3 כקבלן שיפוצים למסעדה , ניתן לו 'מנדט' להחליף את כל הטעון החלפה להפעלה תקינה של המסעדה. מאחר וצד ג' 3 לא בדק את צינור הביוב מושא התביעה, יש להשית עליו את חיוביה לתובעת ככל שתיקבע אחריותה לאירוע ולנזק בגינו.

15. צד ג' 3 טען מנגד, כי לא הוזמן להחליף 'את כל הטעון החלפה להפעלת המסעדה' כי אם לבצע עבודות שיפוץ פנים של חלל המסעדה על בסיס ההנחה של הנתבעות לפיה קיימת תשתית ראויה במושכר להפעלת מסעדה. בהתאם לכך, עבודות השיפוץ הוגבלו לנקודת החיבור של הצנרת לתשתית הבניין מבלי שהוא ביצע עבודות כלשהן במחסן. כל העבודות אותן הוא בצע, נעשו בידיעה ובאישור של הנתבעות ואין לו אחריות למצבו של צינור הביוב.

דיון והכרעה:

16. התובעת טענה בכתב התביעה שיש לחייב את הנתבעות בנזיקין וטענה להפרת חובה חקוקה. בסיכומיה, זנחה את טענתה בנוגע להפרת חובה חקוקה. לפיכך, נדחית התביעה בעילה של הפרת חובה חקוקה (ע"א447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102, 107 ). הנתבעות טענו בסיכומיהן כנגד הרחבת חזית אסורה בהעלאת טענה להתרשלות בסיכומי התובעת .

17. כתב התביעה נוסח בכלליות בנוגע לעילה הנזיקית מבלי שנטען ברחל בתך הקטנה לעוולת הרשלנות. למרות זאת, עיון במסכת העובדתית בכתב התביעה מלמד כי לא עסקינן בהרחבת חזית. בהתאם לכך, לא התנגדו הנתבעות להעלאת הטענה בתצהירים ובעדויות מטעם התובעת ובדומה לכך בנוגע לעילה החוזית. בהתאם לאמור, תיבחנה עילות התביעה הנזיקית והחוזית.

18. התובעת טענה בדיון להיפוך נטלים בגין הודאה והדחה וטענתה נדחתה (החלטתי מיום 28.11.12 , עמ' 6 לפרוטוקול) מבלי שטענה באותו מועד להיפוך נטל הראייה מכוח הוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין ולפיכך דין הטענה להידחות מטעם זה. גם לגוף הטענה אוסיף כי כאשר עסקינן בדבר 'נמלט' (סעיף 38 לפקודה) , סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה , על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

19. החלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", בהתקיים 3 תנאים מצטברים כאמור בע"א 241/89 ישראליפט בע"מ נ' הינדלי ואח', פ"ד מט (1) 45, 75:

"האחד (כלשון סעיף 41 לפקודה) "כי לתובע לא הייתה ידועה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שהביאו למקרה אשר הביא לידי הנזק"; השני, כי "הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו" והשלישי כי נראה לבית המשפט "שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה".

20. מים הם דבר 'נמלט' (ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ ואח' נ' משק אשר אשכנזי ושות' [פורסם בנבו] 20.2.68 ) ויש לבחון, אם היתה לנתבעות שליטה וידיעה או יכולת לדעת על הנסבות שהביאו להצפה, להעברת נטל הראייה על כתפיהן בהחלת הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" (כמשמעו בסעיף 39 לפקודה).

21. אין חולק כי מי הביוב שפרצו באירוע במחסנה של התובעת , זרמו מצינור ביוב שחובר לתקרת המחסן אשר לא ניתן היה להבחין בו משטח המושכר בו פעלה המסעדה (עמ' 8 שורה 24, עמ' 9 שורה 7). מיקומו הפיזי של צינור הביוב הוא במקום המצוי בשליטה בלעדית של התובעת והוכח כי אינו בשליטת הנתבעות. העד מטעם התובעת שחר אליהו אמר בעדותו שצינור הביוב אינו בשליטת המסעדה ומצוי במחסן, שלתובעת ולא למסעדה, יש גישה אליו (עמ' 9 שורה 7 , עמ' 13 שורות 21-28). העד הודה בחקירתו כי נציגי התובעת נכנסים למחסן לעיתים תכופות ומנגד, לא היה בידו לסתור את גרסתן של הנתבעות לפיה הן או מי מטעמן, לא נכנסו למחסן עובר לאירוע.

22. בנסבות אלו, בהיעדר ידיעה של הנתבעות על צינור הביוב ועל מצבו כמו גם על חיבורו לתקרת המחסן ובהיותו מצוי בשטח שבשליטת התובעת מבלי שהיא הבחינה בליקוי בחיבור ולא התריעה לגביו ובהתאם להוראות פקודת הנזיקין, על התובעת להביא את ראיותיה תחילה להוכחת אחריותן של הנתבעות לאירוע.

עוולת הרשלנות:

23. להוכחת עוולת הרשלנות, יש להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות ונזק כתוצאה ממנה. יש לבחון, אם התקיימו יחסי קרבה בהם היה על מזיק לצפות את הנזק במישור הפיסי והנורמטיבי ( ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 ; עא 2792/03 אליעזר יצהרי נ' טל אימפורט [פורסם בנבו] 14.12.2006).

הנתבעות, חבות חובת זהירות כלפי התובעת בגין המושכר והמסעדה בהיותן המחזיקות במושכר ( רעפ 4348/08 אפרים מאיר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] 08.07.2010, סעיף 46 לפסק הדין) ובהתאם להסכם השכירות לפיו המסעדה אחראית כלפי התובעת בגין נזקים שיגרמו למושכר ומבגין המושכר.

24. יחד עם זאת, יש להתחשב בבעלות ובהחזקה של התובעת במחסן בשים לב להלכה פסוקה לפיה בעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית בנוגע אליהם כלפי צדדים שלישיים גם אם ההחזקה במקרקעין הועברה לאחר (ראו: פרשת ועקנין, שם, עמ' 124-125; ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא(2) 630, 636). ודוק: התחייבות חוזית של שוכר בגין נזקים שיגרמו מהמושכר, אינה פוטרת את הבעלים מחובת הזהירות (ראו פרשת אפרים, שם, עמ' 26). יוצא אפוא כי גם על התובעת חלה חובת זהירות כלפי כל אדם בגין נזק שיגרם מהמושכר וקל וחומר על נזקי הסחורה שלה , ככל שתוכיח כי צינור הביוב היה באחריותן של הנתבעות וניתק מחמת התרשלות הנתבעות דווקא.

25. בחנתי תחילה אם צינור הביוב ממנו הוצף המחסן, שייך למסעדה ומשמש אותה באופן בלעדי.

26. התובעת לא הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה ,מהנדס אינסטלציה או אדריכל , על מנת להוכיח כי צינור הביוב שייך למסעדה ומצוי בשימוש בלעדי שלה. אין בביקור במחסן, של שרברב מטעם הנתבעות משום ראייה לאחריות של הנתבעות לצינור משהוצג בפניהן מצג ע"י נציג התובעת מיד לאחר האירוע לפיו צינור הביוב משמש אותן ומצוי באחריותן ( עמ' 15 שורות 1-3) וברצונן להקטין את נזקי התובעת , ככל שיימצא כי הן אחראיות לאירוע.

27. אין בהערכת השמאי מטעם הנתבעת 4 שביקר במחסן לאחר האירוע משום ראייה לכך שצינור הביוב משמש את המסעדה בלבד ומצוי באחריותה. בהערכתו נאמר : "השרברב מסר כי צינור הניקוז המשמש את בית העסק המבוטח לא היה מעוגן כראוי לתקרה". הדברים הם מפי השמועה מבלי שהתובעת הביאה לעדות את השרברב . הערכת השמאי אינה ערוכה כדין כחוות דעת של מומחה ולא הוגשה באמצעות השמאי מה גם, שהוא אינו בעל מומחיות בתחום האינסטלציה. התובעת, לא הביאה ראיות בנוגע לתכנית האינסטלציה של הנכס בו מצוי המושכר ולא הוכיחה בנסבות אלו, כי הצינור משמש ומשרת את המסעדה בלבד ומה היה מצבו לפני תחילת השכירות של המסעדה.

28. מנהל המסעדה השיב בחקירתו כי במקרה בו תהיה תקלה בצינור המצוי במחסן הוא יפתח את הצינור לאן שהוא הולך ויתקן אותו ( עמ' 20 שורות 3-4) מבלי שנחקר בנוגע לנסבות האירוע כי אם בנוגע למצב תיאורטי שהוצג לו. יתירה מכך, העד אמר כי לא ידע ואינו יודע שהצינור, שייך למסעדה ( עמ' 15 שורה 2, עמ' 17 שורה 32).

29. לטענת התובעת, התנהלותו של מומו לאחר האירוע בהזמנת השרברב ודיווח לנתבעת 4 על האירוע יש כדי ללמד על מטילת אחריות לאירוע ולתוצאותיו, ע"י המסעדה (סיכומי התובעת סעיפים 24 ו- 59).

מומו, לא הוזמן להעיד מטעם הנתבעות. לטענתן, הוא אינו עוד שותף במסעדה ואף לא נכח במקום בקרות האירוע ולפיכך לא מצאו לנכון להעיד אותו (עמ' 15 ש 9-14).

30. העד מטעם צד ג' 3, קבלן השיפוצים, אמר בעדותו שעשתה עלי רושם מהימן לפיה הזמנתו היתה על רקע חברי בין בעלות הדין : "באותו היום שהתקשר אלי מומו ואמר לי שיש פיצוץ בצנרת של בזאר שטראוס במחסנים. שאלתי מה אני קשור לזה? הוא אמר שזה חבר שלהם ונזלו לו מים על הבגדים. שאלתי מה אעשה ואמר שאצלצל למישהו שיכול לתקן את הצינור. כמחווה אישי, שלחתי חבר שיבדוק מה קרה שם, מר ציון גדעוני שהגיע לשטח..." (עמ' 21 שורות 1-3).

הוכח, כמובא לעיל, כי הנתבעות 1-3 נתקלו לראשונה בצינור לאחר קרות האירוע וכי התגייסותן לבדוק את מצב הצינור באה במענה למצג שהציגה להן התובעת שלא אומת בראיותיה בפני, לפיו המסעדה אחראית לצינור. בהתאם לכך, פעלה המסעדה באופן סביר במסירת דיווח לנתבעת 4 על האירוע ולא די בהודעה ובביקור של השרברב כדי להרים את הנטל ע"י התובעת להוכיח את אחריות המסעדה לאירוע.

31. השתכנעתי מהעדויות כי צינור הביוב משמש את המסעדה והוכח כי הוא הותקן ונעשה בו שימוש ע"י מסעדה אחרת שעשתה שימוש במושכר "בורגר שטראוס" עובר להשכרתו למסעדת השמן (עדותו של שחר אליהו עמ' 13 שורות 4-9 ) ולא הוכח כי השימוש של מסעדת השמן הוא שימוש בלעדי בצינור הביוב.

32. העד מטעם צד ג' 3 השיב בחקירתו כי עשוי להיות שמסעדת "פינתי", הפועלת גם היא בנכס בסמוך למסעדת השמן גם היא מחוברת לצינור הביוב ( עמ' 22 שורות 5-6) מבלי שהתובעת הביאה ראיות להוכיח כי צינור הביוב משרת רק את מסעדת השמן.

33. בהיעדר חוות דעת של מומחה מטעם התובעת, לא עלה בידה להוכיח מהו הגורם להינתקות של צינור הביוב מחיבורו לתקרת המחסן, על מנת להוכיח את התרשלות המסעדה בנוגע למצבו של צינור הביוב.

התובעת טענה כי עשוי להיות שהדבר ארע מחמת הכובד שהיה על צינור הביוב בשל אי הפרדת שומנים במסעדה. לא די בהעלאת השערה זו מבלי שהוכח כי לא הותקן מפריד שומנים וחשוב מכך, מבלי שהוכח מהו עומס יתר על צינור הביוב מחמת השומנים וכי בגינו נותק החיבור כאמור. התובעת, לא הוכיחה כי מסעדת "בורגר שטראוס" התקינה מפריד שומנים ובכך נמנעה הינתקות הצינור בתקופתה עובר לתחילת השכירות של מסעדת השמן. חזקה על התובעת שהיתה מביאה לעדות עד מטעם השוכר הקודם , "בורגר שטראוס" להוכחת שימוש ראוי על ידו ובאופן אחר בצינור הביוב , אילו עדותו עמדה לטובתו כמו גם להוכחת אופן חיבור צינור הביוב שנעשה על ידו ולא ע"י הנתבעות, להוכחת היותו חיבור תקני . משלא עשתה כן התובעת ומשלא הביאה ראיות אחרות להוכחת התרשלותה של המסעדה בנוגע למצבו של צינור הביוב, סביר יותר להניח כי ההינתקות של הצינור נגרמה בשל חיבור לא ראוי שלו לתקרה שלא בוצע כלל ע"י הנתבעות והמסעדה או מחמת התרופפות של החיבור בחלוף הזמן ממועד התקנתו בשל בלאי סביר.

34. לאור האמור אני קובעת כי לא הוכחה התרשלות הנתבעות בשימוש בצינור הביוב או בנוגע לחיבורו לתקרה במחסנה של התובעת. לפיכך, אני דוחה את התביעה בעילה הנזיקית.

העילה החוזית:

35. ראשית יש לבחון אם צינור הביוב הוא חלק מהמושכר לפי הסכם השכירות (עמ' 14 שורה 31).

התובעת, לא צרפה להסכם השכירות שהגישה במסגרת ראיותיה את התשריט של המושכר שצורף כנספח לו (עמ' 14 שורות 30-31). מהעדויות הוכח (כמובא לעיל) כי הנתבעות כלל לא ידעו שצינור הביוב המשמש את המסעדה, מצוי במחסן של התובעת וכי הם לא ביקרו בו עובר לאירוע וכי לא היתה להם גישה למחסן. לדברי העד שחר אליהו, מפתח המחסן לא נמסר מעולם למנהלי המסעדה (עמ' 13 שורה 22). מנהל המסעדה העיד כי בדק את מערכות הביוב המצויות במסעדה ולא בדק את המערכות המצויות מחוץ לשטח המסעדה (עמ' 19 שורות 18-25). העד מטעם צד ג' 3 העיד כי הוא התחבר לביוב הקיים בנכס וכלל לא ידע על צינור המצוי במחסנה של התובעת (עמ' 21 שורות 19-28).

36. בסעיף 1 להסכם השכירות הוגדר המושכר: " "המושכר" חנות ברחוב יד חרוצים 22 ירושלים, הידועה כחלק מגוש 30140 חלק 7 חלקה משנה 2 (להלן - "המושכר") מצ"ב תשריט החנות המהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה". התשריט לא הוצג והתובעת לא הוכיחה כי המחסן מהווה חלק מהמושכר. בנוסף, לא הוכיחה התובעת כי צינור הביוב משרת את השוכרים – המסעדה בלבד ומבלי שנקבע בהסכם השכירות כי על השוכר לדאוג לתחזוקה של מערכות המשרתות את המושכר , בחלקים של המערכות המצויות מחוץ לשטח המושכר.

סעיף 2 להסכם השכירות קובע כדלקמן:

"(א) השוכר מצהיר כי ראה, בדק ובחן את המושכר וסביבתו, את שיטחו, את אפשרויות השימוש בו, את דרכי הגישה אליו וממנו, את מצבו התכנוני והמשפטי, ומצא כי הוא במצב טוב ותקין ומתאים לצרכיו ולמטרתו, וכי הוא שוכר את המושכר במצבו כמו שהוא בעת חתימת הסכם זה, והוא מוותר במפורש ומראש על כל טענה בדבר אי התאמה ועל כל טענה אחרת מכל מין וסוג שהוא ביחס למושכר, לאפשרות השימוש במושכר ולהתקשרותו בהסכם זה.

(ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף זה, מצהיר השוכר כי הוא מקבל את המושכר על מערכות החשמל, המים, הביוב שלו כפי שהן פועלות וכפי שהן במצבן הנוכחי וכל שיפור, שינוי, תיקון בו שחובתו על השוכר ו/או התאמה שלהן לצרכיו וההוצאות הכרוכות בשינויים, שיפורים והתאמות כאלו, יחולו עליו ויהיו כפופים לאישור מראש, בכתב מצדו של המשכיר".

בסעיף 8 להסכם נקבע: "השוכר ישמור על המושכר, יחזיקו במצב טוב ויתקן, מיד ועל חשבונו, כל נזק ו/או קלקול שיגרמו למושכר על ידו/או על ידי מי מטעמו, ו/או עקב שימוש במושכר, והכל למעט בלאי סביר שיתוקן על ידי המשכיר וזאת במשך כל תקופת השכירות".

37. כפי שעולה מהעדויות אליהן הפניתי לעיל, הצינור הוסף למערכת הביוב הקיימת בנכס

ע"י מסעדת "בורגר שטראוס". בהתאם לכך, לא טענה התובעת בכתב התביעה כי הנתבעות או המסעדה אחראים להתקנת מערכת הביוב ואף לא נטען כי צנרת הותקנה ע"י השוכר ללא אישורה.

לפיכך, משהוכח כי הנתבעות, באמצעות צד ג' 3 , בצעו עבודות בנוגע למערכת הביוב במסעדה זאת אך ורק בתוך השטח של המושכר מבלי שהתובעת הוכיחה כי הן התרשלו בביצוע אותן עבודות, לא הוכח כי הנתבעות אחראיות למצבו של צינור הביוב שהותקן במחסן שלא על ידן, ואינו מצוי כלל בשטח המושכר.

38. מעיון בהסכם השכירות ובעדויות עולה כי התובעת ידעה על מטרת השכירות להפעלת מסעדה (ראו סעיף 4) מבלי שדרשה בהסכם מהשוכר להתקין מערכת אינסטלציה אחרת למושכר ולא בכדי. שכן, התובעת ידעה היטב כי המושכר הושכר קודם לכן למסעדת "בורגר שטראוס" בהיות המושכר ומערכותיו מתאימים למסעדה. בנוסף, ככל שהתובעת סברה כי צינור הביוב המצוי במחסן הוא באחריותו של השוכר, צפוי היה שתקבע בהסכם לדאוג לתחזוקה שוטפת שלו ולאפשר גישה שוטפת של הנתבעות למחסן לצורך כך. התובעת לא עשתה כן , דבר המעיד כי לא סברה שהמערכות המצויות מחוץ למושכר הן באחריות השוכר. כך גם הוכח שהמסעדה לא ידעה על קיומו של הצינור ואף לא על מצבו הרעוע בהיעדר גישה אליו או יכולת להבחין בו מתוך המושכר.

יפים לעניין זה הוראותיו של סעיף סעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז- 1967 שקובע:

"שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו". (לעניין החזקה בלא שמירה ראו בספרו של פרופ' ויסמן, דיני קניין החזקה ושימוש, עמ' 144 וראו הסיפא של סעיף 7 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 ).

39. נוכח האמור משלא הוכח כי צינור הביוב הוא בגדרו של המושכר וכן לא הוכח כי הנתבעות אחראיות למצבו ולהינתקותו מתקרת המחסן , נדחית התביעה בעילה החוזית.

40. נדחית גם טענת התובעת כנגד אי הכללת התובעת בחוזה הביטוח עם הנתבעת 4, בהיות הטענה בגדר הרחבת חזית אסורה.

גובה הנזק:

41. למעלה מן הצורך בהתאם לקביעותי לפיהן לא הוכחה אחריותן של הנתבעות לאירוע , בהיעדר מחלוקת כי ההצפה של מי הביוב כתוצאה מהינתקות צינור הביוב גרמו לנזק לסחורה של התובעת שהיתה מצויה בו, נידרשתי לשאלת הנזק המוכח.

התובעת הגישה רשימה של הפריטים שניזוקו והעריכה את נזקה על סך של 130,000 ₪. לחילופין טענה לנזקה לפי הערכת השמאי מטעם הנתבעת 4 בסך של 87,699 ₪.

מנגד טענו הנתבעות כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה משלא הגישה כראייה חשבוניות המעידות על רכישת הבגדים שניזוקו. בהתייחס להערכת השמאי מטעמה טענה כי היא אינה חוות דעת ערוכה כדין וכי לא הוגשה על ידי עורכה. לפיכך לדידה, לא ניתן להסתמך עליה להוכחת נזקי התובעת.

42. אמנם, אין ליישב את התנהלותה של התובעת אשר טענה לנזק כבד , מבלי שהודיעה למבטחת שלה על האירוע ואף לא טרחה להביא שמאי מטעמה להערכת נזקיה. בה בשעה, לאור ידיעתה כי שמאי מטעם הנתבעת 4 העריך את נזקיה ומשהוכח כי בידי הנתבעות הערכה על שיעור נזקי הסחורה של התובעת, ככל שהיתה מוכחת אחריות הנתבעות לאירוע, נזקה היה על סך של 87,699 ₪.

43. משדחיתי את התביעה, איני נידרשת לשאלת אשמה התורם של התובעת ויפים לענין זה קביעותיי בנוגע להיעדר גישה של התובעת למחסן כי אם לתובעת אשר ביקרה בו בתכיפות ללא התראה בפני הנתבעות על מצבו של צינור הביוב.

44. בהתאם לכך, נדחית ההודעה לצד ג' 3.

מעבר לכך אוסיף בהתייחס לגוף ההודעה לאחר בחינת הראיות של שולחות ההודעה וצד ג' 3.

שולחות ההודעה לא הוכיחו במסמך בכתב כי הן הזמינו מצד ג' 3 עבודות הכוללות 'כל אשר טעון החלפה' כטענתן ואף לא הוכח כי התמורה ששלמו הייתה לכל עבודה שהיא. יתירה מכך, לא הוכח כי צד ג' 3 לא ביצע כראוי את עבודות השיפוצים. מעדותו הוכח כי הוא התחבר לנקודת הביוב בתוך שטח המסעדה וכי לא ידע על קיומו של צינור הביוב המצוי מחוץ למסעדה , במחסנה של התובעת.

לאור האמור, לא הוכחה אחריותו של צד ג' 3 לצינור הביוב ולאירוע ודין ההודעה לצד ג' 3 להידחות .

45. משדחיתי את התביעה ובהתחשב בנסבות כמתואר בגוף פסק הדין, התובעת תשלם לנתבעות 1-4 ,ביחד ולחוד, הוצאות לשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪ בלבד .

46. משנדחתה ההודעה לצד ג'3 אני מחייבת את שולחות ההודעה, ביחד ולחוד, בהוצאות לצד ג' 3 לשכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪.

47. עותק פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד,23 במרץ 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.