22 אוגוסט 2013

פתיח

1. עניינה של התביעה שבפנינו בטענת התובעת כי פוטרה מחמת הריונה, ואף ללא קבלת היתר כנדרש בדין.
2. מטעם התובעת העידו היא עצמה ובן זוגה מר אבנר בן שלום. מטעם הנתבעת העידו מנהלה מר יצחק דניאלצ'יק וחשב השכר מר דב גרינבוים.
3. להלן עובדות הרקע:
   1. הנתבעת – רווחה קהילתית בע"מ – הינה הבעלים של רשת צרכניות המיועדת לאוכלוסייה החרדית.
   2. התובעת, גב' נורית נחמייאייב, עבדה כזבנית במחלקת כלי בית בסניף הנתבעת בבני ברק, החל מחודש יולי 2007 (במאמר מוסגר נציין כי מועד תחילת העבודה עולה מטופס 106 לשנת 2007 אשר צורף לתצהיר התובעת; במהלך דיון ההוכחות הסתבר כי התובעת עבדה בנתבעת גם בתקופות קודמות, אך ללא רציפות לתקופת העבודה מושא ההליך שבפנינו).
   3. התובעת עבדה בהיקף של משרה חלקית, ושכרה עמד על 27 ₪ לשעה.
   4. במהלך חודש אוגוסט 2008 הודיעה התובעת למנהל הנתבעת, מר יצחק דניאלצ'יק, כי הינה בהיריון, וחדלה בפועל מהתייצבות למקום העבודה. הצדדים חלוקים בשאלה האם אי ההתייצבות קדם להודעה על ההיריון או להיפך, וכן חלוקים על הסיבות לאי ההתייצבות.

מדו"חות הנוכחות לחודשים אוגוסט וספטמבר 2008 שהוגשו לתיק בית הדין עולה כי התובעת נעדרה מעבודתה ביום 1.8.08, חזרה לצרכנייה ועבדה כרגיל בימים 3-7.8.08, ולאחר מכן נעדרה ברציפות עד ליום 7.9.08 (בו התייצבה בשעת צהריים לזמן קצר, כפי שיפורט להלן). לתיק בית הדין לא הוגשו אישורי מחלה כלשהם אך הרישום בדו"חות הנוכחות מלמד כי לגבי חלק מתקופת ההיעדרות – החל מיום 17.8.08 ועד ליום 5.9.08, למעט הימים 22.8.08 ו – 29.8.08 - המציאה התובעת אישורי מחלה.

• 1. יחסי עובד-מעביד בין הצדדים הסתיימו ביום 7.9.08 (עובדה זו עולה מנ/2 – אישור המעסיק למוסד לביטוח לאומי, אשר צורף גם לתצהירה של התובעת). הצדדים חלוקים לגבי נסיבות סיום העבודה כאשר התובעת טוענת כי פוטרה, בעוד שלטענת הנתבעת – התובעת היא שבחרה לעזוב את מקום העבודה מיוזמתה.
  2. הנתבעת לא פנתה לממונה על חוק עבודת נשים בבקשה כי יינתן היתר לפיטורי התובעת.
  3. התובעת ילדה ביום 9.2.09.
  4. פנייתה הראשונה בכתב של התובעת לנתבעת הייתה ביום 27.8.09 (מכתב שצורף כנספח לכתב תביעתה; להלן – מכתב הדרישה). משמכתב הדרישה לא נענה, הוגשה התביעה ביום 5.5.10.
  5. התובעת דרשה במסגרת כתב התביעה את שכרה עד הלידה, שכר בגין שלושה חודשים שלאחר תום חופשת הלידה, פיצויי הלנת שכר וכן פיצויי פיטורים ודמי הבראה. התובעת לא דרשה סעדים נוספים מכוח חוק עבודת נשים, התשי"ד – 1954 (לעיל ולהלן: חוק עבודת נשים) או חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988 (להלן: חוק שוויון ההזדמנויות).
  6. הנתבעת לא התייצבה לדיון ההוכחות הראשון ולכן ניתן כנגדה פסק דין בהעדר התייצבות ביום 4.6.12. פסק הדין בוטל ביום 23.7.12, לאחר דיון במעמד הצדדים, ותוך פסיקת הוצאות לחובת הנתבעת בסך של 5,000 ₪.
  7. להשלמת התמונה העובדתית, ונוכח חשיבות עובדות אלו להבנת גרסאות הצדדים, יצוין כי התובעת נמנית על המגזר הדתי והיא אינה נשואה.

התשתית העובדתית

1. התובעת העידה כי ביום 7.8.08 הודיעה למר דניאלצ'יק על הריונה (עמ' 13 לפרוטוקול – הגם שלא זכרה את המועד אלא אימצה את הרשום במכתב הדרישה בקשר לכך), לאחר שנכנסה למשרדו לצורך כך כאשר הינה בתחילת ההיריון (להערכתה בין החודש השני והשלישי). לדבריה, מר דניאלצ'יק הודיע לה בתגובה לכך "כי אל לי להגיע יותר לעבודה" (סעיף 3 לתצהירה), והוסיף כי "אצלי לא תעבוד בחורה בהיריון שאינה נשואה בחברה של בנות אחרות, אשתדל למצוא לך עבודה אחרת שמתאימה יותר" (סעיף 4).

התובעת נשאלה אם אישור המעסיק לביטוח הלאומי אותו צירפה לתצהירה, ומלמד כי עבדה 15 ימי עבודה בחודש אוגוסט 2008, אינו סותר את טענתה כי הפסיקה לעבוד כבר ביום 7.8.08, והשיבה כי "יכול להיות שזה ימי מחלה או שאני לא יודעת" (עמ' 14).

1. התובעת הוסיפה כי בהתאם להוראתו של מר דניאלצ'יק הפסיקה להתייצב בצרכנייה והמתינה לקבלת שיבוץ חלופי; לדבריה, "כעבור מס' ימים התקשרתי אל יצחק שיעמוד בהבטחתו לעיל, אך הוא התחמק מדי פעם בפעם, ודחה אותי בכל פעם שהתקשרתי" (סעיף 5 לתצהירה, וכן בעמ' 14 לפרוטוקול).

התובעת העידה כי לאור התחמקויותיו של מר דניאלצ'יק שבה לעבודתה ביום 7.9.08 בשעות הצהריים, כאשר "יצחק לא נכח אז בעבודה, אך משהודיעו לו שהתייצבתי במקום העבודה, ביקש אותי לטלפון ממקום הימצאו, וצרח עלי צרחות איומות כי אעזוב מייד את מקום העבודה" - ולכן נאלצה לעשות כן (סעיף 8 לתצהירה). כתמיכה לטענה זו צירפה התובעת את דו"ח הנוכחות לחודש ספטמבר 2008, ממנו עולה כי שהתה במקום העבודה ביום 7.9.08 בין השעות 12:24 – 13:39. התובעת הוסיפה כי שבועיים לאחר מכן הגיעה למשרדי הנתבעת עם בן זוגה ונפגשה עם מר דניאלצ'יק; לדבריה דרשה במהלך פגישה זו כי יימצא לה תפקיד וכך אכן הובטח לה, אך בפועל לא שובצה בכל תפקיד חלופי.

1. במהלך חקירתה הנגדית אישרה התובעת כי בתחילת ההיריון סבלה מבעיות רפואיות ושהתה בחופשת מחלה, וכדבריה - "היה לי בעיה עם ההיריון, היה לי סכרת בהיריון וגם היום, בעיות במבנה גוף... עם הסכרת התגלה לי שהעובר יושב על מערכת העצבים ונשלחתי לבדיקות..." (עמ' 14). התובעת לא מסרה באילו מועדים שהתה בחופשת מחלה, אך אישרה בחקירתה כי ייתכן שנעדרה מחמת מחלה בחודש אוגוסט 2008, ובסיכומיה אישרה כי גם היעדרותה בין הימים 1-5.9.08 נבעה ממחלה (עמ' 2 לסיכומים, וכפי שעולה מדו"ח הנוכחות לחודש ספטמבר 2008).
2. התובעת אישרה כי לא חיפשה עבודה חלופית לאחר פיטוריה הנטענים, על אף שהייתה בתחילת הריונה, וזאת שכן "אני שייכת לנתבעת וזה המקום שלי" (עמ' 14). עוד אישרה כי מאז ועד היום אינה עובדת, אלא "אני עקרת בית ומגדלת את הילדים" (לרבות ילד נוסף שנולד לאחר מכן; עמ' 15).

התובעת נשאלה מדוע לא פנתה בכתב עד ליום 27.8.09 בדרישה לחזור למקום העבודה, והשיבה כי סמכה על מר דניאלצ'יק וההבטחות שנתן לה – הגם שלדבריה לא הייתה איתו בקשר כלשהו מאז הפגישה בנוכחות בן זוגה (שלטענתה התקיימה במחצית ספטמבר 2008 לערך) ועד משלוח המכתב.

1. להלן נוסחו של מכתב הדרישה ששלחה התובעת ביום 27.8.09:

"בתאריך 7.8.08 הודעתי לך מר דניאלצ'יק יצחק כי הנני בהריון, מאותו רגע שהודעתי לך על כך השתנה יחסך אלי ואמרת לי במילים אלו כי אין לי מה להגיע לעבודה, כן הוספת כי תמצא לי עבודה מתאימה אחרת בחברה.

לאחר מספר ימים התקשרתי אליך... ובו אמרת שאתה עוד לא מצאת לי עבודה מתאימה, באותה שיחה הודעתי לך כי הנני בחופשת מחלה.

ביום ראשון 7.9.08 לאחר חופשת המחלה הגעתי לעבודה לאחר כשעה שנודע לך שהגעתי כעסת מאוד מאוד ואמרת לי שאין לי מה לחפש כאן בעבודה יותר.

לאחר כשבועיים הגעתי אליך למשרד וגם אז המשכת בהבטחותייך שאתה משתדל לסדר לי עבודה אחרת מתאימה.

בכל מעשיך כדלעיל לא היו אלא אמתלות בכדי להיפטר ממני ולמשוך זמן...".

בסיום המכתב דורשת התובעת סעדים כספיים בלבד.

1. בן זוגה של התובעת, מר אבנר בן שלום, העיד כי התובעת התקשרה מספר פעמים למר דניאלצ'יק בתקופה שבין יום 8.8.08 ליום 5.9.08, חלקן בנוכחותו, וביקשה ממנו לחזור מייד לעבודה, "אך הוא דחה אותה מכל וכול" (סעיף 3 לתצהירו וכן בעמ' 10 לפרוטוקול). לדבריו, זמן מה לאחר פיטוריה של התובעת ניגש עימה למשרדי הנתבעת והתקיימה שיחה בינם לבין מר דניאלצ'יק; "במהלך השיחה ציין הוא את העובדה, כי לא יעלה על הדעת שהיא תמשיך לעבוד במקום עבודה זה, והוא הבטיח כי ימצא לה עבודה בהקדם האפשרי, ואולי אפילו עבודה שהיא תעשה בביתה" (סעיף 5 לתצהירו). למרות הבטחות אלו, "מאז ועד היום לא שמענו ממנו דבר" (סעיף 6).
2. מר יצחק דניאלצ'יק, מנהל הנתבעת, העיד כי במהלך חודש אוגוסט 2008 "חדלה לפתע התובעת מלהגיע לעבודה, מבלי שהיא מודיעה על כך לשום גורם, וכאשר פנו אליה לברר את סיבת היעדרותה (לא העד עצמו אלא חברות לעבודה או מנהלת המחלקה – עמ' 20), היא ענתה שאינה חשה בטוב" (סעיף 3 לתצהירו).

לדבריו, מספר ימים לאחר מכן יצרה עמו התובעת קשר טלפוני, והודיעה לו "כי היא נכנסה להריון, אבל עקב כך שכל העובדות שאתן היא נמצאת בכל שעות העבודה הן נשים חרדיות, המכירות אותה באופן אישי, ובנוסף לכך רוב רובם של הקונים בצרכניה הינם חרדים וחלקם הגדול מכיר באופן אישי את המוכרות, והם יודעים את מצבה האישי... ומשום כך היא מתביישת לבוא לעבודה ולכן אין ברצונה להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת" (סעיף 4 לתצהירו).

1. מר דניאלצ'יק הוסיף כי השיב לתובעת שהוא מרוצה מעבודתה, "ואם קשה לה מסיבות אלו להמשיך במתכונת העבודה הנוכחית אוכל לסדר לה עבודה בתחום אחר כסוקרת שווקים באופן שלא יצריך מגע שוטף עם קהל הצרכנים" (סעיף 5). לדבריו, התובעת השיבה לו כי תשקול את הצעתו, אך לא חזרה אליו עם תשובה; כאשר יצר עמה קשר מיוזמתו לאחר כשבועיים, הודיעה לו כי אינה מעוניינת במשרה החלופית.

מר דניאלצ'יק הוסיף כי בין לבין עדכן באמור לעיל את הנוכחים "בישיבת האגף למשאבי אנוש" של הנתבעת, וסוכם "כי התובעת תעבוד בסקר שווקים ויועמד לרשותה רכב לצורך כך" (סעיף 6; הגם שאין על כך פרוטוקול כלשהו – עמ' 22).

1. מר דניאלצ'יק הכחיש מכול וכול את טענת התובעת לפיה סיפרה לו כי הינה בהיריון פנים מול פנים לאחר שנכנסה למשרדו לצורך כך, והדגיש כי "בשום פנים ואופן זה גם לא מקובל" (עמ' 19). כן הכחיש את טענת התובעת לפיה יצרה עמו קשר טלפוני מספר פעמים באותה תקופה כדי לבקש לחזור לעבודתה, וכדבריו – "לא פנתה ולא ביקשה ממני, לא פנתה בכתב וגם לא התלוננה שהתנהגתי לא בסדר, לא הגישה שום בקשה לא בכתב ולא בעל פה... עובדה שנזכרה להתעורר רק אחרי שנה ומשהו כנראה בעקבות ייעוץ שקיבלה מבן זוגה" (עמ' 22).

מר דניאלצ'יק התבקש לפרט את המשרה החלופית שהציע לגרסתו לתובעת ("סוקרת שווקים"), והסביר כי "היום מקובל ברשתות הגדולות שמעסיקים אנשים אפילו במשרה מלאה לבדוק מחירים אצל המתחרים... בגלל התנודות החזקות בתחרותיות של השוק זה הפך להיות תפקיד רשמי אפילו" (עמ' 21). לדבריו, אין כיום "משרה רשמית" כזו בנתבעת, אך "כל פעם יוצאת עובדת אחרת ובודקת" (עמ' 22). עוד ציין כי לא פירט באוזני התובעת את היקף המשרה החלופית ותנאיה המדויקים, "אבל היה ברור שזה לא יגרע ממה שהיה קודם. הכוונה הייתה לתת לה מענה לבעיה האישית שהגבילה אותה מבחינתה לבוא למקום" (עמ' 21).

1. מר דניאלצ'יק הוסיף כי מספר חודשים לאחר מכן (ולא שבועיים כפי שנטען על ידי התובעת) הגיעו למשרדו התובעת ובן זוגה, וביקשו פיצוי כספי (ולא חזרה לעבודה) בטענה כי התובעת פוטרה. לדבריו, הבהיר להם כי התובעת היא שחדלה לבוא לעבודה ואף סירבה למשרה החלופית שהוצעה לה, ובכך התפטרה.

לגרסתו, גם במהלך פגישה זו שב והציע לתובעת את המשרה החלופית, אך "היות והיא לא הייתה מעוניינת לעבוד ואולי לא יכלה לעבוד בגלל המצב הבריאותי שסיפרה היום ואולי הוא לא היה מעוניין שהיא תעבוד – לא עניין אותם שום הצעה שלי אלא רק לנסות ולהתווכח שאני פיטרתי אותה" (עמ' 23).

1. מר דניאלצ'יק אישר, בחקירתו הנגדית, כי היריון ללא נישואים מנוגד להלכה. כאשר נשאל אם הסכים שאישה רווקה בהיריון תעבוד בנתבעת, השיב כדלקמן:

"מדובר ב...רשת שמחזור העסקים שלה עשרות מיליונים רבים ולא מתנהלת כמו בסטה בשוק הכרמל. המערכת מתנהלת באופן חוקי ומסודר על פי כל הזכויות המגיעות לעובדים. לי אין סמכות לעבור על החוק ולהתנהל כמו שאני רוצה, גם אם לא מוצאים חן בעיני דברים מסוימים.

ברגע שהיא עובדת כמו שצריך אין קשר להתנהלות האישית שלה, זה לא קשור אלי. היא לא באה בלבוש חשוף היא באה באופן הולם ומסודר מי יודע אם היא נשואה או לא, זה לא מפריע ללקוחות ולא מפריע להתנהלות העבודה..." (עמ' 18).

1. מר דב גרינבוים, חשב שכר בנתבעת, העיד כי נכח בישיבת "אגף משאבי אנוש של הנתבעת" בסוף חודש אוגוסט 2008, במהלכה עדכן מר דניאלצ'יק כי התובעת חדלה לעבוד נוכח הריונה וכיוון שהיא חשה בושה לבוא לעבודה. לדבריו, מר דניאלצ'יק הוסיף ועדכן באותה ישיבה כי הציע לתובעת לשמש כסוקרת שווקים, אך לאחר מספר שבועות הסתבר כי התובעת סירבה להצעה.

מר גרינבוים הוסיף בחקירתו כי הייתה הערכה רבה לעבודתה של התובעת, ולכן "היות ונושא ההיריון היה בעייתי חיפשו דרך איך להעסיק אותה ולא במסגרת הצרכניה" (עמ' 24). כאשר נשאל מדוע הייתה בעייתיות, השיב כי "במסגרת שלנו לא קרה שאישה ללא נישואין תכנס להיריון" (שם).

הכרעה

1. כפי שעולה מהפירוט העובדתי לעיל, המחלוקת המרכזית בה עלינו להכריע הינה האם התובעת פוטרה או התפטרה. במחלוקת מסוג זה נטל ההוכחה הינו על העובד הטוען כי פוטר (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ – מאיר ניסימיאן, מיום 25.6.97), ולכן ככל שהמאזניים מאוינות – משמעות הדבר הינה כי התובעת לא הוכיחה את גרסתה ותביעתה (להסרת ספק, והגם שהתובעת לא טענה זאת, סעיף 9 לחוק שוויון ההזדמנויות אינו הופך את נטלי ההוכחה כל עוד לא נקבע כי העובדת אכן פוטרה).
2. לאחר שקילת העדויות, נתקלנו בקושי ממשי בקביעת התשתית העובדתית שכן שתי הגרסאות לא היו נקיות מספקות. כפי שעולה מהפירוט לעיל, כמעט ולא הוצגו בפנינו ראיות חיצוניות או מסמכים, ועדויות הצדדים היו חלוקות בנקודות מרכזיות. בהתחשב בכך, ובהעדר אפשרות להגיע לתשתית עובדתית ברורה ומוכחת, לא נותר לנו אלא לקבוע כי לא עלה בידי התובעת לשכנע כי פוטרה. להלן יובאו הנימוקים לכך:
   1. ראשית נציין כי התובעת העידה באופן חסר בטחון, וענתה לשאלות רבות בתשובה "לא זוכרת". הדבר הקשה על מתן משקל מירבי לעדותה.

• 1. לא התרשמנו מאמינות עדותו של מר אבנר בן שלום, בן זוגה של התובעת והעד היחידי שהובא מטעמה על מנת לתמוך בגרסתה. כך, ולמשל, בתצהירו טען מר בן שלום באופן לקוני כי "ידוע לי כי היא התקשרה מס' פעמים אל המעביד..." (סעיף 3), ובחקירתו הנגדית הרחיב כי שמע במו אוזניו בין שלוש לחמש שיחות טלפון שקיימה התובעת עם מר דניאלצ'יק באמצעות רמקול; הרחבה זו לא הייתה אמינה בעינינו.
  2. הרושם שהתקבל הינו כי מר בן שלום הינו הגורם המדרבן והמוביל מאחורי הגשת התביעה – וכי התובעת מיוזמתה לא הייתה פונה כלל להליך משפטי. הגם שתיתכנה מספר סיבות לכך, הדבר עשוי ללמד כי התובעת לא חשה כי נגרם לה עוול. הרושם דלעיל התקבל הן מהתנהלותם הבלתי אמצעית של התובעת ובן זוגה במהלך הדיון; הן מעדותו הבוטחת של מר בן שלום – לעומת עדותה ההססנית של התובעת; והן מאישורה של התובעת בחקירתה כי בן זוגה הוא שסייע לה לנסח את מכתב הדרישה.
  3. התובעת כלל לא הזכירה בתצהירה את העובדה כי שהתה בחופשת מחלה במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2008, סמוך טרם סיום עבודתה, על אף שעלה כי לפחות חלק מהיעדרותה – נבע מחופשת המחלה, ולא מהוראתו הנטענת של מר דניאלצ'יק כי תשב בביתה. התובעת אף לא צירפה את האישורים הרפואיים הרלוונטיים, שעשויים היו ללמדנו באילו תאריכים נעדרה מחמת מחלה. מצאנו כי יש בכך כדי לפגוע באופן ממשי במהימנותה. גם דו"ח הנוכחות לחודש אוגוסט 2008 (ת/1) תומך יותר בגרסת הנתבעת, שכן עולה ממנו כי התובעת נעדרה לראשונה כבר ביום 1.8.08 היינו טרם שיחתה הנטענת עם מר דניאלצ'יק, ומרבית תקופת ההיעדרות באותו חודש נבעה ממחלה.
  4. התובעת טענה כי הודיעה למר דניאלצ'יק על ההיריון ביום 7.8.08, אך לא הצביעה על כל סיבה לדווח לו על ההיריון דווקא במועד זה ובשלב כה ראשוני של ההיריון. סבירה יותר לפיכך גרסת הנתבעת, לפיה התובעת נאלצה להיעדר מעבודתה מחמת ההיריון – ורק תוך כדי היעדרותה יצרה קשר טלפוני עם מר דניאלצ'יק והודיעה לו על ההיריון ועל רצונה לסיים את עבודתה.
  5. התובעת נאחזה בדו"ח הנוכחות של חודש ספטמבר 2008, המלמד כי הגיעה למקום העבודה ביום 7.9.08 למשך שעה וחצי – אך לא ניתן ללמוד מכך בהכרח כי סולקה מהמקום על ידי מר דניאלצ'יק כטענתה. קיימת גם האפשרות כי הגיעה אותו יום למקום העבודה מסיבה אחרת, דוגמת הבאת אישורים רפואיים לצורך קבלת דמי מחלה, כפי שעולה לכאורה משעת התייצבותה – 12:24. התובעת אף לא הצביעה על ההיגיון מבחינתה בהגעה למקום העבודה לצורך עבודה דווקא ביום 7.9.08 בשעת צהריים, חודש תמים לאחר ש"סולקה" ממנו לטענתה על ידי מר דניאלצ'יק, וסביר יותר כי הגיעה במועד זה שכן הסתיימו ימי המחלה שניתנו לה.
  6. התובעת עמדה על כך שיצרה פעמים רבות קשר טלפוני עם מר דניאלצ'יק בתקופה שבין 7.8.08 ל – 7.9.08, אך במכתב הדרישה אין לכך אזכור כלשהו. אף לא הובאה לכך כל ראיה - על אף שניתן היה להמציא את פירוט השיחות המעיד על כך.
  7. התובעת טענה כי עמדה על זכותה לחזור לעבודה כבר בזמן אמת ותוך כדי ההיריון, אך לא שלחה כל מכתב המעיד על כך – עד ליום 27.8.09 היינו למעלה משנה לאחר סיום עבודתה. כאשר נשאלה על כך התובעת בחקירתה הנגדית, השיבה כי "חשבתי שעד אז יהיה לי את הסידור שהוא הבטיח לי" (עמ' 15) – אך לא מצאנו היגיון בתשובה זו בהתחשב בחלוף הזמן, וכאשר התובעת הספיקה בתקופה זו ללדת ולשהות בחופשת לידה.

1. נוכח כל האמור לעיל, ועל אף שאנו מתקשים לקבוע תשתית עובדתית חד- משמעית נוכח הראיות המצומצמות שהוצגו בפנינו, אנו נוטים לדעה כי השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:
   1. במהלך חודש אוגוסט 2008 נעדרה התובעת מעבודתה בשל שחשה ברע נוכח הריונה (כפי שאישרה בחקירתה), ולא בשל הנחיה כלשהי שקיבלה ממר דניאלצ'יק.
   2. סמוך לאחר מכן הגיעה התובעת, ככל הנראה, למסקנה כי אינה מעוניינת להמשיך ולעבוד – וזאת הן נוכח מצבה הרפואי, הן בהתחשב בלידה הצפויה ורצונה לטפל בילד לאחר מכן, והן בהתחשב באי הנעימות שהייתה נגרמת כתוצאה מההתנגשות הבלתי נמנעת בין מצבה האישי לבין הנורמות הדתיות-חברתיות השוררות בנתבעת.
   3. לאור זאת הודיעה התובעת למר דניאלצ'יק טלפונית כי אין בכוונתה להמשיך ולעבוד; מר דניאלצ'יק לא ניסה לשכנעה להמשיך ולעבוד בצרכניה שכן גם הוא עצמו העדיף שלא תעשה כן נוכח אמונתו ומנהגיו, ולמעשה עלה מהראיות כי שני הצדדים ראו זאת כמובן מאליו שהתובעת לא תוכל להמשיך ולעבוד בצרכניה, יחד עם נשים חרדיות ותוך מתן שירות לאוכלוסיה חרדית, בהתחשב בהריונה.
   4. להסרת ספק נבהיר כי הנתבעת לא ניסתה לטעון כי זכאית הייתה לפטר את התובעת, או להפסיק את עבודתה בצרכניה, נוכח הריונה ונוכח התנגשות עובדה זו עם הערכים שהנתבעת מבקשת להקנות לעובדותיה; ואכן, עקרון השוויון, חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות גוברים בנסיבות כאלו על המסורת ועל שיקולים הלכתיים (וראו את פסק דינה של השופטת אסנת רובוביץ-ברכש בעב' 12137/09 פלונית – אלמונית, מיום 7.3.13).
   5. הנתבעת מצידה לא עמדה בנטל להוכיח כי אכן הציעה לתובעת הצעת עבודה חלופית אותנטית וממשית, ועם זאת אנו נוטים לדעה כי התובעת היא שהודיעה על סיום עבודתה בנתבעת ולא ביקשה הצבה חלופית – ולכן הנתבעת לא הייתה מחויבת להציע לה הצעה חלופית כלשהי.
   6. על אף כל האמור לעיל, וכאשר מדובר בסיום יחסי עבודה בכלל ובמהלך הריון בפרט, ראוי היה כי הנתבעת תוציא מכתב מסודר בזמן אמת המפרט את סיבת סיומם של יחסי העבודה.
2. לאור מסקנתנו לעיל כי התובעת לא הוכיחה כי פוטרה וכי סביר יותר להניח כי התפטרה – התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים או לשכר עבודה בגין תקופה בה לא עבדה בפועל.

באשר לדרישתה לדמי הבראה – מתלושי השכר החלקיים שהוגשו עלה כי התובעת קיבלה תוך כדי תקופת עבודתה דמי הבראה בסך של 297 ₪ (90 ₪ בחודש 6/08, 103 ₪ בחודש 7/08, 78 ₪ בחודש 8/08 ו - 26 ₪ בחודש 9/08). לא הובאו בפנינו דו"חות נוכחות ותלושי שכר לכל תקופת העבודה המשקפים את היקף העבודה; מ-נ/2 ניתן לגזור כי היקף משרתה עמד על 72% (לפי שכר ממוצע, בחודשים שעד יולי 2008 כולל, של 3,627 ₪ - ובחלוקה לשכר השעתי ההיקף החודשי הממוצע הינו 134 שעות). לאור זאת, בהתחשב בתקופת עבודתה, בהיקף משרתה ובסכומים ששולמו לה בפועל – התובעת זכאית להפרש דמי הבראה בסך של 1,161 ₪.

1. סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה הקטן. הנתבעת תשלם לתובעת הפרש דמי הבראה בסך של 1,161 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 7.9.08 ועד התשלום בפועל.

כיוון שמרבית התביעה נדחתה, לסכום זה לא יתווספו הוצאות משפט.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ג, (22 אוגוסט 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.