1. לפניי תביעה בגין הפרת חוזה מכר מקרקעין בהעדר תשלום של מלוא המיסים החלים על הנתבעת בגין העסקה. הנתבעת, סרבה לשלם את חיובה של התובעת במס בגין העיסקה בסך של 59,074 ₪ ובצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 23.7.08 המגיע לסך של 62,264 ₪.

1. הנתבעת טוענת מנגד כי החיוב במס שהוטל על התובעת אינו בגין עסקת המכר. לדידה, היא מילאה אחר חוזה המכר בתשלום מלוא מס השבח בגין העסקה ובדין דחתה את הדרישה לתשלום מס הכנסה בו חוייבה התובעת (קודם לכן בעלה המנוח) שלא בגין העיסקה.

מכאן התביעה.

טענות הצדדים:

1. ביום 16.2.2007 נחתם חוזה מכר (להלן – "החוזה", נספח א' לכתב התביעה) בין המנוח דוד דואק ז"ל ובין הנתבעת, למכירת חלקת קרקע הידועה כחלקה 184 בגוש 30235 ועליה מבנה ברחוב אהליאב 5 בירושלים . המוכר דוד דואק הלך לעולמו וזכויותיו הועברו לתובעת לפי צו ירושה ( נספח ב' לכתב התביעה). לפי סעיף 8.א. לחוזה, התחייבה הנתבעת לשלם את כל המיסים וההיטלים שיחולו על עסקת המכר בגין הנכס. לטענת התובעת, כפי שעולה מחיובי המס בגין העסקה (נספח ד' לכתב התביעה) הייתה הנתבעת אמורה לשלם סך של 59,074 ₪ אך היא מסרבת לקיים את חיובה למרות פניות חוזרות ונישנות אליה (נספחים ו1-ו4 לכתב התביעה). לפיכך דורשת התובעת את נזקיה בגין תשלומיה בגין העסקה לרשויות המס בסך של 62,264 ₪.
2. הנתבעת טוענת כי חיובי המס עליהם הוסכם בחוזה הם רק על פי הנדרש ממשרד מיסוי מקרקעין אליו הוגשה ההצהרה על העסקה שולמו במלואם על ידה. התחייבותה בסעיף 8.א. לחוזה הוגבלה למיסים והיטלים שיחולו על העסקה להבדיל ממס הכנסה בו חויב המנוח על הכנסותיו מרווחי ניירות ערך לשנת 2007 (חוות דעת מומחה של רו"ח מטעם הנתבעת, צורפה כנספח לכתב ההגנה). היא שילמה את שומת מס השבח הסופית בגין העיסקה ובכך, מילאה את חיוביה בנוגע למסים לפי החוזה. דרישותיה של התובעת ממנה אינן מבוססות וחוות הדעת מטעם התובעת ניתנה בהסתמך על הנחות שונות ללא ביסוסן ובסתירה למסמכי התובעת . לפיכך טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות.

דיון ומסקנות:

1. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ולפי החלטת כב' הרשם ניתנה רשות להתגונן. בהחלטתי מיום 9.2.12 הוצע לצדדים להודיע אם הם עומדים על חקירת המצהירים או שמא, קיימת הסכמה דיונית לייתר את ישיבת ההוכחות. הנתבעת הודיעה, כי אין בכוונתה להגיש תצהירי עדות ראשית והוסכם כי הראיות שהובאו במסגרת בקשת רשות להתגונן לא יהיו חלק מהראיות בתיק (עמ' 3 שורה 29). בנוסף הודיעה התובעת כי אין בכוונתה לחקור את עדי התובעת ואת המומחה מטעמה. התובעת מצידה, הגישה חוות דעת מתוקנת של רו"ח מטעמה לאחר שהגישה תעודת עובד צבור מרשות המיסים מיום 10.5.12 בהתאם לצו שהורה על הגשתה, כבקשת התובעת. המומחה מטעם הנתבעת לא התייצב על מנת להיחקר על חוות דעתו וחוות דעתו הוצאה מתיק בית משפט. בהתאם לאמור, הצדדים סיכמו בעל פה.
2. בין הנתבעת למנוח נחתם חוזה מכר אשר קבע בסעיף 8.א. : "כל המיסים וההיטלים מכל מין וסוג שהוא החלים ושיחולו על העסקה, לרבות מס ערך מוסף, מס שבח, מס מכירה, מס רכוש, היטל השבחה וכל מס אחר שיחול, באם יחול, על העסקה נשוא הסכם זה, יחולו על הקונה וישולמו על ידו תוך 45 יום מיום חתימת הסכם זה". המחלוקת העובדתית היא בשאלת מקור החבות בתשלום המס ונילווית לה מחלוקת בשאלת הפרשנות של הוראת סעיף 8.א. לחוזה. האם הדרישה לתשלום בגין חיובו של המנוח במס רווח הון לשנת 2007 חלה על הנתבעת ונכנסת לגדרו של מס בגין עסקת המכר של המקרקעין כגרסת התובעת או שהוא, חיוב אישי של המוכר שהנתבעת אינה חייבת לשאת בו לפי הוראות החוזה.
3. על פי פשט הכתוב בחוזה "כל היטל ומס מכל סוג ומין" בין אם הוא חל במועד כריתת החוזה ובין אם יחול בעתיד על העסקה, ישולם על ידי הקונה - הנתבעת. הנתבעת, אינה מתכחשת לחיובה הגורף לשלם כל מס ללא יוצא מן הכלל, שיחול העסקת מכר (עמ' 6 שורות 7-8) כי אם, מבקשת לסייג את המונח "שיחולו על העסקה". לשיטתה, חיוב בגין רווחי הון לשנת 2007 , הוא החיוב של המנוח כחיוב אישי ולא בגין העסקה (עמ' 6 שורות 1-2).
4. הסכם, יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים המשתמע ממנו , ואם אינו משתמע ממנו, אזי מנסיבות העניין. אומד דעת הצדדים שלפיו מתפרש חוזה, הוא "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו להגשים" בחוזה שנכרת ביניהם, כאמור בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ נקבע: "חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי".
5. לפי הלכה פסוקה "חוזה מסחרי יש לפרש בדרך שתתאים לתכלית המסחרית של העסקה ועל בית-המשפט לתת לחוזה תוקף מתקבל על הדעת, כפי שאנשי עסקים היו עושים בנסיבות המקרה (ע"א 464/75 פרומוטפין בע"מ נגד שלמה קלדרון ואח', פ"ד ל(2) 191 וראו: ע"א 6701/00 קלאש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר מרים ואח', פ"ד נו(5) 799)." ע"א 7765/02 מינהל מקרקעי ישראל נ' נוף הכינרת בינוי ופיתוח בע"מ , ניתן ביום 8.9.03).
6. התובעת, הצהירה שהמנוח רצה לבצע עסקת נטו, הואיל ולא רצה כל ספיחים של תשלומי מס בגין העסקה. בהתאם לכך, נוסח הסכם המכר בצורה ברורה שצופה גם פני עתיד (סעיף 4 לתצהירה). דוד בסן הצהיר (בסעיף 3 ) כי מהכרותו עם המנוח, הוא רצה לקבל את התמורה הכספית בגין הסכם המכר, ללא כל ספיחים הנובעים מתשלומי מיסים. תצהירהם של השניים, בנוגע לכוונותיו של המנוח בעיסקה, הם בגדר עדות סברה ומפי השמועה ואין ליחס להם משקל בנסיבות העניין ובדין, סייגה הנתבעת את הודעתה על אי חקירתם בכפוף להתנגדותה לעדות סברה ושמועה.
7. למרות זאת, מלשון החוזה ניתן לעמוד על כוונות הצדדים לעניין תשלומי המיסים. התחייבות הנתבעת בסעיף 8.א. לחוזה בדבר תשלום כל המיסים בגין עסקת המכר היא התחייבות גורפת, ללא הסתייגות או החרגה ממנה. טענת הנתבעת, לפיה תשלום בגין רווח הון לא צוין במפורש בחוזה ועל כן הצדדים לא התכוונו להחיל עליו את הסעיף דינה להידחות, דווקא בשל הנוסח הגורף של סעיף 8.א. לחוזה. ניחא, אילו נקבע בחוזה פירוט של המיסים שיחולו על הנתבעת באופן ספציפי ומסויג וללא הכללה כלשהי. אך, משהוסכם כי כל היטל ומס שיחולו על העסקה כיום ובעתיד יחולו על הקונה, אין לפרש את החוזה בהחלת סייג שלא נאמר בו כפי שטוענת הנתבעת .
8. אין בידי לקבל את טענתה של הנתבעת לפיה נשלל בחוזה חיוב עתידי במס כדוגמת מס על רווח הון הואיל ונקבע בסעיף 8.א. שהתשלום יבוצע תוך 45 יום ממועד חתימת החוזה (עמ' 6 שורות 23-25). טענה זו, אינה מתיישבת עם הרישא של סעיף 8.א. לחוזה שקובע כי חובת תשלום המיסים תחול גם על מיסים והיטלים שיחולו על העסקה ולא רק על אלו שחלים עליה במועד חתימת החוזה. בדומה לכך נקבע בהמשך אותה הוראה בחוזה "כל מס אחר שיחול , באם יחול על העסקה נשוא הסכם זה". לפיכך, המס שחל על העיסקה במועד חתימתה ,אותו, התחייבה הנתבעת לשלם תוך 45 יום ממועד החתימה.

1. המס העתידי בגין העיסקה שיכול שיוטל במועד מאוחר יותר על המוכר , עשוי להיות מושפע מנתוני תיק השומה של המוכר באותה שנת מס . לפי הוראת סעיף 48 ב. לחוק מיסוי מקרקעין כאמור בס"ק (1) , המס שישולם לפי חוק מיסוי מקרקעין ייחשב כמקדמה על חשבון מס הכנסה. בהתאם לכך, יכול שיחולו שינויים בשיעור המס בשל החלת פקודת מס הכנסה עליו. הנפקות המשפטית היא כי הצדדים, התכוונו גם לחיוב מס עתידי ולא רק לחיוב עכשווי או לשיעור החיוב העכשווי שעשוי להשתנות כאמור, כל זאת בגין העסקה. לפיכך, אין במועד התשלום הרלוונטי לחיוב העכשוי שנקבע שישולם תוך 45 יום כדי לאיין את ההתחייבות של הנתבעת לתשלום מכל מס שיחול בעתיד בגין העיסקה.
2. בחנתי את מקור החבות במס, האם היא בגין העיסקה. מעיון בתעודת ציבור של מר א' יוניוב מרשות המיסים מיום 10.5.2012 עולה שרווח ההון שדווח על ידי המנוח דוד דואק בשנת 2007 נובע מעסקת המכר מושא התביעה ( להלן-"העסקה", סעיף 2 בתעודת עובד צבור). מס שבח על העיסקה שולם והטוא חוייב מאוחר יותר במס רווח הון בגין העסקה עקב חבות מס שנוצרה מעבר לשיעור מס שבח ששולם (סעיף 3 לתעודת עובד צבור). לאור זאת נימצא כי התשלום העודף בו חוייב המנוח מעבר למס שבח ששולם כבר עבור העסקה בסך 307,595 ₪ , הוא בגין עסקת המכר.
3. הנתבעת לא ביקשה לחקור את עובד רשות המיסים והוכח בתעודה שהוגשה בחתימתו, כי החיוב במס הוא בגין העסקה ולא בגין רווח הון הנובע ממקור אחר לרבות, מניירות ערך כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה ( סעיף 3.ז. בו).
4. ברע"א 3989/03 עמוס בן עטיה נ' משה ברזילי, ניתן ביום 1.3.04 (להלן-"פס"ד בן עטיה") נבחנה שאלת גדרי חיובו של קונה במס שבח שיחול על עסקה, אם הוא כולל מס רווח הון שנוצר כתוצאה מצירוף העיסקה לדו"ח מס הכנסה. ההלכה נקבעה שם לפי לשון החוזה בו התחייב הקונה, לשלם את מס השבח בגין מכירת הנכס ללא הרחבה של חיוביו, בשונה מלשון החוזה שנכרת בין הצדדים שבפניי. חשוב מכך, בפסק דין בן עטיה נאמר בנוגע למסכת העובדתית: "עיון בדוח מס הכנסה .... ממחיש זאת ומבהיר כי סכום המס הכולל שנדרשו מהמשיב ואשתו..., כולל מרכיבים שאין להם דבר וחצי דבר עם מכר הדירה ,ולא הובאו די נתונים כדי לדעת, אל נכון, מהו שיעור המס הנובע מן העסקה מתוך סכום המס הכולל" ונקבע גם כי הסכום , אינו מס שבח כי אם מס הנובע מהכנסות של המוכר ואשתו. בכך, יש כדי להביא לאבחנה בין פסק דין בן עטיה כאמור ובין עניינו של המנוח (והתובעת מכוחו) שהוכח כי הגדלת שיעור המס לא נבעה מהכנסות או רווחים אחרים שלו כי אם חיוב במס בגין העסקה . חיוב, שהמנוח הבטיח את זכותו לשיפוי מקונה בגינו לפי לשון החוזה "כל מס שיחול בגין העסקה מכל מין וסוג" והורם הנטל , בהגשת תעודת עובד צבור להוכיח כי מקור החיוב הוא אך ורק בגין עסקת המכר.

1. יפים לעניניינו דברים שנאמרו בע"א (חי') 555/08 לוטפיה חנא יעקב נ' סלים ג'מיל , ניתן ביום 31.3.09 , סעיף 11 לפסק הדין : "משהתחייב קונה לשאת במס שבח , ללא סייג וללא הגבלת שיעור המס, חלה עליו החובה לשאת במלוא מס רווח ההון שעל המוכר לשאת בו, ככל שזה נובע מעסקת המכר הספציפית. שיעורו הסופי של המס , יתברר רק לאחר הגשת הדו"ח השנתי ע"י המוכר ואישורו ע"י רשות המיסים – מס הכנסה" . יכול, שגובה השומה הסופית שיקבע לאחר שומת מס הכנסה יהיה גבוה מהסכום ששולם כמקדמה ואז, ידרש המוכר ע"י רשויות המס להוסיף ולהשלים את יתרת הסכום .

1. עסקינן (כאמור בתעודת עובד ציבור) בהפרש מס שנידרש מהמנוח ע"י רשויות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בגין העיסקה והוכח , כי לא היו למנוח רווחי הון אחרים או נוספים באותה שנת מס. לפיכך, דרישת התובעת לחייב את הנתבעת בהפרש אותו היה עליה להוסיף על התשלום ששולם לרשויות המס היא דרישה כדין, לתשלום מס הנובע מהעסקה שהנתבעת התחייבה בחוזה לשלמו.
2. התובעת הצהירה (בסעיף 6 לתצהירה) כי היא שילמה לרשויות המס סך של 59,074 ₪ לאחר שהוטל עיקול על חשבונה . כמו כן, בתעודת עובד ציבור (בסעיף 3 ) נאמר שמס רווח הון בסך 344,923 ₪ עבור שנת 2007 שולם. לפיכך, נדחית טענתה של הנתבעת לפיה לא הוכח כי המס שולם ע"י התובעת (עמ' 7 שורה 13) והטענה היא בגדר שינוי חזית אשר גם מטעם זה, יש לדחות אותה.
3. לאור האמור דין התביעה להתקבל. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 62,264 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, ממועד הגשת התביעה ביום 5.5.10 ועד יום התשלום בפועל.
4. נדחית דרישתה של התובעת לתשלום הוצאותיה לשכרו של המומחה מטעמה משהוכח מעיון בחוות הדעת המקורית וכן מהתנהלותה של התובעת בהגשת חוות דעת משלימה, כי חוות דעתו לא כללה את מלוא הנתונים הנכונים מה גם, שהתייתר הצורך בהגשת חוות דעת משלימה משהוגשה תעודת עובד צבור לפי צו שניתן כבקשת התובעת.

1. אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת לאגרת בית משפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 8,500 ₪.

עותק יישלח לצדדים.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 במרץ 2013 , בהעדר הצדדים.