הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של הסגת גבול פלילית, תקיפה חבלנית, היזק לרכוש במזיד ואיומים.

כן התבקש בית המשפט להפקיע צו של"צ שהוטל על הנאשם ביום 8.2.11 בת"פ 8645-05-10, בו הורשע בעבירה של איומים והטרדה במתקן בזק כלפי אחיו, וזאת מאחר שהנאשם ביצע רק 40 מתוך 330 שעות השל"צ שהושתו עליו.

על פי כתב האישום, ביום 4.1.14. ניסה הנאשם להכנס לבית בו מתגוררים אמו ואחיו. הנאשם נכנס לחצר הבית למרות שלא פתחו לו את השער, גרם במזיד נזק לחומה ולקיר הבית, הכה את אחיו באלה בחזהו וגרם לו שבר בצלע. כמו כן שבר לו מחשב נייד ומשקפי שמש שהיו בבית. לאחר שהאח נמלט מהמקום, הפיל הנאשם את אופנועו של אחיו וגרם לו נזקים, כן גרם נזקים באמצעות האלה לרכב של בן זוגה של אמו שחנה בסמוך לבית. כשיצאה אמו מהבית כדי להרגיעו, זרק לעברה את האלה השבורה וזו גרמה לה המטומה בזרוע.

באירוע קודם מיום 29.12.13 איים הנאשם בפגיעה באחיו, באזני אמו, על רקע מעברו של האח להתגורר ביחידת דיור בה גר הנאשם בעבר, באומרו כי ירביץ לו ויהרוג אותו. יומיים קודם דחף את אחיו במהלך ויכוח על מגוריו בבית.

הנאשם נעצר ביום 4.1.14 והינו עצור עד היום.

עברו הפלילי של הנאשם

לנאשם שלוש הרשעות קודמות מהשנים האחרונות (2008-2013) בעבירות איומים, הטרדה במתקן בזק, היזק לרכוש במזיד, התנהגות פרועה במקום ציבורי, העלבת עובד ציבור. הוא נדון למע"ת, שהוארך פעם אחת, קנס ושל"צ. בפעם האחרונה נדון ל-10 ימי מאסר בפועל.

בשנת 2006 הופסקו ההליכים נגדו בעבירות דומות, משנת 2006, בגין מחלת נפש.

בעבר הרחוק הורשע בעבירות מרמה ושימוש בסמים ונדון למע"ת וקנסות. 

חוות הדעת הפסיכיאטרית ותסקיר המעצר

מחוות הדעת שניתנה בעניינו בתיק זה עולה כי הנאשם מוכר למערכת בריאות הנפש משנת 1994, עת אושפז במצב פסיכוטי על רקע שימוש בלתי מבוקר בסמים מסוגים שונים, לרבות סמי הזיה. עלה חשד לתהליך סכיזופרני שהתבטא במחשבות שווא. בשנים 1996 ו-1997 נשנו התקפים של התנהגות אלימה כלפי בני משפחתו ואיומים באובדנות, והוא אובחן כלוקה בסכיזופרניה פרנואידית. מאז ולאורך השנים טופל תרופתית, עם תגובה טובה בעת נטילת הטיפול אך בהענות נמוכה לשמירה על רצף הטיפול, ותוך שהנאשם חוזר מעת לעת לשימוש בחומרים פסיכואקטיביים שהביאו אותו למצב פסיכוטי. בשנת 2006 אובחן כי בעת ביצוע העבירות בהן הואשם היה שרוי במצב פסיכוטי, ועל כן הופסקו ההליכים נגדו וניתן צו אשפוז כפוי. ברם, בשנים האחרונות הרושם היה כי הנאשם הינו בעל הפרעה אנטי סוציאלית ומשתמש בסמים ואלכוהול המשפיעים לרעה על מצבו הנפשי והתנהגותו, ועל כן אין מדובר במצב פסיכוטי הנובע ממחלת הנפש. לפיכך הנאשם נמצא כשיר לעמוד לדין בשלושת התיקים האחרונים, וכך גם בבדיקתו הנוכחית בחוות הדעת מיום 28.1.14.

יצויין כי הנאשם מטופל באופן שוטף ע"י הפסיכיאטר ד"ר אלכס דיסקין במסגרת קופת חולים מכבי. הפסיכיאטר המטפל מסר לשירות המבחן כי מינון התרופות שניתן לו אינו תואם את מצבו מאחר שהנאשם אינו מוכן לקבל טיפול נוסף, וכי את הטיפול שמקבל אינו נוטל באופן סדיר, וללא נטילת הטיפול הוא עלול להיות מסוכן ותוקפני.

יצויין עוד, כי מחוות הדעת השונות בתיק עולה כי הנאשם נוהג בתוקפנות גם כלפי צוות הטיפול בקהילה טיפולית בה שהה למשך כחודש במסגרת בדיקת חלופת מעצר, ובבית החולים הפסיכיאטרי.

מתסקיר מעצר שניתן בעניינו של הנאשם ביום 24.2.14, ושהסניגור ביקש להסתמך עליו לצורך הטיעון לעונש, עולה כי הינו בן 42, גרוש ואב לשני ילדים, עבד טרם מעצרו בעבודות מזדמנות בתחום מכונאות רכב.

הנאשם מסר לשירות המבחן כי עושה שימוש מזדמן בסמים אך לא רואה עצמו כמכור להם, שלל שימוש באלכוהול, והרושם של שירות המבחן, כמו גם של הפסיכיאטר המחוזי, היה מהתייחסות מניפולטיבית ואמינות לקויה.

בהתייחסות לעבירות האלימות כלפי בני משפחתו, האיומים על אחיו וגרימת הנזק לרכושם, בלטה התייחסות קרבנית של הנאשם לעצמו ועלו מטענים רגשיים קשים שצבר הנאשם כלפיהם במשך השנים. עם זאת, בהתייחסויות אחרות בפני גורמי טיפול הביע חרטה.

שירות המבחן ראה את מסוכנות הנאשם כגבוהה באופן מתמשך, לאור מצבו הנפשי, הענותו הנמוכה לטיפול תרופתי מתמיד, שיתוף הפעולה הנמוך עם גורמי הטיפול, האימפולסיביות והתוקפנות הרבה שמגלה כלפי סובביו.

ראיות לעונש:

אביו של הנאשם מסר כי הנאשם סובל למעלה מ-20 שנה מסכיזופרניה פרנואידית, נמצא בשנים האחרונות בטיפול הפסיכיאטר בקופ"ח ומקבל טיפול תרופתי. הנאשם חדל לקחת את הטיפול כשנה לפני מעצרו, ללא ידיעת בני המשפחה. האב ביקש את סיוע מערכת הרווחה לשיקומו של הנאשם, שמסיבות מובנות אינו יכול להמשיך להתגורר עם בני משפחתו.

הטיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה טענה כי המדובר בעבירות אלימות בתוך התא המשפחתי, כאשר גורמים לחומרא הם השימוש באלה והחבלות שנגרמו לאח ולאם. העבירות פוגעות בערכים המוגנים של שלום אדם, הגנה על הקניין והגנה על שלמות התא המשפחתי.

מתחם הענישה הינו לדעת המאשימה בין שנה לשלוש שנים. הוצגה פסיקה לתמיכה בטענה.

בנוסף יש לציין את עברו הפלילי של הנאשם בעבירות דומות ומע"ת של שלושה חודשים התלוי נגדו מת"פ 30205-10-12 שנגזר עליו בחודש אפריל 2013 על עבירת איומים.

לקולא יש לזקוף את ההודאה וחסכון הזמן השיפוטי.

לגבי הפקעת השל"צ, ביקשה ב"כ המאשימה להפעיל את המע"ת שחודש באותו גזר דין, כנגד הפקעת צו השל"צ.

לפיכך, עתרה המאשימה להטלת עונש מאסר ברף העליון של המתחם, הפעלת שני המאסרים המותנים בני 5 ו-3 חודשים, וכן לגזור קנס ופיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בנאשם שנמצא על גבול הגנת אי השפיות, וניתן להתרשם כי גם מערכת בריאות הנפש היתה אמביוולנטית ביחס אליו, כאשר בשנת 2006 נקבע שהוא לוקה בסכיזופרניה פרנואידית ומסיבה זו נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין עקב מחלת נפש, אך לאחר מכן שונתה האבחנה להפרעה אנטי סוציאלית עם שימוש לרעה בסמים ואלכוהול שמשפיעים לרעה על מצבו הנפשי, יחד עם אי נטילת הטיפול התרופתי.

הסניגור הפנה למכתבו של הפסיכיאטר המטפל ד"ר דיסקין שמצא את הנאשם במצב פסיכוטי ומניפורמי בעת בדיקתו בחודש נובמבר 2012, סמוך אחרי ביצוע העבירות נשוא ת"פ 30205-10-12 שהינן מחודש אוקטובר 2012. עוד עולה מדברי ד"ר דיסקין כי הנאשם אינו נוטל את הטיפול התרופתי הנרשם לו בצורה עקבית, ואינו מוכן לקבל טיפול נוסף הדרוש למצבו. לטענת הסניגור, היה מקום שהפסיכיאטר המחוזי יתן לנאשם צו טיפול מרפאתי כפוי וכך יחוייב הנאשם לקבל את הטיפול התרופתי הדרוש לאיזון מצבו, וקיים סיכוי סביר כי ביצוע העבירות ע"י הנאשם היה נמנע אילו קיבל טיפול תרופתי סדיר.

הסניגור הפנה לכך שתיקון 113 מדבר על מידת אשמו של הנאשם כגורם לחומרא או לקולא, ובמקרה דנן קיימים שיקולים לקולא של קרבה לסייג לאחריות פלילית, היינו: קרבת מצבו הנפשי של הנאשם, הלוקה במחלת נפש של סכיזופרניה פרנואידית, להגנת אי השפיות. עוד ציין הסניגור כי יש קשר בין מחלת הנפש של הנאשם לבין שימושו בסמים כדרך להקלת מצוקות ותסכול ומציאת מפלט לקשייו. כמו כן עמדה ברקע ביצוע העבירות תחושת קיפוח ונישול של הנאשם כלפי בני משפחתו, שמביתם הורחק.

הסניגור ביקש להתחשב בנטילת האחריות היזומה של הנאשם בפני בית המשפט, בניגוד לעצת בא כוחו, לרצונו לחסוך מבני משפחתו את מעמד העדות, וכן בנסיבות חייו הקשות.

לפיכך ביקש הסניגור להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם מיום 4.1.14 ועד היום – כששה וחצי חודשים.

לעניין הפקעת השל"צ, ציין הסניגור כי באותו תיק הסכימה התביעה ללכת לקראת הנאשם ולהאריך את המע"ת התלוי נגדו, עקב המכתב של הפסיכיאטר המטפל לגבי מצבו הנפשי כשלושה שבועות אחרי האירוע. לפיכך, משחודש התנאי והוטלו על הנאשם עונשים אחרים בהם נשא (קנס ושל"צ שביצע, בהיקף של 40 שעות), אין מקום להפעיל את המע"ת שהוארך, עקב הפקעת יתרת שעות השל"צ.

דיון

לעניין מתחם הענישה הראוי בגין העבירות בת"פ 16122-01-14, אני סבורה כי המתחם שהוצע ע"י המאשימה הינו נכון. זאת לנוכח הצטברות התקיפות של האח והאם ברצף בזו אחר זו, השימוש באלה, גרימת שבר בצלע לאח והמטומה לאם. לכך מצטרפים האיומים והנזק המכוון לרכוש (מכונית, אופנוע, קיר הבית) אשר בהצטרפם זה לזה מלמדים על חוסר השליטה העצמית, הדחפים ההרסניים והמסוכנות הרבה של הנאשם לבני משפחתו בעידנא דריתחא ו/או תחת השפעת סם. עוד יצויין, כי העבירות מהוות הסלמה של אירועים קודמים ומלמדות על מסוכנות גוברת ונמשכת של הנאשם בני משפחתו.

עם זאת, בקביעת העונש בתוך המתחם יש משקל לקרבת הנאשם לסייג של העדר אחריות פלילית מחמת מחלת נפש, ולכך שיכולתו להימנע מביצוע העבירות בעת היותו במצב הנפשי של אי נטילת הטיפול התרופתי ו/או לאחר שימוש בסמים, אותם נטל כדי להקל על מצוקתו הנפשית, היתה נמוכה. כמו כן אתן משקל לקולא להודאה, לנטילת האחריות ולחסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של העדים.

לפיכך אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

שנה מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 4.1.14.

אני מפעילה את המע"ת של שלושה חודשים שנגזר על הנאשם בת"פ 30205-10-13 בחופף ובמצטבר בהתאמה, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 14 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו.

לעניין הפקעת צו השל"צ, עולה מבקשת שירות המבחן מיום 20.5.12 ומהתרשמותי הבלתי אמצעית מהנאשם במהלך ניהול התיק, כי הנאשם אינו מסוגל לבצע של"צ במצבו הנוכחי, ועל כן הפקעת הצו אינה נובעת מאי רצון של הנאשם למלאו אלא מכך שבמצבו הנפשי הבלתי מאוזן  תרופתית משנת 2012 ואילך הוא אינו מסוגל לבצע עבודה במסגרת מסודרת. מאחר שהנאשם קיבל ענישה נוספת באותו תיק – חידוש מע"ת והפעלת התחייבות – איני רואה מקום לגזור עליו עונש חלופי ואני מפקיעה את צו השל"צ.

אני מטילה על הנאשם מע"ת של 8 חודשים למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע.

4 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, או איומים או גרימת היזק בזדון לרכוש. 

נוכח מצבו הכלכלי איני מטילה קנס או פיצוי.

צו להשמדת המוצגים.

הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ז תמוז תשע"ד"ז בתמוז תשע"ד, 15 יולי 2014, במעמד הצדדים.