<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד עטיה דאמוני

ב"כ הנאשם – עו"ד זיו גלעד

הנאשם - בעצמו

פרוטוקול

ב"כ הנאשם:

קיבלתי את הייצוג כפי שביהמ"ש רואה ב"גלגול" האחרון של התיק הזה. מה שאירע בתיק זה הוא שפל המדרגה בהתנהגות של הרשות השלטונית. טענתנו הראשונה היא לחזור בנו מהודאתנו בכתב האישום. בנוסף אני מבקש לטעון להגנה מן הצדק, כאשר היא טומנת בחובה את עניין ההבטחה השלטונית שניתנה בתיק הזה. הנאשם הגיע כאשר הוא הוזמן ליום 21.1.15 לאחר שהתיק חודש והוא חתם על הזימון בפני השוטר וזומן. אמו הודיעה לו שהגיע זימון אליו והוא חתם והתייצב ביום 25.1.15. במשך 8 שנים הוא השאיר כתובתו בבית הוריו בעכו באותה הכתובת ברח' הדקל. אני שומע מביהמ"ש, שככל שהנאשם עומד על חזרה מהודאה כך ייעשה ועל כן אני עובר לטענה הבאה: אנחנו באנו גם ללשכת התביעות ואמרנו כי המקרה הוא משנת 2008. אנו נבקש לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק. מדובר בתחושה של אי נוחות וחוסר הוגנות וחוסר אמינות שלטונית כלפי הנאשם. אני ער לכך שכתב האישום הוגש לאחר ביצוע העבירה. עם זאת ההליכים הותלו לאחר שמרשי לא אותר וחודשו רק כעת. 8 שנים אחרי. אני סבור שבנקודת זמן זו לבוא ולטעון מבחינת המאשימה לרכיבים של מאסר על תנאי, פסילה בפועל וכדו', זה לא הוגן וכן זה פוגע בתחושת הצדק וההגינות של האינטרס הציבורי ושל מדינת ישראל. אם היינו רואים בתיק הזה מאמצים כבירים, אז ניחא. פעם אחת הגיעו לביתו של הנאשם ורשום שם באישור המסירה "הנמען לא אותר". כמו כן מבקש להציג יומן תיק שבסה"כ פעמיים היה דיון והיה רשום שאין אישור מסירה ובפעם השנייה התיק הותלה. אחרי פעם אחת שלא מצאו אותו ולא עשו מאמצים, התיק הותלה. בפברואר 2011 ביקשו להתלות את ההליכים. לאחר שביהמ"ש מציג בפניי כי היו פעולות בין שנת 2008 ושנת 2011, אני שומע מביהמ"ש, שכל פעם שביהמ"ש הורה על זימון נעשו פעולות לאתרו.

אני מקבל כעת מביהמ"ש מס' זימונים נוספים שבוצעו. ביררתי עם הנאשם. אישור אחד זה מה שהיה בידי כאשר זה באמת בבית שמופיע במשרד הפנים בעכו, 14.6.10. שאר האישורים הנוספים

שקיבלתי לידיי כעת, מדובר בשניים. שנית, מדובר ברח' צופית 1. איני יודע איך מדינת ישראל הגיעה לרחוב הזה. מעולם לא גר ברח' צופית 1. הרחוב שלו מופיע במשרד הפנים. הדקל 18 עכו. איני מבין מדוע חיפשו אותו בכתובת של צופית 1?

ב"כ המאשימה:

הכתובת שמופיעה במשרד הפנים היא רח' הדקל 18 בעכו. אני שומע מביהמ"ש ואיני יודע מדוע ביום 3.10.10 ביקשנו לשנות לכתובת הצופית 1 קריית ביאליק, וכנראה שהיה רישום בתיק, וכעת לא מוצא את הרישום. מציג אישורי מסירה שנשלחו אל הנאשם ברח' הדקל 18 וחזרו בציון "לא ידוע במען".

ב"כ הנאשם:

הטענה שב-8 השנים היו ניסיונות לאתרו ולגבי ההתרשלות, האם היא מכוונת או לא, אבל מאמציה של המדינה לאתר את הנאשם שלא ברח כי אם חתם עליו מס' ימים אחרי מעוררת תחושה קשה של חוסר הגינות לבוא ולשפוט אותו בשלב זה בחייו אחרי 8 שנים. זה משתלב עם הדברים שטענו בדיון הקודם לפני ביהמ"ש נציגת המשטרה. הנאשם הגיע לא מיוצג והמאשימה מבקשת לחדש את ההליכים. אז ב"כ המאשימה, ואני מפנה את ביהמ"ש לעמ' 1, שלאור העובדה שמדובר בתיק ישן מאד, לא מדובר במאסר בפועל וכי יסתפקו במאסר ע"ת וקנס.

ב"כ המאשימה:

דין בקשתו של חברי לביטול הכרעת הדין להידחות. המאשימה עשתה את כל המוטל עליה בתיק זה והגישה את כתב האישום במסגרת המועדים הקבועים בחוק. הנאשם זומן הן מכתובתו העדכנית הרשומה במשרד הפנים בעכו. לשאלת ביהמ"ש, מדוע הצהרנו שלא נעתור לפסילה בפועל בדיון, אני משיב שזה הושמט. זה ברור ומשתלב עם מה שאמור בטיעונים לעונש של אותו פרוטוקול ואותו תובע. זה נשמט מההקלדה. יש גם סיכוי כזה.

ב"כ הנאשם:

אני סבור שמדובר בהבטחה שלטונית שיש לאוכפה היום. הנאשם שומע את זה ובהיותו לא מיוצג שמע את הדברים האלה ונשאל ע"י ביהמ"ש אם הוא מכיר את כתב האישום ומה הוא טוען. אכן הוא טוען שהוא מכיר את כתב האישום ומודה, אבל זה נעשה ממה שברור לכולי עלמא וממה שמרשי סיפר לי לאחר שהובטח לו בעצם, שהם לא יבקשו פסילה בפועל. אלא מה? בעמוד לאחר מזה, ההסכמים שהמדינה מסכימה להם, יהיה קשה מאד למדינה לחזור בה. איפה תחושת ההגינות והצדק? אבקש להורות על ביטול כתב האישום מהטעמים שפירטתי.

ב"כ המאשימה:

הנאשם זומן פעם אחר פעם - מדובר בעונש חובה בכלל של שלושה חודשי פסילה והאמור בעמ' 2 במסגרת הטיעונים אינו מותיר ספק בפנינו, כי דרישת הפסילה הושמטה בטעות. אותו תובע באותו דיון בפני מותב נכבד זה מציין בפנינו במסגרת הטיעונים שהוא עומד על פסילה אולם מוכן להסתפק במאסר ע"ת במקום מאסר בפועל. האמור בפרוטוקול ע"י אותו תובע וכן העובדה כי מדובר בעונש חובה לא מותירים ספק, כי זה אכן מה שהתביעה ביקשה. הוויתור היחידי ו/או ההתחשבות היחידה מבחינת התביעה היא הסתפקות של מאסר ע"ת בלבד ולא עונש של מאסר בפועל, בשים לב לזמן הרב שניכר מיום הגשת כתב האישום עד ליום זה. המאשימה זימנה את הנאשם גם מרח' הצופית 1 בקריית ביאליק, זאת לאחר שלקחה ממנו את הכתובת הזו ככתובתו. מפנה את ביהמ"ש לרשום בדוחות הפעולה/דוחות העיכוב משנת 2008, שם נרשמה כתובתו הצופית 1 קריית ביאליק. אני סבור כי לאחר שאישורי המסירה חזרו בציון "לא ידוע" ניסתה המאשימה לאתרו בכתובת שאותה מסר בעצמו במסגרת המסמכים.

ב"כ הנאשם:

בחומר החקירה לא צולמו לי דוחות העיכוב והמסמכים הנוספים עליהם מצביע חברי כעת. בכל מקרה, לא ברור שהדברים נאמרו מפיו. אלה הם רישומים של השוטר ולא של הנאשם.

הנאשם:

אני לא זוכר אם אמרתי לשוטרים כתובת ברח' צופית 1 קריית ביאליק.

<#3#>

החלטה

לא מצאתי לנכון להורות על ביטול כתב האישום מהטעמים אותם פירט הסנגור, מאחר שלא קמה לנאשם במקרה זה טענת הגנה מן הצדק.

אשר לטענת הסנגור לפיה לא נעשו מספיק ניסיונות לאתרו ולא יהיה זה ראוי להמשיך בהליכים היום 8 שנים לאחר ביצוע העבירה, הרי שבוצעו כמה וכמה ניסיונות לאתרו ממס' כתובות ואין לומר שחידוש ההליכים מהווה התעמרות בנאשם או התנהלות אחרת שאינה ראויה מצד המאשימה.

אשר לטענת הנאשם לפיה יש בדברי המאשימה כדי להוות הבטחה שלטונית, זאת בכל הנוגע לדבריה עובר להכרעת הדין לפיהם לא תעתור למאסר בפועל ותסתפק במאסר על תנאי, פסילה ע"ת וקנס, ייתכן ואכן הטיעון לפסילה בפועל הושמט, זאת בפרט לאור העובדה, שמיד לאחר הכרעת הדין המאשימה ציינה כי היא עותרת לפסילה בפועל, מה בפרט שקיימת פסילת מינימום הקבועה בחוק ביחס לעבירות בהן הואשם הנאשם.

עם זאת, לאור העובדה שהנאשם הודה במיוחס לו לאחר שהמאשימה לא ציינה כי תעתור לפסילה בפועל, אני סבור שיש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו ולבטל את הכרעת הדין.

מובן, שככל שהנאשם יורשע בסופו של ההליך, יש בטיעוני ההגנה כדי להוות נסיבות לקולה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י' אייר תשע"ה, 29/04/2015 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

הנאשם אינו חוזר בו מהודאתו ונבקש לטעון לעונש.

ב"כ המאשימה:
חוזר על טיעוניי לעונש מיום 25.1.15.

ב"כ הנאשם:

אבקש שביהמ"ש יביא בחשבון את כל הטיעונים שהעליתי עד עכשיו כנימוקים של ממש לקולה. האיש הזה הינו מתקין מורשה רציני ואחד החזקים ולמד מיזוג אוויר. אני מציג אישורים: הסכם עבודה, הסכם התחייבות, תעודת עוסק מורשה. עמד בבחינות הגמר. תלושי שכר. הוא זקוק לרישיון הזה כאוויר לנשימה. רק הוא נוהג ברכב בצורה מקצועית שמחזיק ברכבו כלים מאד ייחודיים להתקנת מיזוג אוויר, וכאשר אנו מדברים על פסילת רישיון, גם כאשר למשל יש נהג מונית שתלוי בעבודתו ברישיונו כאוויר לנשימה, כאן הדבר דומה למקרה ההוא. מבקש לומר לביהמ"ש כי התיק משנת 2008. העבירות הקודמות אינן ברף הגבוה. האיש הזה עשה כברת דרך ארוכה. מבקש להציג לביהמ"ש את הודאתו במשטרה. מדובר היה באופנוע. אותו אופנוע הוא אופנוע שהוא שם אותו בחנות למכירה בתצוגה ולכן לא היה גם טסט וביטוח. אלא מה? אמו חולת לב קשה והוא שמע שהיא לא חשה בטוב וציין את זה בהודעתו, ובגלל חוסר וודאות לשלומה של אמו ומפחד מהתקף לב נוסף רץ לחנות והיא הרגישה כאבים בחזה והוא נלחץ. רץ בחנות ולקח אותו לנסוע מהר. הוא רץ למוסך "ד"ר סייקל" וטס לאמו שגרה במעלות ואז בדרך עצרו אותו לבדיקה. מה שנעשה נעשה בגלל חוסר הוודאות לשלומה של אמי ופחד מהתקף לב נוסף. לא מדובר על נהג רגיל שנוהג בפסילה, ואין זה הנהג המזלזל באופן בוטה בהחלטות של בתיהמ"ש. זה נכון שיש בו זלזול במובן הטכני של המקרה. אנו מבקשים להאמין להודאתו שבה חשש לשלומה של אמו ולכן לא הייתה לו ברירה והוא לקח את האופנוע ונסע אליה.

לעניין הפרוטוקול, שבו נאמר לו לפני שהוצעה הודעה, שלא נכתב עניין המאסר על תנאי. הנאשם בעצמו שמע את התובעת שאומרת שלא נבקש פסילה, אז הוא שינה מצבו לרעה, והסתמך על זה והודה. איננו חוזרים בנו מהודאתנו, אך מבקשים שלאור כל הגורמים האלה והפחד שלו ממחלת אמו שעברה כבר התקף לב, עבודתו הקשה וכיו"ב. אני מכיר את הבחור הזה מגיל צעיר. מדובר באדם נורמטיבי שמפרנס ומדובר בעניין חד פעמי. אבקש מביהמ"ש לא להשתמש במקל הפסילה, ואולי אם יש אפשרות לסייג את הפסילה לגבי הרכב שבו הוא משתמש בעבודה. מציג לנאשם רישיון נהיגה תקף. לאור הנסיבות שהינן מאד מיוחדות בתיק הזה נבקש הטלת מאסר ע"ת וקנס שיאיר את עיניו למקרים הבאים ולא להטיל פסילה בפועל. אנו מוכנים גם לפסילה על תנאי לתקופה יותר ארוכה. אנו מבקשים אם ביהמ"ש יכול לסייג את הפסילה לרכב העבודה שבו הוא נוסע. זו בקשתו.

הנאשם:

אני טכנאי קירור ומיזוג של רשת "ביג-אלקטריק". אני בדרך להתחתן. זו עבירה שבוצעה מלפני 8 שנים. במהלך התקופה הזו קיבלתי רכב. בשנים הראשונות לאחר העבירה השלילה לא הייתה משפיעה בחיי. עבר הרבה זמן מאז ומאז שאני עובד כטכנאי אני נזהר מאד בכביש. בחמש שש השנים האחרונות יש לי עבירה אחת, במיוחד בגלל שאני מסתמך על הרישיון שלי. 7 עיניים לפני תמרור עצור ונסיעה במהירות מותרת. אני יודע שעבודתי תלויה ברכב ואני מתנהג בהתאם. אני מתבייש על מה שקרה. מדובר בשמונה שנים. עברתי כברת דרך ארוכה מאז. הייתי צעיר אז ופחות שק"ד. כרגע אני מתקרב לקראת גיל ה-40. אומרים שהתבגרות הינה מצב נפשי ובשבע השנים האחרונות עברתי שינוי מאד גדול בחיי.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון הרכב תקף, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף, עבירותה מיום 24.9.08.

המאשימה עותרת לפסילה בפועל, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם ביקש להימנע מהטלת פסילה בפועל, זאת לאור הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, "הבטחת" המאשימה שלא לטעון לפסילה בפועל עובר להכרעת הדין, נסיבותיו האישיות של הנאשם והעובדה שפרנסתו תלויה ברישיונו.

הנאשם עצמו הביע חרטה על האירוע, פירט נסיבות ביצוע העבירה והלחץ בו היה נתון על מנת להגיע לאמו החולה.

מדובר בעבירה חמורה (נהיגה בפסילה) שיש בה כדי לסכן את ציבור המשתמשים בדרך ואת הנאשם עצמו. כמו כן יש בביצוע העבירה כדי ללמד על הלך נפש של פזיזות אצל הנאשם וזלזול בהחלטת הקצין הפוסל.

הנאשם נוהג משנת 1995 ולחובתו 29 הרשעות קודמות כאשר משנת 2008 הורשע בעבירה אחת בלבד ובנסיבות אלו לא ניתן לומר שמדובר בעבר מכביד ויש במיעוט ההרשעות משנת 2008 כדי ללמד, שאכן חל שינוי באורח נהיגתו של הנאשם.

בנוסף אני סבור, כי יש לתת משקל לעובדה שהמאשימה ציינה שלא תעתור למאסר בפועל ופסילה בפועל עובר להכרעת הדין. כך גם אני סבור שיש ליתן משקל של ממש לזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות, ובנסיבות אלו אני סבור כי מתקיימים תנאים המצדיקים סטייה מפסילת המינימום (3 חודשים) הקבועה בחוק.

לאור כל האמור לעיל, הנני גוזר על הנאשם כדלקמן:

- אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך  2000 ש"ח או  20 ימי מאסר.

תשלום הקנס - בתוך  90 ימים.

המזכירות תשלח לנאשם שובר תשלום בהתאם.

- אני פוסל את הנאשם מלנהוג ו/או מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של  4  חודשים על תנאי למשך   3   שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור אותה/ן עבירה/ות שעליה/ן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

 - הנני גוזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי  לתקופה של  1 חודש שלא יעבור בתוך  3  שנים עבירה של נהיגה בפסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה ו/או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, בניגוד לסעיף 10 א. לפקודת התעבורה. מובהר בזאת כי המאסר המותנה אינו חל על עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף שתוקפו פקע עד 12 חודשים כולל.

בנסיבות המפורטות לעיל, אני מחליט שלא לפסול את הנאשם בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י' אייר תשע"ה, 29/04/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי מירב כהן ויניאק