לפניי בקשתה החוזרת של הנתבעת לדחות את התובענה מחמת התיישנות.

למען הסדר אביא בקצרה את עיקרי השתלשלות העניינים בתיק:

עניינו של ההליך בנזקי המשיב על רקע אירוע ביטוחי שאירע ביום 8.5.07;

כתב התביעה שפתח את ההליך הוגש ביום 6.5.10, וביום 16.10.10 ניתן פסק דין המורה על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש;

ביום 31.3.11 נעתר בית המשפט לבקשת המשיב והורה על ביטול פסק הדין;

ביום 18.5.11 ביקש המשיב לתקן את כתב תביעתו וביום 19.5.11 הורה הרשם אבי כהן למשיב לצרף תצהיר לבקשתו ולהתייחס לעצם המצאת כתב התביעה למבקשת ולעובדה כי זו טרם התגוננה בתיק;

ביום 20.6.11 נעתר הרשם כהן לבקשת המשיב והתיר את תיקון כתב התביעה.

לשיטת המבקשת, התובענה שבכותרת התיישנה שכן כתב התביעה שפתח את ההליך הוגש יומיים בלבד טרם חלוף תקופת ההתיישנות ומעולם לא הומצא לידה. כהמשך לכך טענה המבקשת כי התובענה התיישנה נכון למועד ביטול פסק הדין המורה על מחיקת התובענה. עוד נטען כי תיקון כתב התביעה נעשה שלא כדין שכן מדובר היה בתיקון מהותי שנגע לשיעור נכותו של המשיב ואין להתירו מחמת שרכיב זה זה התיישן.

המשיב טען לגופו של עניין כי מירוץ ההתיישנות עצר ביום הגשת התובענה וכי דין הבקשה להידחות. עוד נטען כי ככל שמלינה המבקשת על ההחלטה המתירה את תיקון כתב התביעה אזי צריכה הייתה לערער על ההחלטה. בנוסף נטען כי הבקשה הוגשה בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 13.5.12 שהתירה למבקשת שבוע ימים בלבד לגיבוש עמדתה לעניין הבקשה דנא וכי יש לפסוק למבקשת הוצאות בגין בקשה זו.

לענייננו רלוונטיים 3 סעיפי חקיקה:

הראשון, סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981, לפיו: "תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

השני, סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 לפיו: "הוגשה תובענה לפני בית משפט, לרבות בית דין דתי, והתובענה נדחתה באופן שלא נבצע מן התובע להגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה, לא יבוא במנין תקופת ההתיישנות הזמן שבין הגשת התובענה ובין דחייתה".

השלישי, ברישא לסעיף 16 לחוק ההתיישנות לפיה: "נתעכב מניין תקופת ההתיישנות כאמור בסעיפים 10 ו-12 עד 15, לא תסתיים התקופה לפני שעברה לפחות שנה אחת מן היום שבו חדל העיכוב...".

יישום הסעיפים האמורים על נסיבות העניין מביא לתוצאה כי דין הבקשה להידחות.

כאמור, כתב התביעה הוגש ביום 6.5.10 בגין אירוע ביטוחי מיום 8.5.07. הווה אומר שנכון לעת הגשת התביעה, טרם חלפה תקופת ההתיישנות האמורה בחוק חוזה הביטוח והתובענה לא התיישנה.

באשר לטענה כי התובענה התיישנה מפאת חלוף הזמנים שבין הגשת התובענה לבין המועד שבו בוטל פסק הדין המורה על מחיקתה- דינה של זו להידחות גם כן היות שתקופה זו לא באה במניין הימים להתיישנות תביעה כאמור בסעיף 15 לחוק ההתיישנות.

לעניין המצאת כתב התביעה למבקשת, אמנם לא הוצג לבית המשפט אישור מסירה וההתייחסות היחידה מטעם המשיב לנושא תולה את האשם בחילופי ייצוג. ואולם, בשים לב למדיניות הברורה בפסיקת בתי המשפט להעדיף דיון מהותי וענייני על פני דחיית תובענה על בסיס דופי דיוני סבורני כי לא ניתן להיבנות מכך על מנת להלום טענת התיישנות במקום שבו לוח הזמנים שולל את הבסיס לטענה שכזו.

אוסיף כי טענות המבקשת התוקפות את החלטת הרשם אבי כהן להתיר את תיקון כתב התביעה חורגות ממסגרת הדיון בבקשה דנא ועל כן אינני נדרשת להן.

מכל האמור יוצא כי הבקשה נדחית.

המבקשת תשא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך 750 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ג, 29 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.