החלטה זו ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים לפני במעמד הצדדים ואשר עניינו בקשה לפי סע' 6 לפקודת בזיון בימ"ש.

אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שבחנתי את הבקשה ואת טענות הצדדים ובעיקר מאחר ומדובר בהפרה שלא ניתנת לתיקון, אני מוצאת לדחות את הבקשה.

בפרשת האחים שרבט (רע"א 3888/04 מלכיאל שרבט נ' שלום שרבט ואח', פ"ד נט(4) 49 )( להלן: "פרשת שרבט") הגדיר בית המשפט העליון את מטרות ההליך ומאפייניו בזו הלשון:

"הליך לפי סעיף 6 לפקודת בזיון ביהמ"ש הינו הליך בעל אופי מיוחד המצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי "רגיל" להליך פלילי. אין הוא עונשי במהותו ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד. עניינו של ההליך הוא במישור היחסים שבין הצדדים המתדיינים ואין הוא מיועד להטיל דופי או לפגוע במפר הצו. זהו הליך אכיפה קיצוני שמקובל לראות בו הליך שיורי, ואין להיזקק לו כאשר קיימת דרך אחרת לביצוע ההוראה השיפוטית. עם זאת, למרות הזהירות והאיפוק בהפעלת מנגנון הביזיון, מיהותו של ההליך השיפוטי, חשיבותו וכבודו מחייבים קיום החלטות וצווים שיפוטיים.

הליך זה מטרתו, בין היתר, לקיים הליך מהיר ויעיל אשר יוביל לקיום צו בית המשפט וזו תושג כאשר בידי הצד המפר נמצא הכוח לתקן את ההפרה. (ראה פרשת שרבט, שם עמ' 60-61).

בענייננו, הרי שחרף טענותיו הרבות של המבקש, עיקר הבקשה אם לא כולה, נוגע לעקירת/קיצוץ הדשא והעצים ע"י המשיב (טענה המוכחשת ע"י המשיב).

מבלי לקבוע מסמרות בשאלת ההפרה – ועל פני הדברים מדובר בשאלה עובדתית שמחייבת שמיעת הצדדים וייתכן אף עדים מטעמם – הרי שגם אם נכונה טענת המבקש ואם עשה המשיב את מה שמיוחס לו, מדובר במעשה (המנוגד לאיסור מפורש בפסה"ד) שכבר בוצע ואין בצו המבוקש כדי להחזיר את המצב לקדמותו שכן את העצים שקוצצו אין דרך להשיב לקדמותם.

מכאן שבנסיבות, נוכח מעשה ההפרה הנטען (שהוא כאמור מעשה שפסה"ד אסר את ביצועו ואשר אין דרך להחזרתו לקדמותו) ונוכח אופיו המעין פלילי של ההליך, לא מצאתי ליתן סעד ואני מורה על דחיית הבקשה.

עם זאת, יודגש כי אין בתוצאה זו כדי ליתן לגיטימציה למי מהצדדים להפר את פסה"ד ואין לשלול כי הפרה כלשהי בעתיד תגרור מתן סעד לפי הפקודה.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תשע"ג, 06 יולי 2013, בהעדר הצדדים.