לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים, כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותם בגין ליקויי בנייה וזאת בשל טענתם, כי עבודת הנתבעים או מי מהם בדירת התובעים במהלך החודשים מאי עד יולי 2008, נעשתה ברשלנות, ובאופן אשר היה בו כדי לגרום לפגיעה באיטום ומכאן לנזק בדירת התובעים ודירות השכנים.

בכתב התביעה, טענו התובעים, כי בינם לבין הנתבע 2, נכרת בחודש מאי 2008, הסכם לשיפוץ דירת התובעים ברחוב הזמורה 10/26 בראשון לציון (להלן: "הנכס" ו/או "דירת התובעים").

מנהל העבודה והאחראי בפועל לביצועה, היה הנתבע 1.

התובעים הוסיפו וטענו, כי הנתבעים 1 ו-2 גייסו את הנתבע 3 כקבלן לצורך ביצוע ביצוען של עבודות החשמל.

לאחר סיום העבודה התברר, כי מערכת האיטום בנכס ניזוקה, בשל עבודות הנתבעים 1-2, כמו גם כתוצאה מפגיעת החשמלאי-הנתבע 3, בשכבת האיטום שעה שזה ערך קידוחים במקום.

כפועל יוצא, החלה חדירת מים ממרפסת הנכס לדירות השכנים מלמטה, כמו גם לדירת התובעים עצמם.

ניסיונותיהם של הנתבעים לפתור את הבעיה לא צלחו, עד כי התובעים נדרשו לפתיחתו של הליך זה.

במסגרת כתב הגנתם של הנתבעים 1 ו–2, טענו נתבעים אלו, כי לא נחתם חוזה בין הצדדים וממילא זה אינו כולל את העבודות אשר צורפו לחוות דעת התובעים.

לשיטת הנתבעים 1 ו-2 בוצעו העבודות על ידי הנתבע 1 בלבד, ולא קיימת כל עילת תביעה כנגד הנתבע 2.

הוסיפו הנתבעים 1 ו-2 וטענו, כי התקשרות התובעים עם הנתבע 3 נעשתה באופן עצמאי וישיר, וכל מעורבותם של הנתבעים 1-2, התמצתה בכך שהנתבע 2 הציג את הנתבע 3 בפני התובע והמליץ על עבודתו. נוכח כך, לשיטת הנתבעים 1-2, לא ניתן לייחס להם את הנזקים להם גרם הנתבע 3, ככל שגרם.

בכתב ההגנה של הנתבע 3 נטען, כי כתב התביעה וחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים אינם מגלים עילה כלשהי כלפיו באופן אישי.

לשיטתו, לא קיימת גם כל יריבות בין התובעים לבינו שעה שלא נחתם בין הצדדים הסכם כלשהו ובעוד לשיטת התובעים עצמם הוא "גויס" על ידי הנתבעים 1 ו-2 כקבלן לעבודות חשמל.

הוסיף הנתבע 3 וטען, כי עבודתו בוצעה כדבעי ומבלי שתפגע במערכת איטום כלשהי והכל תחת פיקוח התובעים או מי מטעמם אשר אף אישרו את ביצוע העבודות.

בהסכמת הצדדים מונה ביום 14.7.2011 המהנדס מר שנהב, כמומחה מטעם בית המשפט, אשר התבקש לחוות דעתו בדבר הליקויים נשוא כתב התביעה ומקורם. ביום 15.1.2012 הוגשה לעיוני חוות הדעת ובהמשך אף הוגשו תשובות לשאלות הבהרה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי את דעתי לעדויות הצדדים ולסיכומי באי כוח הצדדים בפניי, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

טעמי והיקף החלטתי, ביחס לכל אחד מהנתבעים יפורטו להלן:

באי כוח הנתבעים חזרו וטענו, כי התובעים לא הציגו ראיות באשר לזהות הגורם אשר גרם לנזק, או אפילו לכך שמקור הנזק הוא בעבודת מי מן הנתבעים.

בעניין זה יש לחלק את הסוגיה לשניים:

שאלת גרימת הנזק על ידי מי מן הנתבעים;

זיהוי המזיק;

מעיון בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט עולה בבירור, כי עיקר הנזק מקורו במרפסת דירת התובעים, כאשר אין חולק כי הנתבעים כולם ביצעו עבודה במרפסת זו.

חוות הדעת קושרת קשר ישיר, בין ביצוע העבודות לבין הליקויים.

עוד עלה מחוות הדעת, כי המומחה שמע משכנים כי הרטיבות החלה בחורף שלאחר סיום העבודות על ידי הנתבעים.

זה המקום לציין, כי בעלי הדין ויתרו על זכותם לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתו וזו נותרה, כפי שהיא , בתיק בית המשפט.

במסגרת תצהיר העדות הראשית של הנתבע 1, נטען על ידי נתבע זה, כי החשמלאי, דהיינו הנתבע 3, ביצע קידוחים בתוך הרצפה וקרע את מערכת האיטום באופן אשר הביא בסופו של דבר לנזילות לדירות השכנים (בעניין זה ראה סעיף 16 לתצהיר).

במסגרת תצהיר העדות הראשית של התובע 1, אישר התובע כי נזקי האיטום החלו בחורף שלאחר סיום עבודתם של הנתבעים. עדותו זו לא נסתרה במסגרת חקירתו הנגדית.

הנתבע 3 טען במסגרת תצהיר העדות הראשית, כי עבודות האיטום בוצעו לאחר שסיים את עבודתו במקום וממילא בוצעו עבודות התיקון על ידי הנתבעים 1 ו-2 או מי מהם.

הנתבעים 1-2 הודו, כי עם גילוי הרטיבות, נתבקש מי מהם להגיע לדירת התובעים, תוך שהוא נוטל אחריות ומבצע תיקונים במקום, הגם שלמרבית הצער, הללו לא צלחו.

גם לניסיונותיהם אלו של הנתבעים 1-2, או מי מהם, קיימת חשיבות שעה שמדובר בזיהוי מועד היווצרות הליקויים.

מכלל הראיות עולה, כי הליקויים הנטענים אכן החלו לאחר סיום עבודות הנתבעים במקום ומכאן, ונוכח האמור בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, יש להסיק כי היה בעבודות אלו, של מי מן הנתבעים, כדי לגרום לאותם נזקים נטענים.

השאלה המהותית הנוספת אליה נדרשתי, הינה שאלת זהותו של המזיק, מתוך כלל הנתבעים.

בעניין זה הפנו הנתבעים 1 ו-2 אצבע מאשימה כלפי הנתבע 3 וטענו כי הפגיעה במערך האיטום נעשה עקב, ובמהלך ביצוע העבודות להתקנת צנרת החשמל.

מאידך, טען הנתבע 3, כי לא נתבקש כלל ולא ביצע עבודות הנוגעות לאיטום הנכס ושעה שלא הועלתה כל טענה ביחס לעבודות החשמל עצמן, יש להורות על דחיית התביעה כנגדו.

אקדים ואומר, כי בניגוד לטענת הנתבע 3 השאלה המונחת בפניי אינה האם הוזמנו ממנו עבודות הנוגעות לאיטום הנכס אם לאו, אלא- האם במסגרת ביצוע עבודות החשמל אשר הוזמנו ובוצעו על ידו, נפגעה, הגם בטעות, שכבת האיטום של הנכס.

הצדדים פנו למומחה בשאלות הבהרה באשר לאיתור זיהוי הגורם אשר גרם בפועל לפגיעה במערכת האיטום.

במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, טען המומחה מטעם בית המשפט, כי אין אפשרות בדיעבד לדעת, מאילו עבודות נגרמו נזקי הרטיבות וכי לא ניתן לאשר או לשלול את טענת הנתבעים 1 ו-2 כי היה בביצוע עבודות החציבה על ידי הנתבע 3 כדי לגרום לפגיעה בשכבת האיטום.

כפי שצוין לעיל, בעלי הדין בחרו שלא לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו, או ביחס לתשובות אשר נתנו על ידו במסגרת שאלות ההבהרה.

מהחקירות הנגדיות עלה, כי הנתבעים 1 ו-2 החלו בביצוע העבודות תוך הסרת הריצוף אשר היה קיים במרפסת וכן שכבת החול ותוך שהם פוגעים, במידת מה, בשכבת "המדה" שהינה השכבה המונחת על גבי האיטום אשר בגג (לעניין זה ראה עמוד 25, שורות 29-31 לפרוטוקול).

אני ערה לטענת הנתבעים 1-2 כי מדובר באזורים אחרים, ואולם לא הונח בפני מצע ראייתי לעניין מיקום הפגיעה.

מאוחר יותר, החלה עבודתו של הנתבע 3 במקום אשר אישר כי לצורך ביצוע העבודה נדרש אף הוא לפגוע בשכבת המדה, הגם שלשיטתו לא הגיע כדי פגיעה באיטום עצמו.

(לעניין זה ראה עמוד 33, שורות 1 ו-2 לפרוטוקול).

התובע העיד כי חזה בנתבע 3 כאשר הוא עובד עם פטיש האוויר על השטח (ראה עמוד 18 שורות 30-31 לפרוטוקול).

הנתבע 1 אישר במסגרת חקירתו הנגדית, כי הנתבע 3 נדרש, לצורך התקנת חוטי החשמל, לסתת בשכבת המדה אך לא יכול היה לומר בוודאות, האם פגע באותה העת בשכבת האיטום, אם לאו. (לעניין זה ראה עמ' 25, שורות 17-23 לפרוטוקול).

זה המקום לציין, כי מצאתי את עדותו של הנתבע 3 כחסרה וזאת שעה, שלשיטתו, חלק מהעבודות לא בוצעו כלל על ידו אלא שהן בוצעו על ידי פועלים מטעמו (לעניין זה ראה עמוד 33, שורות 3 ו-4 לפרוטוקול). לא הוגש לעינוי תצהיר של מי מאותם פועלים, ולא נתבקש זימונם. עובדה זו עומדת לחובתו של הנתבע 3.

לא ניתן להתעלם גם מן העובדה, כי בחורף של שנת 2009, לאחר סיום העבודות על ידי הנתבעים החלו בעיות הרטיבות בדירת התובעים כמו גם בדירות השכנים. בנוסף, לא ניתן להתעלם מן המשמעות שיש לייחס לעובדה כי הנתבעים 1 ו-2 הגיעו פעמיים על מנת לבצע עבודות תיקון עקב אותה בעיה של רטיבות. בהגעתם זו כמו גם בביצוע עבודות התיקונים יש כדי הודאה באחריותם לאותם נזקים.

לאמור לעיל מתווספת העובדה, כי הנתבעים 1 ו-2 השלימו את ביצוע עבודתם, לאחר שהנתבע 3 סיים את עבודות הנחת צנרת החשמל. לא נטען על ידי הנתבעים, או מי מהם, כי פנו זה לאחר לצורך בדיקת אפשרות הפגיעה במערכת האיטום, אלא שכל אחד מהם פעל לצורך השלמת עבודתו שלו בלבד.

מעדויות הנתבעים 1 ו- 3 עלה, כי לא היה כל תיאום של העבודות ביניהם, ואף אחד לא ביקש לבחון את עבודתו של האחר.

הוסיפו הנתבעים וטענו, כי יכול והיו אנשי מקצוע נוספים אשר פגעו בשכבת האיטום.

עם זאת, לא הובאו ראיות לעניין טענה זאת ולמעשה, התובע לא נשאל ולו שאלה בודדת ביחס לכך במסגרת חקירתו הנגדית.

משנשאל הנתבע 1 שאלות ביחס לכך, השיב, כי היו במקום איש אלומיניום אשר כלל לא עסק ברצפה ואיש מקצוע לצורך התקנת מערכת לשואב אבק מרכזי, ואולם מיקום המערכת כלל לא היה באזור אשר הוגדר על ידו "כאזור הפגוע" (בעניין זה ראה עמוד 27 שורות 31-32 ועמוד 28 שורות 1-4 לפרוטוקול).

מכאן, יש להסיק, כי למעט הנתבעים, לא פעלו במקום אנשי מקצוע נוספים או אחרים אשר יכול והיה במעשיהם או מחדליהם כדי לגרום לנזק נשוא התביעה.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלו, באתי לכלל מסקנה כי הליקויים הנוגעים לאיטום מקורם במעשי או מחדלי כל הנתבעים, הגם שלא ניתן נוכח האמור בכתבי הטענות, בתצהירים ובחוות הדעת להגיע לכלל מסקנה מהו חלקו הפרטני של כל אחד מן הנתבעים באותם נזקים.

במסגרת דיון נוסף 15/88 מלך נ. קורנהויזר פד"י מ"ד (2) עמוד 89 (להלן: "הלכת מלך") נקבעה הלכתו של בית המשפט העליון על פיה מקום בו לא ניתן להוכיח את חלקו של מי מהמזיקים בנזקו של הניזוק, ומדובר בסופו של דבר בנזק אחד, גם אם נגרם על ידי מעוולים שונים, ישאו המזיקים, יחד ולחוד, באחריות לנזק.

(בעניין זה ראה גם ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם פ"ד נט(3) 66, וכן ע"א 8500/06 חוות צברי אורלי בע"מ נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו- 27.8.2012), כמו כן, ראה ספרו של המלומד ע. הרמן מבוא לדיני נזיקין , הוצאת המכון למחקי משפט וכלכלה בע"מ, 2006, עמוד 206).

בתיק זה שבפני, מתקיימים כל התנאים הנדרשים לצורך החלת הלכתו של בית המשפט העליון בעניין מלך. העובדה כי לא ניתן לקבוע מהו חלקו המדויק של כל אחד מן הנתבעים בגרימת הנזק, מצדיקה במקרה דנן את הקביעה כי מדובר במעוולים במשותף ומכאן ההצדקה להטלת החבות ביחס לנזקי האיטום.

עם זאת, יובהר, כי אחריות המשותפת של הנתבעים, הינה ביחס לנזקי האיטום, בעוד ביחס ליתר הנזקים, כפי שאותרו על ידי המומחה מטעם בית המשפט, הרי הללו באחריות הנתבעים 1-2 בלבד.

זה גם המקום לציין, כי בתי המשפט אבחנו בין שאלת החבות כלפי הניזוק, דהיינו התובעים, לבין חלוקת האחריות בין המזיקים לבין עצמם.

בעוד, בכל הנוגע לחבות מול הניזוק, אחריותם של המזיקים הינה במקרים דנן, יחד ולחוד, הרי שבכל הנוגע לחלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם, יש להיזקק להלכה שנקבעה, על פיה חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר קביעתו את החלוקה נעשית על בסיס מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהם.

(בעניין זה, ראה לדוגמא ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 23).

הנתבעים לא טענו במסגרת סיכומיהם לעניין זה, ואולם לאחר שנתתי דעתי לכלל עדויות בעלי הדין, באתי לכלל מסקנה כי ראוי שחלוקת האחריות בין הנתבעים 1-2 לבין הנתבע 3, תהא בחלקים שווים ביניהם וזאת שעה שכל הנתבעים תרמו להתרחשות הנזק ובידי כל אחד מהם הייתה גם האפשרות למנוע או לצמצם את היקפו.

מעמדו של הנתבע 2

הנתבעים 1 ו-2 חזרו וטענו בפניי, כי התקשרותו של התובע נעשתה מול הנתבע 1 בלבד וכי כל תפקידו של הנתבע 2 התמצה בכך שהציג את הנתבע 1 בפני התובעים.

לשיטת הנתבעים 1 ו-2, העבודה בפועל בוצעה על ידי הנתבע 1 בלבד תוך סיוע של פועלים מטעם הנתבע 1 וכי כל מטרת ההליכים כנגד הנתבע 2 עניינה הפעלת לחץ בחוסר תום לב על הנתבע 1.

לגרסת התובעים, הזמנת העבודה נעשתה מול הנתבע 2 ולמעשה הנתבע 1 שימש כמנהל עבודה במקום מטעמו.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, נחה דעתי, כי התקשרותם של התובעים נעשתה עם הנתבעים 1 ו-2, במשותף.

מן העדויות עלה, כי ההתקשרות הראשונית הייתה בין התובע לבין הנתבע 2. הנתבע 2 הוא גם זה אשר ביקר במקום ולאחר אותו ביקור הוגשה הצעת המחיר על ידו היא נספח "ת2" לתצהיר התובעים. הנתבע 2 גם הגיע לנכס במהלך ביצוע העבודות והוא זה אשר הציג בפני התובעים את הנתבע 3.

מעדות התובע עצמו עלה, כי גם לאחר שהסתיימו העבודות והחלו להתגלות הליקויים הנטענים בכתב התביעה, נעשו פניותיו של התובע לנתבע 2 (לעניין זה ראה עמוד 16, שורות 9 ו-10 לפרוטוקול).

גם הנתבע 1 אישר במסגרת חקירתו הנגדית כי המשא ומתן אותו ניהלו התובעים התנהל מול הנתבע 2. באופן דומה סוכם מפרט העבודות עם הנתבע 2 וגם הסיכום הכספי נערך מולו (לעניין זה ראה עמוד 24, שורות 6-16 לפרוטוקול).

הנתבע 2 עצמו אישר כי הקשר הראשוני נוצר בינו לבין התובע והוא זה אשר הגיש את הצעת המחיר לאישור התובעים (לעניין זה ראה עמוד 29, שורות 5-22 לפרוטוקול).

התובעים צירפו לעיוני את נספח "ת1" שהוא למעשה כרטיס הביקור אשר ניתן להם על ידי הנתבע 2 וממנו עולה, כי הנתבע 2 הציג עצמו כקבלן עבודות בנייה. הנתבע 2 נשאל האם כאשר הוא משאיר כרטיס ביקור יכול התובע להתרשם מכך שהוא מתקשר עמו לצורך ביצוע עבודות, והשיב בחיוב (לעניין זה ראה עמוד 29, שורות 30-32 לפרוטוקול).

מעדותו של הנתבע 1 עלה כי אכן היה בדירת התובעים במהלך כל זמן ביצוע העבודות וגם הגיע למקום לצורך ביצוע התיקונים לאחר שהתגלו הליקויים.

מתוך כלל הראיות אשר נמנו לעיל, יש להסיק, כי פעילותם של הנתבעים 1 ו-2 נעשתה במשותף תוך הצגת מצגים ברורים בפני התובעים על פיהם ההתקשרות נעשית מול הנתבע 2 ואילו הנתבע 1, אחיו, מבצע את העבודה בפועל.

נוכח האמור לעיל, לא ניתן להורות על דחיית התביעה ביחס לנתבע 2, אלא שיש לראותו כמי שפעל צוותא חדא עם הנתבע 1.

מעמדו של הנתבע 3

במסגרת כתב התביעה, טענו התובעים, כי הנתבעים 1 ו-2 "גייסו" את הנתבע 3 לצורך ביצוע עבודות החשמל. במסגרת חקירתו הנגדית אף טען התובע כי למעשה חויב על ידי הנתבעים 1 ו-2 להעסיק את הנתבע 3 וזאת על אף שהייתה בידו הצעת מחיר, זולה יותר, מטעמו של קבלן חשמל אחר.

במסגרת כתבי ההגנה, טענו הנתבעים להעדר זהות וקשר בין הנתבעים 1 ו-2 לנתבע 3 וזאת למעט עצם ההמלצה של הנתבעים 1 ו-2 לתובעים בעניינו של הנתבע 3.

לאחר ששמעתי את כלל עדויות הצדדים, אני מוצאת, כי בניגוד לטענות התובעים, לא ניתן לראות בנתבע 3 כגוף אחד עם הנתבעים 1 ו-2, אלא שהתקשרותם של התובעים עם הנתבע 3 נעשתה בנפרד ובמאובחן מעבודתם של הנתבעים 1 ו-2.

עצם העובדה, כי הנתבעים 1 ו-2 המליצו על התקשרותם של התובעים עם הנתבע 3, אין בה די.

התובעים הינם אנשים מבוגרים, כשירים אשר יכלו לקבל החלטה להתקשר עם כל צד שלישי לצורך ביצוע עבודות החשמל.

לא הוכח בפניי, כי התובעים או מי מהם אולצו להתקשר עם הנתבע 3.

העובדה כי התובע אישר שהתמורה בגין ביצוע העבודות נעשתה לנתבעים 1 ו-2 בנפרד מן התשלום לנתבע 3, מחזקת את המסקנה, כי מדובר בשני קבלנים נפרדים, ואין מקום לייחס לנתבעים 1 ו-2 אחריות לעבודתו של הנתבע 3 רק מכוח המלצתם כי יבצע את העבודה במקום.

(בעניין זה ראה עמוד 12 שורה 16 לפרוטוקול).

רשלנות תורמת

הנתבעים טענו כי עבודתם באתר בוצעה תוך פיקוח הדוק של אח התובעת, אשר הינו אדריכל ושל מהנדס בשם יוסי.

בדיון בפני, התברר, כי אח התובעת הוא אכן אדריכל, אלא שדומה, כי חלקו התמצה בהצגת תכניות הנוגעות לביצוע עבודות שונות, ומבלי שיפקח בפועל על העבודות באתר.

זהותו של יוסי התבררה כמי שהינו שכנם של התובעים ואשר הינו מהנדס בניין.

התובע אישר בחקירתו כי קיבל עצות שונות משכנו יוסי, הגם שלא נשכרו שירותיו של זה האחרון והוא לא קיבל כל תמורה עבור עצותיו השונות.

התובעים אישרו בכתבי הטענות ובמסגרת תצהיר העדות הראשית, כי עבודות השיפוץ אשר בוצעו בנכס היו בהיקף של כחצי מיליון שקלים.

מעדותם עלה, כי לא היה בנכס מפקח כלשהו, לא כל שכן מפקח צמוד.

בנוסף לא הציגו התובעים מפרט טכני כלשהו לביצוע העבודות.

(בעניין זה ראה לדוגמא עמוד 13 שורות 14-15 לפרוטוקול וכן עמוד 17 שורות 22-23 לפרוטוקול).

בעניין זה אני סבורה, כי התובעים כשלו.

כאשר אדם מבצע עבודות בהיקף הרחב הנטען על ידי התובעים עצמם, ניתן היה לצפות כי יעסיק איש מקצוע מטעמו אשר יוכל לפקח אחר ביצוע העבודות, במיוחד שעה שמדובר במספר בעלי מקצוע ובמגוון עבודות, ולו לצורך תיאום העבודות ביניהם.

דומה כי, ככל שהיה במקום מפקח מטעם התובעים, יכול היה זה לאתר את הנזקים אשר נגרמו על ידי הנתבעים, וזאת בשלב מוקדם יותר, וייתכן אף קודם השלמת העבודות.

מעדותו של התובע עלה, כי המיקום לביצוע עבודות החשמל סומן על גבי הקירות. המפרט לביצוע עבודות הנתבעים 1 ו-2 נערך למעשה על ידי הנתבעים 1 ו-2 עצמם. הנתבע 1 אישר כי כאשר מתבצעות עבודות כדוגמת אלו אשר בוצעו בנכס התובעים, יש בדרך כלל מפקח באזורי הבנייה והפעולות במקום מתבצעות בהתאם להנחייתו (לעניין זה ראה עמוד 27, שורות 22-23 לפרוטוקול).

הנתבע 2 אישר כי הוא אינו קבלן רשום וזאת על אף העובדה כי הצעת המחיר ופירוט העבודות נעשתה על ידו ועל אף שעבודות מסוג אלו שבוצעו בנכס התובעים, אמורות להתבצע על ידי קבלן רשום (לעניין זה ראה עמוד 30, שורות 29-32 לפרוטוקול).

נוכח האמור לעיל, יש להסיק כי גם התובעים כשלו בדרך התנהלותם שעה שלא וידאו כי נמצא בנכס מפקח מטעמם אשר יכול לעקוב אחר ביצוע העבודות, לרבות על דרך של מתן הנחיות לתיקון ליקויים, ככל שהיו מתגלים כאלה.

עובדה זו מקבלת משנה תוקף שעה שהתובע אישר כי הוא ואשתו אינם מומחים או בעלי ידע בתחום וכאשר עיסוקו של התובע הינו מורה לאנגלית (בעניין זה ראה עמוד 18 שורות 23-26 לפרוטוקול).

נוכח האמור לעיל, מצאתי לייחס לתובעים רשלנות תורמת בהיקף של 33%.

הנזק

התובעים עתרו כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותם בהיקף של 184,000 ₪ בגין ליקויי הבנייה, וזאת על בסיס חוות הדעת שהוגשה מטעמם, סך של 12,000 ₪ בגין הצור בדיור חלוף, סך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש וסך של 3,000 ₪ בגין שכר טרחת המומחים.

עיקרה של התביעה התייחס, כפי המתואר לעיל, לליקויי הבנייה.

נוכח המחלוקות בין הצדדים, מונה המהנדס מר שנהב כמומחה מטעם בית המשפט.

מתוך חוות דעתו עלה, כי שווי הליקויים עומד על סך של 57,200 ₪ בתוספת מע"מ, נכון לחודש דצמבר 2011.

בא כוח התובעים אף אישר, במסגרת סיכומיו, כי ככלל מקבלים התובעים את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. גם ב"כ הנתבעים 1-2 אישר כי מרשיו מקבלים את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

איש מבעלי הדין לא ביקש לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו.

השאלה אם לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, היא לעולם לשיקול דעתו של המותב היושב בדין. עם זאת, בית המשפט העליון נתן דעתו לא אחת כי נדרשים שיקולים כבדי משקל על מנת שימצא בית המשפט לסטות מחוות הדעת אשר הוגשה על ידי מומחה מטעמו.

בתיק זה שבפני לא הוצגו לי נימוקים כלשהם, לא כל שכן נימוקים כבדי משקל, מכוחם קמה הצדקה שלא לקבל את המלצותיו של המהנדס מר שנהב.

על בסיס כל אלו יש להורות כי היקף הנזק הכולל בדירת התובעים הינו 57,200 ₪ בתוספת מע"מ, דהיינו סך של 66,690 ₪, נכון למדד חודש דצמבר 2011.

מתוך סכום זה יש לראות את הסך של 45,200 בתוספת מע"מ, כסכום המתייחס לליקויי האיטום והרטיבות (סעיפים 1.1. ו- 4.3 לחוות הדעת), דהיינו סך כולל של 52,884 ₪, נכון למדד חודש דצמבר 2011.

היתרה בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ עניינה יתר הליקויים, וביחס לאלו, אין לנתבע 3 כל נחלה.

באשר לעתירה לפיצוי בגין דיור חלוף, נתן המומחה מטעם בית המשפט את דעתו כי הדירה תהא ראויה למגורים בזמן ביצוע עבודות התיקון, ומכאן שאין כלל מקום להורות על פיצוי בגין רכיב זה. (בעניין זה ראה סעיף 4 להערות המומחה בעמוד 9 לחוות הדעת).

שאלת פסיקתו של פיצוי בגין עגמת נפש, היא לעולם לשיקול דעתו של בית המשפט.

דומה כי שיקולים רבים מנחים את בית המשפט בבואו לבחון סוגיה זו, כאשר בסופו של יום, נעשית הפסיקה על בסיס של אומדן.

בין היתר, נדרשתי ליתן את הדעת לדעת התנהלות הצדדים קודם הגשת התביעה, משך זמן ביצוע העבודות, זמינות בעלי הדין, תום הלב, השלכות הליקויים שנמצאו על אורחות חייהם של התובעים, העובדה כי עסקינן בעבודות אשר בוצעו בבית מגורים פעיל וכיוצא באלו.

לאחר שנתתי דעתי לכלל השיקולים הצריכים לעניין באתי לכלל מסקנה כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי על סך של 12,000 ₪.

סוף דבר,

על בסיס כל האמור לעיל אני מורה בזאת כי הנתבעים 1-3, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים:

א. סך של 35,432 ₪ בגין הליקויים (לפי 45,200 ₪ בתוספת מע"מ ובניכוי הרשלנות התורמת בהיקף של 33%). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.1.12, הוא מועד מתן חוות הדעת.

ב. סך של 8,040 ₪ בגין עגמת נפש ( לפי 12,000 ₪ בניכוי הרשלנות התורמת בהיקף של 33%). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

בנוסף, יישאו הנתבעים 1-2, בחלקם ביתר הליקויים שאותרו ובסך כולל של 9,407 ₪ ( לפי חישוב של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ בניכוי הרשלנות התורמת בהיקף של 33%). אין הנתבע 3 חב בתשלומו של רכיב נזק זה.

הנתבעים 1-2 בהוצאות ההליך בסך של 7,000 ₪ והנתבע 3 בסך של 5,000 ₪. סכומים אלו הינם נפרדים ויישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

אני מוצאת לציין כי אני ערה לכך שעסקינן בפסיקת הוצאות על הצד הנמוך, ואולם נתתי דעתי בעניין זה לכך שהתובעים בחרו להגיש תביעה על סך של 224,000 ₪, ורק חלקה התקבל, מטעמים שונים וכמפורט לעיל.

המזכירות תשלח את העתק פסק הדין לצדדים באמצעות הדואר

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום

ניתן היום, יא באדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.