לפני בקשה מטעם התובע (להלן: "המבקש"), לביטול פסק דין בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

רקע עובדתי והשתלשלות העניינים

1. בהתאם לנטען בכתב התביעה, המבקש, יליד 25.06.1985, נפגע ביום 18.09.1995, בהיותו כבן עשר שנים, עת רכב על אופניו ונתקל במהמורות שהיו בדרך בשל תחזוקה לקויה או עבודות שיפוצים שנערכו באזור, איבד שליטה והתנגש עם אופניו במחסום (להלן: "התאונה").
2. בתצהיר נסיבות אשר צורף לכתב התביעה, אשר הוגש ביום 9.5.2010, טען המבקש כי הוא סובל מכאבים, הפרעות בשינה, שברים בשיניים וליחה בפה, אולם לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו.
3. בראשיתו, נקבע התיק לפני השו' אירית מני-גור. לישיבת קדם המשפט שהתקיימה לפני השו' מני-גור ביום 07.07.2011, לא התייצב המבקש או בא כוחו.
4. בהמשך, הגישו הנתבעות (להלן: "המשיבות 1 ו-2") הודעה לצדדים שלישיים כנגד החברה הממשלתית לתיירות בע"מ וכנגד הגברת שולמית קרסנטי – אימו של התובע (להלן: "המשיבה 3" ו"המשיבה 4", בהתאמה).
5. לאחר שבא כוח המבקש הודיע כי בכוונתו להגיש חוות דעת רפואית ולאחר שניתנו לתובע מספר אורכות להגשתה, התייצב ב"כ המבקש לדיון שנקבע לפני, באיחור ניכר, והודיע כי אין בכוונת המבקש להגיש חוות דעת רפואית מטעמו. בשל אי הופעת בא כוח המבקש לישיבת הקודמת ובשל איחורו לדיון השני, חויב המבקש בהוצאות הצדדים בסך 1,500 ₪, עבור כל אחד.
6. לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים, הצעתי בהחלטתי מיום 30.08.2013 כי בהעדר הוכחה למפגע ובהעדר הוכחה לנכות, התביעה תידחה ללא צו להוצאות. ב"כ המבקש הגיש הודעה ביום 30.04.2014 לפיה המבקש מסכים לדחיית התביעה ללא צו להוצאות וללא חיוב באגרה. ברם, עוד באותו היום, הגיש ב"כ המבקש הודעה נוספת, לפיה הודיע לו המבקש כי הוא חוזר בו מהסכמתו לדחיית התביעה וכי הוא מעוניין להמשיך ולנהל אותה, על כן ביקש ב"כ המבקש ליתן לו שהות על מנת לאפשר לו להתפטר מייצוג המבקש ולשם התארגנות המבקש לצורך המשך ניהול התביעה. בהחלטתי מיום 30.04.2014 קבעתי כי על הצדדים כולם, לרבות המבקש, להתייצב לדיון שהיה קבוע ליום המחרת, 1.5.2014.
7. לדיון מיום 1.5.2014 התייצבו המבקש, אמו, מר חיים בוקובזה, דודו מצד אמו (להלן: "מר בוקובזה"), עו"ד אשר פדלון, הוא ב"כ המבקש אשר ביקש להתפטר מייצוגו, ב"כ הנתבעות וב"כ צד ג' 1. בהחלטתי במסגרת הישיבה, קיבלתי בקשתו של עו"ד אשר פדלון והורתי על שחרורו מייצוג המבקש. שמעתי את דבריו של מר בוקובזה, אשר ציין כי אין לו רישיון עו"ד כיוון שהושהה מלשכת עורכי הדין אך ביקש לייצג את המבקש לאור מצבו הכלכלי אשר אינו מאפשר לו לשלם עבור ייצוגו. כמו כן, שמעתי את דברי המבקש אשר ביקש לסיים את התביעה בפיצוי של 40,000 ₪ ואת ב"כ המשיבות 1 ו-2 והמשיבה 3, אשר חזרו על העובדה כי בתיק זה לא הוגשה חוות דעת מטעמו של המבקש וכי דין התביעה להידחות בהעדר הוכחה. בהחלטתי מאותו היום, נתתי שהות למבקש להודיע על עמדתו בדבר המשך ניהול ההליכים בתיק. כמו כן, הורתי למשיבות 1, 2 ו-3 לטעון טענותיהן באשר להוצאות ההליך.
8. יצוין, כי בהחלטתי במסגרת הישיבה, ניתנה למבקש שהות בת 30 ימים להודיע עמדתו באשר לניהול ההליך, אם באמצעות עו"ד או אם על ידי ידיד קרוב, שאם לא כן תימחק התביעה מחוסר מעש וקבעתי התיק לתזכורת פנימית ליום 15.6.2014.
9. ביום 15.6.2014 הגישה המשיבה 3 טיעוניה בדבר הוצאות ההליך נוכח מחיקת התביעה. בהחלטתי מאותו היום, הועברה הבקשה לתגובת המבקש בהתאם לתקנות. במיוחד ציינתי בהחלטה כי על המזכירות לשגר ההחלטה לתובע בעצמו שכן אינו מיוצג (ממחשב בהמ"ש עוךה כי ההחלטה נמסרה לו ביום 23 יוני 2014). ביום 16.06.2014, הגישו המשיבות 1 ו-2 טיעוניהן באשר להוצאות ההליך.
10. ביום 28.07.2014, הגישה המשיבה 3 בקשה למתן פסק דין ולפסיקת הוצאות, שם טענה כי בהעדר הודעת המבקש על עמדתו באשר להמשך ניהול התביעה, יש למחוק את התביעה מחוסר מעש, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 1.5.2014. הבקשה הוגשה ע"י ב"כ המשיבה 3. ביום 30.07.2014 הגישו המשיבות 1 ו-2 בקשה למחיקת התביעה מחוסר מעש, באותם הנימוקים.
11. ביום 02.09.2014 ניתן פסק דין (פורסם במערכת נט-המשפט ביום 07.09.2014), בו דחיתי את התביעה מחוסר מעש, בהתאם לתקנה 156 לתקנות הסדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984(להלן: "תקסד"א"), תוך פסיקת הוצאות בגין ניהול התביעה לטובת המשיבות, כאן. יוער, כי בשל טעות נרשם כי התביעה נדחתה אולם מובהר בזאת כי היא נמחקה בהתאם לתקנה 156 כאמור.
12. מכאן הבקשה המונחת לפני, לביטול פסק הדין.

טענות הצדדים

1. בבקשתו, טוען המבקש, אשר אינו מיוצג ע"י עו"ד, אולם טוען כי הוכנה על ידי מר בוקובזה, כי התנאים בהם ניתן להורות על מחיקה מחוסר מעש בהתאם לתקנה 156 לתקסד"א, לפיהם מתקיימות נסיבות המונעות מבית המשפט לדון בתובענה, לא התקיימו בענייננו.
2. לטענת המבקש, מר בוקובזה, הביע נכונות לייצגו בתור ידיד קרוב, אלא שבית המשפט הוציא אותו מן האולם במסגרת הישיבה האחרונה, מיום 1.5.2014. עוד לטענתו, עובר למתן ההחלטה, לא ביצע המבקש כל פעולה או מחדל בנוגע לתביעתו, זולת אי הסכמתו להצעת בית המשפט כי התביעה תדחה ללא צו להוצאות. לטענתו, בקשת צד ג' 1 למתן החלטה למחיקת התביעה מחוסר מעש הינה עבירה על האיסור של שיבוש הליכי משפט כהגדרתה בחוק העונשין, תשל"ז-1977. המבקש אף ציין כי הגיש תלונה נגד ב"כ צד ג' 1, בגין הבקשה למתן החלטה מיום 15.06.2014, עליה חתום. עוד טוען המבקש כי "סיום המועד החוקי", כך בבקשתו, להגשת תגובת התובע, הינו 11.09.2014, שכן בהחלטת ביהמ"ש מיום 15.06.2014 הועברו טיעוני המשיבה 3 לתגובת המבקש והמשיבות 1 ו-2 בהתאם לתקנות וכיוון שתקופת פגרת הקיץ אינה באה במניין הימים, הרי שהמועד למתן תגובת המבקש טרם חלף ומכאן שהתביעה נדחתה שלא כדין. לבקשתו לא צורף תצהיר שכן לטענתו, כל טענותיו נסמכות על הידוע לביהמ"ש ועל בסיס החלטותיו.
3. המשיבה 3 מתנגדת לבקשה. לטענתה, פסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד שכן החלטתו של ביהמ"ש לפיה בהעדר עמדת המבקש לעניין כוונתו להמשך ניהול הליכי התביעה, תמחק התביעה מחוסר מעש, ניתנה בנוכחותו במסגרת הישיבה שהתקיימה ביום 1.5.2014, ועל כן לא ניתן לבקש ביטולו מכוח תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לטענת המשיבה 3, בקשות למחיקת התביעה הוגשו על ידה ועל ידי המשיבות 1 ו-2, אך אלו התבקשו בהתאם והמשך להחלטת ביהמ"ש מיום 1.5.2014.

לטענת המשיבה 3, גם במקרה בו פסק הדין היה ניתן במעמד צד אחד, שלא כבענייננו, הרי שגם אז דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות וזאת משלושה נימוקים: האחד, תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת כי לבעל דין יינתנו 30 ימים כדי להבהיר מדוע אין למחוק את התביעה מחוסר מעש, המבקש לא הגיב להחלטת ביהמ"ש מיום 1.5.2014 לפיה היה עליו להגיש עמדתו להמשך ניהול התביעה שאם לא כן תמחק התביעה, כמו גם לא נתן כל טעם מדוע אין להורות על מחיקת התביעה. שנית, על המבקש ביטול פסק דין, הנטל להוכיח לביהמ"ש כי קיימים סיכויי הצלחה טובים לתביעה במידה ופסק הדין יבוטל, לטענתו, בענייננו סיכוי התביעה אפסיים, שכן המבקש לא הוכיח כלל את עילת התביעה ואף לא הוכיח כי נגרם לו נזק, שכן לא צירף לתביעתו חוות דעת רפואית מטעמו. שלישית, התנהלות המבקש לאורך ההליך כולו, היתה לא רק רשלנית אלא גילתה יחס של זלזול קיצוני ביחס לחובותיו כבעל דין, המבקש וב"כ לא הופיעו לישיבת קדם המשפט הראשונה, ב"כ המבקש הגיע באיחור ניכר לישיבת קדם המשפט השניה וזאת לאחר שלא התייחס להחלטות ביהמ"ש לעניין ניהול הליכי התביעה. לטענתה, די בכך שהמבקש לא צירף תצהיר לבקשתו, כדי להורות על דחייתה.

1. אשר לטענת המבקש כי המועד הקובע לעניין הגשת תגובה מטעמו, טוענת המשיבה 3 כי עניינה של התגובה היא אך לעניין טיעוניה בדבר הוצאות ההליך. זאת ועוד, גם בהינתן והיה להמתין לתגובת המשיב לטיעונים, הרי שטיעונים כאמור הומצאו למבקש בדואר רשום ביום 23.6.2014 ולפיכך היה על המבקש להגיב עד ליום 13.7.2014, 20 יום מיום שהומצאו לו הטיעונים כאמור.
2. המשיבות 1 ו-2 התנגדו גם הן לבקשה לביטול פסק הדין והצטרפו לנימוקי המשיבה 3.
3. המבקש השיב לתגובת המשיבה 3, את טיעוניו הציב בטבלה אל מול תגובתה של המשיבה 3. אשר לאישור מסירת דבר הדואר מיום 23.6.2014, טוען המבקש כי המשיבה 3 לא צרפה כל עותק מאושר של ההחלטה שכן לא צורף לתיק ביהמ"ש כל עותק מההחלטה. לטענת המבקש, המצאה כדין תעשה בצירוף עותק מפסק הדין, קרי עותק שהופק על ידי ביהמ"ש ונחתם על ידי השופט/ת או צילום מאומת המאושר על ידי מזכירות ביהמ"ש.

לעניין טענת המשיבה 3 כי מדובר בפס"ד שניתן בנוכחות הצדדים, טוען המשיב כי בהחלטה שניתנה מיום 1.5.2014 ישנו מימד של "החלטה נבואית", "החלטה לוליינית" או "החלטה היברידית". לטענתו, פרשנות הניתנת להחלטת ביהמ"ש מיום 1.5.2014 על ידי ב"כ המשיבה 3 מהווה עיוות משמעותם הפשוטה והברורה של דברי ביהמ"ש. לטענת המבקש, טענת המשיבה 3 כי החלטתו של ביהמ"ש מיום 15.6.2014 על הגשת תגובת המבקש, כי תגובתו התבקשה אך לעניין טיעוני המשיבה 3 בעניין הוצאות ההליך, היא שערורייתית.

כמו כן, טען המבקש כי זכותו לבקש ביטול פסק דין, אינה תלויה או מושפעת מסיכוייו לזכות בתביעה, שכן פסק הדין ניתן על בסיס הליכים פגומים ובטרם חלוף המועד החוקי בו היה עליו להגיב לעניין מתן פס"ד ולעניין חיוביו בהוצאות משפט.

דיון והכרעה

1. השתלשלות העניינים, כפי שתוארה מעלה, מלמדת על התנהלותו של המבקש לאורך כל ההליך. לא רק שבא כוחו לשעבר כשל מלהתייצב לדיון הראשון, איחר לדיון השני והשתהה שיהוי ניכר בהודעת עמדת המבקש בעניין הגשת חוות דעת, בהודעה על ויתור להגשתה וכן בעיכובים בהגשת תחשיב נזק מטעמו, גם לאחר שניתנה לו אורכה בהתאם לבקשתו ולאחר מכן בעניין תגובה להצעת ביהמ"ש, אלא שגם כעת, מנסה המבקש להביא לביטולו של פסק הדין, בטענה כי הצדדים להליך הם שנהגו בחוסר תום לב, הגישו בקשות בטרם הגיעה השעה לכך וכי פסק דינו של ביהמ"ש ניתן גם הוא טרם חלוף המועד שנקבע לכך בתקנות. לא כך הם פני הדברים ואפרט קביעתי;
2. ראשית אציין כי הבקשה לביטול פסק הדין אינה נתמכת בתצהיר. המבקש טען לעניין זה כי "אין מצורף תצהיר לבקשה בשל העובדה כי כל העובדות הכלולות בה מצויים בתיק ביהמ"ש ו/או גם בהחלטות שניתנו על ידו" (סעיף 4 לבקשה). דין טענה זו להדחות. מעבר לנדרש אתייחס לעניין זה ואקבע כי די בטענותיו של המבקש לעניין ניהול תביעתו באופן בו לא ביצע כל פעולה או מחדל בבירור תביעתו, כדי להקים הצורך בהגשת תצהיר מטעמו, על מנת לאמת את העובדות שביסוד הבקשה.
3. עוד, תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") קובעת כך:

156. (א) נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית המשפט או הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט על דעת עצמו, ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה.

(ב) לא ניתן כל טעם, בתוך שלושים ימים מיום ההמצאה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, יראו את התובענה כתובענה שנמחקה.

(ג) בית המשפט או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו.

(ד) המצאת ההודעה לפי תקנת משנה (א) יכול שתיעשה באמצעות הדואר, לפי המען הרשום במסמך שהוגש לבית המשפט או לפי המען הרשום במרשם האוכלוסין, ויראו אותה כהודעה שהומצאה כדין ביום העשירי שלאחר המשלוח.

תקנה 156 לתקסד"א מאפשרת לבית המשפט למחוק תובענה בשל חוסר מעש ותובע שתובענתו נמחקה יכול להגיש כתב תביעה חדש, על-פי תקנה 527 לתקסד"א (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) 819). מתן התראה לפני מחיקה מהווה תנאי להפעלת סמכות המחיקה מחמת חוסר מעש (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865, 869 (2001).

1. מכאן, שתקנה 156 לתקסד"א קובעת כי מקרה בו נבצר מביהמ"ש להמשיך ולדון בה, יבקש ביהמ"ש או פקיד ביהמ"ש מתן טעם מדוע אין להורות על מחיקת התביעה. רק לאחר חלוף המועד שנקבע, 30 ימים או יותר, יורה ביהמ"ש על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, בהעדר מתן טעם או אם הטעם אינו מצדיק אי-המחיקה. במסגרת הישיבה שהתקיימה בנוכחות הצדדים, לרבות המבקש, ב"כ לשעבר של המבקש, עו"ד פדלון, כמו גם אמו ודודו של המבקש, (אמו ודודו של המבקש הוצאו מן האולם במהלך הישיבה מיום 1.5.14,שכן הפריעו למהלכו התקין וזאת לאחר שניתנה להם האפשרות להציג עצמם ואף ניתנה להם רשות הדיבור), ניתנה החלטתי כדלקמן:

"לתז"פ ביום 15.6.14 לשם קבלת עמדת התובע לכוונתו להמשך ניהול ההליכים בתיק, לרבות הודעה על ייצוג, ככל שיבחר לעשות זאת. בהיעדר הודעה, תימחק התביעה מחוסר מעש. עד למועד זה, יטענו הנתבעות וצד ג' להוצאות ההליך".

בהתאם להחלטה, היה על המבקש להודיע עמדתו בדבר המשך ניהול ההליכים, עד לא יאוחר מיום 15.6.14, כאשר הובהר כי בהעדר הודעה תימחק התביעה. המועד שנקבע לעיון בתיק נקבע בחלוף ארבעים וחמישה ימים, מועד ארוך יותר מהקבוע בתקנות. המשיבות הורשו לטעון טענותיהן לעניין ההוצאות עד למועד זה. העברת טענות המשיבות בדבר ההוצאות לתגובת המבקש, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין החלטתי בדבר מחיקת התביעה מחוסר מעש.

1. כאמור, ההחלטה שניתנה ביום 1.5.2014, כהתראה לפני מחיקה מחוסר מעש, ניתנה במעמד המבקש ומכאן שוודאי ידע עליה ועל שביהמ"ש הורה לו לעשות על מנת שלא תימחק תביעתו, נוכח התנהלותו עד אותו מועד שלא אפשרה ניהולו של ההליך. בנסיבות אלה, לא נפל פגם בהחלטה להורות על מחיקת ההליך.
2. זאת ועוד, המבקש לא הודיע עמדתו עד ליום 02.09.2014, שאז ניתן פסק הדין, ואף לא עד מועד הגשת בקשה זו, יום 19.10.2014. שכן, בבקשתו שלפני, הוא מבקש ביטול פסק הדין וארכה נוספת בת 10 ימים להודיע עמדתו.
3. המבקש עשה ועושה דין לעצמו ויושב בחיבוק ידיים ומתעלם מהחלטות ביהמ"ש זמן כה ממושך. אין מקרה מובהק יותר מחוסר מעש המבקש עת עסקינן במחיקת תביעה בשל חוסר מעש. חוסר מעש מובהק כאמור, הצדיק מחיקת התביעה וטענותיו אינן מצדיקות ביטול פסק הדין אשר הורה על מחיקת התביעה.
4. עוד, אוסיף כי התביעה לא נמחקה כתוצאה מבקשת של המשיבות, אלא בהתאם להחלטתי מיום 1.5.2014 וחוסר המעש של המבקש אשר לא הודיע עמדתו בניגוד להחלטה כאמור. במעמד הישיבה הובהר למבקש כי בהעדר הודעה מטעמו, תימחק התביעה מחוסר מעש. כאמור, בפועל נמחקה התביעה זמן רב לאחר הישיבה, בחלוף כארבעה חודשים ומבלי שהתקבלה כל הודעה או בקשה בעניין זה או אחר, מטעמו של המבקש. בנסיבות אלה, אין למבקש להלין על אחר מלבדו.
5. שלא מן הצורך אציין כי במקרים בהם מורה בית המשפט על מחיקת תביעה בהעדר התייצבות, שלא כבענייננו, קיימים שני שיקולים מנחים לביטול פסה"ד; הראשון, סיבת אי ההתייצבות – האם מדובר במי "שהתעלם מההליך השיפוטי?", והשיקול השני, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול. הגם שבענייננו אין מדובר במתן פסק דין במעמד צד אחד או בהעדר הגנה וגם לא בהעדר התייצבות, אלא בשל חוסר מעש, הרי שבמידה והייתי בוחנת המקרה שלפני בעניין לפי אמת מידה מחמירה פחות, גם אז דין הבקשה להידחות. המבקש התעלם מההליך השיפוטי, משך שנים. זאת ועוד, סיכויי הגנתו, כפי שהם נראים, בשלב זה, אינם גבוהים. שכן, המבקש לא צירך ראשית ראיה להוכחת המפגע, אשר בהתאם לנטען ארע לפני כ- 20 שנה, אשר גרם לנזק ואף כשל מהוכחת נזקיו שכן לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו. גם בבואי לשקול את זכות הגישה לערכאות, הרי שיש לאזנה אל מול האינטרס הציבורי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט (ראה: רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן (מיום 22.5.2012)). גם לפי שיקולים אלה, דין הבקשה להידחות.
6. לפני סיום אעיר כי לטענת המבקש, פסק הדין שניתן ואותו מבקש לבטל, ניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 לתקסד"א, העוסקת בביטול החלטה על פי צד אחד. לא כך, שכן בפסק הדין נכתב במפורש כי:

"בהתאם להחלטתי מיום 01.05.2014 ובהיעדר התייחסות מטעם התובע להחלטת בית המשפט, אשר ניתנה בנוכחותו, אני מורה על דחיית התביעה מחוסר מעש, וזאת בהתאם לתקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בנסיבות אלה, גם נדחית הודעת צד ג'".

מהאמור בפסק הדין, אשר ציטוט ממנו מובא מעלה, עולה כי פסק הדין ניתן בשל חוסר מעש המבקש ולאחר שניתנה לו התראה מפורשת, בנוכחותו ובנוכחות ב"כ היוצא וידידו אשר סייע לו בכתיבת הבקשה המונחת לפני, בשונה מטענת המבקש לפיה ניתנה החלטה במעמד צד אחד, אותה מבקש לבטלה.

1. אשר למועדים בהם נוקב המבקש, הרי שבנוגע למועד למתן טעם מצדו של המבקש, ברי לכל כי מועד זה חלף זמן רב בטרם ניתן פסק הדין. טענותיו של המבקש המופנות כלפי ב"כ המשיבה 3, אין להן מקום, שכן זכותו של בעל דין להגיש כל בקשה לפני ביהמ"ש וביהמ"ש הוא היושב בדין והוא שיבחן טענות הצדדים. זאת ועוד, הרי שבצדק הוגשה בקשת המשיבה 3 למתן פסק דין ביום 28.7.14, שכן המועד להגשת עמדת המבקש חלף זמן רב לפני שהוגשה כל בקשה מטעמה של המשיבה 3. אשר למועד בו היה על המבקש להגיב לעניין הוצאות ההליך, המשיבה 3 צרפה לתגובתה אישור מסירת דבר דואר מיום 23.6.2014 ממנו עולה כי למבקש, או למי מבני ביתו, נמסרה ההחלטה לפיה היה עליו להגיב לטיעוני המשיבה 3 לעניין הוצאות ההליך, ומכאן שהיה עליו להגיב עד לא יאוחר מיום 13.07.2014, בטרם החלה פגרת בתי המשפט. אך כאמור, דבר זה אינו מעלה ואינו מוריד לעניין מחיקת התביעה מחוסר מעש שכן המבקש ידע על ההתראה ולא מסר כל טעם, קרי לא הודיע עמדתו לעניין המשך ההליכים ועל כן נמחקה תביעתו.
2. יוער שוב, כי בפסק דיני מיום 2.9.2014 נפלה טעות סופר ונרשם בשגגה כי התביעה נדחית, כאשר כוונתי היתה כי התביעה תימחק לפי תקנה 156 לתקסד"א, העוסקת במחיקת תביעה מחוסר מעש. זאת למרות העדר התייחסות, או כל טענה לעניין זה מצדו של המבקש.
3. בנסיבות אלה, אני דוחה הבקשה לביטול פסק הדין. המבקש יישא בהוצאות המשיבות בסך של 1500 ₪ כל אחת (1 ו-2 ביחד ומשיבה 3).

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ה, 14 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.