28 מאי 2013

1. לפנינו תיקם המאוחד של 7 עובדות אשר הועסקו ברשת הגנים של אגודת ישראל (להלן: "הנתבעת" או "הרשת").

עבודתן של עובדות אלה הופסקה על רקע המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הרשת, אם כי נסיבות סיום העבודה של כל אחת מהתובעות אינו זהה.

התובעות 2-5 הינן גננות והתובעות 1,6,7 שימשו כסייעות.

2. יש להקדים כי תיקים אלו הם חלק מקבוצת תיקים רבים אשר חלקם נידונו וחלקם עדיין נידונים בערכאות השונות.

3. כאמור, נסיבות סיום עבודתן של כל אחת מהתובעות אינו זהה והוא יפורט ככל שיידרש בהמשך, כך אף הסעדים.

יחד עם זאת, קיימת זהות בחלק מהסעדים לגבי חלק מהתובעות והם: קיזוז 10% מהשכר; הפרשי שכר בגין הפחתת השכר לשכר מינימום; הבראה; פיצוי בגין היעדר שימוע; פיצויי הלנה.

התובעת 1 עותרת גם לסעדים כספיים הנובעים, לטענתה, מהשוואת תנאי שכרה לתנאי עובדים במוסדות חינוך רשמיים.

4. הרקע הכללי למצבה של הרשת פורט בפסק-דין אשר ניתן על ידי בית הדין הארצי, ע"ע 203/09 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי ואח', מיום 2.10.11 (להלן: "פסק דין בוסי").

5. הרשת הינה עמותה רשומה, העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום החינוך החרדי, במסגרת החינוך העצמאי.

הרשת הינה מוסד מוכר שאינו רשמי, שרישיונה מונפק על פי חוק פיקוח על בתי ספר התשכ"ט-1969 ותקצובה נעשה בהתאם להוראותיו של חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953.

כעולה מפסק דין בוסי, הרשת מפעילה למעלה מ- 400 גנים בפרישה ארצית ומעניקה שירותי חינוך לכ- 12,000 ילדים.

הרשת מעסיקה כ- 1,050 עובדים, מנהליים ועובדי חינוך, מתוכם 443 גננות.

6. בתחילת שנות ה- 2000 נקלעה הרשת לגירעון כספי קשה.

על מנת לאפשר את המשך פעילותה של הרשת גובשה תוכנית הבראה שכללה בתחילתה סגירת גנים קטנים ובלתי רווחיים וצמצום בהוצאות.

משלא עלה בידי הרשת להגיע למצב של איזון תקציבי, קיבלה הרשת, בחודש אפריל 2003, החלטה בדבר קיצוץ של 10% בשכרם של כלל עובדיה לתקופה של שנה וחצי ודחיה של תשלומי ההבראה והביגוד.

חרף כל הצעדים שננקטו לא עלה בידי הרשת לצאת מן המשבר הכלכלי שאליו נקלעה.

לאור מצבה של הרשת מונה לה חשב מלווה בחודש מרץ 2006, וביום 26.11.08 נחתם הסכם הבראה בין הרשת לבין משרד החינוך. הסכם זה אושר על ידי הנהלת הרשת, ואולם בשל טענת המדינה כי הרשת כשלה במילוי התחייבויותיה, ובעקבות בקשת צד שהגיש ארגון הגננות החרדיות, בוטל ההסכם (ס"ק 000502/09 ארגון הגננות החרדיות ואח' – רשת הגנים של אגודת ישראל ואח', ניתן ביום 22.3.09).

התובעות ותמצית התביעות –

7. התובעת 1 מרים מפעי (להלן: "התובעת 1") – עבדה כסייעת בגן החל מיום 1.9.1978 ועד 12.11.2007, מועד בו נמסר לה מכתב פיטורים רטרואקטיבית מיום 2.9.07.

על פי מכתב הפיטורים פוטרה התובעת 1 מעבודתה עקב סגירת הגן בו עבדה.

תביעותיה של התובעת 1 הן לפיצויי פיטורים, הפרשי שכר בעקבות השוואה לשכר עובדי מוסדות חינוך רשמיים, שכר עבודה לתקופה מיום 2.9.07 ועד לפיטוריה, אי הפרשה לקופת גמל, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988, שכר עבור שנת הלימודים התשס"ח, הבראה, קרן השתלמות, קצובת ביגוד, נסיעות, שכר חודש אוגוסט במהלך כל שנות עבודתה החל משנת 1999.

8. התובעת 2 חגית דאוס (להלן: "התובעת 2") - עבדה כגננת החל מיום 1.9.1997 ועד 1.9.2009.

עבודתה הופסקה על רקע סירובה של התובעת לחתום על הצטרפותה לתוכנית ההבראה.

תביעותיה של התובעת 2 הן להפרשי שכר בגין חודשים 9/08 ועד 8/09 - חודשים בהם נוכה משכרה שלא כדין, דמי הבראה ופיצויי פיטורים.

עוד היא עותרת לתשלום פיצויי הלנה בגין שכר ששולם באיחור ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

9. התובעת 3 לימור שמריהו (להלן: "התובעת 3") - עבדה כגננת החל מיום 1.9.1994 ועד 1.9.2009.

עבודתה הופסקה על רקע סירובה של התובעת לחתום על הצטרפותה לתוכנית ההבראה.

תביעותיה של התובעת 3 הן להפרשי שכר בגין חודשים 11/08 ועד 8/09 - חודשים בהם נוכה משכרה שלא כדין, דמי הבראה ופיצויי פיטורים.

עוד היא עותרת לתשלום פיצויי הלנה בגין שכר ששולם באיחור ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

10. התובעת 4 איריס דהרי (להלן: "התובעת 4") - עבדה כגננת החל מיום 1.9.1998 ועד 1.9.2009.

עבודתה הופסקה על רקע סירובה של התובעת לחתום על הצטרפותה לתוכנית ההבראה.

תביעותיה של התובעת 4 הן להפרשי שכר בגין חודשים 9/08 ועד 4/09 - חודשים בהם נוכה משכרה שלא כדין, דמי הבראה ופיצויי פיטורים.

עוד היא עותרת לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין שכר ששולם באיחור ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

11. התובעות 2-4 תבעו גם הפרשות אשר הרשת ניכתה משכרן אך לא העבירה למגדל חברה לביטוח ולמגדל קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ.

במהלך ההוכחות חזרו בהן התובעות 2-4, באמצעות בא כוחן, מהתביעה בעניין ההפרשות לאור העובדה כי בבית הדין מתנהלת תביעתה של מגדל כנגד הרשת בגין אי העברת ההפרשות.

12. התובעת 5 שרונה דוכן (להלן: התובעת 5") עבדה כגננת החל מיום 1.10.1991 ועד 1.9.2009.

עבודתה הופסקה בהתאם למכתב מיום 27.5.09 - נספח א' לכתב התביעה, לפיו נוכח העובדה כי הרשת אינה יכולה להתחייב על המשך קיומו של הגן בו היא מועסקת בשנת הלימודים הבאה, מודיעה לה על הפסקת עבודתה בתום שנת הלימודים.

תביעותיה של התובעת 5 הן להפרשי שכר החל מחודש 9/08 ועד 31.8.09, דמי הבראה, הפרשי הפרשות לקרן, פיצוי בגין הפרת חובת שימוע ופיצויי פיטורים.

13. התובעת 6 שמחה אברהם (להלן: "התובעת 6") עבדה כסייעת לגננת החל מיום 1.10.1983 ועד 31.7.06.

עבודתה הופסקה בהתאם למכתב הפסקת עבודה מיום 26.6.06, לפיו הפיטורים הינם חלק מתוכנית הבראה כולל צמצום מצבת כח אדם.

תביעותיה של התובעת 6 הן להפרשי שכר בגין הפחתה של 10% משכרה החל מחודש 6/03, דמי הבראה ופיצויי פיטורים.

14. התובעת 7 שרה זיאפתי (להלן: "התובעת 7") עבדה כסייעת לגננת החל מיום 1.9.1974 ועד 31.7.06.

עבודתה הופסקה בהתאם למכתב הפסקת עבודה מיום 26.6.06, לפיו הפיטורים הינם חלק מתוכנית הבראה כולל צמצום מצבת כח אדם.

תביעותיה של התובעת 7 הן להפרשי שכר בגין הפחתה של 10% משכרה החל מחודש 6/03, דמי הבראה ופיצויי פיטורים.

15. כל התובעות העידו בפנינו וכמו כן העיד, מטעם הנתבעת, הרב יצחק רייך.

16. כעולה מהאמור, קיימות סוגיות משותפות לחלק מהתובעות, ואלה הן:

קיזוז 10% מהשכר (תובעות 6,7); הפרשי שכר בגין הפחתה לשכר מינימום (תובעות 2,3,4,5); הבראה, פיצוי בגין היעדר שימוע (תובעות 1 ו- 5) ופיצויי הלנה.

התובעת 1 טוענת כי יש להשוות את שכרה לזה המשולם לסייעות העובדות במוסדות חינוך רשמיים וכתוצאה מכך היא עותרת לשורה של סעדים כספיים אשר נובעים לטענתה מהשוואה זו.

כמו כן טוענת התובעת 1 כי נפל פגם בפיטוריה.

מאחר ותביעה זו מעלה שאלות ספציפיות שאינן משותפות ליתר התובעות ידון עניינה של התובעת 1 בפרק נפרד.

17. עוד יש להקדים כי בכתבי התביעה נכלל, כאמור, סעד של פיצויי פיטורים וכן תשלום בגין הפרשות אשר לא הועברו לקופת הגמל.

אשר לפיצויי הפיטורים, הרי שבהתאם לעדותו של הרב רייך, אלה שולמו לכל התובעות. משכך, נזנחה התביעה לפיצויי פיטורים וכל שנותר הוא התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים לאור המועד בו שולמו.

לכך נתייחס בהמשך, ביחד עם התביעה לפיצויי הלנת שכר.

אשר להפרשות, במהלך הדיון התברר, כאמור, כי בבית דין זה מתנהלת תביעתה של חברת מגדל בגין אי העברת ההפרשות.

התובעות 2-4 חזרו בהן מתביעה זו לאור קיומה של התביעה האמורה.

אף בקשר לתובעות 1 ו- 5 אין מקום לדון ברכיב זה לאור העובדה כי הוגשה תביעה כאמור על ידי חברת מגדל.

קיזוז 10% משכר התובעות (מתייחס לתובעות 6,7) –

18. בתצהיריהן טענו התובעות 6 ו- 7 כי הרשת הפחיתה, בניגוד לכל דין, 10% משכרן וזאת החל מחודש יוני 2003 ועד לפיטוריהן.

עוד מסרו בתצהיר כי לא ידוע להן על כל הסכם או הסכמה מטעם נציגיהן בעניין הפחתת השכר.

בחקירה הנגדית הודו תובעות אלה כי קיבלו מכתב לפיו למשך שנה וחצי יקזזו מהשכר 10%, אלא שהקיזוז נמשך לאחר מכן מבלי להתייעץ איתן (עדות התובעת 7 פרוטוקול מיום 3.7.11 עמ' 55 ש' 6, ועדות התובעת 6 פרוטוקול מיום 3.7.11 עמ' 56 ש' 1-10).

כך, התובעת 6 נשאלה האם קיבלה מכתב בגין הקיזוז של 10% והשיבה:

"ת. הורידו לי, אמרו שנה וחצי ולא יותר ואז המשיכו להוריד.

ש. ואת הסכמת לשנה וחצי?

ת. האמת שלא ידענו מה לעשות. אמרו שיחזירו לנו ולא החזירו לנו והמשיכו להוריד. התנגדנו וכתבנו מכתבים, לא ענו לי לא שמרנו מכתבים.

ש. האם כתבת אישית?

ת. אני לא כתבתי אישית, אבל כתבנו כל החברות ביחד כל העובדות, רבקה יהודה, אסתר בלולו, נדמה לי שניטה עוד עבדה איתנו, והיו המון. היה עוד מכתב של התנגדות, אולי זה אצל עורך הדין".

הרב רייך העיד בעניין זה כי הקיצוץ של 10% היה בהסכמה של הסתדרות המורים, ארגון הגננות וכל מי שהיה מעורב בנושא (פרוטוקול מיום 3.7.11 עמ' 40 ש' 3-4).

עוד העיד הרב רייך בעניין זה:

"ש. נכון שאין שום הסכם כתוב עם הסתדרות המורים לגבי הקיזוז של 10%?

ת. אין הסכם כתוב אבל יש דיונים משותפים, יש פרוטוקולים על הדיונים האלה ונציג הסתדרות המורים באחד הערכאות בא והעיד שזה בהסכמה.

ש. נכון שאין זימון של העובדים לשימוע לפני ההפחתה ב- 2003?

ת. אם זה בהסכמה של ארגון מייצג, אז הארגון מייצג אותם.

לשאלתך, לא ידוע לי".

אין מחלוקת, וכפי שנקבע גם בהליכים אחרים בהם מעורבת הרשת, כי החלטת הקיזוז של 10% משכרם של כלל עובדי הרשת התקבלה במסגרת תוכנית ההבראה, כאשר נקבע כי הקיצוץ יתבצע לתקופה של שנה וחצי.

מהעדויות השתכנענו כי הקיצוץ של 10% בשכר העובדים היה בהסכמת הארגון אשר ייצג את התובעות במועד שבו ניתנה ההסכמה.

עוד השתכנענו כי התובעות, בלית ברירה, לאחר שהובהר להן המצב הכלכלי, הסכימו לקיצוץ למשך שנה וחצי.

לא הוכח כי ניתנה הסכמה של הארגון להמשך הקיזוז לתקופה שלאחר תום שנה וחצי וכמו כן לא הוכח כי התובעות הסכימו להפחתה לתקופה שלאחר מכן.

19. בתיקים נוספים שנוהלו כנגד הרשת וניתנו בהם פסקי דין, נקבע עובדתית כי לא ניתנה הסכמה של הגננות או של הארגון היציג שלהן דאז להמשך ההפחתה בשכר לאחר תום שנה וחצי (לפירוט פסקי הדין עיין עב' 9406/08 אילנית דניאלי ואח' – רשת גני ילדים של אגודת ישראל ואח' מיום 21.8.11, להלן: "פסק דין אילנית דניאלי").

20. התובעות טוענות כי מחו על הקיזוז בפני הרשת אך לא שמרו מכתבים המתעדים זאת.

הרשת טוענת כי התובעות הסכימו, בדרך של התנהגות, להמשך הקיזוז וכי לא ניתן לאחוז את החבל משני קצותיו, באופן בו תמשכנה התובעות לעבוד בתנאי שכר מופחתים ולאחר שתופסק העבודה, תטענה כי לא היתה לכך הסכמה.

הנתבעת מבקשת להסתמך על הנפסק בעניין זה בהליכים אחרים נגד הרשת, כך בעב' 14897/03 ברנס זהבה – רשת הגנים שע"י אגודת ישראל, תע"א (נצ') 2337/09 הורביץ ז'קלין– רשת הגנים שע"י אגודת ישראל.

עוד מבקשת הרשת להסתמך על הכלל, כי עובד המשלים עם שינוי בתנאי עבודתו ואינו נוקט בצעדים תוך זמן סביר מסכים בהתנהגותו לשינוי בתנאי העבודה (דב"ע נד/3-86 יוחנן גולן –א.אל.די. בע"מ להלן: "עניין יוחנן גולן").

21. בפסק דין בוסי חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה:

"לעניין זה יודגש כי אין לשלול אפשרות של הפחתה בשכר, כחלופה נכונה ואף רצויה לפיטורים, וכאחד האמצעים להבראת מקום עבודה. עם זאת, החלטה על קיצוץ בשכר ככל שתתקבל מחייבת הסכמת העובדים והבטחת זכויותיהם, והכל תוך שמירה על עקרונות של שוויון והגינות. מתוך המסמכים שהגישה הרשת לתיק בית הדין במסגרת הערעור עולה כי משרד החינוך הדגיש לפניה בשלבים שונים את הצורך בקבלת הסכמה ארגונית להפחתה בשכר, ובהיעדר ארגון עובדים – הסכמה פרטנית של כל עובד."

(ס' 43 לדעת הרוב בפסק הדין)

22. משהגענו למסקנה כי הסכמת הארגון היציג של התובעות באותה תקופה, לרבות התובעות עצמן, הינה למשך שנה וחצי בלבד, יש לחלק את תקופת הקיזוז לשני חלקים:

התקופה הראשונה הינה ממרץ 2003 ועד אוגוסט 2004 – בתקופה זו ניתנה הסכמת הארגון היציג ואף התובעות הסכימו לכך (אם כי באילוץ).

משכך, תביעתן בגין תקופה זו נדחית.

התקופה השניה הינה מספטמבר 2004 ועד לסיום העבודה – בתקופה זו לא התקבלה הסכמה של הארגון היציג וכן לא התקבלה (ואף לא התבקשה) הסכמת התובעות.

קיבלנו את עדות התובעות כי לא הסכימו להפחתה, וזאת הגם שלא הוצג בפנינו מכתב המביע את מחאתן.

התובעות אכן המשיכו בעבודתן עד להפסקתה על ידי הרשת, אלא שבנסיבות העניין אין לראות בהתנהגות זו הסכמה שבשתיקה ואין להחיל בעניין זה את הנפסק בעניין יוחנן גולן.

בענייננו מדובר בעובדות חלשות, אשר לא הוכח כי היתה להן אוזן קשבת ברשת.

לעומת זאת הוכח כי הפתרון היחיד שעמד בפניהן, בנסיבות העניין, היה להתפטר ולהישאר ללא מקור פרנסה.

מקבלים אנו את הנפסק בפסק דין אילנית דניאלי:

"לא ניתן ליתן יד להתנהלות זו של מעביד אשר נוהג באורח חד צדדי ומפחית שכר של עובדים, ללא הסכמתם וללא אישורם וכעת טוען שהעובדים הסכימו בשתיקה לאותה הפחתה"

(ס' 29 לדעת הרוב בפסק הדין).

ערים אנו לטענת הרשת לפיה כלכלה את צעדיה לאור ההנחה כי התובעות הסכימו להפחתה וכי לו היתה יודעת כי לא קיימת הסכמה היתה מופסקת עבודתן באותה עת.

בנסיבות העניין אין מקום לטענה זו.

הרשת אשר פעלה באופן חד צדדי על ידי הפחתת שכר ואילצה את התובעות, ללא קבלת הסכמתן, לעבוד בשכר מופחת, אינה יכולה היום להסתמך על הפחתה זו.

23. התוצאה היא איפוא כי התובעות זכאיות להשבת הקיזוז לתקופה מחודש ספטמבר 2004 ועד לסיום עבודתן, בהתאם לתחשיב התובעות אשר לא נסתר.

הפרשי שכר לשנים 2008 – 2009 (מתייחס לתובעות 2, 3, 4, 5) –

24. הנתבעת טוענת כי התובעות קיבלו בחודש מאי 2008 מכתב לפיו תנאי השכר לשנת הלימודים הבאה יהיה בהתאם לתנאי תוכנית ההבראה ובמסגרתה נתבקשו להגיע ולחתום על הסכם ההעסקה, ואף הודעה להן האפשרות לתיאום שימוע.

כמו כן הודע להן כי הן רשאיות לסיים את העסקתן עקב הרעה בתנאי העבודה.

בתמיכה לטענתה הוגשו המסמכים הבאים: מכתב סיום שנת הלימודים תשס"ח והעמדה לשיבוץ לשנת תשס"ט לתובעות 2ו- 4 (נ/3 ו- נ/4 בהתאמה), שזו לשונו:

"...כידוע לך, רשת הגנים כבר החלה ביישום מתווה תוכנית הבראה שהוצג לה על ידי משרד החינוך והאוצר. עם זאת, בעת הזו, אין רשת הגנים יודעת בוודאות ההשלכות של תוכנית ההבראה בעת שתחתם וככל שתחתם.

נוכח כך, ככל שתחתם תוכנית ההבראה הרי שתנאי השכר יוכתבו על פיה. ובין לבין תנאי השכר יהיו פועל יוצא של תזרים המזומנים שמשרד החינוך יעביר לידי הרשת באמצעות המקדמות מדי חודש, ככל שיעביר.

כאמור רשת הגנים עושה כל מאמץ לדאוג לתשלום תנאי שכר ראויים לעובדיה ונאבקת קשות בכל המגזרים לבל יפגע שכרם ולבל תידרש לפטר מי מעובדיה, עם זאת, אין הדבר תלוי אך בה, והיא נאלצת לפעול בהתאם לתכתיבי משרדי הממשלה השונים העלולים לכלול הפחתת שכר ופיטורים. נוכח כך, בהתאם למחוייבות על פי חוק ליתן הודעה לעובד, ניתנת בזאת הודעתנו זו.

לאור האמור, ובהתאם למתווה תוכנית הבראה שהוצג לרשת גובשו תנאי העבודה לשנת הלימודים תשס"ט לעובדות המבקשות להתקשר עם הרשת לשנה נוספת.

אשר על כן הינך מתבקשת לסור למשרדי ההנהלה לחתימת חוזה העסקה לשנה"ל תשס"ט עד ליום כ"ה באייר תשס"ח – 30.5.08 או בבקשה לתיאום פגישה לפקס מספר 03-6152454".

לא מצאנו כי יש במכתב האמור כדי ללמד את מה שמבקשת הנתבעת ללמוד.

כל שיש בו הוא בקשה לסור למשרדי ההנהלה לחתימת חוזה העסקה לשנה"ל תשס"ט עד ליום 30.5.08, תוך כדי ציון כי הרשת נאלצת לפעול בהתאם לתכתיבי משרדי הממשלה השונים העלולים לכלול הפחתת שכר ופיטורים.

בהתאם לכך תנאי העבודה גובשו בהתאם למתווה תוכנית ההבראה שהוצג לרשת.

המכתב אינו כולל את שיעור ההפחתה וכמו כן לא נאמר בו כי התובעות רשאיות לסיים את העסקתן עקב הרעה בתנאי העבודה.

25. התובעות 2, 3, 4 מודות כי קיבלו את המכתב מיום 29.12.08 שכותרתו "מועד אחרון להצטרפות לתוכנית ההבראה", לפיו בהתאם לבקשת העובדים נאותה הרשת להאריך את המועד להגשת החוזים החתומים עד ליום 31.12.08.

בהתאם למכתב:

"על פי הוראות ותוכנית ההבראה, עובד/ת אשר לא יצטרף לתוכנית בחתימה על הסכם העסקה החדש, יחשב לעובד אשר התפטר, עקב הרעה בתנאי העסקה, במידה וקימת.

במאמצים כבירים שילמה רשת הגנים את משכורות עובדיה, ותמשיך לשלם אף לכל יתר עובדיה את שכרם עד ליום 01.01.2009, כאשר עובדים אשר לא יצטרפו להסדר החדש, יחשבו ויועברו לרשימת המתפטרים, עקב הרעת תנאי העבודה, במידה וקיימת.

הרשת מודה למאות עובדיה על האמון שנתנו בה, ובטוחה כי בעזרת השם דרך זו תוביל לצמיחה חדשה ברשת, ולהעצמת חינוך דרדקי בית רבן.

הסכמה של הצטרפות להסדר ההבראה באמצעות חוזה העסקה חתומים יש להעביר לידי הרשת באמצעות פקס מספר 03-6152446 או באמצעות הרכזים האזוריים ולהעביר מקור לידי הרשת בהקדם".

אין מחלוקת כי התובעות לא הודיעו על הסכמתן להצטרף להסדר ההבראה.

ביום 9.2.09 קיבלו התובעות את המכתב הבא:

"1. בהמשך להודעותינו הרבות עד כה, הרינו להודיעך בזה, כי בהתאם לרשומנו, אינך חתומה על הסכם עבודה, בהתאם לתנאי תוכנית ההבראה.

2. נוכח כך, ובכפוף להודעת המדינה, הרינו להודיעך, כי ככל שלא יהיה בידינו הסכם כנ"ל חתום על ידיך עד ליום כ"א בשבט תשס"ט – 15.02.2009, נראה בכך הודעת התפטרות על רקע הרעת תנאים, על כל המשתמע מכך, וינותקו יחסי עובד ומעביד בהתאם, והינך זכאית כאמור בהודעת המדינה לבית המשפט, לתשלום פיצויי פיטורין כחוק. רצ"ב הודעת המדינה.

3. בהתאם לכך, כאמור לעיל, תוצב גננת אחרת בגן".

26. אין מחלוקת כי בפועל לא חתמו התובעות על הסכם עבודה או הסכמה להפחתת השכר וכי בפועל המשיכו את עבודתן אף לאחר 15.2.09 כאשר הרשת לא הציבה כל גננת אחרת במקומן בגן.

27. הרשת טוענת כי ההפחתה היתה בהתאם ליכולתה של הרשת כפי שנקבעה על ידי החשב המלווה וכי התובעות בחרו להמשיך לעבוד על אף ההרעה.

28. אנו דוחים את טענת הרשת.

קיבלנו את גרסת התובעות לפיה לא הסכימו להפחתה בשכרן.

29. אין מחלוקת כי מדובר בעובדות ותיקות אשר החל מחודש ספטמבר 2008 שולם להם שכר בגובה שכר מינימום.

30. כבר נפסק כי מעביד אינו רשאי לשנות באופן חד צדדי את תנאי העבודה של עובדיו, כאשר גובה השכר הינו בין התנאים היסודיים בחוזה העבודה (בג"צ 239/83 מילפידר– בית הדין הארצי לעבודה פד מ"א (2) 210).

31. אין לקבל את טענת הרשת לפיה לתובעות עמדה האפשרות של התפטרות בדין מפוטר, ומשהחליטו התובעות להמשיך לעבוד, הביעו את הסכמתן להפחתה.

32. התובעת 2 העידה:

"ש. האם שמעת את המילה שכר מינימום?

ת. שמעתי אבל לא הסכמתי.

קיבלתי מכתבים שנאמר שמי שלא תחתום על הצטרפות לתוכנית ההבראה תיחשב כמי שמתפטרת עקב הרעת תנאים. איך אני יכולה? מדובר באמצע השנה. אני מקבלת מכתב באמצע השנה, למי אני פונה? אף פעם לא ענו לי לטלפונים. דבר שני 3 חודשים לא קיבלתי משכורת. איך אני יכולה לעזוב באמצע השנה 35 ילדים וללכת הביתה?

במכתב גם נאמר שתוצב גננת אחרת בגן ב- 15.2.09. הגעתי לגן וציפיתי לראות כמו שהם אמרו גננת בגן אבל אף גננת לא הגיעה.

המון גננות קיבלו מכתבים בתקופה הזאת ובאף גן לא הוצבה גננת בתאריך הזה. הרבה גננות חברות שלי קיבלו מכתב כזה ואף גננת לא הוצבה בגנים. להפקיר ילדים בגן זה אחריות שלי".

התובעת 3 הסבירה:

"המשכתי לעבוד, זאת היתה המגמה שלי, לא להרוס את שמי, גם ברגעים קשים שהיו לי מבחינה כלכלית, אני אם ל- 4 ילדים, הצטרכתי לגמ"חים וכדומה והמשכתי ככה".

(פרוטוקול מיום 28.6.11 עמ' 18 ש' 23-24)

התובעת 4 העידה:

"ת. התחלנו את העבודה ב- 1.9.08, היו פיגורים של משכורות, 3 משכורות, קיבלנו את המכתב על הודעה אחרונה על מועד להצטרפות, הייתי באמצע שנת לימודים ואני לא אעשה טעות.

ש. דיברו איתכם ואמרו לכם שהולך להיות שכר מופחת, שכר מינימום ב- 2007.

ת. וודאי שאמרו שהולך להיות שכר מינימום, זה היה בעל פה ועוד לא התחילה השנה ורצינו לראות איפה הדברים עומדים. אמרנו אולי המכתב ישנה את המצב.

...

ש. כשקיבלת את נ/3 ו- נ/4 מה הבנת?

ת. הבנתי שאני צריכה להפסיק את העבודה, אבל אני גננת עם ותק ועם שם טוב ואחריות לילדים ואני לא אעזוב עבודה באמצע שנת לימודים".

(פרוטוקול מיום 28.6.11 עמ' 11 ש' 17-28)

התובעת 5 העידה:

"ת. ...ברור שאני לא אעזוב את העבודה באמצע כדי להפסיד 18 שנה שעבדתי.

ש. ז"א את לא הסכמת לבוא ולהגיד במאי-יוני-יולי-אוגוסט שזה הרעת תנאים ולא מתאים לך?

ת. לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש ואף יותר התקשרנו לרשת, דיברנו אז עם ביננפלד ופשוט שום דבר. התשובות שלהם היו: "את רוצה, תקומי ותלכי". היה ברור שאם אני אקום ואלך אני אפסיד המון וגם אני חושבת שאמרתי שאם אני כפופה לארגון הגננות אז הם מייצגים אותי וברור שהם רוצים את טובתי יותר מהרשת".

(פרוטוקול מיום 28.6.11 עמ' 8 ש' 16-22)

33. מהעדויות עולה כי התובעות לא ידעו מתוך המכתבים מה שיעור ההפחתה ולא נתנו כל הסכמה לכך.

הרב רייך נשאל אם יכול לאשר שהיתה הודעה ברורה וחד משמעית לתובעת 5 לפני שנת הלימודים כי השכר יופחת למינימום והשיב:

"דובר באופן ברור על הפחתת שכר. השיעור של הפחתת השכר זה בהתאם לתכנית ההבראה שתיחתם. כל העובדים ידעו שהולכת להיות שנה קשה והולכת להיות הפחתת שכר. הגובה המדוייק לגבי שיעור האחוזים או ששכר מינימום נקבע בדיונים על תוכנית ההבראה וזה היה בקיץ אח"כ".

(פרוטוקול מיום 3.7.11 עמ' 43 ש' 22-25).

עוד אישר הרב רייך כי משכורת חודשים ספטמבר אוקטובר נובמבר 2008 שולמה בינואר 2009.

(פרוטוקול מיום 3.7.11 עמ' 47 ש' 12).

המסקנה איפוא כי התובעות לא נתנו הסכמתן להפחתה, כי שיעור ההפחתה נודע להן רק בחודש ינואר ואז הן נמצאו במצב בלתי אפשרי לפיו על אף חוסר ההסכמה נאלצו בלית ברירה להמשיך לעבוד.

34. מהעדויות ניתן להבין כי התובעות גם הבינו כי הרשת אינה עומדת מאחורי האמור במכתבים, וכך על אף הנאמר במכתב מיום 9.2.09 לפיו אם לא תחתומנה על הסכם העבודה עד ליום 15.2.09 יראו אותן כמתפטרות ובגן תוצב גננת אחרת, הן המשיכו בעבודתן ובגן לא הוצבה כל גננת אחרת.

35. התובעות מצאו עצמן לכודות במהלך שנת הלימודים ואין בהמשך עבודתן בנסיבות העניין כדי ללמד על הסכמתן להפחתה.

לא בכל מקרה המשך עבודה ילמד על הסכמה מכללא של שינוי בתנאי העבודה:

"נמצאנו למדים, כי לא אלמן עובד ישראל, אשר תנאי שכרו שונו באופן חד צדדי. אכן, יכול הוא להתפטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ולזכות בפיצויי פיטורים, אך גם רשאי הוא כל עוד מעסיקו לא בחר לסיים את העסקתו וכל עוד לא ניתנה הסכמת העובד לשינוי במפורש או מכללא, ואפשר כי הסכמה זו תלמד אף מהתנהגות, לפנות בתביעה לבית הדין להצהיר כי הוא זכאי לתנאים הקבועים בחוזה, לפני שינויו החד צדדי"

ע"ע 01495/02 טרודי עאמר ואח' – מועצה מקומית חורפיש, 14.6.06).

36. הנתבעת לא כפרה בתחשיב התובעות להפרשי שכר ולפיכך אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעות הפרשי שכר כעולה מתצהירי התובעות.

הבראה –

37. אין מחלוקת כי לתובעות לא שולמו דמי הבראה עבור השנים 2003-2007.

הרשת טענה כי אין היא חייבת בדמי הבראה כיוון שצו ההרחבה הכללי במשק לא חל עליה מאחר והיא בגדר "גוף נתמך".

כמו כן, לאור מצבה הכלכלי הקשה, נאלצה לבחור בין תשלום שכר לתשלום דמי ההבראה, לא הועברו כספים ממשרד החינוך לצורך דמי הבראה ומכל מקום התביעה התיישנה ככל שמדובר מעבר לשנתיים האחרונות טרם ניתוק יחסי עובד ומעביד.

בתע"א 7896/07 רות גרז – רשת הגנים של אגודת ישראל מיום 17.12.12 (להלן: "עניין רות גרז") התייחסתי לטענות אלה של הנתבעת והן נדחו.

עוד נקבע בפסק דין זה כי הרשת לא הודיעה על ביטול הזכות לדמי הבראה אלא על דחיית התשלום למועד בו יימצא התקציב לכך ומצבה הכלכלי ישתפר ולפיכך אין מדובר בתביעה קלאסית לדמי הבראה אותם ניתן לתבוע רק עבור השנתיים האחרונות, אלא עסקינן בחוב של הרשת כלפי כל אחת מן העובדות אשר מועד תשלומו נדחה עד לאחר שלרשת יהיה כסף לשלמו.

באותו פסק דין אומצו דברי בית הדין בתיק עב 9406/08 אילנית דניאלי ואח' – רשת גני ילדים של אגודת ישראל מיום 21.8.11 לפיהם:

"משזהו המצב, הרי שלא חל תנאי ההתיישנות שבצו ההרחבה. מדובר בחוב לכל דבר ועניין שהצטבר לזכותה של כל עובדת ועל הרשת לשלמו לה, בתום יחסי עבוד ומעביד.

לא ניתן לאשר מצב שבו מעסיק – במודע – מפסיק באופן חד צדדי לשלם לעובדים דמי הבראה ביודעו ידוע היטב שהעובדות לא יתבעו בבית הדין לעבודה מחשש שיפוטרו עם הגשת התביעה. אין זאת אלא שהרשת במקרה הנדון לא ביטלה את דמי ההבראה, אלא דחתה את תשלומם למועד אחר".

38. אנו חוזרים על הנפסק על ידינו בעניין רות גרז ולפיכך התובעות זכאיות לדמי ההבראה בכפוף לכללי ההתיישנות הכלליים.

יחד עם זאת, התובעות 5-7 צמצמו את תביעתן ולפיכך לא ייפסק להן מעבר לנתבע על ידן.

פיצוי בגין היעדר שימוע –

39. התובעת 5 הצהירה כי ביום 27.5.09 קיבלה במפתיע מכתב פיטורים המודיע לה כי תסיים את עבודתה ברשת בתום שנת הלימודים ודהיינו 31.8.09.

עוד היא טוענת כי מכתב הפיטורים התקבל בלי שהרשת ערכה לה שימוע בטרם קבלת החלטת הפיטורים.

לפיכך היא עותרת לפיצוי בגין היעדר שימוע בגובה של 6 משכורות ודהיינו 27,933 ₪.

זוהי לשון מכתב הפיטורים:

"הווה ידוע לך כי לא הסתיימו המהלכים והמו"מ בין הרשת למשרדי הממשלה השונים. נוכח כך, קיימת חוסר וודאות לגבי המשך פעולתו של כל גן, ו/או מתכונת הפעלה חדשה לשנת הלימודים תש"ע.

נוכח כך איננו יכולים להתחייב על המשך קיומו של הגן בו הינך מועסקת לשנת הלימודים הבאה ולמתכונת המשכו, ככל שימשיך.

לאור האמור, אנו נאלצים להודיעך, בצער רב, על הפסקת עבודתך בתום שנת הלימודים הנוכחית – ביום י"א אלול תשס"ט 31.08.09.

באם הינך מעוניינת בשימוע נא להודיענו ותוזמני בהתאם. העדר הודעה כמוה כוויתור על זכות השימוע.

ככל שיתברר כי ניתן יהא להמשיך ולהפעיל את הגן בו הינך מועסקת במתכונת ובהיקף שיקבעו בהתאם למשא ומתן, תוכלי לפנות ולבקש ביטול הפיטורים ובקשתך תידון לגופה, בהתאם לצורכי ויכולות הרשת.

למען הסר ספק מובהר כי אין בהצעתנו משום הבטחה או התחייבות להמשך הפעלת הגן ורק בשינוי הנסיבות כאמור לעיל יהא בכדי לשנות הודעת הפסקת עבודתך.

אנו מודים לך על עבודתך בשרותנו ומאחלים הצלחה בהמשך דרכך" .

התובעת טוענת כי לא נערך לה שימוע כדין.

אכן אין להשלים עם הדרך בה בחרה הרשת להפסיק את עבודת התובעת לאחר כ- 18 שנים.

הצעה לעריכת שימוע ככל שהתובעת תהא מעוניינת בו נראית על פניה כהצעה מלאכותית לאחר שגורלה של התובעת נגזר.

יחד עם זאת, בבואנו לבחון את התנהלות הרשת במקרה ספציפי זה לא נוכל להתנתק מהרקע הכללי, מן המצב הרעוע של הרשת שאילץ אותה לסגור גנים ולפטר עובדים רבים.

זאת ועוד, כבר נפסק כי שעה שעסקינן בפיטורי צמצום לאור מצבה של הרשת, הרי שהמבחנים שיש להחיל בפיטורים אלו, לרבות חובת השימוע הם מצומצמים יותר (עס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – אי.סי.אי טלקום בע"מ פד"ע לו 289; ס"ק 2/03 מרכז הירידים והקונגרסים – ההסתדרות הכללית).

לפיכך, הגם שאין זו הדרך הראויה, הוצע לתובעת להשמיע את טיעוניה והתובעת, כעובדות רבות נוספות, לאור המצב, ויתרה על כך.

בנסיבות אלה לא מצאנו מקום לחייב את הרשת בפיצויי על אופן עריכת הפיטורים.

התובעת 1 מרים מפעי (להלן גם: "מפעי")

האם יש להחיל על תובעת 1, שהינה סייעת, את תנאי שכרם של סייעות העובדות במוסדות החינוך הרשמיים –

40. בכתב התביעה טענה מפעי כי הינה סייעת/גננת.

אולם במהלך חקירתה הנגדית הודתה כי הינה סייעת, כך:

"אני הסייעת של הרשת והיא צריכה לתת לי כל מה שמגיע לי כמו כל עובדת שלהם"

(פרוטוקול מיום 28.6.11 עמ' 21 ש' 2)

41. מפעי טוענת כי על הרשת לשלם לכלל עובדיה שכר זהה לזה המשולם לעובדים במוסדות חינוך רשמיים.

מאחר והינה סייעת על הרשת לשלם לה שכר בהתאם לשכר המשולם לעובדים אלה ברשויות המקומיות.

42. את חובת הרשת מבססת התובעת 1 על תקנה 3 (6) לתקנות החינוך הממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ג-1953 (להלן: "תקנות החינוך הממלכתי"), לפיה בין התנאים להכרה במוסדות חינוך כמוסדות מוכרים שאינם רשמיים הינה התחייבות המוסד כי:

"משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים".

בפסק דין בוסי נקבע בדעת הרוב כי התנאי בדבר תשלום משכורות כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים, הופך להיות תנאי מכללא בהסכמי העבודה עם הגננות במוסד החינוך המוכר שאינו רשמי. לפיכך זכאיות הגננות למשכורות בשיעורים ולפי הכללים כמקובל בחינוך הרשמי.

לדעת מפעי התנאי בדבר תשלום משכורות כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים הופך לתנאי מכללא בהסכמי העבודה עם כל עובדי מוסד החינוך המוכר שאינו רשמי, וזאת כעולה במפורש מלשון תקנה 3(6) לתקנות החינוך הממלכתי שעניינה משכורות המורים והעובדים במוסד.

43. הרשת טוענת כי ההלכה אשר נקבעה בפסק דין בוסי אינה חלה בענייננו מהטעמים הבאים: בעניין בוסי לא הוצגו הסכמי העבודה בין התובעות לרשת ואילו בענייננו הוצג הסכם העבודה, בו נכתב במפורש כי תנאי העבודה יהיו בהתאם לנהוג ברשת גני הילדים בלבד; לא הוצגה כל ראיה שהגן בו עבדה מפעי הוכר כגן מוכר שאינו רשמי או כי תוקצב על ידי מדינת ישראל; פסק דין בוסי התייחס לגננות ולכן החיל את הכללים והשיעורים הנהוגים בחינוך הרשמי על גננות, ואילו מפעי אינה גננת אלא סייעת; תקנה 3(6) לתקנות חינוך ממלכתי מתייחסת למורים ועובדי הוראה בלבד; לא הוכחו תנאי השכר, הכללים והשיעורים המשולמים לסייעות אשר עובדות במוסדות חינוך רשמיים.

44. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי יש לדחות את טענות מפעי.

45. התנאים להכרה במוסדות חינוך כמוסדות מוכרים שאינם רשמיים נקבעו בתקנה 3(א) לתקנות מוסדות חינוך. חלקם של התנאים נוגעים לתכני הלימוד במוסד, ל"מעטפת הלימודית", מס' תלמידים בכיתה, מספר ימי לימוד, חופשות, תנאי שיכון וכיוצא בזאת וחלקם תנאים הנוגעים לאיכות ההוראה, ובהם השכלת המורים ותנאי שכרם.

וזוהי לשון התקנה:

"(א) מוסד חינוך לא יוכרז כמוסד מוכר אלא אם נתמלאו תנאים אלה:

(1) על המוסד ניתן רשיון לפי חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, או לפי פקודת החינוך, לפי העניין;

(1א) המוסד מקיים את תכנית היסוד לפי האמור בתקנה זו;

(2) הלימודים הנוספים על תכנית היסוד אושרו על ידי השר;

(2א) מספר התלמידים הצפוי בכל כיתה הוא לפי השיעור הנהוג במוסדות חינוך רשמיים;

(3) ימי הלימודים אינם יותר מ- 260 לשנה ולא פחות מ- 180 לשנה, ובלבד שבמוסדות שבהם מקבלים התלמידים שיכון וכלכלה נוסף על החינוך היסודי, יהיו ימי הלימוד כפי שיאשר השר;

(4) המוסד מקיים חופשות חגים כפי שאישר השר;

(5) השכלת המנהל וחבר המורים והעובדים במוסד הוא לפי הנהוג במוסדות חינוך רשמיים;

(6) משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים;

(7) תנאי השיכון, הציוד והתנאים הסניטאריים במוסד מניחים את דעת השר".

לפי הוראת תקנה 10 לתקנות מוסדות מוכרים, "הכרה תפקע אם לא מתקיים עוד במוסד התנאי שבתקנה 3(א)(1), והיא תבוטל אם לא מתקיים עוד במוסד תנאי מן התנאים האחרים שבתקנה 3".

46. הכלל הוא כי "בתחום משפט העבודה נקבעות זכויות העובדים בקשר לתנאי העסקתם במסגרת חוקי מגן, בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה שהרחיבו את הוראותיהם, בחוזי עבודה, ואף הנוהג מוכר כמקור משפטי לזכאות בתחום משפט העבודה".

(סעיף 60 לדעת הרוב בפסק דין בוסי)

נקודת המוצא הינה שתקנה 3 לתקנות חינוך ממלכתי באה להסדיר את מערך ההכרה, הפיקוח והתמיכה התקציבית אצל הרשות המנהלית המוסמכת. לפיכך התקנה חלה במישור המנהלי שבין הרשות המנהלית המוסמכת לתת הכרה לבין המוסד המוכר.

יחד עם זאת נקבע בפסק דין בוסי כי הוראת התקנה "מחלחלת" פנימה לתוך הסכם העבודה שבין הגננת לבין הרשות, כך:

"בעצם פנייתו של מוסד החינוך אל משרד החינוך, בבקשה להכיר בו כמוסד מוכר שאינו רשמי, וודאי בעצם קבלת הטבות על יסוד ההכרה שהתבקשה טמונה התחייבות מפורשת וברורה של המוסד למילוי אחר תנאי ההכרה, ולענייננו, התחייבות למילוי התנאים בדבר תשלום משכורת העובדים על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים. התחייבות כזו היא בבחינת מובן מאליו, באשר היא העומדת ביסוד ההכרה, ועליה לאמיתו של דבר מושתתת קבלת ההטבות הכספיות הכרוכות בהכרה. התחייבות זו של המוסד, אמנם ניתנת למשרד החינוך, אך היא משקפת באופן ברור התחייבות של המוסד כלפי כלל הציבור, שמשרד החינוך אינו אלא נאמן שלו, וממנו הוא שואב את כוחו"

(סעיף 61 לדעת הרוב בפסק דין בוסי)

47. כלומר התחייבות הרשת לשלם לגננות תשלום משכורת כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים נובעת מהתחייבות הרשת כלפי משרד החינוך וכלפי כלל הציבור.

התחייבות זאת מקבלת משנה תוקף לאור העובדה כי הרשת מקבלת ממשרד החינוך כמוסד מוכר הטבות כספיות שמטרתן, בין השאר, לסייע במימון שכר עובדיה.

48. משזהו הרציונל ממנו נשאבת חובת המוסד המוכר ביחסים בינו לבין עובדיו לשלם לעובדיו לפי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים, אין להרחיב את החובה מעבר לעובדי הוראה ומעבר לעובדים שאינם עובדי משרד החינוך במוסדות החינוך הרשמיים.

49. ערים אנו לכך כי תקנה 3(6) לתקנות חינוך ממלכתי נוקטת במילים "המורים והעובדים במוסד", אך לטעמנו הכוונה במילה "עובדים" הינה לעובדי הוראה בלבד אשר הינם לאו דווקא מורים, לדוגמא גננות, עובדי הוראה בתפקידי ניהול, בתפקידי הדרכה ופיקוח , עובדי הוראה במסגרת החינוך המיוחד ועוד.

פרשנות זאת תואמת את התכלית לפיה נשאבה חבות המוסד המוכר כלפי משרד החינוך ליחסים שבין המוסד המוכר לבין עובדי ההוראה, שכן התחייבות המוסד המוכר למשרד החינוך הינה לשלם לעובדיו לפי השיעורים והכללים המקובלים במשרד החינוך.

התחייבות זאת נשענת מחד על ההטבות הכספיות שמקבל מוסד החינוך לשלם לעובדיו כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים ומאידך בשמירה על תנאי שכר נאותים יש כדי להבטיח שעובדי הוראה בעלי כישורים נאותים לא ידירו רגליהם ממוסדות החינוך של הנתבעת ובכך תפגע רמתם של מוסדות אלה.

(בית הדין האזורי בעניין בוסי, סעיף 37 לדעת הרוב בפסק דין בוסי).

50. במוסד החינוך הרשמי מועסקים פרט לעובדי הוראה עובדים נוספים.

עובדים אלה לעיתים קרובות אינם נמנים על עובדי משרד החינוך. לא נטען ולא הוכח כי המוסד המוכר תוקצב על ידי משרד החינוך על מנת להשוות את תנאי שכרם של עובדים אלה.

51. מפעי טוענת כי הינה זכאית להשוואת תנאי שכרה עם סייעות אשר עובדות במוסדות חינוך רשמיים, הגם שהסייעות אינן עובדות משרד החינוך אלא עובדות המועצות המקומיות.

לטענתה יש להשוות את תנאי שכרה לפי המקובל אצל הסייעות עובדות המועצות המקומיות.

52. אלא שכאמור לא הוכח כי המוסד המוכר תוקצב לצורך השוואת תנאי כל העובדים אף שאינם עובדי הוראה.

זאת ועוד, לצורך השוואת תנאי הסייעות למשל, יש צורך בהשוואתם של כל תנאי העבודה לרבות היקף העבודה וכו'. לא נטען ואף לא הוכח כי תנאי עבודת הסייעות שווים.

53. בפסק דין בוסי סבר סגן הנשיאה פליטמן, בדעת מיעוט, כי אין לקבל את תקנה 3(6) לתקנות חינוך ממלכתי כמקור נורמטיבי ישיר לתשלום משכורות עובדי ההוראה.

בין נימוקיו נמנה הנימוק הבא:

"במוסד החינוך הרשמי מועסקים פרט לעובדי הוראה בפועל, גם מזכירות, שרתים, טכנאים, יועצים למיניהם וכו'. תנאי עבודת עובדים אלה הוסדרו בעיקרו של דבר בתקשי"ר ושכרם נקבע בעיקרו של דבר על פי הסכמי הדירוג אליהם הם משוייכים.

גם לגבי עובדים אלה לא ניתן להצמיד שכרם ותנאי עבודתם לשכר ותנאי עבודת העובדים שאינם עובדי הוראה במוסדות החינוך המוכר הלא רשמי. גם כאן נדרשת התאמה פרטנית"

(סעיף 2 לפסק דינו של סגן הנשיאה, פסק דין בוסי)

54. על אף דעתו החולקת של סגן הנשיאה ועל אף שהדברים לא נאמרו במפורש, מהנמקת דעת הרוב עולה כי תקנה 3(6) לתקנות חינוך ממלכתי מתייחסת למורים ועובדי הוראה ולא לעובדים האחרים אשר אינם עובדי הוראה ולמעשה אף במוסדות חינוך רשמיים אינם עובדי משרד החינוך.

55. לאחרונה, ביום 2.5.13, ניתן פסק דין בסוגיה זהה על ידי הנשיאה דיתה פרוז'ינין בתיק 8024-07-11 רבקה קראוט ואח' – רשת גני ילדים של אגודת ישראל ואח', שם נפסק כי יש להחיל את האמור בפסק דין בוסי גם על סייעות.

מסקנת הנשיאה פרוז'ינין מתבססת על לשון תקנה 3(6) אשר מתייחסת למורים ולעובדים ולא רק לעובדי הוראה. עוד מוסיפה הנשיאה כי פסק דין בוסי דן בעובדות המוסדות המוכרים שאינם רשמיים ואין בו הבחנה בין עובדי הוראה לעובדים אחרים.

56. עם כל הכבוד הראוי, דעתנו בעניין זה שונה כמפורט לעיל.

57. המסקנה איפוא כי נדחית תביעת מפעי להשוואת תנאי שכרה לתנאי הסייעות העובדות במוסדות חינוך רשמיים בהתאם לדירוג הסייעות ברשויות המקומיות.

למעלה מן הצריך נוסיף עוד כי לא הוכחו תנאי שכרן של סייעות מקבילות ברשויות המקומיות.

כתוצאה מכך נדחות התביעות הבאות: הפרשי שכר, הפרשות לקופות גמל, הפרשה לקרן השתלמות, ביגוד, תשלום שכר לחודש אוגוסט.

אשר להבראה, יקבעו מספר ימי הזכאות בהתאם להסכם קיבוצי כללי בדבר קצובת הבראה.

נסיבות פיטורי מפעי וזכאותה לסעדים מכח פיטורים אלה –

58. העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת.

מפעי עבדה בפועל ברשת כסייעת בגני ילדים מיום 1.9.78 ועד ליום 12.9.07.

עבודתה הופסקה בשל סגירתו של הגן בו עבדה במשך כ- 30 שנה.

מפעי מתארת את העובדות בעדותה:

"ת. אני באתי להכנת גן בסוף החופש, באתי עם מוטיבציה מאוד גבוהה, הבאתי שתילים וסידרתי את החצר. במוצ"ש קיבלתי טלפון מגננת צעירה שהיא הגננת וביקשה ממני להדריך אותה מה לעשות. אמרתי שהיא צריכה כמו הגננת הקודמת, צריכה להביא סמלים לילדים, לקבל כל אמא, ואז נודע לי שהגננת שעבדתי איתה 29 שנים לא ממשיכה לעבוד.

חלק מההורים אמרו לי שהם ידעו, שהגננת התקשרה אליהם, וחלק מההורים לא ידעו. ההורים התאספו ולקחו את הילדים. אחד ההורים אמר שאין להם שום דבר נגד הגננת החדשה, שהם לא מכירים אותה, אבל הם נרשמו בגלל הצוות הקיים ועכשיו הם לוקחים את הילדים והולכים לברר מה לעשות. וזהו, נשארנו הגננת ואני.

  ש.  והגן נסגר?

ת.    היא התקשרה מייד למנהלת וסיפרה לה את הסיפור והמנהלת אמרה – "תחכו, ההורים ימהרו לעבודה והם יחזירו את הילדים", חיכינו ולא היה.

ש.   והגן נסגר?

ת.   הגננת שאלה את המנהלת והיא אמרה לה לבוא גם מחר.

ש.   והיו ילדים?

ת.    הגיעו 7 ילדים, לא ידעתי מה לעשות, אבל אני בתור סייעת צריכה לתת לילדים לאכול, יש לנו עדיין חשבון במכולת של הגן, קניתי אוכל והאכלתי את הילדים ונשארתי עד שבאו ההורים לקחת".

(פרוטוקול מיום 28.6.11 עמ' 22 ש' 19 – עמ' 23 ש' 9).

59. ביום 10.9.07 כתבה מפעי מכתב לרשת, הוא ת/1, לפיו הגן נסגר והיא מבקשת לעבוד, לקבל שיבוץ לגן אחר, שאם לא כן הינה מבקשת מכתב פיטורים ופיצויי פיטורים.

ביום 21.10.07, משלא נענתה מפעי, כתבה מכתב דומה נוסף, הוא ת/2.

ביום 12.11.07 יצא למפעי מכתב הפסקת עבודה שזו לשונו:

"1. הרינו לאשר בזאת כי החל מתאריך י"ט באלול תשע"ז – 2.9.07 פוטרת מעבודתך במסגרת הרשת עקב סגירתו של הגן בו עבדת.

2. בנוגע לזכאותך לפיצויי פיטורים, ניתן לפנות למדור שכר.

3. מודים על עבודתך ומאחלים הצלחה בהמשך דרכך".

60. הסעדים הנתבעים בעקבות הפיטורים הינם שכר עבודה לחודשים ספטמבר - נובמבר 2007; הודעה מראש מיום 13.11.07 ועד ליום 31.8.08; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

בכתב התביעה תבעה התובעת גם פיצויים בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ו-1988 וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וזאת בהתבסס על הטענה כי פיטוריה נבעו מחמת גילה.

התובעת זנחה טענה זאת בסיכומיה.

למעלה מן הצריך נוסיף כי הטענה אף לא הוכחה.

61. אשר לסיבה לפיטורים ולאופן הליך הפיטורים, העיד הרב רייך:

"התובעת ידעה שאין רישום לגן. התובעת ידעה שגן שאין לו רישום ייסגר והעובדים יפוטרו. התובעת, לפי מה שאני מצאתי, ביקשה בספטמבר לנסות להפעיל את הגן כי יש מקרים שאחרי 1.9 עוד באים ילדים לגן ולכן גם יצא המכתב אם אני לא טועה באוקטובר".

(פרוטוקול מיום 3.7.11 עמ' 32 ש' 17-18)

הרב רייך הודה בהמשך כי הודעה על סגירת הגן מקבלות הגננות בחודש מאי ולא הסייעות, כך:

"הסייעות יודעות את זה אח"כ. הגננת מוזמנת לשימוע במאי, כפי שאמרתי קודם כי היא עובדת הוראה. הסייעת, ברגע שהגננת מוזמנת כי יש בעיה עם הגן, אז גם הסייעת יודעת.

קודם כל כשיש בעיה ברישום והגן הולך להיסגר הסייעת יודעת כי גם הגננת וגם הסייעת עובדות כדי להגביר את הרישום. הנתונים שלנו בערים כמו לוד וכל ערי השדה, הנתונים שלנו של הרישום מתקבלים מהגננת ומהסייעת, וממילא הן יודעות את זה לפנינו שיש בעיה ברישום. הן הראשונות לדעת כי הן עושות את הרישום בפועל.

           במאי מוזמנת הגננת לשימוע, והסייעת במועד מאוחר יותר.

אם אני לוקח את השנה, אז השנה ביוני הזמנתי את הסייעות".

(פרוטוקול מיום 3.7.11 עמ' 36 ש' 18-25)

62. הרב רייך לא יכול היה להצביע על מכתב אשר נשלח למפעי בשנת 2007, למעט מכתב הפיטורים אשר יצא, כאמור, ב- 12.11.07.

הרב רייך נשאל מדוע לא הציעו למפעי משרה של סייעת בגן אחר, והשיב:

"ת. איפה?  אם הגננת עובדת בלוד ואני פותח גן בנתניה, אז אני יכול לבוא ולומר שיש משרה בשבילה? אם נפתח גן באזור של התובעת, ואני לא ראיתי שהיא לא ראויה לעבודתה, אז אני משבץ אותה. אבל אם אני פותח במקומות אחרים קרית ספר, אשקלון, ירושלים...

ש.     האם הודעתם לתובעת שיש מקומות עבודה במקומות אחרים והיא סירבה?

ת.     זה לא רלבנטי לקחת עובדת מלוד ולהגיד לה בואי לעבוד בירושלים. מי ישלם נסיעות ואת כל הדברים האלה? זה לא רלבנטי להסיע את הסייעת לאשקלון".

63. גרסתו של הרב רייך בקשר עם המועד בו הודע למפעי על סגירת הגן אינה חד משמעית. כך גם לגבי הטענה האם מפעי זומנה לשימוע.

64. הרב רייך טען כי בגנים אשר צפויים להיסגר בשל חוסר בנרשמים מוזמנות הגננות לשימוע לפני ה- 31.5.13.

הסייעות אמורות לדעת על "סכנת" הסגירה מהגננות וגם מהעובדה כי הן נוטלות חלק ברישום.

יחד עם זאת הודה הרב רייך כי בשנת 2007, השנה בה פוטרה מפעי, אינו יכול לומר מתי קיבלה מפעי הודעה על סגירת הגן.

65. אשר לידיעתה של מפעי, הרי שאנו מקבלים את גרסת הנתבעת לפיה לאזני מפעי הגיעו שמועות על סגירת הגן.

איננו מקבלים כי לראשונה נודע לה על כך משיחת טלפון ביום שישי מהגננת הותיקה או משיחה ערב קודם של הגננת החדשה.

סייעת העובדת באותו גן ועם אותה גננת במשך כ- 30 שנה מודעת לצפי הנרשמים ובוודאי היתה בסוד הודעת הפיטורים של הגננת.

66. יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הרשת מהודעה ברורה ומבעוד מועד, קל וחומר לעובדת ותיקה, ואין הרשת יכולה לסמוך על שמועות שיגיעו לאזני הסייעת.

67. יתירה מכך, מפעי העידה כי התקשרה אליה הגננת החדשה וכי שתיהן התייצבו לגן ביום 1.9.07. עדות זאת לא נסתרה.

המסקנה הינה כי סגירת הגן ביום 1.9.07 לא היתה וודאית אף לרשת עצמה והראיה כי שובצה גננת חדשה בגן.

כך שבנסיבות אלו אין לקבל את הטענה אשר לא הוכחה כי מפעי קיבלה הודעה מבעוד מועד כי הגן נסגר ולכן עבודתה מסתיימת.

68. אך בכך לא די. לטענת הרשת היא נענתה לבקשת מפעי לנסות ולהפעיל את הגן מספר ימים נוספים בתקוה לרישום נוסף של ילדים.

לאחר שלא נרשמו ילדים במכסה הנדרשת נסגר הגן.

הרשת לא טרחה להודיע למפעי כל הודעה ולא להזמין אותה לשימוע אלא בחרה בדרך של היעדר שיבוץ ואי תשלום משכורת.

69. מפעי שלחה לרשת שני מכתבים – ת/1 ו- ת/2 כדי לדעת מה מעמדה מבחינת הרשת אחרי תקופת עבודה של 30 שנה, ורק ביום 12.11.07 "זכתה" לקבל מכתב המאשר כי פוטרה ביום 2.9.07.

70. אין צורך להכביר מילים על האופן הפסול בו פוטרה מפעי.

הרשת בחרה להותיר את מפעי באי וודאות לגבי המשך העסקתה כדי להשאיר בידה את הבחירה אם לשבצה או לא, וגם לאחר שהחליטה, הגם כי השיקולים לכך יתכן והיו לגיטימיים, להפסיק את עבודתה של מפעי, לא עשתה כל מעשה אלא הותירה אותה מול גן נעול מבלי לשבצה במקום אחר ומבלי להודיע לה על פיטוריה.

הרשת נשארה אטומה למצבה של מפעי שנדרשה לפנות פעמיים בכתב כדי לקבל כעבור מעל חודשיים מכתב הפסקת עבודה רטרואקטיבי.

מיותר להוסיף כי הרשת גם לא מצאה כי יש מקום לזמן את מפעי לשימוע.

71. מפעי תובעת שכר עד למועד פיטוריה 12.11.07 והודעה מוקדמת עד 31.8.08.

אלא שעל אף הפסול בהתנהגות הרשת, אין מקום לתביעות אלה של התובעת.

פיטורים יכולים להיות גם במעשה.

מפעי עבדה מספר ימים בספטמבר ולאחר מכן הגן נסגר.

ביום 10.9.07 כתבה מפעי את ת/1 וביקשה לשבץ אותה בגן אחר.

עוד הוסיפה:

"אם לא תמצאו פתרון, אני דורשת לתת לי מכתב פיטורין כחוק..."

כלומר, מפעי הבינה באופן חד משמעי כי באי שיבוצה נותקו יחסי עובד ומעביד.

לפיכך אין היא זכאית לשכר עבודה עד ליום 12.11.07.

אשר לימים בהם עבדה בחודש ספטמבר, הודתה בעדותה כי קיבלה עבורם שכר.

72. אשר להודעה מוקדמת עד ל- 31.8.08, מפעי מבססת תביעה זאת על הנוהג והחובה במוסדות חינוך להודיע לצוות החינוך בדבר פיטוריהם עד ליום 31 לחודש מאי בכל שנה ושנה.

אלא שנוהג זה מבוסס על הסכמים קיבוציים של ארגוני המורים.

מפעי, כאמור, אינה עובדת הוראה ולא הוכיחה מקור חובה או נוהג להודיע לכל העובדים במוסדות חינוך, לרבות סייעות, על פיטוריהם עד 31 לחודש מאי.

משכך על הרשת לשלם לתובעת הודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001.

פיצויים על פיטורים שלא כדין –

73. האופן הפגום בו הודע לתובעת על פיטוריה פורט לעיל.

לכך נוסיף כי התובעת טוענת כי בנוסף לכך לא נערך לה שימוע ולא הוצע לה כל שיבוץ אחר.

הרב רייך העיד כי לא הציע למפעי עבודה במקומות אחרים, לדבריו:

"זה לא רלבנטי לקחת עובדת מלוד ולהגיד לה בואי לעבוד בירושלים. מי ישלם נסיעות ואת כל הדברים האלה? זה לא רלבנטי להסיע את הסייעת לאשקלון"

(פרוטוקול מיום 3.5.11 עמ' 39 ש' 2-3)

כאמור, בפיטורי צמצום המבחנים שיש להחיל, לרבות חובת השימוע, הם מצומצמים יותר.

אלא שכלל זה נכון עת נערכת רשימת מפוטרים הנובעת מהכורח בצמצום.

לא זה המקרה שלפנינו, בו מדובר על פיטורים הנובעים מסגירת גן אשר לא עמד במכסת הילדים הנדרשת.

בנסיבות אלה מצטרף הפגם של אי זימונה של מפעי לשימוע לפגם החמור יותר, בו הושארה מפעי מול שער נעול ללא כל הודעה.

על הרשת היה להודיע למפעי מיד על הכוונה לפטרה, לזמנה ולהציג לה האופציות הקיימות או שאינן קיימות לרשת להציע לה.

הפגם באופן פיטורי מפעי מתעצם לאור הוותק שלה ברשת ומזכה אותה בפיצוי על פיטורים שלא כדין.

74. בנסיבות העניין, לאחר ששקלנו את כלל הנסיבות לרבות המצב הקשה אליו נקלעה הרשת, אנו מוצאים כי הפיצוי הראוי בגין הליך הפיטורים הינו בשיעור של 4 משכורות.

75. נסיעות –

אין חולק כי הרשת לא שילמה למפעי נסיעות.

מפעי מודה כי לא היתה תחבורה ציבורית המחברת בין ביתה למקום עבודתה ולפיכך נהגה להשתמש בשירותן של מוניות פרטיות או הסעות מזדמנות על מנת להגיע לגן בשעה היעודה ללא איחור.

עלותה של נסיעה חד כיוונית כזאת הינה 10 ₪.

מפעי לא נחקרה על כך וגרסתה לא נסתרה.

לטענת הרשת, אין היא חבה בתשלום דמי נסיעות כיוון שהתובעת לא הוכיחה את מקור הזכאות ולא דיווחה על נסיעות כלשהן. לא התקבלו ברשת כל דיווחים או בקשות בנושא זה מאת מפעי.

76. אשר למקור הזכאות לדמי נסיעות, מוטב כי הטענה לא היתה נטענת.

על פי הוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, זכאי כל עובד לתשלום בגין נסיעות לעבודה.

התובעת הצהירה כי לא היתה תחבורה ציבורית מביתה לגן בו עבדה, אך בשל המרחק השתמשה בתחבורה אחרת שעלותה 10 ₪ לכל כיוון.

גרסתה לא נסתרה.

אשר על כן אנו מקבלים את תביעתה בעניין זה.

חופשה שנתית –

77. מפעי טוענת כי מעולם לא שילמו לה בגין ימי חופשה שלא נוצלו על ידה כמתחייב על פי חוק.

אין לטענתה לקחת בחשבון את חופשות החגים והקיץ במהלכם גני הילדים סגורים ואין באפשרותה של מפעי לעבוד.

דין טענתה של התובעת בעניין זה להידחות.

אמנם הרשת לא הציגה פנקס חופשות או דוח אחר המעיד על ימי נטילת חופש, יחד עם זאת, אין מחלוקת כי מפעי קיבלה כל שנה שכר מלא בחגים סוכות חנוכה פורים ופסח וכן בחודש יולי.

אין חולק כי בימים אלה לא עבדה.

לפיכך לא נותרה זכאות לפדיון חופשה.

פיצויי הלנה –

78. כל התובעות תובעות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

התובעות 2-7 תובעות פיצויי הלנה בגין השכר אשר קוזז/הופחת שלא כדין ולא שולם עד היום.

התובעות 2-4 תובעות פיצויי הלנה בגין שכר אשר שולם באיחור החל מחודש 8/08.

79. הרשת טוענת כי אין לפסוק לחובתה פיצויי הלנה מהטעם כי האיחור בתשלום מקורו במשבר הכלכלי אליו נקלעה ובעובדה כי לא הועברו אליה הכספים לכיסוי חובות העובדים.

אשר לתובעות 1, 6, 7 - הזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה.

80. על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, מצב כלכלי קשה ביותר של רשות ציבורית אינו מהווה "נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה" ואינו מצדיק, בשל כך בלבד את הפחתתם של פיצויי ההלנה.

(ע"ע 1247/04 עיריית לוד – אבלין דהאן ואח', 28.7.05; ע"א 637/05 המועצה הדתית ואח' – נפתלי הלוי, 8.3.06).

81. בענייננו יש להבחין בין סכומים אשר לא היתה קיימת כל מחלוקת אמיתית בדבר זכאות התובעות לקבלם, כך באשר לפיצויי הפיטורים וכך בקשר לשכר אשר שולם באיחור.

שונה המצב באשר להפחתת השכר לשכר מינימום לתובעות 2-5 ולקיזוז 10% מהשכר לתובעות 6-7.

הגם שטענות הרשת בעניין זה נדחו, בנסיבות העניין קיבלנו כי לרשת היתה טעות כנה בפרשנות את זכותה להפחתה ו/או קיזוז השכר לאור המשבר הכלכלי ותכנית ההבראה.

82. לעומת זאת לא ניתן כל הסבר לאי תשלום השכר שאינו שנוי במחלוקת במועד וכן לאי תשלום פיצויי הפיטורים, למעט המצב הכלכלי של הרשת.

לא הוכח כי הרשת פעלה בדרך כלשהי על מנת לקדם את תשלום פיצויי הפיטורים לתובעות, לרבות נסיונות לתשלום הפיצויים בשיעור חלקי על חשבון פיצויי הפיטורים המלאים, או תשלום בשיעורין על מנת לסייע לתובעות.

התובעות הינן עובדות ותיקות ולפיכך פיצויי הפיטרים הינו סכום משמעותי.

במצב דברים זה, ולאור העקרונות שהותוו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה – אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובעות 2-7 פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% לשנה אשר יחושבו מיום הפסקת העבודה, לגבי כל אחת מהן ועד למועד תשלום הפיצויים בפועל.

83. אשר לתובעות 1, 6, 7 התביעה להלנת פיצויי פיטורים התיישנה.

התובעת 1 פוטרה ביום 12.11.05 והתביעה הוגשה ביום 28.6.09 ואילו התובעות 6 ו- 7 פוטרו ביום 1.8.06 והתביעה הוגשה ביום 29.7.09.

סעיף 17 א' (א) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 קובע כי הזכות לפיצויי הלנת שכר תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית הדין האזורי תוך שנה מהיום שקיבל העובד את השכר שבו קשור הפיצוי.

הוראה זאת הוחלה מכח סעיף 20 (ד) אף על הלנת פיצויי פיטורים.

84. אשר להלנת שכר בגין השכר אשר שולם באיחור לתובעות 2-4, תחשיבי ההלנה מפורטים בתצהירי התובעות.

לאחר ששקלנו את משך האיחור, כמפורט בתצהירי התובעות, שהגיע למספר חודשים, ולאור מצבה הקשה של הרשת החלטנו להפחיתם באופן שלתובעת 2 ישולמו פיצויי הלנת שכר בסך של 5,000 ₪ לכל התקופה, לתובעת 3 סך של 2,500 ₪ ולתובעת 4 סך של 4,000 ₪.

סיכום –

85. התוצאה איפוא כי על הנתבעת לשלם לכל אחת מהתובעות את הסכומים הבאים:

לתובעת 1 מרים מפעי –

מפעי טענה כי שכרה הקובע הינו 3,643.2 ₪.

טענה זאת לא נסתרה.

לפיכך על הנתבעת לשלם למפעי –

הודעה מוקדמת בסך של 3,643 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.07 ועד התשלום בפועל.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 14,547 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.07 ועד התשלום בפועל.

דמי נסיעות בסך של 36,960 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.07 ועד התשלום בפועל.

דמי הבראה (10 ימים לכל אחת מהשנים שנתבעו) בסך של 17,440 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.07 ועד התשלום בפועל.

לתובעת 2 חגית דאוס –

הפרשי שכר בסך של 9,984 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

דמי הבראה בסך של 16,186 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויי הלנת שכר בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% לשנה החל מיום 1.9.09 ועד למועד התשלום בפועל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום פיצויי הפיטורים ועד למועד התשלום בפועל.

לתובעת 3 לימור שמריהו –

הפרשי שכר בסך של 13,078 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

דמי הבראה בסך של 17,239 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויי הלנת שכר בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% לשנה החל מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום פיצויי הפיטורים ועד למועד התשלום בפועל.

לתובעת 4 איריס דהרי –

הפרשי שכר בסך של 15,099 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

דמי הבראה בסך של 12,946 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויי הלנת שכר בסך של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% לשנה החל מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום פיצויי הפיטורים ועד למועד התשלום בפועל.

לתובעת 5 שרונה דוכן –

הפרשי שכר בסך של 14,286 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

דמי הבראה בסך של 7,583 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל.

פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 25% לשנה החל מיום 1.9.09 ועד ליום התשלום בפועל. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום פיצויי הפיטורים ועד למועד התשלום בפועל.

לתובעת 6 שמחה אברהם –

הפרשי שכר עבור 32 חודשים בסך של 10,656 ₪ (32X10%X3,330) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.06 ועד ליום התשלום בפועל.

דמי הבראה בסך של 8,404 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.06 ועד ליום התשלום בפועל.

לתובעת 7 שרה זיאפתי –

הפרשי שכר עבור 32 חודשים בסך של 11,052 ₪ (32X10%X3,454) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.06 ועד ליום התשלום בפועל.

דמי הבראה בסך של 8,404 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.06 ועד ליום התשלום בפועל.

86. בנוסף תשלם הנתבעת לכל אחת מהתובעות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.

87. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שיומצא לנתבעת פסק הדין.

88. זכות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מהמצאתו.

ניתן היום, י"ט סיון תשע"ג, (26 מאי 2013), בהעדר הצדדים.