22 אפריל 2014

1. הסכסוך מושא הדיון החל בבקשה לצו מניעה זמני מיום 9.5.2010 שהוגשה על ידי התובע מר ולרי רבינוביץ (להלן: "התובע") – שהועסק בנתבעת בתפקיד מנהל מכירות אזורי. באותה תובענה ביקש התובע להורות לנתבעת-תובעת שכנגד, חברת סולקון תעשיות בע"מ (להלן: "הנתבעת") להימנע מפתיחת קבצים וספריות שבטלפון הסלולרי ו/או במחשב הנייד שבהם השתמש בעת עבודתו ושהוחזרו לנתבעת בסיום העבודה, ולאפשר לו להוריד מהם דואר אלקטרוני, קבצים ומידע פרטיים.

במסגרת הבקשה הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה. על פי ההחלטה הנתבעת תאפשר לתובע לעיין ולהעתיק מהמחשב הנייד וממכשיר הטלפון הסלולארי שהועמדו לרשותו נתונים ומסמכים פרטיים. פעולת העיון וההעתקה תבוצע בהשגחתו של נציג מטעם הנתבעת בהתאם להנחיותיו, ובנוכחות ב"כ הצדדים.

ההליך הזמני מוזכר כעת מאחר שיש חשיבות לראיות שהוגשו בו, אשר הן בעיקרן קבצים ממחשב ששימש את התובע לצרכי העבודה בנתבעת ונלקח ממנו בסיום עבודתו. חומר רב הוגש לבית הדין כחלק מראיות הנתבעת, ואנו נתייחס לכך בפסק דין זה.

2. הנתבעת מתכננת, מייצרת ומשווקת ציוד אוטומציה המשולב בלוחות חשמל תעשייתיים. התמחות החברה היא במערכות דיגיטליות להפעלה, בקרה, הגנה של מנועי חשמל ואספקת לוחות חשמל לפי דרישות הלקוח.

התובע עבד אצל הנתבעת החל מחודש יוני 2006 ועד ליום 21.4.2010, לטענתו, כמנהל מכירות אזורי. התובע חתם על הסכם העבודה והתחייבות לשמירת סודיות בתחילת העבודה.

לגרסת התובע בחודש ינואר 2010 הודיע לממונה עליו, מר ישראל אייכר- סמנכ"ל שיווק, שהוא מתחיל לחפש עבודה אחרת. זאת לאחר שדרישותיו לעניין תנאי ההעסקה לא מולאו והבטחות שניתנו לו לא קוימו.

במסגרת מאמציו לחפש מקום עבודה ניהל התובע משא ומתן עם חברה מניו זילנד בשםAuCom Electronics (להלן: "אוקום"). ביום 1.3.10 הודיע התובע על התפטרותו תוך מתן הודעה מוקדמת של חודש ימים. התובע התבקש לעבוד עד לסוף חודש אפריל ונעתר לבקשה זו של הנתבעת.

לגרסת התובע כפי שעלתה בכתב התביעה, ביום 12.4.10 ניצל "5 ימי מחלה" ונסע נסיעה פרטית לחו"ל. עם שובו מחו"ל התבקש התובע על ידי מנכ"ל הנתבעת להגיע למחרת למשרדי הנתבעת, לצורך התחשבנות עקב סיום העבודה. כשהגיע התובע הוא נדרש למסור את הטלפון הסלולארי והמחשב הנייד שניתנו לו לצרכי העבודה (מכשירים בבעלות הנתבעת). התובע ביקש למחוק תכנים פרטיים מהמכשירים אך בקשתו לא נענתה והוא נדרש לצאת ממשרדי הנתבעת.

התובע טען כי במכשירים שנלקחו ממנו היו קבצים בעלי תוכן אישי ו"בסיווג בטחוני רגיש".

על פי כתב התביעה "בהתנהגותה המתוארת לעיל הנתבעת למעשה פיטרה את התובע והביאה לסיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים".

התובע דרש בתביעתו שכר עבודה בגין חודש אפריל 2010, שלא שולם לו. כן, טען התובע שהוא זכאי לעמלה עבור עסקאות שנחתמו על ידי הנתבעת כשהתובע היה הגורם הישיר לקשירת העסקה. התובע פירט את העסקאות אשר לטענתו הוא זכאי לעמלה עבורן. כמו-כן ביקש התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פדיון חופשה, דמי הבראה, ימי מחלה שלא נוצלו ושחרור הכספים שנצברו ב"כלל חברה לביטוח" (פיצויים ותגמולים).

3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה שהתובע הועסק אצלה החל מיום 1.6.2006 כמנהל מכירות של אזור מדינות ברית המועצות לשעבר, ובשלב מאוחר (עקב מיעוט העסקאות שם) הורחב שטח העבודה גם להודו וברזיל. נוסף לכך התובע קיבל לטיפולו מספר עסקאות באזור ויאטנם וטייוואן. תפקידו של מנהל מכירות אזורי הוא תפקיד בכיר וחשוב מאוד בחברה, שהעסיקה בסך הכל ארבעה מנהלי מכירות אזוריים. מכוח תפקידו ומעמדו מידת האחריות שנמסרה לתובע הייתה גדולה מאוד וכמוה, ואף גבוהה ממנה, מידת האמון שהנתבעת נתנה בתובע מחד ודרשה ממנו מאידך.

לגרסת הנתבעת פירות עבודת התובע היו נמוכים מהמצופה.

ביום 28.2.2010 פנה התובע למנכ"ל הנתבעת וביקש אישורו לנסיעה לקוריאה לצורך קבלת טיפולים רפואיים שונים (טיפולים ייחודיים שלא ניתן לקבל בארץ). בחזרה מהנסיעה, ביום 11.3.10, הודיע התובע במפתיע שהוא החליט להתפטר. התובע נשאל אם הוא עוזב לחברה המתחרה (אוקום) והשיב בשלילה. סוכם שהתובע יסיים את עבודתו ביום 30.4.10. באותו מעמד ביקש התובע מהמנכ"ל לבחון האם ניתן לשלם לו, לפנים משורת הדין, עמלות בגין תשלומים עתידיים שיגיעו לנתבעת לאחר סיום יחסי העבודה עבור עסקאות בהן טיפל. המנכ"ל השיב שהוא ישקול את הבקשה החריגה. מיום 11.4.2010 עד 15.4.10 נעדר התובע במפתיע וסיפר שהוא בבדיקות רפואיות קריטיות.

לגרסת הנתבעת ביום 20.4.10 במסגרת תערוכת חשמל בהאנובר שבגרמניה, נודע לה באמצעות צד ג' - אדם מאוקראינה - שהתובע הציג את עצמו בפניו כעובד של החברה המתחרה אוקום, והציע לו מוצריה תוך שהוא מציג כרטיס ביקור עם תמונתו, שמו ותפקידו באוקום. זאת כאשר הוא היה עדיין עובד הנתבעת.

כך התברר לנתבעת שהתובע בעודו עובד הנתבעת, עובד גם עבור החברה המתחרה ואף משווק ומוכר את מוצריה בחו"ל. כל זאת תוך שהוא נותן מצג שקרי לנתבעת כי הוא שוהה בחופשת מחלה. לנתבעת אף התברר כי ההתקשרות בין התובע לבין אוקום החלה תקופת זמן לא קצרה לפני סיום עבודתו, כשהוא פועל בשמה של החברה המתחרה ועבורה, ומעביר לה עסקה של הלקוח החשוב ביותר של הנתבעת (סימנס) וכן סודות מסחריים רגישים ביותר. עוד התברר לנתבעת כי התובע ניצל שעות עבודה כדי לקדם פעילות פרטית ענפה תוך שימוש אסור בכל האמצעים שהעמידה לרשותו לצורך ביצוע עבודתו.

אשר לסעדים המבוקשים בתביעה, הנתבעת טענה שלתובע שולם שכר בגין ימי העבודה בחודש אפריל 2010 בסך 7,945 ₪ וכל יתר זכויותיו בגמר החשבון. אשר לדרישה לעמלות, הנתבעת טענה ששילמה לתובע את מלוא העמלות להן היה זכאי ואין היא חבה לו דבר. התובע אינו זכאי לעמלה בגין עסקאות שלא נחתמו עד לסיום עבודתו. עוד הועלתה בכתב ההגנה טענת קיזוז בגין נזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה ממעשיו של התובע, אשר נתבעים בכתב תביעה שכנגד.

4. הנתבעת הגישה כתב תביעה שכנגד שבו נטען כי התובע הפר בצורה גסה את חובותיו כלפי הנתבעת, הפר את חובת הסודיות לגביה התחייב בכתב, עבד בחברה מתחרה בזמן שעבד אצל הנתבעת, הקדיש חלק ניכר מזמן העבודה לפעילות פרטית תוך שימוש בציוד שניתן לצרכי העבודה בנתבעת, בעודו מקבל שכר מלא מהנתבעת עבור אותו זמן. התובע נדרש לשפות את הנתבעת בהחזר שכר בשיעור 25% מגובה השכר ששולם לו החל מחודש ינואר 2009, נזקים תדמיתיים לנתבעת עקב הפרת חובתו לשמור על סודות מסחריים של הנתבעת, פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1989 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") בסך 100,000 ₪. כן נדרש פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה והתחייבות התובע והפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב, לרבות מכוח סעיפים 12(ב), 36 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, בסך 50,000 ₪. עוד נדרש פיצוי בגין הוצאות הנתבעת על מנת להקטין הנזק (נסיעות ללקוחות בכל רחבי העולם). הנתבעת העמידה את סכום התביעה שכנגד, לצרכי אגרה, על סך 750,000 ₪.

5. התובע טען בכתב תשובה לכתב תביעה שכנגד כי "לא רק שהנתבע לא עבד בשני מקומות עבודה בו זמנית אלא מעולם לא עשה דבר או חצי דבר כדי לפגוע בשם התובעת בתדמיתה או ברווחיותה".

לדברי התובע הוא לא גילה אף סוד מסחרי של הנתבעת, אשר ידעה כבר בחודש ינואר 2010 שהוא מחפש מקום עבודה אחר. רק ב-10.4.10 הוא החליט שהוא הולך לעבוד כיועץ חיצוני של חברת אוקום והזמין כרטיסי ביקור חדשים ביום 12.4.10.

אשר לעסקה עם חברת סימנס, התובע טען שהצגת מחיר של החברה המתחרה אוקום נעשה באישור נציג הנתבעת ותוך רצון לגרום ללקוח לרכוש את מוצריה.

לגרסת התובע כל זמנו הוקדש לנתבעת לצורך מכירת מוצריה באזורים בהם עבד. בזמנו הפנוי הוא התעניין בנושאים שאינם עבודתו. על כן הכחיש התובע את זכאות הנתבעת לפיצוי הנדרש בתביעה שכנגד.

6. ראיות שנשמעו בדיון

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר על תצהירו.

מטעם הנתבעת הוגש חומר ראייתי רב, הכולל קבצים שנמצאו במחשב הנייד שהיה בשימוש התובע בתקופת העבודה ושבגינו הוגשה הבקשה לצו זמני שהוזכרה לעיל.

הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת ונחקרו העדים האלה:

א. אופיר גורן, מנכ"ל הנתבעת החל מיום 1.3.10 ובעת קבלת התובע לעבודה סמנכ"ל שיווק ומכירות, אשר שימש במהלך כל תקופת העבודה של התובע כממונה עליו (להלן: "מר גורן"). לתצהירו של מר גורן צורפה הקלטה של שיחה שהתנהלה בינו לבין התובע ביום 21.4.10 ותמליל השיחה.

ב. ישראל אייכר, שהיה בזמן הדיון סמנכ"ל מכירות ושיווק (החל מ-1.3.10) ולפני כן מנהל מכירות אזורי של אזור אירופה (תפקיד מקביל לזה של התובע, להלן: "מר אייכר").

ג. אלי וילדבסקי – מנהל שיווק של הנתבעת ומכירות לאזור אנגליה, תורכיה ודרום אמריקה (להלן: "מר וילדבסקי").

ד. חגי רגב (להלן: "מר רגב") איש צבא לשעבר ותת אלוף במילואים, שהתגורר עד 2010 בדרום אפריקה, אשר הצהיר על פגישה הקשורה לעסקה למכירת מסוקי 8-MI לניגריה, ועל הפגישה (בשנת 2009) שבה נכח לכאורה התובע.

ה. מר יגאל ברזילי (להלן: "מר ברזילי") אשר עבד בחברת אלקת סיקיוריטי אינג'נרניג בע"מ (אלקת) חברה ישראלית העוסקת בשיווק מוצרי אבטחה וציוד ביטחוני לשוק צבאי, בטחוני ופרטי. מר ברזילי גם העיד שלבקשתו של חברו הטוב, מר רגב, היה מעורב במו"מ לקראת מכירת מסוקים לניגריה, והצהיר על מעורבותו של התובע באותה עסקה.

יצוין כי מר רגב ומר ברזילי אינם ולא היו עובדי הנתבעת.

7. העובדות

א. הנתבעת היא חברה אשר בתקופה הרלוונטית הייתה חברה פרטית (בזמן הדיון הפכה לחברה ציבורית ונאמר בסיכומים שחזרה להיות חברה פרטית) העוסקת בתכנון, ייצור ושיווק ציוד אוטומציה המשולב בלוחות חשמל תעשייתיים. התמחותה היא במערכות דיגיטליות להפעלה, בקרה, הגנה של מנועי חשמל ואספקת לוחות חשמל לפי דרישות הלקוח. השיווק של החברה הוא בארץ ובחו"ל, תוך שעיקר פעילות החברה מתמקד בחו"ל. המתחרה העיקרית של הנתבעת בתחום עיסוקה היא חברת אוקום.

ב. התובע הועסק אצל הנתבעת החל מיום 1.6.06, תחילה בתפקיד מנהל מכירות של אזור מדינות ברית המועצות לשעבר (להוציא רוסיה, שם פעלה הנתבעת באמצעות חברה בשם BIC). לאחר מכן הוספו לאחריות התובע עסקאות נקודתיות במדינות אחרות. התובע חתם על הסכם עבודה ביום 8.5.2006.

ג. בהסכם העבודה הוגדר היקף המשרה של התובע ל"גלובלי – משרה מלאה של 180 שעות חודשיות לפחות (לא ישולמו שעות נוספות)". בתמורה לתובע נכללו "עמלות – 1% מהמכירות נטו באזור ישולמו לאחר קבלת התקבול מהלקוח". כן הוגדרו בהסכם העבודה נושאים שבטיפול התובע ודרישות התפקיד.

ד. ביום 2.3.09 חתם התובע על "כתב התחייבות לשמירת סודיות וקניין רוחני", בו פורטו חובות התובע לשמור על סודיות החברה שהוגדרה באופן רחב, כדלקמן:

"העובד מתחייב בזה לשמור בסוד ולא לגלות, להראות או למסור, בין במשך תקופת העסקתו ובין לאחר מכן, לשום אדם או גוף, סודות מסחריים, מקצועיים, או אחרים של החברה, או ידע ו/או מידע לא פומביים הנוגעים לחברה או הקשורים בחברה, רכושה, עסקיה וענייניה, מכל מין וסוג לרבות ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, כל מידע הקשור במישרין או בעקיפין למחקר ולפיתוח הקשור למוצרים קיימים או עתידים, המצאות, חומרה, תוכנה, תהליכי יצור, תגליות, שיפורים פיתוחים, חידושים, מדגמים, שרטוטים, סקיצות, עיצוב, חישובים, דיאגרמות, נוסחאות, קבצי מחשב, תוכנות מחשב, נתונים, תהליכי תכנון, רשימת לקוחות, רשימת ספקים, תמחיר, מחירים, תנאי תשלום, תכניות, סודות עסקיים, תכניות עסקיות, שמות לקוחות, מכירות, מחירים, וכל אינפורמציה אחרת, הקשורה לעסקי החברה ו/או לקוחותיה, לרבות לקוחות עמם החברה נמצאת במשא ומתן, והכל – בין אם המידע ניתן להגנה כפטנט או כזכות קניינית אחרת ובין אם לאו. העובד מאשר בזה כי הסודות ו/או הידע ו/או המידע, כאמור לעיל, הינם רכושה הבלעדי של החברה וכי אין לו ולא תהיינה לו כל תביעות, מכל מין וסוג לגביהם או כנובע מהם.

העובד מתחייב בזה לא לעשות כל שימוש מכל סוג שהוא בסודות ו/או הידע ו/או המידע האמורים בסעיף 3.1, זולת אם – ורק עד כמה שהדבר דרוש – לצורך ביצוע תפקידו בחברה."

ה. קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין הצלחת התובע בתפקידו והאם הוא הביא לתוצאות טובות לנתבעת. אנו סבורים שזו נקודה שולית שאינה נדרשת לצורך ההכרעה. נציין רק שלא הובאו ראיות לטענות הנתבעת בנוגע לתפקוד התובע ולהצלחה במכירותיו.

ו. ביום 28.2.10 פנה התובע למר גורן וביקש אישור נסיעה לקוריאה לצורך קבלת טיפול רפואי כשהוא ציין כי לא יוכל להיות זמין. ואולם בהמשך התברר (הוכח דרך דרכון התובע והוא נאלץ להודות בדבר) כי התובע שיקר למר גורן. התובע לא היה בקוריאה ולא קיבל טיפול רפואי, אלא נסע לניו זילנד - מקום מושבה של אוקום, ככל הנראה להתקשרות לעבודה עם אותה חברה.

ז. מיד לאחר חזרתו של התובע הוא הודיע למר גורן על התפטרותו. סוכם שהתובע יעבוד עד לסוף חודש אפריל 2010.

ח. בין 11.4.2010 ל-15.4.10 נעדר התובע, אשר טען (שוב) לטיפולים רפואיים והתברר (שוב) שמדובר באמירת שקר. התובע לא היה חולה כלל וכלל: הוא נסע לאוקראינה לצורך עסקים שאינם במסגרת עבודתו בנתבעת, למרות שעדיין היה עובד שלה וקיבל (ואף דרש בתביעה) שכר ממנה.

ט. במהלך "חופשת המחלה" של התובע התגלה לנתבעת לראשונה שהוא כבר מצוי בקשר עסקי עם אוקום ואף הציע ללקוח פוטנציאלי של הנתבעת לרכוש מוצרים מאוקום. התובע זומן לשיחה אצל מר גורן ביום 21.4.10 (שיחה שהוקלטה ותומללה, התמליל צורף לתצהירו של מר גורן). במהלך השיחה עמד התובע על גרסתו השקרית לגבי טיפולים רפואיים והכחיש קשרי עבודה עם המתחרה.

י. התובע נדרש לסיים עבודתו (למרות שכבר לא עבד בפועל) עבור הנתבעת באותו יום ולהחזיר לנתבעת את המחשב הנייד והטלפון הסלולארי שהיו בשימושו לצורכי העבודה. המדובר באותם מכשירים שלגביהם הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני, כאמור, בשל החשש (המוצדק כמתברר) שיימצא בהם חומר שישמש לרעתו.

יא. הנתבעת גלתה קבצים, שיחות ודואר אלקטרוני המצביעים על פעילות עסקית רחבה של התובע בתחומים שונים הכוללים שיווק של חומר בטחוני והתקשרות עם חברת אוקום (תחת תיקייה באותו שם). כן נמצאו קבצים המצביעים על גלישה באתרים עם תוכן פורנוגרפי, אך מדובר בעיסוק שולי מבחינת היקף ומבחינת זמן לעומת החומרים האחרים ולכן אין הם חשובים להכרעתנו.

8. פעילות התובע כפי שהתגלתה מהחומרים שבמחשב הנתבעת שהיה לשימושו האישי

נביא סיכום של הפעילויות שנעשו על ידי התובע, ושעולות מקבצים במחשב הנתבעת שעמד לשימוש האישי, כפי שסוכמו ביסודיות ובדיוק בסיכומי הנתבעת:

"במחשב החברה, אשר שימש את התובע, ניהל התובע תיקיה בשם MORE CHOICE שם ערך ושמר מסמכים רבים בנוגע לפעילותו בעבור וגם דרך חברת MC , כל זאת כאשר הוא עדיין עובד סולקון... מר דיויד גרינפלד הוא עובד בכיר של MC ומשמש בתפקיד מנכ"ל מערכות מידע ופיתוח עסקי בחברה זו ואחד הבעלים... בתיקייה במחשב נמצאו מסמכי ההתקשרות בין התובע לבין MC וחברות קשורות נוספות אליה ולמר דיויד גרינפלד, כולם תוך כדי עבודתו בסולקון וביניהן: NDA ובין התובע לבין MC מיום 25.1.2009...NDA בין התובע לבין חברת ,GEORGES WINGS קובץ אקסל 2009PROJECTS שהוכן על ידי התובע לצורך רישום פעילותיו עם MC בשנת 2009, הסכם בשפה הרוסית בין התובע לבין חברת GEORGES WINGS ממנו עולה סיכום בנוגע לשיתוף פעולה עסקי בין השניים. ...

1(א) פעילות התובע בנוגע למכירת מכוניות משוריינות מתוצרת BMW. התובע ביחד עם מר דיויד גרינפלד מבצע פעילות עסקית בנוגע למכירת מכוניות משוריינות מתוצרת BMW כאשר השניים אף מסכימים את התמורה ואופן חלוקת הרווחים ביניהם "כל מחיר מעל 60,000 מתחלק לשניים חצי לנו וחצי לגרמנים". בתיקיה נמצאו, בין היתר, קטלוגים של רכבים והאופציות שניתן להוסיף להם ועוד. כך גם ישנן הודעות דוא"ל בין מר דיויד גרינפלד לתובע בנוגע לפעילות עסקית זו, שבאחת מהן אף כותב לו "שים לב – לא להעביר בטעות".

1(ב) פעילות התובע בנוגע למכירת מסוקים ואמצעי לחימה נוספים. התובע ומר דיויד גרינפלד מטפלים בעסקה למכירת אמצעי לחימה שונים, באמצעות מתווך, למשרד ההגנה של מדינת ניז'ר (MODׂ) מדינה באפריקה כאשר במסמכים ישנה בקשה רשמית המופנית למר גרינפלד לרכישת ציוד צבאי. בקשה זו מועברת על ידי מר גרינפלד לתובע, והתובע יוצר קשר עם המקור שלו לאספקת הציוד הצבאי (מקור רוסי) לאספקת כלי הלחימה המבוקשים. מסמך אחרון זה (נספח 15.4) נמצא על שולחנו של התובע לאחר שסיים לעבודה. הוא בשפה הרוסית וצורף לו תרגום. הוא נשלח ע"י התובע ממכשיר הפקסימליה של סולפון ביום 30.3.2009 בשעה 11.26 בבוקר (5 ימים לאחר הפניה הרשמית של ממשלת ניז'ר), כאשר התובע בזמן העבודה בסולקון. התובע כותב לאיש הקשר – ולדימיר – את רשימת הציוד הנדרשות לרכישה כפי שנדרשה על ידי משרד ההגנה של ניז'ר, ואף מוסר לו את פרטי ההתקשרות עמו במשרד בקרית גת של סולקון. ...

1(ג) פעילות התובע עם חברת IPSEC. IPSEC היא חברה המספקת פתרונות לניהול סיכונים. מר דיויד גרינפלד הוא מנכ"ל פיתוח עסקי ומנהל מערכות מידע בחברה זו ואחד ממייסדיה. במחשב אשר שימש את התובע נשמרה מצגת המתארת את פעילות החברה....

1(ד) פעילות התובע עם דיויד גרינפלד בנוגע ליחידות ימ"מ....

1(ה) פעילות התובע בפרויקט URALהתובע שמר על מחשב החברה בזמן העבודה מסמכים שונים הקשורים לפלטפורמת משאיות URAL אשר עליהן ניתן לבנות סוגים שונים של התקנות...

1(ה) - כך במקור- פעילות התובע בנוגע למערכות תקשורת מתקדמות ומהירות מסוג WIMAX. חברת אסיה בל קזחסטן מייצרת ומתקינה מערכות תקשורת אלחוטית מהירות מסוג WIMAX. מערכות אלה נמצאות בשימוש של גופים שונים כמו גם מערכות צבאיות...

1(ו) פעילות התובע בפרויקט שנקרא CASTEL PROJECT. מן המסמכים בתיק עולה, כי התובע עסק, בין היתר בפעילויות הנוגעות למכירת טירות באוסטריה במסגרת שיתוף הפעולה העסקי עם MC.

1(ז) פעילות התובע בפרויקט CTV התובע התעסק בין היתר, במסגרת הפעילות עם MC במערכות אלחוטיות בטלויזיה במעגל סגור עם זיהוי GPS.

1(ח) פעילות התובע בפרויקט CEMENT OFFER

1(ט) פעילות התובע בפרויקט URUGUAY PROJECT

1(י) פעילות התובע במכירת מזל"טים...

1(יא) פעילות התובע במכירות רובוטים

1(יב) פעילות התובע בנוגע למכירת מטוסי איירבס...

1(יג) פעילות עם אלקת ציוד באבטחה בע"מ (להלן:"אלקת"). התובע עסק, בין היתר בפעילות עסקית עם אלקט, עמה עבד כאמור לחברת MC יש התקשרות עסקית בנוגע לשיווק מוצריה. חברת אלקת עוסקת בשיווק מוצרי אבטחה וריגול לשוק צבאי, ביטחוני פרטי. במחשב ששימוש את התובע התגלו עשרות רבות של קטלוגים, המחזיקים מאות עמודים, של מוצרי אלקת שהתובע שמר על המחשב...

1(יד) פעילות עם מזגנים המופעלים בעזרת פנלים סולארים.

1(טו) פעילות עם חברת אנדרומדה ועם חברת TADSEC

2. פעילות התובע בכ 10 עסקאות למכירת שנאים של TMC.

3. פעילות פרטית של התובע מול YANTRA לקוחה של סולקון.

4. פעילות התובע במוצרי AHAVA

5. פעילות התובע ברכישת/מכירת יינות ומאכלים ומנעולים לדלות וכספות.

6. פעילות עסקית עם חברת GISOLAR...

סעדים הנדרשים בתביעת התובע

9. הפרשי שכר, פדיון חופשה וימי מחלה

התובע הצהיר כי הוא קיבל שכר עבודה בגין ימי עבודה (למרות שלא עבד בהם, לפחות לא באופן מלא) עד ליום 21.4.10 וכן דמי הבראה המגיעים לו (סעיף 24 לתצהיר התובע). כמו כן שוחררו לזכות התובע קרן השתלמות וכספים בפוליסת הביטוח בחברת הביטוח "הפניקס" (סעיף 26 לתצהיר התובע).

התובע עומד על בקשתו לפדיון חופשה ופדיון ימי מחלה שלא נוצלו.

כמו-כן התובע מבקש עמלות שלטענתו לא שולמו לו על אף שהוא זכאי להן כדין – לדרישה זו נתייחס בסעיף נפרד.

אנו סבורים שמדובר במקרה שבו טוב היה אילו התובע לא היה עומד על המשך תביעתו.

התובע הצהיר הצהרת שקר לפחות פעמיים (על כך הובאו ראיות והוא נאלץ להודות) כאשר טען ל"טיפולים רפואיים" וניצל ימי מחלה בזמן שנסע לחו"ל למען עסקיו הפרטיים או לצורך התקשרות עם חברת אוקום, בעודו עובד של הנתבעת.

ברור שמטרת חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 היא לאפשר לעובד החולה להיעדר מהעבודה, ולקבל תמורה בהתאם.

התובע לא היה חולה באותם ימים עבורם מבקש תשלום, מבלי לפרט את מקור הזאות.

אשר ל"ימי מחלה שלא נוצלו" - התובע לא הצביע על מקור משפטי לזכאותו ונראה לנו שהוא שוב שוכח את התכלית של ימי המחלה. אין זכות על פי חוק לפדיון ימי מחלה לאחר סיום יחסי עובד-מעביד ולכן דין רכיב תביעה זה להידחות.

10. תביעה בגין עמלות

התובע פירט בתצהירו את העסקאות עבורן הוא זכאי, לטענתו, לעמלה בשיעור שנקבע בהסכם העבודה, כדלקמן:

"19. אני זכאי לעמלות בגין עסקאות שנחתמו על ידי הנתבעת עם צדדים שלישיים כשאני הייתי היוזם והגורם הישיר לקשירת עסקת המכירה לצד ג'. אני מצהיר כי אני גם זכאי לקבל עמלות בגין הזמנות שלא נחתמו עד ליום הגשת התביעה אך שאני הייתי הגורם להבאתם ולקשירת הקשר בין המזמין לנתבעת.

א. אני זכאי לגמלה בגין רכישותיה של חברת BIC שמקום מושבה במוסקווה. על פי חשבון שערכתי מגיע לי עמלה של 5000 אירו שהוו ביום הגשת התביעה 25,000 ₪. ערך ההזמנה היה כ - 900,000 אירו ואני כבר קיבלתי חלק מהעמלות בגין אותה הזמנה.

ב. מגיע לי עמלה בגין רכישותיה של חברת C.S.C AUTOMATION מאוקראינה מהנתבעת בסכום של 5,000 ₪. כמו בסעיף קטן א. גם כאן כבר קיבלתי חלק מהעמלה.

ג. מגיע לי עמלה בגין רכישותיה של חברת FPE מטייוון וזאת בגין הזמנה שבוצעה בתחילת חודש אפריל 2010 ובסה"כ 2,200 ₪.

ד. מגיע לי עמלה בגין הזמנות של חברת ROTAX מסרילנקה מהנתבעת ובסה"כ 500 ₪. המשלוח הראשון נשלח לחברה המזמינה עוד לפני שעבודתי הופסקה.

ה. מגיע לי עמלה בגין הזמנות חברת ARITH מטייוון מהנתבעת בסכום של 700 ₪. הסכם ההזמנה נחתם לפני שעבודתי הופסקה.

ו. מגיע לי עמלה בגין הזמנות שבוצעו מהנתבעת על ידי חברת A.B.B מברזיל. גודל ההזמנה שהייתה אמורה להתבצע הינו בסכום של 405,000 דולר. אני מצהיר כי אני הייתי היוזם והגורם היחיד אשר פעל אצל הלקוח וכי עבודתי הנה זו שהניבה את הקשר של הנתבעת עם החברה הברזילאית.

ז. עבדתי זמן רב ביצירת קשר עם חברתYANTRA AUTOMATION מהודו על מנת שזו תרכוש את מוצרי הנתבעת. ההזמנה אשר במועד הגשת התביעה טרם בוצעה נאמדה בסכום של 1.5. מיליון דולר

עבור פרוייקט בשםMEGA ENGENIRING . הנתבעת נדרשת למסור את מלוא פרטי העסקה עם החברה ההודית הנ"ל.

ח. אני זכאי לקבל עמלה בגין שתי הזמנות שבוצעו ע"י חברת BEST ELECTRIC מבלרוס. ההזמנות הנן בסכום של לפחות 35,000 אירו היו אמורות להתבצע בחודש מאי 2010. מסכום ההזמנה מגיע לי 1% ובסה"כ 3,590 אירו שביום הגשת התביעה הוו 17590 ₪. אני יודע באופן ודאי כי הזמנה בוצעה.

20. אני זכאי לעמלות שפורטו לעיל מכח הסכם העבודה נספח א' שכן אני ורק אני הייתי הגורם האחראי להזמנות שבוצעו אצל הנתבעת."

הנתבעת הכחישה את זכאות התובע לעמלות בגין עסקאות אלה שלא נעשו על ידו, או שלא הסתיימו בטרם סיום העבודה. אשר לחלק מן העסקאות, נאמר כי מעורבותו של התובע הייתה שולית ואין מדובר בעסקאות שלו.

עמלה היא חלק משכר העבודה של עובד המתוגמל כך ועל העובד מוטל הנטל הראייתי להוכיח שמתקיימים התנאים לזכאות: כריתת העסקה במועד המזכה ושווי העסקה.

בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים הזכאות לעמלות בגין עבודת התובע היא של אחוז אחד (1%) ממכירות נטו באזור שלו לאחר קבלת התקבול מהלקוח. נקבע כי התשלום יבוצע לאחר תקופת הניסיון של שישה חודשים.

הפרשנות המתבקשת של ההסכם היא כי העובד יקבל עמלות בגין עסקאות שנכרתו ואף שולמו בתקופת העבודה. לא נקבע כי תהיה זכאות "עתידית" בגין מעורבותו בעסקאות שטרם יצאו לפועל.

בהתאם לכך לא הרים התובע את הנטל הראייתי המוטל על כתפיו על מנת להוכיח זכאות לעמלות הנדרשות, וזאת מבלי להידרש לטענת הקיזוז בגין העילות שבכתב התביעה שכנגד.

התביעה שכנגד

11. חובת תום לב והגינות של הצדדים לחוזה עבודה

בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון, כמו גם מלומדי משפט, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, ועל כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים. חובת הנאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה הן התשתית ליחסי עבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים (ראו: בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע נ' בית הדין הארצי, פ"ד לה(1) 828; דב"ע נה/3-145 מדינת ישראל, משרד השיכון - יעקב בוכריס, פד"ע לו 1; דב"ע נג/3-17 טוני טועמה - טכנו גומי ליסיצקי בע"מ ואח', פד"ע כה 227; בג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז (4) 702; עס"ק 400024/98 הסתדרות העובדים החדשה - צים חברת השייט הישראלית בע"מ, פד"ע לו 97; מנחם גולדברג, "תום לב במשפט העבודה" בתוך ספר בר ניב (הוצאת רמות, תשמ"ז) עמ' 139; אלישבע ברק "עיקרון תום הלב במשפט העבודה" בתוך: ספר ברנזון (חלק שני, הוצאת נבו, תש"ס) עמ' 499; רות בן ישראל, דיני עבודה (כרך ב', בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ב עמ' 541).

יפים לענייננו דבריה של כב' סגנית הנשיא (דאז) אלישבע ברק :

"יחסי עובד ומעביד הם יחסים קרובים ומתמשכים. הם דורשים תום לב ונאמנות מוגברים. תום הלב הוא כזה בו כל צד לא רק דואג לאינטרסים של עצמו, אלא גם נמנע מלפגוע באינטרסים של זולתו......" (ע"ע 1303/00 אלונה ליפשיץ - מדינת ישראל משרד החינוך והתרבות, (23.11.2003).

נוסיף כי יש להבחין בין מקרה בו מבקש עובד לעזוב את מעסיקו ולעבוד אצל מעסיק אחר לבין מקרה, הדומה לענייננו, בו מבקש עובד לנצל את הידע המסחרי שרכש אצל מעסיקו על מנת להקים עסק מתחרה, שאז מדובר בנסיבות מחמירות יותר (ע"ע 292/99 עמיחי - חברת יוסי גולדהמר בע"מ, פד"ע לה' 204, 215).

התייחסות מפורשת לחובת הנאמנות של העובד בתקופת קיומם של יחסי עובד ומעביד מצויה בפסק דינו של בית הדין הארצי דב"ע לו/3-67 פלג - קבוצת הטרקטורים בני ברק בע"מ (פד"ע ח' 281, 287).

12. חשיפת סוד מסחרי של הנתבעת

התובע חתם על התחייבות לשמירת סודיות אשר הוגדרה באופן רחב בחוזה העבודה (ראו סעיף 7 ד' לעיל).

סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר מהו "סוד מסחרי", כדלקמן:

" 'סוד מסחרי', 'סוד' – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

בע"ע 164/99 פרומר - רדגארד בע"מ, פד"ע לד (1999), להלן: "הלכת צ'ק פוינט") נקבע:

"סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

עוד נקבע בהלכת צ'ק פוינט:

"הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. ...

וכך עולה אף מסעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות, שזו לשונו:

"7. (א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:

(1) ידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;

(2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור.

...".

מכל האמור לעיל עולה כי ככלל ידע, ניסיון והכישורים של אדם אינם נופלים לגדר "סוד מסחרי".

בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה כי מידע מסוים הוא סוד מסחרי: המידע צריך להקנות יתרון מסחרי לבעליו (ת"א 184/93 זנלכל בע"מ נ' פרי טעים בע"מ ואח', פ"מ נ"ה (1) 313); המידע צריך להיות סודי ולא נגיש לציבור או מידע שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ (ת"א 2056/06 במברגר רוזנהיים בע"מ נ' שליט כהן יורם, 26.6.12); יש להביא בחשבון את המאמץ והזמן של התובע שהושקעו במשיכת הלקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי (ע"ע 1141/00 הר זהב שירותי מזון בע"מ - פודליין בע"מ, פד"ע לח 72, 80-81).

13. מעשיו של התובע מול חובת תום הלב והחובה לשמור על סודות מסחריים של הנתבעת

כאמור הובאו ראיות רבות המעידות שהתובע הקדיש זמן רב לעיסוקים פרטיים במהלך תקופת העבודה. הדבר אף עולה מהעדויות האמינות והבלתי תלויות של מר רגב ומר ברזילי, המעניקות אינדיקציה לתחומי העניין של התובע שהעסיקו אותו בזמן שהיה אמור להיות זמן עבודה עבור הנתבעת.

ברור לנו שהתובע עסק בסחר של ציוד בטחוני ובפרויקטים אחרים (גם לא קשורים לתחום העיסוק הספציפי של הנתבעת) לצורכי פרנסה ולא כ"תחביב".

טענתו של התובע כי מדובר בעיסוק בשעות הפנאי היא לחלוטין לא אמינה.

כמי שמועסק במשרה מלאה בתפקיד בכיר אצל הנתבעת, מחובתו של התובע היה לבקש אישור ל"עיסוק הנוסף", מה שהוא בוודאי לא עשה. התובע לא גילה על אותן פעילויות מהסיבה שהוא ידע שאלה מתנגשות עם עבודתו. התובע אף דיווח באופן כוזב על שעות העבודה: זאת הן כאשר דיווח על זמן עבודה וקיבל שכר בהתאם, והן כאשר דיווח (דיווח שקר) על קבלת טיפולים רפואיים בזמן שקידם את ענייניו האישיים.

גם מהשיחה שהוקלטה על ידי מר גורן עולה בבירור כי התובע עמד על שקריו ונאלץ להודות בהם ולגלות את האמת רק כאשר עומת עם הראיות. כך בעדותו בבית הדין לאחר שנאלץ להציג את דרכונו והתגלו יעדי הנסיעה.

עיסוקיו של התובע בזמן העבודה, גם אם לא היה בהם כדי להתחרות בעסק הנתבעת, נעשו תוך הסתרה ובהעדר דיווח. בכך יש הפרה של חובות הנאמנות ותום הלב המוגברות במסגרת חוזה העבודה.

14. תחרות בלתי הוגנת וגילוי סודות של הנתבעת:

א. עבודה עבור חברה מתחרה

מר אייכר ומר וילדבסקי הצהירו לענין האירוע בתערוכת חשמל בהאנובר שבגרמניה ביום 20.4.2010, אז ניגש לביתן הנתבעת אדם אוקראיני שהציג עצמו כעובד של חברה זרה. אותו אדון אוקראיני אמר ששבוע קודם לכן הוא פגש בחור שהציג עצמו כעובד לשעבר של הנתבעת ועובד כיום באוקום. הבחור הציע לאדון האוקראיני לרכוש מוצרים של אוקום, הציג את היתרונות שלה והסביר מדוע עדיף לו לרכוש אצלה. הוא אף הציג כרטיס ביקור - על שם ועם תמונת התובע ותפקידו בחברת אוקום (העתק הכרטיס הוגש לבית הדין).

ב"כ התובע לא התייחס לראיות הקשות האלה, אלא העלה טענה לגבי אי הזמנת הקונה האוקראיני, כסיבה לאי הוכחה.

ראשית – אין מדובר בעד בשליטת הנתבעת וסביר להניח כי הגעתו לעדות מאוקראינה איננה פשוטה. שנית – אף שמדובר בעדות שמיעה (לגבי הסיפור) זו עדות אמינה שמקבלת חיזוק בראיה ישירה ואובייקטיבית – כרטיס הביקור של התובע שהוצג – נ/8.

זאת נוסף לעובדה שבמחשב ששימש את התובע בעבודה ואשר סופק על ידי הנתבעת נמצאה תיקיה תחת שם "אוקום", ובה חומרים המעידים על ההתקשרות ביניהם טרם סיום העבודה אצל הנתבעת.

למרות זאת בשיחה שהוקלטה עם התובע – שלא ידע מה ידוע למר גורן ולא ידע שהוא מוקלט – הכחיש התובע כל קשר עם החברה המתחרה.

בעדותו בבית הדין לא הכחיש התובע את קיום כרטיס הביקור ואף הוסיף "לא ציינתי מעולם שהכרטיס הזה זויף... הכחשתי את העובדה שאני עובד באוקום כי באותה תקופה לא עבדתי שם, התחלתי לעבוד עם חברת אוקום לספק שירותים מיום 22.4.10, כפי שיש חוזה עבודה" (ראו ע' 26, ש' 27-29 לפרוטוקול הדיון). מה שהתובע לא הסביר זה קיומו של הכרטיס כאשר הוא עדיין לא היה בקשר עסקי עם המתחרה וכיצד החוזה למתן שירותים נחתם ב-22.4.10, יום אחרי סיום העבודה עם הנתבעת, למרות שהוא התחייב להמשיך לעבוד עד לסוף חודש אפריל 2010.

לכך נוסיף כי התובע הודה בדיון שמיכה ג'ינו – עובד לשעבר של הנתבעת שעבר לעבוד באוקום – עזר לו במשא ומתן מול אוקום (ע' 26, ש' 15-20).

בחומר שהוצא ממחשב התובע נמצאה התכתבות בשפה הרוסית (שתרגומה צורף לתצהירו של מר גורן) לפיה התובע הציע ללקוח מתנע רך (UPP) של חברת אוקום. שיחה זו התקיימה ב-15.2.10, קרי, כחודש לפני שהודיע התובע על התפטרותו מהנתבעת.

אותה ראיה לא נסתרה על ידי התובע, שאף אישר עובדה זו בחקירתו בדיון (ע' 28 לפרוטוקול הדיון).

גם מהתכתבות בדוא"ל עולה כי בחודשים אוקטובר-נובמבר 2009 הציע התובע לנציג של לקוח גדול של הנתבעת - סימנס קזחסטן - לרכוש מוצר של חברת אוקום.

אלה הן רק חלק מן הראיות שהוצגו על העיסוקים הפסולים של התובע למען החברה המתחרה, שהוסתרו מהנתבעת ושמצביעות על פעילות התובע למען אוקום תוך פגיעה באינטרסים העסקיים של מעסיקתו.

בהתאם לכלל הראיות, אנו סבורים כי התובע התחיל בקשר עסקי, בתור עובד שכיר או במעמד אחר, עבור אוקום לפני סיום עבודתו אצל הנתבעת. מעשים אלה של התובע מהווים תחרות בלתי הוגנת והפרת חובת תום הלב הנדרשת ביחסי עובד-מעביד.

ב. גילוי סודות של הנתבעת

התובע הכין מכתב המיועד לאוקום שבו הוא מציע התקשרות איתה. במכתב זה התובע הציג את עצמו והציע דרכים שונות להתקשרות. התובע צירף נספחים: א. מחירון מוצרים של הנתבעת. ב. נתוני מכירות ותקציב שנתיים לשנים 2006-2009 לפי חלוקת מדינות. ג. סקירת שווקים של הנתבעת באזורים עליהם היה התובע אחראי (נספח 24 לתצהירו של מר גורן).

הנתונים שצורפו למכתב וגולו לחברה מתחרה איתה התקשר התובע בסתר בזמן עבודתו אצל הנתבעת, ביודעו שמדובר בתחרות לא לגיטימית - הם ללא ספק "סוד מסחרי" מוגן. מדובר בנתונים שלא היו מיועדים לגילוי לאף גורם ובוודאי לא לחברה שמתחרה עם הנתבעת, ואשר נשמרו בתור שכאלה בהתאם להוראות חוק עוולות מסחריות.

התובע ניסה לטעון שהמידע בו מדובר, בעיקר המחירון, היו בידיעת הכלל אך למעט עדותו לא הביא על כך כל ראיה.

מסמכים נוספים אשר בהם סודות מסחריים של הנתבעת הם אלה שנשמרו במחשב התובע תחת תת-תיקייה MICHA BUSINESS PLAN - תוכנית עסקית שהוכנה על ידי התובע בחודשי אוקטובר 2009 ושכוללת מידע סודי וחסוי של הנתבעת, לרבות שמות הלקוחות הגדולים של הנתבעת באזור ברית המועצות לשעבר ורוסיה (נספח 30.2 לתצהירו של מר וילדבסקי).

15. פעולות עסקיות פרטיות שביצע התובע בזמן עבודה אצל הנתבעת

עיון בקבצי התיקיות הפרטיות שבמחשב התובע בשילוב העדויות שנשמעו בדיון מוכיחים, כאמור, פעילות עסקית רחבת היקף של התובע בתחומים שונים, לאו דווקא באלה שבהם עסק אצל הנתבעת. פעילויות אלה ללא ספק גזלו מזמן העבודה ופגעו באינטרסים של הנתבעת, תוך שאלה הוסתרו מהנתבעת – בניגוד לנדרש מעובד בכיר כדוגמת התובע.

המסמכים המוכיחים את פעילות התובע צורפו לתצהירי הנתבעת (תצהיריהם של מר וילדבסקי ומר גורן וכן תצהיריהם של מר רגב ומר ברזילי המתייחסים לעסקה של מכירת מסוקים לניגריה).

16. סעדים הנובעים ממעשיו של התובע

הנתבעת ביקשה לחייב את התובע בגין מעשיו בפיצויים כדלקמן:

א. החזר שכר שמוערך ב 25% החל מחודש ינואר 2009.

ב. הוצאות שנאלצה הנתבעת לשאת כדי להקטין את הנזקים שנגרמו על ידי התובע.

ג. נזק למוניטין של הנתבעת.

ד. פיצוי ללא הוכחת נזק, על פי סעיף 13 (א) לחוק עוולות מסחריות.

ה. פיצוי בגין הפרת הסכם, הפרת חובת אמון, הגינות ותום הלב, בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

בכל הנוגע לנזק הממוני על הנתבעת להוכיח את הקשר הסיבתי הקיים בין מעשיו של התובע לבין הנזק שנגרם, ואת גובה הנזק.

אשר לרכיב הנזק א' שהוזכר, לא קיימת אפשרות לכמת באופן ודאי או קרוב לכך מהו היקף השעות שבהן לא עבד התובע בפועל עבור הנתבעת אלא הקדיש למען עיסוקיו השונים או למען החברה המתחרה. כן לא ניתן לקבוע בוודאות כי הפעולות האלה נעשו בזמן שבו היה צריך התובע לעמוד לרשות הנתבעת. לכן לא ניתן לחייב בהשבת שכר כפי שנדרש.

כך גם לגבי ההוצאות של הנתבעת למען תיקון הנזק – לא ניתן לשייך את הנסיעות הנטענות למעשיו של התובע מאחר שסביר שנציגי הנתבעת ועובדיה נוסעים ושוהים בחו"ל לצורך קידום מכירות. מכאן שקשה להפריד ולכמת את ההוצאות הנובעות מהנזק שנגרם על ידי התובע.

סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע:

פיצוי בלא הוכחת נזק

13. (א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

(ב) לעניין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת.

(ג) ...

בענייננו, בהתאם לעובדות שנקבעו, מדובר בשתי מסכות עובדתיות שבהן חשף התובע סודות מסחריים של הנתבעת. אנו רואים לנכון, בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בפסיקה, לחייב את הנתבעת בפיצוי בשווי 100,000 ₪.

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע:

גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות הענין.

התובע הפר את חוזה העבודה עם הנתבעת בשל תחרות בלתי הוגנת בה, וכן הפר חובת הנאמנות וחובת תום הלב – המחייבות את שני הצדדים לחוזה.

בהתחשב בחומרת מעשיו והנזק התדמיתי שללא ספק נגרם לנתבעת כתוצאה

ממעשיו הממושכים של התובע, אנו מחייבים אותו לשלם לנתבעת פיצוי בסך של 50,000 ₪.

17. לסיכום

נוכח האמור לעיל, תביעת התובע נדחית על כל רכיביה.

על התובע לשלם לנתבעת סכומים כדלקמן:

א. סך של 100,000 ₪ בגין פיצוי על פי חוק עוולות מסחריות;

ב. סך של 50,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ונזק למוניטין של הנתבעת, עקב הפרת הסכם העבודה;

ג. סך של 20,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

סכומים אלה יישאו הפרשי הצדמה וריבית כחוק מהיום אם לא ישולמו תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

18. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, ‏22 אפריל 2014, ‏כ"ב ניסן תשע"ד, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.