רקע

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של קבלת רכב גנוב, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רשיון רכב.

על פי עובדות הכרעת הדין, ביום 16.5.09 קיבל הנאשם בחברון מכונית מסוג "שברולט" אשר נגנבה כחצי שנה קודם לכן. הנאשם נעצר בסמוך למחסום בכביש המנהרות באיזור ירושלים, בדרכו מחברון לישראל.

בין הצדדים לא היתה מחלוקת, כי הנאשם אכן קבל המכונית הגנובה. המחלוקת התמקדה בשאלת מודעותו של הנאשם לכך שמדובר במכונית גנובה. לטענת הנאשם הוא רכש את המכונית מסוחר רכב, אשר הטעה אותו לחשוב כי המכונית בבעלותו כדין וכי העסקה כשרה.

בהכרעת הדין דחיתי את הסבריו של הנאשם וקבעתי, כי הנאשם היה מודע לכך שמדובר במכונית גנובה. לנוכח זאת הרשעתי את הנאשם בעבירה של קבלת רכב גנוב. הנאשם לא ביטח המכונית בביטוח חובה ורשיון הרכב שברשותו לא היה תקף ועל כן הורשע גם בעבירות הנוספות.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה טען, כי קבלת רכב גנוב דומה מן הבחינה הענשית לגניבת הרכב ועל כן ביקש להשית על הנאשם עונש של 14 חודשי מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם טען, כי לא ניתן לגזור דינו של הנאשם ללא קבלת תסקיר שירות המבחן ביחס לנתוניו האישיים, אשר יתייחס לסיכויי שיקומו, שכן לטעמו יש לבטל הרשעת הנאשם.

לגופו של ענין הפנה ב"כ הנאשם לכך שמדובר בעבירה משנת 2009, וכי הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים, ללא הרשעות קודמות, עובד במשרד פרסום ומבקש להתחיל בקריירה פוליטית. כטעון חלופי ביקש להפנות הנאשם לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות. במהלך טעונו הציג פסיקה לתמיכה בטענותיו.

הנאשם ביקש לנצל את זכות המילה האחרונה. בדבריו אמר, כי לא ידע שהמכונית גנובה, וכי דבריו לשוטר אשר תעד אמירה מפלילה שלו (ת/6, ר' פירוט בהכרעת הדין) לא הובנו כהלכה. עוד ציין כי הוא רוצה "להכנס לפוליטיקה" וההליך הפלילי "הורס לו את החיים".

מתחם העונש ההולם

הנאשם קיבל מכונית אשר נגנבה מבעליה חצי שנה קודם לכן ונהג בה בלי ביטוח חובה ורשיון רכב, כשהיא נושאת לוחיות רישוי מזויפות. את המכונית קיבל הנאשם ביודעו כי היא גנובה, או לכל הפחות תוך עצימת עיניים ביחס לכך. הנאשם קיבל את המכונית בעיר חברון והסבריו ביחס לאופן רכישת המכונית נדחו על ידי ככוזבים. לאור זאת, גם בהנחה הנוחה לנאשם, כי רמת המודעות שלו ביחס להיות המכונית גנובה היתה רק חשד ועצימת עינים, ברור כי רמת החשד שהיתה לנאשם כי המכונית גנובה היתה גבוהה ומשיקה לידיעה ממשית.

הערכים המוגנים הנפגעים מביצוע עבירה של קבלת רכב גנוב, דומים ביסודם לאלו שנפגעים מעבירת גניבת הרכב. הן גנב הרכב והן מקבל הרכב הגנוב פוגעים ברכושו של בעליו החוקי של הרכב ושניהם גורמים לנזק כלכלי ישיר לבעל הרכב ולנזק כלכלי עקיף לציבור כולו, הנושא בעלותן הגבוהה של פרמיות הביטוח. אף המחוקק השווה בין עונשי המקסימום בגין עבירת קבלת רכב גנוב ובין עבירת גניבת הרכב – שבע שנות מאסר.

אכן, ניתן למצוא הבחנות שונות בין מי שגונב המכונית בעצמו ובין מי שמקבל המכונית מידי הגנב. כנגד העובדה שגנב הרכב מפגין תעוזה והעדר מורא, ובכך מחמיר מצבו ביחס למקבל הרכב, עומדת העובדה שמקבל הרכב לוקח על עצמו סיכון תפיסה מופחת, ועל כן יש מקום לתת משקל גבוה יותר לשיקולי ההרתעה בענינו. מקבל הרכב הגנוב גם יוצר תמריץ לגנבי הרכב לפעול, בידעם כי ימצא דורש לרכב גנוב, וגם ענין זה מצדיק החמרה מסוימת עמו, שכן הוא חוטא ומחטיא אחרים.

לנוכח העובדה שגנב הרכב ומקבל הרכב הגנוב פוגעים בדיוק באותם ערכים מוגנים, מן הדין להשוות בין עונשיהם. מתחם העונש ההולם את עבירת קבלת רכב גנוב בנסיבותיו של תיק זה, דומה למתחם העונש ההולם בתיקי גניבת רכב "רגילים", קרי בין שמונה חודשי מאסר לשלוש שנות מאסר (ר' עפ"ג 11136-02-13, אבו נאב נ' מדינת ישראל, אשר אישר מתחם ענישה זה).

לטעמי היה מקום להשית קנס כספי בגין המעשים, אך המאשימה לא עתרה לעונש זה ולא ראיתי להחמיר עם הנאשם מעבר לעמדתה.

עבירות הנהיגה ללא ביטוח וללא רשיון רכב נבלעות (מן הבחינה הענשית) בתוך עבירת קבלת הרכב הגנוב, שהרי ממילא לא ניתן לבטח רכב שאינו מוחזק כדין בידי הנוהג בו.

נסיבות אשר אינן קשורות לעבירה

הנאשם יליד 1976. נשוי ואב לשלושה. מהראיות עלה, כי התפרנס מעסקים שונים ובהם מאפייה, חניון וסחר ביהלומים. נטען, כי כיום הוא עוסק בפרסום ומעונין להתחיל קריירה פוליטית.

לזכות הנאשם אזקוף את העובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות.

באשר לחלוף הזמן: העבירה בה הורשע הנאשם נעברה במאי 2009. כתב האשום הוגש בפברואר 2010 וההליכים בתיק נמשכו עת ארוכה, במידה רבה בשל התנהלות הנאשם. בין היתר, הנאשם לא התייצב לששה דיונים שנקבעו בעניינו. כמו כן, הנאשם כפר במיוחס לו והתיק נדחה לשם שמיעת ראיות. עם זאת אציין, כי התיק התנהל באופן יעיל, תוך שחלק ניכר מן הראיות הוגשו בהסכמת ב"כ הנאשם, וענין זה יזקף לזכותו. עוד אציין, כי חלק מהתמשכות ההליכים נבע מהחלפת המותב הדן בתיק (וגם ישיבת הוכחות אחת נדחתה בשל אילוצים של בית המשפט).

לחובתו של הנאשם אציין, כי לא קיבל אחריות למעשיו וגם בדבריו לפני לאחר טעוני הצדדים לעונש, דבק בגרסתו, כאילו קיבל המכונית בתום לב.

עוד אזקוף לחובת הנאשם כי הוא אדם בוגר האמור להבין משמעות מעשיו והשלכותיהם. כן אזקוף לחובתו, כי מן הראיות עלה שמדובר באיש עסקים ובעל רכוש - ומכאן שהמניע לעבירה הוא תאוות בצע ולא מדובר במי שמעד מתוך מצוקה כלכלית.

תסקיר

ב"כ הנאשם עתר לקבלת תסקיר על מנת לבחון שאלת שיקומו של הנאשם. לא ראיתי לכך כל הצדקה. מן הראיות ברור כי אין מדובר באדם הטעון שיקום אלא באדם אשר קיבל החלטה מודעת לרכוש מכונית גנובה, מתוך שיקול כלכלי. מטעוני ב"כ הנאשם לא עלה כל ענין אחר המחייב בדיקה מעמיקה יותר על ידי שירות המבחן והטענה הועלתה על דרך הסתם. רצונו של הנאשם להתחיל קריירה פוליטית בודאי שאינו מצדיק בחינה על ידי שירות המבחן ואינו יכול להצדיק סטיה ממתחן העונש ההולם.

אזכיר עוד , כי הנאשם בדבריו לפני לאחר הטעונים לעונש עדיין דבק בגרסתו אותה דחיתי, כאילו רכש המכונית בתום לב. לאור זאת גם התיחסותו לעבירה ברורה.

סיכום

לאור מכלול הנסיבות וטעוני הצדדים, ראיתי לגזור ענשו של הנאשם בצידו הנמוך של מתחם העונש ההולם, גם אם לא בתחתיתו. לפיכך גוזר את הענשים הבאים:

1. עשרה חדשי מאסר בפועל. תחילת ריצוי העונש ביום 18.5.14. ככל שלא יקבל הנאשם הנחיה אחרת, עליו להתייצב עד השעה 9:00 במתקן המעצר במגרש הרוסים בירושלים.
2. ששה חדשי מאסר, אותו לא ירצה אלא אם יעבור עבירת רכוש שהיא פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר.
3. שלושה חדשי מאסר, אותו לא ירצה אלא אם יעבור עבירת רכוש שהיא עוון או נהיגה ללא ביטוח תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר.

הנאשם יתאם כניסתו למאסר עם שירות בתי הסוהר בטלפונים 08-9787377 או 08-9787336.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, במעמד הצדדים.