פש"ר 25846-04-12 תורג'מן נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה ואח'

פש"ר 25870-04-12 תורג'מן נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה ואח'

ובעניין: שחר אברהם

רביב עופר הנושים

החלטה

1. עסקינן בבקשה למתן הוראות שהגישו החייבים, אשר מעוררת שאלה בדבר תוקף המחאת זכות עליה חתמו, עובר לפתיחת הליך פשיטת הרגל, לטובת שניים מנושיהם - שחר אברהם ועופר רביב (להלן: הנושים הנמחים).

העובדות הרלוונטיות

2. ביום 12.9.12 ניתנו צווי כינוס לנכסי החייבים, במסגרת בקשתם להכריז עליהם כפושטי רגל. ביום 7.10.13 הוכרזו החייבים כפושטי רגל וביום 29.6.15 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ולפיה יינתן לחייבים הפטר חלוט מחובותיהם, בתנאי שישלימו את הכספים שנצברו בקופת הכינוס לסך כולל של 280,000 ₪.

3. ביום 28.4.16 הגישו החייבים את הבקשה למתן הוראות דנן. בבקשה זו הודיעו החייבים, כי ערב פתיחת הליכי הפש"ר, בחודש מאי 2010, הוגשה על ידם תביעה נזיקית נגד עיריית קריית שמונה וכי ביום 11.4.16 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת אותה תביעה ולפיו על עיריית קריית שמונה לשלם להם סך של 65,000 ₪, כולל שכ"ט עו"ד והוצאות משפט (ת"א 13265-05-10 להלן: התביעה הכספית). החייבים מבקשים להורות על הפקדת כספים אלו בקופת הפש"ר, תוך זקיפתם על חשבון הסכום שעליהם לשלם כתנאי להפטר.

4. ביום 10.5.16 הודיעו הנושים הנמחים כי הם מתנגדים לבקשת החייבים, שכן הם אוחזים בכתב המחאת זכות אשר נחתם על ידי החייבים ביום 24.9.10 ובו הומחו להם זכויות החייבים בתביעה הכספית (להלן: כתב המחאת הזכות).

5. עצם קיומו של כתב המחאת הזכות, איננו שנוי במחלוקת בין הצדדים. הוא נחתם גם על ידי עו"ד תמי גינור, אשר ייצגה את החייבים באותה תביעה כספית, וזוהי לשונו:

" כתב המחאת זכויות ספציפית

בין: 1. תורג'מן מרדכי ת.ז. ...

2. תורג'מן דליה ת.ז. ... הממחים

לבין: 1. שחר אברהם ת.ז. ...

2. רביב עופר ת.ז. ... הנמחים

הואיל: והנמחים הסכימו לערוב לממחה מס' 1, להלן: "הערבות" להלוואת הסדר חוב, בתאריך 26.09.2010 על סך של 150,000 ₪ בחשבונו מס' 72901, בבנק הפועלים בע"מ (מס' 12) בנק מסחרי 520000118 סניף קריית שמונה (מס' 718).

והואיל: ולנמחים ידוע כי הממחים הגישו תביעה כספית על סך: 230,370 ₪, באמצעות משרד עו"ד תמי גינור ושות' בבית המשפט השלום בנצרת, תיק אז' מס' 13265-05-10 נגד עיריית שמונה להלן: "התביעה".

והואיל: ומטעמי זהירות התנו הנמחים את חתימתם על "הערבות" בהמחאת זכויותיהם הכספיות של הממחים מ"התביעה" במידה וערבותם להלוואת הסדר חוב תמומש.

הסכימו הממחים להמחות את זכויותיהם הכספיות מ"התביעה" לנמחים, בהמחאה גמורה ומוחלטת ובלתי חוזרת וזאת עד לגובה מימוש ערבותם והכספים שישלמו בפועל בגין "הערבות" וזאת לאחר ניכוי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד."

טענות הנושים הנמחים

6. הנושים הנמחים טוענים כי זכותם על פי כתב המחאת הזכות, גוברת על זכויות שאר הנושים בתיק הפש"ר וזאת מכוח סעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) והפסיקה אליה הפנו. עוד הם טוענים, כי אין חולק על מהימנות כתב המחאת הזכות, עליו הם הסתמכו בעת שחתמו על ערבותם לחובות החייבים כלפי בנק הפועלים, ערבות שלימים הם שילמו על פיה לבנק. החייבים נהגו בחוסר תום לב בהליך הפש"ר, שעה שלא גילו כי הם מנהלים את אותה תביעה כספית. הנושים הנמחים שכחו מקיומו של כתב המחאת הזכות, אשר נחתם בשנת 2010, ולכן לא ציינו זאת בתביעת החוב שהגישו נגד החייבים במסגרת הליכי הפש"ר.

טענות החייבים

7. החייבים טוענים כי כתב המחאת הזכות איננו מהווה המחאת זכות כחוק, שכן הוא נחתם לפני שהנמחים חתמו על ערבותם כלפי הבנק וממילא לפני שערבותם מומשה על ידי הבנק. עוד נטען, כי כתב המחאת הזכות איננו מקיים את אחד החריגים הקבועים בסעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הואיל ואין מדובר בזכויות לפי חוזים מפורטים. לחלופין ואף אם עסקינן בהמחאת זכות תקפה, היעתרות לבקשת הנושים הנמחים תביא להעדפת נושים פסולה של הנושים הנמחים על פני שאר נושי החייבים. על כן מבקשים החייבים שלא יינתן תוקף לכתב המחאת הזכות וכן הם מבקשים להורות על העברת כספי תביעה הכספית לקופת הפש"ר, לטובת כלל הנושים, תוך זקיפת כספים אלה על חשבון הסכום שנקבע שעליהם לשלם כתנאי להפטרם החלוט.

טענות הנאמן

8. הנאמן מתנגד לבקשת הנושים הנמחים למימוש כתב המחאת הזכות. לטענתו, הנושה הנמחה מס' 1, אשר הגיש תביעות חוב הליך פש"ר זה, תביעות שאושרו בדין רגיל, מעולם לא הודיע על קיומו של כתב המחאת הזכות וכך גם החייבים לא הודיעו עליו. עוד נטען כי כתב המחאת הזכות לא נרשם אצל רשם המשכונות ולכן, על פי סעיף 97(א) לפקודת פשיטת הרגל, המחאת הזכות איננה תקפה כלפי הנאמן. בנוסף וגם אם יוכח שמדובר בכתב המחאה תקין, הרי שמדובר בהענקה שהינה בטלה כלפי הנאמן, כאשר צוין בכתב המחאת הזכות כי לחייבים חוב כלפי הבנק והערבות נחתמה על ידי הנושים הנמחים אגב הסדר חוב.

9. באשר לבקשת החייבים לזקוף את כספי התביעה על חשבון הסכומים שנקבע שעליהם לשלם כתנאי להפטרם, הנאמן טוען כי בנסיבות בהן החייבים לא גילו קודם לכן את דבר קיומה של אותה תביעה כספית שניהלו במקביל להליכי הפש"ר, יש להורות להם תחילה למסור לנאמן את המסמכים הרלוונטיים ובכלל זה את כתבי בי-הדין שהוגשו באותה תביעה, את הסכם הפשרה ואת פסק הדין, כשלאחר מכן יגיש הנאמן עמדתו המשלימה בעניין זה.

דיון והכרעה

10. ראשית, יש לדחות את טענת החייבים ולפיה אין מדובר בהמחאת זכות כדין, הואיל והיא ניתנה שעה שלא עמד כל חוב של החייבים כלפי הנושים הנמחים, שכן החתימה על הערבות לפירעון חובות החייבים כלפי הבנק, וממילא התשלום על פי אותה ערבות לבנק, נעשו רק לאחר חתימת כתב המחאת הזכות.

סעיף 1 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 קובע:

"(א) זכותו של נושה, לרבות זכות מותנית או עתידה לבוא, ניתנת להמחאה ללא הסכמת החייב, זולת אם נשללה או הוגבלה עבירותה לפי דין, לפי מהות הזכות או לפי הסכם בין החייב לבין הנושה.

(ב) ההמחאה יכול שתהיה לגבי הזכות כולה או מקצתה, ויכול שתהיה מותנית או על דרך שעבוד".

בענייננו, עסקינן בהמחאת זכות מותנית ולפיה המחו החייבים לנושים הנמחים את זכותם לקבלת כספים להם הם יהיו זכאים במסגרת התביעה הכספית, אם וכאשר הערבות עליה יחתמו לחובות החייבים תמומש על ידי הבנק וזאת "עד לגובה מימוש ערבותם והכספים שישלמו בפועל בגין הערבות". תנאי זה אכן התקיים, עת חתמו הנושים הנמחים על אותה ערבות, יומים לאחר חתימת כתב המחאת הזכות, וכאשר בסופו של יום הערבות אכן מומשה על ידי הבנק.

11. עתה יש לבחון את תוקפו של כתב המחאת הזכות, בהקשר של הליכי פשיטת הרגל בעניינם של החייבים. סעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל עוסק בתוקפה של המחאת זכות שניתנה על ידי מי שהוכרז לאחר מכן פושט רגל. וזוהי לשון הסעיף:

"97. ביטול המחאה כללית בלתי רשומה

(א) המחה אדם לאחר זכויות קיימות או עתידות לבוא והוכרז לאחר מכן פושט רגל, לא תהיה להמחאה תוקף כלפי הנאמן לענין הזכויות שלא נפרעו לפני תחילת פשיטת הרגל, אלא אם נרשמה ההמחאה בזמן ובדרך שנקבעו בתקנות.

(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על המחאת זכויות כלפי חייבים שפורטו בהמחאה ושזמן פרעונן חל בשעת ההמחאה או לפניה, או זכויות קיימות או עתידות לבוא לפי חוזים שפורטו בהמחאה, או המחאת זכויות הכלולה בהעברת עסק בתום-לב ובתמורה".

12. בע"א 5578/93 ראובן נדב נ' מאיר סרגובי, הנאמן על נכסי פושט הרגל אליעזר נדב (פ"ד מט (2) 459, להלן: עניין נדב), עמד בית המשפט העליון על תכלית חקיקתו של סעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל:

"סעיף 97 הוסף לפקודה במקביל לחקיקתו של חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969. סמיכות הזמנים נבעה מכך שחוק המחאת חיובים הרחיב את כוחו של בעל זכות להמחות את זכויותיו, והמחוקק חשש שמא ייעשה שימוש ביכולת ההמחאה לרעת נושיו של הממחה. ... ... התכלית שעמדה לנגד עיניו של המחוקק הייתה לספק לנושיו של הממחה מידע מדויק על היקף זכויותיו, כדי שיוכלו להעריך את יכולתו לפרוע חובותיו ולכלכל צעדיהם בהתאם".

13. אין חולק כי כתב המחאת הזכות בו עסקינן, לא נרשם "בזמן ובדרך שנקבעו בתקנות", היינו - אצל רשם המשכונות (ראה: תקנות פשיטת הרגל (סדרי רישום של המחאת זכות), תש"ל – 1970). בנסיבות אלה, אין הנושים הנמחים זכאים להינות ממעמד הבכורה המוקנה לבעל המחאת זכות שנרשמה על פני שאר הנושים בדין רגיל, על פי סעיף 97(א) לפקודת פשיטת הרגל. משכך, על מנת שיינתן תוקף להמחאת הזכות במסגרת הליכי פשיטת הרגל, על הנושים הנמחים להראות כי מדובר בהמחאת זכות העונה על דרישות אחד החריגים הקבועים בסעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

14. סעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל, מונה שלושה חריגים לדרישת הרישום: האחד - המחאה של זכויות כלפי חייבים מוגדרים שפורטו בהמחאה כאשר זמן פירעונן של הזכויות חל בשעת ההמחאה או לפניה; השני - המחאת זכויות קיימות או עתידות לבוא, הנובעות מחוזים שפורטו בהמחאה; והשלישי - המחאת הזכויות שהינה חלק מעסקת מכירה של עסק בתום- לב ובתמורה.

15. בענייננו, אין רלוונטיות לחריג הראשון, הואיל ואין מדובר בזכויות שזמן פירעונן חל בשעת ההמחאה או לפניה, אלא, כאמור, בזכויות שהיו אז בגדר עתידות לבוא, במסגרת התביעה הכספית. בנוסף, אין רלוונטיות לחריג השלישי, שכן אין מדובר בהמחאת זכויות שהינה חלק ממכירת עסק.

16. החריג הרלוונטי לענייננו, אפוא, הינו החריג השני, היינו – "המחאת זכויות קיימות או עתידות לבוא, הנובעות מחוזים שפורטו בהמחאה". השאלה העומדת לדיון, שהינה משפטית בעיקרה, הינה: האם הזכות לקבלת הכספים בהם יזכו החייבים במסגרת התביעה הכספית, יכולה להיחשב כזכות הנובעת "מחוזים שפורטו בהמחאה"?

17. לכאורה, על פי לשון החוק, ניתן להשיב על שאלה זו בשלילה, שכן הזכות שהומחתה בענייננו איננה נובעת מחוזה, אלא מתביעה כספית. לדידי, אין מקום לפרשנות דווקנית זו, אלא יש לבכר פרשנות על פי תכלית חקיקתו של סעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל, ואנמק:

18. בעניין נדב, עמד בית המשפט העליון על הרציונל שעמד ביסוד קביעת החריגים בסעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל:

"החריגים בסעיף 97(ב) עניינם המחאה ספציפית או המחאה שהינה חלק מעסקה רחבה יותר של מכירת עסק בתום-לב ובתמורה. הן כותרת סעיף 97 והן השוואת סעיף 97(א) לחריגים, המפורטים בסעיף 97(ב), מלמדים כי המטרה המרכזית שעמדה לנגד עיניו של המחוקק הייתה מניעת המחאה כללית וגורפת של זכויות, בלא רישום. ... ... הצורך לשמור על חיי מסחר תקינים הכתיב את יצירת החריגים לחובת הרישום. עם זאת יש לציין כי ההמחאה הבודדת והספציפית המתוארת בסעיף 97(ב) היא ההמחאה הנפוצה יותר. דומה כי רוב עיסקאות ההמחאה נופלות לגדרם של החריגים השונים המפורטים בסעיף 97(ב). מחריגים אלה עולה כי דרישת הרישום תחול רק על המחאה כללית, ובמסגרתה הועברו זכויות כלפי חייבים לא מוגדרים או לחלופין הועברו זכויות לפי חוזים, ללא פירוט לגבי מהות החוזים..."

19. ניתן לסכם ולומר, כי חובת הרישום של המחאת זכות שניתנה על ידי פושט רגל, חלה רק על המחאת זכות כללית וגורפת, כפי שעולה גם מכותרת סעיף 97 לפקודת פשיטת הרגל - "ביטול המחאה כללית בלתי רשומה". לעומת זאת, מקום בו מדובר בהמחאת זכות ספציפית, בודדת ומפורטת, אין היא מחוייבת ברישום על מנת שיהא לה תוקף כלפי הנאמן בהליכי פשיטת הרגל של החייב - הממחה.

20. ודוק: נקבע אמנם בפסיקה כי יש להעניק פירוש צר ודווקני למונח "חוזים שפורטו" המופיע בחריג השני בסעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל (ע"א 596/86 בן ציון ואח' נ גורני, הנאמן על נכסי יהושע בן ציון, פ"ד מג(2) 460, להלן: עניין בן ציון), אולם במה דברים אמורים? בעניין נדב נקבע, כי אותה פרשנות מצמצמת נעוצה בהבחנה בין המחאה כללית להמחאה ספציפית, הווה אומר, כאשר סלע המחלוקת נעוץ בשאלה אם לפנינו המחאה ככלית או ספציפית, הנטייה הפרשנית תהא לדרוש רמה גבוהה של פירוט, כדי שההמחאה תיחשב לספציפית (שם בעמ' 470). בעניין בן ציון, למשל, דובר בהמחאה של זכויות "לפי כל החוזים וההסכמים שנעשו או שייעשו" לגבי נכס מסוים ונקבע כי מדובר בניסוח כוללני שאיננו עומד בתנאי של סעיף 97(ב) בדבר "חוזים שפורטו בהמחאה".

21. אם כן, מן הראוי לבחון את המחאת הזכות בה עסקינן, בהיבט המהותי ובהתאם לכוונת המחוקק, ולא בהיבט הטכני גרידא, היינו - יש לבחון האם מדובר בהמחאה כללית, שאז חלה עליה חובת הרישום הקבועה בסעיף 97(א) לפקודת פשיטת הרגל, שמא מדובר בהמחאה ספציפית, הפטורה מרישום על פי סעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל.

22. מעיון בנוסח כתב המחאת הזכות, סבורני כי מדובר בהמחאה ספציפית ומפורטת דיה, הן על פי כותרתה ("כתב המחאת זכויות ספציפית") והן על פי תוכנה - המחאה של זכויות על פי תביעה מסויימת ובודדה, אשר פורטה באופן מדויק בכתב המחאת הזכות, כולל מס' התיק, שם הנתבעת (עיריית קריית שמונה), סכום התביעה ופרטי עורכי הדין המייצגים את החייבים שם.

23. יצוין כי פרשנות כזו, הרואה בזכויות על פי תביעה ככאלה העונות לדרישה של "חוזים שפורטו בהמחאה" שבסעיף 97(ב) לפקודה, ננקטה כבר בפסיקה (ראה: פש"ר (מחוזי ת"א) 2178/04 בנק לאומי לישראל נ' עו"ד חנית נוב (12.2.2007)).

24. על יסוד האמור לעיל, יש לקבל את טענת הנושים הנמחים ולפיה חל על כתב המחאת הזכות החריג השני שבסעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל ולפיכך, כתב המחאת הזכות תקף כלפי הנאמן, אף שלא נרשם.

ביטול הענקה

25. המחאה שבאה בגדר אחד החריגים שבסעיף 97(ב) לפקודת פשיטת הרגל ואשר לפיכך לא הייתה טעונה רישום, כמו המחאת הזכות במקרה דנן, עדיין ניתנת לתקיפה לפי סעיפים 96 ו- 98 לפקודת פשיטת הרגל. כך נקבע בעניין נדב (בעמ' 477-478):

"איני רואה כל מניעה בלשונו של הסעיף לבדיקת המחאת זכויות, שעומדת בתנאי התקפות של סעיף 97, לאורן של יתר הוראות הפקודה. לדידי, אף המחאת זכויות שנרשמה לפי סעיף 97(א) אינה חסינה מפני התערבות הנאמן. סעיף 97 קובע תנאים לתוקפה של המחאת זכויות, אולם אלו תנאים הכרחיים אך לא תמיד מספיקים. לאחר שעברה ההמחאה ב"מסננת" של סעיף 97, אין אנו רואים בה העברה סמויה של זכויות, אולם עדיין ייתכן שהינה הענקה או העדפה פסולות. לשונו של סעיף 97(א) אומרת אך זאת: המחאת זכויות על-ידי מי שהוכרז פושט-רגל לא יהיה לה תוקף אלא אם נרשמה. אין להסיק מכך כי כל המחאה שנרשמה הינה אוטומטית תקפה ולא ניתנת לביטול לפי סעיפיה האחרים של הפקודה. הרי לא ניתן להשתמש באקט הרישום כדי "להכשיר כל שרץ". ... ... סיכומו של עניין, המחאת זכויות, הנכנסת לגדר אחד החריגים שבסעיף 97(ב), כפופה להוראות שבסעיפים 96 ו- 98לפקודה."

26. סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע כדלקמן:

"העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן".

לפי "הלכת הייחוס לאחור", המועד הקובע בכל הנוגע לתקופה שבגדרה ניתן לבטל הענקות, נמנה אחורה, לאמור - מהזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבגללו ניתן צו הכינוס (ראה: ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית (2010), עמ' 319).

בענייננו - בקשת החייבים למתן צו הכינוס הוגשה ביום 21.12.2011 וממילא מעשה פשיטת הרגל נעשה עוד קודם לכן, כאשר המחאת הזכות נחתמה ביום 24.9.10, היינו - עסקינן בחייבים שנעשו פושטי רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה ועל כן, על פי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

27. טענות ב"כ הצדדים לעניין שאלת תום ליבם של הנושים הנמחים, בעת החתימה על המחאת הזכות, ספק אם הינן רלוונטיות לענייננו. טענות אלה רלוונטיות לעניין הסייג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודת פשיטת הרגל, ולפיו ההענקה איננה בטלה אם היא נעשתה "לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך". בענייננו, אין מדובר בהענקה לטובת קונה או בעל שעבוד, אלא לטובת מי שהתעתדו אז לחתום על ערבות לחובות החייבים כלפי הבנק.

מכל מקום ולגופו של עניין, בנסיבות בהן צוין בכתב המחאת הזכות, ברחל בתך הקטנה, כי החייבים נדרשים לאותה ערבות במסגרת הסדר חוב בסך של 150,000 ₪ עם הבנק, יש לראות בנושים הנמחים כמי שידעו כי החייבים מצויים בקשיים כלכליים, דבר שלא נסתר על ידם בהליך דנן ומשכך, ממילא אין לראות בהמחאת הזכות משום הענקה בתום לב.

28. על יסוד האמור לעיל, הריני מורה כדלקמן:

א. כתב המחאת הזכות בטל כלפי הנאמן.

ב. הכספים המגיעים לחייבים על פי פסק הדין שניתן ביום 11.4.16 בת"א 13265-05-10 (למעט הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד), יועברו לקופת הכינוס בתיק זה.

ג. על הנאמן להודיע, בתוך 14 יום, עמדתו ביחס לטענת החייבים כי יש לזקוף את כספי התביעה על הסכום שנקבע כתנאי להפטרם.

ד. התיק יובא לעיוני ביום 21.11.16.

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ז, 06 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.