בפני בקשת הנאשם להארכת המועד לביצוע צו הריסה שניתן בתיק זה.

1. נגד הנאשם הוגש בתיק זה כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר ובסטיה מתוכנית, לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה). בכתב האישום תוארה הבניה שבוצעה על ידי הנאשם (בית מגורים בשטח של כ-191 מ"ר) ונטען כי הבניה בוצעה בקרקע המיועדת "לתכנון עתידי".

2. ביום 1.2.11 ניתן גזר דין, לאחר שהנאשם הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, שבו הוטלו עליו עונשים שונים. בגזר הדין ניתן צו הריסה לפיו המבנה מושא כתב האישום ייהרס. בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 1.2.12 והנימוק שצוין בגזר הדין הנו כדי לאפשר לנאשם למצות את הליכי הרישוי לקבלת היתר.

3. בבקשתו דנן, טוען הנאשם, הוא עשה פעולות כדי להביא לקידום הליכי קבלת היתר הבניה לבניה הלא חוקית, לשם הכשרתה. במסגרת זו טוען הוא כי אי קבלת היתר נבעה מאי פרסום תוכנית מתאר לכפר וכי תוכנית שכינויה 40/10 נמצאת בהליכים מתקדמים ועם אישורה יתאפשר לו להכשיר את הבניה. עוד טען הנאשם כי בחודש יולי 2012 ניתנו המלצות ועדת חקירה שמונתה על ידי מנכ"ל משרד הפנים (עוד בנובמבר 2011) אשר בחנה הרחבת גבולות הישוב ובהן המלצה לספח שטחים נוספים לישוב לאור מצוקת הבניה והמגורים שתוארה. כמו כן, הוסף ונטען, רשות הגנים הלאומיים ויתרה על שטחים לטובת הרחבת הישוב. הבקשה נתמכה בתצהיר וכן צורפו לה המסמכים הבאים: אישור בדבר תשלום פקדון לבקשת היתר מיום 20.12.10 ומכתב מהנדס המועצה המקומית מיום 25.10.10.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה ובתגובה קצרה טענה כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר וכי מכל מקום אין צפי לקבלת היתר בניה בהתאם לתוכנית שכונתה 25/26 ובנוסף נטען כי "לא נמצאה תוכנית מס' 40/10 המתיחסת למקרקעין שבנדון כנטען".

4. הבסיס המשפטי לבקשת הנאשם מצויה בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה הקובע כהאי לישנא: "בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו, ורשאי הוא להאריך מועד שקבע, אם ראה טעם לעשות כן".

5. בטרם אדון בגוף הבקשה, אציין לגבי הטענה כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, כי ברע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה אונו, פ"ד נו (3) (29.4.2007) (להלן: פרשת סבן) נקבע שבית המשפט יכול להידרש לבקשה המוגשת מכח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה גם אם היא מוגשת לאחר שמועד צו ההריסה חלף עבר. בהקשר זה אוסיף כי אין ליתן משקל רב למועד הגשת הבקשה להארכת מועד ביחס למועד מתן הצו, שכן דווקא במטריה בה עסקינן, הרי לעתים הסיכוי להשגת היתר, ומכאן הצורך בשקילת דחיית המועד לביצוע צו ההריסה, שלא בוצע, מתעורר לאחר חלוף זמן רב.

6. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו לבקשה סבורני כי דין הבקשה להידחות. בפרשת סבן נקבע כי בבוא בית המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה יביא במניין שיקוליו את אינטרס הפרט ואת אינטרס הכלל, תוך שבית המשפט עושה "איזון לשעה" בין הצורך לעמוד על קיומו של החוק ובין צרכיו של הפרט. בהקשר זה ראו נא גם רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית ת"א יפו פ"ד נא (4) 625 (להלן: פרשת בן חור).

7. המבחן העיקרי להפעלת שיקול הדעת במסגרת עריכת האיזונים האמורים, עניינו בסיכויים לכך כי המבנה שלגביו ניתן צו ההריסה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, תוך שהודגש בפסיקה כי המדובר בסמכות שצריכה להיות למקרים חריגים ויוצאים דופן. ראו: ע"פ 917/85 נימר נימר נגד הועדה המקומית לתכנון ולבניה ([פורסם בנבו], 9.3.2004), כך לדוגמא; כאשר קיימת תכנית מתאר מאושרת, רשיון הבניה בהישג יד ורק עיכוב פורמאלי מעכב את הכשרת המבנה (ראו פרשת בן חור).

8. עיון בבקשה ובמסמכים שצורפו לה, מלמד כי אין עסקינן במבנה אשר צפוי לזכות בהיתר תוך זמן קצר. כפי שעולה מהמסמכים, טרם אושרה תוכנית מתאר אשר מכוחה ניתן להוציא היתר בניה למבנה והמדובר בהליכי תכנון מרחביים שעודם באיבם. אין לפנינו תוכנית מאושרת שמכוחה הוגשה בקשה וטעמים טכניים מעכבים את מתן ההיתר, אלא שעניין לנו בתכנית מתאר שטרם אושרה וייעוד שטרם שונה כך שצפוי זמן ממושך עד שניתן לומר כי ההיתר בהישג יד.

יתרה מכך, לבקשה לא צורפו מסמכים עדכניים שמהם ניתן ללמוד על הליכי תכנון מתקדמים כפי שטוען הנאשם. המכתב "המעודכן" ביותר הינו מיום 25.10.2010, לפני מתן גזר הדין, שבו צויין כי הטיפול באישור התוכנית נמצא בשלבים מתקדמים.

9. סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ג, 02 מאי 2013, בהעדר הצדדים.